1. הנתבעות 1-5 הינן חברות למתן שירותי אבטחה ושמירה.

2. התובע הועסק על ידי הנתבעות 1-5 החל מיום 24.4.04 ועד ליום 31.8.09, בתקופות כדלקמן:

ביום 24.2.04 החל התובע לעבוד בנתבעת 5 – חברת תנופה שירותי כ"א ואחזקה בע"מ. (תיק ניכויים 923213615).

בחודש ינואר 2005, הנתבעת 4 – תנופה איגוד חברות כ"א (2000) בע"מ (תיק ניכויים 921373486) – החלה לשלם את שכרו וזאת עד לחודש נובמבר 2005 אז נכנסה תחת נעליה הנתבעת 2 – כוח עוצמה סיור ואבטחה בע"מ (תיק ניכויים 921381323) וזו העסיקה את התובע מחודש דצמבר 2005 ועד לחודש יוני 2011. בחודש דצמבר 2006 שוב שילמה הנתבעת 4 את שכרו, והחל מחודש ינואר 2007 ועד חודש אפריל 2007 הייתה זו הנתבעת 3 – תנופה ל.כ בע"מ (תיק ניכויים 935819623).

מחודש מאי 2007 ועד למועד סיום עבודתו בחודש אוגוסט 2009, הייתה הנתבעת 1 – תנופה שירותי ניהול ושכר בע"מ מעסיקתו (תיק ניכויים 923503080).

3. על היחסים בין הצדדים חלות הוראות ההסכם הקיבוצי בענף השמירה והאבטחה וצו ההרחבה בענף השמירה , התשל"ד – 1973.

4. ביום 13.8.09 קיבל התובע מכתב ולפיו החברה המעסיקה הפסידה במכרז למתן שירותי אבטחה למוסדות החינוך בעיר יבנה וזאת החל מ- 1.9.09 וכי התובע מוזמן לפגישה עם המנכ"ל לשם שיבוצו לעבודה חלופית בעיר נס ציונה. (העתק המכתב צורף כנספח ב' לכתב התביעה).

5. ביום 25.8.09 ולאחר קבלת ייעוץ ממועצת הפועלים, פנה התובע במכתב אל הנתבע 6 מר מרדכי שחם בדרישה לתשלום מלוא זכויותיו על כל תקופת עבודתו אצל הנתבעות וזאת טרם הסכמתו להשתבץ לעבודה החלופית שהוצעה לו בנס ציונה.

לטענת התובע, בתגובה התבקש על ידי הגב' יפית דרי מנהלת מערך אבטחה בנתבעות להגיש תחשיב מפורט של דרישותיו ולאחר שהציע כי התחשיב ייעשה על ידי רו"ח או עו"ד מטעמו, סולק בבושת פנים תוך שהגב' דרי מטיחה בפניו:

"קודם כל אם כך אתה מדבר אז תלך מפה, תלך כבר עכשיו לעו"ד שיטפל בך ואתה כבר לא תעבוד פה יותר, ותדע לך שאני הקלטתי אותך".

התובע טוען כי מאותו יום לא נוצר עמו כל קשר ולפיכך יש לראות בכך מעשה פיטורים.

6. כנגד החברות הנתבעות 1-5 ניתן פסק דין בהיעדר הגנה.

התביעה, אם כן, עניינה בטענות התובע כנגד הנתבע 6 בלבד.

7. להלן תמצית טענות התובע:

א. התובע טוען כי עבד כ"מאבטח" בנתבעות 1-5 ברצף, כשאופי עבודתו והמקום בו הוצב לא השתנו במהלך תקופות העבודה חרף השינוי בשם המעסיק בתלושי השכר. לטענתו כל הנתבעות מנוהלות ונשלטות על ידי אותו בעל מניות ומנהל בפועל- הוא הנתבע 6 (להלן גם: "שחם").

ב. בכל תקופת עבודתו, טוען התובע, לא שולמו לו זכויותיו כדין ומכוח צו ההרחבה. לפיכך ובהתאם לצו ההרחבה הינו זכאי לתשלום זכויותיו בגין אי הפרשות לפנסיה, דמי הבראה, שעות נוספות, פדיון ימי חופשה, גמול ימי חג, פיצוי בגין ניכויים שנוכו שלא כדין, תשלום א.ש.ל, דמי נסיעות. בנוסף הוא זכאי לפיצויי פיטורים ותמורת הודעה מוקדמת וכן לפיצוי בגין פיטורים שלא כדין.

ג. יש להרים את מסך ההתאגדות ולחייב את הנתבע 6 בחובות הנתבעות , מאחר ששימש כבעלים וכמנהל בפועל של כל החברות הנתבעות. הנתבע 6 הוא אשר שימש כרוח חיה בכל החברות הנתבעות והוא אשר עמד מאחורי הבעלים והמנהלים הרשומים בנתבעות, על מנת להתחמק מחובותיו כבעל מניות וכדירקטור.

ד. התנהלותו של הנתבע 6 תוך הפקת התלושים לתובע, כמו גם ליתר העובדים, על ידי חברות שונות ותוך הסתתרות מאחורי צדדי ג' ורישומים פיקטיביים – מטרתה אחת והיא לקפח את העובדים ולהתחמק מכל חובה כלפיהם.

8. להלן תמצית טענותיו של שחם:

א. כתב התביעה אינו מגלה עילה להרמת מסך. למעשה רק בכתב הסיכומים שהגיש טען התובע לראשונה ל"הרמת מסך", וזאת מבלי להסביר על אילו מבין העילות הקבועות בחוק הוא מסתמך.

ב. הראיות שהתובע הציג בנושא הרמת המסך נועדו להכפישו ואינן רלוונטיות למועדים הרלוונטיים לתובענה זו. התובע לא הוכיח כי הנתבע שימש כבעל מניות בנתבעות 1-5 בתקופות הרלוונטיות להעסקתו.

ג. לגופם של דברים טוען שחם כי מן הראיות שהגיש התובע עצמו עולה, כי הוא לא פוטר אלא התפטר ולפיכך אינו זכאי לפיצויי פיטורים. באשר ליתר הסעדים המבוקשים טוען שחם כי היות ואין לו קשר ישיר או עקיף עם הנתבעות ובהיות חלק מהן מצוי בהליך פירוק, אין לו אפשרות לקבל נתונים עליהן. לשיטתו ומתוך המסמכים שהוצגו במהלך ניהול ההליך אין התובע זכאי לסעדים הנתבעים על ידו.

דיון והכרעה

9. בפתח הדברים אציין, כי הגעתי למסקנה לפיה אין מקום לחייב את שחם בחובות החברה. מסיבה זו לא מצאתי להידרש לבחינת כל אחד מרכיבי התביעה. להלן אפרט את הנימוקים למסקנה זו.

10. נקודת המוצא בדיני חברות היא כי חברה היא אישיות משפטית הנבדלת מבעלי המניות בה (דב"ע נג/ 3-205 וגיה נ' גלידות הבירה בע"מ, פד"ע כז 345). בית הדין הארצי שב וחזר על כלל זה בשורה של פסקי דין (ע"ע (ארצי) 387/05 פוטרמן נ' ניסני, מיום 9.12.07; ע"ע (ארצי) 304/09 העמותה לקידום הספורט הנשי, הנוער והמגזר הערבי בהפועל תל-אביב נ' שיינפלד, מיום 16.2.12, ע"ע (ארצי) 15288-12-10 בוימל נ' פלזן, מיום 8.5.12). עם זאת, קיימות נסיבות חריגות המצדיקות הרמת מסך ההתאגדות וייחוס חובות חברה לבעלי מניותיה וזאת בהתאם להוראות סעיף 6 לחוק החברות, התשנ"ט – 1999 הקובע:

"(א) (1) בית משפט רשאי לייחס חוב של חברה לבעל מניה בה,

אם מצא כי בנסיבות הענין צודק ונכון לעשות כן, במקרים החריגים שבהם השימוש באישיות המשפטית הנפרדת נעשה באחד מאלה:

(א) באופן שיש בו כדי להונות אדם או לקפח נושה של החברה;

(ב) באופן הפוגע בתכלית החברה ותוך נטילת סיכון בלתי סביר באשר ליכולתה לפרוע את חובותיה, ובלבד שבעל המניה היה מודע לשימוש כאמור, ובשים לב לאחזקותיו ולמילוי חובותיו כלפי החברה לפי סעיפים 192 ו-193 ובשים לב ליכולת החברה לפרוע את חובותיה.

(2) לענין סעיף קטן זה, יראו אדם כמודע לשימוש כאמור בפסקה (1)(א) או (ב) גם אם חשד בדבר טיב ההתנהגות או בדבר אפשרות קיום הנסיבות, שגרמו לשימוש כאמור, אך נמנע מלבררן, למעט אם נהג ברשלנות בלבד.

(ב) בית משפט רשאי לייחס תכונה, זכות או חובה של בעל מניה לחברה או זכות של החברה לבעל מניה בה, אם מצא כי בנסיבות הענין, צודק ונכון לעשות כן בהתחשב בכוונת הדין או ההסכם החלים על הענין הנדון לפניו".

בפסיקת בית הדין לעבודה ניתן מעמד מיוחד לעובד כנושה של החברה לצורך בחינת ההצדקה להרמת מסך (ע"ע (ארצי) 129/10 זוננשיין נ' G.S.S ג'ניוס סאונד סיסטם בע"מ, מיום 31.10.11 והפסיקה המוזכרת שם). על יסוד זה, נקבע כי במקרים מסויימים, כגון עירוב נכסים שאינו לטובת החברה או אי העברת ניכויים ליעדם, יורם מסך ההתאגדות.

11. אכן כפי שטוען הנתבע, הטענה להרמת מסך הועלתה במפורש רק במסגרת הסיכומים אך נראה כי העלאתה בשלב זה לא פגעה ביכולתו של הנתבע להתגונן, שכן כבר בכתב התביעה נטען שיש לחייב את המעביד- הנתבע 6 באופן אישי לאור האופן בו ניהל את החברות והליך ניהול ההוכחות כולן התמקד בסוגיה זו.

12. לגופו של עניין –מן המסמכים שהוגשו לבית הדין ומכלל הנסיבות כפי שיפורטו להלן עולה, כי התובע עבד באותו מקום עבודה , תחת אותו ממונה ישיר, מר בני לוי ובאותה המתכונת משך כל תקופת העסקתו אצל הנתבעות כשהנתון היחיד שהשתנה הוא שם החברה המופיע על גבי תלושי השכר.

13. עוד עולה, כי הנתבעות 1-5 פעלו כקבוצה אחת תוך ערבוב תחומים ונכסים. כך למשל בשנת 2004, בעוד תלושי השכר של התובע הופקו על ידי הנתבעת 5- תנופה שירותי כ"א ואחזקה בע"מ; דוחות הנוכחות נרשמו על גבי דפי לוגו של חברת כוח עוצמה בע"מ (היא הנתבעת 2) (נספחים 3 ו- 10 לתצהיר התובע).

בדומה בשנת 2008 וכפי שעולה מתלושי השכר, הועסק התובע על ידי הנתבעת 1 – תנופה שירותי ניהול ושכר בע"מ, אם כן מדוע המכתב שנשלח לתובע מיום 13.8.08 נחתם בידי כוח עוצמה בע"מ (נספחים 3 ו- 5 לתצהיר התובע).

14. התרשמתי איפוא, כי הנתבעות 1-5 תחת ניצוחו של הנתבע 6 פעלו לכאורה כחברות שונות ונפרדות אולם הלכה למעשה היוו אשכול חברות כאשר שחם היה בעל השליטה ומי שניהלן בפועל תוך שעשה כל שביכולתו לטשטש את עקבותיו כדי להימנע מתשלום חובות לעובדים.

לעניין זה ראו פסקי הדין הבאים:

• תע"א (י-ם) 1728/08 קובי ביטון נ' חברת תנופה שירותי ניהול בע"מ ואח', מיום 22.7.12
• פר"ק 3023/09 חיים רודיטי נ' תנופה שירותי ניהול ושכר בע"מ ואח', מיום 29.7.13.
• בע"ר 46111-02-11 (ארצי) אלברט מנשירוב נ' מרדכי שחם, מיום 6.10.11.

15. יחד עם זאת כאמור, על פי סעיף 6 לחוק החברות, הרמת מסך תתכן ביחס לבעל מניות בחברה. התובע לא הגיש ראיות פוזיטיביות המוכיחות היותו של הנתבע 6 בעל מניות בחברות הנתבעות במרבית התקופות הרלוונטיות להעסקתו. מתדפיסי רשם החברות שצירף התובע עולה כי שחם לא רשום כבעל מניות של אף אחת מהנתבעות, בתקופות הרלוונטיות לתביעה, למעט של הנתבעת 5:

מר ליגונקו איגור רשום כבעל מניות של הנתבעת 1.

מר שפס אולג רשום כבעל מניות הנתבעות 3 ו- 4.

ומר אהוד שחם (בנו של הנתבע 6) רשום כבעל מניות הנתבעת 2 וזאת החל מיום 20.4.06.

16. התובע אישר בחקירתו הנגדית, כי לא בדק מי הבעלים הרשומים בנתבעות 1-5 וכי מבחינתו תמיד ידע כי שחם הוא הבעלים, קרי התובע נסמך על ידיעה אישית ולא על עובדות מוכחות.

17. הסתמכותו של התובע על פסקי הדין השונים שאוזכרו לעיל, אין בה להועיל לו. בית הדין הארצי נדרש לאיכות הראיות שיש להביא בתביעה שעילתה הרמת מסך, ובמיוחד לשאלה מהו המשקל הראייתי שיש לייחס לקביעות שיפוטיות בהליכים מקבילים. בעניין זה נפסקו הדברים הבאים (ההדגשות אינן במקור- ש.ט):

"נמצא אפוא כי בקביעותיו בנוגע להתנהלותו של מר אייזנברג בענייני הקבוצה בשנים 2004-2005, הן השנים הרלוונטיות להעסקת המשיבים, נסמך בית הדין על פסיקות של בית המשפט המחוזי בהליכים שונים שהתנהלו בענייני תאגידים הקשורים למר אייזנברג. כך גם נסמך בית הדין, האזורי על דו"ח המנהל המיוחד אודות התנהלותו של מר אייזנברג, וזאת מבלי שכותב הדו"ח העיד לפני בית הדין. בקשר לכך נכון יהיה להדגיש את הכלל לפיו, פסק דין אזרחי לא ישמש כראיה במשפט אזרחי אחר, וממצאים עובדתיים שנקבעו במשפט אחד אינם קבילים בתור שכאלה במשפט אחר, אלא על פי הוראת חוק מיוחדת, או מכוח הכלל בדבר השתק פלוגתא (י' קדמי, על הראיות - כרך שלישי, ע' 1377 (מהדורה רביעית, 2003); ע"א 385/08 לאה חן נ' קיבוץ תל קציר, מיום 14.10.10; ע"א 783/83 קפלן נ' נובוגרוצקי פד"י לח(3) 477, 486 (1984)). יצוין כי הוראת חוק מיוחדת כאמור, ניתן למצוא בסעיף 42א לפקודת הראיות [נוסח חדש], תשל"א-1971, שעניינו קבילותו של פסק דין פלילי במשפט אזרחי. הוראת סעיף זה ודאי אינה ישימה בנסיבות המקרה כאן, ואף אין לפנינו השתק פלוגתא, המצדיק הסתמכות על ממצאים שנקבעו בהליך אחר. אכן, לפי הוראת סעיף 32 לחוק בית הדין לעבודה, תשכ"ט-1969, אין בית הדין לעבודה כפוף לדיני הראיות. אלא שבית הדין כפוף ופועל על פי עקרונות הבסיס העומדים ביסודם, לרבות הכלל לפיו אין בית הדין פוסק אלא על סמך ראיות שהובאו לפניו, והן רלוונטיות לשאלות שבמחלוקת. מכאן, שלא היה מקום להסתמך על הממצאים העובדתיים כפי שנקבעו בפסקי הדין אליהם הפנה בית הדין האזורי, כמבססים טענת תרמית של מר אייזנברג בניהול הקבוצה." (ע"ע (ארצי) 304/09 העמותה לקידום הספורט הנשי, הנוער והמגזר הערבי בהפועל תל אביב נ' שיינפלד מיום 16.2.12).

18. טענתו של התובע כי בענייננו מתקיים הכלל של השתק פלוגתא, דינה להידחות ומאחר ולא מתקיים התנאי של זהות הצדדים.

19. באשר לנתבעת 2 חברת כוח עוצמה סיור ואבטחה בע"מ. חברה זו העסיקה את התובע בחודשים 12/05 ועד 11/06 (ראה תלושי שכר- נספח 3 ודוחות הנוכחות- נספח 10 לתצהיר התובע). חברה זו הייתה בבעלות הנתבע 6 עד לשנת 2006 אז הועברו המניות לבנו מר אהוד שחם. (ראה עדות הנתבע בעמ' 20 ש' 10 וכן דוח רשם החברות, נספח 1 לתצהיר התובע). מהראיות עולה ששחם היה מעורב בפעילות החברה, כמי שליווה את בנו שנכנס בנעליו כבעל החברה וכמנהלה, עם זאת אין בכך כדי להביא לחיובו האישי, כנטען על ידי התובע.

20. התוצאה היא איפוא, כי אין להרים את מסך ההתאגדות בין הנתבע ובין הנתבעות 1-4. לא כך, ביחס לנתבעת 5 הנתבע הודה בחקירתו וכך עולה גם מדוח רשם החברות כי הוא הבעלים הרשום של הנתבעת 5 – תנופה שירותי כ"א ואחזקה בע"מ (ראה נספח 2 לתצהיר התובע וכן עדותו בעמ' 19 ש' 3-4).

חרף האמור, לא מצאתי מקום לחייב את הנתבע 6 בחיובים הנובעים מעבודתו של התובע בנתבעת 5. מדובר בתקופת עבודה קצרה, בתחילת עבודתו של התובע אצל החברות הנתבעות. מטיעוני ב"כ התובע עולה כי לשיטתה, כל תקופת העבודה של התובע אצל כל החברות, הינה תקופת עבודה אחת וכך יש גם לחשב את זכויותיו של התובע. לטענה זו יש יסוד מוצק בחומר הראיות. בנסיבות אלו, לא ניתן להפריד בין תקופות העבודה השונות ולא ניתן לחייב את הנתבע 6 בזכויות הנובעות מחלק מתקופת העבודה.

21. למניעת ספק, אחזור ואדגיש כי עניינה של ההכרעה בפסק דין זה, הינה בשאלת האחריות האישית של הנתבע 6 לחובותיהן של החברות הנתבעות 1-5. משהגעתי לכלל מסקנה כי לא הונח בסיס עובדתי לטענה זו, אין מנוס מדחיית התביעה. עם זאת, ברי כי לתובע זכויות מכח עבודתו הרציפה אצל הנתבעות 1-5. כפי שציינה ב"כ התובע בסיכומיה, אלו אמורות להתברר בהוכחות החוב שהוגשו במסגרת פירוקן של חלק מהחברות הנתבעות 1-5.

22. התביעה נדחית.

בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.

ניתן היום, כ"ח אב תשע"ד, (24 אוגוסט 2014), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.

קלדנית: גם ציפורה דוידי