פסק דין

תביעת צד ג' כנגד חברת ביטוח (הנתבעת 1) לתשלום תגמולים בגין נזק שנגרם לרכב התובע, בתאונת דרכים שאירעה באשמתו של המבוטח (הנתבע 2), שמודה באחריות לה.

חברת הביטוח דחתה את הדרישה, בטענה שהתאונה לא התקיימה כלל או שלא אירעה כנטען ובנוסף, שהנזק אינו תוצאת התאונה הנטענת.

התביעה וטענות הצדדים

1. התובע 1 הוא הבעלים הרשום של רכב מסוג ג'יפ B.M.W 5X , משנת ייצור 2003, מיום 1/10/09 (רכב התובע או הג'יפ). בעת התאונה נהג ברכב התובע 2 (התובע). לטענת התובעים, התובע הינו הבעלים של הרכב הנ"ל והמשתמש בו בפועל, והוא רשום ע"ש התובע 1 באופן פורמלי בלבד, שכן התובע נמנע מלרשום את הרכב על שמו בגין עיקולים.
2. לפי הטענה, ביום 27/12/09 נהג הנתבע 2 (הנתבע) ברכב מסוג סיטרואןC5 , שנת ייצור 2003 (הסיטרואן או רכב הנתבע) באזור התעשייה בראשל"צ, בצומת הרחובות השר שפירא ויוסף ספיר (בכיוון כללי, ממזרח למערב). התובע נסע ישר (בכיוון כללי, מדרום לצפון), ולו זכות קדימה. לנתבע תמרור "עצור" בכיוון נסיעתו. הנתבע לא ציית לתמרור ולא נתן לרכב התובע זכות קדימה, שעה שחצה את הצומת, כנראה בבואו לפנות שמאלה.
3. לטענת התובע, הנתבע אחראי לתאונה משלא ציית לתמרור עצור, נהג במהירות יתרה ומבלי שנקט אמצעי זהירות. לאחר התאונה, הנתבע אמר לתובע שהוא מצטער וכי היה עייף ולא הבחין בתמרור העצור. השניים החליפו פרטים והתובע הזמין גרר ושמאי.
   לפי חוו"ד שמאית מטעם התובע (השמאי שלומי שביב), נגרם לרכבו נזק כבד רכב, לרבות ירידת ערך, בסך כולל של 74,879.41 ₪.
4. אין מחלוקת שהנתבעת 1 ביטחה את רכב הנתבע במועד הרלבנטי לתאונה (חברת הביטוח או הנתבעת).
   רכבו של התובע מבוטח בביטוח חובה בלבד.
5. התובעים פנו אל הנתבעת לפיצוי בגן נזקי התאונה. תביעתם נדחתה במכתב מיום 5/5/10 לבא כוחם, עו"ד דדון, מהסיבות שלהלן:

"1. לא שוכנענו באמיתות נסיבות האירוע ו/או היקף הנזק כפי שנמסרו על ידך.

2. מבדיקת מומחים מטעמנו נראה כי לא קיימת התאמה בין הנזקים ברכבך לבין נזקי המבוטח המעורב באירוע.

3. אופי הנזקים אינו עולה בקנה אחד עם נסיבות האירוע כפי שנמסרו על ידך.

4. נשקול עמדתנו בשנית עם קבלת ממצאי תיק המשטרה".

1. לטענת התובעים סיבת הדחייה הינה סתמית, חסרת תום לב ונועדה להימנע מתשלום התביעה ללא כל סיבה מבוססת ועניינית.
   מכאן התביעה.
2. התובע הגיש תביעה כספית על סך של 84,879.41 (הנזקים לפי חוו"ד השמאי בסך של 64,368 ₪, ירידת ערך לפי חוו"ד השמאי בסך של 8,140, שכ"ט שמאי בסך 2,250.78 ₪, 120 ₪ תצהיר הבעלים הרשום לחברת הביטוח, ועוד 10,000 ₪ פיצוי בגין ימי עמידה ובטלה, אגרות והוצאות משפט). כמו כן, לטענת התובע, על ביהמ"ש להפעיל את סע' 28 לחוק חוזה הביטוח ולפסוק לתובעים ריבית עונשית.
3. יצוין, כי התובע החליף את הג'יפ ללא שתיקן את הנזקים, בעסקת חליפין עם מר שלמה טליאס. התובע מסר לו את הג'יפ הפגוע ובתמורה קיבל ממנו רכב מסוג מאזדה, שנת יצור 2008 ועוד 20,000 ₪.
4. לגרסת הנתבע בתצהירו, הוא הגיע לצומת וביקש לפנות שמאלה. הוא לא הבחין בתמרור, לא ציית לו ונכנס לצומת בנסיעה רציפה. באותה עת הגיע לצומת רכב התובע, והמכוניות התנגשו. לאחר התאונה דיווח לנתבעת על האירוע וביקש לקבל את תגמולי הביטוח וכן לפצות את צד ג', התובע. מסיבות שאינן ברורות לו, הנתבעת סירבה ומסרבת עד היום לשלם את מלוא תגמולי הביטוח לו ולצד ג' ולתת לו ייצוג משפטי. לפי סיכומיו הקצרצרים, נמנע מלהגיש תביעה כנגד הנתבעת, על מנת לחסוך בהליכים ולייעל, שכן ההכרעה בהליך הנוכחי תכריע אף בעניינו שלו מול חברת הביטוח.
5. לטענת הנתבע, יש לדחות את טענת הרמייה שמעלה המבטחת, שכן זו לא הועלתה לראשונה בכתב הגנתה, אלא הועלו טענות חלופיות. הנתבע פעל בתום לב, הודיע לנתבעת מיד לאחר קרות התאונה ורכבו אף נבדק על ידי שמאי מטעמה. אין לנתבעת בדל ראיה להוכיח שהנתבע היה מעורב במעשים לא כשרים בכל הנוגע לאירוע התאונה. לפיכך, יש לדחות את התביעה כנגדו ואם ימצא אשם בתאונה, על המבטחת לשלם את נזקי התובעים ושכ"ט עו"ד הנתבע 2.
6. הנתבעת מכחישה קיומם של כיסוי ביטוחי או חבות בגין האירוע הנטען, מהטעם שזה לא אירע כלל או שלא התרחש באופן שנטען ומהטעם שהנזקים שנתבעו אינם תוצאת התאונה הנטענת.

הראיות

1. התובע הגיש תצהיר עדות ראשית מטעמו. לתצהירו צורפו תרשים התאונה שערך התובע וחוו"ד שמאית (שצורפו לכתב התביעה). בהמשך הגיש התובע חוו"ד בוחן תנועה מטעמו.
   הנתבע הגיש תצהיר עדות ראשית מטעמו.
   הנתבעת הגישה חוו"ד בוחן תנועה.
   במהלך ההוכחות הגישה הנתבעת תצלומים של הרכבים המעורבים בתאונה ושל הצומת. כן הגישה שתי הודעות של הנתבע: האחת, נגבתה במשטרה למחרת התאונה, ביום 28/12/09 (ההודעה במשטרה, נת/3) והשנייה נמסרה ע"י הנתבע למבטחת ביום 10/1/10 (ההודעה למבטחת, נת/5).
   המצהירים ובוחני התנועה נחקרו.

דיון והכרעה

1. לאחר ששמעתי את הראיות ועיינתי בכל החומר שהוגש על ידי הצדדים לתיק, אני דוחה את התביעה, מחמת שהתובע לא עמד בנטל המוטל עליו להוכיח את תביעתו. לא עלה בידי התובע להוכיח שהתאונה שהוא טוען לה, אירעה. אף שניכר ששני הרכבים ניזוקו, לא הוכח שאירעה תאונה כמתואר ע"י התובע, לא הוכח שרכב התובע ניזוק בתאונה הנטענת ואף לא הוכח שרכבו של התובע ניזוק בתאונה שהנתבע מעורב בה.
2. גרסתו של התובע איננה משכנעת, נתגלע בה סתירות, והיא איננה מתיישבת עם הנזקים שאירעו לרכבים המעורבים. תצהירו של התובע דל עד מאוד בפרטים ביחס לאופן קרות התאונה ונסיבות רלבנטיות, והתובע לא מסר פרטים נוספים בעניין זה, גם בחקירתו. גרסת התובע איננה נתמכת בראיות חיצוניות מעבר לתצהירו ולתצהיר הנתבע, והוא נמנע מהגשת ראיות שהיו עשויות לשפוך אור על אופן קרות התאונה, ולחזק את גרסתו.
3. גם גרסת הנתבע ביחס לאופן קרות התאונה איננה משכנעת. גרסתו בהליך זה אינה תואמת את הגרסה שמסר בהודעתו במשטרה יום לאחר התאונה ולא ניתן הסבר משכנע לסתירה. אף הוא, כמו התובע, לא מסר בחקירתו פרטים מלאים וטובים יותר ביחס לאופן קרות התאונה ונסיבותיה, ונמנע מהגשת ראיות רלבנטיות.
4. תחילה, אציב את המסגרת המשפטית לדיון.

המסגרת המשפטית

1. סעיף 68 לחוק חוזה הביטוח, התשמ"א-1981 מקנה לצד ג' עילת תביעה כנגד המבטחת של המזיק. תשלום התגמולים לצד ג' מותנה בשלושה תנאים: חבות חוקית של המבוטח (הנתבע) כלפי הצד השלישי (התובע), אחריות של המבטח כלפי המבוטח לפי חוזה הביטוח והעדר התנגדות מצדו של המבוטח (אליאס דיני ביטוח (תשס"ט-2009) כרך ב', בעמ' 1158).
2. במקרה שלפנינו, כעולה מהאמור, אין התנגדות של המבוטח לתשלום לתובע, ההיפך הוא הנכון. הבעייתיות נעוצה בשני התנאים הראשונים ונוכח הודאת הנתבע באשמתו לתאונה, בעיקר בתנאי השני. לפי הסיפא לסעיף 68 "טענה שהמבטח יכול לטעון כלפי המבוטח תעמוד לו גם כלפי הצד השלישי". בתוך כך באות גם טענות המבטח לפטור מחבות בשל הפרת חובות המבוטח, כגון הפרת חובת הגילוי, מסירת הצהרה כוזבת אודות מקרה הביטוח או גרימת מקרה הביטוח במתכוון; וטענות הנוגעות לעצם קיומו של הכיסוי הביטוחי, כגון שאין מדובר ב"מקרה ביטוח" או שהעניין נופל בגדרו של סייג לחבות לפי חוזה הביטוח (שם, 1161-1162).
3. כפי שנקבע בע"א 78/04 המגן חברה לביטוח בע"מ נ' שלום גרשון הובלות בע"מ (ניתן ביום 5/10/06), המבוטח יצא ידי חובתו בהוכחת התרחשות האירוע המוגדר, והוא אינו נושא בנטל להוכיח שידו לא הייתה במעל. בית המשפט העליון חזר על הדברים בע"א 10199/09 אוריון נ' המגן חברה לביטוח בע"מ (ניתן ביום 1/4/2012): "... על המבוטח להוכיח תחילה את התרחשות האירוע המוגדר, במקרה זה את התרחשותה של הפריצה, על בסיס נתונים עובדתיים. לאחר מכן על המבטח להוכיח התקיימותם של חריגים לפוליסה, כגון גרימה במכוון של האירוע הביטוחי על ידי המבוטח..". בנוסף הובהר, כי על המבוטח הנטל להוכיח קיומו של קשר סיבתי בין מקרה הביטוח לבין הנזק שנגרם (ס' 19 לפסק הדין) כמו גם את שיעור הנזק (ס' 17 לפסק הדין).
4. צד ג' יונק את זכותו כלפי המבטחת, מזכות המבוטח כלפי המבטחת (ומכוח סעיף 68 לחוק). אין ספק, אפוא, כי במסגרת תביעתו עליו להוכיח תחילה את קרות מקרה הביטוח. רק אם יוכיח התובע את קרות מקרה הביטוח - תאונת הדרכים הנטענת שבה מעורב רכב הנתבע, מיום 27/12/09 - יעבור הנטל אל המבטחת להוכיח את טענותיה לפטור מחבות. צד ג' אינו יכול להסתפק בהוכחת עצם קיומו של הנזק ברכבו כתוצאה מתאונה מוגדרת כלשהי. על מנת להיפרע מהנתבעת, המבטחת של רכב הנתבע, עליו להוכיח את מעורבות רכב הנתבע דווקא באותה תאונה, כחלק מהוכחת מקרה הביטוח.
5. כאמור, אני סבורה שלא עלה בידי התובע להוכיח את קרות מקרה הביטוח וכבר מטעם זה, יש לדחות את תביעתו.

בחינת גרסת התובע

1. תצהירו של התובע נטול פרטים כלשהם ביחס לשעת התאונה, מיקום הפגיעה בשני הרכבים ומנח הרכבים בעת ולאחר התאונה. התובע הסתפק בכך שציין כי נסע ישר ואילו הנתבע התעלם מתמרור עצור וחצה את הצומת, כנראה בבואו לפנות שמאלה. כך הצהיר התובע:

הריני להצהיר בזאת כי נסיבות התאונה היו כדלקמן: נהגתי כאמור ברכבי בעיר ראשון לציון (מערב) באזור התעשייה. נסעתי בכיוון נסיעה ישר, כאשר לי יש זכות קדימה, ולד"ר וייל יאיר תמרור עצור בצומת. הריני להצהיר בזאת כי ד"ר יאיר וייל לא ציית לתמרור עצור שלפניו ושקיים בצומת המחייב אותו לעצור עצירה מוחלטת ולבדוק אם הכביש פנוי, ולא נתן זכות קדימה לרכב שלי, כאשר הוא חוצה את הצומת) כנראה בבואו לפנות שמאלה) ללא כל ציות לתמרור עצור. כתוצאה מאי הציות כאמור לעיל התנגש ברכב שלי, וכך נגרמה התאונה.

1. בשרטוט שערך התובע וצורף לכתב התביעה ולתצהירו, תאר התובע פגיעה בין פינה שמאלית של רכב הנתבע לבין פינה ימנית של רכב התובע, והרכבים בזווית של כ- 90 מעלות. כיוון הנסיעה של הנתבע תואר בחץ ישר ובחץ נוסף לפניה שמאלה, כאחד.
2. הניסיון לקבל מהתובע פרטים נוספים בחקירתו, לא צלח ואף עורר את חמתו של התובע (כפי שניתן לראות מהפרוטוקול). התובע לא זכר, או לא ידע, או לא רצה להשיב על פרטים בסיסיים, עד שנדמה היה כי לא הוא שהיה מעורב בתאונה שהרכב ניזוק בה. כל שידע להשיב, ועל כך חזר שוב ושב, כי לו היתה זכות הקדימה והוא נסע ישר ולרכב הנתבע היה תמרור "עצור" שהנתבע לא ציית לו. בשעת הנסיעה לא ראה את רכב הנתבע קודם להתרחשות התאונה ("...לא ראיתי אותו לפני המכה. עד שהוא נתן לי מכה. במפתיע, נתן את המכה...", עמ' 13 ש' 16-20). התובע לא יודע באיזה מקום נפגע הרכב, איך היו הרכבים בעת התאונה, באיזה מקום בצומת התרחשה התאונה, ובאיזה מהירות נסע.
3. כך, כשהתבקש להסביר מה היה מנח הרכבים בעת התאונה ואיזה חלק ברכבו נפגע, השיב התובע (חרף העובדה שצירף שרטוט כאמור, לכתב התביעה ולתצהיר): "לא יודע" (עמ' 12 ש' 23) ובמקום אחר: "אני לא יודע אם זה פינה אל פינה. אני לא שמאי. נתן לי מכה. איך נתן את המכה, אני לא אסביר. בזמן שנתן לי את המכה, בלמתי חזק. לא יודע כלום. פגע בי, נכנס בי. אני לא יודע אם זה פינה עם פנה. לא יודע אם פגע בי עם המגן הקדמי בצד ימין של הרכב שלי, או פגע עם הצד השמאלי של הרכב שלו בחלק הקדמי של הרכב שלי". לבקשת בית המשפט שינסה להתאמץ ולהיזכר באופן קרות התאונה, השיב: "לא רוצה להתאמץ. לא רוצה להסביר לך. מעבר לזה לא יודע איך הייתה הפגיעה. אני רק יודע שהוא נכנס בי. ברגע שנכנס בי, בלמתי. בשביל זה יש מומחים. אני לא אשקר. זה לא המקצוע שלי, הוא בטוח פגע בי" עמ' 13 ש' 5-8).
4. וכשהתבקש לסמן ע"ג תצלום הצומת היכן בצומת התרחשה התאונה, לא היה בידו לעשות כן. התובע השיב: "פה, יכול להיות פה, או פה. כל הצומת היא מטר וחצי" (עמ' 12 ש' 27-29). ובהמשך, "אמצע הצומת, ברבע של הצומת. במקביל לעצור שלו" (עמ' 13 ש' 11-13).
   
5. לגבי מהירות נסיעתו השיב התובע: "לא זוכר. לא הסתכלתי על מד מטר. לא יכול להגיד. לא בערך, לא בדיוק. אני לא אשקר. שאתה נוסע אתה מסתכל על מד מהירות. אם אתה מסתכל רק על זה צריך לקחת לך את הרישיון" (עמ' 13 ש' 21-23).
   
6. לגבי מצב הרכבים לאחר התאונה השיב: "לא רוצה להסביר לך. לא יודע. הרכב לא עף. קיבל פצצה, קיבל מכה. לא יודע להסביר, אולי מטר פה, 30 ס"מ לפה. לא לקחתי מטר ומדדתי. יש דברים שאני לא יודע. לא מבין. לא צילמתי את זה [..] לא. אני לא יכול לענות לך על זה. זו המצאה. אין בן אדם שעושה תאונה ויגיד איפה הרכב שלו עמד זה שקר. באותו זמן התעצבנתי ולא חשבתי על כלום" (עמ' 13 ש' 24 ואילך).
7. בנוסף, מחקירתו של התובע עלו סתירות מהותיות.
8. תחילה העיד התובע, שהזמין גרר והמתין לו עד שהגיע למקום ("הזמנתי גרר והגרר גרר את האוטו לאשדוד. אני לא נסעתי עם הגרר. הייתי שם שהגרר הגיע". עמ' 10 ש' 15-16). עוד אמר התובע, שהגרר גרר את הרכב לביתו ולא למוסך כיוון שאין לו ביטוח מקיף (שם, 19-28). לשאלה כמה זמן המתין לגרר השיב: "לא בודק זמנים. אני לא טוב בזמנים. זה היה בערך 5 וחצי, 6. בין 5 ל- 6" (עמ' 10 ש' 18). אולם, בהמשך החקירה, לאחר שנשאל אם הנתבע המתין עמו עד לבוא הגרר ולא ידע מה להשיב על כך, שינה גרסתו והעיד כי לא המתין לגרר, אלא גיסו בא לאסוף אותו והוא רק הזמין ושלח את הגרר למקום: "לא זוכר אם המתין. אני זוכר שהמתנתי, באו לאסוף אותי, שלחתי גרר ונתתי לו את הכתובת של המקום, היה שם שלט. מפעל ממול, לקחתי את כתובת. אני זוכר ואמרתי לגרר להגיע לשם, חייגתי לגיסי שיבוא לאסוף, אותי. לא נשארתי הרבה זמן. יש דברים קטנים שאני לא זוכר אותם. את האמת, זה לא מעניין אותי בכלל, לא נכנס לזה" (עמ' 14 ש' 18-21).
9. הטענה שהתובע התקשר לגיסו שבא לקחת אותו ממקום התאונה, לא נזכרת בתצהיר (ראו סעיפים 8-9). גיסו של התובע לא זומן על ידו להעיד ולאשר את גרסתו. גיסו של התובע יכול היה לאשר את דבר קיומה של התאונה ומעורבות שני הרכבים בה, למסור פרטים ביחס למצב הרכבים לאחר התאונה, לגבי הנזק לרכבים בגין אותה תאונה, ולגבי שעת התאונה. כך גם לגבי נהג הגרר. נהג הגרר לא זומן להעיד ואף לא צורפה קבלה/חשבונית בגין שירותיו הנטענים. אין אלא להסיק כי אילו זומנו גיסו של התובע ונהג הגרר לעדות, הייתה עדותם מחזקת את עמדת הנתבעת, ובאי-העדתם יש כדי לפעול לרעת התובע.
10. סתירות התגלו גם בעניין השמאי שהזמין התובע לשום את הנזק לרכבו, וגרסתו של התובע בעניין זה התגלגלה ונבנתה בהתאם לראיות שהוצגו לפניו.
11. חוות דעת שמאי התובע הוגשה לתמיכה בנזק וצורפה לכתב התביעה ולתצהיר. התובע העיד שהשמאי מטעמו הגיע באותו יום לבדוק את הרכב "אני לא יודע את השעה שבא לבדוק את הרכב. אל תתפוס בזמנים. יכול להיות גם 7" (עמ' 10 ש' 12 ואילך). ב"כ הנתבעת שאלה "בדצמבר. היה כבר חשוך". תחילה, אישר זאת התובע ("כן") ומיד נמלך בדעתו והוסיף: "חשוך, מואר. לא יודע, לא זוכר בדיוק" (עמ' 11 ש' 1-2). בהמשך, הוצגו לו תמונות השמאי מטעמו, שברור וניכר מעיון בהן, כי צולמו באור יום. לאחר שב"כ התובע התנגד (התנגדות סרק) לשאלות בעניין זה השיב התובע: "אני חייגתי לשמאי בשש וחצי שבע, אני לא יודע מתי הוא בא". ושוב נשאל: האם השמאי בא באותו יום לבדוק את הרכב, והשיב: "אני חושב שכן, כמעט בטוח שכן. אם צילם את הרכב באותו יום, זה לא אמרתי שכן. לא שאלת את זה. לא חשבת וגם אני לא חשבתי. אם צילם את זה באותו יום, לא אמרתי. יש מצב שבא לבדוק את הרכב אני עונה, אך לא אמרתי שהוא בא לצלם בשעה הזאת". התובע נשאל למה שיבוא השמאי פעמיים והשיב: "שיבוא 10 פעמים", נקטע על ידי בא כוחו ששוב התנגד לשאלה, והמשיך: "אני אומר שחייגתי לשמאי. לא אשקר. לגבי התמונות ביום או בלילה, לא אמרתי שהוא צילם באותו יום". ולמטה משם: "אני חושב שרוב הסיכויים בא באותו יום, אך אני לא יודע אם הוא צילם באותו יום. אני זוכר שהוא בא באותו יום. לא יודע אם צילם. עכשיו אני נזכר, אני זוכר שבאותו יום הוא בא לבדוק את האוטו, ואמר שלא יכול לבדוק אם לא יבוא מכונאי לפתוח את המכסה מנוע, הוא לא ידע להעריך כי היה באמת שעה של ערב, לא יכל להסתכל על המכה, אז הוא חיכה ליום. אפילו חייג בבוקר או משהו כזה ושלחתי אותו לבד לאוטו. הייתי בעבודה. את זה אני זוכר בוודאות והבאתי מכונאי רכב שיפתח לו את מכסה המנוע. מתי צילם, איך צילם הוא יכול להגיד שעה" (עמ' 12 ש' 7-14).
12. גם בעניין זה בחר התובע שלא להעיד את השמאי מטעמו. אי-העדתו פועלת נגד התובע. עדותו של השמאי דרושה הייתה לצורך תמיכה בגרסתו העובדתית של התובע, שלפיה הוזמן והגיע לבדיקת הרכב ביום התאונה, והגיע פעם נוספת למחרת בבוקר כדי לבדוק את הרכב, אחרי שמכונאי פתח את מכסה המנוע, ואז צילם. חוות הדעת עצמה, איננה מתיישבת עם גרסת התובע. רשום בחוות הדעת כי הרכב נבדק ביום 27/12/09 (יום התאונה) בבית המבוטח. לא צוין שם שהרכב נבדק פעמיים. מועד ביצוע הצילומים לא מצוין ע"ג הצילום. למותר לציין, כי גם המכונאי לא זומן ליתן עדות, והגרסה ביחס לבואו של השמאי פעמיים ולזימונו של מכונאי, לא באה אלא בח"נ ואיננה נזכרת בתביעה או בתצהיר.
13. התוצאה מכל האמור לעיל היא, שאינני נותנת אמון בגרסת התובע.
    אם לא די בכך, גם גרסת הנתבע ביחס לאופן קרות התאונה, איננה משכנעת.

בחינת גרסת הנתבע

1. הנתבע, בדומה לתובע, ממעיט בתיאור התרחשות התאונה בתצהירו. כך הצהיר:

"בתאריך 27.12.09 עת נהגתי ברכבי מ.ר 1410551 בא.ת ראשל"צ ביקשתי לפנות שמאלה, בכיוון נסיעתי כפי שהתברר לי בדיעבד היה מוצב תמרור תן זכות קדימה. לא הבחנתי בתמרור ונכנסתי בנסיעה רציפה לצומת. באותה עת הגיע לצומת רכב התובע והרכבים התנגשו".

1. לגרסת הנתבע, לאחר התאונה לא חש בטוב ופנה לחדר המיון בבי"ח קפלן. שם התבקש להביא אישור מהמשטרה על מעורבות בתאונת דרכים על מנת לא לשלם על הבדיקה ומטעם זה, לדבריו, התייצב למחרת היום, 28/12/09, במשטרת רחובות ומסר הודעה, כדלקמן:
2. בתאריך 27/12/09 בשעה 18:30 לערך במקום אזור התעשייה ראשון לציון במהלך נסיעה לכיוון מערב, לא הבחנתי ברכב שלפניי ופגעתי בו (ההדגשה שלי- י.ב). אין נפגעים ואין פצועים. נגשתי לחדר מיון מיוזמתי לצורך בדיקה (נת/3).
3. ניכר לעין כל, שאין התאמה בין מה שמסר הנתבע בהודעתו במשטרה, יום לאחר התאונה, לבין גרסתו בהליך זה. על פי העדות בתחנת המשטרה, פגע הנתבע ברכב שהיה לפניו ואף לא נאמר בהודעה שהנתבע התכוון לפנות שמאלה. מתוארת כאן תאונת חזית (של הסיטרואן) - אחור (של הרכב הנפגע), ולא תאונת חזית מול חזית או חזית (של הסיטרואן) אל צד ימין של הרכב הנפגע.
4. בחקירתו הנגדית ניסה הנתבע לפתור את הסתירה המהותית בין הגרסאות, בכך שלא ייחס חשיבות לדברים שמסר בתחנת המשטרה: "התבקשתי לכתוב בקצרה ולא ייחסתי חשיבות יתרה לאותו תצהיר... התצהיר פה היה קצר ומיידי ולא נתבקשתי לפרט את הנסיבות. כל מטרתו לקבל את האישור כדי לא לשלם לחדר מיון" (עמ' 22 ש' 9-12). ההסבר אינו משכנע בלשון המעטה. מה מנע מהנתבע מלתאר בהודעתו במשטרה את התאונה כפי שתוארה על ידו בהליך כאן ותחת זאת, להתאמץ "להמציא" סיפור אחר? אין כאן עניין של קיצור אל מול תיאור באריכות של אותו אירוע. זוהי גרסה שונה בתכלית (מהגרסה שפורטה בתצהיר הנתבע, שאף היא קצרה). גם אם נעשתה ההודעה במשטרה רק לצורך פטור מתשלום אגרת חדר מיון, אין טעם סביר שלא לספר שם את האמת, ולא הוצג כזה. אני מעדיפה את גרסת הנתבע לתאונה כפי שנזכרת בהודעתו למשטרה, שנמסרה בזמן אמת, בסמוך למועד התרחשות התאונה בה היה מעורב (שייתכן שהינה תאונה אחרת עם רכב אחר), ומתיישבת יותר עם הנזקים לרכבו של הנתבע. כפי שעולה מתמונות הנזק לרכב הנתבע וכפי שהבהיר מומחה הנתבעת, שחוות דעתו מקובלת עלי (כפי שיבואר להלן), הנזק במכסה המנוע לרכבו של הנתבע, סיטרואן שנת 2003, מתאים לתאונה עם מאפיינים של "הנפת יעה" בתאונת חזית-אחור קלאסית עם רכב גבוה יותר (ס' 4.1).
5. בנוסף, לא עלה בידי הנתבע ליתן הסבר לאופי הנזקים ומיקום הפגיעות ברכבים ולסתירות בגרסאות שונות שלו לעניין זה.
6. הנתבע שלח למבטחת הודעה על התאונה ביום 10/1/10 (נת/5). לפי התיאור שם: "נסעתי ברחוב שפורר, פניתי שמאלה לרחוב יוסף ספיר, לא הבחנתי ברכב שהגיח מולי ופגעתי בו". בתיבת תאור הנזק בטופס ציין: "כל החזית והצד השמאלי של הרכב נפגעו, נזילות של שמן ומים, נפתחו כריות אוויר, לדברי השמאי הרכב מושבת". על גבי טופס ההודעה משרטט הנתבע את מיקום הרכבים והתאונה בצומת, ועל תמונת כלי רכב שבטופס סימן, באמצעות הקפת בעיגול, שרכבו נפגע בחלק הקדמי השמאלי וקדמת הצד השמאלי של רכבו (אזור פינה שמאלית קדמית). כך אישר גם בח"נ ("אני הייתי ממש באמצע הצומת. הפגיעה שלי בדופן הימנית, אמצע שלי עם צד ימין של הג'יפ. אצלי זה היה יותר צד שמאל". עמ' 22 ש' 30-31).
7. ברם מן התמונות המצורפות לתיק שצולמו על ידי השמאי מטעם הנתבעת עולה דווקא שמוקד הפגיעה הינו בחלקו הקדמי הימני של רכב הנתבע, ולא השמאלי. אף כי קיימת פגיעה רוחבית במגן הקדמי, ניכר כי מצד ימין הפגיעה חזקה יותר, הפנס הימני כלל לא קיים בעוד שהפנס השמאלי עומד על תלו ומונח במקומו (ראו למשל נת/4(1)-(2)). לאחר שעומת עם התמונות שצילם השמאי מטעם הנתבעת המוכיחות כאמור, שצדו הימני של הרכב נפגע, תלה הנתבע את הסתירות בזמן שחלף מאז האירוע, כשנתיים ימים, "אני לא זוכר, עברו מעל שנתיים, אם ננסה בדקויות לבלבל אותי, זה לא לעניין הדבר האחרון שמעניין אותי איך הרכב היה ממוקם". "אני רוצה לציין ואני חוזר על עצמי, באותו רגע לא עניין אותי מיקום הרכב והזווית שלו, כולי רעדתי והייתי בלחץ מתוקף היותי מעורב בתאונת דרכים לא קלה. דרישתו של אדוני היום לאחר שנתיים שאזכור במדויק את זווית הכיוון הרכב לדעתי בקשה מוגזמת" (עמ' 22 ש' 33- עמ' 23 ש' 1 ובעמ' 33 ש' 7-9). ההסבר אינו רלבנטי ואיננו משכנע. הסתירה לעניין אופן קרות התאונה קיימת כבר במסמכים שנערכו קרוב לאירוע (ההודעה במשטרה שניתנה למחרת התאונה (28/12/09), לעומת טופס ההודעה על התאונה לחברת הביטוח מיום 10/1/2010) ולא בין המסמכים לבין חקירתו של הנתבע. כך גם בעניין מיקום הנזקים ברכב הנתבע. אי ההתאמה קיימת כבר בראשית הדרך, שכן בהודעה לחברת הביטוח סימן הנתבע שרכבו נפגע בפינה השמאלית בעוד שצילומי הנזק אומרים כאמור, אחרת.
8. גם הנתבע נמנע מלהזמין עדים ולהגיש ראיות כדי לאשש את דבר קיומה של התאונה בין שני הרכבים ונסיבותיה. לפי עדותו, מייד לאחר התאונה, הזמין הנתבע גרר שגרר את הרכב למוסך ("מיד לאחר התאונה, סדר גודל של חצי שעה לכל היותר, גררתי באמצעות גרר את הרכב למוסך בקרבת מקום". עמ' 23 ש' 28-30). הנתבע לא הגיש חשבונית ו/או קבלה מתאימה או עדות של הגורר ביחס למה שראו עיניו. כמו כן, הנתבע לא הגיש תעודת חדר מיון, שגם בה סביר להניח שניתן היה למצוא פרטים ביחס לתאונה, כגון שעת התאונה ואופן הפגיעה ברכבו. מאי הגשתם של המסמכים הללו יש להסיק כי לו הוגשו, היה בהם כדי לאשש את עמדת הנתבעת.
   

סיכום ביניים

1. מכל האמור לעיל עולה, כי גרסת התובע וגרסת הנתבע אינן מהימנות. שני הנהגים לא ידעו לתאר כיצד התרחשה התאונה, את מיקום הפגיעה בצומת והיכן נפגעו כלי הרכב. שניהם טוענים, כי הזמן השכיח מהם את הפרטים, לא נתנו הסבר משכנע לסתירות שנמצאו בגרסאותיהם ולא המציאו ראיות אחרות שהיה ביכולתן לבאר את נסיבות התאונה ולתמוך בגרסתם.
2. התובע נמנע מלהעיד את הגורר שגרר לפי הטענה את הרכב סמוך לאחר התאונה ממקום התאונה לביתו של התובע, או להגיש פלט שיחות טלפון רלבנטי וחשבונית/קבלה על קבלת שירותי הגרירה או כל ראיה רלבנטית אחרת. התובע נמנע מלהעיד את השמאי מטעמו, שלגרסתו הוזמן על ידו ובדק את הרכב, כבר ביום התאונה לאחר שהרכב נגרר לביתו של התובע והגיע פעם נוספת לצלם, למחרת. התובע נמנע מלהעיד את מכונאי הרכב, שלגרסתו הוזמן על ידו למחרת יום התאונה כדי לפתוח את מכסה המנוע לבקשת השמאי; ונמנע מלהעיד את גיסו, שלגרסתו, אסף אותו ממקום התאונה. הנתבע לא המציא את דו"ח הבדיקה בחדר המיון ונמנע מלהעיד את הגורר. אי-העדתם של העדים ואי-המצאת המסמכים, נזקפת לרעת התובע והנתבע ותומכת בטענת המבטחת, שלפיה התאונה הנטענת לא אירעה כלל או שלא אירעה באופן שהנהגים טוענים שאירעה.
3. אוסיף על כך, שהנתבע בעצמו לא הגיש תביעה כנגד המבטחת (יש לציין כי בחומר הראיות שהוגש אף אין דרישה שהגיש למבטחת לתשלום לתגמולי ביטוח לפי הפוליסה, אף שבתצהיר הנתבע נטען בכלליות שפנה למבטחת ונדחה, ס' 3). שיתוף הפעולה בין הנתבע לבין ב"כ התובע בהגשת תביעה זו, אינו עניין שבשגרה. עובר להגשת התביעה ולתצהירו שלח הנתבע לב"כ התובע דוא"ל מיום 30/4/10 בו הוא מודה באחריותו לתאונה ומאשר לאחרון להכין מטעמו מעין תצהיר שעליו יחתום הנתבע, ברוח זו של הדברים (נספח ד' לתצהיר התובע).
4. הנהגים המעורבים בתאונה לא הזמינו משטרה, חרף עוצמת ההתנגשות שנלמדת מהנזקים הנטענים, פתיחת כריות האוויר בסיטרואן (ראו צילומי רכב הסיטרואן במוצג נ/6 וציון פרט זה בהודעת הנתבע לחברת הביטוח, נ/4) ותיאור התאונה על ידי הנתבע "כולי רעדתי והייתי בלחץ מתוקף היותי מעורב בתאונת דרכים לא קלה", שהלך מיוזמתו לחדר המיון (עמ' 23).
5. התובע לא הוכיח, אפוא, את עצם קרות מקרה הביטוח. התובע לא הוכיח שהתאונה התרחשה כנטען על ידו ובאופן שרכבו נפגע מרכב הנתבע.

חוות דעת המומחים

1. ברי כי בנסיבות כאמור, כאשר המסד העובדתי שבבסיס התביעה לא הוכח, דהיינו: לא הוכח עצם קיומה של התאונה הנטענת בין הרכבים, חוו"ד בוחן תנועה מטעם התובע, שמטרתה להוכיח כי תאונה כפי שטוענים הנהגים שהתרחשה, יכולה להצמיח את הנזקים כפי שאירעו בפועל - איננה יכולה להפוך את הקערה על פיה ולהביא לקבלת התביעה. די באי-הוכחת התרחשותה של התאונה, כדי להביא לדחיית התביעה. יחד עם זאת, משחוות הדעת עשויה לשמש גם בבחינת השאלה אם התקיימה התאונה כפי שטוענים הנהגים והדברים שזורים זה בזה במידה כזו או אחרת, וכיוון שהצדדים הקדישו לסוגיה זו חלק ניכר מזמן ניהול ההוכחות והסיכומים, אתייחס גם לחוות הדעת מטעם הצדדים. אני סבורה, כי בחינת חוו"ד המומחים אף היא, איננה תומכת בגרסאות התובע והנתבע.
2. שני הצדדים הגישו חוו"ד מומחים של בוחני תנועה, חוו"ד מר וולמרק מטעם התובע מיום 17/11/11 וחוו"ד מר מליחי מיום 9/8/10, מטעם הנתבעת. שניהם חיוו דעתם על בסיס הצילומים ומבלי לבדוק את כלי הרכב שנפגעו בתאונה. המומחה מטעם הנתבעת פגש את הנתבע בצומת בה קרתה התאונה. בשל מאסרו, נבצר מהתובע מלהגיע לפגישה עם מומחה הנתבעת והם שוחחו טלפונית. מומחה התובע לא נפגש עם הנהגים. לדבריו, סייר בצומת ואף צילם אותה, אף שלא צירף את תמונות הצומת לחוות דעתו.
3. לדעת מומחה הנתבעת, הנזקים ברכבו של הנתבע, מתאימים למפגש כלי רכב בתאונת חזית-אחור קלאסית: "מעיכת לחץ וחבטה בקדמת מכסה המנוע בכל רוחבו עד קצוות הכנפיים הקדמיות עם הטבעה מובהקת של כניסה מתחת לרכב גבוה מעט ממנו עפ"י מאפיינים של 'הנפת יעה' בתאונת חזית אחור קלאסית". כזכור, בהודעה במשטרה דיווח הנתבע שפגע ברכב שלפניו מאחור.
4. בנוסף, שלל את גרסת הנהגים לתאונה (הגרסה בהליך זה). "הצבת כלי הרכב עפ"י הנזקים במוקדי המגע מלמדת שאין אף לא נקודת התאמה אחת המתיישבת עם הגיאומטריה של הצומת וזוית המגע האפשרית, גם לא עם מימדים של גובה" ובנוסף, "אין אף לא נקודת התאמה אפשרית אחת בהטבעה אופיינית של מגע התנגשות בין הג'יפ לסיטרואן". בסיכומו של דבר, ציין: "בחקירה ובשחזור התאונה לא מצאתי אף לא נקודת התאמה אחת בין נזקי החזית של הסיטרואן לנזקי חזית ימין הג'יפ המתיישבת עם הגרסאות שמסרו הנהגים".
5. לדעת מומחה התובע, שעה שהנתבע נכנס לצומת במטרה לפנות שמאלה "הפגיעה בפינה קדמית ימנית ובדופן ימין של רכב ב.מ.וו מתאימה לאופן הגעת רכב הסיטרואן לנקודת האמפקט". "מיקום הנזק (ברכב ב.מ.וו - י.ב) הינו בחלק חזק מאד, מדובר בפינת רכב ובגלגל קדמי ימני, הפגיעה בכנף ימני ובמכסה המנוע נוצר עקב בלימה ועיוות הכנף, כתוצאה מפגיעה בפח משקפיים קדמי ימני ובקורת רוחב מאחורי הפגוש". "הנזק בחזית רכב הסיטרואן מתאים לפגיעה בפינה קדמית ימנית של ב.מ.וו, הרי ניתן לראות את העיוות בקורת הרוחב מאחור פגוש קדמי, המתאים למגע עם אזור גלגל קדמי ימני של ב.מ.וו, כמו כן עיוות מכסה המנוע הינו ממגע עם גובה הפגוש הקדמי ופינת הכנף הקדמי". "קיימת התאמה בין גובה חזית רכב הסיטרואן לבין חזית רכב הב.מ.וו. הפרש הגובה בין חזית רכב ב.מ.וו לחזית רכב סיטרואן הינה 6 ס"מ אין ספק כי ברגע האימפקט הפרש הגובה יכול להתבטל כתוצאה מהבלימה של נהג רכב ב.מ.וו וכתוצאה מבלימה חזית הרכב תרד למטה וההפרש יהיה זניח לחלוטין ואף יהיה גובה זהה, מכאן עיוותי פח אשר נראים בחזית ימין של רכב ב.מ.וו יכולים להיגרם בתאונה הנ"ל, לכך לא התייחס מליחי עזריה בחוו"ד".
6. לדעתו של מומחה התובע, קיימת התאמה בין הנזקים לבין גרסאות הנהגים, וקביעתו של המומחה מליחי מתבססת על העבר הפלילי של התובע, שמוביל אותו, ללא הצדקה, שלא להאמין לגרסתו ולמסקנתו שראוי שהתאונה תחקר ע"י המשטרה.
7. בחקירתו, מומחה התובע חזר על עמדתו שהנזקים שנגרמו תואמים לגרסת הצדדים ואילו מומחה הנתבעת עמד על דעתו, שהתאונה הנטענת לא התרחשה או שאולי שהתרחשה בנסיבות אחרות, אך לא כפי שגורסים הנהגים.
8. אני מעדיפה את חוות דעתו של מומחה הנתבעת על פני זו של מומחה התובע, שכן היא מתיישבת יותר עם הנזקים לרכבים המעורבים ומתיישבת עם גרסתו של הנתבע במשטרה, שנאמנה עליי [דהיינו: נזק שנגרם בתאונת חזית (רכב הנתבע) - אחור (הרכב הנפגע)]. מעיון בתמונות הנזק לסיטרואן, רואים בבירור נזק רוחבי, קו כיפוף ישר רציף לרוחב מכסה המנוע (בקדמת המכסה שקרובה למגן הקדמי) ובמרחק שווה או דומה מקצה המכסה לכל אורך הדרך, וכיפוף נוסף כאמור, שנוצר עקב התרוממות מכסה המנוע, בקטע מכסה המנוע שקרוב לשמשת הרכב. נזק זה אינו מתיישב עם תאונת חזית (נתבע) - צד (תובע) בזווית של כ- 90 מעלות או עם תאונת חזית (נתבע)- פינה קדמית ימנית של רכב התובע בזווית שגדולה מכך, שמתקיימת בהנחה שהנתבע היטה את רכבו לפניה שמאלה. חוות דעתו של מומחה התובע לא משכנעת בעניין זה ("עיוות מכסה המנוע הינו ממגע עם גובה הפגוש הקדמי ופינת הכנף קדמי ימני", עמ' 5 ס' ה לחוות הדעת), שכן אין בה הסבר לנזק הרציף לרוחב כל מכסה המנוע מקצה אל קצה, כאמור לעיל. גם תשובתו של מומחה התובע בח"נ, שאינה זהה להסבר שנתן בחווה"ד, לא הניחה את דעתי ("החלק בפינה של הב.מ.וו זה חלק חזק. יש בטנת כנף פנימית וזה יוצר את המכה. אפשר לראות בקורת חזית של הסיטרואן באיזור של הגלגל נוצר שקע", עמ' 27 ש' 1-4). דברים אלה מהווים, אולי, הסבר אפשרי לשקע בקורת החזית של הסיטרואן, שסומן במוצג נת/4(2), אך אין בהם הסבר לנזקים הרציפים והרוחביים במכסה המנוע, שלגביהם נשאל.
9. עוד אציין, כי שני המומחים מסכימים שבין חזית הב.מ.וו לחזית הסיטרואן יש הפרשי גובה. גם מומחה הנתבעת הסכים, כי הפרשים אלה יכולים להתבטל אם התאונה התרחשה כשרכב הב.מ.וו בולם (סביר להניח, שעל מנת שיבוטל הפער, נדרש שהסיטרואן לא יבלום גם כן, שאחרת פערי הגובה ישמרו, אם כי לעניין זה לא התייחסו המומחים). אלא שבכתב התביעה ובתצהיר התובע לא נזכרת כל בלימה. בחקירתו הנגדית אף ציין התובע שלא ראה את רכב הנתבע אלא עד שקיבל מכה. הוא לא הבחין בו לפני כן (לשאלה מתי הבחין בנתבע לראשונה השיב: "אחרי שקיבלתי את המכה. לא הסתכלתי לצדדים. אני לא מסתכל לצדדים. לא ראיתי אותו לפני המכה. עד שהוא נתן לי מכה. במפתיע, נתן את המכה.." עמ' 13 ש' 16-20). התובע העיד עוד, כי כשקיבל את המכה בלם, ולא לפני כן ("נסעתי, ברגע שקיבלתי את המכה, לחצתי ברקס חזק. איך שקיבלתי את המכה בלמתי חזק", עמ' 12 ש' 20). בא כוחו ניסה, ללא הצלחה, בחקירה חוזרת מכוונת, לצייר תמונה כאילו קודם התובע בלם ולאחר מכן, הייתה התאונה. אך הדבר לא צלח בידו, שכן תשובות התובע סתרו האחת את השניה ("אחרי שנכנס בי, בלמתי. בזמן שנכנס בי בלמתי". לאחר מכן אישר התובע, כי קודם הייתה הבלימה ואחר כך התאונה, ולבסוף חזר וציין, כי לפני ההתנגשות, לא הבחין ברכב הנתבע. ראו עמ' 19-20 לפרוטוקול).
   
10. כיוון שקבעתי שהתובע לא הוכיח את קרות התאונה, מתייתר הצורך לדון בנזקי רכב התובע.

סוף דבר

1. עולה מהמקובץ, כי לא עלה בידי התובע להוכיח את קרות מקרה הביטוח. התובע לא הוכיח את גרסתו. למעט העובדה שרכבו של התובע נפגע, לא הוכח שהפגיעה נגרמה בתאונה הנטענת. לא הוכח שהתאונה הנטענת אירעה, לא הוכח שהנזק לרכב התובע נגרם בשל תאונה שמעורב בה רכב הנתבע, ולא הוכח שהנזק נגרם בתאונה שהתרחשה באופן שטוען לו התובע. התביעה, אפוא, נדחית.
   אני מחייבת את התובעים, יחד ולחוד, לשלם לנתבעת 1 הוצאות המומחה מטעמה לפי קבלה (עריכת חוו"ד ומתן עדות), בצירוף שכ"ט עו"ד בסך של 13,000 ₪ (לפי התיקון לתקסד"א, אין להוסיף על סכום זה מע"מ).
2. עוד יש לציין, למען הסדר הטוב, כי הנתבע הגיש בקשה למתן היתר להגשת הודעה לצד ג' כנגד המבטחת, הנתבעת 1 (בקשה מס' 6 מיום 26/12/10). בקשתו אושרה (החלטת כב' הרשמת מיום 5/1/11 כב' הרשמת וקסמן), אולם ההודעה לצד ג' לא הוגשה. לא שולמה אגרה כנדרש, לא הוגש כתב הגנה להודעה לצד ג', והצדדים לא התייחסו להודעה זו בהגשת הראיות, ניהול ההוכחות ובסיכומים. בכל מקרה, במצב דברים זה וככל שדרוש, ההודעה לצד ג' נדחית ללא צו להוצאות.

המזכירות תדוור לב"כ הצדדים

ניתן היום, יא' כסלו תשע"ג, 25 נובמבר 2012, בהעדר הצדדים.