1. כללי

עניינו של הליך זה תביעה לביטול הסכם עקב הפרתו וכן תביעה כספית על סך 173,392 ₪, בגין מרכיבי השבה ופיצויים, הנוגעים לשתי התקשרויות בין הצדדים, אשר עלו על שירטון.

עדויות התביעה נמסרו מטעם ארבל המרמן, נועם שמיד ואסף המרמן ועדות הגנה נמסרה מטעם הנתבע עצמו.

ההדגשות בציטוטים לאורך פסק הדין הוספו על ידי הח"מ.

1. רקע עובדתי

השתלשלות העניינים המפורטת להלן, בעיקרה, אינה שנויה במחלוקת בין הצדדים:

ראשיתה של ההתקשרות בין הצדדים בהסכם מיום 26.11.07, בו רכש הנתבע, יחד עם משקיעה נוספת, 15% ממניות התובעת, שעיסוקה דאז היה הפעלה וניהול של בר משקאות בשם "מורטי והלן" ברחוב בן יהודה בתל אביב. זאת, בתמורה לתשלום סך של 88,500 ₪ (נספח א' לתביעה, להלן: "הסכם ההשקעה", "הבר"). בהמשך להסכם זה סוכם בין הצדדים, בעל פה, על תשלום תמורה נוספת בסך 24,000 ₪ בעבור הקצאת המניות הנ"ל.

לאחר כריתת ההסכם, החל הנתבע לעבוד בבר, לצד בעלי המניות האחרים בתובעת, אך שילם לתובעת בגין התחייבותו על פי הסכם ההשקעה סך של 17,000 ₪ בלבד. התובעת, מצידה, לא הקצתה לנתבע את הון המניות שנקבע אף הוא בהסכם ההשקעה ואף לא חלק ממנו.

להשלמת התמונה יצוין, כי אף המשקיעה הנוספת, קרני מירון, לא עמדה בהתחייבויותיה הכספיות ואף לה לא הוקצו מניות כלשהן על ידי התובעת.

לאחר כשנה, עלו יחסי הצדדים סופית על שירטון ובין באי כוחם התנהלה תכתובת, שכללה טענות ודרישות הדדיות (נספחים ב'-ג' לתביעה). הנתבע יוצג בשלב זה על ידי אחיו, עו"ד בן הלל.

בסופו של דבר, ולאחר מגעים שהתקיימו בין הצדדים ובאי כוחם, הגיעו הצדדים להבנות ולמתווה מוסכם לגבי סיום ההתקשרות ביניהם, שראשיתה כאמור בהסכם ההשקעה.

הבנות אלו גובשו ע"י הצדדים ובאי כוחם להסכם נוסף בכתב, לביטולו של הסכם ההשקעה. הסכם נוסף זה, נחתם על ידי הצדדים ביום 4.1.09 (נספח ה' לתביעה, להלן: "הסכם הביטול").

בהסכם הביטול, הוסכם בין הצדדים, כי הסכם ההשקעה הופר על ידי הנתבע, כי הוא יבוטל בהסכם הביטול וכי הסכום ששילם הנתבע מכוחו, בסך 17,000 ₪, יושב לידיו. כן הוסכם בין הצדדים בהסכם זה, על ויתור, הדדי ומלא, של שני הצדדים, על טענות, דרישות ותביעות כלשהן זה כלפי זה, היינו לרבות ויתור התובעת על דרישותיה הכספיות בגין נזקיה הנטענים בשל כישלון הסכם ההשקעה (להלן: "תניית הוויתור").

בהמשך לכריתתו של הסכם הביטול, ובהתאם להתחייבותה על פיו, התובעת אכן השיבה לנתבע סך של 17,000 ₪.

בחלוף כשנה מכריתתו של הסכם הביטול, ולמרות תניית הוויתור הכלולה בו בהתייחס לכל דרישה או תביעה עתידית, הגיש הנתבע תביעה כנגד התובעת בבית הדין לעבודה.

בעקבות הגשת התביעה הנ"ל, הגישה התובעת מצידה את תביעתה דנן, בה טענה לכשרות הסכם הביטול בעת כריתתו, אך עתרה להצהרה על בטלותו של הסכם זה עקב הפרה יסודית מצד הנתבע בהגשתו את ההליך בבית הדין לעבודה. כפועל יוצא מכך, אף עתרה להשבת הסכום ששילמה לנתבע מכוחו, וכן עתרה להשבה ולפסיקת פיצויים, בטענה להפרת של הסכם הביטול והסכם ההשקעה על ידי הנתבע.

1. טענות הצדדים

ג1. תמצית טענות התובעת

התובעת טענה, כי הסכם הביטול הינו הסכם כשר ותקין, באשר נכרת ללא כל לחץ, מחטף או יתרון חד צדדי אחר כלשהו עבורה, כאשר שני הצדדים מיוצגים על ידי עורכי דין ולאחר פרק זמן של מגעים והחלפת טיוטות ביניהם.

עובר לכריתת הסכם הביטול אף היו בידי הנתבע כל המידע והמסמכים, לרבות תלושי השכר, אשר היוו את הבסיס לדרישותיו ובהמשך את הבסיס לתביעת העבודה שהגיש.

משכך, אין פסול בהתקשרות זו, ולא מתקיימים במקרה דנן הטעמים הניצבים ביסוד חוקי המגן בתחום דיני העבודה והנתבע אינו זכאי להינות מהסתמכות עליהם.

זאת, מה גם, שהנתבע אינו עובד שכיר מן המניין, אשר אולץ לוותר על זכויותיו מכוח דיני העבודה, אלא בעל מניות פוטנציאלי, אשר חתם על הסכם ההשקעה ועל הסכם הביטול ככזה, תוך שקילת האינטרסים והזכויות שלו, הן בעצמו והן בסיוע בא כוחו דאז.

לפיכך, יש להתייחס להתקשרות המקורית בין הצדדים ולהתקשרות המאוחרת יותר, הם הסכם ההשקעה והסכם הביטול, כאל התקשרויות עסקיות גרידא, בהן כל צד נטל על עצמו חובות וזכויות, לאחר ששקל את סיכוייו וסיכוניו.

מכל מקום, בהגשת התביעה בבית הדין לעבודה יש משום הפרה יסודית של הסכם הביטול מצד הנתבע, בכך שבניגוד להוראתה של תניית הוויתור, הכוללת באופן ספציפי אף שלילת אפשרות להצגת דרישות מתחום דיני העבודה, הוא הגיש כנגדה תובענה לבית הדין לעבודה.

זאת, לאחר כריתתו של הסכם הביטול ולמרות שהיא עצמה עמדה בהתחייבותה על פי הסכם זה והשיבה לידיו את הסכום ששילם לידיה מכוח הסכם ההשקעה.

נוכח הפרה יסודית זו מצד הנתבע אשר בחר להגיש תביעתו בבית הדין לעבודה, התובעת זכאית, לטענתה, לבטל את הסכם הביטול, וממילא אינה מחויבת עוד כיום בתניית הוויתור ההדדית הכלולה בו, ומכאן שהיא רשאית לתבוע את מלוא נזקיה בפרשה, מראשיתה של ההתקשרות בין הצדדים, היינו מאז כריתתו של הסכם ההשקעה.

לטענת התובעת, כל תוצאה אחרת, משמעותה ריקון מתוכן של הכלל החוזי המרכזי בדבר כיבוד הסכמים.

התובעת אף טענה בהקשר זה לפגם בכריתת ההסכם נוכח הטעייה מצידו של הנתבע בשלב הטרום חוזי, קודם לכריתת הסכם הביטול, הואיל וידע ותכנן כבר אז, להגיש כנגדה תביעה בבית הדין לעבודה, לאחר שיקבל ממנה, על פי הסכם הביטול ועד יסוד מצג מטעה בדבר ויתור הדדי על תביעות עתידיות, את הכספים ששילם על פי הסכם ההשקעה – 17,000 ₪.

במישור הנזק טענה התובעת לנזקים בסכום כולל של כ- 174,000 ₪, וזאת בגין מרכיבי הנזק העיקריים הבאים:

תשלומים הנובעים מהפרת הסכם הביטול וביטולו – זכות להשבת הסך של 17,000 ₪ וזכות לתשלום פיצוי חוזי מוסכם בסך 15,000 ₪. בנוסף, עלויות משפטיות הקשורות לכריתת הסכם הביטול וההתדיינות בבית הדין לעבודה.

תשלומים הנובעים מהפרת הסכם ההשקעה – הפסד בגין אי רכישת המניות במחיר שהוסכם בהסכם ההשקעה - הצורך בנטילת הלוואה בנקאית והפסד בגין מכירת המניות למשקיע אחר בסכום נמוך יותר; זכות לתשלום פיצויים מוסכמים ללא הוכחת נזק מכוח הסכם ההשקעה.

נזקים מתקופת עבודתו של הנתבע אצל התובעת - הפסדים בשל חוסרים בבר המשקאות ותפקוד כושל של הנתבע כאחראי על הבר; הפסדים עקב חלוקת משקאות חינם על ידי הנתבע למקורביו; עבודת הנתבע במקביל כמתווך נדל"ן; עלות שימוש מופרז של הנתבע במכשיר טלפון שמומן על ידי התובעת בתקופת עבודתו.

ג2. תמצית טענות הנתבע

עמדתו של הנתבע בשאלה המרכזית נשוא הליך זה, היא שאלת הפרתו של הסכם הביטול, הינה כי למרות שאכן התקשר בזמנו בהסכם הביטול, ולמרות שאין חולק כי הסכם זה כלל תניית וויתור הדדית השוללת מהצדדים כל אפשרות להצגת דרישות בעתיד, לרבות תביעות מכוח זכויותיו של הנתבע על פי חוקי המגן בתחום העבודה, למרות כל זאת - הגשת התביעה בבית הדין לעבודה הייתה מותרת על פי הדין ולא ניתן לראות בה משום הפרת הסכם הביטול על ידו.

זאת, נוכח הוראות הדין והפסיקה לפיהן ויתור, בכל עת, של עובד, בהסכם, על זכויות מגן כלשהן, מסכל את תכליתם של חוקי המגן, אינו תקף ואין בו כדי לכבול את העובד באופן כלשהו או למנוע ממנו את האפשרות להגשת תביעת עבודה.

בהקשר זה טען הנתבע, כי חתימתו על הסכם הביטול, כולל תניית הוויתור הגורפת שבו, נבעה ממצוקה כספית משמעותית בה היה שרוי אותה עת, אשר לא הותירה בידיו ברירה כלשהי אלא לחתום על הסכם הביטול בנוסחו, וזאת על מנת להשיב לידיו באופן מידי את הסך ששילם מכוח הסכם ההשקעה – 17,000 ₪.

לטענתו, הוא לא חתם על הסכם הביטול מתוך כוונה תחילה להפר אותו, ואולם לאחר כשנה מחתימתו על הסכם זה, הסתבר לו, מה שלא היה ידוע לו בעת החתימה על ההסכם, כי לא ניתן היה על פי הדין לאלצו בגדר הסכם הביטול לוותר על זכויותיו מכוח דיני העבודה. לפיכך, הגיש תביעתו בבית הדין לעבודה למיצוי זכויותיו כעובד לשעבר אצל התובעת.

מכאן טענתו של הנתבע, כי בהעדר הפרה של הסכם הביטול מצידו, התובעת לא הייתה זכאית לבטל את הסכם הביטול, אשר למעט בעניין התביעה בבית הדין לעבודה, עומד על כנו, על סעיף ויתור התביעות ההדדי שבו. לפיכך, ממילא, התובעת חסומה מהגשת תביעה כלשהי כנגדו ודין תביעתה להידחות.

כן טען הנתבע, כי לא הפר אף את הסכם ההשקעה. זאת, הואיל והתשלום לו התחייב בהסכם ההשקעה היה אמור להיות משולם מתוך התקבולים שיקבל מהתובעת והואיל והתובעת לא הקצתה לו מניות כנדרש בהסכם זה. כן טען הנתבע בהקשר זה, כי התברר לו בדיעבד שהבר אינו רווחי וכי בוצעו בעסקה של התובעת פעולות בלתי כשרות ביחס לכספים, העסקת עובדים, ועוד.

באשר לסכומים הנתבעים טען הנתבע, כי התובעת לא הוכיחה נזקיה הנטענים.

1. דיון

ד1. הוראות הסכם הביטול הרלבנטיות

עיון בהסכם הביטול עצמו מלמד, כי בכל הנוגע לוויתור הדדי של הצדדים על טענות, דרישות או תביעות הדדיות, הוראות ההסכם הינן ברורות ומפורשות, והן אף כוללות התייחסות מפורשת, חוזרת, לוויתור של שני הצדדים על דרישות עתידיות בתחום דיני העבודה.

בסעיף 5 להסכם הביטול נקבע:

"הצדדים מסכימים כי ההסכם יבוטל ולצדדים לא יהיו טענות ו/או דרישות ו/או תביעות ו/או תביעות שכר עבודה האחד כלפי השני וזאת בכפוף למילוי התחייבויות הצדדים המפורטות להלן".

בסעיף 7 להסכם הביטול – סעיף תניית הוויתור ההדדית המרכזי, נקבע:

"ההחזר בסך 17,000 ₪ ישולם לבעז ב- 3 תשלומים שווים...

למען הסר כל ספק, עם תשלום הסך של 17,000 ₪ ... לידי בעז מהווה סיום מוחלט וסופי לכל טענה מצד בעז כלפי החברה ובעז מצהיר ומתחייב כי לא יהיו לו כל טענות ו/או דרישות ו/או תביעות כלפי החברה, לא בדבר הסכם הקצאת המניות ולא בכל עניין אחר הנובע ממנו לרבות טענות בדבר תגמולים ו/או שכר עבודה המגיעים לו בגין עבודתו בחברה וכי הוא זונח את כל הטענות שנטענו במכתבו של בא כוחו מיום 15.10.08 המצ"ב להסכם זה".

בסעיף 12 להסכם הביטול נקבע:

"הסכם זה מבטא את רצון הצדדים באופן מלא ולאחר ביצועו ע"י כ"א מהצדדים לא תהיה לצדדים כל טענה ו/או דרישה ו/או תביעה בקשר להסכם הקצאת המניות ולרכישת המניות בכלל ו/או לקבלת תשלומים שונים מצד למשנהו לרבות קבלת שכר עבודה".

בסעיף 14 להסכם הביטול אף נקבע, כי הסעיפים הנ"ל (וכן סעיפים נוספים בהסכם זה) יחשבו כהוראות יסודיות בהסכם, אשר הפרתן תחשב להפרה יסודית שלו.

ד2. שאלת תוקפו של הסכם הביטול נוכח זניחת הדרישה לשכר עבודה במסגרתו

כאמור לעיל, במסגרת התחייבויות הנתבע בסעיף 7 להסכם הביטול, וכנגד השבת סך של 17,000 ₪ לידיו, הוא זנח את טענותיו ודרישותיו הכספיות שנכללו במכתב בא כוחו מיום 15.10.08, לרבות לעניין תשלום שכר עבודה.

מן הראיות והעדויות אשר הוצגו לפני עולה, כי אין מדובר בהסכם אשר נכרת בחטף, או בנוסח הסכם שהוכתב חד צדדית על ידי התובעת או מי מטעמה. הוכח, כי שני הצדדים היו מיוצגים על ידי עורכי דין בשלב זה, כשהנתבע כאמור יוצג על ידי אחיו, ובאי כוחם אף החליפו ביניהם, בהמשך למכתבי דרישה הדדיים, טיוטות הסכם אשר גובשו לבסוף לנוסחו הסופי של הסכם הביטול.

במכתב זה מאת בא כוחו (נספח ב' לתצהיר שמיד), אשר צורף להסכם בין הצדדים, דרש הנתבע (בסעיף 1 למכתב) שכר עבודה עבור מספר חודשים בסך כולל של 22,600 ₪ (וכן פיצויי הלנה בגינו בסך 26,980 ₪) וכן דרש (בסעיף 2 למכתב זה) את השבתו של הסך ששילם על פי הסכם ההשקעה - 17,921 ₪. לצורכי פשרה היה הנתבע מוכן להסתפק באותו שלב בסך של 40,000 ש"ח עבור שני המרכיבים הנ"ל (סעיף 3 למכתב).

למכתב זה השיבה התובעת באמצעות בא כוחה, במכתב מטעמה מיום 3.11.08 (נספח ג' לתצהיר שמיד), בו דחתה את דרישותיו הכספיות של הנתבע ואת טענותיו מכל וכל וטענה, כי עקב הפרתו של הנתבע את הסכם ההשקעה נגרמו לה נזקים רבים ומגוונים, וזאת בסך כולל העולה על 110,000 ₪, סכום אותו בכוונתה לתבוע מן הנתבע.

בהמשך לתכתובת זו, התקיימו בין הצדדים, באמצעות עורכי הדין, מגעים שונים והוחלפו טיוטות הסכם (אחת הטיוטות צורפה כנספח ד' לתצהיר שמיד), אשר הבשילו בסופו של דבר לנוסחו הסופי של הסכם הביטול.

בהסכם זה, נכללו שורה של הצהרות והסכמות בין הצדדים.

מסעיף 7 להסכם הביטול עולה, כי בסופו של דבר, ולמרות יריות הפתיחה בתכתובות בין הצדדים, אשר כללו דרישות הדדיות לסכומים גבוהים הרבה יותר, ההסכמה הכספית הסופית ביניהם הסתכמה, למעשה, בקיזוז הדדי - וויתור מצד התובעת על הסכום שבידיה – 17,000 ₪, וויתור נגדי מצד הנתבע על דרישתו לשכר עבודה הנקובה במכתב הנ"ל – 22,600 ₪ (בצירוף הפרשי הלנה).

אמנם, אין מדובר בוויתור הדדי זהה לחלוטין מבחינת הסכומים, אך ניתן בהחלט לומר, כי הפרופורציות הכספיות של הסכומים הנ"ל הינן דומות.

אף יחסי הכוחות בין הצדדים בשלב זה היו דומים - שותפים עסקיים שמבקשים לנתק את הקשר ביניהם, על כל היבטיו, וללכת איש איש לדרכו, כאשר שני הצדדים מיוצגים על ידי עורכי דין במגעים לקראת ניתוק זה.

ודוק: בסעיף 4 להסכם הביטול, הנתבע אישר כי היפר את הסכם ההשקעה:

"בועז מצהיר ומתחייב בזאת כי ידוע לו שלאור העובדה שהפר את הסכם הקצאת המניות ע"י אי עמידה בביצוע התשלומים הנקובים בו, החברה הייתה זכאית לבטל את ההסכם באופן חד צדדי וללא כל תשלום מצידה, משכך ידוע לה כי הסכם זה נכרת לפנים משורת הדין ועל מנת לסיים את המחלוקת בין הצדדים ברוח טובה ובדרכי שלום".

בשים לב לכך, שהנתבע הודה בגדר הסכם הביטול כאמור, כי היפר את הסכם ההשקעה, ברור הוא, כי לצד דרישותיו במישור שכר עבודה, הוא לקח בחשבון את טענות התובעת לנזקיה עקב הפרה זו מצידו ואת החשיפה הכספית מבחינתו, באם הסכם ההשקעה יבוטל על ידי התובעת ותוגש כנגדו תביעה בפרשה. זאת, בפרט שטענות אלו קיבלו ביטוי מפורש ומפורט במכתבו הנ"ל של בא כוח התובעת, הן במישור סוג הנזקים הנטענים והן במישור סכומי הנזק הנטענים, אשר לפי הנטען במכתב זה, הסתכמו בסך של 110,000 ₪.

ודוק: גם אם מדובר בסכום מוגזם או מנופח אשר נטען בגדר מכתב התשובה הנ"ל מטעם התובעת, וגם אם נזקיה הנטענים של התובעת בגדרו של מכתב זה לא היו מבוססים עד תום, ברור הוא, כי הנתבע לא שילם לתובעת את מלוא סכום ההשקעה לו התחייב בגדר הסכם ההשקעה, וכאמור, אף הכיר בגדר הסכם הביטול בכך שמדובר בהפרה מצידו של הסכם ההשקעה. מכאן, שאף ברור הוא, כי הנתבע צריך היה לקחת בחשבון, וככל הנראה כך אכן עשה, מן הסתם בעצת בא כוחו, כי הוא מצוי במצב דברים זה בחשיפה כספית, באם תוגש כנגדו על ידי התובעת תביעה בגין הפרתו את הסכם ההשקעה.

מכאן, שכנגד טענתו של הנתבע לחוב כלפיו בגין שכר עבודה, ניצבו טענות של ממש מצד התובעת להפרתו של הנתבע, בה הודה, את הסכם ההשקעה, ולנזקים להם טענה עקב הפרה זו.

יודגש, כי במקרה דנן, עובר לכריתת הסכם הביטול, על תניית הוויתור שבו, הייתה קיימת מחלוקת בין הצדדים בשאלת זכותו של הנתבע לשכר עבודה. הדברים עולים באופן ברור מן התכתובות בין הצדדים שצורפו לתביעה ולתצהירי התובעים, ואשר עסקו, בין היתר בדרישות הנתבע לשכר עבודה ופיצויי הלנה (נספחים ב'-ג' לתביעה).

בסעיף 1 למכתב בא כוחו דאז של הנתבע מיום 15.10.08, נדרשה התובעת לשלם לנתבע שכר עבודה ופיצויי הלנה, כדלקמן:

"החל מחודש דצמבר 2007 עובד בועז כמנהל צוות הבר בחברה ... בגין עבודתו של בועז הונפקו לו תלושי שכר חודשיים, אולם שכר עבודתו עבור החודשים אפריל עד ספטמבר 2008, טרם שולם לו במלואו... בקיזוז הסכומים ששלומו לו בפועל כד כה, נותרתם חייבים לבועז סך של 22,600 ₪ (בערכי קרן) שעליו יש להוסיף פיצויים בגין הלנת שכר לפי חוק בסך של 26,980 ₪ ... כך שבסך הכל עליכם לשלם לבועז סכום של 49,580 ₪ כשכר מולן, ועל כך אין ולא יכול להיות כל עוררין".

בסעיף 11 לתשובת ב"כ התובעת למכתב הנ"ל מיום 3.11.08, התייחס אף הוא לנושא דרישת הנתבע ביחס לשכר עבודה, כדלקמן:

"אשר לטענת מרשך לגבי חוב שכר עבודה, הרי שבין מרשי לבין מרשך כלל לא התקיימו יחסי עובד מעביד והפעילות של מרשך בחברה נבעה מחתימתו על ההסכם ומכך שהתעתד להיות בעל מניות בחברה ומרשיי שומרים לעצמם את הזכות לטעון כל טענה לעניין זה וכל עניין הנובע ממנו".

כאמור, אף בהסכם הביטול עצמו, במסגרת תניית הוויתור אשר בסעיף 7, מאוזכרות דרישותיו הספציפיות הנ"ל של הנתבע מתחום דיני העבודה, באשר קיימת הפניה מפורשת וזניחה של טענות הנתבע בעניין זה.

כלומר, שני הצדדים היו מודעים לכך שקיימות לנתבע דרישות שכר והלנה קונקרטיות בגין עבודתו בעבר, ודרישות אלו הוכרו על ידם, נלקחו בחשבון ו"תומחרו" בהסכם הביטול הכולל אליו הגיעו הצדדים.

במילים אחרות, אין מדובר בהסכם השולל מראש את זכותו של עובד לשכר עבודה, אלא בקיזוז בדיעבד, בגדר הסדר פשרה, בין זכות נטענת זו לשכר עבודה לבין זכויות נטענות של הצד שכנגד.

בנסיבות אלו אני סבורה, כי במקרה דנן, ההסדר שהושג בין הצדדים בגדר הסכם הביטול אינו משקף וויתור חד צדדי מצד הנתבע על זכויותיו הנטענות לשכר עבודה, או על דרישה כספית אחרת כלשהי מצידו, וכי זכויות אלו והדרישה הכספית הכרוכה בהן נלקחו בחשבון והיוו חלק מההסדר הכולל ומההתקזזות בין הצדדים ביחס לדרישותיהם ההדדיות.

משכך, מדובר, לטעמי, בפשרה סבירה ולגיטימית, אשר אין לראות בה משום התניה אסורה על חקיקת מגן כופה כלשהי. מצב דברים זה, של הסדר פשרה בדיעבד, המסדיר סכומים ששני הצדדים חבים זה לזה, הינו שונה מוויתור חד צדדי מראש של עובד על זכויות הנוגעות לשכר עבודתו. ודוק: אין פסול, לכשעצמו, בקיזוז בין זכות עובד לשכר כנגד חוב אחר כלשהו שהוא חב כלפי הצד שכנגד, בוודאי כאשר מדובר בוויתור הדדי סביר בנסיבות העניין, וכאשר לא קיים פער של ממש ביחסי הכוחות בין הצדדים עובר להתקשרות בהסדר הנבחן.

(ראה דיון בעניין זה: ד' פרידמן ונ' כהן חוזים כרך ג', פרק 29, סע' 29.69, עמ' 552, וסקירת ההלכות שם).

ודוק: גם אם נפרש את ההסדר בהסכם הביטול, כהסדר הכולל אף מרכיב של שלילת זכות הגישה של הצדדים לערכאות (הדברים אינם נאמרים בהסכם במפורש, אך יתכן וניתן לפרשם ככאלו נוכח הנוסח בדבר העדר תביעות עתידיות), גם אם זה מצב הדברים – הרי שרק שלילה זו של זכות הגישה לערכאות הינו פסולה וחסרת תוקף, בעוד שהוויתור ההדדי והקיזוז עצמם הינם תקפים, מהטעמים שפורטו לעיל.

כאמור, שלילת זכות הפניה לערכאות, להבדיל מהתכחשות לתוכנו של ההסדר עצמו, אכן אינה לגיטימית והינה מנוגדת, בראש וראשונה, לתקנת הציבור, ומשכך הינה פסולה בהתאם לסעיף 30 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג – 1973 (להלן: "חוק החוזים") ואיננה תופסת.

(ראה בעניין זה: ע"א 3833/93 לוין נ' לוין, פ"ד מח (2) 862,874; ע"א 197/89 הסתדרות אגודת ישראל בארץ ישראל נ' שוורץ, פ"ד מה (3) 320; ה"פ (י-ם) 652/97 לוין נ' מעונות ילדים בישראל, תק-מח 98(1) 1347).

עם זאת, בהתאם לסעיף 31 לחוק החוזים, המחיל על הסכם פסול, בין היתר, את סעיף 19 לחוק החוזים בדבר ביטול חלקי של הסכם הניתן להפרדה לחלקים, יש לקבוע, כי במקרה דנן רק חלק זה בהסכם בדבר שלילת זכות הגישה לערכאות, הניתן בהחלט להפרדה משאר חלקיו, הינו בטל, בעוד ששאר חלקיו של הסכם הביטול עומדים בתוקפם.

כלומר, יש לומר בעניין זה, כי הנתבע היה רשאי לפנות לערכאות למרות הסכם הביטול, בטענות או תביעות כאלו ואחרות, אך אין לקבל את התכחשותו לתוכנו של הסכם הביטול, או חלקו, בטענה להיותו של ההסדר בעניין זניחת דרישתו לשכר עבודה מנוגד לחקיקת מגן כופה ולפיכך אינו מחייב.

לסיכום נושא זה אני קובעת, כי הסכם הביטול הינו הסכם מחייב שיש לקיימו.

ד3. האם הגשת התביעה בבית הדין לעבודה מהווה הפרה של הסכם הביטול מצד הנתבע ?

נוכח קביעותי לעיל, אף אין בידי לקבל את טענת התובעת, לפיה עצם פנייתו של הנתבע לבית הדין לעבודה והגשת תביעתו שם מהווה הפרה יסודית של הסכם הביטול.

כאמור לעיל, שלילת זכות הפניה לערכאות, להבדיל מהתכחשות לתוכנו של ההסדר עצמו, אכן אינה לגיטימית והינה מנוגדת לטעמי, בראש וראשונה, לתקנת הציבור, ומשכך הינה פסולה (להבדיל משאר חלקיו של הסכם הביטול).

מכאן, שעצם הגשת התביעה אינה מהווה הפרה של הסכם הביטול מצד הנתבע.

באשר להתכחשות הנתבע לתוכנו של הסכם הביטול ועמדתו בעניין, הבעתי את עמדתי לעיל, כי אני סבורה, כי הסכם הביטול משקף פשרה סבירה ולגיטימית בין הצדדים וכי יש להקנות לו תוקף מחייב.

מטעמים אלו, אני קובעת, כי אין בעצם הגשת התביעה בבית הדין לעבודה, תהיינה תוצאותיה אשר תהיינה, משום הפרה יסודית של הסכם הביטול.

ד4.       האם הייתה הטעיה מצד הנתבע בשלב הטרום חוזי ?

מעבר לקביעותי לעיל בדבר תוקפו של ההסכם ודחיית טענת ההפרה, אף איני סבורה, כי הונחה לפני בית המשפט תשתית המצדיקה קביעה בדבר הטעייה מצד הנתבע בשלב המו"מ הטרום חוזי בעניין זה, היורדת לשורש קיומו של הסכם הביטול ומביאה לבטלותו.

כמצוטט לעיל, הנתבע הכחיש כי היה מודע, בעת כריתת ההסכם, לכך שיוכל לתבוע שכרו בבית הדין לעבודה למרות הוויתור על זכות זו.

הנתבע הכחיש בעדותו בחקירה נגדית, כי היה מודע לכך, כי וויתור על זכויות עבודה אינו תקף, וטען, כי בעת ההתקשרות הוא היה שרוי במצוקה כספית עד כדי פת לחם (עמ' 30 ש' 28 לפרוטוקול), והיה זקוק עד מאד להשבת הסך הנ"ל של 17,000 ₪, גם אם במחיר וויתור על סכום גדול יותר אשר סבר כי מגיע לו בגין שכר עבודה ופיצויי הלנה:

"ת. אכן לא התכוונתי לתבוע את החברה. אני אכן חתום על הסעיף ועל מה שהוא אומר.

ש. באותו סעיף התחייבת שאתה זונח את כל הטענות של אחיך במכתב שלו מ 15.10 האם נכון?

ת. אני שוב ואומר אני מאשר שמה שכתוב בסעיף.

ש. לגבי האזכור הספציפי של המכתב של האח

ת. אוקי

ש. אחרי שהודית בכתב שאתה הפרת את הסכם הקצאת המניות אחרי שקיבלת 17,000 ₪ מהחברה, אחרי שהתחייבת שאתה לא תתבע את החברה אתה זונח את כל הטענות שלך שנה אחר כך אתה מגיש תביעה לבית הדין לעבודה, למה את עושה את זה.

ת. כי שנה אחרי כן גיליתי שהתלושים שבגינם לא קיבלתי שכר בזמן שהייתי עובד של החברה וחתמתי על ויתור עליהם, מגיעים לי ואי אפשר להכריח אותי או לגורם (צ"ל – לגרום) לי באיזשהי צורה לוותר על הזכויות האלו. גיליתי שכן מגיע לי.

ש. התלושים האלה קיבלת שנה אחר כך מהחברה ?

ת. לא

ש. הם היו בידיך כשחתמת על הסכם הביטול ?

ת. כן.

שאלות בית המשפט:

ש. במכתב של אחיך שצורף לתצהירים – הוא מתלונן בשמך על התלושים האלה

ת. רציתי לקבל מה שיכולתי.

ש. הדרישות הללו השיח בינך לבין אחיך היו על השולחן ידעת אותם ?

ת. הנחתי שפה זה נגמר. לא ידעתי שלמרות שחתמתי על הויתור אני עדיין לתבוע את הזכויות בבד"ע.

ש. בסיטואציה כזו צריך להחזיר בחזרה את הסכום של ה 17,000

ת. זה כסף ששילמתי עבור המניות לא התבצע שום דבר החזירו לי וויתרנו על כל העניינים".

(עמ' 32 ש' 17 – עמ' 33 ש' 8 לפרוטוקול).

גרסתו זו של הנתבע, לפיה בעת כריתת הסכם הביטול לא היה מודע לזכויותיו לפנות לבית הדין לעבודה ולא תכנן להגיש תביעה כאמור, לא הופרכה או נסתרה בראיה אחרת כלשהי מצד התובעת.

מכאן קביעתי, כי התובעת לא הרימה את הנטל להוכחת טענתה בדבר הטעייתה על ידי הנתבע בשלב הטרום חוזי, עובר לכריתת הסכם הביטול.

ד5. השתק שיפוטי היורד לשורש התביעה דנן

לקראת סיום אציין, כי אני סבורה, כי דין התביעה להדחות אף מחמת השתק שיפוטי המונע מן התובעת לעתור בהליך דנן לבטלות ההסכם ולסעדים הנתבעים על ידה עקב כך.

כמפורט לעיל, התובעת הגנה בטיעוניה בהליך זה, על הלגיטימיות שבהסכם הביטול בו התקשרה עם הנתבע, לרבות חלקו של הסכם זה הנוגע לזניחת הנתבע את דרישתו הכספית לשכר עבודה. זאת, בהיותו של הסכם הביטול, לטענתה, הסכם מאוזן וסביר מבחינת תוכנו של ההסדר בין הצדדים, אשר הושג לאחר מגעים ומו"מ מאוזנים מבחינת יחסי הכוחות בין הצדדים ולאחר ששני הצדדים זנחו את דרישותיהם המלאות זה כלפי זה, לטובת הסדר המאפשר את סיום היחסים ביניהם בדרכי פשרה וללא מאבקים משפטיים, מטרה בה היו שני הצדדים מעוניינים.

אף בגדר ההליך המתנהל בבית הדין לעבודה, טענה התובעת לתוקפו של הסכם הביטול ולכך שהנתבע חסום נוכח הסכם זה מהגשת תביעתו לשכר עבודה בבית הדין לעבודה (ראה התייחסות ב"כ הצדדים לעניין זה בעמ' 3 לפרוטוקול הדיון מיום 27.11.2011).

טענות אלה, הן בבית הדין לעבודה והן בגדר ההליך דנן, אינן מתיישבות עם הסעדים המבוקשים על ידי התובעת בגדרו של הליך זה ועם טענתה לבטלות הסכם הביטול נוכח הפרתו על ידי הנתבע.

אני סבורה, כי התובעת מושתקת במצב דברים זה, מלטעון בקול אחד, בגדר ההליך בבית הדין לעבודה, כטענת הגנה מרכזית, לתוקפו של הסכם הביטול והמחסום שהוא מניח לפני הנתבע מלהגיש תביעתו בבית הדין לעבודה, ובקול שני, לטעון להפרת ההסכם עקב הגשתו של הליך זה ולבטלותו עקב כך.

התנהלות זו מנוגדת למושכלות יסוד של ניהול הליך משפטי בתום לב ובהגינות.

ודוק: למיטב ידיעתי, באשר אף אחד מהצדדים לא עדכן אחרת בעניין מאז הסתיים בירור ההליך, טרם ניתן פסק דין בתביעת הנתבע בבית הדין לעבודה, כך שממילא אין מדובר במצב דברים בו טענה זו של התובעת לכשרותו של הסכם הביטול כבר נדחתה בבית הדין לעבודה.

בהקשר זה יצוין, כי בהלכה הפסוקה נקבע, כי כיום אין זה הכרח, כי בכל מקרה ומקרה יהיה "כלל ההצלחה הקודמת", אשר היווה בעבר תנאי להחלת דוקטרינת ההשתק השיפוטי, תנאי שאין בלתו, וכי באספקלריית תום-הלב וההגינות אין צורך, ככלל, בהצלחה קודמת בטענה זו. די בכך, כי בעל הדין הציג לטובתו טענות הפוכות, במישור המשפטי או העובדתי, בהליך אחר (ראו: רע"א 4224/04 בית ששון בע"מ ואח' נ' שיכון עובדים והשקעות בע"מ ואח', פ"ד נט (6) 625 (2005); רע"א 8297/12 הפניקס הישראלי לביטוח בע"מ ואח' נ' המוסד לביטוח לאומי, סעיפים 12-13 לפסק הדין (16.7.2013) ).

כאמור לעיל, במקרה דנן, אני סבורה, כי יש לקבל את טענות התובעת בעניין היותו של הסכם הביטול כשר ומחייב. ואולם, איני סבורה, כי יש לאפשר לה לטעון דבר והיפוכו בהקשר זה, במסגרת שני הליכים שונים. בעניין זה אני סבורה, כי נוכח עמדתה הראשונית של התובעת בדבר כשרותו של הסכם הביטול והיותו של הנתבע מושתק וחסום מלתבוע אותה בבית הדין לעבודה, המהווה טענת הגנה מרכזית מטעמה שם, הרי שהיא עצמה מושתקת וחסומה מלתבוע את הנתבע בגדר הליך זה בטענה נוגדת, להפרת ההסכם וביטולו ועקב כך אף לתבוע נזקיה בגין הפרשה כולה.

אני ערה לכך, כי קיימת אפשרות, כי טענת הגנה מרכזית זו של התובעת בדבר תוקפו של הסכם הביטול, תידחה על ידי כב' בית הדין לעבודה, אשר רשאי כמובן להחזיק בעמדה שונה ממני בעניין זה. ואולם, התובעת, מטעמיה, היא זו שיצרה מצב דברים אפשרי זה בכך שאצה לה הדרך והיא בחרה להגיש תביעתה בהליך דנן עוד בטרם הוכרע ההליך שהגיש כנגדה הנתבע בבית הדין לעבודה, הליך הקודם בזמן להגשתו של ההליך דנן. בכך, לקחה התובעת על עצמה את הסיכון בעניין זה.

מכל מקום, גם אם בית הדין הנכבד לעבודה יסבור, בשונה ממני, כי הסכם הביטול אכן כולל שלילה אסורה של זכות מוגנת לשכר עבודה, הרי שיש להניח, כי במקרה כזה, ייתן בית הדין את דעתו לכך, כי וויתור זה, גם אם הינו פסול, קשור בטבורו לוויתורים מצדה של התובעת בהסכם הביטול ובפרט, לקיזוז הסך של 17,000 ₪ שהתובעת השיבה לנתבע מכוח אותו הסכם.

ד6. שאר מרכיבי התביעה

קביעותי לעיל, שומטות את הקרקע מתחת התביעה הכספית להשבה ופיצויים בהקשר להסכם ההשקעה והסכם הביטול, ומייתרות דיון בשאלת הנזקיה הנטענים של התובעת. כן מתייתר הדיון בטענות הנתבע (המנוגדות להצהרתו המפורשת בהסכם הביטול), כי לא היפר את הסכם ההשקעה.

1. סיכום

נוכח הקביעות לעיל, תוצאת ההליך הינה דחיית התביעה.

נוכח התרשמותי הכוללת מנסיבות המקרה ואופן התנהלותו של הנתבע, לא מצאתי מקום לפסוק לטובתו הוצאות או שכ"ט בהליך זה, למרות דחיית התביעה.

המזכירות תשלח פסק הדין לב"כ הצדדים.

ניתן היום, ט' אב תשע"ד, 05 אוגוסט 2014, בהעדר הצדדים.