12 מאי 2014

1. בפנינו תביעת התובע לתשלום שכר עבודה בגין חודש ינואר 2010, גמול שעות נוספות, פיצויי פיטורים ותמורת הודעה מוקדמת.

הנתבעת הגישה תביעה שכנגד במסגרתה היא עותרת לתמורת הודעה מוקדמת, פיצוי בגין הנזקים שנגרמו לה ולהחזר תשלומים ששילמה לתובע ביתר עקב דיווח כוזב של שעות עבודה.

2. מטעם התובע, הוגש תצהיר של התובע בעצמו ושל אשתו.

מטעם הנתבעת הוגשו תצהירים של מר רמי דעדוש, מנהל המחשוב והחשב הכללי של הנתבעת (להלן- רמי); מר יוסי דעדוש [אחיו של רמי-א.ר], מנהל מרכז הקניות "דידו סנטר" (להלן- יוסי); גב' מיטל ראובני, מנהלת המשרד ב"דידו סנטר" (להלן- מיטל), ומר מיכאל ליצקי, בעל חברת מחשבים העוסקת, בין היתר, בשחזור מידע (להלן- מר ליצקי).

העדים נחקרו בפנינו בחקירה נגדית.

ואלו העובדות הרלבנטיות לעניין:

3. התובע עבד בנתבעת, החל מיום 29.1.2006 ועד ליום 1.2.2010.

4. הנתבעת מפעילה מעון שנותן מענה לאנשים עם פיגור והפרעות נפשיות בתחום הדיור והתעסוקה. לבעלי הנתבעת, משפחת דעדוש, עסקים נוספים באזור פרדס חנה ובכלל זה: מרכז דידו סנטר בפרדס חנה הכולל מרכז קניות, מחסן ומשרדים וחברת ויינלייף המפעילה תוכנית הרזיה במכון וינגייט.

5. התובע שמש כטכנאי מחשבים המופקד על מתן שירותי תמיכה ותחזוקת מחשבים לנתבעת וליתר עסקי המשפחה.

6. עם תחילת עבודתו בנתבעת, התובע קיבל הודעה בדבר תנאי עבודה.

7. התובע עבד בהיקף של משרה מלאה, לפי שבוע עבודה בן 5 ימים, כאשר יום עבודה עמד על 8.5 שעות.

8. התובע קיבל שכר על בסיס שעתי, ושכרו האחרון עמד על 32 ₪ לשעה.

שכר התובע שולם בהתאם למצוין בתלושי השכר שהנפיקה הנתבעת.

(רשימת מוסכמות, עמ' 2-3 לפרוטוקול).

9. הנתבעת ניהלה רישום נוכחות של התובע. שעון הנוכחות נמצא במשרדי דידו סנטר, כאשר עבודתו של התובע כללה גם עבודה מחוץ לבניין דידו סנטר.

לטענת התובע, במקרים שלאור עבודתו הוא שהה מחוץ למשרדי הנתבעת, הוא לא נדרש להחתים את כרטיס הנוכחות והיה רשאי לדווח על שעת כניסה ו/או יציאה לפקידה של דידו סנטר.

10. במהלך חודש נובמבר 2009 התקיימה ישיבה בנוכחות רמי, יוסי והתובע. במסגרת ישיבה זו הוחלט להיענות לבקשת התובע ולהעלות את שכרו בשני שקלים לשעה. עוד סוכם בישיבה שהתובע יערוך דו"ח פעילות יומי המפרט את העבודות שביצע בכל יום (ס' 66 לתשובת התובע לשאלון).

11. ביום 31.1.2010 התובע זומן לשיחה בפני רמי ויוסי במסגרתה הוצגו בפניו טענות הנתבעת בדבר דיווח כוזב של שעות עבודה ונטילת מוצרים ללא רשות.

12. ביום 1.2.2010 נשלח לתובע מכתב שכותרתו "סיום עבודתך במרכזנו" (צורף כנספח א' לתצהיר התובע).

13. שכר חודש ינואר 2010 לא שולם לתובע, תוך שמלוא השכר בסך של 5,800 ₪ קוזז על ידי הנתבעת בגין הנזקים שגרם לה התובע.

14. הנתבעת לא שלמה לתובע פיצויי פיטורים ותמורת הודעה מוקדמת.

דיון והכרעה

רישום שעות הנוכחות של התובע

15. אין מחלוקת כי משרדו של התובע נמצא בבניין דידו סנטר ומשם הוא היה יוצא לבצע עבודות באתרים נוספים השייכים לעסקי המשפחה, ככל שנדרש. כך גם, אין מחלוקת ששעון הנוכחות וכרטיס הנוכחות של התובע היו ממוקמים במשרדי הנתבעת בבניין הדידו סנטר (ס' 6.1 לתצהיר התובע, סעיף 4 לתצהיר רמי וס' 4 לתצהיר יוסי).

16. לטענת התובע, רוב עבודתו התבצעה מחוץ למשרדי דידו סנטר באתרים הנוספים של הנתבעת. לפיכך, בהסכמת הנתבעת, כאשר הוא היה מבצע עבודה מחוץ למשרדים, הוא לא נדרש להחתים את כרטיס הנוכחות, אלא היה מדווח למיטל על שעת תחילת העבודה ו/או שעת סיום העבודה וזאת באמצעות הטלפון, או המייל או למחרת היום כשהגיע למשרד (ס' 32 -33 , ס' 35-36 לתצהיר התובע).

17. מנגד, לטענת הנתבעת, התובע נדרש להתחיל ולסיים את יום העבודה בדידו סנטר ולהחתים את כרטיס הנוכחות בהתאם. עוד נטען כי רוב שירותי התמיכה שספק התובע לעסקי המשפחה בוצעו באמצעות הטלפון או באמצעות התחברות מרחוק. רק במקרים שבהם התובע ורמי לא הצליחו לפתור את התקלה מרחוק, התובע היה יוצא לאתר עצמו.

18. הנתבעת מוסיפה וטוענת כי, בכל מקרה, כל האתרים הנוספים, למעט אתר ויינלייף במכון וינגייט, ממוקמים בפרדס חנה ברדיוס של 5 ק"מ, כך שגם אם התובע ביצע עבודות באתרים מחוץ למשרד, הוא נדרש להחתים את כרטיס הנוכחות בתום יום העבודה.

בהקשר זה נציין כי התובע הציג רשימה ארוכה של אתרי הנתבעת בהם התבקש ליתן שירותים (ס' 6.1 לתצהיר התובע). הנתבעת הכחישה את רשימת האתרים שהציג התובע ואולם היא לא פרטה באילו אתרים עבד התובע. לפיכך, אנו מקבלים את רשימת האתרים המאוזכרים בסעיף 6.1 לתצהיר התובע, כאתרים שבהם עבד התובע.

מעיון ברשימה זו עולה כי חלק מהאתרים אינם ממוקמים בפרדס חנה, אלא בזכרון יעקב, בקיסריה, בתלמי אליעזר ובמכון וינגייט. מכאן, שאין לקבל את טענת הנתבעת לפיה הרוב המוחלט של העסקים מצוי ברדיוס של 5 ק"מ ולפיכך, התובע נדרש להתחיל ולסיים את יום העבודה בדידו סנטר ולהחתים את כרטיס הנוכחות בהתאם.

19. זאת ועוד, מיטל, ששמשה כאחראית על שעון הנוכחות העידה בחקירתה הנגדית כי לתובע, בניגוד לעובדים אחרים, הייתה פריבילגיה שלא להחתים את כרטיס הנוכחות בזמן אמת וכלשונה:

"לסלים הייתה את המותרה הזאת שהוא מגיע לעבודה זה לא ישירות לשעון הוא יכול ללכת, היו לו עוד 4 מקומות מחוץ לדידו סנטר שהוא עבד בהם. זאת אומרת הוא יכל להתחיל את העבודה בשעה 8:00 באילנית ולסיים בשעה 17:30 במקום שנקרא ווינגט (כך בפרוטוקול –א.ר.), לכן אצל סלים שהוא היה אומר לי תחתימי לי זה היה בצורה מאוד ברורה, הוא לא היה בדידו כדי להחתים". (עמ' 26 ש' 16-23 לפרוטוקול).

עדות זו של מיטל תומכת בגרסת התובע לפיה הוסכם כי לנוכח שהייתו מחוץ למשרדי הדידו סנטר, הוא אינו חייב להחתים את כרטיס הנוכחות והוא רשאי לדווח בדיעבד על שעת הכניסה ו/או שעת היציאה.

20. כך גם, מנספח ט' לתצהיר התובע עולה כי ביום 29.1.2010 נשלח לתובע מייל על ידי מיטל וכדלקמן:

"היי סלים

סידרתי לך את השעון אך תדאג להדפיס יציאה ביום ראשון 31.01

זה סוף החודש, אני לא אהיה בערב לתקן לך."

למותר לציין כי תכתובת זו, ערב סיום עבודתו של התובע בנתבעת, אינה מתיישבת עם הנטען בסעיף 6 לתצהירה של מיטל לפיו כחודש וחצי –חודשיים לפני סיום עבודתו של התובע, נודע לה שהתנהלותו של התובע אינה מוסכמת על ידי בעלי הנתבעת.

21. גרסת התובע מתיישבת גם עם עדותו של רמי בחקירתו הנגדית, לפיה כאשר התובע היה באתר הנתבעת, המרוחק ממשרדי דידו סנטר, הוא לא נדרש לחזור למשרד (עמ' 35 ש' 1-12 לפרוטוקול).

22. לנוכח כל האמור, אנו מקבלים את גרסת התובע לפיה הוסכם בינו לבין הנתבעת כי בימים שבהם הוא מתחיל ו/או מסיים את עבודתו מחוץ למשרדי דידו סנטר, הוא אינו חייב להחתים את שעון הנוכחות, אלא לדווח למיטל על שעת הכניסה ו/או היציאה ועל מקום הימצאו באותה העת.

האם התובע דיווח דיווח כוזב של שעות עבודה

23. לטענת הנתבעת, התובע דיווח דיווח כוזב על שעות עבודה שבהן הוא כלל לא נכח בעבודה. עוד נטען כי במהלך השנה האחרונה לעבודתו, התובע ביצע תיקוני שעות בשעון הנוכחות, כדי לרשום לעצמו שעות עבודה בגין שעות שבהן הוא לא נכח בעבודה. הנתבעת מבססת את טענתה על כך שבדו"ח הנוכחות של התובע בגין שלושת החודשים האחרונים מופיעה אותה שעה בדיוק כשעת סיום העבודה (17:30), וזאת בניגוד לשעת הסיום בחודשים הקודמים המשתנה מיום מיום בהתאם לשעה המדויקת שבה הוחתם כרטיס הנוכחות.

24. עוד נטען כי התובע נתפס "על חם", כאשר באחד הימים רמי ויוסי פגשו באקראי את התובע בתחנת הרכבת בבנימינה בשעה 11:00 בבוקר, זאת בעוד ששעון הנוכחות באותו היום הוחתם בשעת היציאה הרגילה.

לטענת הנתבעת, התובע הסביר שהוא נוסע לביתו לאחר שביקשו ממנו לקחת את בתו החולה מהגן ואולם בדיעבד התגלה שהוא נסע למקום עבודה נוסף בחברת מחשבים ביקנעם.

הנתבעת הוסיפה כי בדיעבד התגלה כי מיילים ששלח התובע בזמן העבודה בנתבעת נשלחו ממקום אחר שאינו אחד מאתרי הנתבעת.

התובע הכחיש את טענות הנתבעת.

25. במסגרת דיון ההוכחות, הוגשו תדפיסי נוכחות ממוחשבים של התובע לחודשים מאי 2006-נובמבר 2009 (למעט בגין החודשים אפריל-דצמבר 2007, נובמבר 2008, וספטמבר 2009) שסומנו (ת/3). הנתבעת טענה כי המדובר בקבצים לא מקוריים שנערכו על גבי תוכנת מחשב. במסגרת תצהיר משלים של רמי הוגשו דוחות נוכחות ממוחשבים לחודשים מאי 2008 – ספטמבר 2008 וחודש נובמבר 2009 (נספח ב' לתצהיר משלים של רמי) וכן דוחות נוכחות מקוריים לחודשים דצמבר 2009 וינואר 2010 (נספח ג' לתצהיר משלים של רמי).

מעיון בדוחות הנוכחות שהוגשו על ידי הצדדים עולה כי אין שוני בין התדפיסים שהוגשו על ידי התובע (ת/3) לבין הדוחות הממוחשבים שהוגשו על ידי הנתבעת (נספח ב' לתצהירו של רמי). יתר על כן, בתצהירו המשלים טען רמי כי הסימון כוכבית בעמודה השמאלית של הדו"ח מצביע על כך שבאותו היום לא הועבר כרטיס הנוכחות בשעון והרישום בוצע באופן ידני (ס' 12 לתצהיר המשלים).

מעיון בת/3 ובנספח ב' לתצהיר המשלים עולה כי הכוכבית מופיעה בכל דוחות הנוכחות של התובע.

בדוחות הנוכחות לחודשים נובמבר 2009 - ינואר 2010 שעת היציאה עומדת באופן קבוע ויומיומי על השעה 17:30 וזאת בשונה מהדוחות הקודמים בהם שעת היציאה משתנה מידי ביום ביומו.

עם זאת, אין בעובדה זו כדי להוכיח את טענת הנתבעת בדבר דיווח כוזב של שעות עבודה. עיון בדו"חות נוכחות של חודשים אחרים מלמד שבמרבית ימי העבודה, עבודתו של התובע הסתיימה בסביבות השעה 17:30. העובדה שהתובע לא החתים את שעון הנוכחות "בזמן אמת", אלא ביצע רישום בדיעבד של שעת היציאה, בין בעצמו ובין באמצעות מיטל, אינה מלמדת על כך, שהתובע לא נכח באחד מאתרי הנתבעת בשעות המדווחות.

לכל היותר, ניתן היה לייחס לתובע הפרה של נוהלי הנתבעת על פיהם הוא נדרש להחתים את כרטיס הנוכחות בתום כל יום עבודה. ואולם כפי שקבענו לעיל, הוסכם בין הצדדים כי בימים שבהם התובע שוהה מחוץ למשרדי דידו סנטר, הוא רשאי לדווח למיטל על שעת סיום העבודה, לצורך השלמה ידנית של שעות הנוכחות.

26. מכל מקום, הנתבעת לא הוכיחה את טענותיה לפיהן התובע עבד במקומות אחרים במקביל לעבודתו בנתבעת. טענה זו נטענה בעלמא, ללא כל ראיה או למצער, ראשית ראיה.

גם טענת הנתבעת לפיה התובע שלח מייל לפיו הוא נמצא, כביכול, באתרים של הנתבעת, כאשר המייל לא נשלח מהמערכת של אתרי הנתבעת – לא הוכחה. בסעיף 13(ב) לתצהירו של רמי נטען כי מבירור מול מנהל ספק האינטרנט של הנתבעת, מר גדי זהר, עלה שמיילים שנשלחו על ידי התובע כביכול מאתרי הנתבעת, נשלחו מכתובת דואר אלקטרוני שאינה שייכת לנתבעת. הנתבעת לא הביאה לעדות את מר גדי זהר לצורך תמיכה בטענותיה.

הלכה פסוקה היא כי כאשר נמנע בעל דין מהבאת ראייה רלוונטית המצויה בהישג ידו, בהיעדר הסבר סביר, המסקנה המתבקשת היא כי לו הובאה הראייה הייתה פועלת נגדו ולכן ניתן לזקוף אותה לחובתו (ע"א 2275/90 לימה חברה ישראלית לתעשיות כימיות בע"מ - רוזנברג, פ"ד מז(2) 605, 614-615 (1993); וההפניות שם).

27. גם טענת הנתבעת לפיה התובע "נתפס בקלקלתו" בתחנת הרכבת בבנימינה, בשעה 11 בבוקר, כאשר נסע לביתו על מנת לטפל בבתו החולה ולא דיווח על שעת היציאה בהתאם (סעיף 12 לתצהירו של רמי; סעיפים 13-14 לתצהירו של יוסי) – לא הוכחה.

הנתבעת לא הצביעה על מועד האירוע הנטען ולא הציגה בפנינו את דו"ח הנוכחות הרלוונטי. כך גם, במסגרת חקירתו הנגדית, יוסי לא ידע ליתן פרטים על מועד האירוע הנטען ואף העיד שכלל לא בדק את כרטיס הנוכחות של התובע וכדלקמן:

"ש. אתה טוען שראית את סלים בבנימינה באחד הימים, בזמן העבודה.

ת. נכון.

ש. מה הוא אמר לך כשראית אותו?

ת. הוא סיפר שהילדה שלו לא הרגישה טוב. אני לא זוכר תאריך. אני זוכר שהבנתי עד כמה מצבי עגום שלא השכלתי להבין שיש פה מקרה של הונאה של איש שנתתי בו את מלוא האמון ודיברתי איתו על המקרה הזה, והוא אמר שהוא הלך לילדה מבלי לדווח אבל ברור לי לחלוטין שאם לא הייתי רואה אותו, הוא לא היה מדווח על כך.

לשאלת בית הדין בנוכחות של התובע מה מופיע אני עונה: לא הסתכלתי בכרטיס נוכחות שלו אולם כשהגעתי למשרד ודיברתי על זה עם סלים, ואז התחלתי להיכנס לעובי הקורה. העדר דיווח של סלים היפנה את תשומת לביבי (כך במקור – א.ר.) וגם מזכירת המשרד מיטל דיווחה לי על בעיות ואי סדרים בהחתמות של התובע שהיא נאלצת להחתים ידנית את הכרטיס של התובע וזה מעשה מאוד חריג אצלנו." (עמ' 29 ש' 7-18 לפרוטוקול).

ובהמשך:

ש. אני מציג לך גילון שעון עבדוה (כך במקור – א.ר.) של התובע מחודש 11/09. האם אתה רואה שבחודש זה מופיע גם הפסקות בעבודה מדווחות וגם היעדרות מעבידה של כמה ימים?

ת. אני לא מאמין למסמך הזה. סלים הוא היחיד שיודע לגעת בשעון.

ש. למה מיטל לא יודעת לגעת בשעון?

ת. מיטל יודעת ומדווחת לי.

ש. גם רמי לא יודע לגשת לשעון.

ת. אני מניח שרמי יודע. אני לא מתעסק בענין.

ש. ביום שבו ראית את סלים בבנימינה. הראיתי לך את גיליון השעון. האם ביום 4.11.09 זה היום שבו ראית את סלים בבנימינה.

ת. אינני זוכר את היום במדויק.

לשאלת בית הדין האם זה היה בחודש 11/09 אני עונה: זה היה כמה ימים לפני מועד סיום העבודה אולי כשבועיים לפני כן." (עמ' 30 ש' 18-29 לפרוטוקול).

28. זאת ועוד, בתכתובת המייל של התובע בדבר עדכון שעון הנוכחות (נספח ט' לתצהיר התובע), ישנם עדכונים שבהם התובע מבקש לעדכן הפסקות ויציאה מוקדמת (ביום 4.11.2009), יציאה מוקדמת (20.10.2009) והעדרות מהעבודה עקב מחלת ילד (21.10.2009). תכתובת זו מעידה על כך שהתובע נהג לעדכן את שעון הנוכחות בגין היעדרויות מהעבודה, בניגוד לטענת הנתבעת.

29. לאור כל האמור – הנתבעת לא הוכיחה את טענתה בדבר דיווח כוזב של שעות העבודה.

גמול בגין עבודה בשעות נוספות

30. לטענת התובע, בנוסף לעבודתו באתרי הנתבעת, מידי יום ביומו, הוא עבד מהבית בעדכון האתרים ומתן שירותי תמיכה באמצעות הטלפון במשך שעה אחת לפחות גם בימי ששי, ובמיוחד בשנתיים האחרונות, התובע נדרש לעבוד מהבית בעדכון אתרי הנתבעת ובאספקת שירותי תמיכה במשך כשעתיים וחצי בממוצע.

לפיכך, התובע העמיד את תביעתו על סך של 32 שעות חודשיות בגין השנתיים האחרונות לעבודתו ובסך של 24,576 ₪.

31. הנתבעת טוענת מנגד כי התובע לא נדרש לעבוד בשעות נוספות ואף הובהר לו במפורש כי אסור לו לבצע שעות נוספות ו/או לעבוד מהבית.

עוד נטען כי משרתו של התובע היא משרת אמון ולפיכך הוא אינו זכאי לגמול שעות נוספות.

32. נקדים ונבהיר כי אין בידינו לקבל את טענת הנתבעת לפיה תפקידו של התובע דורש אמון אישי ולפיכך, לא חל עליו חוק שעות עבודה ומנוחה, התשי"א -1951 (להלן – חוק שעות עבודה ומנוחה). בהתאם להלכה הפסוקה יש לפרש את החריגים המנויים בסעיף 30(א) לחוק שעות עבודה ומנוחה בצמצום וזאת על מנת שהחוק וההגנות המנויות בו יחולו על אוכלוסיות עובדים נרחבות. נטל ההוכחה כי נתמלא החריג הקבוע בסעיף 30 (א)(5) לחוק שעות עבודה ומנוחה, קרי כי מילוי תפקידו של התובע היה כרוך במידה מיוחדת של אמון אישי רובץ לפתחה של הנתבעת.(ע"ע 300271/98 טפקו נ' ייצור מערכות בקרת אנרגיה בע"מ נ' מנחם טל, פד"ע לה 703). בפרשת עו"ד אגרון נקבעו הסממנים לבחינה מיוחדת של אמון אישי: עובד בכיר השותף למידע רגיש שהינו נחלתם של מעטים במפעל, בעל אחריות מיוחדת, עצמאות בקבלת החלטות חשובות, יכולת ליזום פעולות, סמכות לתת הוראות לעובדים אחרים ושכר גבוה התואם את שעות העבודה הרבות הנדרשות והאמון האישי המיוחד לו הוא זוכה.

כפי שכבר נפסק, כאלה הם תפקידיהם של המנהל הכללי במפעל, היועץ המשפטי, החשב, המהנדס הראשי וכדומה. עוד נקבע על ידי כב' הנשיא (בדימוס) סטיב אדלר כי קיימים גם עובדים זוטרים המועסקים בתפקידים הדורשים יחסי אמון בינם לבין מעסיקיהם כגון, עובדים המטפלים במוצרים יקרים, מלטש יהלומים; פקיד בנק זוטר היודע פרטים על חשבונות הלקוחות ומטפל באופן ישיר בכספיהם, שליח אישי, שומר, נהג או מלווה של רכב שליחויות ממוגן להעברת מסמכים חשובים או מזומנים, פועל הניקיון המבצע עבודתו בשעות הלילה במוזיאון. כמו כן, תפקידם של רופא, אחות, רואה חשבון, מהנדס וכיוצא בזה, מחייב מידה גדולה של אמון אישי.

עם זאת, נקבע כי ההיבט של מידה מיוחדת של אמון אישי צריך להתבטא גם בשכרו של העובד ולפיכך, אין להוציא מתחולת החוק, עובדים המשתכרים שכר נמוך, גם אם הם עוסקים בתפקידים רגישים המחייבים אמון אישי (ע"ע 570/06 עו"ד עמוס אגרון נ' עו"ד זיוה כץ (ניתן ביום 14.10.2007)).

בתובע לא מתקיימים הסממנים שנקבעו בפסיקה לצורך הגדרת תפקידו כמחייב מידה מיוחדת של אמון אישי. התובע, אמנם, נחשף למידע עסקי לנוכח נגישותו למערכות המידע ולמערכות המחשב של הנתבעת ואולם התובע לא שמש כעובד בכיר, לא היה בעל אחריות מיוחדת ולא היה עצמאי בקבלת ההחלטות. התובע היה כפוף להנחיותיו המקצועיות והניהוליות של רמי ובצע את הוראותיו. התובע לא נהל צוות עובדים ואף שכרו של התובע (כ -6000 ₪) אינו מצדיק את הוצאתו מחוץ לתחולת חוק שעות עבודה ומנוחה.

33. תביעת התובע לגמול שעות נוספות מתייחסת לשנתיים האחרונות לעבודתו, היינו לתקופה שמחודש ינואר 2008 ועד לחודש ינואר 2010. בהתאם להלכה הפסוקה על התובע גמול שעות נוספות להוכיח לא רק את העובדה שעבד בשעות נוספות, אלא גם את מספר השעות הנוספות שעבד בפועל. לכלל זה נקבע חריג, והוא הזכאות לגמול שעות נוספות כאשר הוכחה מתכונת עבודה כללית וקבועה הכוללת עבודה בשעות נוספות. נטל ההוכחה של עבודה במתכונת עבודה כללית מוטל על העובד [ע"ע (ארצי) 212/06 ימית א. ביטחון (1988) בע"מ נ' אפרים, סעיפים 28-33 לפסק-הדין (12.11.2008); וההפניות שם].

יתרה מזאת, התובע טוען שעבד בשעות נוספות מביתו ולפיכך, נטל ההוכחה מוטל על התובע.

34. לטענת התובע, הוא נאלץ לעבוד מהבית בנוסף לעבודתו באתרי הנתבעת וזאת מידי ביום ביומו. לטענתו, הוא עבד מביתו שעה נוספת בכל יום בשעות הערב וכשעתיים וחצי בכל יום ששי.

תימוכין לעדותו של התובע לפיה הוא נדרש לעבוד מהבית מצאנו בחקירתו הנגדית של רמי לפיה לתובע היה קוד כניסה מהבית שאפשר לו גישה מרחוק לכל מחשבי הנתבעת (עמ' 35 ש' 7-9 לפרוטוקול). עם זאת, החיבור מהבית, בפני עצמו, אינו מעיד על היקף העבודה והאם מדובר במקרים חריגים ונדירים או במתכונת עבודה קבועה כנטען על ידי התובע.

מעיון בתכתובת המיילים שבין התובע לבין הגב' אורית מאיירס, מנהלת קשרי לקוחות בחברת וינלייף עולה שבשנת 2009 התובע התבקש לבצע פעולות שונות ביום ששי, בעיקר עדכון מסלולים ואולם, המדובר בתדירות נמוכה שאינה עולה על פעם בחודש. יתר על כן, התובע לא הוכיח את משך הזמן הנדרש לביצוע אותן פעולות, בעוד שבעדותו של רמי נטען כי פעולת עדכון המסלולים לוקחת 10 דקות (עמ' 36 ש' 1-3 לפרוטוקול).

כך גם, התובע לא הציג כל ראיה או ראשית ראיה לטענתו בדבר העבודה שבצע מביתו בכל ערב. התובע שטען כי ביצע תמיכה טלפונית בכל ערב לא הציג את פירוט שיחות הטלפון שבצע למול מי מנציגי הנתבעת ואף לא הציג מיילים המעידים על עבודה שנדרש לבצע מביתו באותן שעות.

35. הנה כי כן, התובע לא הוכיח את תביעתו לשעות נוספות ואף לא הוכיח כי עבד במתכונת עבודה קבועה.

אשר על כן, התביעה לגמול שעות נוספות נדחית במלואה.

נסיבות סיום יחסי העבודה

36. בכתב ההגנה ובתביעה שכנגד טענה הנתבעת שהתובע התפטר והוא חב לה תמורת הודעה מוקדמת. עם זאת, במסגרת התצהירים שהוגשו מטעמה, הודתה הנתבעת שהתובע פוטר על ידה לאלתר (ס' 15 לתצהיר רמי, ס' 19 לתצהיר יוסי).

מכל מקום, אין מחלוקת שביום 1.2.2010 ניתן לתובע מכתב שכותרתו: "סיום עבודתך במרכזנו". מפאת חשיבות תוכנו של המכתב לענייננו, נצטט את האמור בו במלואו:

"בהמשך לשימוע שנערך לך אתמול במשרדנו, בו העלנו את טענותינו אליך, ושמענו את התייחסותך בעניין, הגענו למסקנה כי לאור כל הנתונים שבידינו הכוללים מעקב גם אישי וגם באמצעות המחשב (המיילים שנשלחו כביכול מהעבודה, בעצם נשלחו מביתך ומחוץ לכותלי העבודה), דיווחת דיווחי כזב על נוכחותך במקום העבודה בחודשיים האחרונים באופן וודאי, וקיבלת שכר מלא. לאור הנתונים הנ"ל אנו אף מתכוונים לערוך בדיקה מקיפה יותר לגבי נוכחותך בחודשים הקודמים.

לפני חודש אף קיימנו עמך שיחה נוספת על אי שביעות רצוננו מתפקודך בעבודה. נדרשת להגיש דו"ח עבודה יומי, אך לא פעלת בהתאם ולמרות הבטחותיך לשיפור, הסתבר כי לא רק שלא ביצעת השיפור אלא אף רימית אותנו בזדון.

לאור הנסיבות החמורות שנוצרו בהעסקתך כאיש אימון מן המעלה הראשונה, ולאור אי האימון הבסיסי שיצרת, אנו נאלצים להפסיק עבודתך לאלתר" (נספח א' לכתב התביעה).

אשר על כן, אנו קובעים שהנתבעת פיטרה את התובע לאלתר ביום 1.2.2010. לפיכך, נקודת המוצא היא שהתובע זכאי לפיצויי פיטורים ולהודעה מוקדמת, אלא אם תוכח טענת הנתבעת לפיה במקרה דנן התקיימו נסיבות המצדיקות את שלילת פיצויי הפיטורים או הפחתתם בהתאם להוראות סעיפים 16-17 לחוק פיצויי פיטורים, התשכ"ג - 1963.

37. בבחינת סוגיית שלילת פיצויי הפיטורים עלינו לזכור כי פיצויי הפיטורים הם זכות סוציאלית המשולמת לעובד שפוטר ואין לפגוע בזכות זו, אלא במקרים חריגים בהם מתמלאים התנאים הקבועים בסעיפים 16-17 לחוק פיצויי פיטורים וכי מעשה הפיטורים בפני עצמו מהווה עונש חמור.

בית-דין הארצי לעבודה התווה את השיקולים המנחים את בית הדין בבואו להחליט האם יש לשלול את פצויי הפיטורים במקרה הנדון בפניו וכדלקמן:

"כאשר מועלית על-ידי המעסיק טענה בדבר שלילת פיצויי פיטורים מן העובד, או הפחתתם, יקח בית-הדין בחשבון שיקוליו את מכלול נסיבות יחסי העבודה בין הצדדים, ולא רק את מעשיו של העובד, אשר לטענת מעסיקו מהווים עילה לשלילת פיצויי הפיטורים. על השיקולים לחומרה ולקולא בהפעלת הסנקציה של שלילת פיצויי פיטורים, ועל האיזון הנדרש לעשות ביניהם, לאור תכלית החוק ונסיבות המקרה הנדון, עמדתי בעניין צ'רניאקוב תוך שציינתי כך:

'השיקולים לחומרה- חומרת המעשים בגינם פוטר העובד; הנזק שנגרם למעביד או שעלול היה להיגרם לו עקב כך, היקפו והשלכותיו; משך הזמן ומספר הפעמים שביצע העובד את המעשים החמורים; תקופת עבודתו של העובד, מעמדו ותפקידו ומידת האמון הנובעת הימנו; הפרת האמון- המועצמת כשמדובר ביחסי עבודה ממושכים, בתפקיד בכיר, או בתפקיד אמון; השפעת התנהגותו של העובד והמעשים בגינם פוטר, על עובדים אחרים ועל יחסי העבודה במקום העבודה והיקף ההתרעה בנסיבות המקרה;

השיקולים לקולא- אופן ביצוע העבודה במהלך תקופת עבודתו של העובד ותרומתו למעביד; משך תקופת העבודה; וכפועל יוצא הימנה- עוצמת הפגיעה הצפויה בעובד ובמשפחתו, כתוצאה משלילת פיצויי הפיטורים, במלואם או בחלקם, בשים לב לסכום שיוותר בידיו למחייה; נסיבותיו האישיות של העובד, לרבות גילו, מצבו המשפחתי, מצב בריאותו ויכולת ההשתכרות העתידית של"

[ע"ע (ארצי) 659/08 טוליפ תעשיות הנדסה בע"מ נ' פסחוביץ, סעיף 10 לפסק-הדין (17.12.2009); וההפניות שם; וראו גם ע"ע (ארצי) 214/06 אלוניאל בע"מ נ' אלכסנדר צ'רניאקוב (ניתן ביום 31.5.2007)].

38. כאמור במכתב סיום ההעסקה, הסיבות שבגינן פוטר התובע הן: דיווח כוזב על שעות עבודה ואי הגשת דו"ח עבודה יומי.

כפי שקבענו לעיל, טענת הנתבעת בדבר דיווח כוזב של שעות עבודה לא הוכחה ולפיכך, אין לשלול בגינה את תשלום פיצויי הפיטורים.

באשר לאי הגשת דיווח יומי –הואיל והצדדים לא טענו לקיומו של הסכם קיבוצי החל, בהתאם לסעיף 17 לחוק פיצויי פיטורים - עלינו להנחות את עצמנו בהתאם לכללים שבהסכם הקיבוצי החל על המספר הגדול ביותר של עובדים דהיינו, תקנון העבודה כפי שנחתם בין התאחדות התעשיינים לבין ההסתדרות הכללית (להלן - תקנון העבודה).

סעיף 52 לתקנון העבודה קובע כך:

"עשה עובד אחת מאלו:

א. לא ציית להוראות ההנהלה בקשר לעבודה;

ב. עבד במקום אחר בלי רשות מאת ההנהלה;

ג. הכה, התקוטט או גרם לאלה;

ד. החתים כרטיס נוכחות של עובד אחר;

ה. העלים תוצרת המפעל, או העבירה למשמרת אחרת, או לאדם אחר, כדי לזכות בכך בטובת הנאה;

ו. ניצל לרעה תעודת מחלה שקיבל;

יהיה צפוי:

א. לקנס כספי;

ב. להפסקה זמנית של העבודה ללא תשלום;

ג. לפיטורים מהעבודה עם הודעה מוקדמת ועם תשלום פיצויי פיטורים;

ד. לפיטורים מהעבודה בלי הודעה מוקדמת ועם תשלום פיצויי פיטורים;"

(ההדגשה אינה במקור – א.ר.).

בהתאם לתקנון העבודה של התאחדות התעשיינים, רף הענישה העליון בגין עבירת משמעת מסוג של אי ציות להוראות ההנהלה עולה כדי שלילת ההודעה המוקדמת בלבד. בענייננו, יש לזכור כי לפי מכתב סיום העסקה, הדרישה מהתובע להמציא דו"ח פעילות יומי עלתה בשיחה שהתקיימה בין התובע לבין מנהלי הנתבעת כחודש לפני סיום העבודה. מכל מקום, לטעמנו, אי המצאת דו"ח הפעילות על ידי התובע אינה מהווה עילה לשלילת ההודעה המוקדמת.

39. בתצהיריה טענה הנתבעת טענה חדשה לפיה התובע נטל סחורה ממחסן הדידו, ללא רשות, לשימושו הפרטי. לטענתה, התובע נתפס שכשהוא עם רמקולים מסוג "גיניוס" ברכב. טענת התובע לפיה הוא לקח את הרמקולים לצורך התקנה בנתבעת התבררה כשקרית (ס' 10, ס' 13(ה) לתצהיר רמי וס' 9-10 לתצהיר יוסי).

במסגרת חקירתו הנגדית ציין התובע שבמסגרת השימוע הועלתה כלפיו טענה שנטל חבילת דיסקים, ללא רשות. לטענתו, הוא הסביר שהדיסקים שמשו אותו בעבודתו השוטפת (עמ' 6 ש' 1-8 לפרוטוקול). לנוכח העובדה, שטענה זו לא הועלתה במכתב סיום העסקה, הסקנו שהסבר התובע בשימוע הניח את דעתה של הנתבעת.

יתר על כן, לטענת הנתבעת, אשתו של יוסי היא זו שראתה את התובע יוצא עם חבילת דיסקים לצריבה מחוץ לבניין הדידו (עמ' 6 ש' 3-4, עמ' 29 ש' 1-4 לפרוטוקול). הנתבעת לא הביאה לעדות את אשתו של יוסי ובחקירתו הנגדית ציין יוסי כי למרות דברי אשתו, הוא האמין שהתובע אדם ישר וגם במקרה שהוא עצמו ראה את התובע עם מוצרים, ללא תעודת משלוח, הוא נתן אמון בתובע (עמ' 29 ש' 1-6 לפרוטוקול).

לאור כל האמור לעיל, לא שוכנענו שהתובע נטל מהנתבעת מוצרים לשימושו הפרטי, ללא רשות.

40. לטענת הנתבעת, התובע מחק במזיד את כל קבצי המחשב ששמש אותו כולל כל הגיבויים של מערכת המחשוב של הנתבעת והחברות הקשורות אליה. כך גם, התובע מחק את כל הדואר של מנהל המערכת ואת כל קבצי הסיסמאות ששמשו את המערכת. מעשיו של התובע גרמו לנתבעת לנזקים רבים.

התובע מכחיש את הטענות כלפיו. לטענתו, ביום 1.2.2010 הוא התייצב לעבודה כרגיל ואולם, מערכת המחשוב הייתה חסומה בפניו והוא לא יכל להיכנס אליה. עם זאת, לטענתו, הוא בצע עבודות מסוג אחר. באותו היום ארעה תקלה בחשמל שגרמה, בין היתר לנפילה של הקופות הרושמות בבניין ועל כן, הוא התבקש על ידי יוסי לבדוק את העניין. עוד נטען על ידו, שטיפל בפנייתה של הגב' איריס שרעבי, אחראית מחסן בחנות דידו סנטר מיום 31.1.2010 שביקשה ממנו להגדיר את חשבון המייל שלה בחדר בו תוכל לעבוד ולהיפגש עם הסוכנים.

41 אין מחלוקת שמיד לאחר השימוע, ביום 31.1.2010 בשעה 16:49, נשלח מייל לכל עובדי הנתבעת (נספח ג' לתצהיר התובע) וכדלקמן:

"אני מבקש להודיעכם כי סלים סיים עבודתו בחברתנו.

לאור זאת ועקב רגישות תפקידו מערכת המחשוב נחסמה בפניו.

אין יותר להתקשר אליו לצורך קבלת שרות או יעוץ מכל סוג שהוא ואין לאפשר לוכל גישה למערכת.

הודעה זו היא בעלת חשיבות גבוהה מאוד ויש לזכור להקפיד לפעול בהתאם".

42. חרף זאת, למחרת, ביום 1.2.2010 התובע התייצב לעבודה על המחשב בחדרו. טענת התובע לפיה באותו היום הוא התבקש על ידי יוסי לבצע פעולות הכרוכות במחשב, לאחר שהנתבעת החליטה לפטר אותו ואף חסמה בפניו את הכניסה למערכת, אינה מתיישבת עם ההגיון. זאת, בפרט משעה שהתובע ידע כבר ביום 31.1.2010 שכניסתו למערכת נחסמה (סעיף 21 י' לכתב ההגנה לתביעה שכנגד). כך גם, טענת התובע לפיה לאחר שהוא פוטר, הוא המשיך לעבוד (עמ' 9 ש' 4-10 לפרוטוקול) ואף לטפל בפנייתה של הגב' שרעבי, אינה הגיונית. למותר לציין, כי התובע לא הביא את הגב' שרעבי כעדה מטעמו ועל כן, אנו זוקפים זאת לחובתו. בנוסף, לתובע לא היה הסבר מניח את הדעת לכניסתו לאתר ויינלייף לאחר פיטוריו, כדי לבדוק עם בוצעו עדכונים (עמ' 13 ש' 19-23 לפרוטוקול ועמ' 14 ש' 17-26 לפרוטוקול).

יתר על כן, במהלך החקירה הנגדית התברר שהתובע שמר בביתו תכתובות ומסמכים של הנתבעת לאחר תום תקופת העבודה ככוח מיקוח עתידי למול הנתבעת לצורך קבלת תשלום הפיצויים(עמ' 12 ש' 8-27 , עמ' 13 ש' 3-6 לפרוטוקול)

43. זאת ועוד, נתנו אמון בעדותה של מיטל. התרשמנו שמיטל הרגישה שלא בנוח להעיד כנגד התובע בשל חברותם בעבר ואולם היא עמדה על כך שביום 1.2.2010 התובע לא נהג כתמול שלשום ושהיא ראתה את התובע מוחק דברים מהמחשב, עושה "דיליטים" ומעביר קבצים למקום אחר (ס' 8-10 לתצהירה). מיטל חזרה על כך גם בחקירתה הנגדית (בעמ' 20 ש' 30-32, עמ' 1-2 לפרוטוקול):

"הוא נכנס למשרד הוא לא דיבר איתי ועם אף אחד אחר. אני התקשרתי לבעלים לומר שסלים נמצא במשרדים, מה שאחר כך הבעלים עשו אחר כך, זה טלפונים לסלים ואני קמתי לסלים לשאול אותו מה קורה, מה קרה, אני פניתי לסלים כדי להתעניין בשלומו כי בכל זאת עבדנו כמה שניםביחד. את תוכן השיחה עם סלים לא זוכרת, אני זוכרת רק שראיתי על המחשב שלו כל מיני תכניםשרצים והוא אמר לי שהוא מנקה את המחשב. זה לא השיחה זה חלק קטן מהשיחה."

ובהמשך (בעמ' 22 ש' 12-24 לפרוטוקול):

"ש. האם נכון, כי יכול להיות שמה שראית שסלים מוחק על המסך, הינם טיב עבודתו ואולי התקין תוכנית מסוימת?

ת. סלים התבקש לא להיכנס למשרדים בכלל ולדידו סנטר בפרט ובכל זאת נכנס והתעסק עם מחשבים שלא שלו, חוץ מלראות משהו נמחק ממחשב הוא גם אמר לי שהוא מנקה את המחשב, זאת אומרת זה לא משהו שאני משערת, אם בן אדם יעבוד בצורה מקצועית כי זה התפקיד שלו ברגע שאומרים לו ביי והוא כאיש מחשבים צריך לעשות את העבודה שלו,יעשה זאת בצורה יותר מכובדת. אני התקשרתי מיידית ליוסי, את כל האינפורמציה שראיתי שנמחקת זה היה לאחר שהבוס שלי קיבל את המידע שסלים נמצא בדידו סנטר.

....

ש. האם זה נכון כי יכול שמה שמחקת זה קבצים אישיים שלו או קבצים של משחקים או תמונות אישיות?

ת. הכל יכול להיות, הוא היה צריך לבקש רשות כדי להכנס למשרד."

כך גם, מיטל העידה שביום 1.2.2010 לא ארעה תקלה בבוקר ולא היה צורך לזמן חשמלאי. מיטל הוסיפה שהיא זו שמזמינה את בעלי המקצוע וכי הזמנתו של בעל מקצוע לרבות חשמלאי עוברת דרכה (עמ' 23 ש' 28-32, עמ' 24 ש' 1-4 לפרוטוקול).

44. מר ליצקי העיד כי בתחילת חודש פברואר 2010 קיבל מרמי דיסקים קשיחים לאחר שביצעו בהם "איתחול מלא " – פורמט בשעות הבוקר ביום 1.2.2010 (ס' 2-7 לתצהירו). כך עולה גם מהחשבוניות שהוצאו על ידו ביום 4.3.2010 וביום 31.3.2010.(נספח ב' לתצהיר רמי) ומחקירתו הנגדית (עמ' 24 ש' 26-31 לפרוטוקול).

45. לנוכח כל האמור, שוכנענו שביום 1.2.2010, לאחר שהתובע פוטר, הוא גרם נזק במזיד למחשבי הנתבעת. זאת, הן כדי לגרום לנתבעת להרגיש בחסרונו ובנחיצותו (ס' 21 יד' לכתב ההגנה לתביעה שכנגד, נספח ד' לתצהיר התובע) והן כדי ליצור לחץ על הנתבעת לצורך תשלום פיצויי פיטורים (עמ' 12 ש' 26-31, עמ' 13 ש/ 1-6, ש' 25-31 לפרוטוקול).

46. אמנם, העילה לעניין פיצויי פיטורים מתגבשת במעשה הפיטורים או ההתפטרות בצירוף המניע שפעל לכך, היינו הנסיבות המודעות שגרמו לסיום היחסים. [דב"ע לג/3-2 חיים זילבר נ' גלוביס בע"מ, פד"ע ד' 153; דב"ע תש"ן /3-119 עתונות מקומית בע"מ נ' אשר בן עמי, פד"ע כב 303].

אולם בענייננו, העילה לשלילת פיצויי פיטורים בגין גרימת נזק במזיד נולדה רק לאחר מעשה הפיטורים ועל כן, הנתבעת לא יכלה להתייחס אליה במועד הפיטורים. מאידך, אין לפטור את התובע מתוצאת מעשיו רק בשל העובדה שהוא בצע את המעשים לאחר שהתקבלה החלטת הפיטורים. בסעיף 53 תקנון העבודה נקבע כך: "עשה עובד אחת מאלו:

א. הפר משמעת באופן חמור;

ב. גרם להכאות במפעל שתוצאותיהן חמורות;

ג. גנב, מעל או חבל במהלך התקין של העבודה;

ד. קלקל חומרים, מכשירים או מכונות במזיד;

ה. בזבז חומרים בזדון;

ו. מסר סודות המפעל

ז. עשן במפעל או בחלק ממנו בו העשון קשור בסכנה והודע על כך לעובדים;

ח. עבד במקום אחר ללא רשות ההנהלה ויש בכך משום גרימת נזק למפעל;

ט. עבד במקום אחר בתקופה בה נעדר מהעבודה מחמת מחלה או תאונה;

י. עבר עבירה פלילית חמורה;

יהיה צפוי:

א. להפסקה עבודה זמנית ממושכת ללא תשלום;

ב. לפיטורים ללא הודעה מוקדמת ו/או שלילה חלקית של פיצויי פיטורים;

ג. לפיטורים ללא הודעה מוקדמת וללא פיצויי פיטורים;"

(ההדגשה אינה במקור – א.ר.).

47. לאחר ששקלנו את תקופת עבודתו של התובע בנתבע, העובדה שבמרבית התקופה הנתבעת הייתה שבעת רצון מעבודתו של התובע שאף קיבל העלאה בשכר בסמוך לסיום עבודתו, כמו גם, את העובדה שהתובע ניצל את תפקידו ושליטתו במערכת המחשוב כדי לגרום נזק לנתבעת, הגענו לכלל מסקנה כי יש לשלול מהתובע את תמורת ההודעה המוקדמת ו -15% מפיצויי הפיטורים. בקביעה זו התחשבנו גם בתוצאות התביעה שכנגד כמפורט להלן.

48. התובע זכאי ל – 85% מפיצויי הפיטורים לפי התחשיב הבא:

התובע עבד במשרה מלאה לפי 32 ₪ לשעה כך ששכרו הקובע עמד על 5,952 ₪.

לפיכך זכאי התובע לתשלום פיצויי פיטורים בסך של 20,658 ₪ -

(5,952 ₪ * 49/12 *85%).

התביעה שכנגד

49. לטענת הנתבעת והתובעת שכנגד, התובע והנתבע שכנגד גרם לה נזקים רבים ועל כן הוא חב לה פיצוי בסך של 62,760 ₪ בגין שחזור הקבצים שנמחקו על ידי התובע. פיצוי זה מורכב מסך של 12,760 ₪ - עלות שחזור חלקי על ידי גורם חיצוני ו -50,000 ₪ עלות ביצוע התיקונים והשחזורים שבוצע על ידי רמי.

עוד נתבעו תמורת הודעה מוקדמת, החזר שכר ששולם לתובע ביתר בשל דיווח כוזב של שעות עבודה, החזר דמי נסיעה ששולמו לתובע ביתר והחזר בגין רכוש שהתובע נטל ללא תשלום

התובע מכחיש את הטענות הנ"ל במלואן.

50. לנוכח קביעתנו לפיה התובע פוטר מהעבודה, תביעת הנתבעת לתמורת הודעה מוקדמת – נדחית.

כך גם, משעה שדחינו את טענת הנתבעת בדבר דיווח כוזב של שעות עבודה דינה של התביעה להחזר שכר ששולם ביתר בגין דיווח כוזב להידחות.

באופן דומה, התביעה לתשלום בגין רכוש נטל התובע ללא תשלום נדחית לאור קביעתנו לפיה לא שוכנענו שהתובע נטל מוצרים לשימושו הפרטי, ללא רשות.

גם התביעה בגין דמי נסיעות ששולמו ביתר לא הוכחה ועל כן היא נדחית.

לעומת זאת, הוכח בפנינו שהתובע מחק, בזדון, קבצים שונים במערכת המחשוב. מעדותו של מר ליצקי והחשבוניות שצורפו על ידי הנתבעת (נספח ב' לתצהירו של רמי) עולה שהנתבעת שלמה למר ליצקי סך של 12,760 ₪ לצורך שחזור הדיסקים שפורמטו ביום 1.2.2010.

טענת הנתבעת לפיה נגרמו לה נזקים נוספים בסך של 50,000 ₪ עקב ביצוע תיקונים ועבודות נוספות שבוצעו על ידי רמי – לא הוכחה. הנתבעת הסתפקה בטענה כללית לפיה היא מעריכה את עלות ביצוע התיקונים והשחזורים שבצעה בעצמה ב – 50,000 ₪. הנתבעת לא הוכיחה שאכן מר רמי ביצע עבודות נוספות עקב מחיקת הקבצים על ידי התובע, מהי כמות השעות שהושקע על ידו, עלות שכרו וכדומה.

אשר על כן, אנו קובעים כי הוכח שהתובע גרם לנתבעת נזק בסך של 12,760 ₪.

מאחר שהנתבעת קזזה סך של 5,800 ₪ משכרו האחרון של התובע (נספח ב' לתצהיר התובע), על התובע לפצות את הנתבעת בגין יתרת הנזק שגרם לה בסך של 6,960 ₪.

סוף דבר

51. תביעת התובע מתקבלת באופן חלקי, כך שהנתבעת תשלם לתובע פיצויי פיטורים בסך של 20,658 ₪.

52. התביעה שכנגד מתקבלת באופן חלקי, כך שהתובע ישלם לנתבעת פיצוי בגין הנזק שגרם לה בסך של 6,960 ₪.

53. הסכומים ישולמו בתוך 30 ימים מיום המצאת פסק-הדין בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.02.2010 ועד למועד התשלום המלא בפועל.

54. לנוכח תוצאת פסק-הדין , כל צד ישא בהוצאותיו.

55. זכות ערעור לבית הדין הארצי בתוך 30 ימים ממועד קבלת פסק הדין.

ניתן היום, י"ב אייר תשע"ד, (12 מאי 2014), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.