1. תביעת התובע להחזר הלוואה שנתן לנתבע.

כתב התביעה

2. תמצית התשתית העובדתית שתוארה בכתב התביעה מיום 27.5.2010 הינה כדלקמן: התובע נעתר לבקשת הנתבע מפברואר 2003 להלוות לו 300,000 ₪. לצורך זה נטל התובע הלוואה מבנק, והעביר לתובע ביום 14.2.2003 סך 50,000 ₪ וביום 17.2.2003 – סך 247,465 ₪. (בכתב התביעה צויין כי סך 247,465 ₪ הועבר ביום 17.2.2010, אולם בדיון שהתקיים ביום 30.3.2011 בפני השופט נדל תיקן בא כוח התובע את כתב התביעה, וציין כי התאריך הנכון הינו 17.2.2003).

הנתבע התחייב כלפי התובע להחזיר את ההלוואה החל מיום 20.3.2003 על פי לוח הסילוקין של ההלוואה אותה נטל התובע מהבנק. כחלק מפירעון ההלוואה שילם הנתבע לתובע את הסכומים הבאים: 6,630.68 ₪ ביום 3.3.2003, ובחודשים אפריל – יולי 2003 ארבעה תשלומים בסך 7,900 ₪ כל אחד. בסעיף 20 לכתב התביעה נטען כי התובע קיבל מהנתבע, במסגרת החזר ההלוואה, סך כולל של 62,000 ₪.

3. על פי חוות דעת של "סלמאן סלימאן - בדיקה ושחזור חשבונות", שצורפה לכתב התביעה, נותר הנתבע חייב לתובע, במועד הגשת התביעה, סך של 489,399.69 ₪. סכום זה הינו הסכום הנתבע.

כתב הגנה

4. בכתב ההגנה המתוקן הודה הנתבע כי שילם לתובע את סכומי החזר ההלוואה אשר פורטו בכתב התביעה אך העלה את הטענות העובדתיות הבאות: הכחיש כי קיבל את מלוא סכום ההלוואה; כפר בטענת התובע לפיה סוכם כי החזר ההלוואה יעשה בהתאם ללוח הסילוקין של ההלוואה אותה, לטענתו, נטל התובע מהבנק; בין הצדדים לא סוכם על תשלום ריבית ועל מועד לסילוק ההלוואה.

5. לטענת הנתבע, התובע אינו זכאי לריבית בגין ההלוואה שנתן לנתבע מעבר לשיעור המותר על פי חוק הסדרת הלוואות חוץ-בנקאיות, תשנ"ג-1993.

6. בדיון שהתקיים בפני השופט נדל ביום 26.1.2012 הודה בא כוח הנתבע כי הנתבע קיבל מהתובע סך 247,465 ₪, וטען כי סכום זה הוחזר על ידו לתובע.

הראיות

7. התובע הגיש תצהיר, ובו גרסתו כפי שבאה לביטוי בכתב התביעה. לתצהירו צרף התובע את המסמכים הבאים:

* בקשה שלו מיום 14.2.2003 לבנק ערבי ישראלי בע"מ (להלן: הבנק) להעמדת אשראי בסך 300,000 ש"ח.

* לוח סילוקין שהפיק הבנק לתובע להחזר הלוואה על סך 300,000 ₪ למשך 60 חודשים, לתקופה 2.3.2003 – 1.2.2008.

* אורדר משיכת סך 50,000 ₪ ביום 14.2.2003 מחשבון התובע בבנק.

* אורדר משיכת סך 247,465 ₪ ביום 17.2.2003 מחשבון התובע בבנק.

* אורדר העברת 6,630.68 ₪ ביום 3.3.2003 מחשבון הנתבע אל חשבון התובע בבנק.

* טופס "הוראת קבע להעברות שקליות", בחתימת הנתבע, בו הנתבע רשום כ"חייב" והתובע רשום כ"זכאי", ובו הוראת קבע ל-60 תשלומים, שכל אחד הינו בסך 7,900 ₪, החל מיום 1.4.2003 ועד ליום 1.3.2008, תוך ציון כי סך התשלומים הינו 474,000 ₪.

* אורדר העברת 7,908.15 ₪ ביום 10.6.2003 מחשבון הנתבע אל חשבון התובע בבנק.

* דפי חשבון התובע בבנק, בהם משתקפים זיכויים בגין "הוראת קבע" בסך 7,900 ₪ בתאריכים 1.4.2003, 2.5.2003 ו-1.7.2003, והחזרים של הוראת קבע בסכום זה (תחילה כפעולת זיכוי "הוראת קבע" בסך 7,900 ₪, ולאחריה פעולת חיוב "יומן ח/ז" באותו סכום) בתאריכים 1.6.2003, 1.8.2003, 1.9.2003 ו-1.10.2003.

* מכתב מיום 28.2.2010 של סלמאן סלימאן (תחת הלוגו "סלמאן סלימאן -בדיקה ושחזור חשבונות") אל התובע, אליו מצורף נספח בן שני עמודים, ובו צויין כי יתרת שווי ההלוואה, נכון ליום 28.2.2010, הינה 489,399.69 ₪.

* הצעות פשרה שהוצעו לבא כוח התובע על ידי בא כוח הנתבע (ואשר לא היה כל מקום לצרפן !).

8. בחקירתו הנגדית טען התובע כי בינו לבין הנתבע סוכם כי ההלוואה תוחזר תוך שלוש שנים, ולאחר שהנתבע ביקש להאריך את תקופת ההחזר לארבע שנים וחצי, הוא (התובע) ניגש לבנק לבצע פריסה זו. התובע הכחיש כי הנתבע מסר לידיו שיקים המשוכים על בנק יהב.

9. הנתבע לא הביא ראיות.

הכרעה

10. בסיכומיו אישר בא כוח הנתבע כי התובע הלווה לנתבע 300,000 ₪, כי הנתבע שילם על חשבון החזר ההלוואה סך כולל של 62,000 ₪, וכי יתרת הקרן הינה 238,000 ₪. לאור זאת, סבר בא כוח הנתבע כי יש לקבל את התביעה בחלקה, דהיינו עד לסך 238,000 ₪.

11. לטענת בא כוח הנתבע, התובע לא הוכיח באיזה אופן הוא פרע לבנק את ההלוואה אותה הוא נטל ממנו. אולם לתנאי הסכם ההלוואה שנטל התובע מהבנק, ולאופן ביצוע החזרי הלוואה זו, אין קשר להלוואה שקיבל הנתבע מהתובע. השאלה הרלוונטית, שנותר להכריע בה, לאור האמור בפסקה 10 לעיל, הינה: האם התובע הוכיח את תוכן הסיכום בינו לבין הנתבע באשר לאופן החזר ההלוואה שקיבל הנתבע ?

12. כנזכר לעיל, התובע צרף לתצהירו העתק של טופס "הוראת קבע להעברות שקליות", בחתימת הנתבע (להלן: הוראת הקבע), בו הנתבע רשום כ"חייב" והתובע רשום כ"זכאי", ובו הוראת קבע ל-60 תשלומים, שכל אחד הינו בסך 7,900 ₪, החל מיום 1.4.2003 ועד ליום 1.3.2008, תוך ציון כי סך התשלומים הינו 474,000 ₪.

התובע לא נחקר על מסמך זה, תוכן המסמך לא הוכחש על ידי בא כוח הנתבע, ולא הובאה כל עדות או גרסה הסותרת את הטענה כי חתימת הנתבע היא אשר מתנוססת בתחתיתו. בנוסף, הפעולות המופיעות בדפי חשבון התובע בבנק, ואשר פורטו לעיל, תואמות את תוכנה של הוראת הקבע.

13. מהוראת הקבע אנו למדים כי הנתבע התחייב להחזיר לתובע את ההלוואה שקיבל ממנו על ידי 60 תשלומים חודשיים (מיום 1.4.2003 ועד ליום 1.3.2008) בסך 7,900 ₪ כל תשלום, שהינם בסך כולל של 474,000 ש"ח. בסכום זה מגולם מרכיב השערוך של ההלוואה. אולם התובע לא טען כי הוראת הקבע משקפת את הסיכום שנערך עם הנתבע !

לטענת התובע (בסעיף 10 לתצהירו), הנתבע התחייב להחזיר לו את ההלוואה על פי לוח הסילוקין של ההלוואה שהתובע נטל מהבנק. אולם, כפי שעולה מלוח הסילוקין של ההלוואה שנטל התובע מהבנק, אין הוא זהה להוראת הקבע שניתנה על ידי הנתבע. מעיון בלוח הסילוקין של ההלוואה בסך 300,000 ₪ שקיבל התובע מהבנק אנו למדים כי דובר בהלוואה נושאת ריבית, שאיננה צמודה למדד, וסך ההחזרים הכולל הינו 393,111.15 ₪.

חוסר ההתאמה בין תוכנו של לוח הסילוקין לתוכנה של הוראת הקבע עליה חתם הנתבע שומט את הקרקע מתחת לטענת התובע כי הסיכום על פי לוח הסילוקין היה הסיכום שנעשה בפועל.

בהעדר הסכם בכתב ומשלא הוכיח התובע את התנאים המוסכמים באשר להחזר ההלוואה, על אף שידע – לאור כתב ההגנה – כי הנתבע מכחיש סיכום בדבר ריבית, אין מקום לחייב את הנתבע בתשלום ריבית לתקופה שבין מועד קבלת ההלוואה ועד למועד הגשת התביעה. מאחר והנתבע הפסיק לשלם לתובע החזרים של ההלוואה החל מאוגוסט 2003 (סעיף 19 לכתב התביעה), ישא חובו מיום 1.8.2003 ועד למועד הגשת התביעה הפרשי הצמדה למדד המחירים לצרכן בלבד.

14. התובע ציין כי הנתבע שילם על חשבון החזרי ההלוואה סך כולל של 62,000 ₪. הפירוט בסעיפים 13 – 18 לכתב התביעה מתייחס לסכום נמוך יותר, ואין ידיעה אימתי שולמו שאר הסכומים (ההפרש שבין 62,000 ₪ לסכומים שפורטו שם). בהעדר נתונים אלו, ובהנחה האופטימלית מבחינת הנתבע, ולמען פשטות החישוב, אניח כי סך 62,000 ₪ שולם עד לא יאוחר מיום 1.8.2003.

מדובר, איפוא, בהלוואה על סך 297,465 ₪ (ראו סעיפים 9 ו-11 לכתב התביעה), אשר 62,000 ₪ מתוכה הוחזרו לתובע עד ליום 1.8.2003. יתרת ההלוואה, 235,465 ₪, נושאת הפרשי הצמדה מיום 1.8.2003 ועד ליום 27.5.2010. הסכום המתקבל הינו 268,090 ₪. סכום זה משקף את גובה חובו של הנתבע לתובע, במועד הגשת כתב התביעה.

התוצאה

15. לאור המוסבר לעיל, הנני מחייב את הנתבע לשלם לתובע את הסכומים הבאים:

(1) 268,090 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה למדד וריבית כחוק החל ממועד הגשת התביעה ועד לתשלום המלא בפועל;

(2) הוצאות משפט בסך כולל של 15,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה למדד וריבית כחוק החל מהיום ועד לתשלום המלא בפועל.

ניתן היום, י"ז טבת תשע"ג, 30 דצמבר 2012, בהעדר הצדדים.