בפנינו תביעתו של רו"ח עדוי ואיל (להלן - התובע) כנגד רו"ח אליעזר פרקש (להלן - הנתבע) לתשלום פיצויי פיטורים, דמי הודעה מוקדמת, שכר עבודה בצירוף פיצויי הלנה ודמי הבראה.

העובדות

ואלו העובדות שביסוד המחלוקת נשוא תביעה זו:

1. הנתבע הינו רואה חשבון המפעיל משרד לראיית חשבון מאז שנת 1987 והעסיק עובדים במשרדו החל משנת 1989.

2. התובע הינו רואה חשבון במקצועו מאז שנת 1995.

3. התובע הועסק במשרד הנתבע החל מיום 1/12/04 ועד לסוף חודש אפריל 2010, מועד בו הסתיימה ההתקשרות שבין הצדדים, בנסיבות עליהן חלוקים הצדדים.

4. לציין, כי התובע אישר שמעבר לעבודתו כרואה חשבון שכיר עבור הנתבע, הוא התקשר עם הנתבע בנוסף גם בהסכם כקבלן משנה לצורך ביצוע עבודות עבור שני לקוחות של הנתבע.

כך גם הנתבע, טען בכתב הגנתו, כי: "בנוסף לעבודתו של התובע כשכיר, הוא עבד בתור קבלן משנה אצל הנתבע (ראה: סעיף 10 לכתב ההגנה). (ההדגשות הוספו – א.ר.ק.), בהמשך כתב ההגנה התייחס הנתבע לעבודתו של התובע אצלו, לרבות טענותיו כי היה זה התובע שהתפטר מעבודתו אצלו, ובסופו אישר כי בית דין זה אכן מוסמך לדון בתביעת התובע כנגדו (ראה: סעיף 20 לכתב ההגנה).

זאת ועוד, בדיון המוקדם מיום 12/12/10 אף הוסכם בין הצדדים, כי: "תקופת עבודתו של התובע אצל הנתבע הינה החל מיום 1.12.04 ועד ליום 30.4.10" וכי: "שכרו הקובע של התובע לצורך חישוב פיצויי פיטורים וחלף הודעה מוקדמת, הינו בסך של 5,580 ₪ ברוטו" (ראה: בעמ' 2 לפרוטוקול ש': 9-11) (ההדגשות הוספו – א.ר.ק.).

דא עקא, שחרף הודאתו של הנתבע בכתב הגנתו כי התקיימו יחסי עובד ומעביד בינו לבין התובע וחרף המוסכמות שנקבעו בתיק זה, לפיהן התקיימו יחסי עובד ומעביד בין הצדדים, בתצהיר עדותו הראשית של הנתבע, לאחר שכבר הוגש תצהיר עדות ראשית מטעם התובע, טען הנתבע לראשונה, כי התובע היה קבלן משנה, תוך שהוא משמיט את הפיסקה לפיה, "בנוסף לעבודתו של התובע כשכיר", והכל מבלי שביקש לתקן את כתב ההגנה שהגיש ומבלי שביקש לתקן את המוסכמות הפלוגתאות בתיק על ידי הוספת פלוגתא, היורדת לשורש עילות התביעה של התובע ואף לשורש סמכותו של בית דין זה לדון בתביעה, בשאלת קיומם של יחסי עובד ומעביד בין הצדדים.

5. לבסוף, במסגרת סיכומיו הקדיש הנתבע פרק לא מבוטל מסיכומיו לטענה לפיה כלל לא התקיימו יחסי עובד ומעביד בין הצדדים, הגם שטענה זו לא היתה אחת הפלוגתאות בתיק והגם שלא התאפשר לתובע להתייחס לטענה זו כלל.

דיון והכרעה

6. מטעם התובע הוגש תצהיר עדות ראשית של התובע.

מטעם הנתבע הוגשו תצהירי עדות ראשית של הנתבע ושל מר אלכסנדר סמושצ'ק, טכנאי מחשבים שהצהיר לגבי מועד עריכת אחד המסמכים נשוא המחלוקת.

תובע והנתבע, נחקרו בחקירה נגדית על תצהיריהם בפנינו.

לציין כי מר סמושצ'ק לא התייצב לחקירה על תצהירו ואף לא נדרשה חקירתו על התצהיר.

7. בטרם נדרש לגוף המחלוקת, מן הראוי לייחד מספר מילים לטענותיו המאוחרות והסותרות של הנתבע בסיכומיו בדבר העדרם של יחסי עובד ומעביד בין הצדדים.

כאמור, הנתבע לא ביקש לא ביקש לתקן את כתב ההגנה שהגיש בו הודה במפורש בקיומם של יחסי עובד ומעביד, ואף לא ביקש לתקן את המוסכמות הפלוגתאות בתיק זה על ידי הוספת פלוגתא, בשאלת קיומם של יחסי עובד ומעביד בין הצדדים.

כפועל יוצא מכך, פלוגתא זו לא עלתה לדיון, לא התאפשר לתובע להגיב עליה והיא לא היתה חלק מפרשת הראיות בתיק זה.

בנסיבות אלו, עת מדובר בטענה היורדת לשורש עילות התביעה של התובע ואף לשורש סמכותו של בית דין זה לדון בתביעה, אין בידינו לקבל את התנהלותו זו של הנתבע, או לשעות לטענותיו המאוחרות הנ"ל.

יותר מכך, גם לגופם של דברים, לאחר ששמענו את עדויות הצדדים לגבי התנהלותם בזמן אמת, נחה דעתנו כי בכל הנוגע לעבודה השוטפת (במובחן מן ההתקשרות לגבי אותם שני לקוחות לגביה לא היה חולק כי התובע נתן שירותי קבלן משנה עצמאי), התובע אכן שימש כעובד שכיר אצל הנתבע. כך ראו הצדדים (לרבות הנתבע) את ההתקשרות ביניהם וכך גם סממני ההתקשרות, ובכלל זה מבחן ההשתלבות, מצביעים באופן מובהק על קיומם של יחסי עובד ומעביד בין השניים, כפי שכאמור הודה הנתבע במפורש בכתב הגנתו.

יותר מכך, גם בסיכומי הנתבע בנקודה זו, אין כדי לשנות מן המסקנה הנ"ל. העובדה שבנוסף להתקשרות זו שבין הצדדים, העניק התובע גם שירותים כקבלן משנה עצמאי, בין אם לאחרים ובין אם לנתבע עצמו, אינה מלמדת על כך שבעבודתו השוטפת של התובע עבור הנתבע, אשר כלשונו של הנתבע השתרעה על 5 ימי עבודה בשבוע במשך 7-9 שעות ליום (ראה: בעמ' 30 לפרוטוקול ש': 17-14) במשך מעל חמש שנים רצופות, לא התקיימו יחסי עובד ומעביד.

8. אי לכך, ולהסרת כל ספק, אנו קובעים כי בכל הנוגע לעבודה השוטפת של התובע במשרדו של הנתבע (במובחן מן ההתקשרות לגבי אותם שני לקוחות לגביה לא היה חולק כי התובע נתן שירותי קבלן משנה עצמאי), התקיימו יחסי עובד ומעביד בין התובע לבין הנתבע, ואין לנו אלא לדחות את טענותיו המאוחרות של הנתבע לעניין זה.

9. משהוסרה טענה זו מעל הפרק, נפנה להלן לדון במחלוקת שבין הצדדים לגופה.

10. וכך, מתוך הראיות שהוצגו בפנינו, התברר כי החל מחודש 12/04 הועסק התובע כרואה חשבון במשרדו של הנתבע, בהיקף של 5 ימי עבודה בשבוע במשך 7-9 שעות ליום.

החל משנת 2007 ועד לסוף שנת 2009, העניק התובע לנתבע בנוסף לעבודתו השופטת, גם שירותי ראיית חשבון כקבלן משנה, בגין שני לקוחות של הנתבע בשם ג'אקו מאכלי ים בע"מ וקובי־גל בע"מ, כאשר על טיבם המדויק של השירותים חלוקים הצדדים ביניהם.

11. מכל מקום, אין חולק בין הצדדים כי התמורה החודשית בגין העבודה עבור שני הלקוחות הנ"ל שולמה לתובע כנגד חשבוניות מס שהפיק התובע לנתבע.

ובאשר לשכרו השוטף של התובע, הרי שגם לעניין זה לא היה חולק בסופו של יום בין הצדדים, כי התובע קיבל את שכרו בתלושי שכר שהופקו על ידי הנתבע בסך של 4,600 ₪ ברוטו לחודש, כאשר יתרת התמורה החודשית עד לסך של כ-5,500 ₪ שולמה לתובע באמצעות חשבוניות מס שהפיק התובע לנתבע.

אף אין חולק בין הצדדים, כי החל מחודש ינואר 2010 ועל פי המוסכם ביניהם, מלוא התמורה החודשית המגיעה לתובע בגין עבודתו אצל הנתבע, אוחדה ושולמה לו באמצעות תלוש שכר שהפיק הנתבע בסך כולל של 6,100 ₪ ברוטו, כולל נסיעות.

12. אף אין חולק בין הצדדים כי בסוף חודש אפריל 2010 הסתיימה ההתקשרות ביניהם, כפוף למחלוקת ביניהם באילו נסיבות בדיוק, והאם נסיבות אלו מקימות לתובע זכות לפיצויי פיטורים ודמי הודעה מוקדמת, או שמא כטענת הנתבע מזכות את הנתבע בחלף הודעה מוקדמת מצד התובע.

אי לכך נפנה להלן לדון תחילה ברכיבים אלו לכתב התביעה.

התביעה לתשלום פיצויי פיטורים ודמי הודעה מוקדמת.

13. בפרק זה לכתב התביעה, עתר התובע לתשלום פיצויי פיטורים בסך כולל של 30,225 ₪ נטו בצירוף פיצויי הלנת פיצויי הלנת פיצויי פיטורים, ודמי הודעה מוקדמת בסך 5,508 ₪ נטו בצירוף פיצויי הלנת שכר, שכן לטענתו, הוא פוטר מעבודתו בנתבע לאלתר ללא הודעה מוקדמת.

14. וכך, לטענת התובע בתצהירו, בסוף שנת 2009 שני הלקוחות ג'אקו מאכלי ים בע"מ וקובי גל בע"מ עזבו את משרדו של הנתבע והיקף העבודה ירד במשרד ובהתאמה לכך גם הכנסות המשרד, ועל כן אמר לו הנתבע כי בכוונתו לסגור את המשרד או להתמזג עם משרד אחר.

לדבריו, בשלב זה הוא הציע לנתבע שהואיל ואין זה כדאי להשלים את השכר החודשי בחשבונית על סך מזערי, ישולם כל שכרו בתלוש שכר, ואמנם החל מחודש ינואר 2010 שולם שכרו המלא בסך 6,100 ₪ ברוטו כולל נסיעות, בתלוש שכר.

מוסיף התובע וטוען בתצהירו כי בתחילת חודש פברואר 2010 ולאור העובדה שהיקף ההכנסה במשרדו של הנתבע ירד, פנה אליו הנתבע וביקש ממנו לצמצם את היקף המשרה שלו ואף ביקש ממנו להעלות על הכתב הצעות מצדו כדי שהוא הנתבע יוכל לקבל החלטה בעניין זה.

15. לציין כי הגם שאין תיעוד לשיחות כנטען על ידי התובע לעיל, הרי שלא היה חולק בין הצדדים כי ביום 11/02/2010 מסר התובע לנתבע את מכתבו מאותו יום (נספח ב' לתצהיר התובע), שבו הוצעו על ידו שלוש חלופות להמשך ההתקשרות, כדלקמן:

"לכבוד

מר פרקש אליעזר, רו"ח 11.2.10

שלום רב

כאן

נכבדי,

הנדון: המשכורת ותנאי עבודה

עקב עזיבת ג'אקו מאכלי ים ירדו ההכנסות אצלי ב-1,500 ₪ לחודש המהווה כ-25% מהשכר החודשי, ירידה משמעותית.

אי לכך, ובהתאם לשיחתנו משבוע שעבר ובהמשך לשיחות איתך הריני להגיש לכבודך כמה אלטרנטיבות להמשך עבודתנו יחד:

1. תוספת למשכורת בסך 1,500 ₪.
2. או לחילופין לעבוד 4 ימים בשבוע מבלי לפגוע בסגרת השכר עד לשיפור בהיקף לקוחות המשרד.
3. מכתב פיטורים.

מיותר לציין וותק 5 שנים וקשיים כלכליים אצל כולם.

כל החלטה שתקבל בתוקף החל מתחילת חודש פברואר 02/10.

בכבוד רב,

ואיל עדוי"

16. ממשיך התובע וטוען בתצהירו, כי הנתבע לא נתן לו כל תשובה לגבי המכתב הנ"ל מיום 11/02/2010 עד לסוף חודש אפריל 2010, כאשר הזמין אותו הנתבע ואמר לו כי החליט לפטרו.

וכך, מצהיר התובע לגבי נסיבות סיום עבודתו: "הנני להצהיר כי ביום 30/04/2010 הודיע לי הנתבע מר פרקש אליעזר כי הוא מפטר אותי מעבודתי בעקבות ירידה בהיקף פעילות המשרד וההכנסה ומסר לי מכתב פיטורים הנושא אותו תאריך. הנני להצהיר כי מכתב הפיטורים הנ"ל הודפס במשרדו של הנתבע ועל ידי המזכירה שבמשרד ששמה "בת שבע שמואל" בהוראות הנתבע ונחתם על ידי הנתבע בנוכחותי. הנתבע לפני חתימת מכתב הפיטורים התנה מסירת מכתב הפיטורים וחתימה עליו בכך שאחתום על הסכם סופי לקבלת הפיצויים. אני הסכמתי וחתמתי על ההסכם שהוכן על ידי הנתבע וזאת ביום 02/05/2010 כפי שיפורט להלן" (ראה: סעיף 9 לתצהיר התובע).

17. כאן המקום לציין, כי לא היה חולק בין הצדדים שביום 2/5/10, אכן נחתם ביניהם הסכם סיום התקשרות (ראה: נספח ב' לכתב ההגנה/נספח ו' לתצהיר התובע) הנושא את תאריך אותו יום, כדלקמן:

"הסכם

שנערך בתאריך 02/05/10

בין

רו"ח פרקש אליעזר להלן צד א - (להלן- "המעסיק") בעל ת.ז. 052081908

לבין

רו"ח עדוי ואיל להלן צד ב -(להלן- "העובד") בעל ת.ז. 023245532

1) סוכם בין הצדדים על הפסקת עבודתו של ואיל עדוי (צד ב) במשרדו של רו"ח

פרקש אליעזר (צד א), וזאת לפי בקשתו של רו"ח ואיל עדוי.

2) צד ב' יקבל מצד א' סך של 30,000 ₪ (שלושים אלף ₪).

3) מהסכום הנ"ל יקוזז הסכום שעומד לרשותו של העובד בסעיף פיצויים בפוליסה לקיצבה, והיתרה תשולם בשמונה עשר תשלומים שווים ע"י צד א' לצד ב' וזאת החל מחודש 08/10. (על הסכום הנ"ל לא יתווסף ריבית והפרשי הצמדה).

4) עם החתימה על הסכם זה שני הצדדים מתחייבים לא לדרוש ולתבוע סכומים נוספים על הסכום האמור בסעיף 2 לעיל, ולא יהיו לשני הצדדים שום טענות או דרישות הקשורים לתקופת ההעסקה של צד ב' ע"י צד א'.

5) הסכם זה מותנה במסירת הצ'קים הדחויים של צד א' לצד ב'.

(-) (-)

________________ _____________

פרקש אליעזר – רו"ח ואיל עדוי – רו"ח"

18. אף לא היה חולק בין הצדדים, כי הנתבע מסר לתובע מכתב פיטורים, נושא תאריך 30/4/10, נספח ג' לתצהיר התובע (כפוף למחלוקת ביניהם מתי בדיוק נמסר המכתב והאם הוא משקף את תוכנו), כדלקמן:

"לכבוד עדוי ואיל 30.04.2010

א.נ.,

הנדון: הפסקת עבודתך

לצערי עקב ירידה בהיקף פעילות משרדי הריני להודיעך בזאת על הפסקת עבודתך במשרדי וזאת מתאריך 01/05/10.

בהצלחה בהמשך דרכך.

בכבוד רב,

פרקש אליעזר

רואה חשבון"

19. על כל פנים מוסיף התובע בתצהירו בכל הנוגע לנסיבות סיום העבודה כי לאור פיטוריו הוא ישב פעם שניה עם הנתבע ביום 2/5/10 (כאשר טרם נמסר לו המכתב מיום 30/04/2010) וביקש תשלום פיצויי הפיטורים המגיעים לו בגין תקופת העסקתו, כאשר במסגרת ישיבה זו חתם יחד עם הנתבע על ההסכם הנ"ל, שלפיו ישלם לו הנתבע סך של 30,000 ₪ בשמונה עשר תשלומים שווים ורצופים באמצעות שיקים שהראשון מביניהם יהיה לחודש 08/2010. לדבריו בתצהירו (ראה: סעיף 17 לתצהיר): "מיד כשחתמתי על ההסכם חתם הנתבע על מכתב הפיטורים ומסר לי את ההסכם ואת מכתב הפיטורים מבלי שימסור לי השיקים ואמר לי לבוא בשבוע הבא כדי לסגור את כל החוב (כולל שכר והבראה ופיצויים)".

אף לגבי הסכם זה הצהיר התובע כי ההסכם הוכן על ידי הנתבע והודפס על ידי הגב' בת שבע שמואל המזכירה במשרד הנתבע, ומיד לאחר הכנתו הוא חתם עליו וכן הנתבע חתם עליו בנוכחותו ומסר לו עותק ממנו.

לדבריו, הוא התנה את כניסת ההסכם לתוקף בכך שהנתבע ימסור לו את השיקים הדחוים אך השיקים לא נמסרו לו, ועל כן לשיטתו יש לראות את ההסכם מיום 2/5/10 כמבוטל לאור הפרתו על ידי הנתבע.

כמו כן מסביר התובע בתצהירו כי למרות התנאים המקפחים ולמרות שנגרעו ממנו "הפיצויים האמיתיים שמגיעים לו" הסכים לתנאי ההסכם הנ"ל וחתם עליו כאשר הנתבע הבטיח לו שימסור לו מיד את השיקים, וכי עליו לבוא "בשבוע הבא" כדי לסגור את כל החוב.

עוד טוען התובע בתצהירו, כי כאשר הגיע למשרדי הנתבע באמצע חודש 5/10 כדי לקבל את השיקים, הוביל אותו הנתבע בכחש עת ניצל את שהותו כדי שיסייע לו במשרד, הלך לדואר והבטיח שכאשר יחזור ימסור לו את השיקים, אך לא חזר למשרד וגם לא ענה לטלפונים.

20. כאן המקום לציין, כי בסופו של יום אף לא היה חולק בין הצדדים, כי ביום 4/5/10 הכין הנתבע לתובע מכתב נוסף בכתב יד (ראה: נספח ג' לכתב התביעה), בו נאמר:

"לכבוד עדוי ואיל

כאן

א.נ.,

התחשבנות

הריני מאשר בזאת שבנוסף לסכום הרשום בהסכם מיום 2/5/10 הריני חייב לך עבור חודשים 3/10 ו-4/10 וכן עבור הבראה.

לתאריך הנ"ל טרם נמסרו הצ'קים למר ואיל לפי ההסכם מיום 2/5/10.

פרקש אליעזר

רואה חשבון"

ואף אין חולק בין הצדדים, כי ביום 6/5/10 החתים התובע את הנתבע על העתקי תלושי השכר שקיבל ממנו במשך תקופת עבודתו אצלו.

21. עד כאן טענות התובע באשר לנסיבות פיטוריו הנטענים.

מנגד, לטענת הנתבע בתצהירו, לא מניה ולא מקצתיה, וכך, לטענת הנתבע בתצהירו לתובע אין כל עילת תביעה נגדו, וכל כולה של תביעתו הוא ניסיון בחוסר תום לנצל אותו ולנסות להתעשר על חשבונו שלא כדין .

בכל הנוגע לנסיבות סיום העבודה של הנתבע אצלו, טוען הנתבע בתצהירו, כי עד סוף שנת 2009 התנהלו יחסיהם כסדרם, אלא שאז ביקש ממנו התובע שהחל מחודש ינואר 2010, כל התמורה המגיעה לו תשולם לו באמצעות תלוש שכר ולשיטתו, הוא לתומו נעתר לבקשה, מבלי לדעת כי כבר אז תכנן התובע את עזיבת המשרד ואת תביעת הסרק שבנדון, אשר בעטיה ביקש להגדיל את התמורה המשתלמת לו באמצעות תלוש המשכורת.

לטענת הנתבע בחודש פברואר 2010, מסר לו התובע את המכתב (נספח ב' לתצהיר התובע שנזכר לעיל), אותו הוא מכנה "מכתב מתנשא, מלגלג, מזלזל ומעליב" בו הוא מבקש לכפות עליו אחד מהתנאים הבאים:

תוספת של 1,500 ₪ לשכר החודשי, או צמצום היקף משרתו, או הפסקת עבודתו של התובע על ידי מכתב פיטורים.

לדבריו, הוא לא הסכים לאף אחת מההצעות של התובע ואף ציין בפניו שהוא מתפלא על כך שהתובע מדבר על מכתב פיטורים נוכח היחסים בניהם.

לטענת הנתבע בתצהירו, מאותו רגע, בו הודיע לתובע שהוא לא מסכים לאף אחת מהצעותיו, החל התובע למרר את חייו, בין היתר על ידי הפרעה והכשלת העבודה השוטפת של המשרד.

לדבריו, התובע אף איים עליו, שהשנה הוא לא יעשה את הביקורת ברשות המקומית שעב (עיקר עבודתו במשרד), חרג מההסכמות שהיו בניהם והחל לעבוד פחות שעות על דעת עצמו. לטענתו, התובע אף עבד באיטיות במתכוון וכאשר ביקש ממנו שיכין דוח שעות כמה שעות הוא משקיע בכל לקוח, כדי לנסות לעזור לו ליעל את העבודה, התובע זלזל בו והתעלם מבקשתו.

22. וכך, לטענת הנתבע בתצהירו, היחסים בינו לבין התובע החמירו והגיעו עד כדי הפעלת אלימות מצד התובע כלפיו, עת פעם אחת במסגרת ויכוח התובע שפך עליו כוס מים ובפעם אחרת דיבר אליו בצורה בוטה ומשפילה ליד לקוחה.

זאת ועוד, לטענת הנתבע מחודש פברואר 2010, התובע החל טוען שמשנת 2010 הוא שכיר במשרד ושהוא רוצה שהנתבע יפטרו וישלם לו פיצויים.

לדבריו, ביום 26/04/10 הוא העלה על הכתב את הדברים במטרה שהתובע ישנה את דרכו והפנה לעניין זה למכתבו אל התובע מיום 26/4/10 (נספח א' לכתב ההגנה), כדלקמן:

"לכבוד

רו"ח עדוי ואיל 26.04.2010

כאן

הנדון : הפרות משמעת

הריני מודיעך בזאת כי אני רואה כהפרות משמעת חמורות את ההתנהגות שלך בנקודות הבאות:

1. אינך מקיים את ההוראות שהנך מקבל ממני ובכך הנך גורם נזק רב למשרדי כך שהעבודה מעוכבת והלקוחות עלולים להינזק בקנסות שמשרדי עלול לשאת בהם מבחינה כספית.

2. אינך עובד את מכסת השעות לפי ההסכם ביננו.

3. אבקשך לתקן מיידית הפרות משמעת אלו מידית, במידה ולא אראה בהפרות אלו עילה לפיטוריו ללא פיצויים !!!!

כל זמן שאתה עובד כשכיר במשרדי הנך מחוייב לקיים את 2 הסעיפים הנ"ל.

בכבוד רב,

פרקש אליעזר

רואה חשבון"

לדבריו, מכתב זה לא הועיל כלל, אלא גרם לתוצאה הפוכה אצל התובע, אשר הגביר את התנהגותו האלימה כלפיו.

לטענתו, בתגובה למכתבו זה השיבו התובע במכתב מצידו (שלא צורף) וכפר בטענותיו, אך פנה אליו והודיעו כי ברצונו להפסיק את עבודתו במשרד והתנה זאת בדרישה לקבלת מענק בגובה סכום פיצויי הפיטורין שלהם היה זכאי לו היה שכיר שפוטר מעבודתו.

לטענת הנתבע, בהיותו חולה לב, לאחר שני צנתורים, כאשר הוא מועמד לניתוח להחלפת מסתם, נאלץ להיכנע לדרישותיו ולסחטנותו של התובע, כדי לשמור על בריאותו, וכך, הסכים לדרישת התובע כי יעזוב את המשרד מרצונו ולפי בקשתו ואילו הוא הנתבע ישלם לו מענק בסך של כ- 30,000 ₪ ב - 18 תשלומים שווים, החל מחודש אוגוסט 2010 .

לטענתו, ביום 02/05/10, הוא והתובע ניסחו ביחד את הסכם סיום העבודה ביניהם מיום 2/5/10 וחתמו עליו.

ובאשר למכתב "הפסקת עבודה" מיום 30/4/10, טוען הנתבע כי מכתב זה הוכן ונמסר לתובע, לבקשתו רק ביום 03/05/10 , כאשר בדיעבד התברר לו שהתובע ביקש מכתב זה כדי שיוכל לדרוש דמי אבטלה מהמוסד לביטוח לאומי.

לטענתו, מכתב זה אינו מכתב פיטורין והוא ניתן למראית עין בלבד.

לתצהירו צירף הנתבע אסמכתא ממחשבו באשר למועד יצירת מסמך (ראה: נספח נ/3 לתצהירו) לפיה מסמך זה נוצר רק ביום 3/5/10 בשעה 16:15 ונערך ביום 3/5/10 בשעה 16:18.

אי לכך לטענתו, מכתב "הפסקת עבודה" נמסר לתובע רק לאחר החתימה על ההסכם מיום 2/5/10 בו נאמר במפורש כי התובע מסיים את העבודה לבקשתו, כאשר רק לאחר מכן, ולבקשת התובע, הוא מסר לו בתום לב וכמחווה של רצון טוב את מכתב הפסקת עבודה, וזאת לאחר שסיימו את ההתקשרות בניהם כבר ביום 02/05/10, כך שאין במכתב זה כדי ללמד על "פיטורי" התובע, כביכול.

מוסיף הנתבע וטוען כי רק בדיעבד ולאחר שקיבל את כתב תביעתו של התובע, הבין שהתובע רימה אותו, תוך שהוא "טווה" את התביעה כמו עכביש שטווה את חוטיו.

אי לכך, אף לשיטת הנתבע ההסכם מיום 2/5/10 התבטל, נוכח התנהגותו של התובע.

23. לציין, כי בהמשך תצהירו מונה הנתבע את הנזקים שהסב לו התובע במהלך תקופת הקשר בין הצדדים ובכלל זה, אי השלמה לטענתו, של העבודות שהוטלו עליו במסגרת תפקידו כקבלן משנה בקשר עם שני הלקוחות שנזכרו לעיל.

ודוק, לעניין זה לא היה חולק בין הצדדים, כי ביום 19/7/11 הגיש הנתבע תביעה כנגד התובע לבית משפט השלום בחיפה בתיק ת.א. 34266-07-11 בגין נזקים שהסב לו התובע, לטענתו, ובכלל זה אי ביצוע העבודה עבור שני הלקוחות ג'אקו מאכלי ים בע"מ וקובי־גל בע"מ כפי שהתחייב.

24. עד כאן גרסאותיהם הסותרות של הצדדים, זה בכה וזה בכה, באשר לנסיבות סיום עבודתו של התובע.

מעבר לגרסתו של כל צד הסותרת את גרסת משנהו בסוגיה זו של סיום ההתקשרות ביניהם, המאפיין תביעה זו שהיא שמתוך המסמכים שאינם שנויים במחלוקת בין הצדדים, מאשר למעשה כל צד את קיומו של מסמך הסותר בעליל את גרסתו.

כך מחד, הנתבע שטוען כי התובע התפטר מעבודתו, מאשר כי הפיק עבור התובע מכתב פיטורים, לשיטתו, לבקשת התובע.

מנגד, התובע שטוען כי הנתבע פיטר אותו מעבודתו, מאשר כי הוא חתם על ההסכם מיום 2/5/10 בו מצוין במפורש, כי סוכם בין הצדדים על הפסקת עבודתו אצל הנתבע, לפי בקשתו של התובע, היינו כי מדובר בהתפטרות מוסכמת.

בהינתן כי שני הצדדים הם אנשים משכילים, רואי חשבון במקצועם, התנהלות זו של שניהם מעוררת תהיות, ואינה מסייעת לגרסת איש מהם.

25. מכל מקום, הואיל ובשאלת נסיבות סיום העבודה עסקינן, מן הראוי לעמוד בקצרה על הפסיקה הרלוונטית לסוגיה זו.

וכך, הלכה פסוקה היא, כי ניתוק קשר עבודה, בין על ידי פיטורים ובין על ידי התפטרות, מחייב הבעת כוונה חד-משמעית מאת המעביד או מאת העובד לעשות כן [דב"ע נה/122-3 טהאה זבון – נפתלי מוצניק פד"ע כט', 228]. מכל מקום, היסוד, הן של פיטורים והן של התפטרות, הוא שהצד הפועל נתן ביטוי שאינו משתמע לשתי פנים לכוונתו להביא את יחסי עובד-מעביד, הקיימים בין השניים, לידי גמר [ראה: דב"ע נא/1-3 מפעלי ים המלח בע"מ נ' שיינין, פד"ע כב, 271].

בענייננו לעומת זאת, הביטוי המפורש שנתן כל אחד מהצדדים, הוא דווקא ביטוי בכתב למצב הפוך מזה הנטען על ידו.

כך, התובע נתן ביטוי מפורש בכתב ל"התפטרותו" בהסכם מיום 2/5/10 עליו חתם, ואילו הנתבע מצידו נתן ביטוי מפורש בכתב לכך ש"פיטר" את התובע במכתב הפסקת העבודה מיום 30/4/10, שהפיק לתובע ושאר אליו לא התכחש.

ודוק, לעניין זה הלכה פסוקה היא שמקום שנמסר לעובד מכתב פיטורין, מעביר עצם קיומו את נטל הראיה על זה המבקש להכחיש את קיום הפיטורים [ראה: דב"ע נב/10-3 סנא אל סאלח נ. עביר – ירחון לאישה ולמשפחה ואח', עבודה ארצי כרך כה (1), 12], שם נפסק, כי:

"מכתב הפיטורין מדבר בעד עצמו ומעביד הטוען, כי אינו משקף את המציאות, עליו נטל ההוכחה. מכאן ושעה שבידי עובד מכתב פיטורין, אין הוא חייב להוכיח כי פוטר והנטל כי המכתב אינו משקף את אשר נאמר בו, עובר לצד שכנגד".

26. משכך הם פני הדברים, נפנה להלן לבחון האם עמד הנתבע בנטל המוטל עליו להראות כי לא מדובר בענייננו בפיטורים, וכי המכתב הוצא לבקשת התובע ללא שעמדה מאחוריו כוונת פיטורים.

בנסיבות בהן שני הצדדים מאשרים את קיומם של מסמכים הסותרים את גרסתם ואשר הוצאו בסמיכות זמנים, הבהרת סדר הוצאת המסמכים, יכולה לסייע להבין את אשר התרחש בפועל בין הצדדים, שכן ממה נפשך; אם תחילה נחתם ההסכם מיום 2/5/10 בדבר התפטרותו המוסכמת של התובע מן העבודה, ורק לאחריו הוצא מכתב הפיטורים, המסקנה שהמדובר היה בהתפטרות מוסכמת שלאחריה ניתן מכתב פיטורים לבקשת התובע, היא המתקבלת יותר על הדעת.

לעומת זאת, אם תחילה הוצא מכתב הפיטורים ורק לאחר מכן נחתם ההסכם מיום 2/5/10, המסקנה שהמדובר היה בפיטורים וכי להבטחת תשלום פיצויי הפיטורים נאות התובע לחתום על הסכם שבו הצהיר הצרות שסותרות את המצב לשיטתו, היא המתקבלת יותר על הדעת.

אי לכך, נפנה להלן לבחון מתוך הראיות שבפנינו, מה היה סדר הדברים הנכון.

27. וכך, בכתב תביעתו טען התובע בצורה קטיגורית כי ביום 30/4/10 הודיע לו הנתבע "כי הוא מפטר אותו בעקבות ירידה בהיקף פעילות המשרד ומסר לתובע מכתב פיטורים נושא אותו תאריך" (ראה: סעיף 5 לכתב התביעה).

בהמשך כתב התביעה, טען התובע כי לאור פיטוריו הוא "ישב עם הנתבע ביום 2/5/10 וביקש תשלום פיצויי הפיטורים המגיעים לו בגין תקופת העסקתו אצל הנתבע, וכי במסגרת ישיבה זו חתמו הצדדים על ההסכם מיום 2/5/10" (ראה: סעיף 11 לכתב התביעה).

28. עד כאן עולה מתוך גרסת התובע כי ביום 30/4/10 ניתן לו מכתב הפיטורים וביום 2/5/10 ישבו שני הצדדים וחתמו על ההסכם מיום 2/5/10.

גם הנתבע בכתב הגנתו אישר כי ביום 2/5/10 נחתם ההסכם שבין הצדדים, אם כי לא דק פורתא בשאלה מתי בדיוק נמסר לתובע מכתב הפיטורים, הגם שעמד על כך שהמכתב נמסר לתובע לבקשתו למרות שלא פוטר מעבודתו.

הבקיעים הראשונים בגרסת התובע לעניין זה, התגלו כבר בתצהיר עדותו הראשית, שם מחד חזר על ההצהרה לפיה: "הנני להצהיר כי ביום 30/04/2010 הודיע לי הנתבע מר פרקש אליעזר כי הוא מפטר אותי מעבודתי בעקבות ירידה בהיקף פעילות המשרד וההכנסה ומסר לי מכתב פיטורים הנושא אותו תאריך", אך באותה נשימה הצהיר כי:

"הנני להצהיר כי מכתב הפיטורים הנ"ל הודפס במשרדו של הנתבע ועל ידי המזכירה שבמשרד ששמה "בת שבע שמואל" בהוראות הנתבע ונחתם על ידי הנתבע בנוכחותי. הנתבע לפני חתימת מכתב הפיטורים התנה מסירת מכתב הפיטורים וחתימה עליו בכך שאחתום על הסכם סופי לקבלת הפיצויים. אני הסכמתי וחתמתי על ההסכם שהוכן על ידי הנתבע וזאת ביום 02/05/2010 כפי שיפורט להלן" (ההדגשה הוספה – א.ר.ק.) (ראה: סעיף 9 לתצהיר התובע).

בהמשך לכך טען התובע בסעיף 17 לתצהירו כי לאור פיטוריו הוא ישב פעם שניה עם הנתבע ביום 2/5/10 (כאשר טרם נמסר לו המכתב מיום 30/04/2010) וביקש תשלום פיצויי הפיטורים המגיעים לו בגין תקופת העסקתו, כאשר במסגרת ישיבה זו חתם יחד עם הנתבע על ההסכם מיום 2/5/10 כאשר לטענתו, "מיד כשחתמתי על ההסכם חתם הנתבע על מכתב הפיטורים ומסר לי את ההסכם ואת מכתב הפיטורים".

29. הנה כי כן ובניגוד למשתמע מכתב תביעתו של התובע לפיו ביום 30/4/10 הוא פוטר על ידי הנתבע ונמסר לו מכתב הפיטורים, מתוך תצהירו התברר לראשונה כי לשיטתו הוא אמנם פוטר ביום 30/4/10, אך מכתב הפיטורים עצמו נמסר לידיו, רק ביום 2/5/10 ואף זאת, רק לאחר שחתם על ההסכם מיום 2/5/10.

נודה כי לא ירדנו לסוף דעתו של התובע, מדוע לא טען בכתב תביעתו ואף בתצהירו את הדברים כפשוטם, אם אמנם אלו היו פני הדברים, אלא שבכך לא סגי, ונבאר.

וכך, ובכל הנוגע לטענה לפיה פוטר ע"י הנתבע ביום 30/4/10 העיד התובע בחקירתו הנגדית בפנינו (ראה: בעמ' 14 לפרוטוקול ש': 1-2) כי לא יכול להיות שפוטר ביום 30/4/10 שכן ה-30/4/10 היה יום שישי בשבוע ואילו הוא סיים לעבוד ביום חמישי ה-29/4.

זאת ועוד, נזכיר, כי במסגרת תצהיר עדותו הראשית, ולביסוס גרסתו כי מכתב הפיטורים נמסר לתובע רק לאחר חתימת ההסכם מיום 2/5/10, צירף הנתבע את נספח נ/3 לתצהירו, הוא אסמכתא מתוך מחשב המשרד ממנה עולה כי מכתב הפיטורים נוצר רק ביום 3/5/10 בשעה 16:15 ונערך ביום 3/5/10 בשעה 16:18.

התובע מצידו לא רק שלא ניסה לסתור את נכונותה של אסמכתא זו, אלא שבחקירתו הנגדית בפנינו, העיד תחילה כי הנתבע התנה את מסירת מכתב הפיטורים כתנאי הכרחי לחתימתו על הסכם הפשרה מ-2/5/10 וכי באותו מעמד שחתם על הסכם ביום 2/5/10 חתם הנתבע על מכתב הפיטורים ומסר לו אותו (ראה: בעמ' 13 לפרוטוקול ש': 14-15), אולם כאשר התבקש התובע להבהיר בדיוק מתי התרחש כל המתואר על ידיו, העיד באלו המילים:

"לשאלת בית הדין, האם כל זה היה ב-2.5.10 אני משיב שההסכם נערך ב-2.5.10 ויכול להיות שהחתימה עצמה היתה ב-3.5.10. אני זוכר שתאריך החתימה היה 3.5.10 אחרי הצהרים" (ראה: בעמ' 13 לפרוטוקול ש': 17-18).

לציין, כי מנגד הנתבע עמד על גרסתו לפיה ההסכם המדובר נחתם ביום 2/5/10 החל מכתב ההגנה, עבור דרך תצהירו וחקירתו הנגדית בפנינו (ראה: בעמ' 26 לפרוטוקול ש': 4-5).

30. לנוכח שינויי הגרסאות מצד התובע, אין בידינו ליתן אמון בגרסתו האחרונה בפנינו לפיה כביכול מכתב הפיטורים וההסכם מיום 2/5/10 נחתמו שניהם ביחד ביום 3/5/10.

התובע היטיב לזכור את כל השתלשלות העניינים הנוגעות לנסיבות סיום עבודתו, ואילו אמנם פני הדברים היו כנטען על ידו, לא היתה שום מניעה מצידו לציין במפורש כבר בכתב התביעה (שהוגש כחלוף מספר ימים מאז ה-2/5/10) כי כנגד חתימתו על ההסכם הוא קיבל לידיו את מכתב הפיטורים ביום 3/5/10, במקום להסתבך בגרסאות שונות ומעורפלות בכתב תביעתו ולאחר מכן בתצהירו ועדותו בפנינו.

31. בשוותנו לנגד עינינו את גרסתו העקבית של הנתבע באשר למועד חתימת ההסכם מיום 2/5/10, את הפרכות והסתירות בגרסת התובע באשר למועד חתימת ההסכם מיום 2/5/10 ומועד מסירת מכתב הפיטורים ואת האסמכתא, שלא נסתרה, בדבר מועד יצירת מכתב הפיטורים, שוכנענו כי ההסכם מיום 2/5/10 אכן נחתם בתאריך זה ואילו מכתב הפיטורים נמסר לידי התובע רק ביום 3/5/10 אחר הצהריים לאחר שכבר נחתם ההסכם מיום 2/5/10 שבו סיכמו הצדדים על התפטרותו המוסכמת של התובע, ותנאיה.

משכך הם פני הדברים, התוצאה היא שהמדובר היה בענייננו בהתפטרות מוסכמת שלאחריה ניתן מכתב הפיטורים לבקשת התובע.

אי לכך, אנו קובעים כי הנתבע עמד בנטל להראות כי מכתב הפיטורים ניתן לתובע לבקשתו הגם שלא דובר בפיטורי התובע אלא בהתפטרותו המוסכמת של התובע בתנאים כפי שסוכמו בין הצדדים.

32. לא למותר יהיה לציין כי גם שאר הנסיבות בתיק זה מחזקות את המסקנה כי דובר בענייננו בהתפטרות של התובע.

הלכה פסוקה היא ש"בבואנו לפסוק בשאלה מי הביא את היחסים לידי גמר, יש לתת את הדעת למכלול העובדות הרלונטיות ומהן להסיק את המסקנה, ואין ללמוד מקטע מהדברים, אלא מהתמונה כולה" [ראה: דב"ע ל/ 18-3 נח בנצילוביץ נ' אתא בע"מ פד"ע ב' 41]. זאת ועוד, העילה לזכאות מתגבשת במעשה הפיטורים או ההתפטרות בצירוף המניע שפעל לכך, "היינו הנסיבות המודעות שהסבו למעשה את סיים היחסים" [ראה: דב"ע לג/2-3 חיים זילבר – גלוביס בע"מ, פד"ע ד, 153].

דהיינו, הרציונאל הוא שמאחורי כל אקט, בין של פיטורים ובין של התפטרות, עומד מניע שהביא למעשה לסיום יחסי העבודה, בין בדרך של פיטורים ובין בדרך של התפטרות.

ומן הכלל אל הפרט. בענייננו, לא היה חולק בין הצדדים שהקשר של הנתבע עם שני הלקוחות ג'אקו מאכלי ים בע"מ וקובי גל בע"מ, הסתיים בחודש 12/09, כאשר כתוצאה מכך התובע איבד חלק משמעותי מהכנסתו החודשית הכוללת, עקב אובדן אותה הכנסה שקיבל בגין ההתקשרות כקבלן משנה עצמאי. מכאן, שהיה זה התובע שהיה לו המניע להפסיק את ההתקשרות בין הצדדים, ככל שלא ישונו תנאיה, כפי שאף עולה ממכתבו אל הנתבע מיום 11/2/10, במסגרתו הלין התובע על מצב זה והציע לנתבע שלוש חלופות להמשך ההתקשרות בין הצדדים.

זאת ועוד, הנתבע העיד כי לא היתה לו כל סיבה לפטר את התובע דווקא לקראת החודשים יוני-יולי שהיא התקופה הלחוצה ביותר במשרדו (ראה: בעמ' 28 לפרוטוקול ש': 26 עד עמ' 29 ש': 2), ואף התובע העיד בפנינו כי כי בחודשים אפריל עד יוני מתחיל לחץ העבודה במשרד (ראה: בעמ' 17 לפרוטוקול ש': 1-4).

33. אי לכך מששוכנענו כי הנתבע עמד בנטל להראות כי מכתב הפיטורים ניתן לתובע לבקשתו הגם שלא דובר בפיטורי התובע, ומשהוכח כי גם שאר הנסיבות בתיק זה תומכות במסקנה שהיה זה התובע שהיה לו מניע להתפטר מעבודתו בנתבע באותו מועד, אנו קובעים כי התובע הוא שהתפטר מעבודתו אצל הנתבע, ועל כן אין הוא זכאי לפיצויי פיטורים או דמי הודעה מוקדמת מכח החוק.

דא עקא, שאין פירושה של קביעתנו זו, כי התובע אינו זכאי לתמורה בגין התפטרותו המוסמכת, כפי שנקבע בהסכם מיום 2/5/10, ונבאר.

34. כפי שקבענו לעיל, המדובר בענייננו בהתפטרות בהסכמה, אשר תנאיה הוסכמו בין הצדדים בהסכם עליו חתמו מיום 2/5/10 ולפיהם, התובע יקבל מהנתבע סך של 30,000 ₪ ממנו יקוזז הסכום שעומד לרשותו בסעיף פיצויים בפוליסה לקצבה, והיתרה תשולם בשמונה עשר תשלומים שווים החל מחודש 08/10.

מכאן, שגם אם התובע אינו זכאי לפיצויי פיטורים מכח החוק, הרי הוא זכאי למענק פרישה, מכח ההסכם בין הצדדים בדבר התפטרותו המוסכמת.

ודוק, לעניין זה הן טענות התובע והן טענות הנתבע לפיהן הסכם זה בוטל או דינו להתבטל, אין להן על מה לסמוך.

כך, ובכל הנוגע לסברת התובע כי הנתבע הפר את הסכם הפשרה ועל כן הוא התבטל, הרי שבהסכם צוין כי התשלום הראשון של המענק יהיה בחודש 8/10. אכן בסיפא להסכם צוין כי "הסכם זה מותנה במסירת הצ'קים הדחויים של צד א' לצד ב'", אך לא נקבע בו מועד למסירת אותם שיקים דחויים.

בנסיבות אלו, בהן הוגשה התביעה שבנדון ביום 27/5/10 כחלוף 25 ימים בלבד, ממועד חתימת ההסכם, לא ניתן לקבוע כי באי מסירת השיקים המעותדים (שהראשון מביניהם הוא לחודש 8/10) עד למועד הגשת התביעה, הפר הנתבע את ההסכם מיום 2/5/10.

מנגד, ובכל הנוגע לסברת הנתבע כי בהגשת התביעה שבנדון גרם התובע לביטול ההסכם, הרי שאף לסברה זו אין על מה שתסמוך שכן אם לשיטת הנתבע ההסכם על התפטרותו המוסכמת של התובע התבטל, התוצאה היא שהיה על התובע לחזור לעבודה, ולא לזאת כיוון הנתבע בטענותיו.

35. אשר על כן ולאור כל האמור לעיל במצטבר התוצאה היא שההסכם מיום 2/5/10 בעינו עומד, ועל כן על הנתבע לשלם לתובע את מענק הפרישה בסך של 30,000 ₪ בקיזוז הסכום שעמד לרשות התובע בסעיף פיצויי פיטורים בפוליסה לקצבה כערכו נכון ליום 2/5/10.

הואיל והתובע הגיש את התביעה שבנדון עוד בטרם הגיע מועד התשלום הראשון כאמור בהסכם מיום 2/5/10 ובכך מנע מהנתבע לבצע את התשלום הראשון על פיו בחודש 8/10 אין מקום לדרישת התובע לחיוב הנתבע בתשלום פיצויי הלנת פיצויי פיטורים.

זאת ועוד, הואיל ובינתיים חלפו להם 18 חודשי פריסת התשלום כאמור בהסכם מיום 2/5/10, אנו קובעים על הנתבע לשלם לתובע את מלוא הסכום שפסקנו לעיל, בתשלום אחד.

יתרה מכך, בהסכם מיום 2/5/10 נקבע במפורש כי על המענק, בפריסה עליה הוסכם, "לא יתווסף ריבית והפרשי הצמדה", ואולם משהמועד לביצוע התשלום האחרון לפי ההסכם היה ביום 1/12/11, אנו מורים כי הסכום שפסקנו לעיל, ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 2/12/11 ועד לתשלום המלא בפועל.

36. סיכומם של דברים לעניין פרק זה.

משקבענו כי המדובר במקרה זה בהתפטרות מוסכמת, אין זאת אלא שעתירות כל אחד מהצדדים לחייב את משנהו בתמורת הודעה מוקדמת – נדחות.

זאת ועוד, משקבענו כאמור לעיל, כי המדובר במקרה זה בהתפטרות מוסכמת, שתנאיה עומדים בעינם, אנו מחייבים את הנתבע לשלם לתובע את מענק הפרישה המוסכם בסך של 30,000 ₪ בקיזוז הסכום שעמד לרשות התובע בסעיף פיצויי פיטורים בפוליסה לקצבה כערכו נכון ליום 2/5/10, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 2/12/11 ועד לתשלום המלא בפועל.

37. עד כאן קביעותינו לעניין תביעותיו של התובע לתשלום פיצויי פיטורים ודמי הודעה מוקדמת, ומכאן נפנה לדון בתביעתו של התובע לתשלום שכר החודשים 2-4/10.

התביעה לתשלום שכר החודשים 2-4/10.

38. ברכיב זה לכתב התביעה עתר התובע לתשלום שכרו לחודשים מרץ 2010 ואפריל 2010 בסך של 5,508 ₪ לכל חודש וכן יתרת שכר חודש פברואר 2010 בסך של 4,011 ₪.

39. במובחן מהמחלוקת שבין הצדדים לעניין נסיבות סיום עבודתו של התובע לגביה נחלקו הצדדים מן הקצה אל הקצה, הרי שלמצער, ובכל הנוגע לזכאות התובע לשכר החודשים פברואר 2010 עד אפריל 2010, לא היתה מחלוקת בין הצדדים כי התובע לא קיבל את שכרו לחודשים אלו.

כך, כבר במכתבו של הנתבע אל התובע מיום 4/5/10 (ראה: נספח ג' לכתב התביעה), אישר הנתבע כי: "הריני מאשר בזאת שבנוסף לסכום הרשום בהסכם מיום 2/5/10 הריני חייב לך עבור חודשים 3/10 ו-4/10 וכן עבור הבראה".

יותר מכך, במסגרת הדיון המוקדם מיום 23/12/10 אף הוסכם בין הצדדים לגבי משכורות החודשים הנ"ל ויתרת משכורות חודש פברואר 2010, כדלקמן:

"מוסכם, כי התובע לא קיבל שכר בגין החודשים פברואר עד אפריל 2010 כמפורט בכתב התביעה אולם, לטענת הנתבע השכר אמור להיות מקוזז כנגד עבודות שהתובע היה אמור לעשות ולא עשה" (ההדגשה הוספה – א.ר.ק.) (ראה: בעמ' 2 לפרוטוקול ש': 12-13).

40. הנה כי כן, אין חולק בין הצדדים בדבר זכאותו של התובע לשכר עבודה בגין החודשים פברואר 2010 עד אפריל 2010 אלא שכאמור לשיטת הנתבע הוא זכאי לקזז שכר זה כנגד עבודות שהתובע אמור היה לבצע ולא בוצעו.

טענת הקיזוז המדוברת, אותה העלה הנתבע בכתב הגנתו, בתצהירו ואף בחקירתו הנגדית בפנינו (ראה: בעמ' 25 לפרוטוקול ש': 24-29), מתייחסת לאותן עבודות שאמור היה התובע לבצע בגין שני הלקוחות ג'אקו מאכלי ים בע"מ וקובי גל בע"מ, במסגרת ההתקשרות של מזמין שירותים וקבלן משנה.

ואמנם, כפי שאף אישרו שני הצדדים, תביעת הנתבע בגין אי ביצוע העבודה עבור שני הלקוחות הנ"ל, נכללה במסגרת התביעה שהגיש הנתבע כנגד התובע לבית משפט השלום בחיפה בתיק ת.א. 34266-07-11.

41. בכל הכבוד לטענות הנתבע כלפיה התובע בעניין מערכת היחסים הקבלנית שבין הצדדים, משקבענו כי לגבי העבודה השוטפת שבגינה נתבע השכר הנ"ל, התקיימו יחסי עובד ומעביד בין התובע לנתבע, אין זאת אלא שמשלא היה חולק בין הצדדים בדבר זכאותו של התובע לשכר זה, חב הנתבע בתשלום זה במסגרת זכויותיו של התובע שעילתן ביחסי העבודה בין הצדדים.

טענות אלו של הנתבע בדבר זכאותו לקיזוז סכומים כנגד חוב של התובע אליו שמקורו במערכת היחסים הקבלנית, יכולות לשקול לעניין החיוב בפיצויי הלנה, אך אין בהן כדי לפטור את הנתבע מתשלום אותן זכויות לתובע ככל שהדברים נובעים למערכת יחסי העבודה שבין הצדדים וחובותיו 0הלא מוכחשים) על פיה.

42. אי לכך אנו קובעים כי על הנתבע לשלם לתובע את משכורות החודשים מרץ 2010 ואפריל 2010 וכן את יתרת משכורת חודש פברואר 2010.

הואיל וכעולה מתלושי השכר שהוצגו בפנינו, בגין משכורות אלו כבר הוצאו תלושי שכר ונוכו תשלומי חובה, אנו מחייבים את הנתבע לשלם לתובע את סכומי הנטו הנקובים בתלושים אלו, על פי הפירוט שלהלן:

סך של 4,011 ₪ נטו בגין יתרת משכורת חודש פברואר 2010.

סך של 5,508 ₪ נטו בגין משכורת חודש מרץ 2010.

סך של 5,508 ₪ נטו בגין משכורת חודש אפריל 2010.

ובאשר לעתירת התובע לפיצויי הלנת שכר על משכורות אלו, כפי שציינו לעיל, טענת הקיזוז של הנתבע בדבר זכאותו לקיזוז סכומים אלו כנגד חוב של התובע אליו (אשר טרם הוכרעה על ידי בית משפט השלום), מצביעה על מחלוקת אמיתית בדבר עצם הזכאות לחוב הנתבע, ועל כן בנסיבות אלו אנו מפחיתים את שיעור פיצויי ההלנה לגובה של הפרשי הצמדה וריבית כחוק, החל מן המועד לתשלום כל משכורת על פי דין, ועד לתשלומה בפועל.

43. אשר על כן ולאור כל המבואר לעיל, אנו מחייבים את הנתבע לשלם לתובע את הסכומים הבאים:

א. סך של 4,011 ₪ נטו בגין יתרת משכורת חודש פברואר 2010, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1/3/10 ועד לתשלום המלא בפועל.

ב. סך של 5,508 ₪ נטו בגין משכורת חודש מרץ 2010, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1/4/10 ועד לתשלום המלא בפועל.

ג. סך של 5,508 ₪ נטו בגין משכורת חודש מרץ 2010, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1/5/10 ועד לתשלום המלא בפועל.

התביעה לתשלום הפרשי דמי הבראה

44. ברכיב זה לכתב התביעה עתר התובע לתשלום הפרשי דמי הבראה בגין התקופה שהחל מחודש ינואר 2008 ועד לתום תקופת עבודתו בסך כולל של 4,760 ₪ כאשר בסיכומיו הועלה הסכום ל-5,533 ₪.

מנגד, לטענת הנתבע, אפילו אם ייקבע כי התקיימו יחסי עובד ומעביד בינו לבין התובע, הרי שלכל היותר המדובר ביתרת חוב של 716 ₪, בגין דמי הבראה.

45. כאמור, במכתבו של הנתבע אל התובע מיום 4/5/10 (ראה: נספח ג' לכתב התביעה), אישר הנתבע כי קיימת יתרת חוב בגין דמי הבראה, אלא שהצדדים חלוקים באשר לשיעורה המדויק.

46. לאחר בחינת טענות ונימוקי הצדדים, זה בכה וזה, אין בידינו לאמץ את תחשיבו של איש מהם, ונבאר.

47. על פי סעיף 5 לצו ההרחבה הכללי בדבר השתתפות מעביד בהוצאות הבראה של עובדיו (להלן צו ההרחבה בעניין הבראה), נקבע כי היקף הזכאות לדמי הבראה היא נגזרת של משך העבודה ב"מפעל".

כך, נקבע בעניין מספר ימי הזכאות, כי:

"עובד בניסיון ולא יותר משנה אחת לעבודה במפעל - 5 ימי הבראה.

מהשנה השניה ועד השנה השלישית לעבודה במפעל - 6 ימי הבראה.

מהשנה הרביעית ועד השנה העשירית לעבודה במפעל - 7 ימי הבראה.."

זאת ועוד, על פי הפסיקה דמי הבראה, הינה זכות נלווית לשכר, וככלל לגבי זכויות נלוות נפסק כי זכות נלווית אינה ניתנת לפדיון לאחר סיום יחסי עובד ומעביד, אלא אם קיימת הוראה מיוחדת בנדון [ראה: דב"ע נג/223-3 פלסטין פוסט בע"מ נ' ג'ואנה יחיאל, פד"ע כז, עמ' 436; ע"ע 300080/98 כהן אברהם – גביר קבלנים בניה ופיתוח בע"מ, עבודה ארצי כרך לג (79), 22].

בכל הנוגע לדמי הבראה נקבע במפורש בסעיף 7(א) לצו ההרחבה בעניין הבראה כי: "עובד יהיה זכאי לדמי הבראה אף לאחר סיומם של יחסי עובד מעביד וזאת לגבי תקופה של עד שנתיים שלפני תום תקופת עבודתו, אם לא קיבל את דמי ההבראה עבור אותה תקופה במהלך עבודתו".

מכאן שלכל היותר, לאחר סיומם של יחסי עובד מעביד, יכול התובע לתבוע דמי הבראה לגבי תקופה של עד שנתיים שלפני תום תקופת עבודתו, אם לא קיבל את דמי ההבראה עבור אותה תקופה במהלך עבודתו.

בענייננו, הואיל והתובע סיים את עבודתו בסוף חודש 4/10, הרי שהתקופה המדוברת היא לכל היותר התקופה שהחל מחודש 5/08.

48. ובאשר להיקף הזכאות בגין תקופה זו, הרי שלאור ויתקו של התובע אצל הנתבע, הוא היה זכאי ל-7 ימי הבראה בגין כל שנת עבודה מבין שתי שנות עבודתו האחרונות, ובסה"כ לתשלום הסך הכולל של 4,744 ₪ לפי הפירוט שלהלן:

לתקופה שהחל מחודש 5/08 עד 12/08 ועד בכלל:

7 ימי הבראה X 331 ₪ (שווי יום הבראה נכון לשנת 2008) X 8 חודשים = 1,545 ₪.

12 חודשים

לתקופה שהחל מחודש 1/09 עד 12/09 ועד בכלל:

7 ימי הבראה X 340 ₪ (שווי יום הבראה נכון לשנת 2009) = 2,380 ₪.

לתקופה שהחל מחודש 1/10 עד 4/10 ועד בכלל:

7 ימי הבראה X 351 ₪ (שווי יום הבראה נכון לשנת 2008) X 4 חודשים = 819 ₪.

12 חודשים

49. באשר להיקף התשלומים ששולמו לתובע בגין תקופה זו שהחל מחודש 5/08 ואילך, הרי שמעיון בתלושי השכר של התובע עולה כי במסגרת תלוש השכר לחודש 10/09 שולם לתובע הסך של 884 ש"ח בגין דמי הבראה ובמסגרת תלוש השכר לחודש 12/09 שולם לתובע הסך של 1,352 ש"ח בגין דמי הבראה, ובסה"כ הסך של 2,236 ש"ח בגין תקופה זו.

50. כמבואר לעיל, בגין תקופה זו זכאי היה התובע לדמי הבראה בסך כולל הכולל של 4,744, מתוכו שולם לו בגין תקופה זו הסך הכולל של 2,236 ₪, ועל כן על הנתבע לשלם לתובע את יתרת דמי ההבראה בגין תקופה זו בסך כולל של 2,508 ₪.

מטעמים של נוחות החישוב, אנו מורים כי הסכום הנ"ל ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק

מאמצע התקופה נשוא החוב, היינו מיום 1/5/09 ועד לתשלום המלא בפועל.

51. אי לכך, אנו מחייבים את הנתבע לשלם לתובע הפרשי דמי הבראה בסך של 2,508 ₪.

סכום זה ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1/5/09 ועד לתשלום המלא בפועל.

זכאות התובע לסעד בשל האיחור הנטען בתשלום שכרו השוטף

52. בטרם סיום ראינו לנכון לייחד מספר מילים לטענותיו של התובע בדבר הלנת שכרו בשל האיחור הנטען בתשלום שכרו בפועל, במשך תקופת עבודתו אצל הנתבע.

התובע אמנם כלל בכתב תביעתו טבלה המפרטת את מועדי תשלום שכרו כנטען על ידו במשך תקופת עבודתו אצל הנתבע ואת המועד החוקי לתשלום כל משכורת כאמור, אך לא כימת את הסכום במגיע לו לטענתו בגין הלנה נטענת זו ולא נקב בכתב תביעתו או בתצהירו (אליו אף צירף העתקי תנועות חשבון הבנק שלו) בסכום קצוב כלשהו אותו הוא מבקש לפסוק לו, ואף לא עתר לתשלום רכיב זה במסגרת הסעדים שנתבעו על ידו כאמור בסעיף 20 לכתב התביעה.

במובחן בפיצויי הלנה הנפסקים על שכר או פיצויי פיטורים שלא שולמו, עת המדובר בדרישה לפיצויי הלנה בגין האיחור בתשלום שכר ששולם, יש לפרש בכתב התביעה את הסכום הנתבע, כך שבית הדין יוכל לפסוק לעובד סכום קצוב בגין אותו רכיב.

משלא תבע התובע סכום כלשהו בגין רכיב נטען זה ואף לא עתר לתשלומו במסגרת הסעדים בכתב התביעה, אין בידינו לפסוק לו דב ר בגין רכיב זה.

53. סוף דבר –

אשר על כן ולאור כל המבואר לעיל, תביעת התובע מתקבלת בהתאם למפורט להלן, ואנו מחייבים את הנתבע לשלם לתובע את הסכומים הבאים:

א. מענק פרישה בסך של 30,000 ₪ בקיזוז הסכום שעמד לרשות התובע בסעיף פיצויי פיטורים בפוליסה לקצבה כערכו נכון ליום 2/5/10, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 2/12/11 ועד לתשלום המלא בפועל.

ב. יתרת משכורת חודש פברואר 2010, בסך של 4,011 ₪ נטו בצירוף, הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1/3/10 ועד לתשלום המלא בפועל.

ג. משכורת חודש מרץ 2010 בסך של 5,508 ₪ נטו בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1/4/10 ועד לתשלום המלא בפועל.

ד. משכורת חודש אפריל 2010 בסך של 5,508 ₪ נטו בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1/5/10 ועד לתשלום המלא בפועל.

ה. הפרשי דמי הבראה בסך של 2,508 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1/5/09 ועד לתשלום המלא בפועל.

כמו כן ישא הנתבע בהוצאות התובע בגין הליך זה בסך כולל של 7,500 ₪ לתשלום בתוך 30 יום מקבלת פסק הדין לידיו, שאם לא כן, ישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כחוק, מהיום ועד לתשלום המלא בפועל.

ניתן היום, כ"א סיון תשע"ג, (3030 מאי 2013), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.