1. התובעת אשר עבדה כמוכרת בגדים בחנות שבבעלות הנתבעת, הגישה תביעתה כנגד הנתבעת, חברה המפעילה רשת חנויות ביגוד, בגין תקופת עבודתה וסיומה.

התובעת טענה, כי פוטרה מעבודתה אצל הנתבעת ותבעה פיצויי פיטורים, תמורת הודעה מוקדמת, דמי הבראה, פדיון חופשה, גמול בגין עבודה בשעת נוספות ושעות שבת ופיצוי בגין פיטורים שלא כדין.

2. הנתבעת טענה בכתב ההגנה כי התובעת היא זו שהתפטרה מעבודתה אצלה ולכן הכחישה את תביעתה לפיצויי פיטורים, תמורת הודעה מוקדמת ופיצוי בגין פיטורים שלא כדין. הנתבעת הוסיפה וטענה כי עומדת לה זכות קיזוז מכל סכום שייפסק לתובעת, ככל שייפסק, בגין תמורת הודעה מוקדמת וכן בגין הנזקים שנגרמו לה לטענתה כתוצאה מנסיבות סיום עבודתה של התובעת והתנהלותה במסגרתן.

הנתבעת אישרה, כי התובעת זכאית ליתרת תשלומים בגין פדיון חופשה והבראה אך הכחישה את תביעתה של התובעת לגמול עבודה בשעות נוספות.

3. במעמד הדיון המוקדם הסכימו הצדדים כי התובעת זכאית לתשלום הפרש דמי הבראה בסך של 1,563 ₪ והפרש פדיון חופשה בסך של 3,584 ₪.

בנוסף, במעמד ישיבת ההוכחות הסכימו הצדדים כי התובעת זכאית לסך של 3,300 ₪, בגין רכיב השעות הנוספות בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 1.8.2007, ועד התשלום בפועל.

לאור הסכמות אלה, ולא בכדי, התייחסה התובעת בסיכומיה, רק לנושא הפיטורים/התפטרות והשלכות ההכרעה בעניין זה, על הזכאות לפיצויי פיטורים, לתמורת הודעה ולפיצוי על פיטורים שלא כדין.

בסיכומיה טענה הנתבעת, כי היא מכחישה את תביעת התובעת לתשלום גמול שעות נוספות בכלל ושעות שבת בפרט. הנתבעת טענה, כי במעמד הדיון שהתקיים ביום 9.7.12 היא הסכימה כי אם וככל שייפסק לתובעת גמול עבור שעות נוספות, הסכום אינו הסכום הנתבע בתביעה אלא, לכל היותר, סך של 3,300 ₪.

הנתבעת פרטה בסיכומיה את הטעמים בגינם יש לשיטתה, לדחות את תביעת התובעת לתשלום שעות נוספות.

טענות הנתבעת באשר להסכמה המתועדת בפרוטוקול, אינן מקובלות עלינו.

בדיון שהתקיים ביום 9.7.12, לאחר שהתובעת נחקרה בעניין שעות עבודתה, הצהירו באי כח הצדדים לפרוטוקול כדלקמן:

"באי כח הצדדים:

לגבי רכיב השעות הנוספות, מוסכם שהתובעת זכאית לקבל סך של 3,300 ₪ קרן בצירוף הפרשי הצמדה וריבית". (עיין עמ' 14 לפרוטוקול ש' 18-19)

ודוק, לא נרשם בפרוטוקול כי מוסכם, כי ככל שיקבע שהתובעת זכאת לסכום מסוים, אזי הסכום הינו X.

לאור הסכמה זו שבאה במפורש לידי ביטוי בפרוטוקול, אין מקום לטענת הנתבעת בדבר הסכמה מותנית לתשלום גמול שעות נוספות (ככל שתוכח עבודה בשעות נוספות).

לו סברה הנתבעת כי האמור בפרוטוקול אינו מדויק, וכי המדובר היה בהסכמה מותנית, מן הראוי היה שהנתבעת אשר קיבלה את פרוטוקול הדיון לידיה מיד בתום הדיון, תגיש בסמיכות זמנים לקבלתו, ועוד בטרם הגשת סיכומי התובעת, בקשה לתיקון פרוטוקול, כך שאם בית הדין היה נעתר לבקשה, היתה התובעת מתייחסת בסיכומיה גם לעניין זה.

על הנתבעת לשלם, איפוא, לתובעת את הסך של 3,300 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום ועד התשלום בפועל.

יתר על הצריך לענייננו, נציין כי מתדפיסי דיווח השעות עולה שהיו ימים בהם עבדה התובעת למעלה משמונה שעות עבודה ואף למעלה מתשע שעות עבודה ושעות עבודתה הגיעו אף ל-12 שעות ול-14 שעות.

בנסיבות אלה, ברור, כי התובעת זכאית לגמול עבור עבודה בשעות נוספות.

בתצהיר עדת הנתבע הגב' אוראלי לוי אין התייחסות לעניין השעות הנוספות כמתועד בכרטיסי הנוכחות ת/7, בעוד שהתובעת בתצהירה וכן בעדותה התייחסה לעניין השעות הנוספות.

כרטיסי הנוכחות של התובעת (ת/7) היו אף בידי הנתבעת (עיין עמ' 15 שורות 9-18 לפרוטוקול), ולו אכן כגרסת הנתבעת, עבדה התובעת מיוזמתה שעות נוספות ולא לפי דרישה או אישור של הממונים עליה, הרי מן הסתם לאחר החודש הראשון בו היו נציגי הנתבעת רואים כי תדפיס שעות העבודה כולל שעות נוספות, היה עליהם להתריע מפורשות בתובעת כי נאסר עליה לעבוד שעות נוספות.

הנתבעת לא הביאה כעד מטעמה את הממונה על התובעת, על מנת שזה יעיד, כי השעות המופיעות בתדפיסי הנוכחות נעשו ע"י התובעת לאורך חודשים רבים ללא הסכמה ולאחר שהדברים נאסרו עליה.

עדת הנתבעת, הגב' לוי, לא נשאלה כלל בנוגע לשעות הנוספות, וב"כ הנתבעת אף לא ביקש השלמת חקירה נגדית, או שאלות בחקירה חוזרת, בהקשר לשעות הנוספות.

4. לאור האמור, המחלוקת בה על בית הדין להכריע, הינה שאלת נסיבות סיום יחסי העבודה בין הצדדים וכפועל יוצא מכך האם כטענת התובעת היא זכאית לתשלום פיצויי פיטורים, תמורת הודעה מוקדמת ופיצוי בגין פיטורים שלא כדין או שמא צודקת הנתבעת בטענותיה לפיהן יש לדחות את תביעתה של התובעת ברכיבים האמורים.

5. לתמיכה בתביעתה הגישה התובעת את תצהירה. הנתבעת הגישה את תצהירה של גב' אוראלי לוי, אשר שימשה בזמנים הרלבנטיים מנהלת בנתבעת.

דיון והכרעה:

נסיבות סיום יחסי העבודה בין הצדדים:

6. בכתב התביעה, כמו גם בתצהירה, טענה התובעת שהיא הועסקה כמוכרת בעיקר בסניף סיטי סנטר שבחיפה. התקופה בה שררו יחסי עובד ומעביד בין הצדדים מחודש דצמבר 2005 ועד לחודש אוגוסט 2009, מוסכמת על הצדדים (עיין בעמ' 1 לפרוטוקול מ - 28.2.11).

התובעת טענה כי ביום 3.7.2009 אירעה לה תאונת דרכים וכפועל יוצא מכך היא שהתה בחופשת מחלה עד ליום 25.7.2009. לטענתה, בסמוך לתום חופשת המחלה, כאשר היא שוחחה עם סבטלנה, מנהלת סניף הסיטי סנטר בזמנים הרלבנטיים, הודיעה לה האחרונה כי "אין לה יותר מקום בשבילה" וכי עומדות בפניה 2 אפשרויות: האחת, שיימסר לה מכתב פיטורים והיא תהיה זכאית לקבל פיצויי הפיטורים בגין כל תקופת עבודתה. השנייה, להמשיך ולעבוד אצל הנתבעת אך זאת בסניף "לב המפרץ".

בהמשך, לאחר השהות שניתנה לה לטענתה להחליט בין האופציות שהנתבעת העמידה בפניה, היא הודיעה כי היא אינה מעוניינת לעבור ולעבוד בלב המפרץ ולכן היא מבקשת לקבל מכתב פיטורים ואת הזכויות להם היא זכאית כמפוטרת.

התובעת טענה כי לאחר שהיא הודיעה לסבטלנה כי היא מבקשת לקבל לידיה מכתב פיטורים, סבטלנה התכחשה לדבריה והבהירה לה שהחלטה בעניינה צריכה להתקבל על ידי הנהלת הנתבעת. לטענת התובעת הנתבעת לא איפשרה לה לשוב לעבודה ולמעשה פיטרה אותה.

בדיון המוקדם טענה התובעת, כי בידיה הקלטות של שיחות שהתנהלו בינה לבין סבטלנה התומכות בגרסתה בהתייחס לנסיבות סיום העבודה, כמפורט לעיל.

למרות שממקרא תצהירה של התובעת עלה כי היא צרפה כנספח ג' הקלטות כאמור ותימלולן, אלו צורפו בשלב מאוחר יותר, בסמוך למועד בו היה על הנתבעת להגיש תצהירים מטעמה.

התובעת הוסיפה וטענה כי הנתבעת פיטרה אותה בצורה מבישה ובחוסר תום לב מבלי ששולמו לה הזכויות להן היא זכאית בגין תקופת עבודתה וסיומה אצל הנתבעת תוך שנגרמה לה עוגמת נפש רבה.

7. הנתבעת בכתב הגנתה טענה כי התובעת היא זו שהתפטרה מעבודתה אצלה.

הנתבעת טענה כי עבודתה של התובעת לא היתה לשביעות רצונה, בין היתר, לאור היעדרויותיה התכופות ולאור חילוקי דעות שהתגלעו בינה לבין סבטלנה.

הנתבעת הוסיפה וטענה כי נוכח חוסר שביעות הרצון כאמור והצורך בתגבור בעבודה בסניף לב המפרץ, נדרשה התובעת לעבור ולעבוד בסניף זה שאינו מרוחק משמעותית מסניף הסיטי הסנטר (מדובר בכ-10-15 דקות נסיעה).

לטענת הנתבעת הובהר לתובעת, כי סירובה לעבור ולעבוד בסניף לב המפרץ, משמעותו התפטרות, ולמרות זאת התובעת לא התייצבה עוד לעבודה אצלה, ולמעשה נטשה אותה והתפטרה מעבודתה אצלה.

גב' אוראלי לוי שהעידה מטעם הנתבעת, חזרה על גרסת הנתבעת בכתב ההגנה.

בנוסף היא התייחסה לקלטת ולתימלול עליהן מבקשת התובעת להסתמך וטענה כי רק מספר ימים לפני עריכת תצהירה נמסרה הקלטת לידי ב"כ הנתבעת. ואולם, מהאזנה להקלטה עולה כי לא נאמר דבר המלמד כי התובעת פוטרה.

8. לפני בית הדין עומדות שתי גרסאות בנוגע לנסיבות סיום עבודתה של התובעת אצל הנתבעת בחודש אוגוסט 2009.

נקדים אחרית לראשית ונציין כבר עתה כי לאחר עיון בחומר הראיות ושמיעת עדויות הצדדים, הגענו לכלל מסקנה כי התובעת לא הרימה את הנטל המוטל על כתפיה ולא הוכיחה כי היא פוטרה על ידי הגורמים המוסמכים בנתבעת.

9. גרסתה של התובעת בהתייחס לנסיבות סיום עבודתה אצל הנתבעת מעלה קושי כבר ממקרא טענותיה בתביעה ובתצהיר שהגישה.

ובמה דברים אמורים: גם אם נקבל את גרסת התובעת לפיה סבטלנה אפשרה לה לבחור בין המשך העבודה אצל הנתבעת אך בסניף לב המפרץ לבין קבלת מכתב פיטורים, הגם שגרסה זו אינה מדויקת (ועל כך נעמוד בהמשך), אזי סמוך לאחר שהיא הודיעה לסבטלנה אודות בחירתה היא הבינה היטב והיה ברור לה כי לסבטלנה אין סמכות לפטרה שכן סבטלנה הבהירה, גם לגרסתה של התובעת עצמה, כי החלטה זו אינה בסמכותה אלא צריכה להתקבל על ידי גורמים מוסמכים אצל הנתבעת. כלומר, במועד בו התובעת שוחחה עם סבטלנה וסבטלנה הבהירה לה כי במידה והיא אינה מעוניינת לעבור ולעבוד בסניף לב המפרץ, החלטה בעניינה צריכה להתקבל על ידי הנתבעת, התובעת לא היתה יכולה להסיק כי היא פוטרה ו/או כי קיימת הסכמה להכיר בה כמפוטרת, על הזכויות הכרוכות בכך.

10. קושי זה בגרסתה של התובעת בולט אף יותר בחקירתה הנגדית. לאור חשיבות הדברים אנו מוצאים לצטטם כלשונם (עיין עמ' 10 לפרוטוקול ש' 6-21):

"ש. ביקשו ממך לעבור מסניף לסניף?

ת. נכון.

ש. כשאת אומרת שהמרחק לא גדול?

ת. לא מדויק מה שאתה אומר, הם לא ביקשו ממני בצורה שאתה מציג "לעבור לסניף אחר", הם נתנו לי שתי אופציות, או שאני אעבור לסניף בלב המפרץ, כאשר אני לא יודעת מדוע בחרו בסניף זה, כאשר עבדתי בעוד סניפים כמו בגרנד קניון ובכרמיאל, או שמפטרים אותי ואני מקבלת פיצויי פיטורים. שאני אומרת "הם", הכוונה למנהלת הישירה שלי – סבטלנה.

ש. האם ניסית לנסוע לסניף החדש לראות איך העבודה, איך הנסיעה?

ת. מאז שהודיעו לי, לא, כי חיכיתי לתשובה, כי רציתי את האופציה השנייה להתפטר ולקבל פיצויים.

ש. נתנו לך תשובה, ביקשו ממך לעבור לסניף החדש ואת השבת בשלילה?

ת. נתנו לי שתי אופציות וזכותי היתה לבחור אחת מביניהן, ואמרו לי לחכות לתשובה.

השיחה שלי הישירה היתה עם המנהלת סבטה, היא נתנה לי שתי אופציות – או שאעבור לסניף לב המפרץ או שהם מפטרים אותי ונותנים לי את הפיצויים, והשבתי שאני מעדיפה שיפטרו אותי ולקבל את הפיצויים, בסוף השיחה אמרה לי, שאם זה מה שאני בוחרת, אחכה לתשובת הממונים על סבטה, והם יגידו לה מה לעשות" (ההדגשה לא במקור – ע.ו.)

הנה כי כן, מעדותה של התובעת, בחקירתה הנגדית, עולה כי לא רק שהיה ידוע לה שבקשתה לקבל מכתב פיטורים ולא לעבור ולעבוד בסניף לב המפרץ היתה כפופה להחלטתם של הגורמים המוסמכים בנתבעת, אלא שגם בפועל היא המתינה להחלטתם. זאת מאז שיחתה הראשונה עם סבטלנה (ביום 2.8.09).

עוד עולה מעדותה של התובעת כי מסירת מכתב פיטורים לידיה אין משמעותה דווקא פיטורים כי אם הסכמה לכך שלמרות בחירתה לסיים את העבודה אצל הנתבעת ולהתפטר, הנתבעת תשקול להעניק לה זכויות כאילו פוטרה.

11. בהמשך לגרסתה זו, טענה התובעת כי הנתבעת לא אפשרה לה לשוב לעבודה ולמעשה פיטרה אותה. טענה זו של התובעת נסתרת מדברי התובעת בעצמה.

טענה זו מלמדת, למעשה, כי גם לגרסת התובעת היא לא פוטרה ע"י סבטלנה בשיחות ביניהן.לו אכן היתה התובעת מפוטרת על ידי סבטלנה, היא לא היתה מחכה לשוב לעבודה.

כמפורט לעיל, התובעת העידה בחקירתה הנגדית כי היא לא היתה מעוניינת לעבור ולעבוד בסניף לב המפרץ וכי היא הפסיקה להתייצב לעבודה מאחר שהיא חיכתה לתשובה בעניינה.

בהמשך חקירתה הנגדית העידה התובעת כי למעשה היא נפגעה מהתנהלות הנתבעת שלאחר 4 שנים בהם עבדה בסניף הסיטי סנטר ביקשו להעביר אותה לסניף אחר, סניף בו היא לא הכירה את העובדים והסגל, סניף שהיה קצת יותר מרוחק מסניף הסיטי סנטר, סניף שלשיטתה לא נכנסו אליו לקוחות ובו היא לא תהיה זכאית לבונוסים על מכירות , כפי שהיה נהוג בסיטי סנטר.

מעבר לעובדה כי התובעת לא המציאה ולו בדל של ראייה לסברותיה בדבר העבודה בסניף לב המפרץ, הרי שמעדותה ומתימלול הקלטת שהגישה עולה כי סבטלנה הודיעה לה שעליה להתייצב בסניף לב המפרץ אך היא מטעמיה סרבה לעשות כן. התובעת העדיפה להסתמך על דבריה של סבטלנה מהשיחה הראשונה ביניהן למרות שבשיחתם השנייה , היה ברור לה כי לסבטלנה אין סמכות להחליט על פיטוריה ו/או למסור לה מכתב פיטורים וכי עליה להתייצב לעבודה בלב המפרץ.

הדברים באים לידי ביטוי היטב בחקירתה הנגדית של התובעת בעמ' 14 לפרוטוקול ש' 5-11 כדלקמן:

" ש. אז למה לא אמרת שאת הולכת לעבוד אם הם לא מוכנים לתת לך פיצויי פיטורים?

ת. בשיחה שהיתה לנו בארבע עיניים היא הציעה לי את שתי האופציות, ואני בחרתי בשנייה, וביקשה ממני לחכות בבית כדי לראות מה יהיה בעניין, ובשיחה יזומה שלי לאחר שהיא לא נתנה לי תשובה, 3 ימים אחרי, שאלתי אותה מה קורה עם זה, היא אמרה לי שאני משובצת בלב המפרץ, זאת אומרת, גם לא נתת את התשובה שאני עוברת, וגם אמרה לי שאני משובצת, כאשר אף אחד לא הודיע לי ששיבצו אותי.

בשיחה אחת ביקשה ממני לבחור ובשיחה שניה, הציבה לי עובדה שהעבירו אותי".

12. בנוסף, מכתבה של הנתבעת לתובעת מיום 19.8.09, אותו הזכירה התובעת בסעיף 8 לתצהירה (הוגש במעמד ישיבת ההוכחות וסומן ת/8), תומך בגרסת הנתבעת.

במכתב זה הודיעה הנתבעת לתובעת כי העובדה שהיא הפסיקה להתייצב בעבודה מיום 11.7.09, חורגת מנהלי העבודה אצלה ומלמדת כי היא אינה מעוניינת להמשיך ולעבוד אצלה.

התובעת לא השיבה למכתב זה והדבר פועל לחובתה, במובן זה, שבזמן אמת, היא לא הכחישה את טענת הנתבעת, לפיה היא לא התייצבה לעבודה ורק כיום היא מעלה את טענתה לפיה הנתבעת לא איפשרה לה לשוב לעבודה - טענה שכאמור נסתרה בעדותה שלה. ודוק: טענת התובעת בסיכומיה ולפיה מכתב זה נשלח אליה עת שהתה בתקופת מחלה, לא מתיישבת עם העובדה כי אף לשיטתה של התובעת עצמה, חופשת המחלה שלה הסתיימה ביום 25.7.09.

למען הסר ספק נציין, כי מכתבו של ב"כ הנתבעת הנושא תאריך 20.8.09, לא מתייחס למכתב הנתבעת מיום 19.8.09 ולטענת הנתבעת מכתב זה כלל לא נמסר לידיה.

ב"כ התובעת לא הציג כל ראייה על משלוח מכתב זה ו/או קבלתו אצל הנתבעת.

13. תמלולי השיחות בין התובעת לסבטלנה (מיום 2.8.09 ומיום 5.8.09), מהם מבקשת התובעת להיבנות, אין בהם להעיד כי התובעת פוטרה.

מעיון בתמליל השיחה שהתקיימה בין התובעת לסבטלנה ביום 2.8.09, עולה, כי בשיחה זו סבטלנה הודיעה לתובעת בתחילת השיחה, כי היא מעבירה אותה לעבוד בסניף לב המפרץ, זאת מטעמי יעילות וטעמים אישיים.

בהמשך השיחה אמרה סבטלנה לתובעת כי:

"סבטה: ושמה כן צריכים עובדים, ועם כל הכבוד ועם כל מה שהיה בינינו והכל, אני חושבת שכן נתת פה מעצמך די הרבה זמן ו/... אני נותנת לך כאילו... כאילו אני אהיה איתך הכי פיירית וכי זה, את נותנת לך את האופציה לבחור, או שאת רוצה לעבור לסניף ההוא, כאילו ששמה כן צריכים עובדים, או שעכשיו את תקבלי מכתב, אני אדאג שתקבלי מכתב את יודעת עם כל הפיצויים שמגיעים לך, לא אעשה לך דווקא ודברים כאלה.."

לאחר מכן שבו התובעת וסבטלנה לדבר על מעברה לסניף לב המפרץ ולדעתנו סיום השיחה לא הוקלטה או/ו לא תומללה. זאת, הן מאחר ונוצר הרושם כי תמלול השיחה נקטע מאחר שאין ביטוי לסיום השיחה (להתראות וכד') והן מאחר שמעדותה של התובעת בחקירתה הנגדית עלה כי כבר בסיום השיחה הראשונה היא המתינה לתשובה מהנהלת הנתבעת בעניין עתידה התעסוקתי (עיין עמ' 10 לפרוטוקול ש' 16 -21).

בשיחה שהתקיימה בין התובעת לסבטלנה ביום 5.8.09, הבהירה סבטלנה לתובעת, כי היא לא פיטרה אותה, אלא העבירה אותה לעבוד בלב המפרץ. כאשר התובעת טענה בפני סבטלנה שהיא הבטיחה ליתן לה מכתב פיטורים, במידה והיא לא תרצה לעבור לעבוד בלב המפרץ, השיבה לה סבטלנה, כי ההחלטה בדבר מתן מכתב אינה החלטה שבסמכותה אלא החלטה שבסמכות החברה הנתבעת.

על עמדה זו חזרה סבטלנה לאורך כל השיחה והבהירה לתובעת כי כניראה היא לא הבינה אותה כראוי.

להלן תמלול השיחה הרלבנטית:

"מייסא: אני מקשיבה טוב מאוד ואני יודעת שאת משנה פה דברים שאת אומרת.

סבטה: או.קיי., אז אני אומרת לך את זה, לא יודעת מה, אני אומרת לך את זה עוד פעם, פעם אחרונה, זה שאת לא מסכימה לעבוד בלב המפרץ, זה לא.. פ.. זה לא בהכרח שפיטרנו אותך, מבינה את זה?

מייסא: אני מבינה את זה עכשיו, אבל קודם את.. את הסברת לי משהו אחר,אחר לגמריא ואת נתת לי שתי אופציות ואני בחרתי אחת משתי אופציות סבטה. אני לא מטומטמת, ואני יודעת מה אני אומרת לך ואני יודעת טוב מאוד גם מה שאני שומעת.

סבטה: אז כניראה לא הבנת כמו שצריך מה שאני הסברתי ..."

מהאמור לעיל עולה כי גם אם בשיחה הראשונה התובעת יכולה היתה להבין שיש באפשרותה לבחור בין מעבר לעבודה בסניף לב המפרץ לקבלת מכתב פיטורים, הרי שבשיחה השנייה היה ברור לה כי לסבטלנה אין סמכות להחליט על פיטוריה ו/או תשלום פיצויי פיטורים לידיה, במידה והיא בוחרת שלא להתייצב לעבודה בסניף לב המפרץ.

מתמלול השיחות וניתוחן גם לאור חקירתה הנגדית של התובעת עולה כי התובעת לא פוטרה. לכל היותר סבטלנה הביעה נכונות לסייע לתובעת לקבל פיצויי פיטורים, אם התובעת מעדיפה לסיים עבודתה ולא לעבור לעבוד בסניף לב המפרץ של הנתבעת, אולם נסיונה של סבטלנה לסייע לתובעת לא צלח והיא לא קיבלה אישור מהנציגים המוסמכים של הנתבעת. כמו כן עולה מהתמלול כי לסבטלנה לא היתה סמכות להתחייב בפני התובעת לאשר לה תשלום פיצויי פיטורים והתובעת הבינה זאת היטב.

14. עדותה של גב' לוי עשתה עלינו רושם מהימן ויש בה לחזק את המסקנה כי התובעת לא פוטרה.

גב' לוי העידה בתצהירה כי התובעת סרבה לעבור ולעבוד בסניף לב המפרץ למרות שמדובר בסניף שהמרחק מביתה אליו הינו כמעט שווה למרחק מביתה לסניף סיטי סנטר ובכל מקרה לא עולה על 10 ק"מ. זאת, בניגוד לנהלי העבודה אצל הנתבעת המחייבים עובד לעבור לעבוד בתיגבור סניפים לתקופות מסוימות. גב' לוי הוסיפה כי התובעת סרבה לעבור ולעבוד בסניף לב המפרץ חרף העובדה כי לא נעשתה כל פגיעה בתנאי עבודתה וחרף העובדה שהובהר לה כי סירובה ייחשב כהתפטרותה.

גב' לוי הסבירה בחקירתה הנגדית, כי לסבטלנה, כמו גם למנהלי חנויות אחרים, לא היתה סמכות לפטר את התובעת. בעניין זה העידה גב' לוי, כי יש הבדל בין מנהלי אזור לבין מנהלי חנויות. עדותה בעניין זה מהימנה עלינו ועולה אף מחקירתה הנגדית של התובעת, ממנה עולה בבירור כי המתינה לתשובה סופית לאחר שיחתה עם סבטלנה, שכן סבטלנה לא היתה מוסמכת ליתן לה אישור סופי (עיין עדותה של גב' לוי בעמ' 16 לפרוטוקול ש' 12-29).

15. היינו מודעים לכך שהנתבעת, לא הביאה את סבטלנה למתן עדות, והמדובר בעדה שאינה עובדת יותר אצל הנתבעת, אולם אין בכך בלבד לבסס את גרסת התובעת, משעולה בבירור כי סבטלנה לא היתה מוסמכת לפטר או לאשר התפטרות תוך קבלת פיצויי פיטורים וכי התובעת ידעה זאת היטב.

התובעת היתה מודעת לכך שהנהלת הנתבעת לא הסכימה לאשר לה פיצויי פיטורים ובכל זאת התובעת בחרה שלא להתייצב לעבודה בסניף לב המפרץ, ונדגיש בעניין זה כי התובעת לא עבדה בסניף זה ולו יום אחד, שלא לדבר על חודש או חודשיים, כך שוודאי שלבית הדין אין כלים לבחון האם בעבודה בסניף לב המפרץ היתה משום הרעה מוחשית כלפי התובעת בכל הקשור בשכרה בהיבט של קבלת בונוסים.

16. לאור כל האמור לעיל, היננו קובעים כי התובעת התפטרה מעבודתה ולא פוטרה.

אין המדובר בהתפטרות בנסיבות המזכות בפיצויי פיטורים.

בנסיבות אלה, דין תביעת התובעת לקבלת פיצויי פיטורים ופיצוי בגין פיטורים שלא כדין - להידחות.

באשר לסכומים להם זכאית התובעת בגין פדיון חופשה, דמי הבראה וגמול עבור עבודה בשעות נוספות, אלה טרם שולמו לתובעת, כגרסתה בסיכומיה.

נוסיף ונציין, כי הנתבעת לא הביאה למתן עדות את סבטלנה, אשר יכולה היתה להעיד מכלי ראשון על נסיבות סיום עבודתה של התובעת, כמו גם על המועד המדויק בו הודיעה התובעת כי אינה מעוניינת לשוב לעבודה אצל הנתבעת.

בנסיבות אלה איננו סבורים, כי יש מקום לקזז מהסכומים המגיעים לתובעת עבור חופשה, הבראה וגמול שעות נוספות, סכום כלשהו בגין אי מתן הודעה מוקדמת.

סוף דבר:

17. תביעת התובעת לפדיון חופשה, פדיון דמי הבראה וגמול עבור עבודה בשעות נוספות –מתקבלת, בהתאם לסכומים המוסכמים על ידי הצדדים, בסך כולל של 8,447 ₪.

הסכום ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מ-1/8/09 ועד התשלום המלא בפועל.

תביעת התובעת לפיצויי פיטורים ולפיצוי על פיטורים שלא כדין - נדחית.

בנסיבות העניין, כאשר התובעת מחד גיסא, זכאית לסכום שפורט לעיל, אולם עיקר ניהול ההוכחות בתיק היה בגין עילת תביעה שנדחתה - אין צו להוצאות.

ניתן היום, א' בכסלו תשע"ג, 15 בנובמבר 2012, בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.