10 ספטמבר 2015

ע"י ב"כ: עו"ד גבריאל מנור

לפנינו תביעתו של מר יגאל כהן (להלן – התובע), כנגד נתבעת 1 – הוט מערכות תקשורת בע"מ (להלן – הוט) וכנגד נתבעת 2 – נקסטקום בע"מ (להלן – נקסטקום), לחיוב הנתבעות בתשלום פיצויים בשל מסכת האירועים שהתרחשה בחודש אפריל 2009 בקשר עם הליכי קבלתו לעבודה בנקסטקום בפרויקט שהפעילה עבור הוט.

כמו כן עתר התובע לחיוב הוט בתשלום פיצויים עקב פרסום לשון הרע, במסגרת אותה מסכת אירועים.

העובדות

ואלו העובדות שביסוד המחלוקת מושא תביעה זו:

1. הוט הינה חברה בע"מ, העוסקת בשיווק שירותי ומוצרי תקשורת שונים בכבלים.

2. נקסטקום הינה חברה בע"מ העוסקת בביצוע עבודות תקשורת שונות לרבות ביצוע פרויקטים עבור הוט.

3. במהלך החודשים מרץ – אפריל 2009 החלה נקסטקום בהליכים לקראת הקמתה של מחלקה חדשה, מחלקת ניתוקים ושימורים למתן שירות שימור לקוחות עבור הוט (להלן- המחלקה החדשה או הפרויקט, לפי העניין), ובכלל זה גיוס עובדים למחלקה החדשה

4. התובע, הועסק בעברו כגובה שטח באזור הצפון עבור חברות כבלים שונות שהאחרונה שבהן היא הוט, וזאת עד לפיטוריו ביום 1.6.08 מעבודתו בהוט.

הגם שהתובע והוט הרחיבו לגבי הנסיבות שקדמו לפיטוריו אלו של התובע מהוט ובכלל זה פיטורים קודמים שבוטלו, הרי שנסיבות אלו אינן רלוונטיות להכרעה בתובענה זו, למעט המניע המיידי לפיטוריו של התובע מיום 1.6.08.

בקצירת האומר יאמר כי לשיטת הוט והמצהיר מטעמה מר אבי ברזני- מנהל מחלקת תפעול כספי לקוחות בהוט, הסיבה לפיטורי התובע ביום 1.6.08 נבעה מכך שלאחר התראות קודמות רבות, התובע הכניס לקוח של הוט למשרדי החברה בניגוד לנוהלי החברה, ואילו לשיטת התובע הסיבה לפיטוריו מהוט מיום 1.6.08 נבעה מהתנכלותו מתמשכת של הממונה עליו מר אבי ברזני, אשר ניצל אירוע שבו התובע הכניס לקוח למשרדי הוט (לשיטתו באישור ומסיבה מוצדקת), כדי להפטר מהתובע שלא כדין.

כך או כך, לא היה חולק בין הצדדים כי התובע סיים בעבר את עבודתו בהוט בטונים צורמים.

5. עד כאן בכל הנוגע לתקופת העסקתו הקודמת של התובע בהוט, ומכאן נפנה להשתלשלות העניינים מושא תביעה זו.

וכך, לטענת התובע בחודש מרץ 2009 הוא הגיש מועמדות למשרת פקח חופים בעירית חיפה. לדבריו, הוא צלח את שלב הראיונות והוזמן ליום עיון בעירית חיפה ביום 23.4.09.

מוסיף התובע וטוען כי במהלך חודש אפריל 2009 או בסמוך לכך, זמן קצר לאחר שהגיש את מועמדותו למשרת פקח בעירית חיפה, נודע לו כי נקסטקום מגייסת עובדים כחברה קבלנית, לצורך פרויקט שימור לקוחות חדש עבור הוט.

לטענת התובע בתצהירו, מר רועי שגיא, ששימש באותה עת כמתאם בפרויקט החדש מטעם הוט, ואשר עמו היתה לו היכרות קודמת מתקופת עבודתו בהוט, המליץ עליו להתקבל לעבודה בפני נקסטקום.

6. אין חולק כי במהלך חודש אפריל 09' התובע פנה בעניין זה לנקסטום ונערך לו ראיון עבודה במשרדי נקסטקום ברמת ישי בו נכחו נציגי נקסטקום וכן מר רועי שגיא המתאם מטעם הוט. מאוחר יותר קיבל התובע הודעה שהוא התקבל כ"מועמד" לעבודה במחלקה החדשה שהקימה נקסטקום, וכי הוא מוזמן לקורס הכשרה במתקני הוט. לטענת התובע את ההודעה כאמור קיבל במהלך יום העיון בעירית חיפה, ונוכח התנאים המיטיבים של העבודה בנקסטקום והעדפתו לעבוד בתחום עסוקו הקודם, הוא הודיע לאחראי הפקחים בעיריית חיפה, שאינו מעוניין לעבוד כפקח.

7. ביום 26.4.09 נערכו לתובע ראיון ובדיקות נוספות על ידי נקסטקום במשרדי הוט ביקום והוא החל את קורס ההכשרה במתקני הוט ביקום שארך כארבעה ימים.

8. אין חולק בין הצדדים כי התובע עבר בהצלחה את קורס ההכשרה, לאחר שעבר הליכי מיון לקורס.

כך גם לא היה חולק שביום 29.4.09 נתקל התובע במקרה במר ברזני באתר ביקום, וכאשר נשאל על ידי מר ברזני למעשיו השיב כי הוא ב"סידורים".

9. ביום שישי, 30.4.09 הגיע התובע למשרדי נקסטקום להשלמת הליכי קבלתו לעבודה, אך באותו היום נמסר לו על ידי נציגי נקסטקום, כי לא התקבל לעבודה בשל המלצת הוט שלא לקבלו לעבודה, זאת בכפוף למחלוקת בין הצדדים האם אותה הודעה נמסרה לתובע לאחר שנחתם עמו חוזה העסקה ונמסר לו ציוד לעבודה כטענת התובע, או שמא כטענת נקסטקום ההודעה נמסרה לתובע בטרם נכרת עמו חוזה העסקה ונמסר לו ציוד.

מכל מקום, לא היה חולק בין הצדדים שעל אף האמור נציגי נקסטקום מסרו לתובע את הרכב שנועד לשימושו, על מנת שיוכל לחזור עמו לביתו ולהחזירו ביום ראשון בבוקר.

10. לנוכח טענותיו של התובע כי הנתבעות שתיהן פעלו בעניינו בחוסר תום לב הגיש התובע את תביעתו שבנדון במסגרתה עתר לסעדים הבאים:

א. פיצויים בגין גרם הפרת חוזה ע"י הוט - ברכיב זה עתר התובע לחיוב הוט בתשלום הסך הכולל של 96,000 ₪ עבור אובדן השתכרות לתקופה של שנים עשר חודשים, מחושב לפי משכורת צפויה בנקסטקום בסך של 8,000 ₪ ברוטו לחודש.

ב. פיצויים בגין הפרת חוזה ע"י נקסטקום - ברכיב זה עתר התובע לחיוב נקסטקום בתשלום הסך הכולל של 45,000 ₪ עבור אובדן השתכרות כפקח לתקופה של שנים עשר חודשים, מחושב לפי משכורת צפויה של פקח בסך 3,750 ₪ נטו לחודש, עקב הפרת חוזה העבודה עמו בחוסר תום לב.

ג. חוסר תום לב במהלך ניהול מו"מ לכריתת חוזה - ברכיב זה עתר התובע לחיוב הנתבעות שתיהן, ביחד ולחוד, לפצותו בסך כולל של 100,000 ₪, בגין ניהול מו"מ בחוסר תום לב ו/או פיטוריו בחוסר תום לב וכן בגין עוגמת נפש.

ד. פיצוי בשל פרסום לשון הרע – ברכיב זה עתר התובע לחיוב הוט לפצותו בסך של 30,000 ₪ עקב פרסום לשון הרע כלפיו.

עיקרי המחלוקות

11. המחלוקת העיקרית בין הצדדים נסובה על השאלה, האם התובע התקבל לעבודה בנקסטקום ונחתם עימו חוזה העסקה, ולאחר מכן פוטר מהעבודה בחוסר תום לב ומשיקולים זרים כטענת התובע, או שמא כטענת נקסטקום, התובע כלל לא התקבל לעבודה בנקסטקום, לא נכרת עמו, ולא כל שכן שלא נחתם עמו כל חוזה העסקה, כך שהתובע אף לא פוטר.

12. כפועל יוצא ממחלוקת זו חלוקים הצדדים ביניהם בשאלה האם התובע זכאי לפיצוי בגין הפרת חוזה ופיטורים שלא בתום לב על ידי נקסטקום, ובגין גרם הפרת חוזה על ידי הוט, אם לאו, ולמצער, האם התובע זכאי לפיצוי מאת שתי הנתבעות ביחד ולחוד בשל התנהגות בחוסר תום לב בשלב המשא ומתן שלפני כריתת החוזה.

13. כמו כן התובע והוט חלוקים ביניהם בשאלה האם דברים שנאמרו על ידי מר ברזני לנציג נקסטקום שבעטיים נמנעה העסקתו של התובע בנקסטקום, מהווים פרסום לשון הרע, המזכה את התובע בפיצוי מהוט, לפי חוק איסור לשון הרע.

עיקרי טענות הצדדים

14. לטענת התובע, הוא עבר בהצלחה את הליך ההכשרה של נקסטקום שכלל ראיון ראשוני ולאחריו ראיון נוסף ובדיקות, וכן קורס הכשרה בן ארבעה ימים.

לטענתו, אחר כל אלה הוא התקבל לעבודה בנקסטקום ביום 30.4.09, חתם על חוזה העסקה, ובד בבד עם כך חתם על קבלת ציוד לצורכי העבודה ובכלל זה מכשיר פלאפון, ורכב לצורכי עבודתו, וכן קיבל לידיו רשימת כתובות וטלפונים של לקוחות לשימור, ודף קשר של העובדים לשימור שטח שלטענתו התקבלו למחלקה החדשה בצירוף מספרי הטלפון שלהם, בהם נכלל שמו (ראה: נספח 6 לתצהיר התובע).

לטענתו, בטרם היה סיפק בידיו לצאת לביתו באותו יום, הוא זומן אל מר שגיא ומר גרינברג, אשר הודיעו לו כי יש הוראה חד משמעית של קב"ט הוט, לפיה הוא אינו יכול לעבוד במחלקה החדשה. לטענתו, בשלב זה נאלץ להחזיר את הציוד והטלפון שנמסרו לו ולחזור לביתו בבושת פנים. התובע אינו חולק על כך שלצורך החזרה לביתו נמסר לו הרכב שנועד לשימושו, על מנת שיוכל לחזור עמו לביתו ולהחזירו ביום ראשון בבוקר.

לטענת התובע בנסיבות אלו, יש לקבוע כי הוא פוטר מעבודתו בנקטסקום. לדבריו, פיטוריו מנקסטקום על אתר ללא כל הסבר מעבר לטענה שהוט הטילה וטו על העסקתו, מהווים פיטורים בחוסר תום לב ומשיקולים זרים.

התובע טוען כי פיטוריו מנקסטקום כאמור, לאחר שכבר הוחלט לקבלו לעבודה, הינם פועל יוצא מפגישתו עם מר ברזני במתקני הוט, שלטענתו פעל לפיטוריו. לדבריו, העסקתו על ידי נקסטקום עבור הוט היתה לצנינים בעיניו של מר ברזני, ועל כן הוא פעל שלא כדין ומשיקולים זרים לביטול העסקתו.

15. לטענת נקסטקום מנגד, היא פעלה בתום לב ובשקיפות מלאה כלפי התובע לאורך כל תהליך הקליטה כאמור. לטענתה לאורך כל הדרך הובהר לתובע והיה ידוע לתובע שהפרויקט מבוצע עבור הוט ללקוחות הוט ומכאן החשיבות שמייחסת נקסטקום לעמדת הוט. כך גם לטענתה הובהר לתובע לאורך כל הדרך כי להוט הזכות להמליץ על קבלתו או אי קבלתו של עובד לעבודה במחלקה החדשה וכי נקסטקום מייחסת משקל רב להמלצותיה של הוט ואף הובהר לתובע והתובע ידע שזכותה זו של הוט מתמשכת גם לאורך כל תקופת ביצוע הפרויקט, וכי הוט רשאית לפעול על מנת להגן על מאגר לקוחותיה ולרבות באופן של בקשה להחליף עובד כזה או אחר הפועל בפרויקט עבורה.

לטענת נקסטקום בשים לב לאמור לעיל, ולאחר שהעבירה להוט רשימה של מועמדים פוטנציאליים לקבלה לעבודה בפרויקט, ולאחר שהוט לא המליצה על העסקתו של התובע לאור תקופת העסקתו הקודמת אצלה, החליטה נקסטקום שלא להתחיל כלל להעסיק את התובע בפרויקט, והליכי קליטתו הופסקו באיבם, כך שהתובע כלל לא התקבל לעבודה אצלה מקל וחומר שלא פוטר.

אשר לטענת התובע כי חתם על חוזה העסקה, טוענת נקסטקום שהתובע לא חתם על חוזה העסקה, וגם לאחר בדיקה ודרישה במשרדיה לא נמצא כל חוזה העסקה חתום על ידי התובע.

באשר לרשימת הקשר שצירף התובע, טענה נקסטקום כי רשימה זו, שאינה נושאת את הלוגו של נקסטקום, אינה מוכרת לה, ושלכל היותר המדובר ברשימה של המועמדים לקבלה למחלקה.

לטענתה, כל תביעתו של התובע מושתתת על כך שנכרת עמו חוזה עבודה ומשטענה זו לא הוכחה יש לדחות את תביעתו של התובע בכללותה.

16. לטענת הוט, כל טענותיו של התובע מתייחסות אך ורק להעסקתו על ידי נקסטקום, לה עצמה אין ידיעה אודות קבלתו או אי קבלתו של התובע לעבודה אצל נקסטקום היא לא לקחה חלק בקבלת ההחלטה על קבלתו או אי קבלתו של התובע לעבודה אצל נקסטקום ולמעשה לא קמה כל יריבות בינה לבין התובע ודין תביעתו כלפיה להדחות, בכללותה.

לטענתה, לא נדרש אישורה לשם העסקת התובע בהוט, וככל שנקסטקום ביקשה חוות דעת ממעסיקים קודמים, אין בכך כל מתום. כך או כך, קב"ט הוט בוודאי לא "הטיל וטו" על העסקתו של התובע, ולמעשה לא התבקש כלל לחוות את דעתו בשאלת העסקתו של התובע.

עוד לטענת הוט וכעולה מתצהירו של המצהיר מטעמה מר ברזני, אכן מר ברזני פגש את התובע בסוף חודש אפריל 09' בכניסה לבנין הוט וזה מסר לו כי הוא נמצא במקום לשם "סידורים". בהמשך התברר לו כי התובע הוא חלק מקבוצת עובדי קבלן שעוברים הכשרה לתפקיד שימור שטח. לדבריו של מר ברזני בתצהירו, הוא תהה בפני מנהלו מר רן קונסטנטין כיצד החברה מפטרת עובד עקב אי שביעות רצון ממנו ומאפשרת לו מאוחר יותר להיכנס חזרה ב"דרך האחורית", אך בהוראתו של מנהלו ל"עזוב את זה", שכן זה לא עניינה של הוט הוא עזב את הנושא ולא שוחח על כך עם אף אחד אחר, עד שמאוחר יותר באותו היום התקשר אליו רועי שגיא (שבינתיים הפסיק את עבודתו בהוט) ואמר לו ששמע שהוא פגש את התובע ושאל מדוע פוטר התובע בשעתו, והוא השיב לו שזה עקב אי עמידה בנהלי עבודה. לשאלתו של מר שגיא האם הוא יכול להמליץ על התובע לעבודה של גובה שטח, הוא השיב כי אינו יכול להמליץ עליו לתפקיד הזה, הא ותו לא.

אי לכך, לטענת הוט אין לתובע כל עילה כלפיה בעניין גרם הפרת חוזה ואף לא בגין עוולה לפי חוק איסור לשון הרע.

דיון והכרעה

17. מטעם התובע הוגש תצהיר עדות ראשית של התובע.

מטעם הוט הוגש תצהיר עדות ראשית של מר אבי ברזני - מנהל מחלקת תפעול כספי לקוחות בהוט.

מטעם נקסטקום הוגש תצהיר עדות ראשית של מר גלעד גרינברג- מנהל תחום טלוויזיה בכבלים בנקסטקום.

התובע והמצהירים מטעם הצדדים, נחקרו בחקירה נגדית על תצהיריהם, בפנינו.

18. משאלו הפלוגתאות שבין הצדדים, נפנה להלן לדון ולהכריע בהן.

האם נכרת חוזה עבודה בין התובע לבין נקסטקום

19. כאמור המחלוקת העיקרית בין הצדדים שיש בה כדי להשליך על הסעדים הנתבעים ועל התגבשותן של חלק מעילות התביעה, היא בשאלה האם נכרת בין התובע לבין נקסטקום חוזה עבודה שבוטל על ידי פיטורי התובע כטענת התובע, או שמא כלל לא נכרת בין הצדדים הסכם עבודה כטענת נקסטקום. במסגרת זו חלוקים ביניהם התובע ונקסטקום באשר להליכי קבלתו של התובע לעבודה, ובכלל זה בשאלה האם במסגרתם נחתם עם התובע חוזה העסקה, כטענתו של התובע.

20. נקדים ונאמר, כי חרף טענתו של התובע שחתם על חוזה העסקה, בסופו של יום לא הוצג בפנינו חוזה העסקה חתום על ידי התובע, לא הוצגה בפנינו רשימת ציוד שעליה חתם התובע לטענתו, ואף לא הוצגה בפנינו רשימת כתובות וטלפונים של לקוחות לשימור שלטענת התובע נמסרה לו. כל שהוצג בפנינו הוא דף הקשר – נספח 6 לתצהיר התובע בו נכלל שמו של התובע, אלא שלטענת התובע ניתן ללמוד מהתנהגות נקסטקום שנחתם עימו חוזה העסקה. לטענתו, עם חתימתו על ההסכם הוא חתם גם על רכב, ציוד וטלפון ולטענתו, אלמלא היה חותם על הסכם ההעסקה לא היה ניתן לו הציוד, ובכלל זה הרכב שהועמד לרשותו. כך גם לטענתו ראיה לכך שהוא התקבל לעבודה, ניתן למצוא ברשימת אנשי הקשר- נספח 6 לתצהירו שהיא רשימת האנשים שהתקבלו לעבודה בנקסטקום, והעובדה שברשימה מופיעים 20 אנשים מתיישבת עם גרסתו של מר גרינברג בתצהירו ולפיה בהליך ההכשרה השתתפו ארבעים מועמדים, כאשר הובהר לכולם כי רק עשרים אנשים יתקבלו בסופו של דבר.

21. נקסטקום מנגד, הכחישה בכתב הגנתה ובתצהיר מטעמה שרשימה זו היא רשימה של מועמדים שהתקבלו לעבודה, ומר גרינברג המצהיר מטעמה, טען בתצהירו כי הוא אינו מכיר רשימה זו, כלל. כאשר נשאל מר גרינברג בחקירתו הנגדית בפנינו לגבי הרשימה, השיב:

"ש. התובע צירף לתצהירו את נספח 6 – רשימה של משמרי שטח – ואתה טענת בתצהירך שאתה לא מכיר את המסמך הזה. אני שואל האם את האנשים שרשומים כאן אתה כן מכיר?

ת. בוודאי שאני מכיר את האנשים, כי אלה אנשים שקיבלנו לעבודה והתחילו לעבוד אצלנו ב-1/5/09, מבין אלה שהיו מועמדים לקליטה לעבודה. אלה העובדים שנקלטו.

ש. אני מפנה אותך לכך שגם השם של התובע מופיע ברשימה הזאת – מה תגובתך?

ת. אני חוזר ומסביר: אנחנו מעבירים רשימות לקבלת אישור לקליטה ואני מניח, ושוב זאת רק הנחה, שהרשימה הזאת היתה רשימה של המועמדים הסופיים לקליטה לעבודה. זאת כנראה הרשימה שהעברנו לקבלת אישור וקיבלנו אישור ל-19 מתוך 20" (ראה: בעמ' 14 לפרוטוקול ש' 9-17).

אשר למספר המועמדים שהתקבלו לעבודה, השיב מר גרינברג בחקירתו הנגדית בפנינו:

"ש. אני מפנה אותך לתצהירך שבו הצהרת שהתקבלו 20 מתוך 40 מועמדים?

ת. בשלב הזה התקבלו 20 מתוך 40 ולאחר פרק זמן שהם עבדו נשארו 10 עובדים" (ראה: בעמ' 13 לפרוטוקול ש' 12-13).

מעדותו של מר גרינברג עד כה עולה כי נקסטקום היתה מעוניינת לקבל עשרים מועמדים וביניהם התובע, כאשר לשיטתו הרשימה נספח 6 לתצהיר התובע, היא ככל הנראה הרשימה של המועמדים הסופיים לעבודה שהועברה להוט לשם קבלת אישורה להעסקת העובדים הנקובים בה.

מכל מקום כאשר נשאל מר גרינברג בפתח חקירתו הנגדית בפנינו, מה מבדיל בין מועמד לעבודה לבין מי שהתקבל סופית לעבודה, השיב:

"מבחינתי מי שהתקבל סופית לעבודה זה מי שקיבלתי אישור העסקה מהלקוח (במקרה הזה הוט) ועבר את תהליכי הקליטה המסודרים שהם חתימה על חוזה ולאחר מכן הצטיידות בכל מחלקה במה שצריך" (ראה: בעמ' 12 לפרוטוקול ש' 26-28).

ואשר לאותו אישור נטען מהוט העיד:

לשאלת בית הדין, האם כל עובד שמתקבל לנקסטקום ואמור לעבוד מול הוט אנחנו מבקשים חוות דעת מהוט אני משיב: לא חוות דעת אלא אישור לקלוט אותו, מכיוון שאנחנו נותנים שרות בבתי הלקוחות של הוט. במחלקה שלי כל עובד שאנו קולטים, חלק מהליך הקליטה זה לקבל אישור מהוט לקלוט אותו (ראה: בעמ' 13 לפרוטוקול ש' 1-4).

22. הנה כי כן, עולה מתוך עדותו של מר גרינברג בפנינו, כי התהליך השגרתי של קליטת עובדים במחלקתו, הוא תחילה העברת רשימת המועמדים שנקסטקום החליטה לקבל לעבודה לקבלת אישורה של הוט; לאחר קבלת אישורה של הוט חתימה על הסכם עבודה; ולאחר חתימה על הסכם עבודה הצטיידות בכל מחלקה בהתאם לנדרש.

בענייננו, חרף העובדה שלא הוצג בפנינו חוזה העסקה חתום על ידי התובע, או אף רשימת ציוד שעליה חתם התובע, לא היה חולק כי התובע קיבל רכב של החברה לשימושו, וכאשר נשאל מר גרינברג לעניין זה הוא השיב:

"לשאלת בית הדין, האם נכון שהעמדנו לרשות התובע רכב של החברה אני משיב: אכן נכון העמדתי לרשותו רכב לנסוע הביתה ולחזור למחרת.

ש. מתי העמדת לו את הרכב?

ת. לאחר שקיבלתי תשובה שלא ניתן לקלוט אותו, אמרתי לו, אני אתן לך את האוטו, תיסע הביתה, תעשה את הבדיקות שלך מול הוט, של מה הבעיה, אני לא ידעתי מה הבעיה, ותחזור מחר.

ש. זה היה ב-30/4?

ת. אני לא זוכר תאריך מדויק אבל זה נשמע לי הגיוני כי זה היה יום לאחר סיום ההכשרה." (ראה: בעמ' 13 לפרוטוקול ש' 14-20).

עוד העיד מר גרינברג במענה לשאלת ב"כ התובע:

"ש. לכמה מהעובדים שלא התקבלו לעבודה נתת את הרכב בשביל לנסוע איתו הביתה לשישי-שבת ולחזור איתו ביום ראשון?

ת. לאף אחד. מכיוון שלא היה שם אף אחד כזה, לכולם קיבלנו אישור חיובי מהוט. הגענו לשלב האחרון 20 איש שאותם מבחנתנו רצינו לקלוט לאחר שהעברנו שמות ומספרי טלפון, קיבלנו לגבי התובע תשובה שכרגע לא לקלוט אותו ולכן ישבתי מול התובע והסברתי לו ואמרתי לו שאני לא יודע בדיוק מה הבעיה, שיסע הביתה מכיוון שהוא גר רחוק, נתתי לו את הרכב. אני אגב האמנתי שאפשר יהיה לסדר את זה, לא ידעתי מה הבעיה. ביקשתי ממנו לחזור בתחילת השבוע ולהתקדם" (ראה: בעמ' 13 לפרוטוקול ש' 22-29).

כאשר נשאל ממי בהוט קיבל את האישור השיב שמרועי שגיא, שניהל את החלק המקצועי מטעם הוט (ראה עדותו: בעמ' 13 לפרוטוקול ש' 30-32).

כמו כן הבהיר מר גרינברג במענה לשאלת ב"כ התובע על ההבדל בין הכלל לבין עניינו של התובע, כי:

"אנחנו מספקים את כל הציוד רק לאחר שהעובד נקלט, כלומר חתם על חוזה עבודה. במקרה הזה, עקב כך שהתובע היה ואני ישבתי ושוחחתי איתו ואמרתי שיש כאן בעיה ונתתי לו את האוטו ואמרתי: "סע הביתה", כך שעל האוטו הוא חתם כדי לנסוע הביתה ולחזור. בנושא הפלאפון – מספר הטלפון שמופיע זה מספר שאנו מצרפים לכל מועמד לעבודה, על מנת לפתוח לו קוד עבודה. התובע לא קיבל מכשיר פיזית, אלא צורף לו מספר פלאפון שאני מחויב להעביר להוט, על מנת לפתוח קוד עבודה. לגבי הציוד – אני לא יודע על איזה ציוד אתה מדבר, כי במחלקה הזאת לא נדרש ציוד ואנחנו לא מנפקים ציוד" (ראה: בעמ' 14 לפרוטוקול ש' 20-26).

אשר לשאלה מתי לשיטת מר גרינברג קיבל את האישור הנטען מהוט להעסקת העובדים, השיב:

"אם זכרוני אינו מטעה אותי, בסוף היום של ה-30/4/09 קיבלנו אישורים לקליטת העובדים, שזה היה יום אחרי הקורס. באותו היום אנחנו גם שולחים את כל מספרי הטלפון, על מנת לקבל קודים לעבודה"(ראה: בעמ' 15 לפרוטוקול ש' 1-2).

ואשר לאופן שבו מתקבל האישור, העיד:

" אין פה תהליך מסודר. רוב ההתקשרות היא טלפונית וגם פה, אם זכרוני אינו מטעה אותי, זה היה בשיחה טלפונית שקיבלתי מרועי שגיא, שאמר לי "פה יש בעיה, עצור" (ראה: בעמ' 15 לפרוטוקול ש' 5-6).

התובע מצדו העיד, כאשר נשאל על ידי בית הדין לגבי מועד חתימתו לטענתו על חוזה ההעסקה, באלו המילים:

"לשאלת בית הדין באיזה תאריך חתמתי על החוזה אני משיב: היום האחרון של הקורס למיטב זכרוני היה ב-29 לאפריל ואם כך למחרת ב-30.4 חתמתי על החוזה. באותו מועד התאספנו כל אלה שסיימו את הקורס והתקבלו, במשרדי החברה בחולון וחתמנו על כל המסמכים, כולל חוזה עבודה וקבלת רכב, ציוד וטלפון"(ראה: בעמ' 5 לפרוטוקול ש' 24-27).

23. הנה כי כן, עד כה עולה מגרסת התובע והמצהיר מטעם נקסטקום, שאין חולק ביניהם כי הליך הקליטה המדובר התרחש ביום 30.4.09. כך גם אין חולק ביניהם שההליך התייחס לכל 20 המועמדים שנקסטקום היתה מעוניינת בהעסקתם בפרויקט במשותף.

זאת ועוד, כעולה מגרסת המצהיר מטעם נקסטקום, אין חולק שהכלל הוא שקבלת ציוד ורכב מותנית בחתימה תחילה על הסכם עבודה, וכי זו מתבצעת רק לאחר קבלת אישורה של הוט להעסקת העובד בו מדובר, אלא שלטענתו במקרה זה בהעדר אישורה של הוט להעסקת התובע, לא ניתן היה לחתום עם התובע על חוזה העסקה.

על האמור נוסיף כי לא היה חולק בין התובע לנקסטקום שהתובע קיבל בפועל רכב מנקסטקום ביום 30.4.09, כפוף למחלוקת ביניהם האם החתימה על קבלת הרכב היתה לאחר שהובהר לתובע שלא התקבל אישור להעסקתו כטענת נקס, או שמא כטענת התובע קבלת הרכב והחתימה על קבלתו התרחשה עוד לפני שהודע לו כי אין אישור להעסקתו?

בהתחשב בכך שלשיטת הוט כלל לא נדרש אישורה לשם קבלת עובד לפרויקט, ברי שהכרעה במחלוקת זו שבין התובע לבין נקס, טעונה תחילה בירור והכרעה לגבי מהות האישור שנטען על ידי נקסטקום כי נדרש מאת הוט לקבלת התובע לעבודה.

אי לכך נפנה להלן לדון במחלוקת זו.

24. הגם שלאורך כל כתבי טענותיה נקטה נקסטקום בלשון לפיה להוט הזכות להמליץ על קבלתו של עובד לעבודה או לא, הרי שכבר בכתב הגנתה טענה נקסטקום כי לאחר שהתובע סיים את הליכי ההכשרה השונים, היא העבירה להוט רשימה של מועמדים פוטנציאליים לקבלה לעבודה בפרויקט (ראה: סעיף 7(ו) לכתב ההגנה). על גרסה זו חזרה נקסטקום גם בתצהירו של מר גרינברג (ראה: סעיף 7(ח) לתצהיר), והיא עולה בקנה אחד עם עדותו של המצהיר מר גרינברג מטעמה כמבואר לעיל.

מנגד טענה הוט בכתב הגנתה, כי כלל לא נדרש אישורה להעסקת עובדים בפרויקט, אלא לשיטתה, המדובר היה בשאלה שהפנה מר שגיא אל מר ברזני באשר לנסיבות פיטוריו של התובע מהוט בעבר והאם הוא ממליץ על העסקתו. גם לאחר שהוגש תצהירו של מר גרינברג מטעם נקסטקום , לא טרחה הוט להתייחס לטענתה זו של נקסטקום, ואף לא טרחה להגיש תצהיר מטעם מר שגיא, או למצער להזמינו לעדות מטעמה (אם לדבריה בינתיים הפסיק את עבודתו בהוט).

התובע עצמו מסר במסגרת הדיון המוקדם בפני הרשמת דרוקר כדלקמן:

לשאלת בית הדין נאמר לי כי אכן את האישור הסופי להעסקתי בנתבעת 2, ינתן ע"י הנתבעת 1 ולא יכולתי להתקבל לקורס אם לא הייתי עובר את כל המבדקים של הוט אם אני מתאים. כולל בטחון של הוט. מדובר בציוד יקר ובממירים"(ראה: בעמ' 1 לפרוטוקול ש' 26-28).

25. לאור המבואר לעיל, עדיפה עלינו גרסתה של נקסטקום, שאף נתמכה בגרסת התובע עצמו, ולפיה נדרש אישורה של הוט להעסקת עובדים בפרויקט, או למצער אי התנגדות לקבלת עובד מסוים לעבודה בפרויקט.

26. משזו קביעתנו, נחזור להלן למחלוקת שנותרה בין התובע לבין נקסטקום בשאלה האם החתימה על קבלת הרכב היתה לאחר שהובהר לתובע שלא התקבל אישור להעסקתו כטענת נקסטקום, או שמא כטענת התובע קבלת הרכב והחתימה על קבלתו התרחשה עוד לפני שהודע לו כי אין אישור להעסקתו.

כאמור לעיל, בסופו של יום לא הוצגו בפנינו חוזה העסקה שנחתם על ידי התובע, או רשימת ציוד שעליה חתם התובע לטענתו, והתובע לא עתר לגילויים של מסמכים אלו במסגרת ההליך. כך גם לא הוצגה בפנינו רשימת כתובות וטלפונים של לקוחות לשימור שלטענת התובע נמסרה לו.

מנגד, העד מר גרינברג מטעם נקסטקום נחקר ממושכות על גרסתו בכל הנוגע לאירועי ה-30.4.09 בכלל ובעניינו של התובע בפרט, וגרסתו לעניין זה לרבות לעניין הרשימה נספח 6 לתצהיר התובע, לא נסתרה והיא אף עולה בקנה אחד עם טענתה של נקסטקום החל מכתב טענותיה הראשון, אותה קיבלנו כאמור ולפיה נדרש אישור מוקדם של הוט לצורך קבלת עובד לעבודה.

משאלו הם פני הדברים, אין בידינו לקבוע כי התובע הרים את הנטל להראות כי חתם על קבלת הרכב עוד לפני שהודע לו כי אין אישור להעסקתו, ולא כל שכן כי חתם על חוזה העסקה או על קבלת ציוד, לא כל שכן בטרם הודע לו שהעסקתו לא אושרה על ידי הוט.

27. אי לכך, אנו קובעים שהתובע לא חתם על חוזה העסקה עם נקסטקום.

להשלמת התמונה, והגם שהתובע לא טען לכך במפורש, ברי כי חתימה על חוזה עבודה בכתב, איננה תנאי קונסטיטוטיבי להתגבשותו של חוזה עבודה, וחוזה כאמור יכול להכרת גם בעל פה וגם בדרך של התנהגות.

בענייננו וכמבואר לעיל, התובע עבר את כל שלבי המיון וההכשרה הנדרשים כדי להתקבל לעבודה בפרויקט.

זאת ועוד, כפי שניתן להיווכח מעדותו של מר גרינברג בפנינו, נקסטקום עצמה היתה מעוניינת בהעסקתו של התובע ואף ראתה בו מועמד סופי להתקבל לעבודה, עת כללה אותה ברשימה נספח 6 לתצהיר התובע, כך שלכאורה די היה באמור לעיל, כדי לקבוע, שאף ללא חתימה על חוזה העסקה, נכרת בין התובע לבין נקסטקום חוזה עבודה.

לכאורה נאמר, שכן כפי שקבענו לעיל, קבלת עובד לעבודה בפרויקט היתה טעונה אישורה של הוט להעסקת התובע בפרויקט.

הואיל ואין חולק שלא התקבל אישורה של הוט להעסקת התובע בפרויקט, אין זאת אלא שכלל לא השתכלל חוזה עבודה בין התובע לבין נקסטקום, אף לא בדרך של התנהגות.

28. סיכומם של דברים לעניין פרק זה.

אשר על כן ולאור כל המבואר לעיל, אנו קובעים שלא הוכח בפנינו כי נכרת חוזה עבודה בין התובע לבין נקסטקום .

משזו קביעתנו, אין לנו אלא לדחות את טענת התובע ולפיה הוא פוטר מעבודתו בנקסטקום, לא כל שכן בחוסר תום לב.

כפועל יוצא מכך, אין לנו אלא לדחות את תביעותיו של התובע כלפי נקסטקום לפיצויים בגין הפרת חוזה, ולפיצוי בגין פיטורים בחוסר תום לב.

29. זאת ועוד, משזו קביעתנו, אין לנו אלא לדחות אף את תביעתו של התובע כנגד הוט לפיצויים בגין גרם הפרת חוזה, ונבאר.

צודקת הוט שככלל סמכותו של בית הדין לעבודה יוחדה לדיון בתובענות בין עובד למעביד שעילתן ביחסי עבודה. כך, סעיף 24 (א) (1) לחוק בית הדין לעבודה, התשכ"ט – 1969 (להלן - חוק בית הדין) קובע כי לבית הדין לעבודה הסמכות לדון:

"בתובענות בין עובד או חליפו למעביד או חליפו ביחסי עובד ומעביד, לרבות השאלה בדבר עצם קיום יחסי עובד ומעביד ולמעט תובענה שעילתה בפקודת הנזיקין [נוסח חדש]"

דא עקא, שסעיף 24 (א) (1ב) המהווה חריג לכלל בדבר מהות העילות שבסמכות בית הדין, קובע כי לבית הדין לעבודה סמכות עניינית לדון ב:

"תובענה שעילתה בסעיפים 29, 31, 62 או 63 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] בקשר לסכסוך עבודה".

הנה כי כן, במסגרת החריג כאמור לכלל, מוסמך בית הדין לדון בעוולת "גרם הפרת חוזה" שבסעיף 62 לפקודת הנזיקין בקשר לסכסוך עבודה.

סעיף 62(א) לפקודת הנזיקין, קובע כי עוולת גרם הפרת חוזה היא:

"מי שביודעין ובלי צידוק מספיק גורם לאדם שיפר חוזה מחייב כדין שבינו לבין אדם שלישי הריהו עושה עוולה כלפי אותו אדם שלישי, אולם האדם השלישי לא יוכל להיפרע פיצויים בעד עוולה זו אלא אם סבל על ידי כך נזק-ממון"

למונח "סכסוך עבודה" כאמור בסעיף 24(א) (1ב) לחוק, ניתנה פרשנות מרחיבה על ידי בית המשפט העליון ובית הדין הארצי לעבודה, הכוללת גם את סכסוך היחיד ולא רק סכסוך עבודה כמשמעותו בחוק ישוב סכסוכי עבודה, תשי"ז-1957 [ראה: ע"א 683/80 כהן נ' קולומבוס ואח', פ"ד לז(4) 16; דב"ע נא/156-3 סימס יעקב – בנימין יוחננוף, פד"ע כד,19],

מכאן שבכל הנוגע לסמכות לדון בתביעה, הרי שלבית דין זה הסמכות לדון בתביעת התובע כנגד הוט לפי סעיף 62 לפקודת הנזיקין בקשר עם סכסוך עבודה, זאת גם אם הוט איננה מעבידתו של התובע וגם אם המדובר בתביעה שעילתה בדיני הנזיקין.

30. אשר לתביעה לגופה, הרי שלעניין העוולה של גרם הפרת חוזה מכח סעיף 62 לפקודת הנזיקין, נפסק:

"כלומר, כדי שתתגבש עוולת גרם הפרת חוזה על הניזוק להוכיח 5 יסודות (ראו: ע"א 123/50 באורנפרויד נ' דרזנר, פ"ד ה(1) 1559 (1950)): (א) קיומו של חוזה מחייב; (ב) הפרה של החוזה (אשר היא למעשה שמגבשת עקרונית את הנזק); (ג) גרימה – הכוללת קשר סיבתי בין פעולת הגרימה להפרה; (ד) "ביודעין" – מודעות לחוזה ולקשר הסיבתי שבין הגרימה להפרה; (ה) בלא צידוק מספיק. בנוסף הסעיף קובע כי: "האדם השלישי לא יוכל להיפרע פיצויים בעד עוולה זו אלא אם סבל על ידי כך נזק ממון".

[ראה: בג"צ 5239/11 ‏ אורי אבנרי נ' הכנסת (פסה"ד מיום 15.4.15)].

על אף שנכתב ונפסק רבות על טיבם של חמשת היסודות הללו, אין לנו צורך להדרש להם, הואיל וכפי שקבענו לעיל, בענייננו לא נכרת חוזה ולא הופר חוזה, ומכאן שלא התגבשה בענייננו העוולה של גרם הפרת חוזה.

31. אי לכך, תביעתו של התובע כנגד הוט לפיצויים בגין גרם הפרת חוזה, נדחית.

32. עד כאן דיוננו והכרעתנו בשאלה האם נכרת חוזה עבודה בין התובע לבין נקסטקום, אלא שבכך לא סגי, שכן כאמור, לטענת התובע, למצער שתי הנתבעות התנהגו כלפיו בחוסר תום לב בשלב המו"מ לכריתת חוזה עבודה ועל כן עתר לחיובן ביחד לחוד בפיצויים בגין הפרת החובה לנהוג בתום לב בשלב המו"מ לכריתת חוזה עבודה.

נפנה להלן לדון במחלוקת זו שבין הצדדים.

האם התנהלו הנתבעות בחוסר תום בשלב משא ומתן לכריתת חוזה עבודה.

33. סעיף 24(א)(1א) לחוק בית הדין, מרחיב את סמכותו של בית הדין, גם לשלב הטרום חוזי בטרם ה תכוננו יחסי עבודה, וקובע כי לבית הדין סמכות לדון:

"בתובענה שעילתה במשא ומתן לקראת כריתתו של חוזה ליצירת יחסי עבודה, בתובענה שעילתה בחוזה כאמור לפני שנוצרו יחסי עבודה או לאחר שנסתיימו יחסים כאמור, או בתובענה שעילתה בקבלת אדם לעבודה או באי-קבלתו"

הנה כי כן, במובחן מסעיף 24(א)(1) לחוק בית הדין שנזכר לעיל, סעיף זה אינו מסייג את סמכות בית הדין ל"זהות הצדדים", היינו עובד מחד וממעביד מאידך, כך שלבית הדין סמכות לדון בתובענה שעילתה בקבלת אדם לעבודה, גם בין עובד למי שאיננו מעבידו [ראה לעניין זה: עב (ת"א) 2616/06 אליעזר בר ואח' - עיריית רמת השרון ואח' (פסה"ד מיום 29/4/07); סעש (ת"א) 50398-06-14 כרמל שאמה - ישראל ראול זינגר ואח' (פסה"ד מיום 23/10/14)].

אי לכך, אין לנו אלא לדחות את טענת הוט ולפיה מאחר ולא היתה מעסיקתו של התובע באותה עת, אין לבית הדין סמכות לדון בתביעה.

34. ואשר לעילת התביעה, הרי שלעניין זה כבר נפסק, כיף

"יחסי עובד-מעביד מחייבים מעצם מהותם קיום מערכת יחסי אמון מירביים בין הצדדים. המתבטאים בהתנהגות בתום לב. החובה לנהוג בתום לב ובדרך מקובלת מוטלת על הצדדים ליחסי העבודה הן במשא ומתן לקראת כריתת חוזה עבודה, הן בתקופה בה קיימים יחסי העבודה והן לאחר שאלה הסתיימו"

[ראה: דב"ע (ארצי) נד/3-229 חמת ארמטורות ויציקות בע"מ - ישראל נעים (פסה"ד מיום 30/11/98)].

כך גם סעיף 12(א) לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973, מטיל על נקסטקום חובה קונקרטית מכח הוראת חוק ספציפית, לנהוג בדרך מקובלת ובתום לב, וקובע:

"(א) במשא ומתן לקראת כריתתו של חוזה חייב אדם לנהוג בדרך מקובלת ובתום לב.

ב. צד שלא נהג בדרך מקובלת ולא בתום-לב חייב לצד השני פיצויים בעד הנזק שנגרם לו עקב המשא ומתן או עקב כריתת החוזה, והוראות סעיפים 10, 13 ו-14 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), התשל"א-1970, יחולו בשינויים המחוייבים".

ואשר להוט, בנסיבות המקרה שבנדון בהן הפרויקט בוצע עבור הוט ושעה שקיבלנו את גרסת נקסטקום וקבענו כי קבלת עובד לעבודה בנקסטקום והמשך עבודתו אצלה היו מותנים באישורה/המלצתה של הוט - הוט איננה צד זר להתקשרות העתידית שבין התובע לבין נקסטקום או להליכי המו"מ שקדמו לה, והיא איננה בגדר עוד מעביד שמתבקשת המלצתו לגבי עובדו לשעבר, כסברת הוט.

לאור המבואר לעיל באשר למעמדה המיוחד של הוט בפרויקט, יש להרחיב את חובות תום הלב המוטלות על נקסטקום ביחסיה עם עובדיה או מועמדים לעבודה אצלה, גם כלפי הוט, ככל שהיא באה במגע עם מועמד לעבודה בפרויקט, ואין לאפשר לה להסתתר מאחורי נקסטקום במקרים כאמור.

משאלו קביעותינו, נפנה להלן לבחון באילו נסיבות נמנע אישורה של הוט להעסקתו של התובע, והאם הן עולות כדי הפרת חובות תום הלב בשלב הטרום חוזי מצד הנתבעות או מי מהן.

35. מר גרינברג המצהיר מטעם נקס, העיד בתצהירו שכבר בראיון הראשון שנערך עם התובע במשרדי נקס, מסר התובע שהוא עבד בעבר עבור הוט ופוטר על ידיה (ראה: סעיף 7(ג) לתצהירו).

זאת ועוד, התובע הצהיר בתצהירו (ראה: סעיף 22 לתצהירו) שבאותו ראיון ראשון נכח גם מר רועי שגיא מטעם הוט, עמו היתה לו היכרות רבת שנים לאור עבודתם המשותפת בהוט. גרסתו זו של התובע לא נסתרה בתצהירו של מר גרינברג שאישר כי מטעם נקסטקום היה זה הוא שערך את הראיון הראשון עם התובע.

36. למרות שכבר בראיון הראשון, עדכן התובע את נציג הוט ונציג נקסטקום שנכחו בראיון, כי הוא פוטר בעבר מעבודתו בהוט, לא מצאו מר גרינברג או מר שגיא לברר באשר לנסיבות פיטוריו של התובע, ולא ראו בכך סיבה שלא להזמינו להכשרה שהתקיימה כעבור זמן במתקני הוט.

כך גם במהלך ההכשרה שנמשכה כארבעה ימים, לא נטען על ידי נקסטקום או על ידי הוט שנערך בירור לגבי נסיבות פיטוריו של התובע מהוט, וברי מהתנהלות נציג נקסטקום ולא כל שכן מהתנהלות נציג הוט מר שגיא, כי איש מהם לא סבר שעצם העובדה שהתובע פוטר בעבר מהוט, יכולה להוות סיבה לאי קבלתו לעבודה בפרויקט.

דא עקא, שביום האחרון של ההכשרה נתקל התובע באקראי במר ברזני. לשיטת מר ברזני עצמו, במפגשם זה התובע הסתיר ממנו את סיבת הימצאותו במקום וטען כי הוא נמצא במקום לשם סידורים (ראה: סעיף 4 לתצהירו). גם התובע אישר בחקירתו הנגדית בפנינו שמסר למר ברזני באותו מפגש כי הוא נמצא במקום לשם "סידורים" ובמילותיו:

"אני לא ניגשתי לאבי בראזני אלא הוא ניגש אלי בהפתעה גדולה, הוא היה מופתע לראות אותי והתכופף לראות את התג אם במקרה אני לא עובד של החברה כשהוא ראה שהתג שלי הוא של אורח ולא עובד, הוא נרגע ושאל אותי מה אני עושה פה. אמרתי לו סדורים" (ראה עדותו: בעמ' 5 לפרוטוקול ש: 8-10).

עוד אישר מר ברזני כי למרות תשובת התובע התברר לו שלמעשה התובע הוא חלק מקבוצת עובדי קבלן שעוברים הכשרה לתפקיד שימור שטח בהוט (ראה: סעיף 5 לתצהירו), ולא הסתיר את אי שביעות רצונו מכך שהוט מפטרת עובד ומאפשרת לו להכנס חזרה בדרך האחורית וכי שיתף את מנהלו הישיר מר קונסטנטין בתחושותיו אלו (ראה: בעמ' 9 לפרוטוקול ש: 14-19), אך לשיטתו בהוראת הממונה עליו מר קונסטנטין לא עשה דבר בעניין זה ולא שוחח על כך עם איש (ראה: סעיף 5 לתצהירו ועדותו בעמ' 9 לפרוטוקול ש: 20-24).

מכל מקום לגרסת מר ברזני, בסמוך לאחר אותו מפגש עם התובע התקשר אליו מר שגיא מיוזמתו והודיעו שהוא שמע על פגישתו עם התובע, שאל מדוע פוטר התובע מהוט והאם הוא יכול להמליץ עליו כגובה שטח, והוא השיב כי התובע פוטר בשל אי עמידה בנהלי עבודה, וכי הוא איננו יכול להמליץ עליו לתפקיד (ראה: סעיף 6 לתצהירו) מר ברזני הוסיף ושיער בסעיף זה לתצהירו כי מר שגיא שמע על המפגש בין השניים מהתובע שכן הוא עצמו לא סיפר על כך לאיש וכך גם מנהלו מר קונסטנטין לא דיבר על כך עם איש (ראה גם עדותו: בעמ' 9 לפרוטוקול ש: 25-27).

מנגד, התובע נשאל לעניין זה בחקירתו הנגדית בפנינו, והעיד כי הוא עצמו לא סיפר למר שגיא על פגישתו עם מר ברזני (ראה עדותו: בעמ' 5 לפרוטוקול ש' 17-18), וכאשר נשאל על ידי בית הדין מדוע מסר למר ברזני שהוא נמצא במקום לרגל סידורים השיב:

"לשאלת בית הדין למה לא אמרתי לו שאני בהכשרה להתקבל לנקסטקום אני משיב: בן אדם שתקופה ממושכת רדף אותי, לא חשבתי לחלוק איתו דברים. לשאלת בית הדין האם חשבתי שהוא לא ידע בהמשך שאני עובד בנקסטקום אני משיב: התכוונתי לעבוד בנקסטקום בכל הכוח והעוצמה ולא התכוונתי שאבי ברזאני יהיה קשור לכל הענין. לא רציתי להסתיר את זה בשום פנים מאף אחד" (ראה עדותו: בעמ' 5 לפרוטוקול ש': 11-15).

37. הגם שבתצהירו ובחקירתו הנגדית בפנינו, העיד מר ברזני כי השיחה עם מר שגיא התקיימה ביוזמתו של מר שגיא, הוט לא טרחה להגיש תצהיר או למצער להזמין את עובדה (או עובדה לשעבר) מר שגיא, לעדות בפנינו כדי לתמוך בדברים אלו של מר ברזני.

כך גם לא הזמינה הוט את מר שגיא לתמוך בסברת מר ברזני לפיה נודע למר שגיא על המפגש בינו לבין התובע, מפיו של התובע, ואף לא הגישה תצהיר מטעם עובדה מר קונסטנטין לתמוך בגרסתו של מר ברזני באשר לשיחה שהתקיימה בינו לבין מר ברזני, ולמצער לאשר את גרסתו של מר ברזני, כי מר קונסטנטין לא סיפר לאיש על המפגש שבין התובע למר ברזאני.

38. מעבר להכחשת התובע את הטענה כאילו היה זה הוא שסיפר למר שגיא על המפגש עם מר ברזני, אף אין זה סביר בעינינו שהתובע יספר מיוזמתו לנציג הוט מר שגיא על המפגש שהיה לו עם מר ברזני, שהרי לשיטת התובע כאמור הוא ניסה להסתיר ממר ברזני את הסיבה להימצאותו במקום, ואף סבר שהצליח לעשות כן, כך שלא ברור איזה מניע היה לתובע לספר על המפגש למר שגיא.

על כך נוסיף שכאמור הוט לא הזמינה איש מעובדיה או עובדיה לשעבר להעיד מטעמה ולתמוך בגרסתו של מר ברזני באשר להשתלשלות העניינים.

בנסיבות אלו ובהתחשב בכך שעד לאותו מועד, לא נטען ולא כל שכן שלא הוכח שמר שגיא סבר שפיטוריו של התובע מעבודתו בהוט בעבר, מונעת ממנו מלהתקבל לעבודה בפרויקט, עדיפה עלינו גרסת התובע ולפיה היה זה מר ברזני שפנה אל מר שגיא לאחר שהתברר לו שהתובע מועמד להתקבל לעבודה בפרויקט סיפר לו שהתובע פוטר בשל אי עמידה בנהלי עבודה, וכי הוא איננו יכול להמליץ עליו לתפקיד.

39. אי לכך, הוכח להנחת דעתנו כי שהיה זה מר ברזני שפנה מיוזמתו למר שגיא ביום 30.4.09 והביע את דעתו בכל הנוגע להעסקת התובע בפרויקט. קביעה זו מתיישבת גם עם דבריו של מר גרינברג בעדותו בפנינו ולפיה בסוף היום של ה-30/4/09 התקשר אליו רועי שגיא ואמר לו: "פה יש בעיה, עצור".

משזו קביעתנו, אנו קובעים שבניגוד למסלול ה"אישור" הרגיל לגבי כלל המועמדים לתפקיד שנכללו ברשימה נספח 6 לעיל, בעניינו של התובע, נערכה פנייה יזומה נפרדת מאת מר ברזני אל מר שגיא שהובילה להודעתו של מר שגיא אל מר גרינברג ל"עצור" את הליכי קליטתו של התובע.

40. אשר להשתלשלות העניינים שלאחר אותה הודעה, העיד מר גרינברג בפנינו כאמור, שהוא

עצמו לא ידע מה הבעיה, ואף יותר מכך, הוא עצמו האמין שאפשר יהיה "לסדר את זה".

דא עקא שלמרות טענתה כי החליטה שלא לקבל את התובע לעבודה, הרי שנקסטקום לא טענה, ולא כל שכן שלא הוכיחה מה נעשה בעניינו של התובע בעקבות אותה הודעה של מר שגיא, האם ביררה את סיבת עיכוב האישור להעסקת התובע? האם קיבלה פרטים על כך? האם ביקשה לברר את הנושא עם התובע?

כך גם הוט לא טענה כי בעקבות אותה חוות דעת של מר ברזני, היתה פניה אליה מטעם נקסטקום להמשך הטיפול בעניינו של התובע וכאמור אף לא זימנה את מר שגיא, להעיד על הפעולות שננקטו בעניינו של התובע בעקבות אותה הודעה לעצור את הליך קליטתו של התובע לעבודה.

על האמור לעיל נוסיף, שכאמור כבר בראיון הראשון שהתקיים ברמת ישי, ידעו נציג הוט ונציג נקסטקום שנכחו בראיון, כי התובע פוטר בעבר מעבודתו בהוט, ולמרות זאת הזמינו אותו להכשרה שהתקיימה כעבור זמן במתקני הוט, ללמדך כי לא סברו שנסיבה זו בפני עצמה יש בה כדי למנוע את העסקתו של התובע בפרויקט או את השתתפותו בהכשרה, וכך גם הניחו לתובע להאמין שאין בנסיבה זו כדי למנוע את העסקתו בפרויקט.

41. בנסיבות אלו, התנהלות נקסטקום, ולא כל שכן החלטתה שלא לקבל את התובע לעבודה בפרט לאחר שהיא עצמה סברה כי הוא מתאים לעבודה בפרויקט, מבלי שטרחה לברר את הסיבה לעמדתה של הוט, עם הוט או עם התובע, אינה עולה בקנה אחד עם חובת תום הלב המוטלת עליה כלפי מועמד לעבודה אצלה.

אשר להוט, הרי שכאמור עד לאותה פניה יזומה בעניינו של התובע, נציג הוט בפרויקט מר שגיא לא מצא שפיטוריו של התובע בעבר מהוט מונעים את העסקתו בפרויקט, ואם כך, אחת היא: או שהוט חדלה בכך שנמנעה מלברר מבעוד מועד לגבי נסיבות פיטוריו של התובע בעבר (אם וככל שלנסיבה זו יש רלוונטיות להעסקתו של התובע בפרויקט), או שבפניה היזומה נמסר מידע שהפך את עובדת פיטוריו של התובע בעבר מהוט לרלוונטית.

בין אם כך ובין אם כך, הוט לא אישרה את העסקת התובע בפרויקט לאחר שהשלים את כל הליכי המיון וההכשרה, מבלי שמסרה את טעמיה לנקסטקום ומבלי שאפשרה לתובע למצער, להשמיע את טענותיו בעניין זה בפניה או בפני נקסטקום.

בהתנהלותה זו, הפרה הוט את חובת תום הלב המוטלת עליה לנוכח מעמדה המיוחד בפרויקט, כלפי התובע בשלב הטרום החוזי.

42. אי לכך ולאור האמור לעיל אנו קובעים כי שתי הנתבעות, כל אחת בדרכה הפרו כלפי התובע את חובות תום הלב המוטלות עליהן כלפי התובע בשלב הטרום חוזי.

משזו קביעתנו נפנה להלן לדון בשאלת הפיצוי המגיע לתובע בנסיבות אלו.

43. כאמור התובע עתר לחיובן של הוט ונקסטקום ביחד ולחוד בסכום כולל של 100,000 ₪, עקב חוסר תום ליבן בשלב ניהול מו"מ לכריתת ו/או פיטוריו בחוסר תום לב, וכן בגין עוגמת נפש, מבלי שדק פורתא איזה סכום מיוחס לכל רכיב וכל עילה.

הסעד הרגיל שינתן במקרה של הפרת החובה לנהוג בדרך מקובלת ובתום לב בשלב הטרום חוזי הוא פיצויים בעד הנזק שנגרם "עקב המשא ומתן או עקב כריתתו", היינו פיצויי הסתמכות: פיצויים שליליים שמטרתם החזרת המצב לקדמותו והעמדת הצד הנפגע, באמצעות פיצוי כספי, במצב שבו היה נתון אלמלא נכנס למשא ומתן [ראה: ע"א 800/75 קוט נ' ארגון הדיירים במרכז המסחרי רמת יוסף, פ"ד לא(3) 813; פרופ' גבריאלה שלו/ "דיני חוזים", ע' 63], זאת במובחן מסעד אכיפת ההסכם שלא נכרת, או פיצויי קיום ההסכם שלא נכרת.

התובע בענייננו, תלה את הנזק הממוני שנגרם לו עקב התנהלות הנתבעות בשלב הטרום החוזי באובדן ההכנסה הצפויה לו כפקח בעירית חיפה.

אכן, מבחינת מהות הפיצוי המדובר בפיצוי שלילי שנועד להעמיד את התובע במצב שבו היה נתון אלמלא נכנס למשא ומתן.

דא עקא, שלעניין זה צודקות הנתבעות בטענתן כי לפי גרסת התובע עצמו, התנהלותו שלו עצמו בסדר האירועים כנטען על ידו, מנתקת את הקשר הסיבתי שבין התנהלות הנתבעות לבין הנזק הנטען, ונבאר.

44. כאמור, לשיטת התובע עצמו בתצהירו, עוד קודם לקיומו של יום העיון לפקחים בעירית חיפה (ביום 23.4.09) נמסר לו בראיון הראשון ברמת ישי שהוא התקבל כמועמד לעבודה בפרויקט, ודבר זה לא מנע ממנו להשתתף ביום העיון.

כך גם לשיטת התובע, תוך כדי יום העיון נמסר לו טלפונית שהוא עבר את הבדיקות המוקדמות והוא מוזמן לקורס ההכשרה, שלית מאן דפליג כי התקיים החל מיום 26.4.09. אף לשיטת התובע עצמו הוא היה מודע לכך שהעסקתו בפרויקט תלויה בכך שיעבור את קורס ההכשרה בהצלחה ולשיטתו רק ביום 30.4.09 נחתם אתו חוזה העסקה.

הגם שלגופם של דברים דחינו את טענת התובע כי נכרת עמו חוזה העסקה ביום 30.4.09, ברי מתוך גרסת התובע עצמו, כי עד ליום 30.4.09 לא היתה לו לשיטתו הוא עצמו, כל ודאות שהתקבל לעבודה בפרויקט.

בנסיבות אלו וגם אם העדפתו הראשונית של התובע היתה לעבוד בפרויקט, הרי שלא היתה כל סיבה לכך שכבר ביום 23.4.09 לא ישלים התובע את יום העיון בעירית חיפה, וימשיך ליטול חלק בהליכי הקבלה לעבודה בשני המקומות במקביל, והתובע לא הצביע על כל סיבה מוצדקת כאמור.

הגם שאין כל וודאות כי התובע היה מתקבל לעבודה בעירית חיפה, ברי כי הסיבה המיידית שמנעה את העסקתו בעירית חיפה, היא בחירתו, ללא כל הסבר מניח את הדעת להפסיק את השתתפותו ביום העיון, ובכך נותק הקשר הסיבתי שבין התנהלות הנתבעות בשלב הטרום חוזי לבין הנזק הנטען בגין אי קבלתו של התובע לעבודה בעירית חיפה.

אי לכך אין לנו אלא לדחות את תביעתו של התובע לפיצוי בגין נזק ממוני ככל שהיא נסמכת על אובדן העבודה בעירית חיפה.

הלכה למעשה, הנזק שנגרם לתובע בשל התנהלות הנתבעות כלפיו בשלב הטרום חוזי, הוא נזק ממוני עקב בזבוז זמנו בקורס ההכשרה ובראיון הראשון, ובעיקר נזק לא ממוני עקב עוגמת הנפש שנגרמה לו משנכזבה צפייתו להיות מועסק בפרויקט.

45. אשר לנזק הממוני – לא נטען על ידי הנתבעות כי המועמדים קיבלו שכר או תמורה במשך קורס ההכשרה.

בנסיבות אלו, ובהתחשב בכך שהתובע לא היה מועסק באותה תקופה במשרה אחרת, אנו פוסקים לתובע פיצוי בגין נזק ממוני מחושב לפי שווי של 5 ימי עבודה (יום הראיון וארבעה ימי הכשרה) לפי שכר המינימום היומי במשק נכון למועד זה (214.62 ₪) ובסה"כ את הסכום הכולל של 1,073 ₪.

בהתייחס לפיצוי זה אנו מחייבים את נקסטקום ואת הוט לשאת כל אחת במחצית הסכום, היינו בסך של 537 ₪.

46. אשר לנזק הלא ממוני בגין עוגמת נפש – אכן הכלל הוא שבית הדין לא יפסוק פיצויים בגין עוגמת נפש כעניין שבשיגרה. עם זאת בנסיבות המקרה שבנדון ועת דנים אנו בפיצויי הסתמכות בשלב הטרום חוזי שטרם קבלת התובע לעבודה, זוהי בדיוק מהות הנזק שנגרם לתובע עקב התנהלות הנתבעות כלפיו, ומן הראוי ליתן לה ביטוי.

אשר לגובה הפיצוי, הרי שכאמור התובע לא פירט איזה סכום מתוך הסך הכולל של 100,000 ₪ נתבע בגין עוגמת נפש בשלב המו"מ לכריתת חוזה. גם אלמלא כן, ברי כי לא מדובר בסכומים בהיקפים של הסכום הכולל כנתבע על ידי התובע.

בדוננו בגובה הפיצוי שראוי לפסוק לתובע בגין עוגמת נפש בנסיבות העניין, לקחנו בחשבון את העובדה שגם אם התובע היה מדוע לצורך באישורה של הוט להעסקתו בפרויקט, הרי שהוא הונחה על ידי שתי הנתבעות להאמין, לאורך כל שלבי הראיון, המיונים וקורס ההכשרה, כי העובדה (אותה מסר מיד בראיון הראשון) לפיה פוטר מעבודתו בהוט בעבר, לא תשמש מכשול להעסקתו בפרויקט; כי רק לאחר שהתובע עבר את כל שלבי הראיון, המיונים וקורס ההכשרה, הוא התבשר למגינת לבו שלא יועסק בפרויקט לנוכח אי קבלת אישורה של הוט; כל זאת, מבלי שנמסרו לו נימוקי ההתנגדות להעסקתו בפרויקט ומבלי שהתאפשר לו להשמיע את טענותיו כלפיהם.

מנגד, לקחנו בחשבון כי התובע טרם התקבל לעבודה בפרויקט ולא הספיק לעבוד בו אפילו יום אחד; וכי אף אם היה מתקבל לעבודה ניתן היה להפסיק את העסקתו בפרויקט בהודעה מוקדמת כדין, משורה של סיבות אפשריות נוספות.

כך גם לקחנו בחשבון את "תרומתה" של כל נתבעת לנזק שנגרם לתובע ברכיב זה ואת התנהלותה כלפיו.

אי לכך, ולאחר שנתנו דעתנו לשיקולים כאמור ולמכלול נסיבות המקרה שבפנינו, החלטנו לחייב את הנתבעות לשלם לתובע פיצויים בגין נזק לא ממוני שנגרם לו, עקב התנהלותן בשלב המו"מ לכריתת חוזה עבודה, על פי החלוקה שלהלן:

נקסטקום תשלם לתובע את הסך הכולל של 10,000 ₪.

הוט תשלם לתובע את הסך הכולל של 15,000 ₪.

47. עד כאן דיוננו בתביעותיו של התובע כלפי שתי הנתבעות לפיצוי במישור החוזי והטרום חוזי, ומכאן נפנה לדון להלן, בתביעתו של התובע כנגד הוט לתשלום פיצויים בגין עוולת לשון הרע.

התביעה כנגד הוט בגין עוולת לשון הרע

48. ברכיב זה לכתב התביעה עתר התובע לחיובה של הוט בפיצוי בסך 30,000 ₪ לפי חוק איסור לשון הרע התשכ"ה - 1965 (להלן- חוק לשון הרע), עקב פרסום לשון הרע שפגע במשלח ידו ובפרנסתו.

בכתב התביעה, טען התובע באופן כוללני וגורף, כי מעשיה ו/או מחדליה האמורים של הוט כפי שתוארו בכתב התביעה, מהווים פרסום לשון הרע נגדו כמשמעות המונח בחוק לשון הרע, בהיות הדברים שנאמרו עליו בגדר פרסום בעל פה, בחוסר תום לב, שנועד לפגוע - באופן ישיר ובוטה - בשמו הטוב, במשלח ידו ובפרנסתו.

התובע לא טען לתוכנו של אותו פרסום בעל פה בכתב התביעה. כך גם במסגרת תצהירו שהוגש לאחר הגשת כתב ההגנה מטעם הוט, לא דק התובע פורתא בשאלה מהו אותו פרסום והסתפק בטענה הכוללנית כאמור לעיל.

49. מנגד, לטענת הוט, התובע כלל לא פרט באיזה מכתבי בי-דין שהגיש מהי אותה אמירה המהווה פרסום לשון הרע, מי אמר מה ולמי נאמרה, ודי באמור על מנת לדחות את תביעתו בגין פרסום לשון הרע.

לחלופין ומטעמי זהירות, טוענת הוט כי הפסיקה הכירה בכך שיש עניין ציבורי במתן אפשרות למעסיק לתת חוות דעת אמיתית על עובד לשעבר; כך גם דבריו של ברזני שנאמרו רק למר שגיא התייחסו להתאמתו של התובע למשרת גובה שטח ולא ליכולתו בכלל והם הבעת דעה סובייקטיבית ולגיטימית במתחם הסבירות.

לחילופי חלופין, הדברים שאמר מר ברזני הינם אמת ועומדת לה הגנת "אמת דברתי"; מה גם שהדברים נאמרו בתוקף תפקידו של מר ברזני כמי שהיה ממונה על התובע בעת עבודתו בהוט והיה עניין ציבורי לדברים, בפרט כשהשירות המדובר נועד להנתן להוט.

50. סעיף 1 לחוק איסור לשון הרע, מגדיר מהי לשון הרע, כדלקמן:

"לשון הרע היא דבר שפרסומו עלול –

(1) להשפיל אדם בעיני הבריות או לעשותו מטרה לשנאה, לבוז או ללעג מצדם;

(2) לבזות אדם בשל מעשים, התנהגות או תכונות המיוחסים לו;

(3) לפגוע באדם במשרתו, אם משרה ציבורית ואם משרה אחרת, בעסקו, במשלח ידו או במקצועו;

(4) לבזות אדם בשל גזעו, מוצאו, דתו, מקום מגוריו, גילו, מינו, נטייתו המינית או מוגבלותו.."

סעיף 7 לחוק קובע כי:

"פרסום לשון הרע לאדם או יותר זולת הנפגע תהא עוולה אזרחית, ובכפוף להוראות חוק זה יחולו עליה הוראות הסעיפים 2(2) עד 15, 55ב, 58 עד 61 ו-63 עד 68א לפקודת הנזיקים האזרחיים, 1944".

סעיף 2 לחוק קובע מהו "פרסום" כהגדרתו בחוק, כדלקמן:

"פרסום מהו

א. פרסום, לענין לשון הרע – בין בעל פה ובין בכתב או בדפוס, לרבות ציור, דמות, תנועה, צליל וכל אמצעי אחר.

ב. רואים בפרסום לשון הרע, בלי למעט מדרכי פרסום אחרות:

1. אם היתה מיועדת לאדם זולת הנפגע והגיעה לאותו אדם או לאדם אחר זולת הנפגע;

2. אם היתה בכתב והכתב עשוי היה, לפי הנסיבות, להגיע לאדם זולת הנפגע."

עד כאן יסודות העוולה של פרסום לשון הרע.

51. בפסק דינו בבר"ע 7192-02-13 די.אס.פי. גרופ בע"מ ועופר אליקים - אלי אסולין (מיום 26.5.13), דן בית הדין הארצי בחובת הפירוט המוטלת על תובע בתביעה על פי חוק איסור לשון הרע, וציטט מדבריו של המלומד אורי שנהר, בספרו דיני לשון הרע, כדלקמן:

"בכתב תביעה במשפט לשון הרע יש להצביע על העובדות המקימות את כל מרכיביה של עילת העוולה האזרחית, היינו: את מרכיב ה"פרסום"; מרכיב "לשון הרע"; והעובדות שמהן נגזרת אחריותו של כל אחד מהנתבעים. תובע אינו יכול להסתפק בטענה שהנתבע הוציא עליו דיבה, והוא חייב לציין בכתב תביעתו את "פירוט המילים, בכתב או בע"פ, שבהם השתמש הנתבע". כאשר לשון הרע נאמרה בעל פה, על התובע לציין בכתב תביעתו את המילים המדוייקות שנאמרו, והוא אינו יכול להסתפק במסירת תוכנן. כאשר פרסום לשון הרע נעשה בכתב, מהווה אותו פרסום "מסמך מהותי" והתובע צריך לצרפו לכתב התביעה".

כך גם הפנה בית הדין הארצי לפסיקת בית המשפט העליון [רע"א 291/12 מרדכי הלפרין נ' חיים איצקוביץ (מיום 25.6.2012)], שקבעה בין היתר, כי:

"כאשר מדובר בהוצאת דיבה, המילים (או המעשה, לפי העניין), מהוות את הבסיס העיקרי להקמת העילה ובלעדיהן אין. על כן, כבר נקבע, כי התובע על פי החוק אינו יכול להסתפק בטענה שהנתבע הוציא את דיבתו, ועליו לציין בכתב תביעתו "את פירוט המילים, בכתב או בע"פ, בהן השתמש הנתבע", ואשר מולידות לטענתו את עילת התביעה..."

אי לכך הבהיר בית הדין הארצי באותו מקרה כי:

"כאמור, על התובע להוכיח לא רק את מרכיב "לשון הרע" אלא גם את מרכיב ה"פרסום" ואת "העובדות שמהן נגזרת אחריותו של כל אחד מהנתבעים". אכן, המרכיב העיקרי והחשוב ביותר הוא מרכיב "לשון הרע", ובנוגע אליו נקבע, כאמור, כי יש לפרט במפורש בכתב התביעה את המילים שנכתבו או שנאמרו. אולם, אין בכך כדי לפטור את התובע מליתן פירוט גם של שני המרכיבים האחרים. הדברים אמורים במיוחד לגבי מרכיב ה"פרסום" שכן "יסוד הכרחי בעוולה ובעבירה של לשון הרע הוא שלשון הרע פורסמה, .. לשון הרע חייבת לשאת ביטוי חיצוני היוצא מהנתבע או מהנאשם" (שנהר, ע' 85)".

הנה כי כן, במובחן מעילות תביעה אחרות, בדוננו בעוולת לשון הרע, תוכנו המדויק של הפרסום הנטען, הוא יסוד מהותי בלעדיו אין לעצם התגבשותה של עילת תביעה לפי חוק לשון הרע.

52. עד כאן הכלל ומן הכלל לענייננו.

בכתב התביעה ובתצהירו נטען כאמור על ידי התובע באופן גורף וכוללני כי הוט פרסמה עליו לשון הרע מבלי שהפנה ל"פרסום" מסוים, לא כל שכן שלא פירט את תוכנו המדויק. כך גם התובע לא ביקש לזמן לעדות מטעמו את מר שגיא על מנת שיעיד על הדברים שאמר למר גרינברג או על הדברים שנאמרו לו מפיו של מר ברזני, ואף לא חקר את מר גרינברג בחקירה נגדית על תוכנם המדויק של הדברים שנאמרו לו על ידי מר שגיא.

אף בסיכומיו, לא התייחס התובע ל"פרסום" מסוים ולא טען מדוע זה עונה על הגדרת לשון הרע שבחוק. כל שהוסף בסיכומיו מעבר לאמור בכתב התביעה ובתצהיר הוא הטענה שבנסיבות בהן פורסם הפרסום (ללא ציון באיזה פרסום מדובר) לא יכול להיות ספק כי הוא נעשה בכוונה לפגוע בתובע ולבזותו ובכוונה ישירה לשלול ממנו את משרתו בנקסטקום.

כפועל יוצא מהאמור לעיל, הרי שכל שהוכח בפנינו בסופו של יום, הוא גרסתו של מר ברזני בתצהירו בקשר לדברים שאמר במענה לשאלות שנשאל על ידי רועי שגיא, ולפיה:

"רועי שאל אותי למה פוטר התובע בשעתו והשבתי שזה בגלל אי עמידה בנהלי עבודה. הוא שאל אותי גם אם אני יכול להמליץ על התובע לעבודה של גובה שטח, ואני השבתי כי אינני יכול להמליץ עליו לתפקיד הזה. מאז ועד להגשת התביעה לא שמעתי מהתובע או עליו" (ראה: סעיף 6 לתצהיר).

וגרסתו באשר לדברים שאמר למר קונסטנטין, ולפיה:

"הייתי מופתע ופניתי לרן קונסטנטין, אמרתי לו שאני לא מבין איך החברה מפטרת עובד כי היא לא מרוצה ממנו, ומאפשרת לו להכנס חזרה בדרך האחורית. רן אמר לי לעזוב את זה, ושזה לא ענייננו, והסכמתי ועזבתי את העניין".

הואיל ושתי האמירות לעיל, הושמעו באוזני מי שאיננו התובע, הרי שהן עונות על הגדרת "פרסום" שבחוק לשון הרע.

שאלה נפרדת היא האם הן עונות על הגדרת לשון הרע שבחוק.

לעניין זה כאמור התובע לא התייחס, אף לא בסיכומיו, לפרסום מסוים ולא כל שכן לשתי האמירות לעיל. כפועל יוצא מכך התובע לא נימק בסיכומיו מדוע שתי האמירות הללו (שנאמרו לשני גורמים פנימיים בהוט), עונות על הגדרת לשון הרע שבסעיף 1 לחוק.

משכך, הם פני הדברים, אין בידינו לקבוע כי התובע עמד בנטל המוטל עליו לבסס עילת תביעה לפי סעיף 1 לחוק לשון הרע.

53. להשלמת התמונה והגם שהתובע לא טען לעניין זה, נוסיף כי השאלה שהפנה מר ברזני למר קונסטנטין (שהיה מודע ממילא לנסיבות פיטוריו של התובע בעבר מהוט), היא כשלעצמה אינה מגבשת את היסודות שבסעיף 1 לחוק לשון הרע.

אשר לדברים שנאמרו למר שגיא, הרי שבהעדר ראיה לדברים נוספים שנאמרו, עצם האמירה

לפיה מר ברזני איננו יכול להמליץ על התובע לתפקיד, היא כשלעצמה בגדר הבעת דעה שאינה מגבשת את היסודות שבסעיף 1 לחוק לשון הרע.

אשר לאמירה לפיה התובע פוטר בשעתו מהוט "בגלל אי עמידה בנהלי עבודה", הרי שלא היה חולק אף לשיטת התובע כי האירוע מחודש מאי 08' שהוביל לפיטוריו מיום 1.6.08 נבע מכך שהכניס לקוח למשרדי החברה בניגוד לנוהל, אלא שלטענתו הדבר נעשה בהוראת מי שהיתה רכזת הצוות שלו.

בנסיבות אלו, ובהעדר ראיה לדברים נוספים שנאמרו, אין זאת אלא שאפילו היינו רואים באמירה זו משום לשון הרע, הרי שעל פניו קמה לנתבעת הגנת "אמת דיברתי" ביחס אליה, כך שאף מטעם זה דין לא הוכחה בפנינו עילת תביעה מכח החוק.

54. סיכומם של דברים לעניין פרק זה.

אשר על כן ולאור כל המבואר לעיל, אין זאת אלא שהתובע לא עמד בנטל המוטל עליו לבסס עילת תביעה ברת פיצוי לפי חוק לשון הרע כלפי הוט, ועל כן התביעה לפיצויים כנגד הוט בעילה זו, נדחית.

55. סוף דבר-

אשר על כן ולאור כל המבואר לעיל בפסק דיננו, התוצאה היא שתביעת התובע כנגד הנתבעת מתקבלת באופן חלקי ביותר, ואנו מחייבים את הנתבעות לשלם לתובע את הסכומים בהתאם למפורט להלן -

הוט תשלם לתובע את הסכומים כדלקמן:

א. פיצויים בגין נזק ממוני, בסך בסך 537₪.

ב. פיצויים בגין נזק לא ממוני, בסך בסך 15,000 ₪.

נקסטקום תשלם לתובע את הסכומים כדלקמן:

ג. פיצויים בגין נזק ממוני, בסך בסך 537 ₪.

ד. פיצויים בגין נזק לא ממוני, בסך בסך 10,000 ₪.

הסכומים כאמור לעיל ישולמו בתוך 30 יום מקבלת פסק הדין שאם לא כן ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק, מהיום ועד לתשלום המלא בפועל.

אשר להוצאות ההליך, לאחר שנתנו דעתנו למהות התוצאה אליה הגענו מחד ולחלק המזערי מתוך התביעה שהתקבל מאידך, מצאנו כי יש מקום לחייב את הנתבעות בהוצאות ההליך, אך זאת בסכום סמלי בלבד, ועל כן אנו מורים כי כל אחת מהנתבעות תשלם לתובע את הסך של 2,000 ₪ בגין הוצאות ושכ"ט עו"ד בהליך זה, לתשלום בתוך 30 יום מקבלת פסק הדין שאם לא כן ישאו הסכומים הפרשי הצמדה וריבית כחוק, מהיום ועד לתשלום המלא בפועל.

ניתן היום, כ"ו אלול תשע"ה, (10 10 ספטמבר 2015), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.