1. הוגשה תביעה להכיר בפגיעה בשורש כף יד שמאל, כפגיעה בעבודה.

2. לאחר שנשמעה עדות התובע, ניתן פסק דין מיום 9/11/11 הדוחה את התביעה.

במסגרת ערעור שהוגש על פסק הדין, הוסכם על הצדדים להחזיר את הדיון לבית הדין האזורי , לשם שמיעת שני עדים נוספים מטעם התובע.

3. העדים נשמעו בישיבת 25/1/15.

בתום הדיון המלצתי להסכים למינוי מומחה רפואי. הנתבע הסכים להצעה.

4. בית הדין מינה כמומחה-יועץ רפואי את דר' אסא לב אל.

להלן העובדות שהועברו למומחה:

א. התובע יליד 1977 הועסק במועד הרלוונטי בחברת תשר 2005 בע"מ והפעיל מכונת דפוס.

ב. בתאריך 2/9/08 בעת עבודתו נסגרה מכונת הדפוס על ידו השמאלית של התובע.

ג. התובע המשך בעבודתו אך התלונן על כאבים.

ד. התובע פנה לטיפול רפואי ובהמשך בתאריך 16/10/08 נבדק על ידי רופא.

להלן השאלות שהופנו למומחה:

א. מהו ליקויו של התובע כעולה מהחומר הרפואי שלפניך ?

ב. האם קיים קשר סיבתי, לרבות על דרך של החמרה, בין הליקוי ממנו סובל התובע לבין האירוע בעבודה מיום 2/9/08, כמתואר בעובדות המקרה?

5. להלן חוות דעת המומחה מיום 15/06/15:

א. מהחומר הרפואי שנשזף לעיני כולל שלושה מסמכים חדשים (פריטים 8,9,10 ברשימת המסמכים) אני למד שהתובע סבל בשלהי 2014 ובשנת 2015 מתסמונת תעלת כף יד שמאל במידה קלה.

ב. על סמך החומר הרפואי הנ"ל לא ניתן להצביע על קשר סיבתי בין האירוע בשנת 2008 ובין המחלה כיום. יצויין כי ברור לי שיש חומר רפואי נוסף שלא נחשף ויכול לשפוך אור נוסף על נסיבות התפתחותה של המחלה CTS בידו השמאלית של התובע.

6. ביום 16/09/15 הועברו לתובע מסמכים רפואיים נוספים ושאלות הבהרה כדלקמן:

בתשובת כב' המומחה מיום 15.6.15 לשאלות בית הדין הנכבד נכתב כדלקמן:

"ברור לי שיש חומר רפואי נוסף שלא נחשף ויכול לשפוך אור נוסף על נסיבות התפתחותה של המחלה CTS בידו השמאלית של התובע"

א. במסמכים הרפואיים הנוספים אותרו לאחרונה ע"י התובע ובכלל זה מסמך מיום 15.4.10 מאת ד"ר יפה דיויד – (אורטופד וכירורג יד – מנהל יח' כירורגיה בבית החולים וולפסון) נכתב: "ת"ע בתאריך 2.9.2008,פציעת מעיכה יד שמאל, מתלונן לסירוגין על כאב ותחושה זרמית...בוצעה בדיקה אלקטרודיאגנוסטית לפני כשנה 4.3.2009 אשר הדגימה תסמונת התעלה הקרפלית במידה קלה...."

האם בעקבות החומר הרפואי הנוסף המצ"ב האבחנה שלך לגבי המחלה של התובע נותרה על כנה –CTS בידו השמאלית "או שהתובע סובל מנזק/מחלה נוספת.

ב. מאיזה מועד החל התובע לסבול מ –" CTS בידו השמאלית" ו/או מהנזק ו/או המחלה הנוספת שקבעה בסעיף א' לעיל.

ג. האם על סמך החומר הרפואי הנוסף אכן ניתן להצביע כי קיים קשר סיבתי בין "CTS בידו השמאלית" ו/או הנזק ו/או המחלה הנוספת שאבחנת אצל התובע לבין התאונה?

7. להלן תשובות המומחה מיום 07/10/15:

א. לאחר עיון בחומר הרפואי הנוסף שצורף אני משתכנע שאכן מדובר בתסמונת תעלת כף היד ((CTSׂׂ השמאלית.

ב. התובע החל סובל מתסמונת תעלת כף היד כשנחבל בפגיעת מעיכה של אזור שורש כף ידו השמאלית ב 2.9.2008. יש אמנם הרבה בלבול ואי התאמות ברישומים השונים במיוחד בכל האמור לצד הנפגע (ראה חוות דעתי מן ה 15.6.15) אך לאחר עיון בכל הרישומים נחה דעתי שאין מדובר אלא בטעויות סופר ומידה של רשלנות בעת הרישום.

ג. די בעובדות המפורטות בכל החומר הרפואי שלפני בכדי לענות על התנאים הדרושים כדי להכיר בכך שמחלתו של התובע נגרמה על ידי התאונה הנ"ל.

8. התובע הגיש סיכומים בכתב.

לאחר הגשתם, הגיש הנתבע לתיק מספר בקשות, ובסיומן הגיש בקשה להפניית שאלות הבהרה. הבקשה התקבלה. להלן השאלות שהופנו למומחה:

א. הנך מופנה לכך שהבדיקה אשר גילתה את קיומה של CTS נערכה ביום 4.3.09, יותר מחצי שנה לאחר הארוע התאונתי. לאור זאת נא הבהר קביעתך (סע' ב' מיום 7.10.15) לפיה החל התובע לסבול מ-CTS "כשנחבל". הנך מופנה לכך שהמסמכים הרפואיים הנוספים שהגיש התובע הינם מתאריכים מאוחרים בהרבה לבדיקה הנ"ל, ולא מהתקופה שסמוך לאחר הארוע התאונתי.

ב. לאור פער הזמנים הנ"ל (חצי שנה), נא הבהר מסקנתך לענין הקש"ס ונמק במפורט.

ג. הנך מופנה לפער הזמנים בין הארוע התאונתי לבין פניית התובע לטיפול רפואי. האם יש בפער זה כדי להשפיע על מסקנתך לענין הקש"ס? אם לא, אנא נמק מדוע לא.

9. להלן תשובות המומחה מיום 15/03/16:

א. איני מקבל את הטענה שקיומה של תסמונת תעלת כף היד (להלן תתכ"ה) אצל התובע התגלה בעת שבוצעה בדיקת אבחון חשמלית של עצבי הגפיים העליונים ב 4.3.09.

האבחנה הקלינית נעשתה כבר קודם לכן. הבדיקה האלקטרופיזיולוגית בתאריך זה אוששה את האבחנה הקלינית שנעשתה כבר מס' חודשים קודם לכן. ראוי לציין כי גם אם הייתה הבדיקה שלילית עדיין לא היה בכך לשלול את האבחנה של תתכ"ה שכן בדיקת האבחון החשמלית ככל בדיקה מוגבלת ברגישות וייחודיות.

גורמי הסיכון, ללקות בתתכ"ה [1,2,3] שאינם קשורים לעבודה ,הנם:

1. דלקת פרקים שיגרונית.

2. סוכרת.

3. תת פעילות של בלוטת התריס.

4. חבלה בשורש ומפרק כף היד.

5. אוסטאוארתריטיס משנית לחבלה של מפרק הכף היד.

6. מין נקבה.

7. השמנת יתר.

גורמי הסיכון ללקות בתתכ"ה כתוצאה מהעבודה הנם: פעילות מאומצת וחוזרת על עצמה של היד, מנח לא ניטרלי ממושך ומאומץ של מפרק כף היד ורטט של היד בעת העבודה (עבודה על מכשיר רנטטים) [3].

ב. מכל גורמי הסיכון, ללקות בתתכ"ה, שמניתי למעלה, קיים היה אצל התובע רק אחד והוא חבלה. אירוע החבלה היחיד הידוע לנו הוא האירוע ב 2.9.2008.

ג. אין שום קושי לצייר תרחיש ממנו ניתן להבין את פער הזמנים בין האירוע בו נחבל התובע ובין ביצוע בדיקת האיבחון החשמלית ב 4.3.09.

חומרת הלקוח כפי שהיא מצטיירת מן התיק הרפואי הייתה קלה יחסית והיד הפגועה הייתה היד הלא שלטת.

אנשים רבים נוטים בנסיבות כאלו לדחות את הפניה לקבלת עזרה רפואית מתוך הנחה ש "הזמן ירפא" .

10. התובע הגיש סיכומים בכתב.

הנתבע ביקש להפנות למומחה את השאלות פעם נוספת. בקשתו נדחתה בהחלטה מיום 1/5/16 .

בעקבות ההחלטה הוגשו סיכומי הנתבע.

11. לאחר עיון בכל החומר שבתיק, להלן פסק הדין.

12. התובע נפגע בידו ביום 2.9.08.

המומחה קבע שהתובע החל לסבול מ-CTS, מעת שנחבל ביום 2.9.08.

כאשר הופנה לכך שהמסמכים הרפואיים משקפים לכאורה, על כך שהאבחנה של CTS נעשתה ביום 4.3.08, יותר מחצי שנה לאחר הפגיעה בעבודה, השיב המומחה:

א. האבחנה הקלינית של CTS נעשתה מספר חודשים לפני מרץ 2009, ואילו הבדיקה במרץ 2005 איששה את המסקנה הקלינית.

ב. לתובע אין גורמי סיכון ללקות במחלה, אלא רק התאונה בעבודה.

ג. העובדה שהפגיעה היתה בספטמבר 2008 והאבחון החשמלי נעשה במרץ

2009, אינה מהווה קושי, שכן התובע אובחן כסובל מהתסמונת באופן קל יחסית וכן מדובר ביד שאינה היד השלטת.

13. חוות דעת המומחה היא ברורה וחד משמעית.

על פי חוות הדעת, קיים קשר סיבתי ברור בין הפגיעה בעבודה לבין מחלתו של התובע, המחלה התעוררה על רקע הפגיעה בעבודה והיוותה גורם לה.

עוד קבע המומחה כי העובדה שהבדיקה נעשתה חצי שנה לאחר הפגיעה, אינה פוגמת במסקנה הנ"ל.

14. נוכח כל אלה, צפוי היה שהנתבע יודיע כי הוא מכיר בפגיעה כפגיעה בעבודה.

תחת הגיש ב"כ הנתבע סיכומים בכתב, בהם העלה טענות שונות.

בין השאר טען ב"כ הנתבע:

"בית הדין הציג בפני המומחה עובדה שהנתבע לא הסכים לה דהיינו, שהתובע פנה כביכול, לטיפול רפואי במקום כלשהו (שלא נרשם) ו"בהמשך" נבדק ע"י הרופא ביום 16.10.08...

לפיכך, כבר בנוסח החלטת המינוי נשמט הבסיס מתחת להסכמת הנתבע למינוי מומחה, שהיה כזכור לפנים משורת הדין..."

עיון בתיק בית הדין מעלה כי בתום ישיבת 26.1.15 שבה נשמעו העדים, הציע בית הדין שהנתבע יסכים למינוי מומחה רפואי.

הנתבע השיב כי הוא מסכים למינוי מומחה.

בהמשך הגישו הצדדים רשימת עובדות מטעמם, ובהחלטה מיום 1.3.15 קבעתי שיועברו למומחה העובדות מטעם התובע, בהן נכללה אמירה כי התובע פנה לטיפול רפואי עוד קודם ליום 16.10.08.

כאמור, מדובר בהחלטה מחודש מרץ 2015! הנתבע לא הלין על ההחלטה. הנתבע לא פנה בבקשת רשות ערעור על ההחלטה. הפעם הראשונה שבה הנתבע מעלה טענות נגד ההחלטה בדבר העובדות, היא במסגרת הסיכומים, למעלה משנה לאחר החלטת המינוי ולאחר שהמומחה הרפואי קבע קשר סיבתי מובהק.

15. עוד יש לציין בעניין זה כי המומחה הרפואי הבהיר בתשובותיו לשאלות הבהרה, כי אין מניעה שאדם שנפל במקום העבודה, באופן קל כל כמו שנפל התובע, ישהה את פנייתו לטיפול רפואי, כפי שעשה התובע.

בכך יש מענה לקושי שהעלה ב"כ הנתבע במסגרת שאלות ההבהרה.

ודוק – המומחה השיב על פער הזמנים בין הפגיעה (בספטמבר 2008) לבין הבדיקה ממרץ 2009. הדברים נכונים מקל וחומר, ביחס לפער בין הפגיעה (בספטמבר 2008) לבין הפניה לרופא באוקטובר 2008.

16. לאור חוות דעת המומחה, הברורה והחד משמעית, התביעה מתקבלת.

17. הנתבע ישא בהוצאות שכ"ט עו"ד בסך 4,000 ₪.

ניתן היום, 29/5/16, בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.