<#1#>

1. בפני תביעה לפיצוי בגין ליקויי בניה בסך של 96,360 ₪ שהוגשה ביום 20.5.2010 כנגד הנתבעת אשר בנתה את הבניין והדירה שהתובעת רכשה מהנתבעת. הדירה היא דירה מס' 9 ברחוב הסנה 8 בעיר אשקלון. הבניין נבנה כחלק מפרויקט של בניה להשכרה והדירה הייתה בבעלות הנתבעת עד למכירתה כתשע שנים. היא הייתה מושכרת קודם למכירה. הצדדים חלקו בתום שמיעת הראיות האם בעסקה זו חלות הוראות חוק המכר (דירות),תשל"ג- 1973 (להלן: "חוק המכר (דירות)" ) שעליו נסמך בא כוח התובעת בסיכומיו, לאור המחלוקת בשאלה האם הנתבעת נכנסת להגדרה של "מוכר" בחוק. מפני שהדירה הייתה חלק מהרכוש הקבוע שלה ולא נועדה למכירה.

2. אקדים כי להעלאת המחלוקת האם הנתבעת עונה על ההגדרה של "מוכר" לא היה ביסוס בתשתית הראייתית על פי הודיית העד מטעם הנתבעת, ימין ניסים, לאופן ההתנהלות של הנתבעת בפועל בהתייחס לדירות בפרויקט (סעיף 6 להלן) . למעשה זירת המחלוקת היא צרה בהרבה לאור תוכן ההתחייבות החוזית של הנתבעת.

החוזה בין הצדדים נחתם ביום 29.11.07 . ב"והואיל" החמישי הצהירה הנתבעת בין היתר כי אינה יודעת על ליקויים בממכר. לטענת התובעת הצהרה זו לא הייתה נכונה ובדירה התגלו ליקויים אשר עליהם היא תובעת פיצוי ישיר ועקיף. התובעת תמכה את תביעתה בחוות דעת מומחה שקבע כי הסיבה לליקויים שנמצאו במשקופים והדלתות, בין יתר הליקויים שנמצאו הדירה, היא מתקפת טרמיטים. המומחה לא קבע חבות הנתבעת בגין בניה לקויה שאפשרה את הפגיעה. בתיק מונה מומחה מטעם בית המשפט, המהנדס אייל שנהב אשר חיווה את דעתו לגבי הליקויים ועל פי הנחיית בית המשפט חיווה את דעתו גם לעלות התיקונים של נזקי הטרמיטים. סכום התביעה מייצג סך של 70,760 ₪ פיצוי בגין ליקויי בניה. מומחה בית המשפט העמיד את עלות התיקון כולל נזקי הטרמיטים על סך של 18,480 ₪ כולל פיקוח הנדסי של 10% ללא מע"מ כאשר המחירים הם לפי מדד דצמבר 2011. בנוסף למחלוקת על חבות בגין נזקי הטרמיטים חלק בא כוח הנתבעת בסיכומיו במפורט על ליקויי של 4 מרצפות שבורות (עלות תיקון לפי מומחה בית המשפט של 400 ₪) והחלפת שיש (עלות של 4,000 ₪).

3. הדירה נמכרה מספר שנים לאחר שהבניה הסתיימה. על פי החוזה הוסכם על מועד מסירה כעבור כחמישה חודשים כאשר הדירה היא במצבה למועד החתימה על החוזה. במועד העסקה הדירה הייתה מושכרת לשוכרים והתובעת ביקרה בה פעם אחת או פעמיים או שלוש (כולל מועד המסירה) ולא היה בידה לבחון את באופן מדוקדק/ ניתנה לה אפשרות לבחון את הדירה ללא הפרעה (התובעת מסרה על כך יותר מגרסה אחת – מ' ו') (עמ' 11 לפרוטוקול). לטענתה בעת הביקור עם הבן של העד ימין ניסים, היא נכחה בליקויים חמורים בדירה. התובעת העידה כי היא דרשה החלפה של אריחים שבורים, היא שמה לב לסידוק בשיש ולריח של הרטיבות בארונות מתחת לשיש במטבח. היא גם שמה לב לנזק של המשקופים. לטענתה הובטח לה שהליקויים יתוקנו. אך ההסכמה שלא כובדה. היא העירה על סידוק בשיש במטבח. לדבריה הנציג המקצועי של הנתבעת קבע שהשיש צריך החלפה ולא תיקון. אבל בפועל הסידוק תוקן בגלל שנציג הנתבעת עמד על כך שהיא תשתתף במחצית ולכך היא לא הסכימה. לפי העד של הנתבעת, השוכר ערב העסקה, הוא העיר על מצב השיש ערב קבלת הדירה כשוכר ובוצע תיקון. בדיעבד לפי הקביעה של מומחה בית המשפט התיקון לא החזיק ורטיבות חדרה לארון מתחת לשיש ונגרם נזק בגלל הרטיבות.

4. על פי חוות דעת המהנדס שנהב נמצאו סימנים של עליה קפילרית של רטיבות מעל שיפולי הריצוף בקירות מרפסת השירות, המטבח ופינת האוכל. אך המומחה קבע גם כי מדובר ברטיבות ישנה שאינה פעילה יותר. לכן הוא קבע שנותר לבצע תיקוני שפכטל מעל השיפולים.

המומחה מצא גם מספר ליקויים מבניים בממ"ד שאינם תוצאה של בלאי. בהתייחס לבלאי, חלודה, הוא מצא כי אין ליקוי בבניה. המומחה מצא סימנים לנזקי טרמיטים במשקוף דלת האמבטיה עליהם הוא התבקש לא לחוות דעה למעט לקבוע שווי של פירוק והחלפת משקוף חדש כולל תיקוני טיח וצבע. המומחה מצא כי ללא קשר לטרמיטים הדלת שבורה והצירים נשלפו ממנה. הוא חיווה את דעתו לגבי החלפת מלבן (המשקוף ) והדלת וכן תיקוני צבע לאחר התקנתם. הוא מצא סידוק בשיש וגם היפרדות בין חלקי השיש. המומחה הותיר את ההכרעה לגבי תוכן ההסכמה בין הצדדים לשיקול בית המשפט תוך מסירה של נתונים על עלות החלפת השיש. כן הוא מצא כי צביעת מלבן דלת הכניסה היה לקוי וכי כל המשקופים והדלתות נפגעו מפעולת הטרמיטים. ולכן נדרש פירוק כל המשקופים והדלתות גם כן כדי לא להחזיר את הטרמיטים . המומחה מצא ליקוי של פגם אסתטי של אי כיסוי הצינור היוצא מהאסלה, 4 אריחים פגומים בסלון. אחד נפגע ממשור ודיסק והאחרים מנפילה של חפץ כבד. על פי גרסת התובעת היא ראתה זאת בעת ביקור בדירה, והייתה התחייבות של הנתבעת לתקן את הליקוי לפני המסירה.

אותרו כמה מוקדים בהם הרובה התפרק. המומחה שייך זאת לבלאי סביר. במקלחון 2 הוא מצא בנוסף לנזקי הטרמיטים במשקוף ובדלת גם טיח לקוי בסמוך למראה. בדלת נמצא גם מנעול מקולקל.

סך הכול לא כולל מחלוקות להכרעת בית המשפט – 12,400 ₪ ולכך יש להוסיף פיקוח הנדסי של 10% ומע"מ. לפי חוות דעת מומחה בית המשפט, העלויות במחלוקת היו 4000 ₪ בגין השיש ו- 400 ₪ בגין האריחים הפגועים. בסיכומיו עתר בא כוח הנתבעת גם לא לחייב את הנתבעת בגין נזקי הטרמיטים לעץ של משקופי הדלתות והדלתות. בכפוף לאמור בפסק הדין, אף צד לא תקף את ממצאי המומחה מטעם בית המשפט בתחום ההנדסה בזימונו לחקירה נגדית.

5. סוגיית הטרמיטים כמקור לליקוי בהקשר לבניה לקויה לא בוססה על ידי התובעת בחוות דעת הקושרת בין ליקויי בניה ומתקפת הטרמיטים. בתצהיר עדות ראשית עתרה התובעת גם לכיסוי עלויות הריסוס הישירות והעקיפות – כיסוי היעדרות מהבית. מומחה מטעם הנתבעת ,העד אבי שוורץ, העיד כי הנזק היה יכול לקרות לאחר מסירת הדירה. התובעת העידה שראתה טרמיטים בעונת המעבר כחצי שנה לאחר שקבילה את המפתח ונכנסה לדירה. מומחה הנתבעת הסכים בחקירה הנגדית כי מהנזק שנצפה בעץ ניתן ללמוד שהנזק הוא פועל יוצא של תהליך ארוך בעומק העץ שתוצאותיו נראים רק כעבור זמן ארוך בחיי הטרמיט (עמ' 16-17 לפרוטוקול). על יסוד עדותו אני קובעת כי הנזק בעץ הוא לא ממתקפת טרמיטים אחרי שהתובעת קיבלה את החזקה בדירה והנזקים שנוצרו על פני זמן וכלשונו של המדביר "בוץ" בעץ, היו בדירה לפני המסירה לתובעת. הסיבה, בדיעבד, לנזק במשקופים

אינה שטיפות יתר של אשת השוכר. לא מצאתי לחייב בעלות הריסוס כי לא הוכח שהמתקפה היא פועל יוצא של מעשי הנתבעת כמי שבנתה את הבית.

תחולת חוק המכר (דירות), תשל"ג- 1973

6. בא כוח הנתבעת טען בסיכומיו כי לתובעת אין עילת תביעה כלל מפני שבא כוחה ויתר על העילות החוזיות, הנזיקיות ועל פי דין, לכאורה לפי חוק המכר, תשכ"ח-1968 (להלן: "חוק המכר") והתמקד בעילה שלא חלה שהיא על פי חוק המכר(דירות). לטענתו חוק המכר (דירות) לא חל כי הדירה נבנתה להשכרה ונמכרה אחר כך כמצבה במועד העסקה - as is (סעיף 11.3 לחוזה המכר). הנתבעת מכרה לתובעת דירה שהיא בנתה ועל כך אין מחלוקת. השאלה היא האם הבנייה הייתה לשם מכירה.

לדברי העד מטעם הנתבעת, ניסים ימין, מלכתחילה מדובר היה בפרויקט של בניית דירות להשכרה לפי חוק עידוד דירות להשכרה והדירות ,כולל הדירה שקנתה התובעת, נרשמו כרכוש קבוע. אך על פי עדותו היו פניות לקנות את הדירות והנתבעת מכרה להם את הדירה כי הנתבעת מוכרת כשאפשר (עמ' 18 לפרוטוקול).

הגדרת מוכר לצורך תחולת חוק המכר (דירות) היא :

"מוכר" - מי שמוכר דירה שבנה או שהוא עתיד לבנות בעצמו או על ידי אדם אחר על קרקע שלו או של זולתו, על מנת למכרה, לרבות מי שמוכר דירה שקנה אותה, על מנת למכרה, מאדם שבנה או עתיד לבנות אותה כאמור, למעט מוכר דירה שלא בנה אותה בעצמו ולא קיבל מהקונה תמורה בעד מכירתה" [סעיף 1 לחוק המכר (דירות)] .

ההגדרה החלה על הנתבעת היא הרישא "מי שמוכר דירה שבנה ...". אין מחלוקת כי הנתבעת בנתה את הדירה וכי המכירה הייתה כנגד תמורה כעולה מחוזה המכר. העובדה כי הנתבעת להבנתה לא הייתה צריכה למכור בין את הדירה שנמכרה לתובעת ובין דירות אחרות ובשלב ראשון לא עשתה כן ורשמה את הדירות כרכוש קבוע אינה משנה את התוצאה בדיעבד. כי אין מחלוקת כי מדובר בעסקה ממוכר מרצון לקונה מרצון ולא נסיבות של מכירה כפויה.

את הטענה כי תיקון מס' 5 חל על נסיבות תיק זה ומוציא את הנתבעת מתחולת החוק, אשיב כי במועד ביצוע העסקה טרם תוקן תיקון מס' 5 ולכן העסקה נבחנת עלפי החוק כפי שהיה בעת ביצוע העסקה [סעיף 15 לחוק המכר (דירות) (תיקון מס' 5), תשע"א- 2011 ; סעיף 11(ג) לחוק המכר (דירות)]. מעבר לנדרש תיקון מס' 5 לא שינה את ההגדרה של "מוכר" בסעיף 1 לחוק שנותר כפי שהיה לפני תיקון מס' 5.

אני דוחה את הטענה כי התובעת ויתרה על טענות חוזיות, נזיקיות ועל פי דין . לפי סעיף 4(ב) לחוק המכר (דירות) חלות הוראות חוק מכר על אי התאמה כאמור בסעיף 4 (א) לחוק המכר (דירות). למועד העסקה הייתה בדירה לכאורה אי ההתאמה לפחות כאמור בסעיף 4(א) ס"ק (1)- (3) וסעיף קטן (6) שלא תוקנו בתיקון מס' 5 . בית המשפט קבע כי הנטל חל על הבונה להראות שאין אי התאמה בנסיבות שהדברים מדברים בעד עצמם [ ע"א 1846/92 לוי נ' מבט בניה בע"מ, פ"ד מז(4) 49 (1993)]. מומחה בית המשפט לא מצא שמצב השיש תואם תוצאה של בלאי וכך גם מצב הממ"ד, לא כולל החלודה בחלון ההדף. בנסיבות אלה נפתחה הדלת גם לתחולת חוק המכר כולל סעיף 11(2) לחוק המכיר באי התאמה להסכמה החוזית. לכן הטענה כי התובעת ויתרה על העילה החוזית נדחית.

7. אשוב אפוא לליקויים שמצא המומחה ואשר עליהם חלק בא כוח הנתבעת בסיכומיו בהיבט של חיוב לתיקון –

הנתבעת התחייבה למסור את הדירה במצבה במועד החתימה על החוזה. היא גם התחייבה שאין בדירה ליקויים.

התובעת טענה בכתב התביעה כי בדירה היו נזקי טרמיטים במשקופים. בעדותה היא סיפרה כי בעת ביקור בדירה לבדה, היא שאלה את הדיירת לנזקים בעץ וקיבלה תשובה שזה מעודף שטיפות. מומחה בית המשפט מצא כי קיימים ליקויים במשקופים ובדלתות שהוא שייך לנזקי טרמיטים כפי שעשה מומחה התובעת. הדייר הקודם העיד שהוא צבע את הדירה לפני שהוא עזב והחזיר את הדירה לנתבעת. הנתבעת העידה מדביר שהעיד שהטרמיטים יכולים להגיע גם מבחוץ. התובעת לא הרימה את נטל השכנוע כי התקפת הטרמיטים הייתה פועל יוצא של ליקוי בבניה. אני מאמינה לתובעת שראתה בביקור את מצב המשקופים ולא היה לה יסוד להסיק כי הגרסה של עודף שטיפה אינה נכונה. לאור הצביעה של הדיירים הקודמים יתכן ואכן התובעת לא ראתה בעת המסירה את הנזק ואת המקור שלו.

קבעתי כי התובעת לא הוכיחה כי הנתבעת חבה במובן שבנתה באופן שאפשר את המתקפה של הטרמיטים אבל נזקי הטרמיטים מהווים אי התאמה הנוגדת את ההצהרה של העדר ליקויים ב"והואיל" החמישי בהיבט מצב המשקופים והדלתות. מדובר באי התאמה שהייתה על פניה גלויה, כי הביקורים בדירה היו לפני המסירה והתובעת לוותה על ידי נציגי הנתבעת . היא הבחינה בנזק לעץ וכאמור היא קיבלה תשובה לשאלתה מהשוכר. אז גם נציג הנתבעת היה צריך הבחין בליקוי. אם הנתבעת ביקשה למכור את הדירה עם הליקוי היה על הנתבעת להסתייג ממנו בחוזה. לכן מצאתי מקום לחייב את הנתבעת גם בעלות החלפת הדלתות והמשקופים לפי חוות דעת מומחה בית המשפט.

בנושא השיש – ימין ניסים הודה כי השיש תוקן עבור הנתבעת ע"י אבן קיסר אך הוא לא הזמין אותם ולא המציא אסמכתא (עמ' 18 לפרוטוקול) . הדייר שגר בדירה לפני המכירה לתובעת העיד שהיה ליקוי וכי הוא תוקן אך השיש לא הוחלף (עדות מאיר סננס עמ' 21 לפרוטוקול). לכן המצב הלקוי בשיש שנמצא על ידי שני מומחים הן למצב השיש והן למצב הארונות המטבח מתחת לשיש, הוא באחריות הנתבעת. לאור גרסת התובעת שהיא נכחה בבעיה בשיש בעת הביקור וגם מהריח של הארונות, וגרסתה שלא נסתרה שבן העד מטעם הנתבעת, דידי ימין התחייב שדברים אלה יתוקנו. הוא לא הועד וגרסתה לא הוזמה והנתבעת גם לא ציינה את הליקוי בחוזה.

בנושא המרצפות – לפי חוות דעת מומחה בית המשפט מדובר ב- 4 מרצפות שאחת נפגעה ממשור ושלושה מחפץ כבד שנפל עליהם. גם אם מדובר בנזק שנגרם על ידי שוכרים של הנתבעת היא חבה לגביהם כי אני מאמינה לתובעת שהם היו בדירה כשהיא ביקרה והעירה לגביהם. אני מאמינה לתובעת בגלל שהסבירות שהתובעת תגרום נזק למרצפת במשור להבדיל מהפלה של חפץ כבד אינו סביר. כמו כן המומחה של בית המשפט מצא נזק עבר של עליה קפילרית של מים מעל השקופים. לכן הסבירות שהמרצפות נפגעו בהליך בעבר של טיפול במים היא יותר סבירה. לכן אני רואה את המרצפות כליקויי קיים שהנתבעת לא הסתייגה ממנו בחוזה וחבה מכוח הצהרה שאין ליקויים בדירה.

8. התובעת עתרה לכיסוי עלות ריסוס הדירה נגד טרמיטים. התובעת לא הוכיחה כי הטרמיטים הגיעו לדירה בגלל כשלים של הנתבעת בבניה. לכן התביעה לעלות הריסוס ועלות ההיעדרות מהבית בעת הריסוס נדחים. התובעת גם עתרה לפיצוי בגין עלות דיור חלופי במשך 3 שבועות בסך של 10,000 ש"ח. אין המלצה כזאת של מומחה מטעם בית המשפט ולכאורה התיקונים אינם מחייבים זאת . לכן הדרישה נדחית. בסיכומים עתר בא כוח התובעת לכיסוי של החלפת ארונות בשווי של 30,000 ₪ לצורך התאמה לנוכח הצורך להחליף ארונות מטבח. בא כוח הנתבעת התנגד מחמת הרחבת חזית. אני מקבלת את עמדת בא כוח הנתבעת. היו לתובעת יותר מהזדמנות אחת לתבוע ראש נזק זה תוך תיקון כתב התביעה. חוות דעת מומחה בית המשפט הוגשה בראשית שנת 2012 והיה בידה לבקש אז תיקון כתב התביעה. היא לא עשתה כן עד לאחר שהסתיים שלב שמיעת התיק ואין מקום להיעתר לדרישה. מעבר לנדרש, מדובר בנזק שיש להוכיח והזמן לעשות כן אינו בסיכומים.

תביעה לירידת ערך. התובעת לא הגישה חוות דעת שמאי כדי לתמוך בטענה לירידת ערך. התביעה נדחית.

9. התובעת גם עותרת לפיצוי על עגמת נפש בסך של 15,000 ש"ח. הגם שמדובר בליקויים בהיקפים קטנים משמעותית מהסכום שנתבע, אני סבורה כי לתובעת מגיע פיצוי מסוים בגין עגמת נפש וזאת מחמת שהיא נדרשה להתדיין על תיקונים שהיו צריכים להיות מתוקנים לפני מסירת החזקה בדירה על פי מצוות המחוקק לקיים את החוזה בתום לב. גרירת התובעת להתדיינות משפטית הייתה מיותרת ומשהתברר שווי הליקויים לפי חוות דעת מומחה בית המשפט ניתן היה לתקנם או לשלם את הסכום של הפיצוי ולא להמשיך את ההליך השיפוטי לשלב ההוכחות, הסיכומים ופסק הדין. אני פוסקת לה פיצוי בסך של 5,000 ₪.

10. הנתבעת העלתה טענה בסיכומי בא כוחה לזכות לתיקון בהתבסס על חוק המכר ובכתב ההגנה לחשב את הפיצוי לפי עלות קבלן. טענה זו היא טענה הסותרת את הטענה כי התובעת ויתרה על עילותיה כאשר התמקדה בחוק המכר (דירות). מדובר בליקויים גלויים שלא הייתה מניעה שהנתבעת תתקן לפני שהיא מכרה את הדירה. הנתבעת לא סתרה את העדות של התובעת שנציג מטעמה התחייב כי הליקויים שהתובעת ראתה יתוקנו אך היא לא עשתה כן. בכתב ההגנה מדגיש בא כוח הנתבעת כי מדובר במכירת דירה יד שניה, וכי מה שחל הוא החוזה בין הצדדים הקובע כי הדירה נמכרת כפי שהיא (סעיף 8 לחוזה המכר). בכתב ההגנה הודגש כי אין לנתבעת חבות על פי דין לתקן מעבר למה שתוקן על פי ההתחייבות החוזית, ובמקרה ויקבע שיהיה על הנתבעת לפצות אזי יש להפחית מהפיצוי כך שהוא יקבע בשווי של עלות לקבלן. טיעון זה מתעלם מכך שהנתבעת מכרה לתובעת דירה כבת 9 שנים שהושכרה לשוכרים והצהירה שאין בדירה ליקויים. לא הייתה כל מניעה שהנתבעת הייתה עושה בדירה כקונה ובודקת את הבנייה של עצמה, וכך הייתה עולה על הליקויים בבניה כגון בממ"ד. הייתה לה אפוא הזדמנות לתקן כמו להחליף את השיש והיא לא עשתה כן.

מדובר בתיק פשוט של מכר דירה שהייתה בשליטת הנתבעת מאז שהיא סיימה את הבנייה שלה, ותיק זה לא היה צריך לבוא לעולם אלמלא ביקשה הנתבעת לעשות רווחים מבלי לקחת על עצמה את האחריות לממכר שאותו היא מכרה. אילו עשתה כן היה בידה להקטין את הנזק הגלוי מראש. לכן הדרישה בין לתקן ובין להיות מחויבת לפי עלות קבלן נדחית.

מעבר לנדרש, המחוקק קבע בחוק המכר (דירות) בהגדרת ה"מוכר" שחב בחובות על פי החוק מתווה שנועד לאכוף את החוק גם על קבלנים שמבקשים עקוף אותו על ידי הצגת הממכר כיד שניה, או דירה לאחר שימוש וכדומה. חוזה המכר נוסח בהתאמה תוך התעלמות מהחיובים של הנתבעת על פי חוק המכר (דירות) הקובעים את מניין הימים לתקופת הבדק להימנות מהמסירה של הדירה לקונה (סעיף 4(ג) לחוק המכר דירות, הגדרת "תקופת הבדק").

הנתבעת התבססה בעקביות על העסקה החוזית וההדגשה שהדירה נרכשה משומשת כפי שהיא. הנסח של החוזה בנה עסקה המתעלמת מהמתווה של המחוקק בחוק המכר (דירות) ובהתעלם מהיות החוק קוגנטי והציג את הדירה כאילו מדובר במכירת דירה יד שניה. חלוף הזמן והיותה כחלק מהרכוש הקבוע של הנתבעת לא שינה לאור ההגדרה בחוק של "מוכר" [רע"א 9085/00 שטרית נ' אחים שרבט חברה לבנין, פ"ד מנז(5) 462 (2003)].

11. בסיכומיו צמצם בא כוח הנתבעת את המחלוקת ההנדסית לגבי חוות דעת המומחה לגבי חבות בגין הסדק בשיש ואריחים שבורים. הוא לא עמד על זימון המומחה לחקירה לגבי יתר הליקויים אלא טען להעדר חבות הנתבעת לגביהם. לכן ככל שמדובר במחלוקת האם הליקויים קיימים אני מקבלת את עמדת מומחה בית המשפט. לגבי החבות המשפטית הכרעתי כאמור לעיל.

סוף דבר

12. הנתבעת תשלם לתובעת סך של 18,480 ₪ בצירוף מע"מ כדין (כאמור בחוות דעת המומחה) ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין משוערכים ממדד חודש דצמבר 2011 (לפי חוות דעת מומחה בית המשפט) ועד ליום התשלום המלא בפועל. כמו כן הנתבעת תשלם לתובעת סך של 5,000 ש"ח בגין עגמת נפש בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד ליום התשלום המלא בפועל. כמו כן תשלם הנתבעת לתובעת הוצאות משפט כדלקמן:

אגרת בית המשפט בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום ההוצאה ועד ליום התשלום המלא בפועל;

סך של 1,200 ₪ תשלום למומחה מטעמה בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 4/12/08 ועד ליום התשלום המלא בפועל;

סך של 2,900 ₪ חלקה של התובעת בשכר מומחה בית המשפט בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 5/1/12 ועד ליום התשלום המלא בפועל;

סך של 580 ₪ חלקה של התובעת בשכר מומחה בית המשפט בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 19/2/12 ועד ליום התשלום המלא בפועל.

הנתבעת תשלם לתובעת שכר טרחת עו"ד בסך של 7,500 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד ליום התשלום המלא בפועל.

זכות ערעור תוך 45 יום לבית המשפט המחוזי בבאר שבע

המזכירות תמציא את פסק הדין לבאי כוח הצדדים.

ניתנה היום, 1.4.15, בהעדר הצדדים.