1. בפני תביעת התובעת שתחילתה בבקשה לביצוע שיק על סך 134,000 ₪ שנמשך על ידי הנתבעת.

טענות התובעת:

1. לטענות התובעת, כפי שפורטו בתצהיר שהוגש על ידי בן זוגה, מר רונן בן טובים (להלן: "רונן"), התובעת ורונן פגשו את מר יעקב כהן (להלן: "יעקב") עת הקימו וניהלו בית קפה בבניין התחנה המרכזית החדשה בתל אביב.
2. יעקב עסק באותה העת בתיווך ובסחר כלי רכב, בעיקר מוניות. נוכח מיומנותו של יעקב בענף כלי הרכב ביקש ממנו רונן כי ימצא עבורו קונה לכלי רכב נדיר שהיה בבעלות התובעת, ויעקב הבטיח כי ימצא קונה. הוא לקח את הרכב למגרש מכוניות שבניהולו, ולדברי רונן, יעקב שילם לו על חשבון הרכב 30,000 ₪ ונותר חייב לו סכום נוסף של 55,000 ₪ אותו הבטיח לפרוע בהזדמנות הראשונה.
3. בהמשך, החליטו רונן והתובעת למכור את בית הקפה שבבעלותם על ציודו, הם שוחחו עם יעקב על הנושא והוא הבטיח לטפל בעניין, וזאת משום היכרותו של יעקב עם אנשי עסקים רבים. לדברי רונן יעקב מכר את בית הקפה למספר גורמים שחלקם רכשו את הציוד והריהוט ואילו אחר רכש את הזכות עצמה, אולם התובעת ורונן לא קיבלו לידיהם אלא 20,000 ₪ מתוך הסך של 80,000 ₪ שהיו צריכים לקבל עבור מכירת בית הקפה.
4. לדברי רונן, במשך תקופה ארוכה ניסה לגבות מיעקב את החוב, עד שמספר חודשים לפני הגשת התצהיר על ידי רונן, הודיע יעקב לרונן כי מכר את חלקו בעסק של השכרת המוניות, והוא מסר לתובעת, באמצעות רונן, את התמורה שקיבל עבור מכירת חלקו באמצעות השיק נשוא תביעה זו.
5. את השיק שקיבל רונן מיעקב מסר רונן לבעל הנגרייה, אדם בשם אליהו יעקב, שהקים עבור התובעת ורונן את בית הקפה, לפירעון החוב שהיה לו כלפיו תמורת עבודתו, אולם השיק חולל בהיעדר כיסוי. לטענת רונן, הוא פרע לנגר את החוב כלפיו, פדה ממנו את השיק נשוא ההליך ופנה אל יעקב בדרישה כי יפרע את החוב וישלם לתובעת את המגיע לה.
6. לטענת התובעת, היא אוחזת כשורה בשיק שכן באמצעות השיק פרע יעקב את החוב לתובעת, חוב שזמן רב המתינה התובעת לפירעונו.
7. התובעת מאשרת בסיכומיה כי בעלה הוא זה שהשלים את הפרטים החסרים בשיק. השיק נראה תקין על פניו, סחרותו לא הוגבלה ולא הייתה כל סיבה לבעלה של התובעת, רונן, לחשוד בכשרותו של השיק.
8. לטענת התובעת, היא נטלה את השיק בתום לב ובעד ערך וחזקה עליה כי היא אוחזת כשורה בשיק ונטל ההוכחה להפריך חזקה זו מוטל על הנתבעת.

טענות הנתבעת:

1. לטענות הנתבעת, כפי שפורטו בתצהירו של בעלה, יוסף יעקב (להלן: יוסף"), הוא מנהל את העסק של אשתו להפעלת מוניות, וכמנהל העסק הוא משתמש בחשבון הבנק ובשיקים של אשתו לצורך ביצוע תשלומים הנוגעים לעסק. מדובר גם בשיקים ריקים שנחתמו על ידי הנתבעת ונמסרו ליוסף לצורך זה.
2. לדברי יוסף, בינו ובין יעקב, שהינו הנפרע על השיק נשוא תביעה זו, התנהלה שותפות עסקית של השכרת מוניות. ביום 26.10.09 הוחלט בין יוסף לבין יעקב לפרק את השותפות ונחתם ביניהם הסכם למכירת ורכישת מוניות.
3. במסגרת ההסכם מכר יוסף ליעקב שתי מוניות ואילו יעקב מכר לנתבעת מונית אחת שהייתה משועבדת.
4. לטענת יוסף, יעקב הפר את ההסכם ביניהם בכך שלא הסכים לשאת בתשלומי ההלוואה עבור המונית שמכר יעקב ליוסף, ובעקבות כך, החלה חברת "פמה", שלזכותה הייתה המונית משועבדת, במימוש הרכב במסגרת הליכי הוצאה לפועל.
5. משביקש יוסף מיעקב לקיים את ההסכם ולשלם את חובו ל"פמה" בשל ההלוואה על כלי הרכב, יעקב החליט ככל הנראה לנקום ביוסף, או ליצור לעצמו טענת הגנה בדויה ושקרית, על ידי כך שהוא עשה שימוש בשיק נשוא התביעה ללא כל זכות או רשות, מילא בו סכום מופרך בסך 134,000 ₪ והסב אותו לאחרים בדרך של תרמית והונאה שכמוהם כגניבת השיק ממש.
6. באשר לדרך שבה הגיע השיק לידיו של יעקב, טוען יוסף כי בעת שהם היו שותפים בעסק נתן יוסף אמון מלא ביעקב ואפשר לו גישה חופשית לפנקסי שיקים חתומים של רעייתו לצורך ביצוע תשלומים שונים בנוגע לעסק.
7. לדברי יוסף, מספר ימים לפני הגשת התצהיר על ידו, הוא שוחח עם ידיד משותף שלו ושל יעקב בשם מאיר חבושה (להלן: "חבושה"), אשר סיפר ליוסף, כי בזמנו יעקב אמר לו כי הוא מחזיק אצלו שיק של רעייתו של יוסף כביטחון להלוואה שנתן בסך 6,000 ₪, וכי חרף זאת יעקב מתכוון למלא בשיק סכום של 134,000 ₪ שיוסף חייב לו, לטענתו בגלל הפרשי קנייה ומכירה של המוניות, והכל כמפורט בתצהירו של חבושה שהוגש גם הוא לבית המשפט.
8. מכל מקום, מצהיר יוסף, כי לא הייתה ליעקב כל זכות או רשות למלא בשיק את הפרטים המצוינים בו, שכן יוסף לא היה חייב ליעקב דבר. יעקב נטל את השיק ללא רשות או שלא לצורך הרשות שניתנה לו, מילא בו פרטים לא נכונים בתרמית ו/או סיחר אותו בתרמית וללא כל זכות.

ראיות התובעת:

1. מטעם התובעת הוגש תצהירו של רונן, שנאמרו בו הדברים שלעיל, כאשר בחקירתו הנגדית נשאל רונן בקשר לחשבונית שהוציא לו הנגר ששיפץ עבורו את העסק בתחנה המרכזית, והשיב כי אין לו את החשבונית וכי לא זימן אותו לעדות, שכן לא חשב שעדותו יכולה לסייע. רונן נישאל מדוע לא זימן את יעקב להעיד, והוא השיב כי הוא אינו יודע, שכן אינו מנהל את התיק (עמ' 8 לפרוטוקול ש' 21 ואילך).
2. לדברי רונן את השיק נשוא התביעה מסר לידיו יעקב ובעמ' 9 ש' 3 ואילך השיב רונן:

"ש. מי מסר לך את השיק שאני מציג לך. נשוא הדיון.

ת. יעקב כהן בעצמו מסר לי בידיים.

ש. מי מילא את הפרטים על השיק, לגבי הסכום.

ת. אני מילאתי את סכום השיק.

ש. אחרי שקיבלתי את זה מיעקב כהן.

ת. לא. הוא נתן לי שיק ואמר לי תכתוב.

ש. את השם של הנפרע "כהן יעקב" .מי מילא

ת. גם אני.

ש. את הסכום במילים.

ת. גם אני. השיק היה ריק וחתום הוא הוציא לי שיק לשלם את החוב. ואני מילאתי את כל הפרטים בשיק למעט החתימה.

ש. למה לא מילאת את השם שלך על השיק.

ת. אין לי כלום עם האדון הזה רציתי שיהיה ברור שהוא נותן לי שיק ואני אוכל להיפרע בבוא היום. אין לי כלום עם אילנה יעקב.

ש. שאלת אותו איך הגיע השיק אליו.

ת. לא.

ש. שאלת אותו לאיזה צורך קיבל את השיק הזה.

ת. לא. הוא אמר שזה שיק של אשתו.

ש. אתה לוקח שיק שאינך יודע איך הוא הגיע אליו ולאיזה מטרה וממלא בו סכום.

ת. שום דבר לא גרם לי לחשוב האדם חייב לי כסף הרבה זמן ואני נאחז במה שיש.

ש. את החשבון כמה הוא חייב לך אתה עשית.

ת. אני שימשתי ככותב במקום כהן יעקב. הוא הקריא לי את הסכום לכתוב על השיק, זה הסכום של החוב שלנו. היה ברור שזה החוב עשינו חשבון.

ש. אתה מילאת את הסכום מבחינתך זה החוב כלפיך.

ת. כן.

ש. עשיתי חשבון של הסכומים שציינת בתצהירך מגיע ל- 115,000 ₪. 55 על הרכב ועוד 60 לגבי הציוד.

ת. אולי עשינו חישוב של ריבית. אין לי טיוטה או את פירוט אופן החישוב שעשינו."

1. רונן המשיך והשיב כי הוא מסר את השיק לנגר אחרי יום 31.12.09, לשאלה איזה סכום היה חייב לנגר השיב רונן כי היה חייב לנגר רק כ-30,000 ₪ כך שהשיק שנמסר לו היה בסכום הרבה יותר גבוה והנגר היה צריך להחזיר לו את ההפרש. עמ' 10 לפרוטוקול ש' 26 ואילך.
2. ובהמשך בעמ' 11 ש' 17 השיב רונן:

"ש. למה נתת לנגר שיק על 134 אלף ש"ח כאשר אתה חייב לו רק 30 אלף ₪.

ת. נוחות. הוא התחייב להחזיר לי את ההפרש. אני מאמין לו הוא לא נתן לי שיק נגדי.

ש. כשהשיק חזר מה עשית. למה לא שילמת לו את החוב. בשנת 2004 הסתיימו השיפוצים והשיק הזה משנת2010 , במשך 6 שנים הוא מחכה שתשלם לו את החוב .

ת. מדובר בחבר ילדות שכל יום בא לבית הקפה אוכל ושותה העניין לא הטריד אותו.

ש. היית חייב לו כסף משנת 2004 ולא שילמת לו.

ת. כן. הוא לא מחכה לתשלום זה עניין שלי ושלו.

ש. לא היה לך את הכסף לשלם לו עד שקיבלת את השיק מיעקב.

ת. אם הייתי יוצא מכלי הייתי משיג.

ש. הוא אומר לך שהשיק חזר מה עשית.

ת. הגשתי את השיק לתשלום בהוצל"פ ופרעתי לנגר את החוב שהייתי חייב לו.

ש. איך פרעת לו.

ת. שילמתי לו בערך 30 אלף ₪.

ש. יש לך קבלה.

ת. לא .נוצר מצב של חוסר אמון שילמתי נתתי שיק והוא חזר כבר נוצר חדש, הרגשתי מחויבות לפרוע את החוב."

ובעמ' 12 ש' 12:

"ש. עבור הציוד של בית הקפה הוא חייב לך כסף.

ת. כן.

ש. הוא שוכר בציודים ובבית קפה.

ת. הוא טיפוס שוכר מעכר, אני לא בנוי לזה. הוא מכר את הציוד של בית הקפה למסעדה ברח' שממול.

ש. מי עשה איתם את ההסכם.

ת. הוא. גם את הכסף הוא קיבל.

ש. על מה הוא היה חייב לך 80,000 ₪.

ת. על הציוד.

ש. מתוך ה-80 קיבלת רק 20.

ת. לא זוכר יש לי רישומים.

ש. כל זה קורה בשנת 2005.

ת. כנראה.

ש. מה הסיפור משנת 2005-2009 הוא חייב לך כסף מה עשית לגבות את הכסף (115,000).

ת. לא הרבה. יש עוד הרבה אנשים שחייבים לי סכומים ואני לא מתעקש.

ש. חשבונית על מכירת ציוד אין לך.

ת. אין.

ש. העברת בעלות על הרכב יש לך.

ת. לא."

ראיות הנתבעת

עדותו של יוסף יעקב

1. כפי שפורט לעיל, גרסת הנתבעת הובאה בתצהירו של יוסף. בחקירתו הנגדית התבקש יוסף להסביר מדוע טען כי השיק נשוא התביעה נגנב ממנו, והוא הסביר, כי השיק בעצם לא נגנב ממנו, אלא שהוא מסר אותו לשותף לצורך שימוש לצרכי העסק, אולם השותף עשה בו שימוש שלא כדין כאשר השלים בו כרצונו סכום שאינו קשור לעסק אלא לצרכיו הפרטיים. יוסף הסביר כי בעיניו זוהי גניבה (עמ' 3 לפרוטוקול ש' 23 ואילך).
2. יוסף נשאל, האם ייתכן כי השיקים שנמשכו מהפנקס המדובר נמשכו לפירעון הלוואה שנתן יעקב ליוסף, ולא במסגרת השותפות, יוסף השיב "חד משמעית לא" (עמ' 4 לפרוטוקול ש' 14). לדבריו השיקים היו אמורים להיות אצל רואה חשבון ולא אצל יעקב.
3. יוסף נשאל האם ייתכן כי השיק נמסר ליעקב לצורך החזר הלוואה והוא חזר ושלל טענה זו מכל וכל. לדבריו ברגע שהשותפות בינו לבין יעקב התפרקה, החתים אותו יעקב אצל עורך דין שאין בין הצדדים חשבונות והם לא חייבים דבר האחד לשני.
4. יוסף אישר כי מאיר חבושה הינו ידיד משותף שלו ושל יעקב וכי יעקב הילווה כספים גם לחבושה, יוסף השיב כי אינו יודע אם חבושה החזיר את ההלוואה ליעקב.

עדותו של מאיר חבושה

1. מאיר חבושה הגיש תצהיר ובו הצהיר כי הוא מכיר את יעקב ואת יוסף, ידוע לו כי יעקב ויוסף היו שותפים בעסק של השכרת מוניות וכי באוקטובר 2009 הם ערכו הסכם לפירוק השיתוף ביניהם.
2. לדבריו, באחת השיחות שלו עם יעקב, לאחר חתימת הסכם פירוק השותפות, הוא הבין מיעקב כי הוא מחזיק בשיק של רעייתו של יוסף, ללא ציון סכום כביטחון להלוואה בסך 6,000 ₪ שנתן ליוסף ושהוא רשם על השיק את הסך של 134,000 ₪ בטענה שיוסף חייב לו סכום זה.
3. כשנשאל כיצד ייתכן שיוסף עדיין חייב לו סכומים כאלה, יעקב השיב כי יש לו הפסדים בגלל הפרשי קניה ומכירה.
4. בחקירתו הנגדית אישר חבושה כי יעקב הילווה לו כספים וכי טרם החזיר לו את הכספים, לדבריו הוא מחזיר את ההלוואה ליעקב בתשלומים חודשיים. חבושה שלל את הטענה כי הוא מסוכסך עם יעקב.

תצהירה של הנתבעת

1. הנתבעת לא התייצבה להיחקר על תצהירה ולפיכך בא כוח הנתבעת ויתר על תצהיר זה.

דיון והכרעה

1. בתיק זה עלי להכריע בשני עניינים:
   1. עלי להקדים ולהכריע בשאלה האם הנתבעת הוכיחה כישלון תמורה במערכת היחסים בינה לבין הצד הקרוב, שלו מסרה את השיקים, יעקב.
   2. באם המסקנה לשאלה הראשונה תהיה חיובית, אצטרך להכריע בשאלה האם התובעת זכאית להיפרע מהנתבעת את תמורת השיקים בתור "אוחזת כשורה", או כאוחזת בעד ערך, שהשיקים סוחרו לה בטרם נוצר בהם פגם בזכות הקנין, לפי "הלכת גויסקי", ב- ע"א 333/61 גויסקי נ' יוסף מאיר.

האם הנתבעת הוכיחה כשלון תמורה

1. הנתבעת טענה, כי השיק נשוא התביעה הושלם ע"י יעקב שלא בהרשאה ולצורך מטרותיו הפרטיות. לדברי יוסף השיק נמסר ליעקב לצורך תשלומים עבור העסק המשותף, כאשר יעקב השלים את השיק סכום שאינו קשור לעסק לצרכיו הפרטיים תוך גניבה ומרמה. לדברי יוסף הוא לא היה חייב סכום כלשהו ליעקב.
2. מטעם הנתבעת העיד יוסף ועדותו לא נסתרה בכל צורה שהיא. השאלה הנשאלת מדוע לא זימן יוסף את יעקב לעדות והאם יש לזקוף עובדה זו לחובתה של הנתבעת.
3. מושכלות יסוד של דיני הראיות המה כי הימנעות בעל דין מהצגת ראיה פועלת לחובת אותו בעל דין.

"...כלל נקוט בידי בתי המשפט מימים ימימה, שמעמידים בעל-דין בחזקתו שלא ימנע מבית המשפט ראיה, שהיא לטובתו, ואם נמנע מהבאת ראיה רלבנטית שהיא בהישג ידו, ואין לכך הסבר סביר, ניתן להסיק, שאילו הובאה הראיה, היתה פועלת נגדו. כלל זה מקובל ומושרש הן במשפטים אזרחיים והן במשפטים פליליים, וככל שהראיה יותר משמעותית, כן רשאי בית המשפט להסיק מאי-הצגתה מסקנות מכריעות יותר וקיצוניות יותר נגד מי שנמנע מהצגתה" (ע"א 548/78 אלמונית נ' פלוני, פ"ד לה (1) 736, 760).

1. במקרה שלפני אינני יכול לזקוף את העובדה לפיה יוסף לא זימן את יעקב לעדות לחובתו של יוסף, שכן יוסף ויעקב הסתכסכו ואין לצפות כי ניתן יהיה לחלץ מפיו של יעקב הודאה כי השלים את השיק במרמה.
2. ראיה נוספת שיש בה חיזוק מסוים לעדותו של יוסף, הינה עדותו של מאיר חבושה (עדות שאינה נקיה מספקות), אשר העיד ששמע מפי יעקב כי השלים שיק של התובעת המצוי בידיו ושנמסר לו על ידי התובעת בהבטחת הלוואה בסך 6,000 ₪ לסכום של 134,000 ₪ מאחר ולטענתו יוסף חייב לו סכום זה.

השלמת השיק ועשיית שימוש בו שלא למטרה שלשמה נמסר:

1. סעיף 19(א) לפקודת השטרות קובע: "היה השטר חסר פרט מהותי, האדם המחזיק בו יש לו רשות לכאורה להשלים את החסר ככל שיראה לו".
2. יעקב היה שלוחה של הנתבעת לצורך השלמת השיק שנמסר לו על ידי יוסף לשימוש לצורכי העסק המשותף.
3. בעניין זה, נאמר בספרו של ד"ר יואל זוסמן, "דיני שטרות", מהדורה שישית בעמ' 162:
   

"ראובן מעסיק את שמעון בתור פקיד ונוהג להשאיר בידו חתימות שיקים על החלק כדי שיוכל למלאם ולשלם חובות המעביד. שמעון ממלא טופס של שיק אחד לטובתו של פלוני שאיננו בעל החוב של ראובן, ומוסר את השיק לפלוני לשם תשלום חוב שהוא בעצמו חב לו. משהוכיח ראובן לאיזו מטרה הוא נתן הרשאה לפקידו למלא את תורף השיקים, הצליח לסתור את החזקה הקבועה בסעיף 19 (א) ופלוני אינו זכאי להיפרע ממנו".

1. מאחר והוכח כי השיק נמסר ליעקב כדי שישתמש בו לצורך העסק ומאחר ויעקב עשה שימוש בשיק לצרכיו הפרטיים שלא בהתאם להרשאה, הרי שאין התובעת זכאית להיפרע מהנתבעת את סכום השיק ודי בסיבה זו כדי לדחות את התביעה.
2. צירוף עדויותיהם של יוסף ושל חבושה די בהם כדי להרים את הנטל הנדרש במשפט האזרחי כדי להוכיח כי תמורת השיק נכשלה וכי נעשה שימוש בשיק שלא למטרה שלשמה נמסר.

האם התובעת הינה אוחזת כשורה או האם הינה רשאית להיפרע את השיקים לפי הלכת "גויסקי"

1. בטרם אדון בשאלה, האם נתקיימו התנאים להפיכתה של התובעת ל"אוחזת כשורה" בשיקים, אקדים ואבדוק את השאלה האם העובדה לפיה התובעת, באמצעות רונן השלימה את שם הנפרע על גבי השיק, לאחר שנמסר לרונן, שוללת ממנה אחיזה כשורה.
2. אין חולק כי רונן קיבל את השיקים "על החלק" וכי הוא זו שמילא את כל פרטי השיק לרבות את שם הנפרע על גבי השיקים. בעמ' 9 לפרוטוקול ש' 3 ואילך השיב רונן:

"ש. מי מסר לך את השיק שאני מציג לך. נשוא הדיון.

ת. יעקב כהן בעצמו מסר לי בידיים.

ש. מי מילא את הפרטים על השיק, לגבי הסכום.

ת. אני מילאתי את סכום השיק.

ש. אחרי שקיבלתי את זה מיעקב כהן.

ת. לא. הוא נתן לי שיק ואמר לי תכתוב.

ש. את השם של הנפרע "כהן יעקב". מי מילא

ת. גם אני.

ש. את הסכום במילים.

ת. גם אני. השיק היה ריק וחתום הוא הוציא לי שיק למלא את החוב ואני מילאתי את כל הפרטים בשיק למעט החתימה.

1. השאלות בעניין דומה נדונו בע"א 2010/05 שחף טקס בע"מ נ' אביגדור פלדמן, עו"ד, (להלן: "פס"ד שחף טקס") ונקבע בו כהאי לישנא:

"(א) אחיזה כשורה

שלושה סעיפים בפקודת השטרות רלוונטיים לדיון שלפנינו: סעיף 3, סעיף 19(א) וסעיף 28(א) לפקודה, ונביאם כלשונם:

"3. שטר-חליפין מהו

(א) שטר-חליפין הוא פקודה ללא תנאי ערוכה בכתב מאת אדם אל חברו, חתומה בידי נותנה, בה נדרש האדם שאליו ערוכה הפקודה לשלם לאדם פלוני או לפקודתו, או למוכ"ז, סכום מסויים בכסף, עם דרישה או בזמן עתיד קבוע או ניתן לקביעה.

(ב) מסמך שלא נתקיימו בו תנאים אלה, או שיש בו פקודה לעשות מעשה בנוסף על פרעון כסף, איננו שטר-חליפין.

[...]

(ד) התאריך, המקום והערך

על שלוש אלה אין השטר נפסל:

(1) על שאין בו תאריך עריכתו;

(2) על שאינו מפרש הערך שניתן בעדו או שאינו מפרש שניתן בעדו ערך כלשהו;

(3) על שאינו מפרש את מקום המשיכה או את מקום הפרעון; אלא שלעולם באין מקום פרעונו של השטר נקוב במפורש, יראו כמקום פרעונו את המקום שניקב כמקום עסקו של הנמשך, או כמקום מגוריו."

"19. מסמך לא שלם או חתימה על-החלק

(א) היה השטר חסר פרט מהותי, האדם המחזיק בו יש לו רשות לכאורה להשלים את החסר ככל שנראה לו."

"28. אוחז כשורה

(א) אוחז כשורה הוא אוחז שנטל את השטר כשהוא שלם ותקין לפי מראהו ובתנאים אלה:

(1) נעשה אוחז השטר לפני שעבר זמנו, ולא היתה לו כל ידיעה שהשטר חולל לפני כן, אם אמנם חולל;

(2) נטל את השטר בתום לב ובעד ערך ובשעה שסיחרו לו את השטר לא היתה לו כל ידיעה שזכות קנינו של המסחר פגומה."

סעיף 3(א) לפקודה מגדיר את יסודותיו החיוניים של השטר – יסודות שחובה שהשטר יקיים כדי לבוא בגדרה של הגדרת "שטר חליפין". מסמך יכול להיות חסר איזה מהיסודות המנויים בסעיף 3(א) לפקודה, ויסודות אלה ניתנים להשלמה כאמור בסעיף 19 לפקודה, אלא שאז מורה אותנו סעיף 3(ב) שהמסמך אינו שטר חליפין (ראו: י' זוסמן דיני שטרות (מהדורה שישית, התשמ"ג) 159; להלן:- "זוסמן"). סעיף 19 מאפשר לאוחז להשלים בשטר הן פרט חיוני הן פרט מהותי (ע"א 339/72 חרס קרמית בע"מ נ' קולטון, פ"ד כח(1) 452), אלא שאין בזכות לכאורה להשלים מסמך, הקבועה בסעיף 19 הנ"ל, כדי לגרוע מן האמור בסעיף 28(א), הקובע שכדי לזכות במעמד של אוחז כשורה על האוחז ליטול לידיו שטר כשהוא תקין ושלם לפי מראהו. אוחז שנוטל לידיו מסמך שאינו שלם, קרי, מסמך שחסר בו פרט חיוני כלשון סעיף 3(א) לפקודה – לא נטל לידיו שטר, כהגדרתו בסעיף 3(א), ומשכך אינו יכול להיות אוחז כשורה (ע"א 377/68 מטע, בית חרושת לצורכי מזון בע"מ נ' פרל, פ"ד כג(1) 98; זוסמן, לעיל, בעמ' 265).

לית מאן דפליג שהמערערת נטלה את המסמך כשחסר בו שם הנפרע, שהוא יסוד חיוני. המערערת נטלה לידיה מסמך שאינו שטר, ובהשלמתה הפכה אותו לשטר. לבטח אין לומר שהמערערת נטלה לידיה שטר כשהוא שלם ותקין לפי מראהו, לפי כך – נכונה המסקנה שהיא אינה אוחזת כשורה. קביעת בית משפט קמא מקובלת עלינו.

המערערת טוענת שהתכלית שלשמה הושאר שם הנפרע ריק הייתה להפוך את השיק שעליו נכתב "למוטב בלבד" למסמך סחיר. אפילו טענה זו נכונה, אין בה כדי לסייע למערערת, שכן הוראות הפקודה מפורשות: שטר שאינו שלם ותקין על פי מראהו, לא כל שכן מסמך שאינו מהווה שטר, אינם יכולים לזכות את האוחז בהגנה שמקנה לו מעמד של אוחז כשורה מכוח סעיך 37(2) לפקודה. התכלית של התנאי הקבוע בסעיף 28(א) לפקודה היא למנוע חשד שעלול לעורר שטר שאינו שלם: "שטר שאינו שלם או אינו תקין לפי מראהו, אינו מקובל על הסוחר ומעורר חשש; אין דרכם של סוחרים ליטול מסמך כזה. מסמך שאינו שלם – יוצא דופן מבחינת תוכנו, ומסמך שאינו תקין – מבחינת צורתו. מסמכים כאלה מעידים על עצמו כי ייתכן שמשהו אינו כשורה והם עצמם אומרים 'דרשני'. אם נתגלה פגם בזכות הקניין שבהם, הנוטל את המסמך הוזהר מראש." (זוסמן, לעיל, בעמ' 265). משנטלה המערערת מסמך שאינו שלם – אין היא יכולה לזכות במעמד של אוחזת כשורה, שכן היא "הוזהרה" קודם לכן.

הלכת גויסקי

המערערת אף אינה יכולה להסתייע בהלכת גויסקי, שכן כפי שציין בית משפט קמא, הלכה זו עוסקת במועד סיחורו או נטילתו של שטר, בעוד שבענייננו נטלה לידיה המערערת מסמך שאינו שטר (כאמור, המסמך הפך לשטר רק לאחר שהושלם). מקובל עלינו שאין להרחיב את הלכת גויסקי מעבר לנדרש, בין היתר לנוכח הביקורת שנמתחה עליה בפסיקה (עיינו: ע"א 1560/90 ציטיאט נ' הבנק הבינלאומי הראשון בישראל בע"מ, פ"ד מח (4) 498, 526; ע"א 6909/00 בנק דיסקונט לישראל בע"מ נ' קבוצת אריה יצחקי בע"מ, פ"ד נה (4) 83, 85), ומשכך – אין אנו רואים להתערב בקביעת השופטת הנכבדה."

1. הדברים שהובאו מפסק הדין שחף טקס הנ"ל יפים אף לענייננו. מאחר ורונן הוא זה שהשלים את שמו של יעקב כהן כנפרע על השיק, ומאחר ויעקב כהן הסב את השיק "על החלק" באותו מעמד, אין התובעת יכולה להיות "אוחז כשורה" בשיק והיא אף אינה יכול להיפרע את השטר לפי הלכת "גויסקי" שכן כאשר נטלה התובעת את השיקים הם לא היו "שטר".
2. אוסיף ואציין כי גם אלמלא הגעתי למסקנה האמורה המונעת את היותה של התובעת "אוחז כשורה" בשיק, הרי גם אז הייתי מגיע לאותה מסקנה שכן התובעת לא השכילה להוכיח מתן תמורה עבור השיק וכן לא הוכיחה את תום ליבה.
3. סעיף 29 לפקודת השטרות קובע:

"(א) כל צד שחתימתו מצויה על השטר, חזקה לכאורה שנעשה צד לו בעד ערך.

(ב) כל אוחז שטר, חזקה לכאורה שהוא אוחז כשורה; אך אם הודו או הוכיחו בתובענה שהקיבול או ההוצאה או הסיחור שלאחריה פגועים ברמאות, בכפיה, או באלימות ופחד, או באי- חוקיות, חובת הראיה מוחלפת, עד אם הוכיח האוחז שלאחר אותה רמאות או אי- חוקיות ניתן בתום לב ערך בעד השטר."

1. מאחר והגעתי למסקנה כי השיק סוחר לתובעת ע"י יעקב ב"אי חוקיות", לצורך מטרותיו האישיות של יעקב ולא למטרה שלשמה נמסר, הרי שנטל הראיה מתחלף ועל התובעת להוכיח כי לאחר אותה "אי חוקיות", נתנה תמורה בתום לב.

האם התובעת הוכיחה מתן תמורה?

1. רונן טען כי יעקב היה חייב לתובעת את סכום השיק, דהיינו 134,000 ₪, דא עקא שהתובעת לא הגישה מטעמה כל שמץ של ראיה בדבר חובו של יעקב וכל טענותיה בעניין החוב שנטענו מפיו של רונן נטענו בעלמא ובלא כל אסמכתא.
2. עדותו של רונן בעניין חובו של יעקב לכאורה הייתה בלתי משכנעת בעליל. בתצהירו טען רונן כי חובו של יעקב כלפי התובעת נובע מיתרת חוב בסך 55,000 ₪ משנת 95 עבור מכירת רכב ומחוב נוסף בגין מכירת זכויות בבית קפה בסכום נוסף של 60,000 ₪, ובסה"כ 115.000 ₪.
3. לא הובאה כל אסמכתא להוכחת חוב של יעקב כלפי התובעת, וגם צירוף "סכומי החוב" שרונן טען כי יעקב חייב לו אינם מסתכמים בסכום השיק, 134,000 ₪, אלא ב-115,000 ₪ בלבד. להפרש זה של כ-20,000 ₪ לא ניתן הסבר ובחקירתו הנגדית לא ידע רונן להסביר כיצד הגיע לסכום שנרשם על השיק ובעניין זה השיב רונן בעמ' 9 לפרוטוקול ש' 26 ואילך:

"ש. אתה מילאת את הסכום מבחינתך זה החוב כלפיך.

ת. כן.

ש. עשיתי חשבון של הסכומים שציינת בתצהריך. מגיע ל-115,000 ₪. 55 על הרכב ועוד 60 לגבי הציוד.

ת. אולי עשינו חישוב של ריבית. אין לי טיוטה או את פירוט אופן החישוב שעשינו.

ובעמ' 11 ש' 33 ואילך העיד:

ש. הסיפור עם המכונית, מתי מכרתם את המכונית הזאת.

ת. סביבות 2005.

ש. הוא היה מתווך בעסקת המכונית.

ת. כן.

ש. הוא קנה מכם את הרכב או שהיה צריך לתווך.

ת. הוא העביר את הרכב למגרש מכוניות.

ש. לגבי שטר מכר.

ת. עושים העברת בעלות. נתנו לו צילום של תעודת הזהות. הוא היה אמור להשיג את המחיר הטוב ביותר. לא סיכמנו מחיר. הוא שילם לנו כסף ברגע שקיבל את הרכב.

ש. כל הסיפור של בית הקפה מתי היה.

ת. באותה תקופה בערך הסיפור של הרכב היה אחרי. בזמן שהרכב נמכר בית הקפה היה כבר סגור.

ש. עבור הציוד של בית הקפה הוא חייב לך כסף.

ת. כן.

ש. הוא שוכר בציודים ובבית קפה.

ת. הוא טיפוס שוכר מעכר, אני לא בנוי לזה. הוא מכר את הציוד של בית הקפה למסעדה ברח' שממול.

ש. מי עשה איתם את ההסכם.

ת. הוא. גם את הכסף הוא קיבל.

ש. על מה הוא היה חייב לך 80,000 ₪.

ת. על הציוד.

ש. מתוך ה-80 קיבלת רק 20.

ת. לא זוכר יש לי רישומים.

ש. כל זה קורה בשנת .2005

ת. כנראה.

ש. מה הסיפור משנת 2005-2009 הוא חייב לך כסף מה עשית לגבות את הכסף (115,000).

ת. לא הרבה. יש עוד הרבה אנשים שחייבים לי סכומים ואני לא מתעקש.

ש. חשבונית על מכירת ציוד אין לך.

ת. אין.

ש. העברת בעלות על הרכב יש לך.

ת. לא.

1. כאמור, חקירתו הנגדית של רונן בעניין זה העלתה כי אין בידיו כל ראיה היכולה לתמוך בטענתו בדבר חובו של יעקב לתובעת, אין לו שטר מכר על הרכב, אין לו חשבונית על מכירת הציוד, רונן ישב באפס מעשה ולא ניסה לגבות את ה"חוב" מיעקב משנת 2005 ועד שנת 2009 בלא כל הסבר הגיוני, כאשר דברים אלו הובילו אותי למסקנה כי רונן לא הוכיח מתן תמורה ליעקב.
2. נקודה נוספת שפגעה באמינותו של רונן בעדותו בפני, הינה זו לפיה את השיק על סך של 134,000 ₪ מסר לדבריו לנגר שבנה את החנות לפירעון חוב של 30,000 ₪ בלבד, כאשר הנגר היה אמור להחזיר לו את ההפרש בין סכום השיק לבין סכום החוב, (כ-100,000 ₪) גירסה זו של רונן, אשר לא טרח לזמן את הנגר לעדות, אינה סבירה בעיני ואינה מתקבלת על הדעת, התנהלות מסוג זה אינה תואמת את התנהלותו של אדם סביר ונראה כי היא הומצאה לצורך המשפט.
3. בנוסף, התובעת לא טרחה לזמן את יעקב לחקירה בעניין התמורה שקיבל ובעניין זה יש לזקוף את המחדל לחובתה, שכן עדותו של יעקב הינה חיונית מאין כמוה להוכחת טענתה של התובעת בדבר ה"חוב" שהיתה חייבת לו, ובדבר הנסיבות שאפפו את הגעת השיק לידיו.
4. העולה מהמקובץ הוא כי התובעת אינה אוחזת כשורה בשיק.
5. אשר על כן, הנני מורה על דחיית התביעה ומחייב את התובעת לשלם לנתבעת הוצאות משפט בסך 15,000₪.

ניתן היום, י"ב תשרי תשע"ד, 16 ספטמבר 2013, בהעדר הצדדים.

המזכירות תשלח את פס"ד בדואר לצדדים.