1. תביעה זו הוגשה על ידי התובעת, חברת דביר יעקב הובלות בע"מ כנגד הנתבעת עגם מוסכים ונגררים, לקיום הסכם שנחתם לטענתה בין הצדדים ביום 3.6.07 לפי התחייבה הנתבעת לרכוש נגררים מהתובעת במחיר מחירון. סכום התביעה הועמד בגובה 416,000 ₪. מאחר והנתבעת התכחשה להסכמה זו התנהל הליך זה בין הצדדים.

2. טענות התובעת:

בין התובעת לנתבעת התנהלו קשרי מסחר, במסגרתם בשנת 2006 הסכימה התובעת לרכוש מהנתבעת 2 נגררים בצירוף 2 ארגזים למשאית במחיר של 320,000 ₪ וכן מע"מ (העתק ההזמנה והחשבונית צורפו כנספח א' לתצהיר מר עודד דביר מנהל התובעת).

למרות מועדי האספקה שנקבעו, בפועל חלו עיכובים והמשאית הראשונה עם הארגז סופקה רק ביום 29.3.07 כאשר הנגרר השני סופק רק ביום 1.4.07.

למרות העיכובים הרבים ולאור בקשות מר אסי מאיר מהנתבעת הסכימה התובעת לרכוש עוד ציוד מהנתבעת, וביום 24.3.07 בוצעה הזמנה נוספת של שני ארגזים למשאית ועוד שני נגררים בסכום כולל של 110,000 ₪ וכן מע"מ עבור שני הארגזים ו- 210,000 ₪ וכן מע"מ עבור שני נגררים – העתק ההזמנות צורפו כנספח לתצהיר מר דביר.

בפועל הנגרר השלישי מתוך ההזמנה הנ"ל סופק חודשיים לאחר המועד עליו התחייבה הנתבעת בהזמנה.

סה"כ נרכשו 4 נגררים.

לאור ההפרות במועד האספקה וכן בשל ליקויים בנגררים, בהמשך נערכה פגישה בין הצדדים ביום 3.6.07 במסגרתה הוסכם שהנתבעת תזכה את התובעת בסך של 20,000 ₪ בגין תיקוני מוסך. כן סוכם שהנתבעת תרכוש מהתובעת את הנגררים כולם במחיר כפי שמופיע במחירון לוי יצחק. בעקבות הפגישה ערך מר מאיר מהנתבעת מכתב המסכם ההסכמות ביום 4.6.07. המכתב צורף כנספח לתצהיר מר דביר.

ביום 2.12.07 מכרה התובעת לנתבעת נגרר במחיר 115,000 ₪ וכן מע"מ. עד היום סירבה הנתבעת לרכוש מהתובעת את שלושת הנגררים הנוספים.

ביום 27.3.11 הצליחה התובעת למכור נגרר נוסף בעלות של 65,000 ₪ וכן מע"מ.

3. טענות הנתבעת:

בהמשך להזמנות התובעת סיפקה הנתבעת לתובעת נגררים בשתי הזמנות שונות.

לאחר מסירת הנגרר והארגז האחרון בחודש מאי 2007 ובעקבות פניה של מנהל התובעת מר דביר לנתבעת בטענה לאיחור בהספקת הסחורה, נערכה פגישה בין הצדדים ביום 3.6.07.

בפגישה הודיע מר דביר שהתובעת אמור לקבל עבודות חדשות וכי ייתכן ויידרש לבצע שינויים בנגררים ו/או להחליפם בחדשים.

מר מאיר מהנתבעת הודיע שאם התובעת תקבל עבודה חדשה שתחייב רכישת נגררים חדשים, הנתבעת תהיה מוכנה לרכוש הנגררים שסיפקה לתובעת. כן על מנת לשמור על התובעת כלקוחה פוטנציאלית הסכים לזכות את התובעת בתיקוני מוסך בשווי 20,000 ₪.

רק לאחר הפגישה שילמה התובעת לנתבעת סך של 104,800 ₪ בהתאם להזמנה השניה. בהמשך נמסר הנגרר השני והארגז והתובעת שילמה תמורתם.

במהלך חודש נובמבר 2007 פנתה התובעת לנתבעת בבקשה לרכישת אחד הנגררים. לאור הסכמת הנתבעת סוכם על קנייתו בסך 115,000 ₪.

הנתבעת מעולם לא התחייבה לרוכש הנגררים במחיר מחירון לוי יצחק, אלא במחיר מחירון שלה.

4. במסגרת הדיונים שהתנהלו מונה מומחה מטעם בית המשפט שמאי, עמי מימון אשר העריך שווי הנגררים להיום ולספטמבר 2009.

5. דיון משפטי:

האם התחייבה הנתבעת לרכוש הנגררים חזרה מהתובעת ובאיזה מחיר?

6. מפאת חשיבתו יש מקום להביא פרטי ההסכמה מיום 3.6.07 במלואה.

כעולה מהמסמך החתום על ידי מר אסי מאיר ומופנה למר דביר :

"1. חברת עגם מוסכים ונגררים בע"מ תיתן זיכוי לתיקוני מוסך ע"ס 20,0000 ₪ לפני מע"מ לחברת דביר.

2. עגם מתחייבת לרכישת הגרורים שנרכשו במסגרת העסקה (4 יחידות) במחיר מחירון (בכפוף לבלאי סביר) באם וכשתרצה חברת דביר למכור אותם".

7. מר מאיר לא התכחש להסכמה זו בבית המשפט, אלא חזר וטען שהמחיר אינו מחיר מחירון לוי יצחק, אלא מחיר מחירון של הנתבעת. כן טען שהיה מוכן אף לאחר שהוגשה התביעה לרכוש שלושת הנגררים במחיר של 70,000 ₪ לנגרר, אולם התובעת סירבה. מעדותו התרשמתי שהיתה נכונות בכל עת לרכוש הנגררים, דהיינו, הכרה של הנתבעת בכך שאכן הוסכם על מכירת הנגררים בזמן שתרצה התובעת לעשות כן. עם זאת המכירה לא יצאה לפועל רק לאור אי הסכמת הצדדים באשר למחיר בו ימכרו הנגררים.

8. בתצהיר עדותו הראשית פירט מר מאיר שההסכמה היתה מאחר והוצג מצג על ידי התובעת לפיו היא תקבל עבודה חדשה במסגרתה תזקק לתיקונים בנגררים או נגררים חדשים, כן דובר על פרק זמן קצר בו ניתן היה לקנות הנגררים.

9. מר מאיר הוא שערך ההסכם ואין על כך מחלוקת. לא קיבלתי ממנו כל הסבר מספק מדוע אם אכן זו היתה ההסכמה לא העלה אף תנאים אלה על הכתב.

יתרה מכך, המילים "באם ושתרצה חברת דביר למכור אותם" – מלמדות על כך שלא הוגדר זמן למכירה.

10. ענין נוסף הוא שבכתב ההגנה לא מצויינים כלל תנאים אלה. בסעיף 15 לכתב ההגנה מצוין:

"הנתבעת אשר יודעת מניסיונה רב השנים כי הנגררים שלה מבוקשים בשוק החופשי, כן לאור העבודה כי היא רוכשת בדרך כלל נגררים משומשים מייצורה, הסכימה בתום לב להעלות על הכתב את הסכמתה לרכוש את הנגררים שסיפקה לתובעת לכשתרצה למכור אותם". הסעיף מדבר עם כן על מצב בו מאחר והנתבעת רגילה לקנות את נגרריה המשומשים מאחרים, אף כאן הסכימה לכך. לא קיבלתי כל הסבר מספק מדוע התנאים שצוינו על ידי מר מאיר לקנית הנגררים לא נזכרו כבר בכתב ההגנה.

11. הנתבעת הגישה כתמיכה בטענותיה את תצהירו של מר אילן בן חמו, עובד החברה אשר נכח אף הוא בפגישה שם הוסכם על רכישת הנגררים. עם זאת מעדותו לא התרשמתי שהיה מעורב בפרטי ההסכם, ועל כן איני סבורה שיכול הוא לתמוך בגרסת הנתבעת.

12. מכאן מסקנתי הינה שהיתה הסכמה של הנתבעת לרכישת הנגררים מהתובעת בכל עת.

עלי להוסיף שכעולה מעדות מר אילן בן חמו שאין משמעות כל כך לשנים בכל הנוגע לנגרר שכן מה שחשוב הינו מצבו הטכני של הנגרר. (ראה עמ' 23 שורות 5-6 לפרוטוקול).

13. מהו הסכום שסוכם בין הצדדים?

התובעת טוענת להסכמה בהתאם למחירון לוי יצחק. הנתבעת מנגד טוען שההסכמה היא למחיר מחירון שלה שבמסגרתו היא מוכרת משומשים. לא הוצג בפני כל מחירון אחר של הנתבעת למרות שקיים לה מחירון כזה (ראה עדות מר מאיר עמ' 18 שורות 9-10 לפרוטקול). מר מאיר הצהיר שלא צירף את המחירון מאחר וזה תמחיר של מוצר. עם זאת לא קבלתי כל הסבר מספק מדוע לא צורף התמחיר על מנת שניתן יהיה לקבוע מהו המחיר לגביו טוענת הנתבעת שיש לרכוש הנגררים בחזרה.

14. עלי לציין ששני הצדדים גם יחד הגישו תצהיר מטעם מר ארז סלע, איש המכירות בנתבעת. ראשית הוגש תצהירו מטעם התובעת שם הצהיר שהיה בפגישה במסגרתה הוסכם על רכישת הנגררים וכי המחיר שהוסכם הינו מחירון לוי יצחק. לאחר מכן הוגש תצהיר שלו מטעם הנתבעת במסגרתו מצהיר שמחיר המחירון שהוסכם הוא המחיר שנקבע על ידי הנתבעת לגוררים מסוג זה ולא למחירון לוי יצחק. כן הצהיר שלא שם ליבו כאשר חתם על תצהיר התובעת שם נרשם שהמחיר הינו מחירון לוי יצחק.

מאחר והצדדים לא הצליחו לאתר מר סלע, הסכימו הם להגיש תצהיריו ללא חקירתו.

מתצהיריו איני יכולה ללמוד דבר אודות הסכמת הצדדים לאור הסתירה המהותית ביניהם. עם זאת כפי שציינתי לעיל לא הוצג בפני כל מחירון אחר של הנתבעת כאשר לנתבעת קיימים הנתונים והמחירון בהם הינה מוכרת הנגררים.

עוד עלי להוסיף שעלה הן מעדות המומחה מטעם בית המשפט והן מעדות מר אסי מאיר שהנתבעת מוסרת את נתוני הערכת השווי של הנגררים שלה לחברת לוי יצחק ובהתאם להם נערך המחירון באשר לנגררים אלה. אם כן מדוע שיהיה הבדל בין מחיר מחירון לוי יצחק לבין מחירון הנתבעת?

אף לכך לא היתה תשובה בפיו של מר מאיר.

התרשמותי מעדותו הינה שאינו מעיד כל הידוע לו בענין זה.

15. אין כל מחלוקת שנגרר אחד מתוך הארבעה נמכר חזרה לנתבעת. התובעת טענה שנמכר במחיר מחירון לוי יצחק פחות הנחה של 20,000 ₪ שהעניקה הנתבעת לארגז חדש מסוג זה (ראה סעיף 9 לתצהיר מר עודד דביר מהתובעת). מסיכומי הנתבעת עולה שהארגז הוחלף ביום 29.8.07, לפני עסקת המכירה. משהוחלף הארגז מספר חודשים קודם למכירה, וכאשר מחשבונית המכירה מס' 62905 (ת' 1) אין כל ביטוי להנחה זו, אזי איני יכולה לקבל טענת התובעת שאכן הנגרר נמכר במחיר המחירון.

16. מר מאיר טען בבית המשפט שמעולם לא רכש וקנה נגררים במחיר מחירון לוי יצחק. הוא לא הציג כל ראיות לכך למרות שיכול היה לעשות כן.

17. כפי שציינתי לעיל בית המשפט החליט למנות מומחה שייקבע מהו שווי הנגררים. בבית המשפט העיד המומחה, השמאי שבדק הן מחירון לוי יצחק והן פרמטרים נוספים, כן קבע את שווי הנגררים נמוך יותר ממחירון לוי יצחק.

בבית המשפט עלה מעדות השמאי שלא ערך בדיקה טכנית של מצב הנגררים, כאשר ברור הוא שיש מקום לערוך בדיקה מעין זו.

18. מאחר ולא הוצג בפני כל מחירון אחר על ידי הנתבעת, ומאחר וכעולה מעדות המומחה יש מקום להפחתות ממחירון לוי יצחק , ואף כאשר נמכר הנגרר הראשון הוא נמכר פחות ממחיר המחירון של לוי יצחק, כפי שפרטתי לעיל, סבורני שיש מקום לאמץ קביעות המומחה בהפחתה של 20% בגין מצב הנגרר ובגין העובדה שהנגררים היו בשימוש התובעת. המומחה קובע באשר לנגרר מ.ר. 95-667-60 שווי לספטמבר 2009 – 100,000 ₪. באשר לנגרר 97-782-60 שנמכר- שווי לספטמבר 2009 – 110,000 ₪ ובאשר לנגרר מ.ר. 95-684-60 , שווי לספטמבר 2009 – 90,000 ₪. מאחר והתובעת ביקשה מהנתבעת לרכוש הנגררים בספטמבר שנת 2009, סבורני שיש מקום לקבל חוות הדעת לפי ערכים אלה בניכוי 20%.

19. מסקנתי הינה שעל הנתבעת לשלם לתובעת סך של 248,000 ₪ וכן הפרשי הצמדה וריבית מספטמבר 2009. מסכום זה יש להפחית סך של 65,000 ₪ הסכום שנמכר נגרר אחד שכן הוא נמכר פחות ממחיר המחירון ופחות משווי הערכת המומחה.

כאשר לסכום זה יש לצרף הפרשי הצמדה וריבית ממועד המכירה. התשלום יבוצע תוך 60 יום וכנגד החזרת שני הנגררים הנמצאים אצל התובעת. כן תשלם הנתבעת אגרת בית המשפט כפי ששולמה על ידי התובעת, הוצאות המומחה במלואן ושכ"ט עו"ד בסך 20,000 ₪.

ניתן היום, ו בשבט תשע"ג, 17 ינואר 2013, בהעדר הצדדים.