הצדדים הסכימו כי אפסוק במחלוקת שביניהם בהתאם לסעיף 79 א' לחוק בתי המשפט וכי אנמק בתמצית את פסיקתי.

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ושמעתי את העדויות וטיעוני ב"כ הצדדים החלטתי לקבל את התביעה.

שוכנעתי מעדותו של נהג התובעת כי הוא הצליח לעצור לפני הרכב שלפניו וכי בשל פגיעת רכב הנתבעים בו מאחור הוא נהדף אל הרכב שלפניו ואל מעקה הבטיחות שמצד שמאל. נהגת הרכב הראשון אישרה כי היא חשה בפגיעה אחת. עובדה זו תומכת בטענת נהג התובעת כי הוא זה שנהדף קדימה אל הרכב הראשון. יתרה מכך, הנתבע 1 הודה כי הוא לא ראה כלל את הרכב הראשון עובר לתאונה וכי הוא לא ראה את הפגיעה בין שני כלי הרכב שלפניו. הנתבע 1 אישר כי רכב התובעת היה בסטייה שמאלה וכי בסמוך יש מעקה בטיחות משמאל, בדיוק כמו טענת נהג התובעת. עדותה של הנהגת ברכב הראשון לפיה לאחר שחשה בפגיעה ברכבה היא שמעה דפיקות נוספות, מתיישבת עם הדיפת רכב התובעת אל עבר מעקה הבטיחות אשר המגע עמו היה לאחר הפגיעה ברכב הראשון.

סוף דבר התביעה מתקבלת. הנתבעים באמצעות הנתבעת 2 ישלמו לתובעת סך של 14,639 ₪ צמוד מיום 7.8.2009, אגרת בית משפט, שכר העד ושכ"ט עו"ד בשיעור של 11.7%

המזכירות תשלח פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, כ"ד אלול תשע"ב, 11 ספטמבר 2012, בהעדר הצדדים.