מבוא

1. פסק דין זה עניינו תביעה שהגיש מר אשרף אלקרינאוי (להלן – "התובע") ובה טען לקיומם של יחסי עובד-מעביד בינו לחברת ח.ט. רהיטי השלושה בע"מ (להלן – "הנתבעת") מינואר 2006 ועד לחודש פברואר 2010. בתביעה ביקש התובע לחייב את הנתבעת, בתשלום פיצוי פיטורים ודמי הודעה מוקדמת, ובזכויות סוציאליות להם הוא זכאי כעובד – דמי פדיון חופשה וקצובת הבראה. בנוסף, טען התובע לזכותו לשיפוי על חוב שנוצר על שמו בביטוח הלאומי בשל אי דיווח הנתבעת עליו כעובד. סה"כ התבקש בית הדין לחייב את הנתבעת לשלם לתובע סכום בסדר גודל של כ-107,000 ₪.

הצדדים

2. התובע תושב רהט ובתקופה הרלוונטית לתביעה נשוא פסק הדין הוביל והתקין רהיטים ללקוחותיה של חנות לממכר רהיטים אשר פעלה ברחוב האורגים 8 באר שבע (להלן – "החנות").

3. הנתבעת, היא חברה בע"מ אשר הוקמה בחודש מאי 2007, והפעילה את החנות האמורה, ממאי 2007 ולכל הפחות עד לחודש יוני 2008.

טענות הצדדים

4. בתמצית טוען התובע לקיומם של יחסי עובד-מעביד בינו ובין הנתבעת במסגרתם השתלב כעובד הנתבעת בחנות מחודש ינואר 2006 ועד לחודש פברואר 2010. לטענת התובע, בעקבות סיומם של יחסי עובד-מעביד הוא זכאי לזכויות כעובד – פיצויי פיטורים, דמי הודעה מוקדמת ופדיון חופשה. אליבא התובע הוא זכאי בנוסף לקצובת הבראה כמו גם לשיפוי על חוב שנוצר על שמו במוסד לביטוח לאומי שנוצר בשל אי דיווח הנתבעת על התובע כעובד.

5. לטענת הנתבעת לא התקיימו יחסי עובד-מעביד, ואת השירות שנתן התובע ללקוחות החנות סיפק כקבלן עצמאי המוביל רהיטים. הנתבעת טענה כי הפעילה את החנות, ממאי 2007 ועד יוני 2008 ומכאן שהתביעות לפיצויי פיטורים, דמי הודעה מוקדמת ופדיון חופשה, תביעות שהתגבשו בסיום הקשר של התובע עם החנות, לשיטתו בחודש פברואר 2010 – נעדרות עילה.

6. לאור המחלוקת בין הצדדים הן בעניין קיומה של עילת תביעה לפיצויי פיטורים, דמי הודעה מוקדמת ופדיון חופשה והן בשאלת קיומם של יחסי עובד-מעביד אין אנו רואים מקום וצורך בשלב זה של פסק הדין לפרט את טענות התובע בעילות התביעה השונות. אשר על כן נפנה להלן, לבירור הסוגיות שבמחלוקת, אך לפני הכל נדרש לעניין דיוני - בקשת התובע להגשת כתב תביעה מתוקן.

בקשה לתיקון כתב תביעה

7. במרץ 2012, לאחר שהוגש כתב תביעה מתוקן מטעם התובע הגיש התובע בקשה נוספת לתיקון כתב תביעה. את הבקשה נימק התובע בצורך לצרף נתבעת נוספת – זיו רהיטי השלושה בע"מ. הבקשה הוגשה לאחר שכבר בשלב הגשת כתב ההגנה נטען כי הנתבעת הפסיקה את פעילותה בחנות בשנת 2008 ולאחר שהוגשו תצהירי הצדדים.

8. בית הדין לא אישר את התיקון המבוקש שהרי אין בתיקון כדי להשפיע על תוצאות פסק הדין ביחס לנתבעת שבפנינו. למען הסדר הטוב נחזור ונביא את עמדתנו בשאלה זו.

9. לטעמנו ככל שנמצא כי הנתבעת שבפנינו המשיכה בהפעלת החנות עד לחודש פברואר 2010 – אין מקום וצורך בהוספת נתבעת נוספת. ככל שניווכח כי הנתבעת, הפסיקה את פעילותה בחנות בשנת 2008 הרי שביחס לנתבעת הטענות לעניין פיצויי פיטורים, דמי הודעה מוקדמת ופדיון חופשה, נעדרות עילה – מבלי קשר לשאלת זכותו של התובע בעילות אלה מהנתבעת הנוספת אשר הוא מבקש לצרף במסגרת כתב התביעה המתוקן. הוא שאמרנו, בתיקון המבוקש אין כדי להשפיע על תוצאות ההליך ביחס לנתבעת. על רקע זה ובשים לב לשלב בירור התביעה בעת הבקשה לתיקון כתב תביעה -חודש מרץ 2012 – לאחר שהוגשה בקשה לתיקון כתב תביעה שהתקבלה לאחר שהוגשו תצהירי הצדדים, וערב דיון ההוכחות – לא חשבנו לנכון להתיר את התיקון המבוקש שאין בו כדי להשפיע על תוצאות ההליך ביחס לנתבעת כאן, ושעה שקבלת הבקשה משמעותה עיכוב נוסף של הדיון, לצורך קבלת כתב ההגנה מהנתבעת הנוספת ופתיחה מחדש את סאגת הגשת התצהירים.

10. על רקע דברים אלה נפנה להלן לבירור הסוגיות במחלוקת – שאלת קיומם של יחסי עובד-מעביד בין הצדדים ושאלת קיומה של עילת תביעה לפיצויי פיטורים, דמי הודעה מוקדמת ופדיון חופשה.

דיון והכרעה

11. את פרק הדיון וההכרעה בשאלת קיומם של יחסי עובד-מעביד בין הצדדים ולשם כך, נפתח בהצגת המסגרת הנורמטיבית לאורה נקבע מעמדו של פלוני כעובד. בסיום שלב זה ניגש להצגת העובדות המתייחסות לקשר שבין התובע לנתבעת. את חלק זה של פסק הדין נסיים, במסקנה, המתבקשת בעניין מעמדו של התובע, כעובד אם לאו, בהתחשב בהלכות המשפטיות ובעובדות המקרה.

המסגרת הנורמטיבית.

12. כבר נפסק כי נקודת המוצא בבירור שאלת מעמדו של פלוני כ"עובד" היא ההבנה כי שאלת מעמדו של פלוני כ"עובד" הוא עניין הקרוב לסטטוס וזה איננו נקבע על פי התיאור שניתן לו על ידי מי מהצדדים אלא, על פי נסיבות המקרה הספציפי ולאור מכלול היחסים (ע"ע 684/09 מנהלת הוואקף המוסלמי נ' ערב אלרשק).

13. בע"ע 670/06 יעקב רוט נ' רם מבנים בע"מ עמד כב' השופט פליטמן על כך שבחינת טיב הקשר בין הצדדים לצורך קביעת קיומם של יחסי עובד-מעביד "צריכה להיעשות, ראשית – על פי "חוזה ההתקשרות" שביניהם ולאחר מכן לאור נסיבות הקשר בפועל בתקופת קיומו" (סעיף 2 לפסק הדין של כב' השופט פליטמן).

14. בחינת טיב הקשר בין הצדדים על פי "חוזה ההתקשרות" שביניהם, ובחינת מכלול היחסים על פי המבחנים הנהוגים במשפט העבודה לצורך קביעת קיומם של יחסי עובד-מעביד אינן נוגדות זו את זו, אלא, משלימות אחת את השניה. כך בחינת מכלול היחסים יכולה ללמד על חוזה התקשורת שבין הצדדים ביחס אליהם נטען כי התקיימו יחסי עובד-מעביד; ולהיפך.

15. המבחן שאומץ בבית הדין הארצי לצורך קביעת מעמדו של מבצע העבודה, הוא "המבחן המעורב". בבסיס מבחן זה נמצא מבחן ההשתלבות ולצדו מבחני משנה נוספים ובהם אופן הפיקוח על ביצוע העבודה, צורת תשלום השכר, אופן ביצוע הניכויים לשנת המס, כפיפות, ביצוע העבודה באופן אישי, הכוח לשכור עובד או לפטרו, מי מספק את כלי העבודה, ובמקום בו אין כפות המאזניים נוטות לכיוון זה או אחר – כיצד ראו הצדדים את היחסים ביניהם (ע"ע (ארצי) 300021/98 זאב טריינין עו"ד – מיכה חריש ומפלגת העבודה, פד"ע ל"ז, 433; ע"ע (ארצי) 300275/98 ויסלר אברהם נ' מוקד (1973) תאגיד לחקירות פרטיות עבודה (18.12.00)). "עם זאת, המבחן המרכזי הוא מבחן ההשתלבות, ויש לתת לו משקל נכבד במסגרת המבחן המעורב". (ע"ע (ארצי) 646/09 אברהם בבר טוויזר – מאפייה מרחבית קריית שמונה (1986) בע"מ (29.2.12), להלן: עניין טוויזר). למבחן ההשתלבות שני פנים – "עובד הוא אדם המשתלב במפעל (הפן החיובי) ואין לו עסק עצמאי משלו המשרת את המפעל כגורם חיצוני (הפן השלילי). הפן החיובי מחייב קיומו של 'מפעל' (בין מפעל יצרני ובין מתן שרותים) שניתן להשתלב בו, באופן שהמועסק מהווה חלק מהמערך הארגוני של המפעל ואינו גורם חיצוני. הפן השלילי מחייב שהמועסק אינו בעל עסק עצמאי משלו המשרת את המפעל כגורם חיצוני". (בג"ץ 5168/93 מור נ' בית הדין הארצי לעבודה, פ"ד נ(4) 628, 646; ע"ע (ארצי) 14122-07-10 מכללת רמת גן – עו"ד אורי פרייס (13.9.12)).

16. על רקע האמור לעיל נפנה להצגת העובדות והן כדלקמן:

העובדות.

17. כאמור לעיל התובע הוא תושב רהט אשר בתקופה הרלוונטית לתביעה נשוא פסק הדין הוביל והתקין רהיטים ללקוחותיה של החנות. הנתבעת היא חברה בע"מ אשר הוקמה בחודש מאי 2007. על פי אישור רואה החשבון מתאריך 11.12.11, מכרה הנתבעת את פעילותה העסקית בחנות ביום ה-30.6.08. למען הסדר הטוב נציין כי לטענת הנתבעת בעליה של הנתבעת מר יחזקאל דניאל, נצפה בחנות לאחר המועד האמור, 30.6.08 (ביום שבו היה אמור להתקיים דיון בתביעת התובע) על ידי חוקרים שגייס התובע בפעולת מכירה. בעדותו בפנינו הסביר העד את הימצאותו בחנות על ידי החוקרים מטעם התובע כדלקמן:

"באתי לפני המשפט, אם אני לא טועה, סה"כ החניתי שם את האוטו, שתיתי קפה אם את שמה לב אני אוכל גם קרואסון, באתי חזרה, הנעתי את האוטו שלי ונסעתי חזרה לפתח תקוה. אין לי מה לעשות פה חוץ מלבוא למשפט".

עדות זו מקובלת עלינו. מכל מקום, גם אם היה מעורב מר דניאל בפעולת מכירה אין בכך כדי להעיד כי הנתבעת היא שהפעילה את החנות לאחר ה-30.6.08. מכאן המסקנה כי הנתבעת הפסיקה את פעילותה בחנות ביוני 2008 והקשר בין הצדדים נותק באותו מועד.

18. ביחס לתקופה בה התקיים הקשר בין הצדדים – בתקופה שעד חודש יוני 2008 – אין ולא נטען לקיומו של חוזה במסגרתו התחייב התובע לספק שירותים לנתבעת (לא חוזה מתן שירות ולא חוזה עבודה). במרבית המקרים (למעט במצבים בהם נטלה הנתבעת על עצמה את עלות ההובלה וההרכבה) הובהר ללקוחות הנתבעת כי ההובלה וההרכבה היא על חשבונם, ובנפרד מעלות המכירה.

19. לצורך ביצוע המשימה כמוביל ומתקין רהיטים רכש התובע משאית (ראה עדות התובע עמ' 10 לפרוטוקול מיום 24.6.12 שורות 22-21); ובאותם מקרים בהם נעדר דאג למחליף (ראה עדות התובע עמ' 18 לפרוטוקול שורות 23-18). כן נעזר התובע בעובד נוסף (ראה: סעיף 24 לתצהיר התובע שם מספר התובע על עובד בשם מחמוד שעבד יחד איתו, בהובלה ובהרכבה).

20. את התמורה עבור ההובלה וההתקנה, קיבל התובע, מידי הלקוח ישירות (ראה עדות התובע בעמ' 12 לפרוטוקול מיום 24.6.12 שורות 27-26 שם אישר התובע והשיב: "ש. אתה בעצם טוען שמדי יום היית גובה סכומים די גבוהים מלקוחות, נכון? ת. כן, עד 3,000 ₪").

21. לאורך כל תקופת ההתקשרות לא הנפיקה הנתבעת לתובע תלושי שכר ולא דיווחה לרשויות על התובע כעובד. התובע היה רשום במוסד לביטוח לאומי, כ"לא שכיר". בחודש אוגוסט 2009 עוקלה המשאית שבבעלות התובע בשל חוב למוסד לביטוח לאומי ועל רקע זה הגיע האחרון להסדר תשלומים לסילוק החוב מול המוסד לביטוח לאומי (ראה סעיף 52 לתצהיר התובע). לאורך מגעיו אל מול המוסד לביטוח לאומי לא טען התובע למעמד כעובד בכלל, וכעובד הנתבעת בפרט.

22. בתצהירו טען התובע כי בנוסף לתפקידו כמוביל ומתקין רהיטים, השתלב בפעילות החנות, כמוכר וכגובה באותם מצבים בהם לא שולמה מלוא התמורה על הסחורה שסופקה; התובע הוסיף כי בהוצאות אחזקת המשאית שבבעלותו ובפרט הוצאות הדלק והטיפולים השוטפים, נשאה הנתבעת, ותמורת עבודתו קיבל שכר חודשי במזומן, אשר עמד נכון למועד סיום יחסי עובד-מעביד על סכום בסך של 15,000 ₪ נטו בחודש. התובע הוסיף כי הנתבעת נשאה בעלות שכרם של העוזרים להם נזקק "במזומן".

23. טענות אלה של התובע, אין בידינו לאמץ: למעט אירוע אחד עליו אין חולק אין עדות התומכת בגרסת התובע, על השתלבותו במערך המכירה של החנות. ביחס לאירוע המכירה היחיד שהציג התובע ובה היה מעורב, הסבירה הנתבעת כי מדובר במקרה חד פעמי של מכירה ללא אישור הנתבעת לקרוב/חבר של התובע (ראה: סעיף 28 לתצהירו של העד מטעם הנתבעת, מר יחזקאל דניאל: "שתי ההזמנות מתאריך ה-30.12.07 אותן צירף התובע כנספחים ג1, ג2 לתצהירו הן מקרה חד פעמי של הזמנות עבור חבריו של התובע אותם מילא בעצמו וללא רשות ממני"). יודגש כי התובע לא דאג להביא לעדות עדים אשר זרים למחלוקת, אשר יכולים לתמוך בטענותיו לטענתו על השתלבותו במערך המכירה בחנות. בדומה אין עדות, התומכה בגרסתו של התובע ששימש גובה מטעם הנתבעת והטענה כי התובע קיבל לידיו כספים של לקוחות בסדרי גודל שאינם מבוטלים (עשרות אלפי שקלים) מבלי שהוצג כל תיעוד התומך בקבלתם – איננה עומדת במבחן הסבירות ובפרט שטוענת הנתבעת כי תנאי לאספקת הסחורה הוא התשלום המלא עבור הסחורה שסופקה. כך גם, לא ניתן לקבל את טענת התובע כי הנתבעת היא שנשאה בהוצאות הדלק והטיפולים השוטפים של המשאית, כמו גם בשכר החודשי הקבוע – ואלה שולמו במזומן על ידה מתוך כספים שגבה מלקוחות הנתבעת. גם כאן טענות אלה אינן נתמכות בעדות חיצונית ואינן עומדות במבחן הסבירות וניסיון החיים; שהרי בדרך זו נמנע מהנתבעת להתקזז על הוצאות מכירה שוטפות מול הרשויות – הוצאות הדלק, טיפול במשאית ועלויות השכר. לבסוף נציין כי התובע לא טרח להביא לעדות אף אחד מאותם עוזרים שלטענתו הנתבעת היא ששילמה שכרם (במזומן). גם כאן יש לציין כי טענה זו איננה עומדת במבחן ניסיון החיים – מדוע שתמנע הנתבעת מעצמה את הזכות לקזז את עלות השכר כביכול של אותם עובדים, מרווחיה?

24. על רקע העובדות לעיל, ניגש לבירור מעמדו של התובע כעובד וזאת לאור ההלכות שנקבעו בפסיקת בית הדין הארצי.

הדיון במעמדו של התובע כעובד.

25. כמצוין לעיל, בפסק הדין בעניין יעקב רוט נ' רם ליבנה עמד כב' השופט פליטמן על כך כי בחינת טיב הקשר בין צדדים לצורך קביעת קיומם של יחסי עובד-מעביד, צריך להיעשות על פי "חוזה ההתקשרות". העובדה כי לא הועברה תמורה בין הנתבעת לתובע ולהבדיל קיבל התובע את התמורה על ההובלה שביצע מהלקוח ישירות מלמדת כי בענייננו התקיימו במקביל שתי התקשרויות נפרדות. התקשרות אחת, בין החנות לרכישת רהיטים לבין הלקוח, התקשרות שנייה, בין מוביל הרהיטים, התובע, לבין הלקוח. התקשרות אשר נעשית בתיווכה של הנתבעת.

26. מכאן, שהקשר בין הנתבעת לתובע הוא של שותפות עסקית, זאת בניגוד להתקשרות חוזית של מתן שירות או עבודה תמורת תשלום. שותפות שמנקודת המבט של הנתבעת מבטיחה את חוויית הקניה החיובית של הלקוח, וזו דורשת ממנה לבוא לקראת הלקוח בהפנייתו למוביל מתאים. מנקודת המבט של התובע, מוביל ומרכיב רהיטים, הקשר עם הנתבעת חושף בפניו מאגר של לקוחות פוטנציאליים.

27. עמדה זו על מהות ההתקשרות בין הצדדים באה לביטוי בתצהירו של העד מטעם הנתבעת מר יחזקאל דניאל המסביר את הקשר עם התובע:

"כאן המקום להבהיר את אופן העבודה של נתבעת עם קבלני הובלות ובכלל זה עם התובע: כמקובל בענף ללקוח החותם על ההזמנה נאמר כי ההובלה וההרכבה של הרהיטים (ככל שהלקוח מעוניין בהובלה והרכבה) ישולם בנפרד לידי המוביל במועד ההתקנה וסכום ההובלה נרשם בד"כ על העתק ההזמנה. סכומי ההובלה הם סכומים מקובלים בשוק ותלויים בסוג המוצר וכמות המוצרים שבהזמנה... לפני שמתאמים ללקוח את ההובלה וההתקנה פונים לאחד המובילים ובודקים איתו אם הוא יכול ומעוניין לבצע את ההובלה וההתקנה בתאריך ובשעה המיועדים. אם הוא עונה שאינו יכול או שאינו מעוניין אז פונים למוביל הבא ברשימה וכך הלאה. משבצים ההתקנות למובילים הארציים. במועד ההתקנה המוביל גובה בעצמו את התשלום עבור ההובלה וההתקנה בבית הלקוח" (סעיף 7 לתצהיר).

במאמר מוסגר נוסיף כאן כי העובדה שהנתבעת לא פירטה שמות של מובילים נוספים איתם הייתה בקשר אין בה כדי לשנות ממסקנה זו שהרי גם אם לא היה קשר עם מובילים אחרים, אין בכך כדי להצביע על קיומם של יחסי עובד-מעביד (בפרט שנפסק כי התחייבות לבלעדיות מקובלת בענפים שונים ועשויה להתקיים אף בהתקשרות עם קבלן עצמאי, ע"ע 615/05 ד"ר שמואל פרידלנד נ' שירותי בריאות כללית).

28. יוצא מכאן, כי "חוזה התקשרות" בין הצדדים שולל את טענת התובע, למעמדו כעובד. כפי שנראה להלן, המבחנים הנהוגים במשפט העבודה , לקביעת מעמדו של פלוני כעובד אם לאו, בהתחשב בנסיבות העובדתיות של התביעה נשוא פסק הדין, מחזקות עמדה זו.

29. כאמור לעיל, בליבו של המבחן המעורב המשמש את בית הדין בעת הדיון במעמדו של פלוני כעובד, מצוי מבחן ההשתלבות; במסגרתו נדרש בית הדין לשאלה האם השתלב הטוען למעמד עובד, בפעילות הארגונית הרגילה של העסק. בענייננו כמצוין בפרק העובדות, עיסוקה של הנתבעת בהפעלת חנות לממכר רהיטים (ראה עדותו של מר יחזקאל עד הנתבעת בדיון מיום 24.6.12 עמ' 24 שורות 22-21, שם נשאל "מה זה אומר להתחיל לעבוד בעסק?" והשיב "להתחיל למכור"). כפי שנמצא במסגרת פעילות החנות שימש התובע כמוביל ומרכיב רהיטים. במאמר מוסגר נוסיף כאן, כי טענות התובע לפיהן שימש בנוסף להיותו מוביל ומרכיב רהיטים, כמוכר וגובה נדחו על ידינו כמצוין לעיל.

30. פעילות זו, הובלה והרכבת הרהיטים, היא פעילות התומכת בליבת הפעילות של הנתבעת – עבודת המכירה, אך איננה חלק אינטגראלי ממנה. זאת ועוד, כפי שראינו שירות זה של הובלת והרכבת רהיטים לא סופק ללקוחות הנתבעת, כשירות הנתבעת ללקוחותיה – שהרי ברוב החשבוניות שצירף התובע, צוין במפורש כי "ההובלה וההרכבה על חשבון הקונה" ומכאן מתמונת המציאות בה שתי עסקאות נפרדות - עסקת מכר בין הנתבעת לבין הלקוח; ועסקה למתן שרות בין הלקוח, לבין המוביל והמתקין (התובע) – מתחייבת המסקנה כי התובע לא השתלב בפעילות הנתבעת באופן שהוא מהווה חלק בלתי נפרד מהפעילות העסקית של האחרונה.

31. כמצוין בפרק העובדות לצורך עבודות הובלת והרכבת הרהיטים עשה התובע שימוש במשאית שבבעלותו ונעזר בעוזר; כאמור בפרק העובדות מצאנו כי בהוצאות הדלק והוצאות האחזקה השוטפות של המשאית נשא התובע לבדו מהתמורה שגבה ישירות ממקבלי השרות; תמורה ממנה גם שילם את שכרו של העוזר. עוד נמצא כי באותם מקרים בהם לא היה בידי התובע לספק את השרות, הוא העמיד עובד אחר במקומו. סממנים אלה, כל אחד בנפרד, וכולם במצטבר, מצביעים על כך שמתקיים בתובע הפן השלילי של מבחן ההשתלבות – מתן שרות על ידי התובע באמצעות "עסק" שבבעלותו, עסק בו התובע נושא בסיכוני העסק (חייב בהוצאות הכרוכות ביצירת ההכנסה, רכישת משאית ונשיאה בהוצאות המשאית השוטפות; ובפרט נשא באחריות על ההחלטה לאי ביטוח המשאית שבבעלותו בביטוח חובה, ראה: עדות התובע בעמ' 23 לפרוטוקול מיום 24.6.12 שורות 8-7) ונהנה מרווחיו (התמורה המתקבלת ישירות מלקוחות הנתבעת בגין ההובלה וההרכבה).

32. כפי שאמרנו לצד מבחן ההשתלבות כמבחן מרכזי בעת קביעת מעמדו של פלוני כעובד עומדים מבחני המשנה – הבעלות על כלי העבודה, הדרך שבה הציגו הצדדים את היחסים ביניהם זה כלפי זה וביחס לצדדים שלישיים ובכלל זה הדיווחים לרשויות, דרך תשלום התמורה על השרות או העבודה שבוצעה, שאלת הפיקוח ושאלת המחויבות לביצוע אישי של השירות.

33. במקרה שלפנינו בו מדובר במוביל ומרכיב רהיטים, כלי העבודה המרכזי, הוא המשאית שאין חולק כי הייתה בענייננו, בבעלות התובע. גודל ההשקעה הראשונית, והצורך בהשקעה השוטפת לביצוע המשימה, תומך בגרסה האומרת שאת המשימה שביצע התובע, מוביל ומרכיב רהיטים, ביצע כגורם חיצוני (ראה: דב"ע נה/3-14 יחזקאל טבח נ' מוצרי תכן בע"מ שם נפסק כי נהג הנותן שירותי הובלה במשאית שבבעלותו למפעל אחד ייחשב כבעל עסק עצמאי).

34. העדר חוזה עבודה המסדיר את הזכויות להן זכאי התובע, העובדה כי בפועל ההתייחסות לתובע לאורך תקופת הקשר לא הייתה כאל עובד – הן במישור הזכויות להן זכאי התובע כעובד, דוגמת תשלום דמי חופשה ומחלה; והן במישור הפורמלי – העדר תלושי שכר – מלמדים כי הצדדים לא הציגו את היחסים בינם לבין עצמם כיחסי עובד-מעביד.

זאת ועוד, העובדה, כי בעת הסדרת החוב של התובע במוסד לביטוח לאומי, לא טען התובע למעמד כעובד יש בה כדי ללמד כי בזמן אמת, במהלך תקופת הקשר – לא ראה התובע עצמו כעובד הנתבעת.

מכאן, כי לאורך תקופת ההתקשרות בזמן אמת לא ראו הצדדים את היחסים ביניהם כיחסי עובד-מעביד וכך גם לא הציגו את היחסים ביניהם לצדדים שלישיים ובינם לבין עצמם כיחסי עובד-מעביד. במאמר מוסגר נוסיף, כי הצהרת התובע לפיה לא הגיש דוחות כעצמאי איננה מלמדת על מהות הקשר עם הנתבעת אלא על מידת שיתוף הפעולה בינו לבין שלטונות המס.

35. מבחן הכפיפות והפיקוח שמשמעותו – החובה לבצע את העבודה באופן אישי והצורך לתת דין וחשבון לממונה מטעם המעביד – הוא מסממניו של יחסי עובד-מעביד בין צדדים. בענייננו היה התובע עצמאי בעבודות ההובלה וההרכבה, כך לדוגמה לא טען התובע, כי נדרש לתת דין וחשבון לנתבעת על העבודות שביצע, לרבות אורך הזמן שנדרש לצורך ההובלה וההרכבה. כך גם, למדנו כי באותם מקרים בהם לא יכל התובע לבצע את השרות בעצמו, העמיד האחרון עובד חלופי במקומו. עובדות אלה מלמדות על העדר כפיפות ופיקוח מצד הנתבעת על עבודת התובע, ומכאן לשלילת הטענה בדבר קיומם של יחסי עובד-מעביד בין הצדדים.

36. ונסיים בעיקר. יסוד מרכזי בקיומם של יחסי עובד- מעביד הוא יסוד התמורה, שהרי בבסיסם של יחסי העבודה עמידתו של העובד לרשות העבודה בתמורה לשכר. במקרה שלפנינו התמורה על שרות שנתן התובע, ניתנה מלקוחות הנתבעת שנהנו משרותיו ישירות; ומכאן נובעת המסקנה כי בין הצדדים לא התקיימו יחסי עובד-מעביד.

בטרם סיום .

37. כאמור לעיל מצאנו כי לא התקיימו יחסי עובד-מעביד בין הצדדים ומכאן שדין תביעת התובע להדחות. למעלה מהצורך נוסיף כאן כי גם אם התקיימו יחסי עובד-מעביד הרי שלאחר שנמצא כי הנתבעת הפסיקה את פעילותה בחנות ביוני 2008 בעוד שהקשר של התובע עם החנות, לטענתו נמשך עד לחודש פברואר 2010 – התביעות לפיצויי פיטורים, הודעה מוקדמת ופדיון חופשה אשר התגבשו רק בסיום ההתקשרות עם החנות – נעדרות עילה ככל שהדבר נוגע לנתבעת ודינן להידחות.

סוף דבר

38. משנמצא כי לא התקיימו יחסי עובד-מעביד, התביעה נדחית. משנדחתה התביעה ישלם התובע לנתבעת הוצאות, סך של 7,500 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום.

39. הערעור על פסק הדין הוא בזכות לבית הדין הארצי לעבודה.

ניתן היום, כ"ו אלול תשע"ג, (01 ספטמבר 2013), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.