09 יוני 2014

1. התובע, מר מוחמד איברהים, הגיש תביעה זו נגד החלטת הנתבע מיום 19.4.10, על פיה הופסק תשלום גמלת הבטחת הכנסה לתובע החל מחודש 5/10, בשל הכנסות השוללות זכאות לגמלה. על פי החלטת הנתבע, סכום הגמלה לה היה זכאי התובע על פי הרכב משפחתו, בסך 2,881 ₪, נמוך מסך הכנסות התובע, הכוללות הכנסות מקצבת נכות של אשת התובע בסך 1,353 ₪, וכן הכנסה רעיונית מנכס מקרקעין בסך 2,400 ₪, בהתאם להערכת שמאי שנעשתה לאחת משתי דירות שהנתבע קבע בהחלטתו כי התובע הינו בעל הזכויות בהן.

רקע עובדתי

1. הדירות שהנתבע ייחס לתובע זכויות בהן הן בבניין בן שלוש קומות ברחוב הארמונות 4 באבו גוש, הכולל שלוש דירות מגורים (להלן: "הבניין").
2. אין מחלוקת כי התובע גר בדירה המצויה בקומת הקרקע בבניין, ואילו שניים מבניו של התובע, מר עבד אל סלאם איברהים (להלן: "עבד") ומר פאיז איברהים (להלן: "פאיז") - מתגוררים בשתי הדירות שמעל קומת הקרקע (פאיז בקומה הראשונה ועבד בקומה השנייה).
3. אין מחלוקת כי התובע ירש מאביו, שנפטר בשנת 2000, את הדירה בה מתגורר התובע. כן אין מחלוקת כי התובע התגורר בדירה יחד עם אביו עד לפטירת האב.
4. על פי אישור של מחלקת הגביה של המועצה המקומית אבו גוש, אשר אין חולקים על נכונות האמור בו, התובע משלם ארנונה בגין דירתו החל מ-1.1.93, עבד משלם ארנונה בגין דירתו החל מ-1.1.01 ופאיז משלם ארנונה בגין דירתו החל מ-1.1.06.
5. אין מחלוקת כי הקרקע עליה בנוי הבניין אינה מוסדרת ואינה רשומה במרשם המקרקעין לפי חוק המקרקעין, התשכ"ט-1969. אף אין מחלוקת כי הקרקע אינה רשומה אצל שלטונות מס רכוש, כפי שעולה מתעודות עובדת ציבור שהוגשה לתיק על ידי פקידת מינהל מיסוי מקרקעין של רשות המסים.

המחלוקות הטעונות הכרעה

1. בכתב התביעה הכחיש התובע כי יש לו זכויות בדירות של עבד ושל פאיז. גרסתו היא, אם כן, כי אין לו זכויות בבניין מעבר לדירה בה הוא גר. לטענתו, אביו בנה את שלדי הדירות בשתי הקומות שמעל קומת הקרקע, ונתן, עוד בחייו, את הדירות במתנה לנכדיו עבד ופאיז.
2. הנתבע טוען כי התובע ירש את הבניין כולו מאביו והוא מוסיף להיות בעל הזכויות בדירותיהם של עבד ופאיז.
3. בהתאם לכך, המחלוקות שנקבעו לבקשת הצדדים בדיון הערכה מוקדמת שהתקיים בתיק, הן:
   1. האם יש לראות בדירות שבני התובע מתגוררים בהן כנכס של התובע ובאילו תקופות?
   2. האם הבנים השתתפו בעלויות בניית הדירות בהן הם גרים.
   3. מה שווי הדירות לצורך בחינת ההכנסה שניתן להפיק מהן?

טענות התובע

1. כאמור, התובע טוען כי שלדי שתי הדירות בהן גרים בני התובע נבנו על ידי אבי התובע בכספו והדירות ניתנו במתנה לבני התובע על ידי אבי התובע, עוד בחיי האב, כאשר בני התובע השלימו מכספם את בניית הדירות.
2. התובע ובניו חזרו על גרסה זו בתצהיריהם. פאיז הוסיף בתצהירו כי נטל הלוואה בסך 100,000 ₪ מבנק הפועלים למימון השלמת בניית הדירה, אותה החל בשנת 2003 והשלים בשנת 2005.
3. בהתאם לכך, לטענת התובע שגה הנתבע בייחסו הכנסות לתובע מדירות אלה, שלא היו בעיזבון אביו ועל כן התובע לא ירש את הזכויות בהן.
4. לחילופין טוען התובע כי אף אם ייקבע כי התובע ירש מאביו את הזכויות בדירות הנדונות, הרי שבהתאם להלכה הפסוקה של בית הדין הארצי לעבודה, משקיבלו בני התובע חזקה מוחלטת בדירותיהם עם סיום בניית הדירות מכספם, במועדים המצוינים באישור המועצה המקומית אבו גוש כמועדים שמהם ואילך שילמו הבנים ארנונה, יש לראות בכך העברת הזכויות בדירות מהתובע לבנים במועד קבלת החזקה על ידי הבנים. לעניין זה מסתמך התובע על פסקי הדין בעב"ל 522/05 המוסד לביטוח לאומי נ. יוסף סעיד חטיב (מיום 24.7.07 – להלן: "עניין חטיב") ועב"ל 437/04 המוסד לביטוח לאומי נ. חאזם חאזם רשיד (מיום 20.12.07 – להלן: "עניין חאזם").

עמדת הנתבע

1. הנתבע טוען כי אין לקבל את גרסת התובע לפיה אינו בעל זכויות בדירות בהן מתגוררים בניו.
2. כמו כן, לגישת הנתבע אין לקבל אף את טענתו החילופית של התובע. לטענת הנתבע, פסקי הדין בעניין חטיב ובעניין חאזם אינם תומכים בעמדת התובע, שכן הנסיבות העובדתיות שנדונו שם שונות מן העובדות בענייננו. בעניין חטיב הוכחה בבירור העברת הזכויות מאב לבנו, והשאלה שנדונה הייתה האם ניתן להקדים את המועד בו תוכר העברת הזכויות למועד העברת החזקה. הנתבע טוען כי בענייננו אין מקום להחיל הלכה זו, שכן בענייננו גרסת התובע בדבר העברת הזכויות בדירות לבניו לא הוכחה, והתובע סירב לבצע פעולה פורמלית של דיווח על עסקה ללא תמורה לרשויות המס.

דיון והכרעה

1. באשר למחלוקת בדבר בעל הזכויות בדירות של עבד ושל פאיז, דעתנו היא כי יש להעדיף את גרסת הנתבע לפיה התובע ירש מאביו את הזכויות גם בדירות בהן גרים בניו עבד ופאיז, ואין לקבל את עדויות התובע ובניו בדבר העברת הדירות מאבי התובע לבני התובע עוד בחיי אבי התובע.
2. למרבה הצער, לא ניתן להסתמך על עדות התובע אשר הייתה בלתי מהימנה. מסקנה זו מבוססת, בין היתר, על כך שהתובע טען בתצהירו כי אביו בנה את הדירות כדי לאפשר לבניו להתחתן, מפני שלו (לתובע) עצמו לא היו אמצעים לבנות לבניו דירות, וכי הוא עצמו התקיים מעזרת אביו, שכן התובע עבד בחייו כפועל בניין פשוט לסירוגין והפסיק לעבוד בגלל סיבות בריאותיות בתחילת שנות ה-90.
3. עדות זו בתצהירו של התובע נסתרה על ידי התובע בחקירתו הנגדית, בה הודה כי הוא היה קבלן בניין. גם פאיז אישר בעדותו כי התובע היה קבלן בניין. התובע, אם כן, הצהיר בתצהירו הצהרה שאינה אמת בניסיון להניע את בית הדין להאמין לגרסתו בדבר היעדר אמצעים לבנות את הדירות שבמחלוקת כתוצאה מכך שעבד כפועל פשוט.
4. יתר על כן, טענת התובע לפיה אביו בנה את הדירות מעל לדירתו אינה נתמכת בהיתר הבניה שהוצא לשם בניית הדירות ביום 5.7.1998. על פי ההיתר, "בעל ההיתר" הינו התובע ואשתו ולא אבי התובע. אף נודעת חשיבות לעובדה שההיתר הוגש לבית הדין לאחר סיום שמיעת הראיות על פי צו שניתן לבקשת הנתבע, כאשר מחקירת התובע ובניו עלה כי מדובר במסמך שהיה תחת ידם או שהיה ביכולתם להשיג בנקל. יתר על כן, העובדה שההיתר הוא על שם התובע ולא על שם אביו משליכה גם על מהימנות עדותו של עבד, אשר העיד כי ההיתר הוא על שם סבו.
5. גם בעדותו של פאיז ישנה תמיכה ברורה לגרסת הנתבע בדבר בעלותו של התובע בדירות. פאיז נשאל אם אביו, התובע, עדיין עבד כקבלן כאשר בוצעה בניית השלד של הדירות, והוא השיב בחיוב. לאחר מכן אישר פאיז כי כאשר החלה בניית השלד של הדירות מעל לדירת התובע, אביו, יחד עם קבלן נוסף, ביצעו את העבודה. בהמשך הסביר כי אביו למעשה בנה "בחוץ", כלומר בנה פרוייקטים מחוץ לאבו גוש (כפי שאישר התובע בעצמו בעדותו, כי בשנת 1993 הוא בנה באריאל). פאיז למעשה אישר בחקירתו הנגדית כי אביו, ולא סבו, בנה את שלד הדירות:

"ש. כשהתחילו לבות אותו, אביך עוד הי קבלן בניין.

ת. כן .

ש. הוא בנה אותו.

ת. לא אנחנו בנינו. אני זוכר שבקומה שאני גר בה, לקחת הלוואה כדי להמשיך לבנות את הבית.

ש. לא מימנת את השלד.

ת. נכון.

ש. סביך ג היה קבלן בניין..

ת. לא. הוא היה עו"ד. הוא עזר לנו..

ש. כשהתחלתם לבנות את השלד של הקומה הראשונה והשנייה, אבא ביצע את העבודה.

ת. אבא וגם עוד קבלן.

ש. למה אבא לא עשה את זה.

ת. הוא עבד בחוץ.

ש. הוא שילם למישהו אחר לבנות?

ת. כן.

ש. אביך בנה את השלד כדי לתת לך ולעבד דירות.

ת. כן".

1. נמצא כי פאיז בעדותו סתר את עדותו של התובע בתצהירו בדבר בניית הדירות על ידי אבי התובע.
2. משאין מחלוקת כי התובע ירש את הדירה בה הוא מתגורר מאביו, ובהיעדר כל ראיה מהימנה לגרסת התובע בדבר בניית הדירות שמעל דירתו על ידי אביו והעברתן לבניו עוד בחיי אביו, ובנסיבות שהראיות מצביעות על כך שהתובע הוא זה שבנה את הדירות, כעולה מן ההיתר ומעדותו של פאיז, המסקנה המסתברת היא כי התובע ירש מאביו גם את הדירות שהיו בנויות מעל דירתו. מסקנה זו גם עולה מהוראות סעיף 12 לחוק המקרקעין, תשכ"ט-1969, לפיהן בעל זכות במקרקעין הינו בעל הזכויות גם במחובר ובבנוי עליהן.
3. בהתאם לכך, אנו דוחים את גרסת התובע כאילו הוא מעולם לא היה בעל הזכויות בדירות.

טענתו החלופית של התובע

1. נעבור לדון בטענתו החילופית של התובע, לפיה יש לראות במועדים המצוינים באישור של המועצה המקומית אבו גוש, כמועדים שהחל מהם בני התובע רשומים כבעלי החזקה בדירות לצורך תשלום ארנונה (עבד – מ-1.1.01 ופאיז מ- 1.1.06), כמועדים בהם הועברו זכויות התובע לבניו בדירות.
2. ביסודו של דבר, מוטל על התובע להפריך את החזקה, לפיה מאחר שהתובע הינו בעל הזכויות בדירה, הוא בעל הזכויות בדירות הבנויות מעליה. לאחר שדחינו את גרסתם הראשית של התובע ושל בניו, הם מבקשים כי ייקבע שהזכויות הועברו מהתובע לעבד ב-1.1.01 ולפאיז ב-1.1.06.
3. הקשיים במהימנותם של התובע ושל בניו, כאמור לעיל, אינם מאפשרים לבית הדין לסמוך על עדותם בלבד בעניין זה, מה גם שגרסתם בדבר העברת הזכויות אל הבנים במועדים שונים לאחר פטירת אבי התובע, היא גרסה עובדתית חלופית לגרסתם הראשית בדבר העברת הדירות במתנה מן הסב לנכדיו עוד בחיי הסב.
4. התובע מסתמך על אישור המועצה המקומית אבו גוש, אך מקובלת על בית הדין עמדת הנתבע לפיה אין באישור זה כדי להוות ראיה תומכת לגרסת התובע בדבר העברת הזכויות בדירות, להבדיל מן החזקה בהן.
5. למעשה, מעדותו של התובע בחקירתו הנגדית עולה תמיכה לגרסת הנתבע, כי למעשה לא הועברו לבני התובע הזכויות בדירות, להבדיל מן החזקה בהן. התובע נשאל מדוע באישור המועצה המקומית אבו גוש הוא רשום כמי שמשלם ארנונה על דירתו החל משנת 1993, למרות שהוא ירש את הדירה מאביו רק בשנת 2000. לכך השיב התובע:

ת. כשאבי היה בחיים, 80% מכל הערבים, לא רק אני, הכל שלו. ככה אצלנו".

1. עדות זו, ובפרט המילים "לא רק אני", היא למעשה הודאת בעל דין בדבר המשך החזקת הזכויות בדירות על ידי התובע.
2. בהמשך עדותו התובע הבהיר כי למרות שהוא היה רשום במועצה המקומית כבעל זכות החזקה בדירה לעניין תשלום ארנונה, ש"זה היה על שם אבא".
3. מסקנת הדברים היא, כי על יסוד עדות התובע עצמו לא ניתן להסיק מסקנה בדבר העברת זכויות לבניו על יסוד רישום בניו כמחזיקים בדירות לצורך תשלום ארנונה.
4. לדעתנו, אין בפסק הדין בעניין חטיב כדי לתמוך בעמדת התובע. באותו עניין נדרש בית הדין הארצי להכריע בין עמדות המוסד ומר חטיב במחלוקת בעניין המועד שממנו ואילך יש להכיר בהעברת זכויות בדירות שנבנו מתחת ומעל לדירת חטיב לבניו. החלקה עליה היו בנויות הדירות הייתה רשומה על של חטיב במס רכוש. בית הדין הארצי לעבודה קבע כי ההיגיון המשפטי אומר שהעברת הזכויות בנכס הרשום במס רכוש, תיעשה גם היא באמצעות רישום במס רכוש, אך הוסיף כי "יחד עם זאת אין לשלול מסקנה לפיה קבלת חזקה מוחלטת בנכס יכול שתחשב כהעברת זכויות והכל בהתאם לנסיבות ולתכלית העומדת מאחורי חוק הבטחת הכנסה". בהמשך פסק הדין נקבע כי את תקופת הבניה של הדירות יש לראות כ"מצב עוברי", וכי "הזכות בשלה לכאורה רק ממועד תחילת המגורים בפועל בדירה, המעידה לכאורה על תפיסת החזקה בה ובתנאי שתמורת בנייתה מומנה על ידי בעל זכות החזקה המתגורר בפועל בדירה, או שהדירה נקנתה על ידו". בהכרעתו בעניין חטיב הסתמך בית הדין הארצי על שני הסכמי העברת זכויות בין חטיב לבין בניו, ועל פיהם קבע את מועדי העברת הזכויות.
5. מפסק דין חטיב עולה כי העברת החזקה עשויה להוות ראיה במכלול ראייתי שיש בו כדי לתמוך במסקנה בדבר העברת זכויות, אך אין בו, כשלעצמו, כדי להוכיח העברה כאמור. כך, בית הדין הארצי לא קיבל את טענות חטיב כי יש להכיר במועד העברת החזקה לאחד מבניו, שלטענת חטיב הייתה עוד בשנת 1995, כמועד העברת הזכויות, למרות שהבן חתם, יחד עם חטיב, על בקשה להיתר בניה באותו מועד. בית הדין הכיר במועד שבו צוין באישור הרשות המקומית בדבר תשלום ארנונה על ידי הבן כמועד העברת הזכויות, על בסיס הסכם בכתב בדבר העברת הזכויות מאותו מועד, וזאת למרות שעל פי עובדות פסק הדין, אותו בן מימן את בניית הדירה והחל לגור בה כחצי שנה קודם לכן.
6. גם בעניין חאזם, הסתמך בית הדין הארצי לעבודה על הסכם בכתב בין חאזם לבניו בקביעת מועד העברת הזכויות.
7. בהקשר זה נציין כי פאיז לא תמך את עדותו בדבר מימון בניית דירתו בהלוואה בנקאית, במסמכי ההלוואה, למרות שאלו ראיות שאמורות להיות תחת ידו.
8. סיכומו של דבר הוא כי התובע לא הרים את הנטל להראות כי הוא אינו בעל הזכויות בדירות הבנויות מעל דירתו. אמנם אין מחלוקת כי עבד ופאיז גרים בדירות, אך אין ראיה לכך שהם בעלי זכויות בדירות, מעבר לזכות החזקה. בהתאם לתכלית חוק הבטחת הכנסה כפי שפורשה בפסיקה וכפי שנקבעה גם בפסקי הדין בעניין חטיב וחאזם, תכלית חוק הבטחת הכנסה אינה מימון קצבה צנועה מקופת הציבור למי שמאפשר לבניו לגור בדירות שלו.

המחלוקת בעניין הנפקות של ניסיונות הצדדים להגיע להסדר בהליך

1. בניסיון לקדם את פתרון המחלוקת בהסכמה, הציעה ב"כ התובע כי הנתבע יאשר את המועדים המצוינים באישור המועצה המקומית כמועדים שהחל מהם יש למנות תקופת חמש שנים לפי תקנה 11 לתקנות הבטחת הכנסה, התשמ"ב-1982. הנתבע היה נכון לאשר זאת, בכפוף להמצאת רישום הדירות על שם בני התובע במס רכוש. במענה לטענת ב"כ התובע כי רישום כאמור אינו אפשרי, ביקש המוסד אישור לכך משלטונות מס רכוש.
2. בהתאם לכך פנתה ב"כ התובע למנהל מס רכוש וביקשה אישור בדבר העברת הדירות לבני התובע, ולחילופין אישור כי לא ניתן לרשום את ההעברה.
3. משלא התקבלה תשובת מנהל מס רכוש, פנו הצדדים בבקשה מוסכמת לבית הדין כי יוצא צו המורה למנהל מס רכוש למסור תעודת עובד ציבור שתפרט האם קיים רישום במס רכוש של הדירות במבנה שברחוב הארמונות 4 באבו גוש, ואם התשובה היא בחיוב – התבקש צירוף אישור לכך תוך ציון מועד הבעלות. אם התשובה היא בשלילה, התבקש מנהל מס רכוש לנמק מדוע. צו כמבוקש על ידי הצדדים ניתן ביום 30.11.10.
4. בעקבות הצו הוגשה לבית הדין תעודת עובדת ציבור של מנהל מיסוי מקרקעין בה צוין כי בהיעדר גוש וחלקה לא ניתן לקבוע אם הנכס לגביו נשאלה רשום במס רכוש. לאחר שהתובע העביר פרטים נוספים למנהל מיסוי מקרקעין הוגשה תעודת ציבור משלימה בה נקבע כי לא נמצא במס רכוש רישום של נכס על שם התובע.
5. בדיון מוקדם שהתקיים ביום 27.4.11 הסכימו הצדדים להצעת בית הדין כי ב"כ התובע תפנה בכתב למנהל מס רכוש בנוסח שיהיה מקובל על הנתבע בבקשה לרשום העברת זכויות מהתובע לבניו בשתי הדירות. לאחר דין ודברים בין הצדדים פנתה ב"כ התובע למנהל מס רכוש במכתב שנוסחו אושר על ידי הנתבע, שזו לשונו:

"משרדנו מייצג את מר מוחמד איברהים, ת.ז. 030910038, בעלי הדירה בנכס שבנדון (להלן: "הנכס"), בתביעה בבית הדין האזורי לעבודה בירושלים נגד המוסד לביטוח לאומי, תיק בל' 43468-05-10.

בהתאם לצו בית הדין, ניתנו מטעמכם שתי תעודות עובד הציבור, גב' נעמה שהבזי, מנהל תחום רכזת בכירה, לפיהן הנכס שבנדון טרם נרשם במס רכוש.

מדובר בנכס בן שלוש קומות שהיה בבעלותו של אביו המנוח של מרשי שמרשי קיבל בירושה. פרטי הדירות ושמות המחזיקים בהן, לרבות המועדים בהם קיבלו את החזקה בדירות, הינם כמופיע באישור המועצה המקומית המצ"ב.

לטענת מרשי מהמועדים המופעים באישור המועצה, יש לראות בבניו כבעלים דה פאקטו של הדירות בהן הם מתגוררים. למרשי לא שולמה כל תמורה על ידי בניו.

במסגרת תביעת מרשי לגמלת הבטחת הכנסה נגד המוסד לביטוח לאומי, הוא נדרש להוכיח העברת הזכויות בדירות לבניו, וזאת בדרך של רישום הדירות על שמם במינהל מיסוי מקרקעין בישראל.

אשר על כן, אודה על הבהרתך האם ניתן לבצע רישומן של הדירות במינהל מיסוי מקרקעין, ולחילופין, ובאם קיימת כל מניעה לכך, אודה על הסברך מדוע לא ניתן לבצע העברת זכויות על שם הבנים בדירות כאמור".

1. תשובת מנהל מס רכוש, באמצעות גב' שהבזי, ניתנה ביום 5.6.11, בזו הלשון:

"1. על העברת הזכויות מהאב לילדיו יש להגיש הצהרות לפי סעיף 82 לחוק ובהתאם לסעיף 73 לחוק מס שבח מקרקעין.

2. הנכסים המצוינים אינם מופיעים במרשמי מס רכוש ולא ניתן לרשום אותם ללא זיהוי הנכס והוכחת הבעלות בפני רשם המקרקעין".

1. הנתבע הודיע כי לגישתו תשובת מס רכוש לא הבהירה אם ניתן לבצע רישום של העברת הזכויות בדירות מהתובע לבניו, בשים לב לכך שהבניין הינו בתוך שטח בנוי. בהתאם לכך ביקש הנתבע, בהסכמת התובע, כי יינתן צו המורה למנהל מס רכוש להודיע האם לגבי נכס שבשטח בנוי ישנו הליך לפיו ניתן לרשום העברת זכויות מתוך הנכס. תשובת גב' שהבזי מיום מכרית זכות במקרקעין ובמס רכישה ברכישת זכות במקרקעין. רשום המקרקעין (הטאבו) אחראי על רישום הזכויות והבעלויות במקרקעין. לפיכך שאלתך לעניין רישום הזכויות בקרקע לא מוסדרת פנוייה או בנוייה יש להפנות לרשם המקרקעין".
2. בהמשך ביקש הנתבע להזמין לעדות את גב' שהבזי, אך בית הדין לא התיר זאת.
3. התובע טוען כי עמדת הנתבע, המתנה את תשלום גמלת הבטחת הכנסה לתובע ברישום הדירות במס רכוש או בהגשת ראיה כי לא ניתן לרשום את הדירות במס רכוש, שרירותית ובלתי הגיונית, שכן אין כל סבירות בהתניית רישום העברת זכויות במרשם בו הזכות כלל אינה רשומה. לחילופין טען התובע כי אף אם יתברר שניתן לעשות העברה של הזכויות במס רכוש, מדובר בפועלות הכרוכות בעליות גבוהות מאוד – הוצאת תשריט מדידה לשטח קרקע ולמבנה, תשלום מסים ו/או אגרות וכדומה, ובזמן ארוך, ואין להתנות תשלום גמלת קיום בקיום הליכים מעין אלה.
4. לעניין זה התובע טוען כי לרישום העברת זכויות במס רכוש אין נפקות משפטית להוכחות זכויות במקרקעין, שכן המרשם האמור אינו משמש ראיה לזכויות בנכס, ועל כן אין בעובדה שהתובע ובניו לא הגישו הצהרות על עסקת העברת הזכויות למינהל מיסוי מקרקעין כדי לשלול את קיום העסקה בדירות לבני התובע.
5. בהתאם לכך, התובע סבור יש לקבוע כי עשה כל פעולה סבירה שניתן לצפות כדי להוכיח את תום לבו בטענתו כי המועדים שהחל מהם בניו רשומים במועצה המקומית אבו גוש כמחזיקי הדירות, הם המועדים שהחל מהם העביר התובע לבניו את הזכויות בדירות, ויש להתערב בהחלטת הנתבע ככל שהיא אינה מכירה בהעברות אלה. התובע שיתף פעולה עם הנתבע ונענה לכל דרישותיו במהלך ההליך המשפטי.
6. הנתבע טוען כי יש לזקוף לחובת התובע אי נכונותו להגיש הצהרות בדבר דיווח על העברת זכויות במקרקעין על ידי התובע ובניו. לטענת הנתבע, אף שאין חפיפה בין דיני המקרקעין לבין דיני הבטחת הכנסה לעניין הקביעה אם פלוני הוא בעל זכויות במקרקעין מסויימים, על מי שמוטל להוכיח כי העביר זכות במקרקעין לאחר לגלות נכונות לבצע אקט פומבי מינימאלי כדי להניח את דעת המוסד כי אין מדובר בקנוניה.

עמדתנו באשר למגעי הצדדים להסדר

1. לדעתנו, אין מקום לכך שנכריע בהליך בדרך של חיוב צד לאמץ הסדר שהוא היה נכון לאמצו, בשל כך שתנאי שהעמיד לאימוץ ההסדר אינו סביר בעיני הצד השני. ביסודו של דבר, לדעתנו דין התביעה להידחות מן הטעמים שפירטנו לעיל אגב הכרעה בין טענותיהם של הצדדים.
2. מכל מקום, במחלוקת בין הצדדים בעניין הנפקות של ההליכים שהתקיימו ביניהם מול מינהל מיסוי מקרקעין בניסיון להגיע להבנות בתיק, אנו מסכימים עם הנתבע כי התובע לא גילה נכונות מספקת לבצע אקט פומבי של העברת הזכויות במסגרת הצעתו שהועברה לנתבע ביום 2.5.11, בעקבות הסכמת הצדדים להצעת בית הדין בדיון מיום 27.4.11.
3. כאמור, הצעת בית הדין, לה ניתנה הסכמת התובע, הייתה כי התובע יפנה בבקשה למס רכוש לרשום את העברת זכויותיו לבניו. בעקבות הדיון, הציע התובע כי יפנה למנהל מס רכוש במכתב בו ייאמר: "אשר על כן אודה על רישום הדירות בנכס השייכות לבנים על שם כל אחד מהבנים במערכת מס רכוש ועל מתן אישור מתאים, או לחילופין, על הסברך, מדוע לא ניתן לבצע העברת זכויות על שם הבנים בדירות הנ"ל במערכת מס רכוש". לפי דרישת הנתבע, הנוסח שנשלח למס רכוש תוקן כך שנאמר "אודה על הבהרתך האם ניתן לבצע רישומן של הדירות במינהל מיסוי מקרקעין, ולחילופין ובאם קיימת כל מניעה לכך, אודה על הסברך מדוע לא ניתן לבצע העברת זכויות על שם הבנים בדירות כאמור".
4. כאמור, תשובת אגף מיסוי מקרקעין הייתה כי על העברת הזכויות מהאב לילד לילדיו יש להגיש הצהרות לפי סעיף 82 לחוק מיסוי מקרקעין, התשכ"ג-1963 ולפי סעיף 73 לחוק מס שבח מקרקעין.
5. ביום 9.2.12 הודיע התובע כי עמדתו היא כי בלתי סבירה דרישת הנתבע, המתנה ברישום העברת זכויות התובע במס רכוש את הסכמתו להסדר שהוצע לפיו המועדים המופיעים באישור המועצה המקומית ישמשו כמועדים שהחל מהם תחושב העברת הזכויות לבני התובע לצורך תקנה 11 לתקנות הבטחת הכנסה. התובע נימק זאת בכך שתשובת אגף מיסוי מקרקעין הייתה כי העברת הזכויות במס רכוש אפשרית רק לאחר רישום ראשוני כלשהו של הזכויות בחלקה במרשם המקרקעין (טאבו), וכי הדבר כרוך בעלויות ובזמן ניכרים.
6. לדעתנו, עמדת התובע אינה מסבירה מדוע לא הוגשו על ידו הצהרות בדבר העברת זכויות במקרקעין, בהתאם לדרישה שהוצגה לו לפי סעיף 82 לחוק מיסוי מקרקעין. סעיף זה מסמיך את "המנהל", כהגדרתו בחוק, לדרוש מסירת הצהרה על "מכירה" של זכות במקרקעין (הכוללת לפי הגדרתה בחוק גם "ויתור"), אם הוא מצא שלא נמסרה הצהרת המוכר או הצהרת הרוכש לגבי מכירה שנעשתה בעבר. לצורך הגשת הצהרות כאמור אין צורך בהשלמת ההעברה במס רכוש, וממילא לא נדרשות פעולות ההכשרה הכרוכות ברישום ראשוני של החלקה בטאבו.
7. במהלך המגעים שבין הצדדים להסדר התובע היה נכון להפנות בקשה לרשויות מיסוי מקרקעין לבצע את העברת הזכויות, וכל שהוא נדרש לעשות על ידי מנהל מיסוי מקרקעין לצורך כך הוא להגיש הצהרה על ההעברה לפי החוק. התובע לא היה נכון לעשות כן.
8. אמנם ייתכן שתוצאת הצהרות כאמור הייתה חיוב בני התובע במס רכישה, אך אין מדובר בעלויות בסדרי הגודל לגביהם טען התובע בעניין ביצוע רישום ראשוני בטאבו כתנאי לביצוע העברה במס רכוש. מכל מקום, אין מקום לכך שבית הדין ייתן ידו לאי דיווח העברה של זכויות במקרקעין, אשר נדרש על פי החוק, על ידי חיוב המוסד לביטוח לאומי להכיר בהעברה בלתי מדווחת כזו, כאשר הצדדים לעסקה אינם נכונים להגיש לגביה הצהרות הנדרשות בחוק.
9. כאן המקום לציין כי אפילו אם היינו מקבלים את טענת התובע כי העביר את הזכויות בדירה בקומה הראשונה לפאיז ב-1.1.06, הרי שהחלטת הנתבע ניתנה קודם למלאת 5 שנים מיום ההעברה, כך שבמועד מתן ההחלטה, בכל מקרה לא טעה הנתבע בייחסו לתובע הכנסה מדירתו של פאיז.
10. איננו מקבלים את טענת התובע בסיכומיו לפיה אין לאשר את החלטת הנתבע מאחר שהוא לא הציג את השומה לנכס שעל בסיסה יוחסה לתובע הכנסה לפי תקנה 11. בשום שלב בדיון לא דרש התובע לחקור את השמאי מטעם הנתבע, ולאחר ששאלת שווי הדירות נקבעה כפלוגתא בדיון ההערכה המוקדמת, שאלה זו נזנחה על ידי הצדדים ולא היה ערעור ממשי של התובע על גובה ההכנסה הרעיונית שיוחסה לתובע.

סוף דבר

1. לאור כלל האמור לעיל, החלטנו לדחות את התביעה.
2. זכות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה תוך 30 ימים מיום המצאת פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, י"א סיוון תשע"ד, (09 יוני 2014), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.

"ההחלטה נחתמה בידי נציגי הציבור ועותק נמצא בתיק בבית הדין. לצדדים מופץ עותק בחתימה אלקטרונית של השופט לבדו".