1. לפניי תביעה בגין נזקים שנגרמו לרכב השייך לתובעת באירוע תאונת דרכים.
2. התובעת טענה כי בעת שרכבה הוסע בנתיבו, הגיחה לפתע משאית, אשר עמדה בצד הכביש אל עבר נתיב נסיעת רכבה ופגעה בו. בהודעה שצורפה לכתב התביעה, צוין כי רכב התובעת פנה ימינה והשתלב בתנועה ימינה. באותה עת, הרמזור היה ירוק והרכב החל בנסיעה. לפתע, המשאית אשר הייתה בצד הכביש החלה להשתלב גם היא ימינה ופגעה ברכב.
3. להגנתה, טענה הנתבעת, כי המשאית הוסעה בנתיב הימני כדין, לפתע הגיח רכב התובעת מכיוון יציאה מתחנת הדלק שנמצאת בצד ימין של הכביש וזאת ללא כל התראה מוקדמת, בנסיעה מהירה ובחוסר זהירות, תוך אי ציות לתמרור עצור המוצב ביציאה מתחנת הדלק. רכב התובעת חתך בפראות שני נתיבים על מנת להגיע לנתיב המאפשר פניה שמאלה. רכב התובעת נכנס אל נתיב נסיעת המשאית שהייתה כאמור בנתיב הימני וגרם להתנגשות.
4. בדיון שמעתי את עדויות שני הנהגים. כן שמעתי את עדותה של רעייתו של הנהג ברכב התובעת שישבה לידו ברכב. בדיון הוצגה בין היתר תמונה של היציאה מתחנת הדלק (נ/1).
5. לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ושמעתי את העדויות ואת טיעוני הצדדים, החלטתי לדחות את התביעה לאחר שלא מצאתי להעדיף את גרסת נהג התובעת לתאונה.
6. אין מחלוקת שמכיוון נסיעת רכב התובעת יש ליתן זכות קדימה לרכבים הנוסעים בכביש.
7. נהג המשאית טען כי רכב התובעת חצה את נתיב נסיעתו לאחר שהנהג ברכב התפרץ לנתיבו מתחנת הדלק. אמנם מעדותו ניתן היה להבין כי הוא לא ראה בזמן הפגיעה את רכב התובעת וכן לא ראה אותו יוצא מתחנת הדלק, אולם הוא ראה את הרכב מיד לאחר הפגיעה כשזה המשיך בנסיעה לכיוון הנתיב השמאלי. לדבריו אם אכן רכב התובעת היה עומד לפניו הוא היה מבחין בו.
8. מעדויות נהג התובעת והנוסעת שהייתה עמו, עלה כי עובר לתאונה הם ביקשו להשתלב בנתיב הנסיעה. אף ששניהם אמרו כי רכב התובעת היה בעמידה, לא שוכנעתי כי זו נמשכה זמן רב. נהפוך הוא מהעדויות עלה כי התאונה התרחשה מיד בסמוך להשתלבות רכב התובעת, כך שבפועל לא ניתנה זכות קדימה למשאית כנדרש.

1. הנוסעת ברכב התובעת אמרה בפתח עדותה כדלקמן: "נסענו בעלי ואנוכי באוטו ויצאנו מתחנת דלק. פנינו ימינה והיה רמזור אדום והשתלבנו, כי היה רמזור אדום ועמדנו ופתאום ראיתי משאית שעולה עלינו. צפצפנו ונבהלתי והיה מפחיד. אנחנו עמדנו והמשאית היתה בתנועה. זו הפעם הראשונה שאני רואה אותה. כך אני חושבת". מתיאורה את התאונה, התרשמתי כי אירוע התאונה התרחש מיד בסמוך להשתלבות של רכב התובעת בנתיב הנסיעה.
2. נהג התובעת, בתחילת עדותו אמר כי רכבם עמד משך פרק זמן של חצי או דקה. אולם כשנשאל, האם יתכן שהדבר היה משך שלוש שניות, הוא השתהה עם תשובתו ולבסוף אמר שהוא אינו זוכר. מעדותו התרשמתי כי הוא לא שלל אפשרות שהתאונה התרחשה מספר שניות לאחר מכן.
3. זאת ועוד, מעדותו של נהג התובעת, עלה כי המרחק בין רכב התובעת לבין המשאית היה של מספר מטרים. בהתאם לגרסתו זו היה סביר כי נהג המשאית יבחין ברכב עובר לתאונה ולא היא.
4. סוף דבר, לא שוכנעתי שהתובעת הצליחה להוכיח את תביעתה במידת ההוכחה הנדרשת ולפיכך היא נדחית. התובעת תשלם לנתבעת הוצאות משפט – שכר העד בסך של 300 ₪ ושכ"ט עו"ד בסך של 1,800 ₪.

המזכירות תשלח פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, ב' אדר תשע"ג, 12 פברואר 2013, בהעדר הצדדים.