פסק דין

פתח דבר והצדדים

התובע עותר לתשלום פיצויים בסך של 180,000 ₪ בשל נזקים שנגרמו לו, לטענתו, מחמת פעולותיו של הנתבע. התובע טוען, כי הנתבע הוציא מן התובע כספים במרמה, במסגרת חברה, שהם היו בעלי מניותיה.

יוער, כי מלכתחילה הוגשה התביעה גם נגד שני נתבעים נוספים, מר ציון לביא וע"ד אושרי בסיל. ביום 19.5.14 נמחקה התביעה, ככל שהיא נגעה לנתבעים נוספים אלו.

טענות התובע

ביום 8.9.2009 התאגדה אב-גז בע"מ (להלן – החברה). החברה הוקמה ביוזמת הנתבע והייתה בבעלות משותפת של התובע, הנתבע ומר ציון לביא (להלן – מר לביא). כל אחד מבעלי המניות החזיק בשליש ממניות החברה. התובע עבד בחברה כטכנאי גז ואילו הנתבע עסק בהנהלה ובשיווק. ביום 14.10.2009 מונה הנתבע למנהל החברה. על שם החברה נפתח חשבון בנק וכן הוצאו על שמה שני כרטיסי אשראי.

התובע, הנתבע ומר לביא נדברו ביניהם, כי כל אחד מהם ישקיע בחברה סך כולל של 150,000 ₪ בתמורה לקבלת שליש ממניות החברה. עוד הוסכם, כי לא ישולמו משכורות לבעלי המניות, אלא מרווחי החברה.

עוד הוסכם, כי עם הקמת החברה יחתמו הבעלים על הסכם שכותרתו "הסכם יסוד שותפות בחברה", אשר נערך ע"י עו"ד אושרי בסיל (להלן – עו"ד בסיל). מסיבה שאינה ברורה לתובע, הסכם שכזה לא נחתם בסופו של דבר.

התובע ומר לביא עמדו בהתחייבויותיהם והשקיעו כספים בחברה. התובע השקיע בחברה סך כולל של 100,000 ₪, ומר לביא השקיע בחברה סך כולל של 89,600 ₪.

הנתבע לא השקיע כספים בחברה כמוסכם, וכן לא העביר רכבים, שהיו בבעלותו, לבעלות החברה, כפי שהבטיח לעשות. למרות זאת, משך לעצמו הנתבע משכורות מהחברה וכן כספים עבור הוצאות רכב. הנתבע עשה שימוש בלעדי בכרטיסי האשראי של החברה, וזאת גם לשימושים פרטיים.

הנתבע מעל בכספים, שהיו מיועדים להשקעה בחברה, ואשר הופקדו בידיו בנאמנות, ועשה בכספים אלו כבתוך שלו: בחודש ספטמבר 2009 קיבל הנתבע סכום כולל של 10,000 ₪ מהתובע וכן סכום נוסף של 10,000 ₪ ממר לביא. הכספים הועברו לנתבע, על מנת שיעשה בהם שימוש לצרכי החברה. הכספים לא הופקדו בחשבון החברה במלואם. תחת זאת, הנתבע הפיק לחברה חשבונית מס לטובתו בגין "יעוץ להקמת חברה לשיווק גז".

זמן קצר לאחר שהפקיד התובע מלוא הכספים בחברה, הודיע הנתבע לתובע, כי נתגלתה אצלו מחלה ממארת. הנתבע ידע על מחלתו זמן רב קודם לכן, והסתיר זאת מהתובע. התובע טוען, כי אם היה מודע למצב בריאותו של הנתבע, לא היה מייסד את החברה בשותפות עם הנתבע ולא היה משקיע בחברה כספים.

ביום 28.12.09 נחתם בין הנתבע ובין מר לביא הסכם להעברת מניות, במסגרתו העביר מר לביא את מניותיו בחברה לנתבע, תמורת תשלום של 70,000 ₪ (להלן – הסכם העברת המניות). התובע התבקש לחתום על הסכם העברת המניות ולאשר, כי אין לו התנגדות לאמור בו.

בדיעבד התברר לתובע, כי נפל קורבן למעשה עוקץ. הסכם העברת המניות היה - למעשה - התחייבות של החברה להשיב למר לביא את השקעותיו בה. עוד התברר לתובע, כי הוא הוחתם בעורמה וללא ידיעתו, על ערבות אישית להתחייבויות החברה, ובכלל זה גם להתחייבויות הנתבע כלפי מר לביא.

בהמשך, כאשר ביקר התובע במשרדי החברה, מצא על שולחן העבודה מסמך, שחזה כמסמך שנערך ביום 26.4.2010. מהאמור באותו מסמך עולה, כי נערכה ישיבת בעלי מניות בחברה בהשתתפות הנתבע לבדו, במהלכה הוחלט על סגירת החברה החל מיום 30.4.2010. עוד עולה מהאמור באותו מסמך, כי לשם הסדרת התחייבות החברה כלפי מר לביא הוחלט להעביר למר לביא את בלוני הגז, שהיו בבעלות החברה. עוד התברר לתובע, כי הנתבע שיגר מכתבים למספר ספקים, שעבדו עם החברה. במכתבים אלו קרא הנתבע לספקים שונים להפסיק את מתן השירותים השונים לחברה.

חרף פניותיו של ב"כ התובע לנתבע, בהן הורה לו שלא למכור את ציוד החברה, מסר הנתבע לידי מר לביא את מלאי בלוני הגז, בשווי של 65,000 ₪, ובכך רוקן לחלוטין את החברה מנכסיה.

התובע טוען, כי קמות לו עילות התביעה הבאות: הפרת חובת תום הלב במשא ומתן; מעילה באמון; פגם באומד דעת הצדדים ובגמירות דעתם; טעות והטעיה; הסכם מקפח ומפלה ועשיית עושר שלא במשפט. בנסיבות הענין, עותר התובע לפיצוי נזקיו כדלקמן:

• 100,000 ₪ כספי ההשקעה בחברה, שירדו לטימיון בעטיו של הנתבע ובשל מצגי השווא שהציג;
• 80,000 ₪ בגין שישה חודשים בהם לא קיבל התובע שכר בעבור עבודתו ובגין הפסד מקום עבודה חלופי;
• 80,000 ₪ בגין עגמת נפש.

סך נזקי התובע עומדים על סך של 260,000 ₪, ואולם התובע העמיד את תביעתו על סך כולל של 180,000 ₪ בלבד.

טענות הנתבע

יש לדחות את התביעה מחמת העדר עילה. על התובע להפנות טענותיו לחברה – שהינה ישות משפטית עצמאית - ולא כלפי הנתבע, שלא חב לתובע מאומה. הנתבע השקיע כספים בחברה בהתאם לנדרש ולמוסכם.

חזקה על התובע, שמנהל עסק עצמאי, בנוסף להיותו שותף בחברה, כי חתם על הסכם העברת המניות, לאחר שהבין האמור בו והסכים לכך. התובע ידע היטב את משמעויות ההסכם ואת המחויבויות העולות ממנו. הסכם העברת המניות נעשה בהתאם לדין וללא משוא פנים.

הנתבע פעל כמנכ"ל בפועל של החברה ולא לקח לעצמו דבר שלא בהתאם לתפקידו. הרכבים שבבעלות הנתבע, שמוזכרים בכתב התביעה, שימשו את הנתבע כמנכ"ל החברה וכן את החברה עצמה. החברה פעלה בשקיפות מלאה והיתה לתובע ידיעה מוחלטת על הנעשה בחברה. לתובע היתה אפשרות להתעדכן בהוצאות החברה ובהכנסותיה, ככל שחפץ בכך.

כל הפרוטוקולים של ישיבות הנהלת החברה נכתבו ביחד עם התובע ובעלי המניות האחרים בחברה, ככל שהיו. כך גם פרוטוקול סגירת החברה נערך בידיעתו של התובע.

לא הופקדו בידי הנתבע כספים בנאמנות. כל תשלום שהועבר לנתבע עבור החברה הופקד בחשבון החברה והיה שייך לחברה בלבד.

דיון והכרעה

אי השקעת כספים בחברה

התובע טוען, כי הוסכם בין השותפים, כי כל אחד מהם ישקיע 150,000 ₪ בקופת החברה "בהדרגה" (סעיף 12 לתצהיר עדותו של התובע). התובע אינו מציין, מהו פרק הזמן שנקבע להשלמת השקעה זו. גם התובע עצמו לא השקיע את הסכום במלואו, אלא 100,000 ₪ בלבד (סעיף 18 לתצהיר עדותו של התובע; עמ' 11 לפרוטוקול, שורות
21-31). התובע טוען, כי הנתבע לא עמד בהסכמה זו. בהקשר זה יצויין, כי הנתבע מכחיש הטענה, וטוען, כי גם הוא השקיע כספים בחברה (עמ' 18 לפרוטקול, שורות
7-15):

"ש. אתה התחייבת כפי שאמרת מקודם כמו כולם, להשקיע כסף בחב', בפועל לא השקעת כסף?

ת. לא נכון. בפועל השקעתי כסף בחשבון הבנק.

ש. למה ציון בתצהירו שהוא מוזמן כעד מטעמך אומר שאתה לא השקעת את הכסף?

ת. אני השקעתי כסף בחב'. שילמתי אגרת רישוי לרישום חב' מכרטיס אשראי שלי. שילמתי 3 חודשי שכ"ד בשיקים שלי.

ש. איפה זה כתוב בתצהירך.

ת. שילמתי לעו"ד גולדס שהיום הוא שופט בדימוס לצורך הכנת חוזה השכירות של החנות. שילמתי לו עבור זה 500 ₪ פלוס מע"מ. הפקדתי בחשבון הבנק 5,000 ₪ עם פתיחת החשבון בבנק מזרחי. השקעתי עוד 10,000 ₪ לרכישת הבלונים על ההסכם השני שהתחייבתי לציון".

טענה זו לא נסתרה על ידי התובע.

עינינו הרואות, כי בהעדר הסכם מייסדים מפורט וחתום על ידי הצדדים, לא נקבעו מועדים מוגדרים מראש לביצוע השקעתו של כל אחד מהשותפים בקופת החברה. החברה התאגדה ביום 8.9.09, וסיימה את פעילותה ביום 30.4.10 (סעיף 36 לתצהיר התובע). הווה אומר, יחסי השותפות בין התובע והנתבע התקיימו, לכל היותר במשך שמונה חודשים בלבד. במצב דברים זה, ולנוכח פרק הזמן הקצר בו פעלה החברה, לא הוכח על ידי התובע, כי המועד המוסכם להשלמת השקעתו של כל אחד מהשותפים בחברה. ניתן לומר, כי מועד זה טרם הגיעה. הראיה לכך היא, שגם התובע עצמו לא השלים השקעתו, כפי שהוא מאשר בעצמו, כאשר סכום ההשקעה המוסכם עמד על 150,000 ₪ והוא השקיע רק 100,000 ₪.

ממילא יש לדחות הטענה, כי הנתבע הפר התחייבותו להשקעה כספית בקופת החברה.

מצג כוזב בדבר מצבו הבריאותי של הנתבע

התובע טוען, כי מצבו הבריאותי של הנתבע היה ידוע לנתבע מראש. חרף זאת בחר הנתבע להסתיר זאת מהתובע. התובע טוען עוד, כי אילו ידע על מצבו הבריאותי של הנתבע, לא היה נכנס עימו לשותפות בחברה (ראה סעיף 48.1 לתצהיר עדותו של התובע).

התובע לא הביא ראיה כלשהי להוכחת טענתו בדבר ידיעתו המוקדמת של הנתבע אודות המחלה ממנה הוא סובל. ממילא גם לא הוכח, שדבר המחלה הוסתר מהתובע, ועל כן דין הטענה להידחות.

הסכם העברת המניות

התובע טוען, כי הוטעה לחתום על הסכם העברת המניות, בטענה שחתימתו נדרשת רק לצורך אישור פורמאלי (ראה סעיף 52 לתצהיר עדות התובע). התובע טוען, כי אילו היה מודע לתוכנו של הסכם העברת המניות, למהותו ולהתחייבויות הגלומות בו, לא היה חותם על ההסכם (סעיף 53 לתצהיר עדות התובע).

התובע אישר בעדותו בפני, כי קיבל לידיו מראש את הסכם העברת המניות. כך גם אישר התובע, כי קרא את הסכם העברת המניות בטרם חתם עליו (עמ' 1 לפרוטוקול הדיון מיום 6.6.12, שורה 12):

"קיבלתי לידיי את ההסכם לפני שחתמתי עליו. היתה לי הזדמנות לקרוא את הכתוב בו".

ראה גם עמ' 13 לפרוטוקול, שורות 29-30:

"לשאלת בית המשפט:

ש. קראת את ההסכם לפני שחתמת עליו?

ת. מן הסתם קראתי את ההסכם".

גם עו"ד אושרי בסיל – מי שסייע לצדדים לערוך את הסכם העברת המניות – אישר בעדותו בפני, כי בטרם נחתם הסכם העברת המניות, קראו אותו הצדדים והבינו את האמור בו (ראה עמ' 2 לפרוטוקול, שורות 29-30):

"חתמו בפניי לאחר שכל אחד קרא את החוזה. שאלתי כל אחד אם הוא מבין את החוזה ואמר שכן".

בעניין זה, ראה גם עדותו של מר לביא בפני (עמ' 26 לפרוטוקול, שורות 21-29), שהעיד על כך שהתובע ידע מראש, מה כתוב בהסכם העברת המניות, ולמרות זאת חתם עליו.

התובע אישר, שקרא את הסכם העברת המניות בטרם חתם עליו. בנסיבות העניין, קמה החזקה, כי התובע הבין את תוכנו של המסמך עליו חתם. הנטל לסתור את החזקה ולהוכיח קיומה של הטעיה, הוא נטל הוכחה מוגבר שבעניינינו לא הורם. בעניין זה ראה האמור רע"א 4765/00, יוסף נ' הבנק הבינלאומי לישראל בע"מ, טרם פורסם (ניתן ביום 27.8.00):

"בענייננו חל העקרון כי דרך כלל אדם החותם על מסמך מוחזק כמי שקרא אותו והבין את תוכנו ואת הוראותיו. על המבקש לשלול חזקה זו הנגזרת ממציאות החיים, מוטל נטל כבד (ע"א 467/64 שוויץ נ' סנדור, פד"י יט(2) 113, 117; ע"א 84/80 קאסם נ' קאסם, פד"י לז(3) 60; ע"א 624/88 גולד נ' מעוז, פד"י מד(1) 497, 503)".

כן ראה האמור בה"פ (מחוזי-ירושלים) 3108/04, כהן נ' כהן, טרם פורסם (ניתן ביום 26.7.10):

"(על) הטוענת כי חתמה על ייפוי הכוח הנוטריוני, מבלי להבין את תוכנו, מוטל עול הוכחה מוגבר, לסתירת החזקה שבעובדה, כי אדם יודע את תוכנו של מסמך עליו הוא חותם.

...

חזקה על אדם, אשר חתם על מסמך, לאות הסכמתו, כי ידע על מה הוא חותם, יהא תוכנו של המסמך אשר יהא. על המעלה טענת אפסות, לסתור חזקה זו, ולהוכיח את גירסתו, בראיות פוזיטיביות. הנטל להוכחת טענת 'לא נעשה דבר', כבד מהנטל להוכחת טענות אחרות במשפט אזרחי".

יפים בעיני, בהקשר זה, דברי בית המשפט המחוזי בת"א 1963-05-11, אווא פיננסי בע"מ נ' ארמונד מלכה (ניתן ביום 13.9.11):

"ההלכה הפסוקה קבעה לא אחת כי אדם החותם על הסכם, מחויב בתנאיו ומוחזק כמי שקרא את התנאים והסכים להם. הפסיקה קבעה בהקשר זה כי 'טענת לא נעשה דבר (non est factum) המבוססת על הטענה כי צד להסכם לא קרא אותו, היא טענה שהנטל להוכיחה הוא נטל כבד, מעבר לנדרש במשפטים אזרחיים (ר' בע"א 36/99, יפה נ. עיזבון המנוחה חנה גלזר ואח', פד"י נ(3)272).

הטעם לכך הובהר בפסק דין גלזר הנ"ל:

'טענת 'לא נעשה דבר' מבקשת לקעקע את יסודות קיומו של החוזה, שהנתבע הטוען לה חתם עליו. היא באה לסתור את החזקה כי החותם על מסמך קרא את תוכן הדברים האמורים בו, יודעם ומבינם. ככזו היא מרחיקת לכת ובעלת משמעות קיומית לחוזה...' (ההדגשה במקור – נ"ש)

בפס"ד גלזר הנ"ל נקבע לכן כי חזקה על מי שחותם על מסמך כי הוא מסכים לאמור בו, יהא תוכן המסמך אשר יהא.

אולם, הלכה זו מייחסת לסיטואציה בה בפני הצד לחוזה הוצג מסמך כתוב, המשקף את ההסכמות החוזיות בינו לבין הצד השני, והוא נדרש לחתום על מסמך זה. החתימה היא האקט המשפטי המעיד-ככלל- כי החותם קרא את המסמך עליו הוא חותם, והסכים לתוכנו. זוהי כאמור חזקה שיש לה גם משמעות במישור המדיניות המשפטית, שכן היא נועדה לוודא שהסכמים חתומים יהיו ככלל הסכמים מחייבים, על כל האמור בהם".

העולה מן הדברים, כי התובע לא עמד בנטל המוגבר המוטל עליו, ולא הוכיח טענתו, ולפיה לא היה מודע לאמור בהסכם העברת המניות בעת שחתם עליו. זאת במיוחד לנוכח דבריו של התובע עצמו, כי קרא את הסכם העברת המניות בטרם חתימתו עליו. על כן דין הטענה להידחות.

התעשרות הנתבע שלא כדין

התובע טוען, כי הנתבע משך לעצמו משכורות וכספים מהחברה. זאת בניגוד למוסכם בין בעלי המניות, שלא לעשות כן. במצב דברים זה יש במשיכת הכספים על ידי הנתבע משום התעשרות שלא כדין על חשבונו של התובע (ראה סעיף 60 לתצהיר עדותו של התובע). הנתבע מכחיש את טענת התובע, ולפיה משך לעצמו שכר מהחברה (ראה עמ' 19 לפרוטוקול, שורות 1-5).

להוכחת טענתו צרף התובע, כנספח 6 לתצהיר עדותו, תדפיסי בנק של החברה. בתדפיסים אלו נראים חיובים של כרטיס אשראי בסכומים שונים. פרט לאותן תנועות בתדפיס הבנק, לא צורף פירוט כרטיס האשראי ולא ניתן ללמוד לצורך מה הוצאו אותם כספים. התובע לא הביא שום ראיה, כי הכספים נמשכו לכיסו הפרטי של הנתבע, ולא לצרכי החברה. ממילא, לא הוכחה טענת התובע בדבר משיכת כספים על ידי הנתבע מקופת החברה שלא לצרכי החברה, ודין הטענה להידחות.

גזל

בכתב הסיכומים מטעמו, טען התובע - לראשונה - כי יש לחייב את הנתבע בפיצוי הנזקים שנגרמו לו, לטענתו, מכח עוולת הגזל. קיומן של העובדות, המקימות עילת תביעה בגין עוולת הגזל, לא הוכח. כאמור לעיל, לא הוכיח התובע הוצאת כספים על ידי הנתבע מקופת החברה שלא לצרכי החברה ושלא לטובתה. כך גם לא הוכיח התובע הוצאת נכס אחר כלשהו על ידי הנתבע. לפיכך דין הטענה להידחות.

התובע טוען, כי העביר לנתבע המחאה ע"ס 10,000 ₪, סכום שהיה מיועד להשקעה בחברה (ראה סעיף 17 לתצהיר עדותו של התובע). בעדותו בפני אישר התובע, כי כנגד אותה המחאה קיבל התובע מיידית מהנתבע חשבונית מס של הנתבע עצמו, שסומנה כמוצג ת/2, ובה צויין כי הסכום שולם בגין "שירותי ייעוץ להקמת חברה לשיווק גז" (ראה עמ' 11 לפרוטוקול שורה 21 – עמ' 13 לפרוטוקול שורה 4):

"ש. אתה טוען שהכנסת כסף לחב', כמה כסף הכנסת לחב'?

ת. 100,000 ₪.

ש. מתי הכנסת 100,000 ₪ לחב'?

ת. היתה חשבונית ראשונה שמסרתי לו בסך 10,000 ₪.

ש. מי זה לו ומה זה חשבוניות שלו?

ת. הנתבע קיבל 10,000 ₪ בפעם הראשונה, הוא רשם לי על החשבונית יעוץ להקמת החב'. משום מה החשבונית היתה שלו, לא ראיתי העתקים או דברים מסביב. הוא גבה ממני 10,000 ₪ פלוס מע"מ. אחרי זה העברתי לו פעמיים 10,000 ₪.

ש. מתי?

ת. זה היה בתחילה, אחרי חודש ראשון 10,000 ₪ ואחרי זה עוד פעם 5,000 ₪ ועוד 5,000 ₪. הגענו אחרי 3 חודשים לסכום של 25,000 ₪.

ש. יש לך קבלות על זה?

ת. הכל אצלו היה מתוייק. הנתבע עשה הכל.

אני מציג שיק על סך 10,000 ₪ אותו שילמתי.

...

המשך החקירה:

ש. בתחילת הדרך שילמת לנתבע סך של 10,000 ₪. האם זו הקבלה שאני מציג לך ששילמת לנתבע?

ת. כן.

...

המשך החקירה:

ש. אתה טוען ששילמת למישהו כסף שנתן לך קבלה אישית שלו שהוא משלם עליה מס הכנסה ומע"מ ואתה טוען שאתה שילמת 10,000 ₪ לחב' שזה 10,000 ₪ ששילמת לו תמורת קבלה שלו. האם נכון או לא נכון?

ת. שילמתי לו כסף. אני אומר שרצינו להקים את החב', אז הכסף הזה היה מיועד להקמת החב'. זה שהוא לקח את הכסף הזה לעצמו. הוא לא ייעץ לי כלום. בסך הכל אמרנו שמה שאנו עושים זה להקמת החב'. הוא עשה את זה לעצמו. לא שמתי לב לזה. הלכתי מהתחלה ועד הסוף כמו עיוור אחריו".

התובע מאשר, למעשה, כי תמורת השיק ע"ס 10,000 הנ"ל, קיבל התובע חשבונית מס מהנתבע, תמורת שירותי ייעוץ. התובע – שהינו בעל עסק עצמאי נוסף על היותו בעל מניות בחברה - יודע בוודאי משמעות הפקת חשבונית מס מעסקו הפרטי של הנתבע תמורת התשלום. התובע הסכים לקבל החשבונית, ולא טען כי בזמן אמת מחה בפני הנתבע על הוצאת החשבונית הפרטית במקום העברת הכסף לחברה. ממילא יש לראות בכך אישור של התובע לכך שאותם 10,000 ₪ לא היו מיועדים להשקעה בקופת החברה, אלא היוו תשלום לנתבע. ממילא לא הוכחה טענת התובע בדבר גניבת אותם 10,000 ₪ ע"י הנתבע מכספי החברה, ודין טענת התובע בעניין זה להידחות.

סיכום

אכן ההשקעה של התובע במיזם העסקי המשותף ירדה, לכאורה, לטמיון. האם הוכח, שהנתבע הוא האחראי לכך? התשובה היא שלילית. לא הוכח, כי נפל דופי כלשהו במעשיו של הנתבע, באופן שמקים לתובע עילת תביעה כלשהי נגדו, כמפורט לעיל.

לפיכך דין התביעה להידחות.

התביעה נדחית.

התובע ישא בהוצאות הנתבע ובשכר טרחת בא כוחו בסך כולל של 18,300 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

ניתן היום, י"ד תמוז תשע"ה, 01 יולי 2015, בהעדר הצדדים.