1. ביום 23.7.09 יצא מלפני הנתבע חוזר מס. 116/090, בו נקבעו הנחיות לפיהן בני זוג מאותו מין ייחשבו כ"בני זוג" לעניין חוק הבטחת הכנסה, התשמ"א-1980 (להלן: "ההנחיות").
2. בעקבות ההנחיות, ניתנה על ידי פקידת התביעות (ביום 2.12.09) החלטה, על פיה אושרה תביעת התובעת לגמלת הבטחת לחודש 6/07 בלבד אך נדחתה תביעתה עבור החודשים 7/07 עד 9/08, בשל הכנסותיה ולימודיה האקדמיים של בת זוגה של התובעת (להלן: "ההחלטה").
3. התובעת אינה חולקת על תוכן ההנחיות, קרי: על הקביעה כי בני זוג מאותו מין הינם "בני זוג" לעניין חוק הבטחת הכנסה. התובעת אף מברכת על ההנחיות בהיותן מקדמות את השוויון והיעדר ההפלייה על רקע נטייה מינית, בכך שהן משוות את מעמדם של בני זוג מאותו מין לבני זוג שהם אישה וגבר.
4. עם זאת, התובעת טוענת כי על הנתבע להחיל את ההנחיות מיום קביעתן ואילך בלבד. התובעת טוענת כי החלת ההנחיות על תביעתה, המתייחסת לתקופה שקדמה להוצאת ההנחיות, אינה כדין. הנתבע כופר בכך. זו תמצית המחלוקת בתיק זה.

העובדות

1. התובעת, גב' טל כפיר-שור, ילידת 1977, הגישה ביום 3.6.07 תביעה לגמלת הבטחת הכנסה. ציינה התובעת בתביעתה כי היא רווקה וכי היא אם לילד יליד 8/06. לשאלה "האם את/ה מתגורר/ת עם חבר/ה לחיים", השיבה התובעת "לא".
2. תביעת התובעת נדחתה בשל הכנסה מנכס אך במסגרת הליך שהגישה התובע לבית הדין, הסכים הנתבע לחזור בו מדחיית התביעה בשל הכנסה מנכס ולבחון את זכאות התובעת לגופה.
3. בעת בדיקת זכאות התובעת לגופה המציאה התובעת הצהרות ומסמכים מהם עלה כי לתובעת בת זוג משנת 2002 - הגב' רוני כפיר-שור (להלן: "רוני"). בהצהרת התובעת מיום 8.7.08 מסרה התובעת כי היא ובת זוגה חיות יחד משנת 2004 והן מנהלות משק בית משותף ויש להן חשבון בנק משותף. בסוף הצהרתה כתבה התובעת כי "המדינה וכל רשויות החוק, כולל המוסד לביטוח לאומי, מכירות בי כרווקה וכאם חד-הורית ולא מוכנות להכיר בי וברוני כבנות זוג. ביום שבו יכירו ברוני כאם ביתי וכבת זוג לי ומתוקף כך כתומכת בנו כלכלית – אשמח לוותר על הקצבה שביקשתי".
4. פקידת התביעות במחלקת הבטחת הכנסה שטיפלה בתביעת התובעת העבירה את התיק לטיפול המשרד הראשי והלשכה המשפטית של המוסד ובעקבות זאת הקים הנתבע צוות לגיבוש עמדת המוסד כלפי בני זוג מאותו מין לעניין חוק הבטחת הכנסה. בעקבות ההתייעצויות שקיים הצוות הוצאו ההנחיות לפיהן הונחתה פקידי התביעות להתייחס לבני זוג מאותו מין כ"בני זוג" לעניין חוק הבטחת הכנסה.
5. בעקבות זאת, הוחזר הטיפול בתביעתה של התובעת לפקידת התביעות ובהתאם לנהלים המקובלים, התבקשה התובעת להמציא למוסד מידע רלוונטי אודות הכנסותיה ועיסוקיה של בת זוגה.
6. מבדיקת פקידת התביעות עלה כי בת זוגה של התובעת הייתה סטודנטית באוניברסיטה העברית בתקופה שבין 10/06 עד 9/08 וכי היו לה הכנסות מעבודה אשר שללו את זכאות התובעת לגמלה בחודשים 7/07 עד 9/07.
7. בהתאם לכך ניתנה ההחלטה, על פיה אושרה חלקית תביעת התובעת לחודש 6/07, כהשלמה להכנסות בת זוגה באותו חודש, ונדחתה תביעתה לחודשים 7/07 עד 9/07 בשל הכנסות שוללות של בת זוגה, ונדחתה תביעתה לחודשים 10/07 עד 9/08 בשל לימודיה האקדמיים של בת זוגה, בהתאם להוראות סעיף 3(4) לחוק הבטחת הכנסה ותקנה 6 לתקנות הבטחת הכנסה, התשמ"ב-1982.
8. החל מחודש 9/08 מלאו לבתה של התובעת שנתיים ושוב לא הייתה התובעת פטורה מהתייצבות בלשכת התעסוקה, ומאחר שהתובעת לא התייצבה מחודש 9/08 ואילך, לא קמה לתובעת עילת זכאות לגמלת הבטחת הכנסה.

טענות התובעת

1. התובעת אינה חולקת באופן ממשי על ההחלטה לגופה. התובעת מודה כי אם אכן יש לראות ברוני כ"בת זוג" שלה לעניין חוק הבטחת הכנסה, כי אז מוצדקת דחיית תביעתה החל מחודש 7/07 (אמנם בסיכומיה טענה התובעת כי לימודיה האקדמיים של רוני אינם מצדיקים דחיית התביעה בגין חודשים 7/07-9/07 ו-8/08-9/08, אך הואיל ודחיית התביעה לחודשים 7/07 עד 9/07 מבוססת על הכנסותיה של רוני ולא על לימודיה האקדמיים, והואיל ולימודיה של רוני נמשכו עד לחודש 9/08 על פי הצהרה שהגישה התובעת למוסד ביום 13.10.09, הרי שאין בפי התובעת טענה ממשית נגד ההחלטה לגופה).
2. טענות התובעת מתמקדות בהחלת המדיניות, לפיה מושווה מעמדם של בני זוג מאותו מין לבני זוג שהם גבר ואישה, על תקופה שקדמה להוצאת ההנחיות. לטענת התובעת, מדובר בהחלה רטרואקטיבית פסולה של ההנחיות החדשות.
3. התובעת מפנה להנחיות עצמן וטוענת שאין בהן כל הנחיה בדבר החלתן באופן רטרואקטיבי, ועל כן יש לפרשן כבעלות תחולה "מכאן ואילך" בלבד.
4. מוסיפה התובעת וטוענת כי הנתבע עצמו לא סבר בעת הגשת תביעת התובעת כי קיימת עילה לדחות את תביעתה. לראיה, ההחלטה ניתנה כשנתיים וחצי לאחר הגשת תביעתה על פי מדיניות שגובשה בעקבות הגשת תביעתה. התובעת מפנה למכתב מחודש 5/09 של הלשכה המשפטית של המוסד לנציב תלונות הציבור (אליו פנתה התובעת בתלונה על ההשתהות בטיפול בתביעתה) בו הסבירה הלשכה המשפטית שהתיק של התובעת עדיין נמצא בטיפול בשל מורכבותו.
5. בנסיבות אלה, התובעת סבורה כי החלת המדיניות שגובשה בעקבות ההתייעצויות שקויימו אגב תביעתה משמעותה החלה רטרואקטיבית פסולה של אותה מדיניות. התובעת מסתמכת על פסיקה הקובעת כי חקיקה רטרואקטיבית נוגדת תפיסות חוקתיות מקובלות וכן על פסיקה הקובעת חזקה כי חקיקה "מרעה", הפוגעת בזכויות מוקנות, לא נועדה להיות רטרואקטיבית, כמו גם לפסיקה הקובעת שאין להחיל הלכה הנפסקת על ידי בית המשפט באופן רטרואקטיבי בנסיבות בהן מדובר בהלכה אשר פוגעת באינטרס הציפייה של הצדדים.
6. מוסיפה התובעת וטוענת כי היא ובת זוגה נתקלות ביחס מפלה של רשויות שונות של המדינה, אשר אינן מכירות בזוגיותן ובהורותן. כך בעניין אימוץ הדדי של בנותיהן, כך בענייני נישואין, זכאות למשכנתא ועוד. בנסיבות אלה, הגם שההנחיות מהוות "צעד קדימה" בהכרת מוסדות המדינה בזוגיותן, אין זה סביר שרק "המקל" יתלווה לצעד רצוי זה. רק אם יוענק להם באופן רטרואקטיבי גם ה"גזר" – כלומר הכרת כלל מוסדות המדינה בזוגיותן והענקת ההטבות השונות הנובעות מכך, באופן רטרואקטיבי, תהיה הצדקה לנתבע להחיל באופן רטרואקטיבי את ההנחיות. במקרה הנדיר הזה, בו אי שינוי היחס המפלה מן העבר נותן לתובעת יתרון, אין כל הצדקה ליטול אותו ממנה.

עמדת הנתבע

1. הנתבע כופר בכל טענות התובעת וטוען כי לא נפל כל פגם בהחלטה.
2. לטענת הנתבע, אין מדובר בהחלה רטרואקטיבית של מדיניות שכן שיטת המשפט מכירה, לתכליות שונות, בזוגיותם של בני זוג מאותו מין מזה תקופה קודם למתן ההחלטה בתביעת התובעת. הנתבע מפנה לפסיקה הידועה בעניין דנילוביץ, לפסיקה שהחילה את "הלכת השיתוף" בין בני זוג על זוג בני אותו מין וכן לפסיקה שהכירה בתא משפחתי של בני זוג מאותו מין לצורכי אימוץ.
3. הנתבע מוסיף וטוען כי גם לעניין זכאות לגמלת שארים לפי חוק הביטוח הלאומי, הכיר הנתבע, על יסוד חוות דעתו של היועץ המשפטי לממשלה, בבן זוג מאותו מין של נפטר כ"שאיר" (בעניין גיורא רז).
4. בנסיבות אלה, הנתבע סבור שההנחיות אינן קובעות נורמה חדשה אלא מיישמות נורמות קיימות, ואין כל בסיס לטענת התובעת לפגיעה רטרואקטיבית בה כתוצאה מאימוצן.

הכרעה

1. לדעתי, תביעת התובעת אינה מעוררת בעיה אמיתית של החלה רטרואקטיבית של נורמה משפטית ולעניין זה מקובלות עליי טענות הנתבע. במה דברים אמורים?
2. "בני זוג" מוגדרים בסעיף 1 לחוק הבטחת הכנסה כך:

"בני זוג" לרבות איש ואשה הידועים בציבור כבני זוג ומתגוררים יחדיו".

1. אכן, ניכר מן ה"ריבוי" בהגדרת בני זוג, כי מטרתו להוסיף לבני זוג נשואים גם "איש ואשה" הידועים בציבור כבני זוג ומתגוררים יחדיו.
2. כמו כן, ניכר מן הריבוי של "איש ואשה" בהגדרת "בני זוג", כי החוק לא התייחס לאפשרות שבני זוג יהיו בני אותו מין.
3. בנסיבות אלה, מתעוררת השאלה הפרשנית אם היעדר ההתייחסות בחוק לבני זוג מאותו מין הינו הסדר שלילי המורה כי בני זוג מאותו מין לעולם לא ייחשבו ל"בני זוג" לעניין החוק, או שמא מדובר בחסר בחוק שיש למלאו בהתאם לכללי הפרשנות המקובלים.
4. דומה, כי זו בדיוק השאלה בה התלבטה פקידת התביעות כאשר פנתה למשרד הראשי וללשכה המשפטית במוסד בבקשה להנחיות.
5. כאמור, אין למעשה מחלוקת כי חוות הדעת שניתנה לפקידת התביעות – לראות בתובעת וברוני "בני זוג" לעניין החוק – היא הפרשנות הנכונה של החוק (ומכאן מתבקשת המסקנה כי קיים חסר בהגדרת "בני זוג", להבדיל מקיומו של הסדר שלילי).
6. המחלוקת בין הצדדים עניינה בשאלה אם בהחלת ההנחיות על עניינה של התובעת יש משום החלה רטרואקטיבית של נורמה משפטית. לדעתי התשובה היא שלילית.
7. החלת נורמה משפטית באופן רטרואקטיבי מתרחשת כאשר נורמה נוצרת בנקודת זמן מסויימת ומוחלת על אירועים שהתרחשו קודם לאותה נקודת זמן. ואולם, כאשר קיימת נורמה אשר טעונה פרשנות, אין בקביעת הפרשנות של הנורמה והחלתה על אירועים שהתרחשו קודם למועד גיבוש הפרשנות, משום החלה רטרואקטיבית של הנורמה. לעניין זה נפסק בבג"צ 7074/93 סויסא נ. היועץ המשפטי לממשלה, פ"ד מח (2) 748, בעמ' 798-799:

"איסורים אלה נגזרים מאיסורים ספציפיים או מהאיסור הכללי הקבוע בפקודת המשטרה, לפיה "התנהגות שאינה הולמת שוטר או שיש בה כדי לפגוע בתדמית המשטרה" (סעיף 3) מהווה עבירת משמעת. בגיבושה עתה, בפסק דיננו, אין משום יצירת משפט שיפוטית רטרואקטיבית".

1. בדומה, הנורמה המשפטית לפיה הזכאות לגמלת הבטחת הכנסה נבדקת בזיקה למעמדו האישי של התובע גמלה – אם הוא יחיד או שהוא בעל משפחה – קיימת זה מכבר בחוק הבטחת הכנסה. כאשר המוסד קובע כי עמדתו הפרשנית היא כי "בני זוג" כהגדרתם בחוק כוללים בני זוג מאותו מין, אין המוסד יוצר משפט רטרואקטיבי.
2. בהתאם לכך, אין בסיס לטענת התובעת כי החלטת פקידת התביעות מהווה החלה רטרואקטיבית פסולה של ההנחיות. ההנחיות גובשו אגב עניינה של התובעת, אך אין בכך כדי לשנות מן המסקנה שפורטה לעיל, לפיה בגיבוש פרשנות לנורמה קיימת והחלתה על מקרה קונקרטי שהובא לפתחה, אין הרשות המינהלית יוצרת דין רטרואקטיבי.
3. בהתאם לכך החלטתי לדחות גם את טענת התובעת כי אין סבירות בהחלת "מקל" בלבד באופן רטרואקטיבי ללא החלת ה"גזרים" באופן רטרואקטיבי.
4. סיכומו של דבר הוא שהתובעת הגישה תביעה לגמלת הבטחת הכנסה על רקע קיומה של נורמה לפיה זכאותה נבחנת בתלות למעמדה האישי, קרי: האם היא "יחידה" או שהיא "בזוג", הוחלט שהיא "בזוג" בדרך של מתן פרשנות למונח "בני זוג" בחוק הבטחת הכנסה הכוללת בני זוג מאותו מין. אין כל מחלוקת כי הפרשנות שנתן המוסד למונח "בני זוג" היא הפרשנות הנכונה. במתן אותה פרשנות לא יצר המוסד דין רטרואקטיבי.
5. אשר על כן החלטתי לדחות את התביעה.

סוף דבר

1. התביעה נדחית ללא צו להוצאות.
2. זכות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה תוך 30 ימים מיום המצאת פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, כב' ניסן תשע"ג, (2 אפריל 2013), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.