כללי

האירוע הנדון בתיק זה הוא אירוע נפילתה של התובעת במהלך חתונת בנה בתאריך 27.8.08.

לטענת התובעת, החליקה ונפלה באולם הנתבע, זאת כתוצאה מרשלנות הנתבע, ובעקבות כך נגרם לה נזק גוף.

מומחה אשר מונה מטעם בית המשפט קבע כי לתובעת לא נותרה נכות בעקבות השבר אשר נגרם לה, לטענתה, בעת האירוע, שבר בבסיס עצם המסרק ה- V (האצבע החמישית בכף הרגל). חקירתו של המומחה לא נתבקשה וחוות דעתו, על כן, מחייבת.

הנתבעים כפרו בחבותם.

בתיק לא הוגשו תצהירים והתובעת, שני עדיה והעד מטעם הנתבעים, מסרו עדויותיהם בישיבת ה- 29.1.13. נוסף על העדויות, הוגש לעיוני סרט וידאו ערוך אשר צולם בחתונה.

בתום הישיבה נשמעו סיכומי הצדדים וכעת, באה אני להכריע בתיק.

בין הצדדים מחלוקת בדבר נסיבות נפילתה של התובעת.

בעוד שהתובעת טוענת כי הנזק נגרם לה באולם הנתבע, לאחר שהחליקה בשל רשלנותו, טוען הנתבע כי אף אם נפלה התובעת במהלך האירוע, אזי נפילתה לא נגרמה בשל רשלנות כלשהי מצד הנתבעים ונזק הגוף אשר נטען כי נגרם לתובעת, לא בעטיה של אותה נפילה נגרם הוא.

נסיבות נפילת התובעת

גרסתה של התובעת לאירוע אינה עקבית, זאת בעיקר, ביחס לשאלות האם נפלה בעת שפסעה או בעת שרקדה, מה גרם לנפילתה ובכל הנוגע להתנהגותה לאחר הנפילה בהמשך ערב החתונה.

אוסיף ואומר כי בפתח ישיבת ההוכחות, מסרה התובעת כי היא חולה. עם זאת, מסרה התובעת כי תוכל להעיד ועד לשלב שבו עומתה עם סתירות בגרסאותיה השונות, שאז מסרה כי היא חשה ברע, העידה באופן שוטף וברור.

אסקור להלן את דברי התובעת, בהזדמנויות השונות, ובעדותה אשר נשמעה בבית המשפט.

בכתב התביעה, טענה התובעת כך:

"ביום 27.8.08 עת שהשתתפה התובעת בחתונה שהתקיימה באולם המצוי במתחם הנתבע 1 כמפורט לעיל, החליקה ונפלה עקב מים ורטיבות אשר היו על הרצפה."

במכתב אשר נשלח על ידי בא-כוחה של התובעת, קודם להגשת התביעה, צויינו נסיבות האירוע כך:

"מרשתי השתתפה באירוע שמחה באולם "אצולת העמק" בעפולה, ובהיותה מתהלכת באולם וכתוצאה מנוזל שהיה על הרצפה מרשתי החליקה ונפגעה ברגל ימין"

בטופס ההודעה אשר מסרה התובעת לחוקר מטעם הנתבעים, אשר נחתם על ידה, נמסרו הנסיבות הבאות:

"בסביבות השעה תשע פלוס הזמינו אותי לרקוד הורה. תוך כדי הריקוד בסיבוב שני או שלישי מעדתי ונפלתי על צד ימין"

ובעדותה בבית המשפט:

"שנכנסתי לאולם החלקתי באזור של הריקודים ובאו המשפחה ועזרו לי לקום, זה היה ממש בתחילת הערב."

(עמ' 4 ש' 14-15)

"ש: זה היה בכניסה ותוך כדי הליכה את נפלת.

ת: אני לא רצתי אני הלכתי."

(עמ' 5 ש' 17-18)

ובהמשך, לאור חשיבות הדברים, יובאו הם במלואם:

"ש: אם מישהו מאוד קרוב אלייך אומר שאת נפלת תוך כדי ריקוד הורה, זה נכון או שקר.

הערת בית המשפט: העדה חושבת.

העדה ממשיכה להשיב:

ת: כשאני נכנסתי לאולם אני החלקתי .

לשאלת ביתה משפט:

ש: לא רקדת כשנפלת.

ת: אני יודעת שנכנסתי לאולם החלקתי ונפלתי.

העדה ממשיכה להשיב:

ש: מישהו מאוד קרוב אלייך, אמר שלא נפלת כמו שאת אומרת אלא תוך כדי ריקוד הורה.

ת: אז כנראה שאותו אדם לא ראה כמו שצריך.

ש: את יודעת מי האדם המאוד קרוב אליך אמר זאת.

ת: לא.

ש: זו את אמרת זאת לחוקר שלנו.

ת: אני לא זוכרת שאמרתי דבר כזה.

...

ש: ראינו אותך רוקדת הורה בסרט במשך הרבה זמן. אנו לא יודעים אם זה לפני או אחרי התאונה.

ת: סיפרתי לך בהתחלה, איך שאני נכנסתי הגעתי לרחבה של הריקודים ואני החלקתי.

משיבה לשאלות בית המשפט:

ש: אחרי הנפילה כן רקדת?

הערת בית המשפט: העדה מוסרת שהיא אחרי טיפול אונקולוגי, היא מבקשת לשבת ואומרת שהיא רועדת.

משיבה לשאלות בית המשפט:

ת: אז יכול להיות שנכנסתי אני רקדתי והחלקתי."

(עמ' 6 ש' 7-5 עד עמ' 7 ש' 9)

"ת: אני חוזרת על זה שנכנסתי ונפלתי ואז רב המלצרים או מישהו אמר למנקות לנקות את הרצפה.

ש: אחר כך רקדת הורה או ישבת על כסא.

ת: ישבתי על כסא. .... רגע רגע.... עכשיו יכול להיות שאני ... (העדה חושבת) .... שאני נכנסתי אז יכול להיות שרקדתי, לא יכול להיות, רקדתי, והחלקתי על מים.

ש: אז אני חוזר שוב, כל שסיפרת בהתחלה לא נכון, שנפלת בפתח.

ת: לא אמרתי בפתח.

ש: בכניסה.

העדה משיבה לשאלת בית המשפט:

ש: השאלה היא האם נכנסת לאולם והתקדמת בהליכה ואז נפלת, או נכנסת לאולם רקדת ואז נפלת תוך כדי הריקוד. מה נכון משתי אפשרויות אלה.

ת: העדה חושבת ...נכנסתי לאולם, ואולי רקדתי ריקוד, רקדתי, והחלקתי.

ש: כמה זמן בערך רקדת.

ת: לא הרבה ממש לא הרבה."

(עמ' 7 ש' 18-32)

מר דרור שטרית, עד התביעה, חברו של בן התובעת, מסר בעדותו כי התובעת החליקה במהלך ריקוד (עמ' 9 ש' 29-30). כך גם העיד מר מומי אוחנה, חבר נוסף (עמ' 11 ש' 15).

עיון בקלטת החתונה אינו מלמד על נסיבות הנפילה. הנפילה עצמה לא תועדה, או שגם אם תועדה, בעת העריכה, הוסרה. התובעת נראית רוקדת "הורה" במשך למעלה מדקה ולאחר מכן, ניתן לראותה, מאחורי הרוקדים, יושבת לבדה, בזמן שברקע ממשיך ריקוד ה"הורה". בהמשך הסרט, נראית התובעת יושבת, מעת לעת, ורוקדת בזמנים אחרים, אך רק בסיום החתונה ממש, כאשר מעטים האנשים שנותרו במקום והאולם כבר מואר, ניתן לראות כי ניגשים אליה מספר אנשים ומביטים ברגלה הימנית, הפשוטה לפנים ואשר נראית יחפה (זמן הסרט בנקודה זו – 1.18).

גם מעדות מנהל האירוע מטעם הנתבעת 1, מר יצחק עמר, עולה כי בתום הערב דווח לו על האירוע על ידי בעלה של התובעת, אך לטענתו, במהלך הערב, לא נאמר לו דבר והוא לא היה מודע לנפילת התובעת (עמ' 14 ש' 9). עדותו זו לא נסתרה.

יוצא מן האמור, כי חרף עדותה המשתנה של התובעת, בשאלה מתי בדיוק נפלה ובאלו נסיבות, אזי לאור עדויות עדי הראיה אשר ראו אותה נופלת, כאשר גם בסרט הוידאו נצפית התובעת יושבת בחלקו המאוחר יותר של ריקוד ה"הורה", ניתן לקבוע עובדתית, כי בניגוד לגרסת התובעת בפתח עדותה בבית המשפט וגרסתה הנטענת במכתב אשר קדם להליך לפיהן נפלה בעת שצעדה לתוך האולם, התובעת נפלה במהלך ריקוד הורה.

התנהלות התובעת לאחר הנפילה

כעת באה אני לבחון את התנהגות התובעת בשלב שלאחר נפילתה.

בטופס ההודעה אשר מסרה התובעת לחוקר מטעם הנתבעים, טופס אשר נחתם על ידה, נמסרו הנסיבות הבאות:

"...בהתחלה לא חשבתי שמדובר בפגיעה קשה ואפילו המשכתי לרקוד ובסיום הריקוד התיישבתי וכעבור זמן החלו כאבים חזקים והרגל התנפחה".

ואולם, בעדותה בבית המשפט מסרה כך:

"מאותו הרגע לא יכולתי לתפקד ואני התיישבתי וסבלתי נורא. התיישבתי על כסא וביקשתי מאחת המלצריות להביא לי קרח כדי לשים על הרגל כי ראיתי שהיא מתנפחת. כל הערב סבלתי ואפילו לא אמרתי לבני המשפחה שלי כדי לא להרוס את חתונת הבן ופשוט סבלתי בשקט."

(עמ' 5 ש' 7-10)

"ש: את ישבת כל הערב והיה לך כאבים ושבר ולא זזת.

ת: כן."

(עמ' 5 ש' 19-20)

ובהמשך:

"ש: עוד אדם אחד מאוד קרוב אלייך אומר שרקדת עד סוף הערב ולא היו לך כאבים, האם הוא דובר אמת או שקר.

ת: לא רקדתי עד סוף הערב, זה לא ייתכן דבר כזה.

ש: שני אנשים אומרים את זה, את לחוקר והסרט של החתונה. בסוף

החתונה אפילו רקדת סלואו.

ת: אה... אז אני אגיד לך. בסוף הערב הבן שלי לקח אותי בכוח למרות שאמרתי לו שאני לא יכולה לקום ולא רצתי לומר לו מה הסיבה כדי לא להרוס לו את החתונה.

ש: אני ובני צפינו בסרט ומאוד נהננו וראינו אותך רוקדת במשך כל הערב.

ת: אני לא רקדתי כל הערב."

(עמ' 6 ש' 21-29)

מר שטרית העיד כי לאחר הנפילה, ישבה התובעת לאורך כל הערב:

"ש: אחרי שהיא נפלה אתה אומר שהיא ישבה עד סוף הערב.

ת: כן.

ש: ואתה הסתובבת שם וראית הכול.

ת: הייתי באירוע מההתחלה ועד הסוף .

ש: כל הזמן היא ישבה על כסא ולא קמה.

ת: כן. אפילו אני זוכר כי בסוף הערב, היו תמונות בישיבה. "

חרף עדויותיהם הנחרצות של התובעת ושל מר שטרית, שתי אלו נסתרות בסרט הוידאו אשר הוצג בבית המשפט, ממנו עולה כי התובעת רקדה לאורך דקות ארוכות. כך, למשל, בדקה ה- 27 עד 32, בדקה ה- 41 וכן בהמשך. כשעומתה התובעת עם הדברים, הכחישה, כפי שהובא לעיל, כי רקדה בהמשך הערב, אך בשלב מסוים הודתה אך ורק כי רקדה ריקוד סלואו, לאחר שבנה לקח אותה בכוח, כך לדבריה. כשעומת מר שטרית עם העולה מן הסרט, טען כי לא היה בקשר עין עם התובעת לאורך כל הערב וכי אם היא נראית רוקדת, אזי כנראה שרקדה. אולם הסבר מדוע מסר קודם לכן בעדותו כי ראה את התובעת ישובה לאורך כל הערב מרגע שנפלה, לא ניתן.

יוצא מן הדברים שלעיל, כי טענתה הראשונית של התובעת, בעדותה, כי מרגע שנפלה, ישבה כאובה בצד ולא נטלה חלק בחגיגות הריקודים, אינה נכונה. בפועל, נצפית התובעת בסרט החתונה, כאשר היא רוקדת ומחייכת, נראה כי עושה היא שימוש בשתי רגליה במהלך הריקודים, גם בזו אשר כפי שנטען, נפגעה במהלך החתונה כאשר נפלה. התובעת נראתה רוקדת לא רק את ריקוד ה"הורה" במהלכו על פי הטענה, נפלה, ואף לא רק את ריקוד הסלואו כפי שאישרה בהמשך, אלא בזמנים שונים לאורך החתונה, בריקודים שונים.

המסקנה מעדותו של מר שטרית היא כי הלה כלל לא יכול היה להעיד אודות התנהגות התובעת לאחר הנפילה ומסיבות השמורות עימו, בחר לומר באופן נחרץ כי מרגע הנפילה ועד תום הערב, ישבה התובעת בצד. עדות התובעת בנקודה זו ועדותו התומכת של מר שטרית, אינן מתיישבות עם הנצפה בקלטת ודומה כי תואמו ונאמרו לצורך הליך זה.

הסיבה לנפילה

כאמור, חרף הסתירות בעדויות התביעה, מסקנתי היא כי התובעת נפלה במהלך חתונת בנה.

כעת, יש לבחון האם נושאת הנתבעת 1 באחריות לנפילה זו, אם לאו. ברי כי לא בכל מקרה נושאת הנתבעת 1 באחריות והנטל להוכיח זאת הוא על התובעת. אין די בעצם נפילתה של התובעת באולם הנתבעת כדי להביא להטלת אחריות על הנתבעת, שהרי כבר נקבע לא פעם כי לא בכל מקרה של נזק, ניתן למצוא, בהיבט המשפטי, את הגורם האחראי לכך. הנטל על התובעת, לא רק להוכיח את נפילתה בחצרי הנתבעת, אלא להוכיח, כנטען על ידי התובעת, כי הנתבעת התרשלה ו/או הפרה חובות חקוקות ובשל כך, נגרם לה לתובעת נזק.

גרסת התובעת, בהודעה לחוקר, היא כך:

"מה הסיבה שמעדת?" "הרצפה היתה לחה" "מה מקור הלחות?" "אינני יודעת לא ראיתי...אחרי שגמרנו לרקוד הגיע מישהו עם סמרטוט וניגב את המקום".

ובעדותה, מסרה את הדברים הבאים:

"ביום 27.8.08 הבן שלי התחתן. שנכנסתי לאולם החלקתי באזור של הריקודים ובאו המשפחה ועזרו לי לקום, זה היה ממש בתחילת הערב. הרימו אותי ותוך כדי שהחלקתי ראיתי שהרצפה רטובה ויש עליה מים, כשהרימו אותי ראיתי את רב המלצרים שאומר למנקים שיבואו לנקות את הרחבה מהמים."

(עמ' 4 ש' 14-17)

ועוד:

"ת: אני החלקתי באולם. היו מים."

(עמ' 5 ש' 24)

ובהמשך:

"ש: אז גרסתך הנכונה היום, זה שאת נפלת תוך כדי ריקוד הורה. או שאת רוצה לשנות.

ת: אני לא משנה.

ש: אז תשיבי לשאלה.

ת: (העדה חושבת), אני החלקתי על מים. יכול להיות.

ש: הגרסה הסופית היא שאת החלקת על מים תוך כדי ריקוד הורה.

ת: כן.

ש: לעו"ד שלך כשהיית אצלו והיית בריאה סיפרת לו שנפלת תוך כדי ריקוד הורה.

ת: אמרתי לו החלקתי על מים."

(עמ' 8 ש' 20-27)

העד, דרור שטרית, מסר, אמנם, גם הוא על החלקה, אולם עיון בדבריו מלמד, כי אין המדובר בעדות ראייה ממש, אלא בהנחה שהניח ביחס לגורם אשר "סביר" כי גרם לנפילה:

"ת: אני חבר של החתן. בסביבות השעה 21:00 בערב הייתי מרחק של 8 או 7 מטר ובמהלך הריקודים ראיתי את מירים מחליקה בוודאות, ממש 2 או 3 דקות אחר כך הגיעו בנות שניקו ממש את כל הרחבה. פינו אותה משם ושמו אותה לשבת.

ש: מה ניקו ברחבה.

ת: אגיד את האמת.... היא החליקה אבל סביר להניח שהיא החליקה בשל נוזל. ראיתי רצפה רטובה אבל ממה אני לא יודע, להערכתי היה שם אלכוהול בגלל דחיפות של החבר'ה. לא ראיתי אירוע שאין מישהו שלא נופל כתוצאה מאלכוהול ברצפה. יום חמישי האחרון הייתי באירוע וכמעט פעמיים החלקתי, באולם של הנתבעים."

(עמ' 9 ש' 29 עד עמ' 10 ש' 4)

העד מומי אוחנה, דווקא מוסר אודות מים אשר היו במקום, אולם מעדותו ניתן ללמוד כי בפועל, לא יודע הוא מה באמת היה במקום:

"ת: רצו אליה והרימו אותה והיה מים ובאו ניקו שמה. אחרי זה לקחו אותה הצידה וזהו.

ש: ראית מה היא עשתה בהמשך הערב.

ת: לא.

חקירה נגדית:

ש: ראית אם זה היה מים או לא.

ת: אני יודע שניגבו שם. ראיתי רטוב.

ש: אתה לא בטוח אם זה מים. ראית שניקו.

ת: ראיתי שניקו שמה לא ראיתי מים."

(עמ' 11 ש' 17-25)

מנהל האירועים של הנתבעת העיד כי לא דווח לו על האירוע בעת שקרה, כי לא התבקש לנקות נוזל כלשהו וכי בפועל לא נוקה. אמנם לא הובאו עובדים נוספים אשר היו באותו ערב, אולם גם מעדויות התביעה לא ניתן ללמוד מי בדיוק ניקה, על פי הטענה, את המקום. בעוד שהתובעת מדברת על "רב מלצרים" ששלח "מנקים", מדבר העד שטרית על "בנות" שניקו את המקום ועדותו של העד אוחנה בעניין היא כללית. עדות התובעת לא ברורה ביחס לאותו "נוזל" אשר היה ברחבה. עתים טוענת התובעת כי ברחבה היה מים ועתים טוענת לנוזל אחר. העד שטרית, כפי שעולה מדבריו, מניח קיומו של נוזל כסיבה לנפילה וזאת, בין היתר, לאור נסיונו עם "רחבות ריקודים", אך מובן שאין בכך די כדי להוכיח קיומו של נוזל כלשהו ברחבה באותה עת בה נפלה התובעת. מעבר לכך, שעיון בסרט החתונה מלמד כי במהלך ריקוד ה"הורה", בפתח הערב, הרוקדים, אוחזים ידיים ואינם נצפים כשבידיהם כוסות שתיה (זאת בשונה משלבים מאוחרים יותר באירוע). גם עדות מנהל האירוע מטעם הנתבעת כי לא דווח לו על הנפילה, אלא בתום הערב, עדות אשר לא נסתרה, סותרת את הטענה כי במקום היה מפגע, שהרי לא יעלה על הדעת שהתובעת, אם החתן, לא היתה דואגת להסיר את המפגע על מנת שלא ייפגעו אנשים נוספים.

בסופו של יום, יוצא כי טענת התובעת כי החליקה בשל "מים" או "לחות" או "נוזל" שהיו במקום, מבוססת על עדות יחידה של התובעת. עדותה אינה ברורה ואינה מדויקת מספיק. עדותו של מר שטרית אינה יכולה לתמוך שכן העד לא ראה את הסיבה לנפילה ואילו עדותו של מר אוחנה היא כללית ואין בה די כדי להוכיח מה בדיוק גרם לנפילה. לכך יש להוסיף את העובדה כי התובעת, בניגוד לטענתה, לא נפלה בעת שהלכה, אלא במהלך ריקוד סוער ושמח, כפי שניתן להתרשם מסרט הוידאו. בנסיבות שכאלה, בהחלט ייתכן כי מעדה גם בלא גורם החלקה כלשהו.

לאור האמור ובשים לב לסתירות בגרסאות התובעת והעדים מטעמה, ביחס להשתלשלות העניינים במהלך הערב, כפי שהובא בהרחבה לעיל, לא ניתן ליתן אמון מלא בגרסת התובעת ולא ניתן לקבל את טענתה לקיומו של מפגע כלשהו אשר גרם לנפילתה ועל כן, המסקנה היא כי התובעת לא עמדה בנטל להוכיח את אחריות הנתבעת לאירוע הנפילה ולנזק הנטען.

בהעדר אחריות לנתבעת, גם חרף נפילת התובעת במקום, התוצאה היא כי התביעה נדחית.

הטענה לנזק

מעבר לצורך, לא אוכל שלא להעיר ביחס לנזק הנטען על ידי התובעת. הנזק אשר נטען כי נגרם באירוע הוא שבר בבסיס עצם המסרק ה- V (האצבע החמישית בכף הרגל). התובעת טענה כי נפלה על עכוזה תוך כדי שהסתובבה על צידה. לא נטען כי נתקלה בדבר מה במהלך הנפילה, או כי מישהו פגע בה. נסיבות שכאלה, קשה לראות כיצד מתיישבות הן עם הנזק הנטען – שבר באצבע רגלה של התובעת.

סוף דבר, התביעה נדחית.

לאחר ששקלתי בדבר, אין צו להוצאות.

זכות ערעור כחוק.

המזכירות תמציא את פסק הדין לב"כ הצדדים בדואר.

ניתנה היום, ‏כ"ו שבט תשע"ג, ‏06 פברואר 2013, בהעדר הצדדים.