<#2#>

נוכחים:

ב"כ המאשימה עו"ד נויה שטרק

הנאשם בעצמו וב"כ עו"ד גנבר

<#3#>

גזר דין

1. הנאשם הורשע לאחר שמיעת ראיות, בעבירה של תקיפה בנסיבות מחמירות הגורמת חבלה של ממש, על פי סעיפים 380 + 382 (ג) לחוק העונשין, כלפי מי שהייתה בת הזוג שלו באותה עת.

מדובר באירוע שהתרחש ביום 22.5.10, כאשר הנאשם היכה את חברתו מכות נמרצות בגופה ובראשה, וגרם לה חבלות של ממש אשר הצריכו טיפול רפואי ותועדו בתמונות, כל זאת בשעה שהיא בתחילת הריון.

2. במהלך שמיעת הראיות התגלתה בפני בית המשפט תמונת האירוע, המפגש בין הנאשם לחברתו, התקיפה והחבלות שנגרמו לה, יחסה לנאשם ורצונה לגונן עליו, כמו גם עדויות בני משפחה, רופאים ואנשי מקצוע שהיו מעורבים בטיפול בה, וכל אלה הביאו בסופו של דבר להרשעתו של הנאשם.

מתוך הראיות ניתן היה להתרשם מהמכות הקשות שהיכה הנאשם את חברתו, ומהחבלות והסימנים המשמעותיים שנותרו על גופה גם מספר ימים לאחר האירוע.

כל אלו מצביעים על חומרת מעשיו של הנאשם ועל האלימות הטמונה בו.

פעמים רבות חזרו בתי המשפט בכל הערכאות על הצורך לעקור מן השורש את עבירות האלימות בכלל, ועבירות האלימות במשפחה בפרט.

לצערנו, לא אחת כאשר מתגלעות מריבות בין בני זוג, מנצל החזק מביניהם את כוחו כלפי החלש יותר, ופועל כנגדו בדרכי אלימות על מנת להשיג את מבוקשו.

כנגד התנהגות זו יצאו בתי המשפט, וקבעו באופן חד משמעי כי יש להשית עונשים מרתיעים ומחמירים על מי שעבר עבירות בתחום זה, כשעל העונש להלום את טיב המעשה, את התוצאה שנגרמה בגינו, ואת ההרתעה הנדרשת.

3. במסגרת טיעונים לעונש, העידו מטעם הנאשם מספר עדים;

הגב' סיגלית יהושוע, גרושתו, שהיתה נשואה לו במשך מספר שנים, ואשר סיפרה על תפקודו כאב ועל יחסו החם לבנותיו, ועל הצורך שלו לקבל טיפול בגין ההתמכרויות מהן הוא סובל.

מר אליהו בן לולו, אחיו של הנאשם, סיפר על הרקע המשפחתי ועל כך שהמשפחה מונה 13 אחים ואחיות, אשר הצליחו להתמודד עם החיים טוב יותר מאשר הנאשם, על רצונו של הנאשם להתגבר על קשיים רבים מעברו, ועל נכונותו לסייע לאחיו בהליכי שיקום.

מר יוסף בן לולו, אף הוא אחיו של הנאשם, סיפר על העזרה שקיבל מהנאשם במהלך חייו, ועל כך שזה מבין את השינוי הנדרש באורחותיו ובהתנהלותו.

כן העיד מר אברהם אפוטה, משכיר הדירה בה מתגורר הנאשם, ואשר מכיר אותו זמן קצר בלבד, אולם למרות זאת התרשם כי מדובר באדם חיובי שעוזר לזולת.

4. ב"כ המאשימה טענה כי חומרת המעשים שביצע הנאשם כלפי חברתו והחבלות הקשות שגרם לה, בצירוף לעברו הפלילי הכולל הרשעות בעבירות מסוגים שונים, אשר נצברו במהלך השנים, ובהן עבירות רכוש, סמים, אלימות כללית ואלימות כנגד בן זוג, ולאור אי לקיחת האחריות, הרי שיש להטיל עליו עונש חמור.

לטענת ב"כ המאשימה, מתחם העונש ההולם הינו בין 12 חודשי מאסר ועד מספר שנות מאסר, כשלטענתה מקרה זה צריך להיות ברף העליון של הענישה.

מנגד טען הסנגור, כי אין לזקוף את ניהול ההוכחות לחובתו של הנאשם שכן זכותו הבסיסית לקיים את ההליך עד תום.

לעניין העבר הפלילי טען הסנגור, כי אכן ישנן הרשעות אם כי רובן ישנות וניכר כי הנאשם עשה מאמץ לצאת מהמעגל העברייני, והעבירות החמורות יותר בוצעו לפני שנים רבות.

הסנגור הפנה בזמן שחלף מאז ביצוע העבירה, לעובדה כי היום אין עוד קשר בין הצדדים למעט בכל הקשור לבן המשותף, וכי הנאשם אינו מהווה סכנה לאותה בת זוג או לציבור בכלל.

לדברי הסנגור, מתחם הענישה במקרים כאלו יכול לנוע בין מאסר על תנאי ועד למאסר בפועל לתקופה של 24 חודשים.

5. שני הצדדים הפנו לפסיקת בתי המשפט בכל הקשור לקביעת המתחם.

התביעה הסתמכה על גזר דין שניתן בת"פ 18261-12-10 ע"י כב' השופט יקואל, וגזר דין בת"פ 24330-06-11 שניתן ע"י כב' השופטת דקל נווה, בהם נקבעו עונשי מאסר בפועל לעבירות דומות (חלק מהאישומים פחותים בעוצמתם מהאישום שבפני) , בעוד שהסנגור הפנה לגזרי דין בת"פ 10030-11-10 של בית משפט השלום בעכו, ות"פ 29303-04-11 של כב' השופטת דחלה-שרקאווי, בהם נגזרו עונשים פחותים, כגון מאסר על תנאי או מספר חודשי מאסר בפועל.

עיינתי בגזרי דין אלו, וברור כי כל מקרה שונה בנסיבותיו ולכל מקרה מאפיינים ספציפים לגבי הנאשם והאירועים בהם היה מעורב, כאשר בכל גזרי הדין היה מדובר בנאשמים שהודו ולקחו אחריות על מעשיהם, ובחלק מהם אף בהסדרי טיעון, מה שאין כן במקרה שבפני.

עם זאת וכפי שציינתי לעיל, בתי המשפט חזרו שוב ושוב על האמירה החד משמעית לפיה תופעת האלימות במשפחה היא תופעה שיש לשרשה בכל דרך שהיא. ידוע לכל, כי לא אחת מעדיף המוכה שלא להתלונן על האלימות המופנית כלפיו מתוך רצון לשמר את מערכת היחסים הזוגית, או מסיבות שונות אחרות, ודווקא בשל כך יש להגן על החלש באותה מערכת זוגית, והענישה צריכה להיות הולמת ומשמעותית, ועליה לשמש גורם מרתיע לא רק כלפי הנאשם עצמו, אלא גם כלפי הרבים.

לגבי מתחם הענישה הראוי – הערך החברתי המוגן הוא שלומה ושלמות גופה של מי שהוכתה, והצורך לוודא כי מקרים כאלו לא ישנו. במקרה זה חומרת המכות ניכרת מתוך התמונות, כאשר סימני שריטות נראים על כל פניה, סימני חניקה ושריטות אדומות על צווארה, ו"פנס " אדום גדול מסביב לעין, וכל אלו מצביעים על עוצמת החבטות שספגה מידיו של הנאשם.

הנאשם ידע שחברתו בהריון, ולמרות זאת לא נמנע מלהשתמש בכח רב כלפיה, והגם שהבין את חומרת המעשה, ויכול היה להפסיק את התקיפה בכל עת, בחר שלא לעשות כן.

שקלתי את כל הנסיבות המפורטות לעיל, ואת הגורמים המצטברים בכל הקשור בנסיבות ביצועה של העבירה, ולטעמי מתחם הענישה ההולם הינו בין מספר חודשי מאסר בפועל ועד 36 חודשי מאסר.

6. נסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירה –

הנאשם יליד 1967, גרוש, שנסיבות חייו תוארו על ידי העדים מטעמו כמפורט לעיל.

לנאשם עבר פלילי מאז היותו נער, ובמשך השנים נצברו כנגדו תיקים שונים בגין עבירות מגוונות בתחומי הרכוש, הסמים והאלימות. הנאשם ריצה עונשי מאסר בפועל ולאחרונה נשפט ונגזר דינו בעבירות של איומים והיזק לרכוש במזיד, שבוצעו זמן לא רב לפני העבירה בתיק זה.

אמנם הרצף העברייני נקטע מעט במהלך השנים, אולם נראה כי הנאשם לא למד את הלקח ולא הפנים את המסר של הענישה שהוטלה עליו.

הנאשם ניהל את ההליך עד תום, והיה צורך בהעדתם של עדים רבים שהיו שותפים למה שעבר על בת הזוג שלו, כמו גם עדים מקצועים, רופאים ועובדת סוציאלית, והגם שזכותו של נאשם לנהל הליך פלילי כדי להוכיח את חפותו, ולא ניתן לזקוף עובדה זו לחובתו, הרי שאין לראות בה משום נימוק להקלה בעונש.

במסגרת הטיעונים לעונש אמר הנאשם את דברו, תיאר את מצב היחסים בינו לבין בת הזוג דאז, כשהיום אין ביניהם כל קשר למעט בנושא הבן המשותף, וכל אחד מהם חי את חייו. הנאשם ביקש כי בית המשפט יתחשב בו והביע נכונות לפנות לאפיק טיפולי אם יימצא לכך מקום, אולם עד כה לא נקט בכל צעדים כדי לקדם תהליך כזה.

7. כשאני בוחנת את כלל השיקולים האמורים לעיל, כשמצד אחד חומרת העבירה, הצורך בענישה ממשית ומוחשית, ההרתעה הנדרשת, החבלות הניכרות שגרם הנאשם, אי לקיחת האחריות, והעבר הפלילי, ומנגד העדר קשר בינו לבין חברתו, ילד משותף שיש להם ואשר בהכרח יהיה בסיס להידברות בעתיד, לא מצאתי כי יש לחרוג מהמתחם שקבעתי, ובשיקלול כל הנתונים כאמור, אני גוזרת עליו את העונשים הבאים:

א. 20 חודשי מאסר בפועל.

מתקופת המאסר ינוכו ימי המעצר מיום 23.5.10 ועד 29.6.10.

ב. 10 חודשי מאסר על תנאי לתקופה של 3 שנים, והתנאי הוא שהנאשם לא יעבור את העבירה בה הורשע, או כל עבירה של אלימות למעט עבירת איומים על פי סעיף 192 לחוק העונשין.

ג. הנאשם ישלם לבת הזוג בה פגע פיצוי בסך 2500 ₪, עד ליום 15.3.13.

זכות ערעור תוך 45 יום מהיום.

<#4#>

ניתנה והודעה היום ז' אדר תשע"ג, 17/02/2013 במעמד הנוכחים.

ב"כ הנאשם:

מבקש עיכוב ביצוע ל- 45 יום, בדעת הנאשם לערער על גזר הדין והכרעת הדין.

מופקדים 2000 ₪, הנאשם משוחרר כמעט ללא תנאים, הוא התייצב לדיונים בעניינו.

התובעת:

מתנגדים לעיכוב ביצוע, מדובר בעונש מאסר ממושך, נבקש שהנאשם יחל מעצרו כבר היום.

ב"כ הנאשם:

בנסיבות העניין יתכן והעונש יופחת לעבודות שירות, ואין הצדקה שירצה מאסר ממש.

אני מבקש להעביר סך של 2000 ₪ שמופקדים בתיק מ"ת 42829-05-10 לטובת הפיצוי שקבע בית המשפט.

<#5#>

החלטה

התיק מתנהל מזה זמן, ומועד גזר הדין היה ידוע כמו גם האפשרות למאסר.

עם זאת, הנאשם התייצב לדיונים, ונראה כי יהיה זה נכון לאפשר ארכה קצרה לצורך התארגנות או הגשת ערעור כבקשת הסגור.

לפיכך יעוכב הביצוע עד ליום 5.3.13 שעה 8:30, שבמועד זה על הנאשם להתייצב במזכירות בית המשפט לתחילת ריצוי עונשו.

ניתן בזה צו עיכוב יציאה מן הארץ כנגד הנאשם, ועל התביעה לטפל בכך באופן מיידי.

הערבויות שהופקדו ונחתמו ישמשו גם לצורך עיכוב הביצוע, וככל שלא יעוכב הביצוע מעבר למועד שקבעתי, יועבר סכום הפיצוי לחברתו של הנאשם מתוך הכספים המופקדים בתיק 42829-05-10.

<#7#>

ניתנה והודעה היום ז' אדר תשע"ג, 17/02/2013 במעמד הנוכחים.

הוקלד על ידי שירי שבו