לפני: כבוד השופט יוסף יוספי

נציגת ציבור (עובדים) – גב' חנה זוהר

נציג ציבור (מעבידים) – מר משה אלחיאני

פסק דין

1. המדובר בתובענה, במסגרתה ביקש התובע להכיר כתאונת עבודה באירוע מיום 11.4.09; במהלכו נכווה בחזהו, בפניו ובגפיו העליונות, עת עבד לטענתו כשומר במגרש מכוניות בעיר חולון.

ביום 29.11.10 התיר בית הדין לנתבע להגיש הודעת צד ג' למר רפיאעה סלאמה, אשר לגביו טען התובע כי הוא היה מעבידו בזמן הרלוונטי לתובענה דנן.

צד ג' לא הגיש כתב הגנה מטעמו, אך העיד במסגרת הדיון מיום 17.2.11, לאחר שזומן על ידי הנתבע.

טענות התובע

2. לטענת התובע, חברת גרר כליף בע"מ (להלן:"החברה") הינה חברה אשר עוסקת בין היתר באחסנת רכבים שניזוקו בתאונות, והאחסנה מבוצעת במגרש שמופעל על ידה בעיר חולון. החברה התקשרה עם קבלן בשם אבו אברהים, כדי לקבל ממנו שירותי שמירה, אך חשבוניות המס הונפקו לחברה על ידי אדם בשם שאול אליהו.

לטענת התובע, הוא הועסק על ידי מר אבו אברהים כשומר במגרש. ביום 11.4.09 נכווה באורח קשה בדליקה שפרצה תוך כדי עבודתו במגרש, וסבל מכוויות בדרגה שלישית.

התובע השתלב במגרש השייך לגרר כליף, ושם עבד כשומר מטעם אבו אברהים. במסגרת עבודתו ביצע התובע עבודות נוספות, כגון פתיחת שער המגרש וסגירתו, על מנת לאפשר כניסת מכוניות למגרש ואת יציאתן.

בנוסף, דאג התובע לבצע רישומים של בעלי הרכבים שהיו מאוחסנים במגרש, ואשר הגיעו כדי לקחת חפצים אישיים מהרכבים שלהם.

לטענת התובע, עדותו היתה עקבית ואחידה, ולא נסתרה. מדובר בעדות מפורטת שנכנסה לפרטי פרטים, שרק מי שעבד שם יכול לזכור אותם. התובע היה שכיר, וביצע את עבודתו באופן אישי. התובע קיבל את שכרו במזומן. התובע הצהיר כי אינו יודע ממה נגרמה השריפה, אך העיד כי היתה שם מדורה ועליה היו מבשלים, וכן היו ג'ריקנים של דלק.

מטעם התובע העידו 3 עדים, וכן גם שי כליף בנו של בעל המגרש.

לסיכום, טען התובע כי יש להכיר בפגיעה כתאונת עבודה, שכן ללא העבודה לא היתה התאונה מתרחשת במקום ובזמן שקרתה, וכן יש ליתן משקל לסמיכות הזמנים בין עבודתו לבין פגיעתו.

טענות הנתבע

3. לטענת הנתבע, יש לדחות את התובענה, היות והתובע לא הוכיח כי הועסק כשומר ב"גרר כליף בע"מ" ביום האירוע או בכל יום אחר. בנוסף, לא הוכיח התובע שהתאונה התרחשה תוך כדי ועקב עבודתו.

התובע שהה במקום כחבר של אחד העובדים, ללא כל קשר לעבודתו שם. התפרצות השריפה לא היתה כלל על רקע העבודה או כתוצאה ממנה. עובר לאירוע הנטען, ניסה התובע לשים קץ לחייו פעמיים, וכן נזקק לטיפול ולהשגחה פסיכיאטרית בגין נסיונות אלו.

גם מהעדויות ומהתצהירים של התובע ומטעם התובע לא ניתן ללמוד על כך שהתובע אכן הועסק כשומר במגרש.

גם אם ייקבע כי התובע אכן הועסק כשומר במגרש, הרי שהוא לא הוכיח כי הבערת האש ביום האירוע הנטען היתה בגדר פעולה נלווית באופן סביר לעבודתו.

לסיכום, טען הנתבע כי התובע לא הציג ראיות לתמיכה בטענותיו, לפיהן עבד במקום האירוע הנטען. ההיפך הוא הנכון, הראיות שהוצגו והעדויות שהובאו מלמדות בדיוק ההיפך.

ברור כי אין מדובר ב"תאונת עבודה", שהרי הפעילות שבגינה נכווה התובע לא נעשתה תוך כדי ועקב עבודתו, לכן גם אין מקום לדון בחזקת הסיבתיות.

דיון והכרעה

4. נקדים אחרית לראשית, ונציין כי לאחר עיון בכתבי הטענות, בתצהירים, בעדויות, בראיות ובסיכומי הצדדים, הננו קובעים כי דין התובענה להדחות, ונפרט.

מהתמונה שנפרשה בפנינו עולה, כי התובע לא הוכיח כי היה בגדר עובד במקום בו נכווה. עוד יצויין, כי גם לו היינו מגיעים למסקנה לפיה התובע אכן עבד במגרש נשוא התובענה, עדיין התוצאה לא היתה משתנה, מאחר ולא הוכח קשר סיבתי בין השריפה והגורמים לה לבין העבודה אשר לטענתו ביצע במקום כשומר.

5. מטעם התובע העידו התובע עצמו, אביו, בן דודו וגיסו, אשר הגישו תצהירים ונחקרו על האמור בתצהיריהם. בנוסף, העידו מר אלי כליף, בעל המגרש נשוא התובענה, ובנו מר שי כליף, אשר עובד אצל אביו כשכיר.

עוד העידו: מר שאול אליהו- אשר הנפיק חשבוניות לבעלי המגרש עבור עבודות שמירה, בניה ושיפוץ, ואשר התובע טען לגביו כי הוא הקבלן שעבד במקום, ומר סלמה רפיעה, צד ג'- אשר כונה מר אבו אברהים.

6. מעיון בכתב התביעה, בתצהירו של התובע, בהודעה אותה מסר לחוקר המוסד ובעדותו בבית הדין עולה, כי התובע לא הוכיח את טענתו, לפיה עבד במגרש נשוא התובענה מטעמו של אדם בשם אבו אברהים.

התובע מסר גירסאות שונות בנוגע לנסיבות האירוע הנטען, ואף הכחיש בתשובותיו נתונים אשר הוכחו באופן ברור ונחרץ במסגרת מסכת הראיות. כבר בהודעתו לחוקר המוסד (נ/7) מיום 27.7.09 סתר התובע את עצמו, ומסר מספר גירסאות שונות.

בטופס התביעה לתשלום דמי הפגיעה (נ/1) טען התובע, כי הוא נשרף באופן קשה כאשר היה במגרש של גרר כליף, וזאת מבלי לציין כי עבד שם. כאשר נשאל על כך על ידי חוקר המוסד טען שלא הוא כתב זאת, אלא עורך דינו.

בנוסף, במסגרת הודעתו לחוקר המוסד, טען תחילה התובע כי מר אלי כליף בעל המגרש קיבל אותו לעבודה, ובהמשך החקירה טען אחרת, באומרו: "אני לא דיברתי עם אלי כליף על עבודה, שכר עבודה ותנאים, הוא אלי רק היה רואה אותי במגרש".

7. בהמשך הודעתו לחוקר טען התובע, כי מר אלי כליף היה רואה אותו החל מהבוקר ועד שהוא היה סוגר את המקום ב – 17:30; וזאת כאשר שעות עבודתו לפי גירסתו הוא היו

משעה 17:30 עד 07:00. בנוסף טען התובע, כי מר אלי כליף היה רואה אותו רק בבוקר ובערב כשהוא סוגר את העסק. בהמשך הודעתו מסר גירסה נוספת וסותרת בהאי לישנא:

"אלי כליף היה אומר לי הרבה דברים לעשות לפתוח לסגור שערים והיה אומר לי לחפש את האוטו לפי מס' שהיה נותן לי הוא ביקש ממני הרבה דברים. אם אתה אומר לי שקודם אמרתי שאת אלי כליף הייתי רואה בבוקר ובערב כשהוא הולך וסוגר, איך הוא היה אומר לי לעשות דברים, אני אומר שלפעמים הייתי מתעורר מוקדם והיה אומר לי לעשות...".

הנה כי כן, התובע מסר מספר גירסאות שונות בנושא חשוב זה, ולא הצליח ליישב את הסתירה.

8. גם בנוגע לאותו מר אבו אברהים, אשר כביכול העסיקו, מסר התובע מספר גירסאות כבר בהודעתו לחוקר המוסד. כאשר נשאל התובע בתחילת הודעתו בנוגע לאותו מר אבו אברהים, מעסיקו לכאורה, ענה התובע את הדברים הבאים:

"...מי קיבל אותי לעבודה קיבל אותי אלי כליף אני לא הייתי לבד, אני הייתי עם מישהו. היה איתי אבו אברהים. לשאלתך מה שם המשפחה אני לא יודע משפחה, כתובת, שכונה או כלום. לשאלתך מי קיבל אותי לעבודה, דיבר איתי על שכר. אני לא דיברתי עם אלי כליף על עבודה, שכר עבודה ותנאים...".

והנה, בהמשך הודעתו לחוקר מסר התובע דברים הפוכים, לפיהם הוא מכיר את אבו אברהים.

ויותר מכך, במסגרת מסכת הראיות שבפנינו התברר, שהתובע וכל בני משפחתו מכירים היטב את אותו אבו אברהים, והתובע אף ביקר בביתו.

מכאן, שהתובע מסר מספר גירסאות שונות גם בנושא חשוב זה, של אופי הכרותו עם מעסיקו הנטען.

9. התובע המשיך ומסר בהודעתו לחוקר דברים מנוגדים; כך למשל, טען שאותו אבו אברהים צריך היה לשלם לו משכורת, ונכון ליום מסירת ההודעה לא שילם לו. אך באותה נשימה, בהמשך הודעתו לחוקר, מסר כי לא ביקש מאבו אברהים כסף, וכי אותו אבו אברהים היה נותן לו כסף לאכול ולשתות, תוך שהוא טוען ש"זה מהמשכורת".

בהמשך הודעתו נזכר התובע לפתע, שבתחילה אמר לו אבו אברהים שירוויח 3,000 ₪, ושלאט לאט משכורתו תעלה.

כאשר החוקר שאל את התובע האם אותו מר אבו אברהים הוא רפיאעה סלאמה מהישוב תל - שבע, ענה התובע בחיוב, טען כי הוא נזכר בשמו, וכי הוא בן 45 – 50. כאשר התובע עומת עם כך שלאחר חיפוש במחשבי הנתבע עולה, כי אין למר רפיאעה (אבו אברהים) ילד בשם אברהים; ענה התובע כי הוא יודע שקוראים לו אבו אברהים, כי כולם קוראים לו כך, וכן שהוא היה בביתו פעמיים או שלוש כדי לבקרו מאחר והוא חבר שלו, וששבוע לפני תחילת העבודה דיבר איתו בטלפון, וגם ביום שבו נסע לעבודה.

בנקודה זו מסר התובע לחוקר, כי אותו אבו אברהים לא אמר לו אם הוא (אבו אברהים) עובד כקבלן או שהוא עובד אצל מישהו. גם בכך יש כדי לפגום בגירסתו של התובע לעניין קיומם של יחסי עובד מעביד בינו לבין אותו אבו אברהים, וזאת בשים לב כי בהמשך הודעתו ציין, כי הבין שאבו אברהים הוא לא הקבלן, אלא השומר במקום נשוא התובענה.

מכל האמור לעיל עולה, כי סתירות בנושאים מהותיים הופיעו עוד בהודעתו של התובע (נ/7) לחוקר המוסד.

בנוסף, נפרט להלן הודעות נוספות שמסרו עדים לחוקר המוסד, וכן נפרט את אופן מתן עדותו של התובע בפנינו.

10. מעבר לסתירות ולתמיהות בהודעתו של התובע לחוקר המל"ל, מר אבו אברהים מסר הודעה לחוקר המל"ל ואף הגיע להעיד בבית הדין. והנה, במהלך הדיון בפנינו הסתבר למרבה התדהמה כי התובע כלל לא מכיר אדם זה, הגם שמדובר באדם שהתובע טען שהעסיקו, ואף טען כי היה בביתו, ראה אותו בבית החולים עת בא לבקרו, ואף אביו מכיר אותו...

מיותר לציין, כי גם העד לא זיהה את התובע ולא הכירו.

התרשמנו, כי עד זה העיד עדות כנה ואמיתית.

יצויין, כי מר אבו אברהים אשר הגיע להעיד בבית המשפט, ואשר הנתבע ביקש לצרף אותו כצד ג', הוא אותו אבו אברהים אשר מסר הודעה לחוקר המוסד ביום 10.8.09, וזאת כפי שעולה ממספר תעודת הזהות ושאר הפרטים המזהים.

נובע מכך, כי התובע כלל לא מכיר את האדם לגביו טען שהוא מעסיקו, וגם אותו אבו אברהים אינו מכיר את התובע.

ויותר מכך; מהודעתו של מר אבו אברהים לחוקר המוסד (נ/5) עולה, כי אבו אברהים עבד שם כשומר, והתובע היה מגיע לבקרו עקב בעיות במשפחתו של התובע, שמצנעת הפרט לא נפרטן. ואילו אבו אברהים היה מארח את התובע, וזאת כדי לגרום לתובע להרגשה טובה יותר. אבו אברהים ציין, כי התובע היה במצב נפשי קשה, וכי אף ניסה לפגוע בעצמו ואף להתאבד מספר פעמים, ולכן לקח אותו איתו למקום עבודתו לאחר שעדכן את אביו. עוד טען, כי התובע לא עבד במגרש, ולא היה קשור לעבודה שם כלל.

11. הדברים האמורים בהודעתו של מר אבו אברהים לחוקר המוסד נתמכו בהודעתו של מר כליף (בעל המגרש), כפי שנמסרה לחוקר המוסד ביום 10.8.09.

מהודעה זו עולה, כי אדם בשם אבו אברהים נתן למר כליף שירותי שמירה למגרש, וכי התובע לא עבד במגרש, אלא בא לבקר את אותו אבו אברהים, שנתן שירותי שמירה למקום. גם עד זה טען שהתובע ניסה להתאבד בעבר, ואף באירוע נשוא התובענה.

12. כפי שפורט לעיל, במסגרת ההליך דנן הגיש התובע תצהיר מטעמו, וכן תצהירים מטעם אביו ושני קרובי משפחתו.

במסגרת תצהירו טען לראשונה התובע כי שי, בנו של בעל המגרש, גם נתן לו הוראות, וזאת למרות שבמסגרת הודעתו לחוקר לא הזכיר כלל את שמו של זה.

במסגרת תצהירו טען התובע, כי עבד אצל אבו אברהים, וכי זה הבטיח להוציא לו תלוש שכר ולשלם לו במזומן, ולבסוף נותר חייב לתובע יתרת שכר. וזאת, בניגוד להודעתו לחוקר המוסד, בה טען כי מר אבו אברהים לא שילם לו שכר, אלא רק נתן לו כספים לאוכל, כמקדמות.

בנוסף, בתצהירו טען התובע כי שעות עבודתו היו בין השעות 7:00 ועד 17:30, וכי הוא נשאר ללון במגרש, שכן אין לו היכן לישון, מאחר והיה חוזר לדרום פעם בשבוע או פעם בשבועיים. מכך עולה, כי האירוע התאונתי הנטען, שהתרחש לפנות בוקר, קרה שלא במסגרת שעות עבודתו הנטענות של התובע.

עוד הוסיף התובע במסגרת תצהירו, כי הוא לא זוכר כיצד פרצה השריפה, וכן שמר אבו אברהים בא לבקרו בבית החולים, ואף שילם לו חלק מיתרת השכר עת פגש אותו בשוק העירוני בבאר – שבע לאחר קרות התאונה. בהקשר זה נזכיר, כי אבו אברהים הגיע להעיד בבית הדין, והתברר כי הוא והתובע אינם מכירים זה את זה.

13. מתצהיריהם של בן דודו של התובע וגיסו עולה, כי הם נסעו לבקר את התובע במקום עבודתו, וכי מי שהדריך אותם כיצד להגיע למקום הוא אבו אברהים.

התרשמנו, כי לא ניתן לקבוע ממצאי מהימנות על סמך עדויות אלה, וכן על סמך עדות אבי התובע, וכי עסקינן בבני משפחה שניסו לעזור לתובע לזכות בתובענה זו.

בנוסף, לא פורטו בתצהיריהם נסיבות הביקור אצל התובע, כמו מועד הביקור, וכמו גם מה עשה התובע במקום העבודה. כמו כן, עדים אלה לא הוסיפו פרטים ולא שפכו אור בנוגע להתקשרות שנטענה בין התובע למר אבו אברהים, וזאת בשים לב כי הם טענו כי הם בקשר עם אבו אברהים; אשר אף טיפל כנטען בדודו של התובע (אביו של בן הדוד המצהיר).

בעדותו של גיסו של התובע מסר הוא, כי התובע עבד שם מספר חודשים, דבר המנוגד לגירסת התובע, לפיה בסה"כ עבד שם חודש וחצי.

הנה כי כן, לא היה בתצהיריהם של התובע, אביו, בן דודו וגיסו כדי לסתור את גירסת אבו אברהים, לפיה התובע לא עבד במגרש, אלא רק בא לבקרו במקום.

14. גם בעדותו של התובע בבית הדין אין כדי לתמוך בתובענה, אלא אף להיפך.

התרשמנו, כי לא ניתן לקבוע ממצאי מהימנות על סמך עדות התובע, שהיתה פתלתלה ולא עקבית, בלשון המעטה.

המדובר בעדות, אשר יש בה כדי לסתור את האמור בהודעתו של התובע לחוקר המל"ל, ושעומדת בסתירה גם ביחס לתצהירו. בנוסף, היתה עדותו בפנינו רוויית סתירות פנימיות.

כך למשל, במסגרת עדותו בבית הדין, טען התובע בתחילה כי שעות עבודתו היו בין 7:00 ל– 17:30, ואח"כ טען שעבד בין 17:30 ל– 7:00 בבוקר, תוך שהוא טוען כי עבד כשומר בחדר בו גם היה ישן.

בעדותו הכחיש התובע שניסה להתאבד בעבר, וזאת אף על פי שקיימים מסמכים המעידים שאכן ניסה לשים קץ לחייו.

גם במסגרת עדותו בבית הדין לא פירט התובע בנוגע להתקשרותו עם מר אבו אברהים, מעסיקו ע"פ הנטען על ידו, והדברים נותרו עלומים.

בנוסף, תמוה ולא סביר כי התובע, שכאמור הכיר את אבו אברהים, ואף בן דודו וגיסו ואביו הכירוהו, לא ידע ששמו רפיאעה סלאמה, אלא נזכר בכך רק לאחר שחוקר המוסד הזכיר לו את שמו.

15. למעלה מן הנדרש יצויין, כי גם לו היינו מגיעים למסקנה כי התובע עבד במגרש מטעמו של מר אבו אברהים, עדיין לא היה בכך כדי להוביל לקבלת התובענה; שכן השריפה פרצה שלא במסגרת עבודתו של התובע, וגם לא כפעולה נלווית לעבודתו.

התובע ציין אמנם לכל אורך הדרך כי הוא אינו זוכר דבר מהאירוע, אך מדו"ח מד"א ומעדותו של הנהג אשר ראה אותו בזמן אמת והזעיק אמבולנס עולה, כי התובע היה בהכרה מלאה, ואף שיתף עימם פעולה ודיבר איתם.

בנוסף, אין מחלוקת כי השריפה פרצה מהידלקות דלק. והנה, התובע מסר לחוקר המוסד, כי כאשר היה מדליק אש הוא היה עושה זאת עם סולר, ולא עם דלק, וגם בנתון זה יש כדי להוביל לדחיית התובענה. עוד יצויין, כי בעל המגרש טען לאורך כל הדרך, כי לשומר אין כל נגיעה לג'ריקנים של הדלק במסגרת תפקידו, אלא תפקידו מסתכם בסגירת השער ובפתיחתו.

16. גם בעדותו של שי כליף, בנו של בעל המגרש, לא היה כדי לתרום לביסוס התובענה, אלא להיפך. מעדות זאת עולה, כי אכן היה אדם בשם אבו אברהים, ששימש כקבלן שמירה, ואף שמר בעצמו. עם זאת, עד זה לא יכל לתרום ביחס לקשר של התובע לאבו אברהים.

גם מעדות זאת עלה, כי לשומר לא היה כל תפקיד במהלכו צריך היה לבוא במגע עם דלק.

בנוסף, העיד מר שאול אליהו, אשר הנפיק חשבונית לבעל המגרש בגין שירותי שמירה בנייה ושיפוצים. עד זה העיד, כי אינו מכיר את התובע וגם לא את מר אבו אברהים שהגיע להעיד בבית הדין. לפיכך, אין בעדות זאת בכדי לתרום לתובע לביסוס גירסתו.

17. מכל האמור לעיל עולה, כי התובע לא הוכיח את גירסתו, המנוגדת לראיות ולעדויות שהובאו. בנוסף, התובע מסר גירסאות שונות וסותרות, והתרשמותנו מעדותו פורטה לעיל.

התובע טען כי הוא יודע פרטים לגבי מקום עבודתו הנטען, וכי יש לייחס לכך משקל ולקבוע על סמך זאת כי הוא אכן עבד במקום. אנו דוחים טענה זו; כפי שפורט לעיל, עולה כי התובע לא עבד במקום. עם זאת, יתכן והתובע ביקר במקום, ואולי אף איפשרו לו ללון במקום מדי פעם, וזאת מתוך כוונה לעזור לו. בדרך זו אכן יכל התובע ללמוד פרטים אודות המקום, אולם אין בכך כדי להפוך אותו לאדם שעבד במקום.

אחרית דבר

18. לאור האמור לעיל, דין התובענה להדחות.

כפועל יוצא, נדחית גם ההודעה כנגד צד ג'.

19. בנסיבות העניין ולפנים משורת הדין, איננו עושים צו להוצאות, וזאת נוכח מצבו הרפואי של התובע.

20. זכות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בתוך 30 ימים מיום המצאת פסק הדין.

ניתן היום, י"ט בטבת תשע"ג, (1 בינואר 2013), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.

גב' חנה זוהר מר משה אלחיאני