תיקים מאוחדים -

פש"ר 43930-05-10 הגליל חברת דלק לישראל בע"מ נ' עדוי ואח'

פש"ר 44027-05-10הגליל חברת דלק לישראל בע"מ נ' עדוי ואח'

פש"ר 19029-09-10 הגליל חברת דלק לישראל בע"מ נ' עדוי ואח'

בפני כב' השופט אסף זגורי

רקע עובדתי והשתלשלות הליכים רלבנטית בתמצית:

1. לפניי מסכת התנהלות מורכבת בעניינם של שני החייבים שבכותרת (אב ובנו) המתנהלת מזה מספר שנים בבית משפט זה (ובערכאות אחרות – ראו למשל תיק פירוק חברת מ. הובלות טורעאן בפר"ק 59/10 והליכים נוספים בעניין החברה שהייתה בבעלות החייב האב ואשר מתבררת בפני מותב אחר). אציין כי התקיימו 16 דיונים בתיקים שבכותרת כאשר ההליכים בעניינם של החייבים התנהלו כתיקים מאוחדים מזה כמעט עשור.
2. לאחר שהוגשו מספר בקשות ובקשות למתן החלטה בחודשים האחרונים, חלקם החלו להתברר בפני מותב שקדם לי (כב' השופטת עינב גולומב), נקבע היום דיון לבירור מכלול הבקשות וקידום ההליכים.
3. מר פלאח עדווי (להלן "האב" או "חייב מס' 2") הוכרז פושט רגל בפסק דין מיום 28/11/2011. מאז הוגשו כנגדו בקשות רבות לפקודות מאסר ולהליכים שונים.
4. בעניינו של הבן, הוגשו על ידו בעבר מספר בקשות להפטר החל משנת 2014 שנדחו.
5. לא אשוב ואפרט כל ההליכים בעניינו של החייב, אך אציין כי עיקר ההתנגדויות של נושים ושל הנאמן למתן הפטר לבן התבססו על הטיעון כי הוא התנהל בצורה מחדלית (פיגורים רבים שאף אם סולקו הצטברו מעת לעת והצריכו פקודות מאסר) ועל כך שהוא גר בבית פרטי מפואר בכפר טורעאן שלפי הצהרת הון מטעמו מצוי בבעלותו. עוד יש לציין כי הצעת הסדר נושים משופרת שהציע הבן אושרה על ידי בית משפט זה ביום 17/7/18 ומאוחר יותר ביום 18/6/2019 תוך שנקבע כי אם לא יעמוד בתנאי ההסדר הוא יבוטל ובית המשפט יקדם הליך מימוש נכסיו.
6. ביום 1/1/2020 ולמרות אי עמידה בהסדר הנושים, נתן בית המשפט ארכה לשני החייבים שנועדה לאפשר להם לעמוד בו (עמ' 29 שורות 7-13 להחלטה מיום 1/1/2020) תוך שבית המשפט מתרה בחייבים כי אם אף הפעם לא יעמדו בתנאי ההסדר יחודשו ההליכים כנגד החייבים לרבות פקודות מאסר, קידום הליכי מימוש וכיו"ב הליכים מבצעיים לגבייה. ביום 6/2/2020 ועל יסוד עדכון מעקבי של הנאמן לפיו החייבים לא עמדו בתנאי ההסדר ובארכה שניתנה להם, הורה בית המשפט על ביטול הסדר הנושים וביטול תכנית הפרעון המותנית של הבן ועל השבת החובה של החייבים להגיש דיווחים דו-חודשיים ותשלום צו תשלומים בסך 1000 ₪ בחודש.
7. במהלך שנת 2020 ואילך ובעקבות ביטול תכניות פירעון/הסדר נושים לחייבים וחידוש ההליכים הגיש הנאמן בקשות לביטולי הענקות (אציין כי בקשה לביטול הענקה בעניין אחיו של הבן – סאמר הוגשה עוד בשנת 2015! וטרם הוכרעה), בקשות למתן צווי איסור דיספוזיציה במקרקעין, לפקודות מאסר ולמימוש בית המגורים בו גרים החייבים.
8. ביום 4/11/2020 נעתרה כב' השופטת גולומב בחיוב לבקשת הנאמן לעניין ביטול הענקה ביחס למספר נכסי מקרקעין של האב. ביום 30/3/2021 נעתר כב' השופטת גולומב לבקשת ביטול הענקה ומימוש נכס של החייב האב בגוש 19372 חלקה 28 והתירה מכירתו לצד ג' המרבה במחיר. בקשת החייב האב לביטול ההחלטה מיום 4/11/20 נדחתה ביום 30/3/2021.
9. ביום 14/7/2021 התקיים דיון בהליכים ובבקשות שבכותרת ונטען מפי הנאמן כי אין פיגורים בתיק. הנאמן שב על בקשתו לממש את בית המגורים בכפר טורעאן, בית שבנו על מקרקעין בבעלות החייב האב כאשר נטען כי החייב הבן בנה את ביתו ויש לו זכויות חוזיות באותם מקרקעין. בית המשפט קבע באותו דיון כי לא ניתן להיענות לבקשת הנאמן שכן לא הוכחה תשתית עובדתית המאפשרת לקבוע כעת זיקה של החייב הבן למקרקעין (עמ' 36 שורה 22). בית המשפט קצב לנאמן 60 יום להגשת בקשה מתאימה הנוגעת לנכס המקרקעין ככל שיש שהנאמן סבור שיש עילה כאמור. לאחר הגשת בקשה כאמור ובהתאם להתנהלות שאינה מחדלית מצדו של הבן החייב, קבע בית המשפט, כי ניתן יהיה לבחון תוכנית פרעון לחייב זה (שם שורות 29-31).
10. ביום 14/7/2021 הגיש הנאמן תסקיר בעניינו של החייב הבן ושב על טענותיו, לפיהן החייב אינו נוהג בתם לב, לא עמד בעבר בתכנית פרעון, לא צירף מסלקה פנסיונית והוא בעל זכויות בדירת המגורים על בסיס מידע שנפרס בבקשה קודמת ועל כן אין מקום לשיטתו לקדם תכנית פרעון מותנית בעניינו. באותה בקשה ובבקשה נוספת מיום 12/9/2021 שב הנאמן על בקשותיו לממש ולמכור דירת החייב הבן.
11. ביום 19/9/2021 הגיש הנאמן בקשה לאשר 3 הסכמי מכר ביחס ל-3 חלקות בבעלות החייב האב שבית המשפט התיר מכירתן לצדדי ג'. האב התנגד לאישור הסכמים אלה מטענות שונות וביקש לפדות שווי הנכסים בעצמו.
12. ביום 23/12/2021 נערך דיון נוסף בבקשות הנאמן לרבות בבקשת מימוש נכסי החייב הבן (הבית הפרטי בכפר טורעאן שנבנה על מקרקעי האב). גם בתם דיון זה נקבע על ידי בית המשפט שלא ניתן להיענות לבקשת הנאמן לממש זכויותיו של החייב הבן במקרקעין הואיל ולא הוצגו ראיות ואינדיקציות מספקות להוכחת זיקתו למקרקעין וכי טרם דיון בשאלת המימוש יש לדון בשאלת הזכויות (עמ' 42 שורות 1-5 להחלטה). על כן הורה בית המשפט לנאמן להגיש בקשה מתאימה לפסק דין הצהרתי או למתן הוראות בעניין זכויות החייב הבן במקרקעי אביו לפי שיקול דעת הנאמן. בכפוף לכך קבע בית המשפט שישקול מינוי שמאי מקרקעין כבקשת הנאמן להערכת שווי המקרקעין. במקביל נקבע כי טרם בשלה העת לדון בבקשת הפטר כנגד החייב הבן (מטעם ברור כי טרם הוברר עניין הזכויות בבית).
13. לאחר הדיון שב והגיש החייב האב התנגדותו לאישור הסכמי המכר ביחס ל-3 חלקות המקרקעין וביקש לפדותן בעצמו תוך שטען לחיסכון במסים במקרה שכזה ואילו הנאמן התנגד לכך מטעמים של התנהלות דיונית חסרת תם לב של החייב האב (פיגורים מאז מאי 2019 כאשר לפני כן התשלום האחרון היה ב-2016 ואי הגשת דו"חות כלל במהלך 12 שנות ניהול ההליך). עוד הוגשו בקשות חדשות למתן פקודות מאסר כנגד החייבים.

טענות הצדדים בדיון היום:

1. בעוד הנאמן שב על טענותיו בפתח הדיון היום, הודיע ב"כ החייבים במפתיע כי בעניינו של החייב האב מתנהלת חקירה של רשויות המסים ו/או הרשות לאיסור הלבנת הון ובמסגרתה ניתנו צווי חילוט או תפיסה של כל נכסי המקרקעין של החייב האב.
2. לטענת ב"כ החייבים לא ניתן כלל לקדם הליכי מכירת המקרקעין של החייב האב שעה שבמסגרת חקירה שמתנהלת בשנה האחרונה, כל נכסי המקרקעין של החייב האב תפוסים מכוח חוק איסור הלבנת הון, קרי תפיסה בשווי. לדבריו, מחלקת החקירות של כונס הנכסים הרשמי מעורבת בתיק הזה, היות והחייב נמצא בפשיטת רגל. הוא הפנה לפסיקה בעניין בש"פ 6817/07 מדינת ישראל נ' סידבון, וטען כי שיקול הדעת בשחרור של נכסים תפוסים מכוח חוק איסור הלבנת הון מוקנה לבית המשפט הפלילי. לדבריו הנאמן יכול לכל היותר להיכנס בנעלי החייב ולבקש לטעון בזכות לנכסים במסגרת התיק הפלילי, קרי להגיש בקשה לשחרור תפוס, הסיכויים לכך אפסיים לאור העובדה שמדובר בבקשה חדשה. ב"כ החייבים טוען כי הוציא נסחי טאבו ביחס לחלק מהמקרקעין ומצא כי נרשם לגבי המקרקעין מושא חלק מהסכמי המכר צו בלשכת רישום מקרקעין. ב"כ החייבים הפנה לתיק 46149-02-22.
3. הנאמן קבל על עיתוי יידוע בית המשפט ויידוע בעלי התפקיד בעניין צווי התפיסה, שעה שיכול היה ליידע מבעוד מועד. בנוסף, טען הנאמן כי גם אם ניתן צו לפי חוק איסור הלבנת הון הרי שהצו נעדר תוקף שכן מדובר בנכסי מקרקעין של החייב שנרכשו לפני עשרות שנים ולא קשורים לחשדות לעבירות לפי חוק איסור הלבנת הון. לדבריו מדובר בלא יותר מאשר תרגיל של החייב האב למשוך את הקץ ולעכב הליכי המכירה. עוד טען הנאמן כי יפנה לבית המשפט בהליך הפלילי לעיין בבקשה ולביטול הצו. ב"כ הכנ"ר טענה כי אין כל מידע לכנ"ר אודות החקירה הפלילית ותפיסת הנכסים ונדרשת שהות ללמוד את העניין.
4. ב"כ החייבים הוסיף כי הנאמן לא פעל לפי החלטות בית המשפט בעניין הצהרה על זכויות החייב הבן במקרקעין ואין לו כל הוכחה כי מדובר במקרקעין בבעלות הבן. לדבריו הבן עומד בכל תנאי צו התשלומים ולאור משך הזמן הרב שהוא בהליך וכאשר אין לו נכסים, יש לקדם בקשתו להפטר כאשר הוא נכון להוסיף סכום מסויים של כ-40,000 ₪ ולייתר המשך הישארותו בהליך שנים נוספות. לדבריו הוא מבקש לאפשר לו שיקום כלכלי. בתגובה לכך טענו הנאמן וב"כ הכנ"ר, כי טרם בשלה העת לדון בהפטר שכן יש לממש את המקרקעין של הבן. הנאמן טען כי סבור שאין צורך בראיות נוספות להוכחת זיקתו של החייב הבן למקרקעין שעה שהוא צירף הצהרת הון במסגרתה הצהיר על בעלותו בנכס וכן לאור היתר הבניה שניתן לו. ב"כ הכנ"ר הצטרפה לטענות אלה. ב"כ החייב טען שאין בכל אלה משום ראיה לבעלות במקרקעין וכי הצהרת ההון אינה חתומה ועתר למתן החלטה מתאימה.
5. בסוגיית בקשת פקודת המאסר ביקש ב"כ החייב האב להימנע מפקודת מאסר תוך התחייבות לסלק הפיגורים ככל שיש תוך פרק זמן קצוב וקצר.

דיון והכרעה בעניין שאלת אפשרות הדיון בנכסים, הענקות, מימוש :

1. במצב הדברים שלפניי, נראה כי אכן יש מניעה מלקדם את הליכי מימוש הנכסים לאור הליכי תפיסת המקרקעין בהליך הפלילי. אמנם כן, לא הוצגו בפניי מסמכים או החלטות מההליך הפלילי, הגם שברור לי שהחלטות כאמור מצויות בידי החייבים ולכך אתייחס בהמשך. עם זאת, מצפיה בנט המשפט במספר התיק שנמסר על ידי ב"כ החייבים 46149-02-22 נראה כי מדובר בבקשת החזרת תפוסים שהתנהל בבית המשפט המחוזי בחיפה ואביא תמציתו:
2. נראה כי מתנהלת חקירה סמויה מתמשכת על רקע חשד להנפקת חשבוניות פיקטיביות על ידי חברה שמנהל החייב האב בשם מאלנאוור סחר והובלות ח.פ. 51579570.
3. ביום 23/2/2022 נערכה פשיטה של רשויות האכיפה על בית החייב האב ונתפסו כלי רכב, מזומנים, טלפונים ועוד. במקביל הוטל עיקול על נכסי מקרקעין שונים כאשר אין פירוט בתיק האלקטרוני על אלו נכסי מקרקעין מדובר.
4. החייב האב, 2 נשותיו והחברה בבעלותו הגישו בקשה להחזרת התפוסים ונדחו ועל כן הגישו הערר.
5. על פי הערר החקירה הפכה גלויה עם תפיסת הנכסים ומדובר על חשד לקיזוז חשבוניות פיקטיביות בין השנים 2021-2022 (סעיף 12 לערר).
6. יש לציין כי למקרא ההחלטה בבקשה עולה כי מדובר בחקירה רחבת היקף בחשד להלבנת הון בהיקף של מיליארד ₪ אך החייב האב כאן, נשותיו והחברה בבעלותו הם רק חלק מהמעורבים בחשדות ואינם המרכזיים שבהם.
7. נמצא חשד סביר והבקשה של החייב האב ונשותיו והחברה נדחתה תוך שנרשם:

"עיינתי עיין היטב בדוח הסודי שהוגש, וכן בתיק החקירה, והתמונה העולה ממסמכים אלו שונה באופן מהותי מהטיעונים של המבקשים, בין אם למידת המעורבות של מנאל בחשדות נשוא החקירה, בין אם לעניין הזיקה בין הנכסים והכספים שנתפסו, לעבירות נשוא החשד, וכן נכס המקרקעין, כאשר, בשלב זה ניתן לקשור בין הכספים אשר הופקו מהעבירות נשוא החשד, לבין הנכסים והכספים שנתפסו.

בחנתי את סבירות הטענות של המבקשים לגבי מקור הכספים, טיב הזכויות בכלי הרכב, ובמקרקעין, ועל סמך החומרים שנאספו עד כה, קיומו של החשד הסביר, קיומה של זיקה בין העבירות לבין הנכסים והכספים שנתפסו, הרי שבדין הם נתפסו, ואין הצדקה להשבתם או לביטול הצו לגביהם....

סעיף 32(א) לפסד''פ מפרט חמש חלופות שעשויות לשמש מקור סמכות לתפיסת חפצים....

...בית המשפט בתיק בש"פ 1359/17 מדינת ישראל נ' ברוך ((פורסם בנבו) קבע עילת תפיסה שישית, לפיה באפשרות המשטרה לתפוס נכסים וחפצים טרם הגשת כתב אישום, בשווי רכוש שקשור לביצוע העבירה, לצורך חילוט עתידי. בעוד שנכס תפוס לפי חמש עילות התפיסה שמנויות בפקודה קשור בקשר הדוק לעבירה או לנסיבות ביצועה, עילת התפיסה השישית אשר התגבשה בפסק הדין הנ''ל, מאפשרת תפיסה של נכס שאין לו כל קשר לביצוע העבירה.

עת באים לבחון בקשה מעין זו, בית המשפט בודק, קודם לכול, קיומו של חשד סביר. "החשד הסביר" שיש לבסס במקרים דוגמת המקרה דנן, הוא סיכוי סביר לכך שהמבקש ביצע את העבירות בהן הוא חשוד, וזאת באמצעות עיון בחומר שקיים והתפתחות החקירה המשטרתית. ראו בעניין זה בש"פ 1093/20 דבש נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו) , שם קבע בית המשפט את הדברים הבאים:

"בבקשה לחילוט זמני של רכוש בגין חשד לעבירת הלבנת הון על בית המשפט לבחון בשלב ראשון את דבר קיומן של ראיות לכאורה מספיקות, ובשלב שני אם הן מקימות סיכוי סביר לכך שהחשוד יורשע בעבירות המיוחסות לו ולכך שיהיה ניתן לחלט את רכושו ("פוטנציאל חילוט") (ע"פ 5140/13 מדינת ישראל נ' אוסקר, פסקה 9 (29.8.2013)). החילוט בסוף ההליך ייקבע לפי "שווי העבירות", ובהתאם לכך יש לחשב את הערך המרבי של הרכוש הנתון לחילוט זמני. בשלב שלישי יש לבחון אם החילוט המבוקש מידתי, למשל על דרך של בחינת חלופות לו (ע"פ 80/19 אהוד מאיר שאיבות בע"מ נ' מדינת ישראל, פסקה 17 (11.8.2019)). כאמור, בשלב של קביעת "פוטנציאל החילוט" מתבררת סוגיית הסיכוי הסביר להרשעה ולחילוט בתום ההליך הפלילי. כחלק מכך מעיין בית המשפט בראיות ומעריך את יכולתן (כפי שהיא נחזית לכאורה בשלב זה) להביא להרשעה ואת "שווי העבירות" המתגלות מהן (ראו למשל ע"פ 6352/17 מדינת ישראל נ' חסדי דוד לעדת הבוכרים, פסקאות 30–36 (8.4.2018) (להלן: עניין חסדי דוד)). בחינה זו נערכת בהיבט תוכן הראיות בלבד, ולשיקולים בדבר קצב איסוף הראיות אין ככלל השפעה עליה" (ההדגש הוספה – ש' ש').

לאחר עיון בתיק החקירה והדוח הסודי, ומאחר ושוכנעתי כי קיים חשד ברף הנדרש, כי העבירות המיוחסות לעדווי ולחברה בוצעו, ועת ניתן לקבוע קיומה של זיקה בין הנכסים שנתפסו, לבין העבירות נשוא החשד, ומאחר וקיים פוטנציאל לחילוט ברף גבוה למצער בשלב הזה, בהתחשב בשלב בו מצויה החקירה, הרי שקיים אינטרס ציבורי בתפיסתם של הנכסים , לצורך חילוט עתידי, ככל שיוגש כתב אישום נגד החברה או נגד מר עדווי, ואינטרס זה גובר, בשלב הזה, על האינטרס האישי פרטי של מי מבין המבקשים.

החקירה סבוכה אך מתקדמת בקצב סביר, ולאור היקף הפרשה, ופעולות החקירה הרבות , הרי שעסקינן בעבירות בהיקף רב, ובשווי העולה הרבה על ערך והיקף התפוסים.

לא ניתן לשלול את עמדת היחידה החוקרת, לאחר עיון בתיק החקירה, ובדוח הסודי, באשר למקור הכספים, בין אם הכספים המזומנים שנתפסו בחיפוש בביתו של המבקש ואשתו החוקית, בין אם בכספים שנתפסו בחשבון הבנק, נכס המקרקעין, וכן כלי הרכב אשר נתפסו, אין לשלול כי מקור כספי הרכישה הם מביצוע עבירות הלבנת הון וכי מדובר בניסיון להברחת נכסים."

1. אציין כי ערעור על החלטת השופטת בסול נדחה על ידי בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופט נאמן) ביום 28/4/2022 תוך שנכתב:

"לאחר שעיינתי היטב בדוח הסודי, לא ראיתי לנכון להתערב בהחלטתו של בית משפט קמא, עיינתי היטב בהחלטה. ראשית, אחדד כי טענת העורר שהראיות הלכאוריות הינן נגד החברה והעורר מס' 1 בלבד, אינן נכונות כלל וכלל. ראה סעיף 42 להחלטה וכן סעיף 49-51 המבהירים במפורש כי החשדות הינם כנגד כל העוררים וכי בשלב זה ניתן לקשור בין כל הכספים שהופקו מהעבירות נשוא החשד לבין הנכסים והכספים שנתפסו. כמו כן קובע בית המשפט כי ניתן לקבוע קיומה של זיקה בין הנכסים שנתפסו לבין העבירות נשוא החשד.

החלטתו של בית משפט קמא מנומקת היטב, כמו כן בית משפט קמא ערך מערכת איזונים כאשר קבע לגבי נכסים מסוימים (הרכבים) שניתן להשיב אותם לידי העוררים בכפוף לתנאים המקובלים בפסיקה, התנאים שנקבעו על ידי בית המשפט הם סבירים ועומדים בהלכות הפסוקות הקיימות, אף העיקול על חשבון הבנק שהוטל נקבע שהוא מבוטל בכפוף לכך שיתרות הכספים שנתפסו יועברו לטובת משטרת ישראל, עינינו הרואות כי בית משפט קמא, למרות שהגיע למסקנה כי קיימת זיקה בין הנכסים והכספים שנתפסו לעבירות נשוא החשד, ערך את האיזונים המתאימים ועל כן החלטתו הינה נכונה.

למען הסר ספק אציין כי עיינתי גם אני בדוח הסודי ואכן גם אני סבור כדעת בית משפט קמא בסעיפים 42, 49-51 כי אכן קיימת זיקה בין הנכסים והכספים שנתפסו בעבירות נשוא החשד, ועל כן גם תשתית עובדתית זו עליה התבסס בית משפט קמא נכונה היא.

על כן, הערר נדחה"

1. בפסק הדין אליו הפנה ב"כ החייבים המלומד בעניין בש"פ 6817/07 מדינת ישראל נ' סיטבון (2007, נבו) קבעה השופטת עדנה ארבל בייניש:

"החילוט משרת אפוא אינטרס ציבורי מובהק, ואולם, ככל אינטרס אחר במשפט, גם הוא אינו מוחלט, אלא יחסי. איזונו המתבקש הינו אל מול זכות הקניין. המחוקק קבע הסדרים שונים המבקשים לאזן בין האינטרס הציבורי שבחילוט ככלי למיגור עבירות של הלבנת הון לבין האינטרס של הפרט בשמירה על קניינו. כאלה הם ההסדרים המורים כי האינטרס הציבורי שבבסיס החילוט עשוי לסגת מפני אינטרס קנייני מוכח של צד שלישי בעל זכות ברכוש המיועד לחילוט. סעיף 21(א) לחוק איסור הלבנת הון קובע כי הרשעה בעבירות של הלבנת הון או עשיית פעולה ברכוש אסור תגרור ככלל, בנוסף לכל עונש, חילוט רכוש של הנידון שנעברה בו העבירה, ששימש או איפשר את ביצועה או שהושג כתוצאה מביצועה, ביצועה. בנוסף, סעיף 21(ג) לחוק איסור הלבנת הון קובע כי ניתן להורות על מימושו של צו החילוט מתוך רכושו של אדם אחר, כאשר הנידון מימן את רכישתו, או שהעבירו לאותו אחר בלא תמורה. יחד עם זאת, החוק אינו מאפשר הפעלת סמכות זו ביחס לרכוש שפעולות אלה בוצעו בו על ידי הנידון לפני ביצוע העבירה שבעטייה ניתן צו החילוט. מכאן, שההעדפה המשתקפת בסעיף ככלל לאינטרס הציבורי שבמאבק בעבירות הלבנת ההון על פני זכות הקניין של הפרט אינה בלתי מוגבלת. בנוסף, בכדי למנוע פגיעה בלתי מידתית של צו החילוט בזכויות הפרט מחייב חוק איסור הלבנת הון את בית המשפט לשמוע טענותיו של טוען לזכות ברכוש שחילוטו מתבקש... לא למותר לציין כי הוראה מקבילה, הגם שלא זהה, מצויה בסעיף 36 לפקודת הסמים, אלא ששם מאפשר הסעיף חילוט רכושו של אדם אחר, כאשר מדובר בכל רכוש "נגוע" ששימש או נועד לשמש לביצועה העבירה או כדי לאפשר ביצועה (וראו גם ע"פ 4496/04 הנ"ל וההפניות שם).

ובהמשך בפסקה 47:

"כאמור, ברגיל, מתמודדים ביניהם הנושים על חלקם ברכושו של אדם בהתאם לדיני הקדימות החלים במשפט האזרחי. נחיצותם של דינים אלה נובעת בין היתר מהקושי המובנה הטבוע במצבים בהם סך נכסי החייב מצומצם מסך חובותיו ועל כן אין בידו לפרוע את חובותיו כלפיהם במלואם. מקום שהחייב הינו נאשם שהורשע בפלילים ובין נכסיו מצויים גם נכסים שהושגו בעבירה, ואשר על כן מתבקש חילוטם, אין לראות להשקפתי באותם נכסים כחלק בלתי נפרד ממסת נכסיו במישור האזרחי. במילים אחרות, אין באפשרותם של הנושים להיפרע מנכסים אלה, שכן אין באפשרותו של הנאשם-החייב לפרוע חובותיו מרכוש שאינו שלו אלא נתפש רעיונית כשייך לציבור מעצם זיקתו למעשה העבירה. בנקודה זו באה לידי ביטוי העדפת המחוקק את האינטרס הציבורי שבמאבק בהלבנת ההון על אינטרסים המוגנים במשפט הפרטי: המדינה כמחלטת אינה עומדת בשורה אחת עם הנושים ומתחרה עימם על חלקה ברכוש (וראו פסק הדין בעניין עו"ד חורש). הכלל שקובע סעיף 36א' לפקודת הסמים הוא כלל של חילוט, כאשר הפתח דרכו יכול צד שלישי להביא להחרגת רכוש מתחולת צו החילוט הינו אך אם הוא מהווה "טוען לזכות ברכוש", כדרישת סעיף 36ג(א) לפקודת הסמים.

 48.     אכן, המחוקק הכיר בכך שייתכנו מצבים בהם תתמודדנה זו מול זו, ביחס לאותו רכוש, טענת המדינה לזכותה לחלט וטענתו של צד שלישי תם לב לזכות באותו רכוש, ואשר בהם יהא זה מוצדק שלא להורות על חילוט חרף האינטרס הציבורי שהוא משרת. כפי שצוין בחלק אחר של הדיון, עסקינן במתח הנוצר בין האינטרס הציבורי שבחילוט לזכות הקניין של הפרט תם לב. לעניין זה נראית לי פרשנותה של המדינה לתיבה "טוען לזכות ברכוש" עדיפה על הפרשנות המוצעת על ידי יעד ושפר. על פי פרשנותה של המדינה, על מנת שייחשב אדם ל"טוען לזכות ברכוש", נדרש כי הוא יהא בעל זכות קניינית ברכוש, ולמצער בעל זכות בנכס מסוים באופן היוצר זיקה בינו כנושה לבין אותו נכס. .... ויש בכך כדי לתמוך במסקנה כי גם בהקשר שלפנינו מדובר בטוען לזכות בנכס מסוים. הדרישה כי הטוען לזכות לא ידע על כך שהרכוש שימש בעבירה או שלא יכול היה לדעת כי שימש או הושג בעבירה, תומכת גם היא בפרשנות לפיה טוען לזכות ברכוש הוא מי שרכש זכות קניינית או מעין קניינית ברכוש, שכן אין זה מתקבל על הדעת כי דרישה זו תוחל על הנושה ביחס לכל נכס מנכסי הנאשם.

 זאת ועוד. פרשנות זו מתיישבת עם העדיפות שמקנה שיטתנו לנושה שרכש לו זכות חפצית, קניינית בנכס ספציפי מנכסי החייב-הנאשם, זכות המוגנת כלפי כולי עלמא, על פני נושה אובליגטורי שאין לו עניין ייחודי בנכס, או זיקה בלתי אמצעית אליו, מעבר לכך שבאמצעותו יכול הוא להיפרע את חובו, כפי שיוכל לעשות גם מנכסים אחרים של החייב, שזכויותיו אינן קשורות לנכס, אלא הן צומחות מהתקשרות נפרדת, שאינה קשורה לנכס, בינו לבין החייב..."

1. אין ספק כי אין לבית משפט לפש"ר סמכות לדון בעניין הנוגע להחזרת תפוס. על הנאמן לנקוט בהליך מתאים בפני בית המשפט שדן בהחזרת תפוס לפי חוקי וכללי וסדרי דין הפליליים (ראו בהיקש גם ע"א 8487/09 ניצני נ' מדינת ישראל (נבו, 2013)). בית המשפט הדן בהליך הפלילי הוא זה שיידרש לקבוע אם הנאמן הוא "טוען לזכות ברכוש" והם מתקיימים נימוקים מיוחדים המצדיקים את הסגת החילוט.
2. אציין כי יש קושי בנסיבות העניין לאור העובדה שאין בפני בית המשפט את צו עיקול או תפיסת נכסי המקרקעין. בית המשפט חי מפי דברי ב"כ החייבים ומהחלטות בעניין החזקת תפוסים שאין בהן פירוט של המקרקעין. הקושי מתעצם שעה שעולה כי מדובר בחקירות מהשנה האחרונה בעוד שמדובר לכאורה בנכסי מקרקעין של החייב האב שבבעלותו מזה שנים רבות קודם החקירה. אך הדברים נאמרים בזהירות ומבלי לקבוע מסמרות לאור חוסר המידע של בית המשפט בהליך הפלילי.
3. משכך פני הדברים אך ברור שבית משפט זה מנוע מלקדם הטיפול וההכרעה בבקשות הנאמן בעניין הנכסים (הן לעניין ביטול הענקה, הן לעניין אישור הסכמי המכר והן לעניין מכירת בית החייבים).
4. על הנאמן לפנות בבקשה מתאימה לבית המשפט בהליך הפלילי ולעתור בהתאם תוך שיעדכן את בית המשפט בתוך 60 יום מהיום.
5. במקביל אני מורה לרשות לאיסור הלבנת הון יחידת להב 433 להעביר לבית המשפט ולנאמן פירוט צו עיקול/תפיסת כל המקרקעין של החייב בתוך 14 יום מהיום. במידה ויעלה מאותו צו כי המקרקעין מושא הסכמי המכר ו/או בית החייבים ו/או הקרקע מושא טענת ההענקה אנם כלולים בצווי התפיסה בהליך הפלילי, יימשך ההליך בהתאם.
6. אציין עוד, כי לא היה כל מקום להמתין עם עדכון בית המשפט בסוגיית ההליכים הפליליים המתנהלים כנגד החייב האב ושומה היה על החייב וב"כ לעדכן את בית המשפט ובעלי התפקיד לפני לפחות 3 חודשים! כעולה ממספרי ההליכים וההחלטות עולה מחקירה שידועה לחייב לפחות מאז 23/2/2022 (שאז נעצר לראשונה בעקבות הפרשה) וחובה היה עליו (וגם על בא כוחו (מכוח תקנה 3(ב), 4 לתקנות סדר הדין האזרחי התשע"ט – 2018 החלות גם על הליכי פש"ר מכוח 2 לתקנות פשיטת הרגל התשמ"ה – 1985)) לעדכן את בית המשפט מבעוד מועד. ב"כ החייבים ידע להגיש תגובה בעניין החייב הבן סמוך לפני מועד הדיון. מדוע לא עשה כן בעניין הליכי התפיסה הפליליים?
7. ברור שאילו היה מוגש עדכון כאמור ניתן היה לייתר דיון ארוך שנערך למעשה כמעט לשווא תוך בזבוז זמנם של כל הגורמים ושל בית המשפט. לא הייתה כל סיבה שלא לעדכן את בית המשפט ובעלי התפקיד ובשים לב להתנהלות זו של החייבים אני מחייבים ביחד ולחוד בהוצאות ישיבת היום בסך 2000 ₪ לטובת אוצר המדינה ו-2000 ₪ לטובת הנאמן.

דיון בבקשת פקודת מאסר כנגד החייב האב

1. בעניין בקשת פקודות המאסר שניתנו כנגד החייב האב, אני רואה לנכון להיענות בחיוב תוך מתן אפשרות לחייב זה לשלם הפיגורים תוך 14 יום מהיום שאם לא כן יוצאו לפועל פקודות המאסר להלן. בהתאם לבקשת הנאמן מיום 1/6/2022, החייב האב מפגר בכ-63,500 ₪ ולא שילם מאז 2019. בנסיבות אלו שאין חולק עליהן ודווקא בשים לב לטענות בהליך הפלילי המעיד על יכולת כלכלית איתנה, נראה על פניו כי חייב זה בעל יכולות כלכליות לא מבוטלות בניגוד לטענותיו בהליך כאן. אני רואה לנכון לאור התנהלותו של החייב ולאחר שלא מילא אחר החלטות בית המשפט, להורות על הוצאת פקודת מאסר לחייב. 

באם לא יסלק החייב פיגוריו תוך 14 יום מהיום תעביר המזכירות לחתימתי 2 פקודות מאסר, על סך 30,000 ש"ח כל אחת לתאריכים 1/7/22 ובכל 1 לחודש שלאחר מכן. תקופת המאסר בכל אחת מהפקודות תהא למשך 30 יום, אלא אם כן ישולם הסכום שבפקודה.

512937ככל שיופקדו כספים במסגרת פקודת המאסר, המזכירות תדאג להעברתם לקופת הפש"ר.

דיון והכרעה בבקשת ההפטר לחייב הבן:

1. בכל הנוגע לחייב הבן, מקובלת עלי טענות בא כוחו, כי הנאמן לא התנהל בהתאם להחלטות שיפוטיות של בימ"ש זה אשר הורו לו להגיש בקשת מתן הוראות ו/או בקשת פסק דין הצהרתי בעניין זכויותיו במקרקעין (למרות שהנאמן הודיע בדיונים קודמים כי ישקול דברי בית המשפט). זכויותיו של הבן אינן זכויות קניין. המקרקעין רשומים על שם החייב האב. לא הוכח כי החייב הבן בנה את ביתו במקרקעין. אמנם החייב הבן הצהיר על הבית כביתו בהצהרת הון שהעביר לנאמן וגם היתר הבנייה על שמו, אך לטעמי כל שהוא (והנאמן בנעליו) יכול לטעון הוא להשבחת שווי המקרקעין של החייב האב ו/או לרשות שימוש אישית במקרקעין ללא תמורה (זכות שניתנת לביטול בכל עת לפי הפסיקה). אין די לטעמי (ולטעמו של המותב שלפניי) באינדיקציות הקיימות בתיק כדי לטעון שלחייב זכויות חוזיות במקרקעין. אין הנאמן מגיש בקשות מתאימות למתן הוראות כפי שהורה בית המשפט מספר פעמים. לא ברור לי מדוע הכנ"ר מגבה את התנהלות הנאמן בהקשר זה. הנאמן לא הציג בפניי פסק דין שקובע כי לחייב יכולות להיות זכויות במקרקעין אך ורק על יסוד היתר בנייה או הצהרה שנכס הוא שלו. הגיע הזמן שבעלי תפקיד יידעו להבחין היטב בין זכות מוכרת במקרקעין מכוח חוק המקרקעין לבין "זיקה" למקרקעין כפי שעולות טענות רבות (בייחוד במגזר הערבי, שם יש ריבוי מקרים של היעדר הסדרה ורישום ו/או היעדר העברת בעלות בין בני משפחה). היתר בניה אינו מקרקעין לפי הגדרתם בחוק המקרקעין התשכ"ט - 1969 ולא לפי הגדרתם בחוק מיסוי מקרקעין וגם לא לפי מובן בלשון מדוברת רגילה. בל נשכח את הוראת סעיף 161 לחוק המקרקעין התשכ"ט – 1969 הקובע כי "מתחילת חוק זה אין זכות במקרקעין אלא לפי חוק".
2. בהיעדר בקשת מתן הוראות בעניין זכויותיו של החייב הבן במקרקעין בו הוא גר וכאשר הנאמן ביקש למעשה לבצע "דילוג" על בירור זכויותיו של החייב הבן וכאשר אין די ב"אינדיקציות" או בחלקי הראיות הקיימות כדי להוכיח בעלותו של חייב זה במקרקעין ואין טענה לזכות אחרת שלו במקרקעין ומכל מקום לא הוגשה בקשה מתאימה, אני מקבל את בקשת ב"כ החייב הבן בהקשר זה.
3. אמנם לחייב הבן היו פיגורים מעת לעת בהליך, אך נכון להיום אין פיגורים ויש לזכור כי מדובר בחייב המתנהל 12 שנים בהליך. אין חולק כי זולת הטענות לזכויות חייב זה במקרקעין של אביו (טענות הנאמן שהחייב הבן מכחיש) אין לו כל כל זכויות קניין אחרות ו/או נכסים, אני מוצא כי יש מקום "לשחרר" חייב זה מהליך הפש"ר באמצעות קביעת תכנית פרעון כמוצע על ידו בדיון. אגב דברים אלה ובשעה שחובות החייב הבן חופפים את חובות החייב האב, אני מוצא טעם רב בדברי ב"כ החייבים המלומד כי גם טעם זה מצדיק קביעת תכנית פרעון לחייב הבן. לא ברורה ההתעקשות של הנאמן בעניינו של החייב הבן בייחוד כאשר לא נהג לפי החלטות שיפוטיות חלוטות של בית משפט זה בעניין נכס המקרקעין וכאשר רק עניין זה למעשה מפריד וחוסם בין החייב הבן לבין הפטר מותנה (ראו החלטות ופרוטוקולים של שני הדיונים הקודמים).
4. ברע"א 8131/17 מזרחי נ' הכשרה חברה לביטוח בע"מ (14.11.17) התייחס כב' השופט מינץ לתכליות העומדות בבסיסו של הליך פשיטת הרגל, כדלקמן:

"תכליתו האחת של מוסד פשיטת הרגל עניינה הגנה על אינטרס הנושים, ובכלל זה להביא לכינוסם של נכסי החייב, וחלוקתם בין הנושים בדרך הוגנת וצודקת בין כלל הנושים. תכליתו השנייה, מתן אפשרות לחייב שאינו מסוגל לשלם את חובותיו לפתוח דף חדש בחייו... תכלית שלישית המצטרפת לשתי התכליות הראשונות באה לידי ביטוי בשמירה על האינטרס הציבורי ובעיקר על הליכי מסחר תקינים" (שם, סעיף 14).

ראו גם: ע"א 3083/13 פלונית נ' שיכמן (פורסם במאגרים, 11/1/15).

ע"א 6146/01 בנבנישתי נ' כונס הנכסים הרשמי, פ"ד נז(4) 197 (2003).

1. עסקינן בהליך פש"ר החוסה תחת הרפורמה בהליכי פשיטת רגל של חייבים שהנהיג הכונ"ר משנת 2013. בפסיקה הובעה לא אחת העמדה שלפיה בעקבות תיקון מס' 3 לפקודה משנת תשנ"ו ונוכח הרפורמה בהליכי פשיטת רגל המונהגת על ידי משרדי ב"כ הכונ"ר, המגמה הנוהגת כיום בפסיקה בתחום פשיטת הרגל היא מתן דגש רב יותר מבעבר על התכלית השנייה של ההליך, דהיינו שיקומו של החייב (ראו פש"ר (חי') 3239-12-10 גברה נ' הכונ"ר, (נבו, 10/9/2017) ; פש"ר (חי') 14911-07-12 ג.ח.י. נ' הכונ"ר (נבו, 22/1/2015)). שיקולים נוספים שנלקחים בחשבון, הם התועלת הצפויה שתצמח לנושים מהימשכות ההליך (ש. לוין א. גרוניס, פשיטת רגל, מהדורה שלישית, 2010, עמ' 199) ונסיבותיו האישיות של החייב (ראו להמחשה רע"א 295/16 לוי טוני נ' הכונ"ר (נבו, 25/1/2016)). אציין כי לפי הפסיקה אף אם החובות הנ"ל נוצרו בחוסר תום לב, אזי יש ליישם את ההלכה שנקבעה בע"א 3224/07 אברהם בן דוד נ' כונס הנכסים הרשמי (3/5/2009) [פורסם במאגרים], ומשך הזמן שחלף בהליך, כמו גם התנהלותו התקינה בו, מהווים משקל נגד לחוסר תום הלב, ויש בכך כדי לרפא את הפגם הנטען.
2. מאחר ומדובר בבקשת נושה ולא בבקשת חייה ברור משקל היתר שיש ליתן לשיקול תום הלב של החייב כאשר דנים בבקשת הפטר (פש"ר (ת"א) 227/06 חימאוי שלמה נ' חימאוי שרה ואח' (נבו, 17/05/2015); ע"א 5503/92 קירצמן נ' כונס הנכסים הרשמי, פ"ד מט(1) 749).
3. הנושים לא התייצבו לדיון הנוכחי או לדיונים קודמים בהם עלה עניין ההפטר והתנגדותם נלקחה בחשבון על ידי שכן כולה מתמצה בטענות לעניין בעלות בנכס המקרקעין שלא הוכחה. אין טענות אחרות כבדות משקל של בעלי התפקיד כנגד מתן הפטר מותנה לחייב הבן ולא בכדי בית המשפט במותב קודם קשר אך ורק בין עניין טענות הנאמן לזכויות במקרקעי החייב האב לבין שלב הדיון בהפטר. את מקרקעי האב ניתן יהיה בלאו הכי לעתור למימוש בהמשך (אם בכלל לאור הליך החילוט/תפיסה הפלילי) ואין מקום להותיר החייב הבן כבן ערובה בהליך.
4. בהלכה הפסוקה נקבע, כי בבוא בית המשפט לאשר או לדחות בקשת הפטר לחייב, עליו לבחון מכלול שיקולים. בין היתר, יישקלו החשיבות שבמתן הפטר לחייב, תום ליבו של החייב בכל שלבי הליכי פשיטת הרגל, היקף החובות, פוטנציאל הפירעון העתידי של החייב וכן עמדת הנושים. מעל לכל, נדרש בית המשפט לאזן, בין הזכות הקניינית העומדת לנושים לבין זכותו של החייב, כי בתנאים מסוימים תינתן לו האפשרות לפתוח דף חדש בחייו (ראו בעניין זה ע"א 6021/06 דגנית פיגון נ' כונס הנכסים הרשמי  (פורסם במאגרים)).
5. לבית המשפט סמכות רחבה לאשר תוכנית פירעון מופחתת בהתאם להוראת סעיף 62(ב) לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש] התש"ם – 1980 שזו לשונו:

"בית המשפט רשאי, בכפוף להוראות סעיפים 63 ו-64 ליתן צו הפטר, להתלות הפטר או להתנותו בתנאים שיש לקיימם לפני מתן ההפטר או לאחריו, לרבות תנאים לעניין תשלומים שעל פושט הרגל לשלמם במשך תקופה שלא תעלה על ארבע שנים מיום מתן צו ההפטר, או מטעמים מיוחדים שיירשמו, אף למשך תקופה ארוכה יותר; לא מילא פושט הרגל התנאים שנקבעו – רשאי בית המשפט, מיזמתו, לבקשת הכונס הרשמי, הנאמן או לבקשת נושבה של החייב, לבטל בכל עת את צו ההפטר"

1. באשר לשאלת אופן הפעלת שיקול דעתו השיפוטי של בית המשפט בשקילת תוכנית פירעון לחייב, הרי שעל בית המשפט לאשר סכום תוכנית פירעון המשלב ומאזן כראוי בין הצורך בקביעת תשלום הולם לטובת נושי החייב ובין שמירה על רמת ההכנסה הנדרשת לצורך קיום צרכי מחייה בסיסיים של החייב. הכל בשים לב להכנסתו הנוכחית של החייב ופוטנציאל השתכרותו. ישנם מקרים שבהם מאשרים בתי המשפט תכניות פירעון עם תשלום דיבידנד מזערי, אם בכלל לנושי החייב וכפי שנפסק שיעור הדיבידנד אינו חזות הכל ואין לפסול תוכנית פירעון הממצה את יכולת הפירעון של החייב רק בשל העובדה שאין התוכנית מגלמת שיעור דיבידנד סביר לנושי החייב הרגילים וכל מקרה נבחן לגופו לפי נסיבותיו המיוחדות והפרטניות (ע"א 3004/07 עזריה דוד נ' הכונ"ר (נבו, 5/11/2018)).
2. בקופת הפש"ר של הבן החייב 172,000 ₪. חייב זה הציע לשלם 40,000 ₪ נוספים לקופת הפש"ר. משאין חולק שלחייב אין נכסים על שמו, איני סבור שיש תועלת בהותרת החייב בהליך לעשרות שנים נוספים עד אשר יעלה בידו לסלק חובותיו החלוטים.
3. עם זאת, איני סבור שחייב זה אמור לצאת ידי חובתו באמצעות תשלום 40,000 ש"ח נוספים בלבד לקופה. בל נשכח כי חייב זה הציע הצעת הסדר נושים שאושרה בשעתו (27% מסך תביעות החוב שאושרו נטו) שהם כ-430,000 ₪ (כלומר תוספת של 258,000 ₪ לקופה לפי ערכי היום). אמנם החייב לא עמד בתכנית הפרעון המותנית שנקבעה והדבר מלמד כי ככל הנראה אין לו היכולת לעשות כן אך איני פוסל כלל כי יש לו היכולת לעשות כן ולו בקירוב.
4. על כן אני רואה לנכון להורות כי החייב הבן יהיה זכאי להפטר מותנה בכפוף להפקדת סך 150,000 ₪ ב-30 תשלומים של 3,000 ₪ כל אחד והוספה של 20,000 ₪ מדי 10 חודשים. החייב יהיה רשאי להקדים תשלומים. הנאמן יעדכן לעניין עמידת חייב זה בתשלומי החייב הבן אחת לשנה החל מיום 1/8/2023.
5. הנני מבהיר מראש כי על תכנית הפירעון של החייב הבן יחולו התרופות שלהלן:

א.         פיגור של שלושה (3) תשלומים חודשיים - יביא להארכת משך תכנית הפירעון בשישה (6) חודשים נוספים מעבר לתקופת תכנית הפירעון המקורית ולהגדלת סכום הפירעון הכולל בהתאמה.

ב.         פיגור של שישה (6) תשלומים חודשיים - יביא להארכת משך תכנית הפירעון בשנה נוספת מעבר לתקופת תכנית הפירעון המקורית ולהגדלת סכום הפירעון הכולל בהתאמה וכן להשבת המגבלות שהוסרו, ככל שהוסרו.

ג.          פיגור מצטבר של תשעה (9) פיגורים בתשלומים החודשיים יוביל לביטול הליכי הפש"ר, ביטול ההפטר המותנה וביטול ההכרזה על פשיטת הרגל, בהתאם להוראות סעיף 55(ב) לפקודה. במקרה זה, לא יוסרו מפושט הרגל פסלות על פי דין הנובעת מן ההכרזה ובמידה ויוותרו נכסים לזכות החייב הבן, הם יוקנו לנאמן גם לאחר ביטול ההכרזה, בהתאם להוראות סעיף 55(ד) לפקודה, שיהיה רשאי לפעול למימושם לטובת קופת הנושים.

ד.         כל נכס, כספים וזכויות השייכים לחייב מכל מקור שהוא (לרבות כספים בחב' בטוח, זכויות להחזרי מס וכדומה) ולא דווחו על ידי החייב הבן במהלך הליכי פשיטת הרגל, יועברו לקופת פשיטת הרגל במלואם מיד עם גילויים, בין אם התגלו לאחר אישור תכנית הפירעון או לאחר סיום ביצועה ואף לאחר קבלת הפטר חלוט.

ה.         הסתרת מידע מהכונ"ר ובית המשפט בנוגע לזכויות החייב הבן, עשויה לשמש גם עילה לביטול הליכי פשיטת הרגל או ביטול ההפטר, במידה וניתן, ולהגשת כתב אישום פלילי כנגד החייב. זאת, בנוסף על מימוש כל נכסי החייב לזכות הנושים.

1. כל עוד החייב עומד בתנאי תכנית הפירעון, יהא פטור מהגשת דו"חות דו חודשיים.
2. ככל שקיימים כספים בלתי מוגנים הם יוקנו לקופת הפש"ר. בעניין זה יגיש המנהל המיוחד פסיקתא לחתימה.
3. מובהר כי החייב הבן מנוע ומושתק מלטעון לזכויות קניין או חוזיות כלשהן במקרקעי אביו.
4. באחריות ב"כ החייבים להמציא ההחלטה לכלל הנושים.

ניתנה היום, י"ג סיוון תשפ"ב, 12 יוני 2022, בהעדר הצדדים.