1. לפני בקשתה של הנתבעת להורות כי התובע יפקיד ערובה להבטחת הוצאותיה, כאמור בתקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984 (להלן: "תקנות סדר הדין האזרחי").

רקע עובדתי וההליכים בתיק:

1. הנתבעת היא חברה בתחום הבניין והפיתוח הרשומה בישראל. במהלך שנת 2008 התקשרה הנתבעת בחוזה עם חברת החשמל בישראל שבמסגרתו התחייבה לבצע עבודות בנייה של קו חשמל ראשי בעל מתח גבוה באזור יהודה ושומרון המחבר בין גוש עציון לקריית ארבע.
2. התובע הוא קבלן עבודות בנייה ושיפוצים תושב הרשות הפלסטינית. אין חולק כי התובע הועסק על ידי הנתבעת לצורך ביצוע עבודות בנייה של קו חשמל מעבר לקו הירוק.
3. ביום 26.5.10 הגיש התובע תובענה כספית על סך של 331,617 ₪ כנגד הנתבעת ובה טען כי הנתבעת חבה לו כספים בגין העבודה שביצע עבורה. הנתבעת מצידה חלקה הן על חישובי התובע והן על הסכומים ששולמו לתובע. לטענת הנתבעת, התובע לא יכול היה לתת לה חשבונית מס ועל כן העבירה תשלומים באמצעות צד שלישי, וזאת על פי הנחיית התובע.
4. לתמיכה בטענותיה, צירפה הנתבעת כתב טענות שהגיש התובע לטענתה בהליך בוררות שמתנהל בינו ובין אותו צד שלישי, ובו הודה התובע כי הנתבעת העבירה לידי הצד השלישי כספים עבורו, אך אלו לא הועברו לידו. (להלן: "מסמך הבוררות"). התובע הכחיש כי חתם על מסמך הבוררות דנן וטען שהיה יכול לתת חשבוניות ושהנתבעת עשתה יד אחת עם הצד השלישי, כדי לא לשלם לו.
5. ביום 23.11.10 הוגשה הבקשה הראשונה להפקדת ערובה להבטחת הוצאות. בדיון מיום 24.5.11 קבעתי כדלקמן:

"לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, הרי שאני סבורה כי ראוי בשלב ראשון לברר בצורה יותר מעמיקה את סיכויי התביעה וזאת נוכח הכחשת התובע כי חתם על נספח ב' לכתב ההגנה".

1. באותו מועד מיניתי את מר בצלאלי מומחה לכתב יד מטעם ביהמ"ש (להלן: "המומחה") לצורך מתן חוות דעת בשאלה האם התובע חתם על ההסכם שהנתבעת הציגה.
2. ביום 7.6.12 התקבלה חוות דעתו של המומחה אשר קבע כדלקמן:

"בבדיקה שערכתו מצאתי התאמה בתכונות כתיבה בין חתימות וכתב יד שבמסמכים א' עד ו' הנ"ל שבמחלוקת לבין הדוגמאות ע"ש מוסא מחמוד מוסא אלוחואח שקיבלתי לבדיקה, במידה שאינה מותירה בי ספק של ממש שהחתימות וכתב היד נכתבו על ידו....

.....

....

החתימות וכתב היד שבמחלוקת כתובים בצורה שוטפת ולא מצאתי בהם סימנים לחיקוי או זיוף.

מסקנתי מבוססת גם על התאמה שמצאתי בין החתימות וכתב היד שבמחלוקת לבין הדוגמאות בתכונות כתיבה מהסוג הנבדק באמצעות מיקרוסקופ."

נימוקי הבקשה:

1. מסקנתו של המומחה מעידה על כך שאין לתביעה כל סיכוי ממשי שכן במסמך הבוררות אישר התובע כי הורה לנתבעת להעביר כספים לצד שלישי, הודה באופן חישוב הכספים שעולה בקנה אחד עם גרסת הנתבעת ואף אישר כי הכספים אכן הועברו לידי אותו צד שלישי.
2. במידה והתביעה תידחה לא תהיה בידי המבקשת דרך לגבות את ההוצאות שייגרמו לה בין היתר משום שהתובע הינו תושב שטחים ודינו כתובע שמתגורר בחו"ל (עא 22/61 ראובן לב-טוב, ו-2 אח' נ' פרננדה קצוני-אצולני, ו-3 אח' , טו (),רעא 544/89 אויקל תעשיות (1985) בע"מ נ' נילי מפעלי מתכת בע"מ , מד (1) 647 ו - עע (ארצי) -1064/00 דניאל קיניאנג'וי נ' אוליצקי עבודות עפר כבישים ופיתוח בע"מ , לה (2000) 625).
3. המשיב לא הצביע על נכסים הנמצאים בארץ ו/או בחו"ל מהם תוכל המבקשת להיפרע בעתיד במידת הצורך (רעא 3601/04 לין ו'נצ'ון נ' מדינת ישראל מנהלת ההגירה/ משטרת ישראל [פורסם במאגרים המשפטיים]).

נימוקי התשובה לבקשה:

1. חוות דעתו של המומחה אינה מנומקת והסתמכות עליה מבלי לברר את מהימנותה לאחר חקירתו של המומחה בחקירה נגדית פוגעת בזכותו של המשיב להליך הוגן.
2. ממצאי חוות הדעת אינם מתייחסים למלוא סכום התביעה והם מעידים רק על סכומים מזעריים.
3. הנתבעת מנסה לחסום את דרכו של התובע בביהמ"ש, וזאת רק בשל מצבו הכלכלי הרעוע. הנתבעת היא שאחראית למצבו הכלכלי הקשה וזאת בשל אי תשלום הכספים הרבים המגיעים לו.

דיון והכרעה:

1. כפי שנפסק לא אחת, החלטה על הפקדת ערובה מחייבת עריכת איזון בין זכות הגישה לערכאות שהיא זכות חוקתית לבין זכותו הקניינית של הנתבע, לגבות הוצאות שייפסקו לטובתו ככל שיזכה במשפט.
2. תכלית תקנה 519 לתקסד"א היא למנוע תביעות סרק ולהבטיח תשלום הוצאותיו של נתבע כאשר בית המשפט סבור כי סיכויי ההליך קלושים.
3. ככלל, לא יחויב אדם בהפקדת ערובה רק מחמת עוניו. אך שעה שמדובר בתושב חוץ שאין בידו להצביע על נכסים במדינת ישראל, מהם יוכל הנתבע להיפרע ושעה שסיכויי התביעה קלושים הרי שדי באלו כדי לחייב את התובע בהפקדת ערובה. תכלית ההלכה היא שכאשר ישנה סבירות גבוהה, כמעט ודאות, לחוסר יכולת להיפרע, יהיה מוצדק לחייב בערובה (בשא (י-ם) 4615/08 מדינת ישראל - משרד הביטחון נ' מחמד מבארק סלימן סוארקה [פורסם במאגרים המשפטיים] ובשא (י-ם) 8753/09 מדינת ישראל - משרד הביטחון נ' עזבון המנוח ענאן טיבי ז"ל ואח' [פורסם במאגרים המשפטיים]).
4. בעניינינו, התובע הוא תושב שטחים אשר לא הצביע על נכסים כלשהם המצויים בארץ ומהם תוכל הנתבעת להיפרע. יתרה מכך, התובע עצמו העיד על מצבו הכלכלי הקשה בתגובה לבקשה להפקדת ערובה.
5. באשר לסיכויי התביעה, משקבע המומחה מטעם ביהמ"ש באופן חד משמעי שהתובע אכן חתם על נספח ב' לכתב ההגנה, בניגוד מוחלט לטענותיו של התובע, ברי כי קלושים סיכויי התביעה להתקבל. בניגוד לנטען על ידי התובע הרי שהמומחה סקר בחוות דעתו כיצד הגיע למסקנתו, וזאת תוך השוואה בין חתימות שונות של התובע לחתימה על נספח ב' המקורי. חוות דעת זו היא כאמור חד משמעית ואף מבוססת על השוואה מיקרוסקופית ומכאן שהסיכויים להפריכה בחקירה נגדית הינם נמוכים ביותר.
6. באשר לטענת התובע כי ככל שתדחנה טענותיו בדבר נספח ב' הרי שמדובר רק בחלק קטן ממכלול תביעתו, אין בידי לקבל טענה זו. ראשית ייאמר כי התובע לא חישב מה גובה תביעתו בשים לב לנספח ב', אך מנספח ב' עולה כי לכאורה כל התשלומים שהנתבעת הייתה צריכה לשלם היו אמורים לעבור באמצעות הצד השלישי.
7. שנית, אוסיף ואציין כי התובע טען שחתם על נספח א' להסכם בין הצדדים תחת לחצים של הנתבעת שכן הנתבעת נמנעה מלשלם לו בגין עבודתו. לטענת התובע נספח א' מנוגד להסכמות שהיו בינו ובין הנתבעת בעל פה. טענות אלו של התובע מנוגדות אף הן לכאורה למסמך הבוררות, שכן בו הוא מציין כי ההסכמות דומות לאמור בנספח א', ואף מציין אלו סכומים הנתבעת שילמה לו, לפני שגילתה שאין בידו להוציא חשבוניות.
8. מן המקובץ לעיל נראה כי סיכוי התביעה אכן לכאורה קלושים והתקיימו התנאים המצטברים לחיוב התובע בהפקדת ערובה.
9. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים ואת הלכות בתי המשפט בנושא זה מצאתי שיש לחייב את התובע להפקיד סכום של 15,000 ₪. סכום זה משקף לטעמי את עלות ההוצאות הצפויות לנתבעת בניהול התביעה בכללותה, תוך שקלול הטענות שהועלו וסכום התביעה.
10. לפיכך אני מורה לתובע להפקיד בקופת בית המשפט ערובה להבטחת הוצאות הנתבעת, במזומן או בערבות בנקאית צמודת מדד, שאינה מוגבלת בזמן, בתוך 45 יום. ככל שהערובה לא תופקד במועד, תדחה התביעה.

ניתנה היום, כ"ז חשון תשע"ג, 12 נובמבר 2012, בהעדר הצדדים.