3030 יוני 2014

לפני: כב' השופט אילן סופר

נציג ציבור (עובדים) – מר דן פיינר

נציג ציבור (מעסיקים) – מר אורן אהרוני

פסק דין

1.        התובע הגיש תביעה להכרה באוטם שריר הלב כתאונת עבודה על פי חוק

הביטוח הלאומי [נוסח משולב] התשנ"ה – 1995 (להלן: " החוק ").

2.        התובע יליד 1958.

3.        התובע עובד כשליח של רשות הדואר מזה כ- 14 שנים.

4.        ביום 11.8.09 בין השעות 12:00 – 13:30 ביצע התובע שליחות למפעל עלית

בשדרות.

5.        בין התובע לבין השומר במפעל התפתח ויכוח קולני. השומר סרב לאפשר

לתובע להיכנס למסור את החבילה בטענה כי הנמענת אינה נמצאת באתר. בסופו של דבר קיבל השומר את החבילה מידי התובע. המשלוח ארך זמן ארוך מהצפוי, והדבר גרם לתובע לחץ רב בשל העיכוב של יתר המשלוחים באותו יום.

6.        בשעה 16:00 לערך, באותו יום, נדרש התובע לבצע שליחות נוספת לאותו

אתר. במקום שהה שומר אחר, אשר טען שוב כי הנמענת אינה באתר וסרב לחתום על החבילה. שוב התפתח ויכוח בין התובע לשומר, והתובע חש כעס ולחץ רב בשל העיכוב הנוסף. תוך כדי הויכוח חש התובע הזעת יתר ולחץ בחזה.

7.        התובע המשיך ביום עבודתו כרגיל.

8.        התובע ציין כי ויכוחים מסוג זה אינם חלק משגרת עבודתו, וכי הם היו

בבחינת אירוע חריג עבורו.

9.        במהלך הלילה חש התובע כאבים ולחץ בחזה.

10.      למחרת בבוקר, ביום 12.8.09, הגיע התובע למקום עבודתו, עלה במדרגות

והתמוטט. התובע פונה באמבולנס לבית החולים ברזילי.

11.      הנתבע טען כי התובע לא הוכיח קיומו של אירוע חריג. גרסתו הראשונית של

התובע אינה מלמדת על ויכוח סוער שהיה לו באותו היום, ואין בעדויות שהוצגו בכדי לתמוך בטענה כי התקיים ויכוח מסוג זה.

12. לאחר ששמענו את עדויות הצדדים, ועיינו בראיות שהוצגו בפנינו, נחה דעתנו כי לתובע קרה אירוע חריג בעבודתו ביום 11.8.09, וכי התובע רגז ונלחץ במידה חריגה לשגרת עבודתו הרגילה.

13. גרסתו של התובע נתמכה בעדותו של מר עמי אברהם, מנהל רובע דוורים בדואר ישראל, ויו"ר וועד העובדים של איזור לכיש. מר אברהם ציין כי ביקר את התובע בבית החולים, כפי שהוא נוהג לבקר את רוב העובדים (עמוד 7 שורות 15-16 לפרוטוקול הדיון מיום 24.3.11).

          בעדותו סיפר מר אברהם כך:

"אני הגעתי לשם, נכנסתי לחדר שבו היה מאושפז, היה מחובר לכל מיני מכשירים, שאלתי אותו מה איך, מה קרה. הוא אמר שהיה לו איזה ויכוח על שומרים של עלית משהו כזה, יום לפני כן בצהריים ואחרי הצהריים משהו כזה. אמרתי לו למה אתה צריך לריב, למה להתווכח, הוא אמר שהעבודה היא כזו ." (עמוד 7 שורות 18-21 לפרוטוקול הדיון מיום 24.3.11).

14. עדויותיהם של השומרים במפעל, מר ארתור מיכאלוב, ומר אסייב בר בוריס, מלמדות כי לא ניתן אישור כניסה למפעל לשליחים. על מנת למסור חבילה לנמען היה על השומר לאתר אותו ולקבל את אישורו. לעניין ההמתנה הבהיר מר מיכאלוב כך:

"יש אנשים שיכולים לחכות חצי שעה, שעה ולא בסמכותי להגיד אני אקח עד שלא אקבל את האישור ." (עמוד 8 שורות 29-30 לפרוטוקול מיום 24.3.11).

דברים אלו חזרו גם בעדותו של מר אסייב (עמוד 10 שורות 2-5 לפרוטוקול הדיון מיום 24.3.11).

15. המאבטחים אמנם ציינו כי לא זכור להם ויכוח קולני שהתנהל בינם לבין התובע, אולם נוכח הזמן הרב שחלף מאותו אירוע ועד לדיון אין בכך כדי לסתום את הגולל על הוכחת התקיימותו של אירוע. גרסת התובע מבהירה כי העיכובים שנגרמו לו באותו יום בשל ההמתנה במפעל גרמו לו ללחץ רב ולכעס. גרסה זו של התובע הופיעה כבר בהודעתו לחוקר הנתבע ( נ/3 ), וחזרה בהליכים שבפנינו. דברים אלו מתיישבים עם התיאור שבעדותם של השומרים לפיו יהא אשר יהא, עד לא שמתקבל אישור של נמען לא ניתן לחתום על קבלת החבילה.

16. התובע הוסיף וטען בעדותו כי סיפר על הויכוח לגב' נילי כלפון שנוסעת איתו מדי יום מהעבודה ואליה. לדבריו:

"... כשלקחתי את הגב' נילי לבית פיספסתי פניה, זה שתי דקות מהדואר לבית שלה ופיספסתי פניה ימינה אליה הביתה והיא שאלה אותי מה קרה, אני אמרתי לה אני עצבני היה לי ויכוח בעלית (צ. ל. מפעל עלית – א.ס.) והמשכתי הביתה. לא יודע אם היא שמעה." (עמוד 6 שורות 13-15 לפרוטוקול הדיון מיום 24.3.11).

בעדותה של נילי כלפון ציינה זו כי הדרך המשותפת שהם נוסעים קצרה מאוד, פחות משתי דקות, והסיבה שנסעה עם התובע היא שלא היו מיגוניות בהן ניתן היה להסתתר במקרה של אזעקה בגין ירי טילים לעבר היישוב. גב' כלפון סיפרה כי ראתה שהתובע עצבני אולם לא זכורה לה שיחה בנושא, תוך שהבהירה כי בנסיעה הקצרה היא והתובע קשובים לנעשה בחוץ על מנת לשמוע אם יש אזעקה (עמוד 13 שורות 18-31 לפרוטוקול הדיון מיום 9.6.11).

גב' כלפון אישרה בעדותה כי ביום האירוע, בעת שהסיע אותה התובע לביתה הוא טעה בפנייה, והיא שאלה אותו מה קרה. לדברי העדה בטרם הספיק לענות היא ירדה מהרכב (עמוד 15 שורות 11-15 לפרוטוקול הדיון מיום 9.6.11) .

דברים אלו מתיישבים עם עדותו של התובע לפיה הזכיר את הויכוח, אבל אינו יודע אם שמעה את דבריו.

17. לא נעלם מעינינו כי בהודעתה של הגב' חלפון לחוקר הנתבע ( נ/4 ) ציינה גב' כלפון כי התובע לא סיפר לה על אירוע חריג. אולם בהודעה זו מיום 5.1.10, למעלה מחמישה חודשים לאחר האירוע, הבהירה הגברת כלפון כי אינה זוכרת את המועד עליו נשאלה:

"שאלה: ראית אותו גם יום לפני המקרה בשעות אחר הצהריים?

תשובה: אני חושבת שהוא לקח אותי הביתה בערב. אני לא זוכרת בדיוק אבל תמיד בשעה 18:00 הוא היה מחזיר אותי הביתה ." ( נ/4 עמוד 2 שורות 1-6).

בנסיבות אלו, לא מצאנו סתירה בין גרסאותיה של הגב' כלפון, שכן אמירתה בהודעה לחוקר הנתבע היא כללית ביותר. ודוק, גם בעדותה הגב' כלפון היא אינה מאשרת כי התובע סיפר על ויכוח כזה או אחר, אלא מתארת את אופי נסיעתם המשותפת באותו מועד באופן המחזק את סבירות גרסתו של התובע בנוגע לאירועי אותו יום.

18. בנסיבות אלו, סברנו כי נוכח סמיכות הזמנים בין האירוע המתואר לבין בוא האוטם, יש מקום למנות מומחה רפואי מטעם בית הדין אשר יתן דעתו אשר לאפשרות קיומו של קשר סיבתי בין אירוע בעבודתו של התובע לבין מחלתו.

19. אשר על כן מונה ד"ר ניסן יניב כמומחה רפואי מטעם בית הדין.

20. המומחה התבקש להשיב לשאלות שלהלן:

א.         ממה סבל התובע ביום 12.8.09?

ב.         האם קיים קשר סיבתי, על דרך של גרימה או החמרה, בין האירוע

החריג בעבודתו של התובע לבין מצבו הרפואי?

ג.          ככל שהתשובה לשאלה ב' חיובית, האם השפעת האירוע החריג בעבודת

התובע היתה פחותה מהשפעתם של גורמים תחלואתיים טבעיים של התובע?

21. ביום 16/10/11 נתקבלה חוות דעתו של המומחה מטעם בית הדין ולפיה:-

"1. למר נפתלי היה ביום 12/8/09 אוטם חריף בשריר הלב – בדופן הקדמית – A cute ST Infarction – anterior wall Elevation myocardial אוטם זה התפתח על רקע טרשת העורקים כפי שבאה לידי ביטוי גם בתיאור העורקים הכליליים האחרים: אי סדירות בעורק הכלילי השמאלי הראשי ובעורק הכלילי השמאלי העוקף והצרות של 40% בעורק הימני.

2. הסיבה העיקרית להיווצרות אוטם בשריר הלב היא טרשת עורקים המתפתחת בעורקים הכליליים. בתנאים מסויימים עלול להיווצר קרע בטרשת, אשר בעקבותיו נוצר קריש דם החוסם את העורק. חסימה זו של העורק הכלילי מונעת אספקת דם לשריר הלב, היעדר חמצן לשריר, ובהמשך נמק לשריר הלב. מנגנון זה אחראי ליותר מ-80% ממקרי האוטם בשריר הלב ( H urst`s The Heart 12 ED 2008: Chap 57, The Mcgraw-Hill Com panies ).

בין הסיבות המהוות מעורר ( trigger ) להתפתחות אוטם בשריר הלב מונים מצבים רגשיים או פעילות גופנית הגורמים לשינויים פיסיולוגיים ופתופיסיולוגיים בעורקים הכליליים. כעס והתרגשות, מתח וחרדה זוהו בין הגורמים שקדמו להופעת אוטם שריר הלב. ישנן עדויות רבות המצביעות על כך שהגורמים המעוררים מקדימים ופועלים בטווח זמנים של דקות עד 24 שעות לפני שמתפתחת תמונה מלאה של אוטם שריר הלב, אם כי ברוב המקרים פער הזמנים הוא 1-2 שעות בין הופעת האירוע המעורר לבין התפתחות אוטם שריר הלב ( B ehavioral end Emotional Trigger of Acute Coronary Syndromes: A Systmic Review and Critique: PC Strike et al.2005. Psychosomatic Medicine: 67:179-186 ).

מכאן, ניתן להסיק, לאור סמיכות הזמנים המתוארת לעיל, כי קיים קשר נסיבתי

בין האירוע החריג בעבודה לבין התפתחות אוטם שריר הלב כ-15 שעות לאחר מכן.

3. את הסיכון לפתח אוטם שריר הלב מחלקים ל-3 קט גוריות: סיכון נמוך בו הסיכוי לפתח אוטם בטווח של 10 שנים נמוך מ-10%, בינוני בו הסיכון הוא 10 %-20% וגבוה בו הסיכון הוא מעל 20% ( H urst`s The Heart: The M c Graw Companies: 2008; Table 51-1 ) .

את הערכת הסיכון מחשבים על פי ( Hurst`s The Heart ) F ramingham Point Scores The Mc Graw Companies 2008: Table 51-2 ). סכרת נחשבת כגורם סיכון משמעותי ביותר בהתפתחות טרשת עורקים ומחלת לב כלילית והסיכון לפתח מחלת לב כלילית כאשר גורם הסיכון היחידי הוא סכרת עומד על 20%. תצפיות רבות מצאו שהסיכוי לפתח מחלת לב כלילית בנוכחות סכרת (ולאחר שמתקננים את קיומם של גורמי סיכון אחרים לטרשת עורקים) הוא פי 2 לעומת אנשים ללא סכרת. ( E merging Risk Factors Collaboration Sarwar N, Gao P, et al Diabetes Mellitus, fasting blood glucose concentration, and risk of vascular disease: a collaborative meta-analysis of 102 prospective studies. Lancet 2010; 375:2215 .

בנוסף, ידוע גם כי הסיכוי ללקות באוטם שריר הלב בגבר המעשן לפחות 20 סיגריות ליום גבוה פי 3 מאשר בזה שלא עישן מעולם ( N jolstad l , et al . Smoking , serum lipids, blood pressure and sex differ e nces in myocardial infarction. A 12 year follow-up of the Finnmark Study. Circulation 1996; 93:450 ).

בהתבסס על נתוניו האישיים של מר נפתלי, נראה כי כבר בשנת 2007 (המועד האחרון בו נמצאו תוצאות בדיקות מעבדה ברשומה הרפואית) עמד הסיכון לפתח מחלה קרדיווסקולרית על פי פרמינגהם – F ramingham CV Risk - על 25.4% בטווח של 10 שנים . זהו סיכון גבוה.

תהליך יצירת הטרשת בעורקים מתחיל בגיל צעיר ונמשך שנים. העובדה כי בצנתור שעבר מר נפתלי, עם קבלתו לבית החולים ביום האירוע, נמצאה מחלה כלילית מפושטת עם חסימה של העורק הכלילי השמאלי היורד (עורק האוטם) וכן היצרות של 40% בעורק הימני ואי סדירות בעורקים האחרים מעידה כי מדובר אכן בטרשת עורקים מתקדמת והצפי להופעת אוטם שריר הלב בנסיבות אלו היה גבוה מלכתחילה. מידת טרשת העורקים כפי שנמצאה אצל מר נפתלי קשורה לגורמי הסיכון הקיימים כפי שצויינו למעלה, ואיננה נובעת מעיסוקו.

לאור זאת ניתן לומר כי הגורם המעורר של האוטם יכול להיות בהחלט האירוע החריג בעבודה, אך יחד עם זאת, מצבו הרפואי הבסיסי, מבחינה לבבית, נבע מגורמי הסיכון, סכרת ועישון ובהעדרם של אלו הסיכון לפתח אוטם שריר הלב בנסיבות דומות היה נמוך.

לסיכום, מר נפתלי, עבר בתאריך 12/8/09 אוטם חריף קדמי בשריר הלב. האוטם התרחש בסמיכות זמנים לאירוע החריג שהתרחש בעבודתו, דבר היכול להעיד כי אירוע זה היה הגורם המעורר להתפתחות האוטם. יחד עם זאת, האוטם התפתח על רקע גורמי הסיכון המשמעותיים להופעת טרש ת עורקים ומחלת לב כלילית, אשר היו קיימים במהלך השנים, שקדמו לאוטם ואשר בהעדרם סביר שהאוטם לא היה מתרחש" .

22. ביום 8/11/11 הועברה למומחה הרפואי מטעם בית הדין שאלת ההבהרה שלהלן:

"האם השפעת האירוע החריג בעבודת התובע על בוא האוטם במועד בו הוא הופיע היתה השפעה משמעותית, דהיינו השפעה בשיעור הגבוה מ- 20%? "

23. 29/11/11 נתקבלה תשובת המומחה הרפואי מטעם בית הדין ולפיה:-

"כפי שציינתי בחוות דעתי, הסיכון לפתח מחלה קרדיווסקולרית בהתחשב בגורמי הסיכון של מר נפתלי, היה גבוה ועמד על 25.4% בטווח של 10 שנים. בנוסף, ציינתי כי הסיכון למחלת לב כלילית בנוכחות סכרת הוא פי 2 ובנוכחות עישון הסיכון לאוטם שריר הלב הוא פי 3. נוכחותם של שני גורמי הסיכון יחדיו מעלה את הסיכון לפי 5-6. ככל שהחשיפה לגורמי הסיכון נמשכת, קרי, עישון מתמשך, הפרעות מטבוליות שאינן מטופלות ואינן מאוזנות כמו הס ו כרת ממנה סבל מר נפתלי, הסיכון רק הולך וגובר. עדות לחומרת החשיפה לגורמי הסיכון נמצאת בממצאים האנטומיים כפי שבאו לידי ביטוי בצנתור אותו עבר ביום בו אושפז עם אוטם בשריר הלב, ואשר גילו כי מדובר במחלה כלילית רב כלית.

חולה שכזה, במיוחד כאשר אינו מטופל בגורמי הסיכון שלו וממשיך בעישון כבד (חפיסה ליום) הינו בבחינת 'פצצת זמן מתקתקת' כאשר הופעת אוטם שריר הלב היא רק שאלה של זמן. הניסיון מלמד כי חולים שכאלו מפתחים אוטם שריר הלב במועד זה או אחר ולרוב ללא כל אירוע מעורר שניתן לזהותו.

לכן, על אף הקשר הנסיבתי לאירוע החריג בעבודה ולמרות שקשה להעריך במדויק איזה משקל היה לאירוע זה על התפתחות אוטם שריר הלב במועד זה, ניתן לשער כי מדובר בהשפעה של עד 10% לכל היותר".

24. על יסוד האמור בחוות דעת התביעה נדחתה. התובע הגיש ערעור על פסק הדין ובהתאם לפסק דינו של בית הדין הארצי מיום 22.1.14 (עב"ל 30079-03-12) התבקש המומחה להשיב על שאלת ההבהרה הבאה:

האם לדעת המומחה סביר יותר להניח כי האירוע הלבבי היה מתרחש במועד בו הוא אירע בפועל גם אלמלא האירוע בעבודה או שסביר יותר להניח שאלמלא האירוע בעבודה מועד התרחשותו היה נדחה למועד מאוחר יותר.

25. ביום 6.3.14 מסר המומחה את תשובתו כדלקמן:

"מדובר באיש בן 51 במועד האירוע הלבבי שעבר שהיה בסיכון גבוה לאירוע לבבי באותו זמן בגלל גורמי הסיכון שלו. גורמי הסיכון היו סכרת לא מאוזנת ולא מטופלת עם ערכי סוכר והמוגלובין מסוכר גבוהים. בנוסף עישון אקטיבי כבד של חפיסה ליום עד ליום האוטם ב- 12.8.2009. כפי שציינתי, הסיכון לאוטם בחולה כזה היה גבוה ועמד באותו זמן על 25.4%. המונח – גיל הלב – Heart Age ממחיש את השפעת גורמי הסיכון על התפתחות מחלת לב כפונקציה של הגיל.

General Cardiovascular Risk Profile for Use in Primary Care: The Framingham Heart Study. RB D'Agostino et al. Circulation. 2008: 117:743-753.

ידוע כי גיל מבוגר כשלעצמו הוא גורם סיכון להתפתחות מחלת לב. מנתוני התובע עולה כי גיל הלב שלו על פי גורמי הסיכון בזמן האירוע הלבבי היה יותר מ-80 (שמונים). באופן פשטני ניתן לומר כי ליבו היה "זקן" יותר מבחינה ביולוגית מגילו הכרונולוגי. כפי שציינתי קודם, התחלואה הלבבית עולה ככל שעולים בגיל והסיכון לאירוע לבבי בגילאי 80 גבוה באופן משמעותי מאלו שבגיל 51 ואלו מתרחשים ברוב המכריע של המקרים ללא כל גורם מעורר, אלא באופן ספונטני במקרה הנוכחי ההסתכלות צריכה להיות כאל אדם בגיל 80 לכל הפחות. זו המשמעות של "סיכון גבוה" להתפתחות אוטם בשריר הלב. מכאן, שבנתוניו הבסיסיים של התובע הוא היה צפוי לפתח אוטם שריר הלב בכל רגע שהוא באותו מועד ובדרך מקרה האוטם התפתח בסמיכות זמנים לאירוע החריג שהיה בעבודתו.

מכאן, להערכתי, קיימת סבירות גבוהה מאוד, שהאירוע הלבבי היה מתרחש במועד בו אירע גם ללא קשר לאירוע בעבודתו. ההסתברות כי האוטם היה נדחה למועד מאוחר יותר אלמלא האירוע בעבודה, נמוכה עד כדי אחוזים בודדים".

26. דיון והכרעה

על פי הפסיקה, קביעת קיומו של קשר סיבתי בין הפגימה לבין הפגיעה הנטענת בעבודה או שלילת קיומו של קשר כאמור, הינה קביעה משפטית המושתתת על חומר הראיות. אלא שבקביעה זו, בית הדין מייחד משקל מיוחד לחוות דעת שמוגש על ידי מומחה הפועל מטעמו ולא מטעם אחד הצדדים.

ראה:    דב"ע תשן/48-0 המוסד נ' עמירם פיאלקוב, פד"ע כב', 321.

דב"ע לו/8-0 סימון דוידוביץ – המוסד לביטוח לאומי, פד"ע ז', 374.

27. בית הדין יסמוך את ידו על חוות דעת המומחה ומסקנותיו ולא יסטה מהן, אלא אם קיימת הצדקה עובדתית או משפטית יוצאת דופן לעשות כן.

ראה :  דב"ע נו/244-0 המוסד נ' יצחק פרבר, (לא פורסם).

בית הדין נוהג לייחס משקל רב לחוות הדעת של מומחה מטעם בית הדין וזאת מן הטעם שהאובייקטיביות של המומחה מטעם בית הדין גדולה יותר ומובטחת במידה מירבית מעצם העובדה, שאין הוא מעיד לבקשת צד ואין הוא מקבל שכרו מידי בעלי הדין.

ראה:    דב"ע 411/97 דחבור בוטרוס נ' המוסד, ניתן ביום 2.11.99.

28. לדידו של בית הדין, המומחה הוא האורים והתומים המאיר את עיניו בשטח הרפואי. ככל שעל פניה אין בחוות דעת המומחה פגמים גלויים לעין, ואין היא בלתי סבירה על פניה, אין בסיס לפסילתה.

מטעמים מובנים, במחלוקת בין מומחה מטעם אחד הצדדים למומחה מטעם בית הדין יעדיף בית הדין את המומחה מטעמו על פני מומחה מטעם הצדדים.

אפשר שבשאלה מסוימת יהיו לרופאים דעות שונות. במחלוקת בין רופאים שכל כולה משדה הרפואה, לא יכניס בית הדין את ראשו, אלא יקבל את חוות דעת המומחה מטעם בית הדין, כאמור, ככל שהיא סבירה על פניה ואין בה פגמים נראים לעין.

29. במקרה הנוכחי, לא ניתן לומר שחוות דעת המומחה אינה מפורטת ומנומקת, או שאין בה מענה לשאלות שהופנו אליו, גם אין בה פגמים נגלים לעין, ואין היא בלתי סבירה על פניה.

המומחה מציין כי התובע סבל מאוטם חריף בשריר הלב כתוצאה מטרשת עורקים. לדברי המומחה הרפואי סמיכות הזמנים בין האירוע בעבודתו של התובע, לבין האוטם בו לקה, מלמדת כי קיים קשר נסיבתי בין האירוע בעבודה לאוטם הלבבי.

יחד עם זאת, המומחה מפרט כי לתובע היו גורמי סיכון טבעיים משמעותיים. המומחה פרט כיצד מחושבת הערכת הסיכון ללקות באוטם שריר הלב, וציין כי אצל התובע כבר בשנת 2007 עמד הסיכון על 25.4% לפתח מחלה קרדיוווסקולרית בטווח של 10 שנים, וכי זהו סיכון גבוה.

כשנשאל המומחה לגבי מידת ההשפעה של האירוע בעבודה על בוא האוטם, לעומת השפעתם של הגורמים האחרים, קבע המומחה כי לתובע היו גורמי סיכון טבעיים כה משמעותיים עד ששיעור ההשפעה שניתן לייחס לאירוע בעבודה הוא לכל היותר 10%.

בתשובה לשאלת הבהרה נוספת, הזכיר שוב המומחה את גורמי הסיכון שהיו לתובע: סכרת לא מאוזנת ולא מטופלת, וכן עישון אקטיבי כבד של חפיסה ליום, אשר הגדילו את גורמי הסיכון להתפתחות מחלת לב באופן משמעותי, ולפיהם התובע היה צפוי לפתח אוטם שריר לב בכל רגע שהוא ובדרך מקרה, האוטם התפתח בסמיכות זמנים לאירוע החריג שהיה בעבודתו.

30. התובע הרחיב בסיכומיו על סמיכות הזמנים בין האירוע בעבודת התובע לבין האירוע הלבבי ממנו סבל. התובע טען כי על יסוד האבחנה שבין סיבתיות רפואית לסיבתיות משפטית, יש לחרוג מהכלל לפיו בית הדין מאמץ את חוות הדעת של המומחה הרפואי, ולקבוע כי במקרה זה סמיכות הזמנים בין האירוע החריג בעבודה לבין האוטם הינה ברורה ומידית, וזאת בשים לב לכך כי התובע היה בריא בגופו, עובר לאירוע החריג בעבודה.

אין בידינו לקבל טענה זו, כאשר המומחה באופן עקבי, לאורך חוות דעתו והתשובות שנתן לשאלות ההבהרה, חזר וקבע כי לגורמי הסיכון של התובע שהינם עישון משמעותי וסכרת לא מאוזנת, גורמים שלא הוכחשו ע"י התובע, יש משקל מכריע בקרות האירוע הלבבי במועד שבו התרחש, ללא קשר לאירוע בעבודה. המומחה המחיש זאת כאשר הסביר את המונח "גיל הלב", הממחיש את השפעת גורמי הסיכון על התפתחות מחלת לב כפונקציה של הגיל. המומחה הסביר, כי בזמן האירוע הלבבי ובשל גורמי הסיכון שהיו לתובע, גיל הלב שלו היה יותר מ-80, על אף שגילו הביולוגי של התובע היה 51. הסבר זה הניח את דעתנו ואין לנו אלא לקבלו, הן מבחינה רפואית והן מבחינה משפטית.

31. התובע נתן משקל רב לסתירות שלטענתו קיימות בחוות הדעת. אנו מוצאים כי קריאת חוות הדעת כמכלול מלמדת על אחידותה ועקביותה. כך בחוות הדעת המקורית ציין המומחה מפורשות כי "ניתן להסיק כי לאור סמיכות הזמנים המתוארת לעיל, כי קיים קשר נסיבתי בין האירוע החריג בעבודה לבין התפתחות אוטם שריר הלב כ-15 שעות לאחר מכן". המומחה הדגיש כי מדובר בקשר נסיבתי שמשמעותו הוא, פן אחד של סמיכות הזמנים. פן אחר הוא עניין היחס בין גורמי הסיכון למועד שבו לקה התובע באירוע הלבבי, וכפי שציין המומחה: "מידת טרשת העורקים כפי שנמצאה אצל מר נפתלי, קשורה לגורמי הסיכון הקיימים כפי שצוינו למעלה ואינה נובעת מעיסוקו. לאור זאת, ניתן לומר כי הגורם המעורר של האוטם יכול להיות בהחלט האירוע החריג בעבודה, אך יחד עם זאת, מצבו הרפואי הבסיסי, מבחינה לבבית, נבע מגורמי הסיכון, סכרת ועישון ובהיעדרם של אלו, הסיכון לפתח אוטם שריר הלב בנסיבות דומות היה נמוך". בהמשך, המומחה חזר והסביר כי בהעדרם של גורמי הסיכון, סביר שהאוטם לא היה מתרחש. התשובות שהמומחה נתן לשאלות ההבהרה הסירו כל ספק ביחס לכוונתו של המומחה. כך בתשובה לשאלת ההבהרה הראשונה, בה קבע המומחה כי על אף הקשר הנסיבתי לאירוע החריג, גורמי הסיכון של התובע שלא היו מטופלים, הינם בבחינת "פצצת זמן מתקתקת, כאשר הופעת האוטם הינה רק שאלה של זמן". בתשובה לשאלת ההבהרה השניה, סיכם המומחה וקבע כי לתובע היתה סבירות גבוהה מאוד שהאירוע הלבבי היה מתרחש במועד בו אירע, גם ללא קשר לאירוע בעבודתו. כך גם לא מצאנו ממש בטענות התובע לפיה המומחה נחשף למסמכים רפואיים חדשים וזאת בין היתר מאחר שלא פורט מה היה בהם שהוא אינו נכון אשר היטה לדעת התובע את דעת המומחה. כך גם יש לדחות הטענה כי התובע עישן 7-8 סיגריות ליום בלבד ולא קופסא שלמה. גם כאן לא הראה התובע באיזה מסמך רפואי צוין מספר הסיגריות שעישן ביום. כך או אחרת, אין לנו ספק כי עישון עקבי שכזה הופך את התובע למעשן כבד ומהווה גורם סיכון, כפי שציין ומחה.

32. אשר על כן, כפי ששנינו קודם, הסיבתיות הרפואית בתיק זה הולכת יד ביד עם הסיבתיות המשפטית, ואין לנו אלא לדחות את התביעה. בנסיבות העניין אין צו להוצאות.

ניתן היום, ב' תמוז תשע"ד, (30 יוני 2014), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.