1. עסקינן בתביעה בגין נזקי גוף שנגרמו לתובעת (ילידת 8/5/85), לטענתה, עקב תאונת עבודה מיום 1/3/10 (להלן "התאונה").

נסיבות התאונה

2. אין מחלוקת כי התובעת נפגעה באצבעה במהלך עבודתה אצל הנתבעת מס' 1 (להלן "המעבידה") עקב שבירת בקבוק וולומטרי בעת הכנת תמיסת PBS (להלן "התמיסה" ו-"הבקבוק", בהתאמה). עיקר המחלוקת נסובה סביב אחריות הנתבעות להתרחשות התאונה.

3. התובעת הצהירה כי היא סגרה את הבקבוק עם פקק, החזיקה ביד שמאל את חלקו העליון של הבקבוק וביד ימין את חלקו התחתון ובעת שהפכה את הבקבוק כנדרש, התפוצץ הבקבוק בידה ולחלופין, החליק מידה, וכתוצאה מכך, היא נפגעה באצבעה.

4. במהלך חקירתה הנגדית, התובעת כלל לא נחקרה על נסיבות התאונה ועל כן, יש לראות את הנתבעת כמי שאינה חולקת, בשלב זה, על נסיבות התאונה כמתואר בתצהיר התובעת.

5. מעבר לדרוש יאמר כי אמנם, לתאונה לא היו עדים. ועל כן, המדובר ב'עדות יחידה' של בעל דין, כמשמעה בסעיף 54 לפקודת הראיות [נוסח חדש] התשל"א-1971 (להלן: "פקודת הראיות"), ביחס אליה אנו מצווים בזהירות יתירה בטרם אימוצה (ראו: ת.א. (חיפה) 719/96, דיאב נ' בנק ערבי ישראלי בע"מ (2002); ע"א 295/89 רוזנברג נ' מלאכי, פ"ד מו(1) 733 (1992); ע"א 761/79 פינקל נ' הדר חברה לביטוח בע"מ, פ"ד לה(2) 48 (1980); ת"א (חיפה) 1130/05, אבו סבית נ' כלל חברה לביטוח בע"מ-ת"א (2008); ע"א 1548/96 בנק איגוד לישראל בע"מ נ' לופו פ"ד(2) ו-559 (2000); ע"א (חיפה) 4367/07, ש.א.ח.פ הנדסה בע"מ נ' מחאמיד (2008), על האסמכתאות המצוינות דשם). ברם, בפרט בנסיבות, מצאתי לקבל את עדות התובעת.

מעבר מעבר להתרשמותי מעדות התובעת, אשר לא ניסתה להאדיר את נזקיה והשיבה גם כשהמענה לא היה לטובתה - הרי שעדותה זו קיבלה תימוכין במכלול הראיות שלפני.

6. כך למשל, הנתבעת מבקשת לאחוז בתיאור התאונה בטופס בל/250 (ראו למשל: תצהיר מנהלת המעבדה - סעיף 11 ל-נ/20 ועמוד 22 לפרוטוקול שורות 1-2). במסמך זה, מתוארת התאונה כדלקמן (ראו: נספח 1 ל- ת/1):

"תאור התאונה: ב- 7:45 העובדת הכינה בופר PBS עבור עבודה בבקבוק

מדידה וולומטרי ... אלה החזיקה ביד שמאל את קצה צוואר הבקבוק וביד

ימין את תחתית על מנת להפוך הבקבוק בכדי לערברב את הבופר. לפי

העובדת, כנראה הבקבוק החליק לה מהידיים, נשבר על השולחן בידיים

העובדת. כתוצאה מכך נחתכה יד ימין".

יוער כי טופס בל/250 זה נערך ונחתם ביום 2/3/10 על ידי הממונה לבטיחות מטעם הנתבעת, מר אלכסנדר דבורוצ'קין (להלן "מר אלכסנדר").

בהודעה על פגיעה בעבודה למוסד לביטוח לאומי (להלן "המל"ל") מיום 18/3/10 מתוארת התאונה כדלקמן: "בעת הכנת בופר בבקבוק וולומטרי, בקבוק נשבר ביד .. וכך נחתכתי

ביד" תוך הפניה לתיאור הפגיעה בטופס בל/250 (הוצג כחלק מ- ת/5).
הודעה זו אף היא חתומה על ידי המעבידה. אין בידי לקבל את טענת הנתבעת שאין להסתמך על כך משמדובר בתיאור מפי התובעת בלבד. על הנתבעת מוטל הנטל להוכיח את נסיבות מתן ההודעה, דהיינו שזו ניתנה בטעות ובהסתמך על דברי התובעת שהיה בהם כדי להטעות ועל כן, אין לסמוך עליהם (ראו: ע"א 497/60, 498 מקורות בע"מ נ' זכריש, פ"ד ט"ו 1657 (1961); ע"א 5379/90 מתתיהו נ' מ"י, פ"ד מז(1) 167 (1993); ע"א 685/87, אלבז נ' אברהם (1987); ע"א 375/84 עזבון המנוח עדן ז"ל נ' אל פאגורי, פ"ד מב(4) 226 (1988); ת.א. (חיפה) 508-05 אבו מוך נ' א.א. בטונית מוצרי תשתיות (2001) בע"מ (2009); ת.א. (חיפה) 345/93 קעדנה נ' מסארווה (2000)).

הנתבעת לא עמדה בנטל זה. להיפך, משטופס בל/250 נחתם ביום 2/3/10 (ראו: נספח 1 ל-ת/1) ולא ביום התאונה, על ידי מר אלכסנדר שהינו כאמור הממונה על הבטיחות אצל המעבידה, וההודעה על פגיעה בעבודה למל"ל נחתמה על ידי המעבידה אך ביום 15/3/10, (ראו: נספח 13 לת/1) - היה סיפק בידי המעבידה לבחון את הדברים לאשורם והיא אכן חקרה את התאונה (ראו: עמוד 16 לפרוטוקול שורות 5-20). על כן, יש לראות בכך חיזוק נוסף לגרסת התובעת.

7. זאת ועוד. יש בגרסת הגב' ילנה פולישוק (להלן: "הגב' ילנה"), אשר עבדה יחד עם התובעת במעבדה במועד הרלוונטי, כדי להוות חיזוק נוסף לגרסת התובעת. אמנם, הגב' ילנה העידה, כי היא לא ראתה את אופן התרחשות התאונה מאחר ושהתה בחדר סמוך, אך היא שמעה כלי זכוכית שנשבר ומיד מיהרה לכיוון התובעת, ראתה את ידה של התובעת מדממת ומשלא מצאה תחבושת בערכת עזרה ראשונה שבמעבדה, חבשה את ידה של התובעת בעזרת נייר

תעשייתי בניסיון לעצור את הדם (ראו: ת/3). בחקירתה הנגדית שבה הגב' ילנה והדגישה כי "אני הייתי בחדר השני ושמעתי שקרה משהו. אני לא ראיתי בעיניים שלי מה קרה" ו-"אני שמעתי שמשהו קרה בום ונכנסתי וראיתי שאלה לבנה ויורד דם ורצתי לחפש משהו לסגור את זה" (ראו: עמוד 11 לפרוטוקול שורות 10-17). עוד הוסיפה הגב' ילנה כי אמנם שאלה את התובעת מה קרה, אך התובעת היתה בשוק, כלשונה (ראו: עמוד 12 לפרוטוקול שורות 1-2):

"ת. אני שאלתי אבל היא היתה לבנה ולא אמרה אף מילה היא כנראו היתה בשוק. פחדתי שהיא תיפול אז הערתי אותה בתפיחות על הלחי".

עדותה של הגב' ילנה הרשימה בכנותה, באשר הגב' ילנה הודתה שהיא לא ראתה את האירוע, התובעת לא סיפרה לה מה בדיוק מה קרה אלא ביקשה לדייק ולספר אך ורק את שראתה במו עיניה (ראו למשל: עמוד 12 לפרוטוקול שורות 3-4). יחד עם זאת, עדותה של הגב' ילנה באשר למצבה של התובעת מיד לאחר התאונה, אשר גם היתה בשבוע ה-24 להריונה (ראו למשל: ת/2) תואמת את עדות התובעת כי "הכל קרה מהר מידי" ו- "אבל היה מלא דם ובקושי החזקתי את עצמי הייתי גם בהריון" ולכן, היא אינה בטוחה אייך בדיוק נחתכה בידה - האם קודם הבקבוק התפוצץ בידה או קודם החליק ונשבר בידה על שולחן העבודה (ראו: עמוד 8 לפרוטוקול שורות 5-10).

מכל מקום, מצאתי לקבל את הסבר התובעת התואם את האמור כבר בתביעה לקביעת דרגת נכות מהעבודה ולתשלום גמלת נכות מעבודה שהוגשה למל"ל (הוצג כחלק מ-ת/5). לעניין זה יוער, כי דווקא העובדה שהתובעת הודתה כי אינה זוכרת במדויק את מהלך הדברים, קרי: האם קודם הבקבוק התפוצץ בידה או קודם החליק, ואז נשבר בידה על השולחן, אך מחזקת את הרושם האמין שעוררה עדותה. ודוק: גם בטופס בל/250 עליו נסמכת הנתבעת נרשם "כנראה".

1. בנסיבות אלה, ומשהנתבעת אישרה, כאמור, את גרסת התובעת לפיה תוך כדי ערבוב התמיסה, הבקבוק החליק מידי התובעת ונשבר בידיה על שולחן העבודה - אני קובעת כי הוכח לפני שכך התרחשה התאונה.

נשאלת השאלה האם נסיבות אלה מטילות אחריות על הנתבעת?

סוגיית האחריות

9. אין תמה כי קיימת חובת זהירות מושגית של מעביד כלפיי עובדיו ובכלל זה מוטלת על המעביד חובה להכשיר את עובדיו, לדאוג לשיטת עבודה בטוחה, להדריכם, להגן עליהם מפני סיכונים אפשריים במקום העבודה ובתהליך העבודה וליצור עבורם סביבת עבודה בטוחה (ראו למשל: ע"א 14/08 אלרחים נ' פלסטניר מפעל אריזות פלסטיות בקיבוץ ניר אליהו (2/12/09); ע"א 663/88 שיריזיאן נ' לבידי אשקלון בע"מ, פ"ד מז(3) 225 (1993); ע"א 662/89 מ"י נ' קרבון, פ"ד מה(2) 593 (1991); ע"א 9073/09, אסותא-מרכזים רפואיים בע"מ נ' שרף (14/6/11), על האסמכתאות הנזכרות בו; ע"א 1815/09 סופריור כבלים בע"מ נ' אלבז (27/12/10); ע"א 7895/08, קלינה אלעזר ובניו בע"מ נ' יאסין (2011)).

ברם, "זהו תנאי הכרחי אך לא מספיק לקיומה של האחריות" ועל התובע להוכיח כי בעובדות המיוחדות של מקרה זה קיימת חובת זהירות קונקרטית של המעבידה כלפיו אשר הופרה וקיים קשר סיבתי בין ההפרה לבין הנזק (ראו: ע"א 145/80 ועקנין נ' המועצה המקומית - בית שמש, פ"ד לז(1) 113 (1982); ע"א (מחוזי חיפה) 1293/03 נרמן נ' סקאי קלב בע"מ המרכז לצניחה חופשית (2004)). במסגרת בחינה זו תקבע הזהירות הקונקרטית "על-פי מבחן הצפיות, בגדרו יש לקבוע האם האדם הסביר יכול היה לצפות, בנסיבות המקרה הספציפיות, את התרחשות הנזק שארע, ואם התשובה על כך הינה חיובית, האם יש לקבוע האם כעניין שבמדיניות היה עליו לצפות את התרחשות הנזק" (ראו: ע"א 1815/09 סופריור כבלים בע"מ נ' אלבז (27/12/10)).

חובת הזהירות ביחסים שבין המעביד לבין העובד מוגברת היא (ראו למשל: ע"א 7895/08, קלינה אליעזר ובניו הנדסה תכנון וביצוע עבודות חשמל בע"מ נ' יאסין (31/8/11)). יחד עם זאת, יש לזכור שניים:

האחד, "חובתו של מעביד לשלום עובדיו אינה חובה מוחלטת. המעביד אינו מבטח"; והשני, אף מקום בו עסקינן במעביד, עימו מדקדקין, הלה "... רשאי להביא בחשבון את ידיעת העובדים על דבר קיומם של סיכונים מסוימים הכרוכים בעבודה. ואין הוא "חב בחובת זהירות אלא במידה שהדבר דרוש באורח סביר כלפי פועל נבון וסביר, כדרך פועלים רגילים וממוצעים... ופועל רגיל וממוצע יודע להיזהר, וחייב להיזהר אף ללא אזהרה מיוחדת מצד המעביד"..." (ראו: ע"א 371/90, סובחי נ' רכבת בישראל, פ"ד מז(3), 345 (1993); ע"א 80/89 טובול נ' אלטן בע"מ (31/12/89); וראו גם: ע"א 9073/09 אסותא-מרכזים רפואיים בע"מ נ' שרף (2011); ע"א 4493/05 ירושלמי נ' פולריס יבוא כלים בע"מ, פ"ד סב(2)1 (2007); ע"א 250/64, לוגסי נ' חברת שק"ם, פ"ד י"ט 30 (1965); 8133/03, יצחק נ' לוטם שיווק בע"מ, פ"ד נט(3) 66); ע"א (ת"א) 1089/01 אירובוט טכנולוגיות בע"מ נ' סימון (2003); ע"א (חיפה) 3041/04 בן הרוש נ' מ"י (15/3/06)).

10. בשלב זה, אין מחלוקת, בין הצדדים כי שיטת העבודה בה נקטה התובעת בעת התאונה אינה שיטת עבודה נכונה ובטיחותית. השאלה היא, האם הייתה זו הנחיית הנתבעת או שמא התובעת כשלה מלבצע את הנחיות הנתבעת.

ויאמר מיד - מצאתי לקבל את גרסת התובעת כי פעלה על פי הנחיית הנתבעת.

11. התובעת, מיקרוביולוגית במקצועה, הודתה כי ידעה שהדרך המקובלת והנכונה לערבוב התמיסה היא הכנסת מגנט ("בוחשן") אל תוך מיכל הערבוב והפעלת כוח מגנטי לשם ערבוב התמיסה, אך לדבריה, עת התחילה לעבוד אצל הנתבעת היא הודרכה על ידי עובדת מעבדה וותיקה, להכין את התמיסה מסוג זה, על ידי הפיכת הבקבוק, כפי שעשתה ביום התאונה. לגרסתה, רק לאחר התאונה הורתה הנתבעת לעובדות המעבדה כי אין לנקוט יותר בדרך זו של ערבוב ידני אלא יש להשתמש רק במגנט לשם ערבוב התמיסה (ראו: סעיפים 44-47 ל-ת/1).

עדותה של התובעת לא נסתרה חרף חקירה נגדית ארוכה בתחום זה. התובעת שבה והודתה כי קיבלה הדרכה עת התחילה לעבוד אצל המעבידה, שנה לפני התאונה, וכי היא מכירה את הנהלים, אך בה בעת שבה והדגישה כי הנוהל שהוצג (נ/1) אינו רלבנטי לעבודה שבוצעה על ידה בעת התאונה וכי בעת תחילת עבודתה אצל הנתבעת היא הודרכה להכין את התמיסה הספציפית בדרך של ערבוב הבקבוק באופן ידני ולא באמצעות בוחשן (ראו: עמוד 5 לפרוטוקול שורה 21 עד עמוד 6 לפרוטוקול שורה 10):

"ת. הנוהל הזה באופן כללי הוא פחות קשור להכנת חומר שהכנתי באותו יום. פ.ב.ס. החומר הזה נוזלי ואנו היינו מכינים אותו על ידי מיהול ולא שקילה של אבקות כפי שמדובר בנוהל.

ש. את יכולה להראות לנו אסמכתא לאבחנה זו.

ת. אין נוהל אחר. זו הבעיה. אבל לא היה נוהל אחר. אני יכולה לעבור על כל הסעיפים ולהראות שהוא לא מתאים להכנת נוזלים שטעונים תמהיל ולא אבקה.

ש. הבוחשן הזה תסכימי איתי (מראו לך תמונות) הלבן הקטן זה הבוחשן.

ת. זו לא צורת העבודה. אנו לא עבדנו ככה. זו לא ההדרכה שקיבלתי. ההדרכה הזו התקבלה אחרי התאונה...

ש. הבוחשן הזה זה חתיכה קטנה שבתוך הבקבוק שמכניסים למבחנה.

ת. לא מכניסים למבחנה אלא לבקבוק ויש כמה סוגים של בקבוק. הבקבוק הספציפי נקרא בקבוק וולומטרי והבוחשן מכניסים לבקבוק ארלם מאייר. נכון שאני עבדתי עם בקבוק כזה ביום התאונה. אבל ביום התאונה על פי התקנות לא הכניסו בוחשן לבקבוק זה אלה הנחיות שהיו אחר כך....

ת. קיים נוהל להכנת מצעי מזון מאבקות וזה הנוהל שהראית לי. לפי הנוהל הזה אנו משתמשים בארל מיי עם הבוחש המגנטי הזה. אין לנו ולא היה עד לתאונה לא היה נוהל המסביר איך להכין תמיסה בבקבוק וולומטרי. עבדתי לפי הדרכה שקיבלתי. ובהדרכה שקיבלתי ציינו לי רק להפוך את הבקבוק כי זה תמיסה מהולה ואין צורך להשתמש בבוחש המגנטי כי התמיסה הומוגנית".

12. עדות התובעת נתמכה בעדות הגב' ילנה. הגב' ילנה העידה, כי עם קבלתה לעבודה היא הודרכה על ידי עובד מעבדה וותיק לערבב את התמיסה בבקבוק מזכוכית על ידי הפיכת הבקבוק בלבד. לדבריה, המדובר בפעולה שגרתית המבוצעת מספר רב של פעמים ביום ובשיטת עבודה שהייתה נהוגה במעבדה על ידי כל עובדי המעבדה עד לאירוע התאונה ולא הייתה כל הנחייה לפעול אחרת (ראו: ת/3).

בחקירתה הנגדית הודתה גם הגב' ילנה כי קיבלה הדרכות והנחיות איך לעבוד עם הבקבוקים בתחילת העבודה, אך לדבריה זו בדיוק הייתה ההנחיה שקיבלה: "כשאני באתי עשו לי הדרכה אייך לעשות (מדגימה עם הידיים להפוך את הבקבוק) ואני עשיתי ככה כפי שאמרו לי" (ראו: עמוד 12 לפרוטוקול שורות 22-23). עוד הדגישה הגב' ילנה כי הבוחשנים המגנטים (נ/5) שמשו בפועל רק לערבוב אבקה ולא לערבוב נוזלים ("גם אפשר. אנחנו פשוט הפכנו את הבקבוק" - ראו: עמוד 11 לפרוטוקול שורות 25-28). עוד ציינה הגב' ילנה, כי ערבוב ידני הוא יותר מהיר ויש רק 2 פלטות לבחושנים במעמדה לעומת 4 עובדים (ראו: עמוד 12 לפרוטוקול שורות 20-21). כך גם הגב' אלזה הודתה כי אין משקל ליד כל עובד ויש במעבדה משקל אחד או שניים (ראו: עמוד 18 לפרוטוקול שורות 3-30).

הגב' ילנה שבה והדגישה בעדותה כי לאחר התאונה הורתה הנתבעת על שינוי שיטת העבודה (ראו: עמוד 12 לפרוטוקול שורות 15-16):

"אחרי התאונה נאמר לנו שאנו צריכים להשתמש רק עם הבוחשן המגנטי.

אחרי התאונה נאמר לנו על ידי עדנה להשתמש בבוחשן המגנטי".

13. הנתבעת זימנה לעדות מטעמה את מנהלת המעבדה, הגב' אלזה (לעיל ולהלן "הגב' אלזה), אשר הצהירה כי התובעת פעלה בניגוד לכללים המקובלים בעת ערבוב תמיסה ולא עשתה שימוש במגנט לצורך פעולה זו למרות שניתנה לה הוראה על כך בתחילת עבודתה (ראו נ/20).

ברם, בעדות הגב' אלזה, ניכר היה ניסיונה להרחיק את עצמה ואת הנתבעת (אצלה היא עובדת מזה מ- 32 שנה - ראו: עמוד 17 לפרוטוקול שורה 2) מכל אחריות לתאונה. מעבר לכך, עדותה לא עוררה אמון רב ואף נסתרה בעדות מר אלכס, מטעם הנתבעת כמו גם בראיות אחרות שלפניי.

13.1 גב' אלזה הודתה כי היא העבירה רק חלק מההדרכות שצורפו לתצהירה בעוד יתר ההדרכות ניתנו על ידי מנהל הבטיחות ומנהל GMP במפעל (ראו: עמוד 17 לפרוטוקול שורות 18-19). מעבר לכך, על פניו, מרבית הדרכות הבטיחות ניתנו על ידי מר אלכס, למרות שלגרסת שניהם מר אלכס כלל לא אמון על שיטות העבודה במעבדה, וכלשונה: "אלכס לא כימאי והוא לא יודע בדיוק מה צריך" (ראו: עמוד 18 לפרוטוקול שורות 1-2).

13.2 לשיטת הגב' אלזה, הנוהל (נ/1) הוא כללי ומתייחס לכל התמיסות, גם עת מוהלים שתי תמיסות כבמקרה דא, מאחר ולשיטתה, במקור, את כל התמיסות מכינים מאבקות (ראו: עמוד 18 לפרוטוקול שורות 8-20). ברם, עדות זו נסתרה הן בעדויות התובעת והגב' ילנה, וחלקית גם בעדות מר אלכס.

13.3 עיינתי בנוהל (נ/1) ולא מצאתי כי נהיר ממנו שהוא חל גם על ערבוב שתי תמיסות להבדיל מערבוב אבקה. כך למשל, סעיף 7.1 מתייחס לשקילת חומר (להבדיל ממדידת כמות מים); ככך גם אכן, כטענת התובעת, סעיף 7.1.2 מציין מפורשות כי עניינו באבקה: "7.1.2 אפס כלי קיבול מתאים לכמות ההכנה ושקול בתוכו את האבקה המתאימה".

מכל מקום, יש לזכור שלושה:

האחד, הגב' אלזה העידה כי יש נוהלי מעבדה רלוונטיים נוספים, אך הם לא הוצגו לפני. עובדה התומכת כשלעצמה בטענת התובעת כי לא היה נוהל ספציפי לעבודה שבוצעה על ידה בעת התאונה (ראו: עמוד 5 לפרוטוקול שורות 23-24). מכל מקום, כשל זה יפעל לחובת הנתבעת באשר חזקה שבעובדה היא, הנעוצה בהגיון ובניסיון החיים, לפיה דין ההימנעות כדין הודאה בכך שאילו הובאה אותה ראיה, שהיא בהישג ידו ואין לכך הסבר סביר, היתה פועלת לחובת הנמנע (לעניין זה ראו למשל: ע"א 548/78 שרון נ' לוי, פ"ד לה(1) 736 (1980); ע"א 55/89 קופל (נהיגה עצמית) בע"מ נ' טלקאר חברה בע"מ, פ"ד מד(4) 595 (1990); ע"א 465/88 הבנק למימון ולמסחר בע"מ נ' סלימה, פ"ד מה(4) 651(1991); ע"א 2275/90 לימה חברה ישראלית לתעשיות נ' רוזנברג, פ"ד מז(2) 605 (1993); ע"א 795/99 פרנסואה נ' פוזיס, פ"ד נד(3) 107 (2000); ע"א 78/04 המגן חברה לביטוח בע"מ נ' שלום גרשון הובלות בע"מ סא(3)18 (2006); רע"א 3961/10 המוסד לביטוח לאומי נ' סהר חברה לתביעות בע"מ (26/2/12); י. קדמי, "על הראיות", חלק רביעי, התש"ע-2009, עמוד 1865).

השני, הנתבעת טענה לביצוע הדרכות רבות לעובדים והציגה לכאורה רשימה ארוכה של הדרכות, אך כשלה מלהציג לפני ולו הדרכה אחת המתייחסת ספציפית להכנת התמיסה שהוכנה על ידי התובעת בעת התאונה ואשר לפי העדויות שלפניי, מהווה פעולה החוזרת על עצמה פעמים רבות ביום וכשל זה, אף הוא, יפעל לחובתה.

השלישי, נוהל עבודה צריך להיות ברור וחד משמעי. מכאן, כל ספק פועלת לחובת המעבידה.

13.4 אם בכך לא די, במהלך חקירתה הנגדית הוסיפה הגב' אלזה וטענה לפתע כי בכל בוקר, כל עובד מקדיש 10 דקות לקריאת נוהל המעבדה והוא מונח לפניו במהלך כל עבודתו (ראו: עמוד 18 לפרוטוקול שורות 21, 25-28). מעבר לעובדה כי הטענה נטענה, ולראשונה, במהלך חקירתה הנגדית, הרי שלא ברור לאיזה נוהל התייחסה הגב' אלזה - נוהל נ/1 או נוהל מעבדה אחר שכלל לא הוצג לפני. כך או כך, גרסה חדשה זו אך פגמה באמינותה.

13.5 הגב' אלזה אמנם העידה כי השיטה של ערבוב ידני לא מוכרת לה והיא לא ראתה אף פעם אף אחת מהעובדות עושות כן. ברם, באותה נשימה הודתה כי היא יכולה להיות במעבדה מיקרוביולוגית רק חצי שעה ביום ולא יותר (ראו: עמוד 18 לפרוטוקול שורות 21-29). הגב' אלזה הבהירה, כי היא מנהלת שתי מעבדות - מעבדה מיקרוביולוגית המונה 4 עובדים, בה התרחשה התאונה; ומעבדה אנליטית, גדולה יותר, הממוקמת בחלק אחר של המפעל ובה נמצא משרדה. עוד הודתה הגב' אלזה כי היא לא פיקחה באופן אישי על עבודת התובעת, באשר, כלשונה: "לא ניתן לפקח בו זמנית על 17 עובדים" (ראו: עמוד 17 לפרוטוקול שורות 11-17).

13.6 העד הנוסף מטעם הנתבעת, מר אלכס, הודה כי הוא אינו בעל השכלה פורמאלית או הכשרה במיקרו-ביולוגיה (ואף הגב' אלזה העידה על כך); הוא לא העביר את נהלי העבודה, לרבות הנוהל שהוצג וסומן נ/1; הוא אינו בקיא בו והנוהל צורף לתצהירו רק לאור דברים שנאמרו לו על ידי עובדי מעבדה אחרים (ראו: עמוד 13 לפרוטוקול שורות 18-30). זהות אותם "עובדי מעבדה אחרים" לא פורטה ואף אחד מהם גם לא זומן למתן עדות. כך או כך, המדובר בעדות שמועה.

יתרה מכך, מר אלכס הודה כי הוא אינו יודע עם איזה חומרי מעבדה התובעת עבדה בעת התאונה והוא אינו מכיר את החומרים שעורבבו על ידה בעת התאונה (טענה שכשלעצמה סותרת טענה אחרת שלו כי ביצע חקירה לאחר התאונה – וראו לעניין זה גם להלן). מר אלכס הוסיף והודה כי ככלל האמור בתצהירו גם לעניין זה, מתבסס על דברים שאמרו לו "העובדות" (ראו: עמוד 14 לפרוטוקול שורות 8-18; 27-28). לפיכך, אין בעדות מר אלכס כדי לתמוך בגרסת הגב' אלזה.

13.7 לכך מצטרפת העובדה שהגב' אלזה הוסיפה והעידה כי היא לא ראתה שהתובעת עבדה בלי כפפות ואם הייתה מבחינה בכך, היא הייתה מעירה לה. ברם, מר אלכס, ממונה הבטיחות, העיד ש"יש פעולות שלא צריך כפפות" (ראו: עמוד 14 לפרוטוקול שורות 29-32; 25-26). משעומתה עם דבריו, טענה הגב' אלזה כי אלכס אינו כימאי ולכן הוא לא יודע שצריך כפפות (ראו: עמוד 17 לפרוטוקול שורה 29 עד עמוד 18 לפרוטוקול שורה 2). גם אם נלך לשיטת הגב' אלזה, ונקבל את הסברה, הרי שאדם שלשיטתה אינו בקי בכללים, מעביר הדרכות בטיחות לעובדים, נותן הנחיות ואמור לפקח על ביצוען. משכך, לכל הפחות, המדובר בהנחיות סותרות שניתנו לעובדים ובהעדר פיקוח ראוי.

13.8 מעבר לכך, הגב' אלזה הודתה בחקירתה הנגדית כי אמירתה הנחרצת בתצהירה כי הבקבוק היה תקין נסמכת אך ורק על דברי התובעת באשר אין לה כל אפשרות לבדוק זאת טרם תחילת העבודה. (ראו: עמוד 17 לפרוטוקול שורות 20-26). בשים לב לכך שקבעתי כי התאונה נגרמה עקב החלקת הבקבוק תוך כדי ערבובו, חשיבות הודאה זו היא אך בשניים: ההקפדה, או ליתר דיוק, אי ההקפדה, על כללי בטיחות במעבדה; ופגימה נוספת באמינות העדה.

13.9 זאת ועוד, מר אלכס העיד כי התאונה נחקרה על ידו וניתנו המלצות (ראו: עמוד 16 לפרוטוקול שורות 17-20). ברם, החקירה ומסקנותיה לא הוצגו לפני וכשל זה יפעל לחובת הנתבעת. מה גם שאמנם העד התעקש כי ההנחיות לא שונו, אך בה בעת הודה כי המסקנה הייתה ש"קודם כל הכי חשוב לעבוד עם הבוחשן". יש בדברים אלה משום חיזוק מה לגרסת התובעת והגב' ילנה לפיה לאחר התאונה שונתה שיטת העבודה ועובדות המעבדה חויבו בערבוב באמצעות הבוחשן המגנטי בלבד.

14. לפיכך, אין בידי לקבל שהנוהל (נ/1) חל ביחס לערוב שני חומרים נוזליים להבדיל מחומר נוזלי ואבקה. לענין זה יודגש, כי הגב' אלזה הודתה שאין משקל ליד כל עובדת אלא יש במעבדה הכוללת 4 עובדים רק משקל אחד ואולי שניים. עוד הוכח כי ערבוב באמצעות בוחשן אורך 5-10 דקות בעוד ערבוב ידני הוא מהיר יותר. עובדה זו תומכת אף היא, בגרסת התובעת והגב' ילנה, כי עם תחילת עבודתן ניתנה להם הוריה לערבב שתי תמיסות באופן ידני.

15. מעבר לכך, הוכח לפניי כי בפועל העובדים ערבבו את התמיסות באופן ידני. מכאן, גם אם הייתי מקבלת את גרסת הגב' אלזה (ולא היא) הרי שהיא כשלה בפיקוח.

יש לזכור כי ממונה הבטיחות, מר אלכס, הודה כי הוא אף פעם לא ראה את התובעת עובדת בצורה לא תקינה ואין לה בתיקה האישי הערת משמעת (ראו: עמוד 15 לפרוטוקול שורות 20-23). מה גם שהוכח שלא ידועות לממונה על הבטיחות (מר אלכס) אלו שיטות עבודה נדרשות מזה ומנהלת המעבדה אינה נמצאת פיזית במעבדה זו רוב שעות היום ואין ביכולתה לפקח על עבודתן מזה.

צא ולמד: המדובר בשיטת עבודה לא בטוחה ולא סבירה שהנהיגה המעבידה ושונתה רק לאחר התאונה; ולמצער, המעבידה לא נתנה הנחיות ברורות באשר לאופן ערבוב התמיסות ולא העבירה הדרכה מקצועית באשר לכך. כך או כך, המעבידה לא פקחה על אופן העבודה במעבדה.

עוד הוכח כי העובדות עבדו ללא כפפות וערבבו את החומרים הנוזליים אשר בבקבוק באופן ידני, ככל הנראה על מנת להשביע את רצון המעבידה ולעמוד ביעדי זמן ויעילות.

חובת המעבידה כלפי עובדיה היא חובה משולשת: דאגה לצוות עובדים מיומן; אספקת חומרים ראויים לעובד לשם ביצוע עבודתו; והנהגת שיטת עבודה מתאימה ופיקוח יעיל על דרך ביצוע העבודה (ראו: ע"א 7895/08 קלינה אלעזר ובניו בע"מ נ' יאסין (2011)). הנתבעת כשלה, לכל הפחות, בחובה שלישית זו.

16. בשולי הדברים יוער שניים:
האחד, לא הוכח מאיזה סוג עשוי שולחן העבודה והאם הוא מצופה בחומר שעשוי למנוע שבירת זכוכית, אך משטענה זו לא הועלתה באורח ספציפי על ידי התובעת לא אדון בה. והשני, התובעת אמנם טענה כי היו אירועים רבים נוספים, אך טענה זו לא הוכחה. כך גם אמנם הגב' אלזה ציינה בעדותה אירוע נוסף, אך פרטיו והקשרו לתאונה שלפני לא הוכחו. משכך, טענה זו לא תסייע בידי התובעת.

17. על כן, אני קובעת כי שיטת העבודה שהנהיגה המעבידה אינה מתאימה וראויה, ולמצער, הנתבעת כשלה במלאכת הפיקוח ומשכך, האחריות להתרחשות התאונה, רובצת לפתחה. המדובר בסיכון שצריך היה וניתן היה לצפותו נוכח שיטת העבודה השגויה שהנהיגה הנתבעת ואשר התממש במקרה דא.

18. הטלת אחריות במקרה דא על המעבידה עולה בקנה אחד גם עם מדיניות ראויה. נקיטה באמצעים פשוטים ולמצער, הדרכה ופיקוח ונאותים - היתה מונעת את התרחשות התאונה ואכן בפועל המעבידה עשתה כן לאחר התאונה (ולעניין זה ראו: ע"א 1068/05, עיריית ירושלים נ' מימוני (2006) על האסמכתאות המצוינים בו; ע"א 1531/04, סידי נ' מלכה (19/12/07); ת.א. (חיפה) 1251/99 שורק נ' המועצה הדתית חיפה (22/2/06), על האסמכתאות; ע"א 175/80 ועקנין נ' המועצה המקומית בית שמש, פ"ד לז(1) 113 (1982); ע"א 3398/05 מכתשים מפעלים כימיים בע"מ נ' מריומה (15/7/07)).

לאותה תוצאה נגיע גם מכוח הניתוח הכלכלי של דיני הנזיקין, כאמור ב-ע"א 9073/09 אסותא-מרכזים רפואיים בע"מ נ' שרף (14/6/11):

"שיקולים כלכליים הם אפוא שיקולים לגיטימיים לצורך הקביעה אם להטיל אחריות אם לאו, ובהקשר זה ידועה נוסחת לרנד הנד, לפיה מקום בו תוחלת הנזק גבוהה מהאמצעים למניעת הנזק, התנהגותו של המזיק תיחשב כרשלנית.".

אין תמה כי נקיטה באמצעים פשוטים כמפורט לעיל, קרי: הוריה להשתמש בבוחשן מגנטי בכל ערבוב ולא לערבב באופן ידני, היתה מונעת את התרחשות התאונה וכי המעבידה היא מונע הנזק הזול ביותר במקרה דא (וראו גם: ע"א 7895/08 קלינה אלעזר ובניו בע"מ נ' יאסין (2011), על האסמכתאות הנזכרות בו).

19. יחד עם זאת, יש למצוא לחובתה של התובעת אשם תורם המועמד, בנסיבות, בשיעור של 40%.

בקביעת אשמה התורם של התובעת שקללתי, בין היתר, את העובדה כי התובעת עבדה אצל הנתבעת כשנה עד לתאונה (ראו: עמוד 9 לפרוטוקול שורות 23-24); כי התובעת, מיקרו ביולוגית במקצועה, ידעה אל נכון כי שיטת עבודה זו אינה ראויה ועשתה כן אך ורק על מנת לעמוד בציפיות וביעדים של המעבידה, כי המדובר בפעולה פשוטה המבוצעת במעבדה מספר פעמים רב ביום, וכי התובעת הודתה כי ככל הנראה הבקבוק נשמט מידה והתנפץ בידיה על שולחן העבודה. על כן, יש להשית עליה אשם תורם משמעותי.

ודוק: אמנם דרך כלל הנטייה היא שלא להחמיר עם עובד המבקש לרצות את מעבידו, אך במקרה דא אשמה של התובעת כגורם לתאונה הוא בולט לעין (ראו: ע"א 663/88, שירזיאן נ' לבידי אשקלון בע"מ, פ"ד מז(3) 225; ע"א 435/85 מחמור בע"מ נ' אטדגי, פ"ד מא(4) 524 (1984); ע"א 5850/10 חברת דפרון בע"מ נ' עזבון המנוח יבגני גולובין (2012); והשוו: ע"א 5120/92 כמיל מגיזל בע"מ נ' חורי (1994); ע"א (חיפה) 3414-01-09, מרכז תעשיות מדע (מת"ם) בע"מ נ' ג'בור (6/1/10); ע"א 1815/09 סופריור כבלים בע"מ נ' שמעון אלבז (27/12/10); ע"א 17/08 מנסור נ' פלסטניר מפעל אריזות פלסטיות בקיבוץ ניר אליהו (2/12/09); ע"א (מחוזי ת"א) 1721/02 קנדיוטי נ' מנדלוביץ (2006)).

סוגיית הנזק

20. בכל הקשור לסוגיית הנזק הוכחו לפניי הנתונים הבאים:

20.1 התובעת (ילידת 8/5/85) היתה בת 24.5 שנה ביום התאונה (1/3/10) ועבדה אצל הנתבעת מזה שנה (החלה לעבוד ביום 8/2/05).

20.2 בעקבות התאונה נגרם לתובעת חתך מזכוכית בזרת יד ימין, יד דומיננטית. התובעת אושפזה במרכז הרפואי "הילל יפה", החל מיום 1/3/10 ועד ליום 3/3/10. במהלך האשפוז בוצעה אקספלורציה של החתך בהרדמה כללית, במהלכה התגלו קרעים ופגיעה בגיד ובעצב אשר נתפרו. ידה של התובעת הושמה בסד.

20.3 ביום 5/3/10, בעת החלפת חבישה, הודגם פצע נפוח ודלקתי עם הפרשה מוגלתית ועל כן, התובעת הופנתה בשנית לבית החולים. בחדר מיון ניתנה הוריה על חבישה מידי יומיים והתובעת שוחררה לביתה.

20.4 בביקורת במרפאת חוץ של בית החולים "הילל יפה" מיום 24/3/10 נמצא פצע נקי והתובעת הופנתה לפיזיותרפיה וריפוי בעיסוק במסגרת הקופה (וראו: ביקורים עוקבים נספח ל-ת/1).

20.5 ביום 24/3/10 הוסר הגבס והתובעת המשיכה להיות במעקב בקופת החולים וכן קיבלה טיפולי פיזיוטרפיה וריפוי בעיסוק במשך 3 חודשים סמוך לאחר התאונה.

20.6 בעת התאונה התובעת הייתה בשבוע 24 להריונה והיא ילדה ביום 17/7/10 (ראו גם ת/1).

20.7 הצדדים הגישו חוו"ד מטעמם. בהתאם לחו"ד ד"ר מרדכי גליקמן, מיום 6/1/11, מטעם התובעת נותרה לה נכות צמיתה בשיעור של 5%, בהתאם לתקנה 44(4), לתקנות המל"ל; ואילו בהתאם לחו"ד פרופסור ש. שטהל מיום 30/5/11 מטעם הנתבעת, לא נותרה לתובעת נכות צמיתה בגין התאונה.

20.8 בהתאם לחוו"ד מטעם מומחה בית המשפט, ד"ר מ. רינות מיום 29/12/11 (להלן "מומחה ביהמ"ש" ו- "חוו"ד מומחה ביהמ"ש", בהתאמה) נמצאה הגבלה בתנועת יישור של מפרקי אצבע 5, השטחה חלקית של קפלי העור בגב המפרקים הבין גליליים, הפחתה תחושתית באספקט אולנרי של האצבע והפחתה בכוח היד. בהתאמה, מצא המומחה כי נותרה לתובעת נכות צמיתה בשיעור של 5%, לפי החלוקה הבאה: 2.5% על פי תקנה 31(5)א 1-2 (בהתאמה) לתקנות המל"ל; ו- 2.5% על פי תקנה 44(4) (בהתאמה כדי מחצית הסעיף) לתקנות המל"ל.

עוד קבע המומחה נכויות זמניות עקב התאונה בשיעורים הבאים: 100% ל- 3 חודשים לאחר התאונה; ו- 30% ל- 3 חודשים נוספים.

מעמדו של מומחה שמונה על ידי בית המשפט מעמד מיוחד הוא וממצאיו יאומצו דרך כלל על ידי בית המשפט הממנה אלא אם כן, קיימת סיבה בולטת לעין שלא לעשות זאת, כגון ראיה לסתור או נימוק של ממש או אם נפלה לה שגיאה גסה בחוות דעת עד כדי שבית המשפט, החסר מומחיות במקצוע זה, ימצאה מופרכת (ראו: -ע"א 3056/99 שטרן נ' המרכז הרפואי שיבא, פ"ד נו(2) 936; ע"א 4445/90 "עמיגור" (ניהול נכסים) בע"מ נ' מאיוסט (1994); ע"א 2099/08, עיריית אשקלון נ' תשלו"ז השקעות והחזקות בע"מ (2010); ע"א 5472/04 ואני נ' ארמלי (2009); ע"א 8949/07 י.ר. אחים עזרא חברה לבנין בע"מ נ' זאב (2009); ע"א 323/85 מ"י נ' מזרחי, פ"ד לט(4) 185; ע"א 558/96, 1240/96 חברת שיכון עובדים נ' רוזנטל, פ"ד נב(4) 563; ע"א 5602/03, סגל נ' שיכון ופתוח (2005); ע"א 9323/04 מיצר לפיתוח בע"מ נ' שותפות בנין 17 (2006); ע"א 3134/02 עיריית רחובות נ' בוטנרו אחזקה ופיתוח (1992) בע"מ (2003); ת"א (י-ם) 3177/09 פלוני נ' לוי (2012); רע"א 1157/152 מארון נ' שומרה חברה לביטוח בע"מ (10/5/15); רע"א 6920/14 תשעה חודשים בע"מ נ' בנק דיסקונט (4/1/15); ע"א 5509/05 מסארווה נ' עזריו המנוח מסארווה ז"ל (23/2/14)).

יחד עם זאת, "מסקנות המומחה לעולם אינן באות במקום מסקנות בית המשפט, וההכרעה הסופית לעולם מסורה בידי בית המשפט... בית המשפט רשאי להכריע על פי מכלול הראיות שבפניו, ולבור חלקים מחוות דעתו של המומחה מטעם בית המשפט" (ראו: ת.א. (חיפה) 889/98 אופק נ' שיכון עובדים בע"מ (2005) על האסמכתאות הנזכרות בו; וראו גם: ע"א 2160/90 רז נ' לאץ, פ"ד מז(5) 170; ע"א 8361/10, יוסף נ' כלל חברה לביטוח בע"מ (2011), על האסמכתאות המפורטות בו; ע"א 1188/92 הועדה המקומית נ' ברעלי, פ"ד מט(1) 463; ע"א 974/91, עמידר חברה קבלנית לבניין בע"מ נ' הועדה לתכנון ובניה זמורה, פ"ד נ(5) 104; ת"א (חיפה) 3164-10-09 סינדיאני נ' סאלח (2013)).

במקרה זה לא מצאתי כל טעם לסטות מחוות דעת מומחה בית המשפט. הצדדים לא בקשו לחקור את המומחה ואף לא שלחו למומחה שאלות הבהרה. כך או כך, אף אחד מהצדדים לא הצביע על טעם, קל וחומר טעם כבד משקל כנדרש בכגון דא, לסטייה מחוות דעת זו, העולה בקנה אחד עם מכלול הראיות שלפני. על כן, חוות הדעת, על מסקנותיה, מאומצת על ידי.

20.9 התאונה הוכרה כתאונת עבודה על ידי המוסד לביטוח לאומי (לעיל ולהלן: "המל"ל") ואושרו לתובעת 90 ימי אי כושר, החל מיום 2/3/10 ועד ליום 30/5/10. כמו כן בהתאם להחלטות הוועדה הרפואית של המל"ל נקבעה לתובעת נכות זמנית בשיעור של 15%, החל מיום 31/5/10 ועד ליום 30/11/10; ונכות צמיתה בשיעור 5% החל מיום 1/12/10 בהתאם לתקנה 44(4) לתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז-1956 (לעיל ולהלן "תקנות המל"ל").

20.10 כעבור 3 חודשים (1/6/10) חזרה התובעת לאותה עבודה בה עבדה לפני התאונה, הגם שלשיטתה תחילה לא יכלה להרים בקבוקים כבדים יותר מ- 500 מ"מ ובנות המעבדה סייעו לה (ראו: עמוד 9 לפרוטוקול שורות 9-10). ברם, לא הוכח כי עקב כך נגרמה לתובעת ירידה בשכר. להיפך, שכרה אף עלה לאחר התאונה (ראו: נספח 18 לת/1).

20.11 בשנת 2012 התובעת הפסיקה, מיוזמתה וללא קשר לתאונה, לעבוד אצל הנתבעת והחלה לעבוד במעבדה אחרת (ראו: עמוד 9 לפרוטוקול שורות 24, 13-14). התובעת לא הציגה תלושי שכר ביחס לתקופה זו (ובעצם מחודש 12/11) וכשל זה יפעל לחובתה.

20.12 משכורתה הממוצעת של התובעת עמדה עובר לתאונה על סך ברוטו של 6,072.33 ₪ ומשוערך להיום (הצמדה בלבד) המדובר בסכום של 6,609 ש"ח.

20.13 התובעת קיבלה מהמל"ל תגמולים בסכום כולל של 17,786 ₪ (הוצג וסומן גם כחלק מת/5; וכן נ/18). סכומים אלה כשהם משוערכים להיום עומדים על סך של 20,542 ₪.

21. בהצטיידנו בנתונים אלה יעמוד הפיצוי לתובעת על סך של 45,954 ₪ לפי הפירוט הבא:

21.1 כאב וסבל

בנסיבות ובשים לב לגילה של התובעת, אופי הפגיעה, אישפוזה, הטיפולים שעברה ונכותה הצמיתה בשיעור 5% - מועמד רכיב זה על סך של 30,000 ₪.

21.2 הפסד שכר לעבר

הוכח כי ב- 3 חודשים לאחר התאונה התובעת לא יכלה לעבוד (100% נכות זמנית) ולא עבדה ועל כן, הפסדה בתקופה זו עומד על סך של 19,827 ₪ (3X6,609 ₪).

אמנם, מומחה ביהמ"ש מצא כי מהלך 3 חודשים נוספים יש לתובעת נכות זמנית בשיעור של 30%, אך התובעת שבה לעבודה ולא הוכח, כאמור, כי בתקופה זו חלה הפחתה בשכר. המדובר בנזק מיוחד הטעון הוכחה והתובעת חדלה בכך.

מנגד, הוכח כי התובעת המשיכה לעבוד אצל המעבידה עד לשנת 2012, ושכרה אף עלה החל מחודש 3/11, וכי הפסיקה לעבוד אצל הנתבעת, ללא קשר למצבה הרפואי, וגם כיום היא עובדת במקצועה. התובעת לא הציגה תלושי שכר אצל המעביד החדש וממילא לא הוכיחה כי עד היום שכרה או קצב התקדמותה נפגע עקב הפגימה. לפיכך, מעבר לתקופה הסמוכה לתאונה - אין הפסד שכר לעבר.

21.3 אובדן כושר השתכרות לעתיד

על פי חו"ד מומחה ביהמ"ש, שאומצה על ידי, נכותה הרפואית הצמיתה של התובעת היא בשיעור 5%.

בכל הקשור לנכותה התפקודית של התובעת - הנכות הרפואית (שאף ביחס אליה בית המשפט רשאי לסטות) היא רק נקודת המוצא, הגם שקיימת שאיפה ליצור קריטריונים אחידים במטרה להביא להאחדת הפיצוי וייעול ההליכים. במסגרת הרצון לאחידות התפתחה החזקה הסמויה ("מעיין-חזקה"), כי שיעור הנכות הרפואית משקף את הפגיעה בכושר ההשתכרות גם מקום בו עסקינן בבגירים (ראו: ע"א 4919/09, עזאם נ' בר (2011), על האסמכתאות הנזכרות בו; ע"א 7008/09 עבד אלרחים נ' עבד אל קאדה (7/9/10)).

מנגד, נהיר כי יש לבחון את הנכות התפקודית על פי נתוני התובעת לרבות עיסוקה, השכלתה, גילה, מידת השפעת הנכות הרפואית על יכולתה לשוב ולעבוד במקצוע בו עבדה ערב התאונה, הימצאותה במקום עבודה בו מובטח שתישאר, מצב שוק התעסוקה ועוד (ראו: ת.א. 966/06 (מחוזי חיפה), פינקלשטיין נ' הפול-המאגר הישראלי לביטוח רכב בע"מ (2013), על האסמכתאות הנזכרות בו ע"א 4302/08 שלמאייב נ' בדארנה (25/7/10)).

בענייננו - הוכח, כאמור, כי התובעת שבה לעבודתה ערב התאונה והתמידה בה, ללא מגבלה, וכי הפסקת העבודה אצל הנתבעת אינה קשורה למצבה הרפואי. עוד הוכח כי התובעת עובדת גם כיום במקצועה ולא הוצגו לפניי ראיות כי יש לנכותה האורתופדית השלכה על יכולתה לבצע את תפקידה הנוכחי. בנסיבות אלה, נכותה התפקודית נמוכה מנכותה הרפואית. יחד עם זאת, בשים לב לנתוני התובעת, גילה, עיסוקה והכשרתה, 'סיפור חייה' עליו עמדנו לעיל ואופי הפגיעה - אין תמה כי עשויה להיות לפגימה זו בידה הדומיננטית, השלכה על תפקודה ומקצועה, בפרט עם חלוף השנים ועל כן, החישוב יבוצע על דרך האומדנא.

משכך, רכיב זה יעמוד, על דרך האומדנא, על סך של 50,000 ₪.

21.4 הפסד פנסיה וזכויות סוציאליות

על פי תלושי השכר שהציגה התובעת, בוצעה לתובעת הפרשה לפנסיה. מכל מקום, על פי צו ההרחבה [נוסח משולב] לפנסיה חובה לפי חוק הסכמים קיבוציים, התשי"ז-1957, החל מיום 1/1/08 מחוייב כל מעסיק בביטוח פנסיוני של עובדיו. על פי הטבלה הכלולה בסעיף 6 לצו ההרחבה ובה הפרשות באופן מדורג החל משנת 2008 ועד לשנת 2017, כאשר החל מיום 1/1/17 יפריש המעביד סך הכל (לרבות הפרשה למרכיב הפיצויים) של 12% מן השכר המבוטח (וראו גם: ת.א. 16951-04-10, (מחוזי חיפה), ע.מ.מ. נ' ע.מ.ר (2013); ת.א. (חיפה) 810-01 עזבון המנוח ולרי ל' ז"ל נ' "סהר" חברה לביטוח בע"מ (2010); ת.א. (חיפה) 280-06 ס' נ' נ' המאגר בע"מ - חברה לבטוח (2009); ת.א. (חיפה) 122-05 שליסל נ' אנואר (2009); ת.א. (ירושלים) 9131-07 קן נ' הכשרת הישוב חברה לביטוח בע"מ (2011)).

בשים לב להוראות אלה כמו גם שנות העבודה עליהן חל הצו, נכותה התפקודית ובסיס שכרה של התובעת - אני מעמידה את הפיצוי בגין רכיב זה על סך של 6,500 ₪.

21.5 עזרת צד ג'

בעלה של התובעת העיד כי הוא סייע לה בסמוך לאחר התאונה ואף מאוחר יותר לאחר הלידה (ראו : ת/2; עמוד 10 לפרוטוקול שורות 8-9, 17-18) ועדותו זו לא נסתרה. יחד עם זאת, הבעל הודה כי עזרתו, כמו גם עזרת האם לאחר הלידה היתה כנהוג בעת לידה (בפרט לידה ראשונה). על כן, אין לקשור בין העזרה לאחר הלידה לבין התאונה. כך גם בשים לב לאופי הפגימה, אין תמה כי התובעת נזקקה לעזרה מוגברת רק בשלושת החודשים הסמוכים לתאונה.

די בכך שהוכח כי נוכח אופי הפגיעה נזקקה התובעת בתקופה הסמוכה לאחר התאונה לעזרה מוגברת בשל מצבה הרפואי, כדי להטיל על הנתבעת את החובה לפצותה בגין העזרה המוצדקת שקיבלה מבני משפחתה, גם מקום בו עקב כך לא נגרם להם נזק, חלף הנאת הנתבעת ממאמציהם של קרובי משפחתה (ראו: ע"א 130/76 סעדה נ' חמדי, פ"ד לג(1) 589; ע"א 8918/14 פלונית נ' פלוני (27/7/15); רע"א 7361/14 פלונית נ' פלוני (6/1/15); ע"א 1164/02 קרנית-קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים נ' בן חיון (2005); ע"א 3769/97 דהן נ' דני, פ"ד נג(5), 581; ע"א 93/73, שושני נ' קראוז, פ"ד כח(1), 277; ע"א 3769/97, דהן נ' דני, פ"ד נג(5) 581; ע"א 2115/93, בורקוב נ' אלעזר (1995); ע"א 5774/95, שכטר ואח' נ' כץ (1997); ע"א 3076/98, הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ נ' סמחי (1999); י. קציר בספרו "פיצויים בשל נזק גוף" מהדורה חמישית התשס"ג-2003, עמוד 816 ואילך). לפיכך, ועל דרך האומדנא, אני מעמידה רכיב זה על סך של 3,500 ₪.

מנגד, לא מצאתי, בנסיבות, לפסוק בגין עזרת צד ג' לעתיד.

21.6 הוצאות

עסקינן ב'נזק מיוחד', הטעון פירוט והוכחה, הן בדבר הצורך בהוצאתו והן בדבר עלותו (ראו: ע"א 357/80, נעים נ' ברדה, פ"ד לו(3) 762 (1982); ע"א 8918/14 פלונית נ' פלוני (27/7/15); ע"א 4986/91, המגן חברה לביטוח בע"מ נ' נחום (1994); ד. קציר "דיני הנזיקין" עמוד 11; 480 , 486 ואילך). הוצגו לפני קבלות בגין ריפוי בעיסוק ועלות צילום (בסה"כ 142 ₪) וכן הוצאה בגין חוות דעת ואגרה (שתושמנה בנפרד).

יחד עם זאת, הוכח לפניי כי התובעת הגיעה פעמיים לבית החולים "הילל יפה" וכן למעקב במרפאת בית החולים ובקופת חולים ונחיצות הטיפולים לרבות, ריפוי בעיסוק ופיזיוטרפיה. בנסיבות אלה, ובשים לב לכך כי מדובר בהוצאות עבר ביחס אליהן הגישה ליבראלית - אפסוק על דרך האומדנא ו"על הצד הנמוך והבטוח" לשם שמירה על האיזון הראוי (ראו למשל: ע"א 307/77 מור נ' עזבון המנוח בוץ, פ"ד לב(1) 654; ע"א 77/67, מ"י נ' דהאן, פ"ד כא(2) 128; ע"א 8380/03 קרנית - קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים נ' עבד אלולי (8/12/05); ע"א 8918/14 פלונית נ' פלוני (27/7/15); ת"א (תל-אביב-יפו) 394/98 אלטאוויל אמיר נ' נחמיאס (2006); ת.א. (תל-אביב-יפו) 1616/04 שרף נ' אסותא - מרכזים רפואיים בע"מ (2009); י. קציר בספרו "פיצויים בשל נזק גוף" מהדורה חמישית התשס"ג–2003, עמוד 682 ואילך).

מנגד, אין לפני כל תיעוד מעבר ל- 3 החודשים הסמוכים לתאונה והתובעת לא הוכיחה כי נזקקה לטיפולים נוספים מני אז ו/או לשימוש בעזרים, משחות ותרופות שאינם מכוסים על ידי הקופה ו/או המל"ל, אם בכלל.

על כן, אני מעמידה את הוצאותיה של התובעת (לעבר ולעתיד) על דרך האומדנא, ובשים לב לטיב הפגימה על סך של 1,000 ₪.

21.7 לפיכך, נזקה של התובעת עומד על סך של 110,827 ₪ ובניכוי אשם תורם (40%) - על סך של 66,4966 ₪.

21.8 ניכויי המל"ל

תגמולי המל"ל עומדים כאמור על סך של 20,542 ₪.

21.9 מכאן, לאחר הפחתת תגמולי המל"ל, חבות המעבידה בפיצוי התובעת עומדת על סך של 45,954 ₪.

22. סוף דבר

22.1 דין התביעה להתקבל.

22.2 אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובעת סך של 45,954 ₪ בצירוף שכר טרחת עו"ד בסך כולל של 9,500 ₪. הסכום הפסוק הנ"ל ישולם תוך 30 יום מיום המצאת פסק הדין לצדדים, שאם לא כן ישא סכום זה הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

22.3 עוד אני מחייבת את הנתבעת להשיב לתובעת את אגרת בית המשפט ושכר טרחת המומחים בו נשאה בצרוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל ממועד ביצוע כל תשלום ועד להשבתו בפועל.

לצדדים נתונה זכות ערעור לבית המשפט המחוזי.

המזכירות תמציא עותק פסק הדין לצדדים גם בדואר רשום ואישור מסירה.

ניתן היום, כ"א אב תשע"ה, 06 אוגוסט 2015, בהעדר הצדדים.