1. הצדדים ופתח דבר

התובעת והנתבעת שכנגד (להלן – כתר) הפעילה בתקופה הרלוונטית חנות ובר מסעדה (להלן – החנות) במתחם עין בוקק שבים המלח. הנתבעת והתובעת שכנגד (להלן – אורגד) ניהלה והפעילה באותה תקופה מסעדת מזון מהיר של רשת ברגר קינג בשכנות לחנות (להלן – המסעדה).

החנות והמסעדה חלקו מונה חשמל משותף. הצדדים הסכימו ביניהן, כי יתחלקו בהוצאות החשמל המשותפות וכן ביתר הוצאות האחזקה, לרבות: ניקיון, מים, שמירה ותיקונים שוטפים.

מונחות בפני עתה שלוש תביעות של כתר וכן שתי תביעות שכנגד של אורגד
(ת"א 12436-05-09 ות"א 27397-10-11). התביעות והתביעות שכנגד נוגעות למערכת היחסים בין הצדדים ולאופן ההתחשבנות וקביעת סכום התשלום, המוטל על כל אחד מן הצדדים.

2. טענות כתר

הצדדים הסכימו– בע"פ - כי יחלקו ביניהם שווה בשווה, את הוצאות החשמל והאחזקה. למרות ההסכמה, לא שילמה אורגד את חלקה בהוצאות. כתר נאלצה לשאת במלוא ההוצאות השוטפות ובמרבית חשבונות החשמל.

ביום 26.10.08 נחתם בין הצדדים הסכם, שעיגן את ההסכמות אליהן הגיעו הצדדים בע"פ (להלן – ההסכם). בהסכם נקבע, כי מוני החשמל יופרדו, ועלות הפרדת המונים תתחלק בין הצדדים באופן שווה. לאחר הפרדת המונה תישא כתר ב-60% מהוצאות האחזקה, שמעבר להוצאות החשמל, ואילו אורגד תישא ב-40% הנותרים.

עד לחודש ינואר 2010 לא הופרדו מוני החשמל וזאת עקב מחדליה של אורגד. זאת ועוד, אורגד נמנעה מלשלם את חלקה בהוצאות האחזקה.

כתר מכחישה את טענות אורגד בכתב התביעה שכנגד, כפי שיפורטו להלן. כתר טוענת, כי הפסקות החשמל נבעו מהפסקות יזומות של חברת החשמל באזור. זאת ועוד, מכירת מוצרי מזון ע"י כתר מבוצעת בהתאם למוסכם עם אורגד בהסכם.

2.1 בת"א 12436-05-09 עותרת כתר לחייב את אורגד בגין חלקה בהוצאות בעבור התקופה שמשנת 2007 – עת שכרו הצדדים את החנות ואת המסעדה, ועד ליום 1.5.09. כתר טוענת, כי עפ"י נתוני הנהלת החשבונות מטעמה, נשאה כתר בתשלומי חשמל והוצאות, בסך כולל של 699,749 ₪. לעומת זאת, אורגד שילמה בגין הוצאות החשמל והאחזקה סך של 299,892 ₪ בלבד. לפיכך, כתר עותרת לחייב את אורגד סך של 215,655 ₪ בגין יתרת חובה של אורגד לפי ההסכם וכן בסך של 20,000 ₪ בגין הפסד זמן, מאמצים, טרחה ועגמת נפש. סך גובה התביעה בת"א 12436-05-09 עומד על סך כולל של 235,655 ₪.

2.2 בת"א 46710-05-10 עותרת כתר לחייב את אורגד בגין חלקה בהוצאות בגין התקופה שמיום 1.5.09 ועד ליום 30.5.10, בסך 306,510 ₪. כן עותרת כתר לחייב את אורגד בסך של 20,000 ₪ נוספים בגין הפסד זמן, מאמצים, טרחה ועגמת נפש. סכום התביעה בת"א 46710-05-10 עומד על סך כולל של 326,510 ₪.

2.3 בת"א 27397-10-11 עותרת כתר לחייב את אורגד בגין חלקה בהוצאות בגין התקופה שבין 1.6.10 ועד מועד הגשת התביעה, 25.10.2011, בסך של 180,328 ₪. כן עותרת כתר לחייב את אורגד בסך של 20,000 ₪ נוספים בגין הפסד זמן, מאמצים, טרחה ועגמת נפש. סכום התביעה בת"א 27397-10-11 עומד על סך כולל של 200,328 ₪.

3. טענות אורגד

במשך תקופה ארוכה שילמה אורגד את חשבונות החשמל, גם עבור החנות, ואילו כתר סירבה לשלם את חלקה בהוצאות. מנגד, כתר דרשה לזכותה סכומים – שלטענתה - הוציאה בגין הנכסים. דרישה זו לא נתמכה בקבלות ובחשבוניות, וזאת בניגוד להוראות ההסכם.

מאז שנחתם ההסכם הגדילה כתר את שטח החנות בצורה משמעותית. ממילא אופן חלוקת התשלומים, שנקבע בהסכם, לא מתאים למצב העובדתי, שנוצר לאחר חתימת ההסכם.

כתר מפרה את התחייבויותיה לפי ההסכם, ומוכרת בחנות מנות שניצל ועוף בלחמניות – מוצרים מתחרים למוצרים, הנמכרים במסעדה.

לוח החשמל המשותף נמצא בתוך החנות ובשליטתה של כתר. כתר מנצלת לרעה את שליטתה בלוח החשמל ומחבלת בעבודתה של אורגד. כתר נוהגת להחשיך את המסעדה במיוחד, כאשר מגיעים למסעדה לקוחות. כתר גם הציבה מקררים ומכשולים בכניסה למסעדה, על מנת למנוע את הכניסה אליה. כך גם נהגה כתר לנתק את אספקת המים למסעדה וכן להפריע לאספקת סחורה למסעדה.

מחמת התנכלויותיה של כתר, פחתו מכירותיה של אורגד ונגרמו לה נזקים כבדים.

הסכמתה של אורגד לשאת במחצית הוצאות האחזקה הותנתה בכך שפעילותה של אורגד לא תופרע ואספקת החשמל אליה לא תנותק. אורגד מאשרת כי סירבה לשלם חלק מחשבונות החשמל בשל החבלות החוזרות ונשנות של כתר בהפעלת המסעדה.

לנוכח הפרות ההסכם המפורטות לעיל, שלחה אורגד הודעה לכתר, ובה הודיעה על ביטול ההסכם.

אורגד עזבה את המסעדה ביולי 2011, ואז הסתיימו היחסים בין הצדדים.

3.1 בת"א 12436-05-09 עותרת אורגד לחייב את כתר בפיצוי בגין הנזקים שגרמה בהתנהלותה המתוארת לעיל: סך של 91,000 ₪ בגין הפסדי רווח וסך של 400,000 ₪ בגין פגיעה במוניטין. סכום התביעה שכנגד בת"א 12436-05-09 הוא 491,000 ₪.

3.2 בת"א 27397-10-11 עותרת אורגד - בתביעה שכנגד - לחייב את כתר בתשלום סך של 163,166 ₪ בגין תשלומי חשמל, ששילמה אורגד ביתר, לאחר שכתר הגדילה את שטח החנות.

4. דיון והכרעה

4.1 ההסכם והפרתו

הצדדים מאשרים, כי ההסכם שנחתם ביום 26.10.08 משקף את הסכמות הצדדים ביחס לחלוקת תשלומי החשמל והנשיאה בהוצאות השוטפות. אין חולק, כי האמור בהסכם מעגן הסכמות קודמות אליהן הגיעו הצדדים בעל פה. לעניין זה ראה האמור בסעיף 7 לתצהיר עדותו של מר חזי קדם, בעלים של כתר (להלן – מר קדם). כן ראה האמור בסעיף 13 לכתב ההגנה של אורגד בת"א 12436-05-09.

בהסכם נאמר (צורף כנספח א לתצהיר עדותו של מר קדם):

"א. יש להפריד בין מוני החשמל של כל אחד מן הצדדים בהקדם האפשרי.

ב. עד להפרדת מוני החשמל, הצדדים יתחלקו שווה בשווה בהוצאות, כפי שהוסכם בעבר. הוצאות אלו כוללות: שמירה והוצאות אחזקת שירותים במבנה: מים, חשמל, עירייה, טואלט, עובדים וכו', בכפוף להצגת חשבוניות מפורטות.

ג. מרגע הפרדת מוני החשמל ההוצאות יתחלקו 40% בורגר קינג ו-60% כתר דוד גאלרי.

ד. חל איסור על כתר דויד למכור המבורגר בלחמניה, שניצל בלחמניה ועוף בלחמניה. אולם כתר דויד לא תהייה מוגבלת במכירת מוצרי מזון אחרים".

מן האמור בהסכם עולה, כי בנוגע לתקופה הרלוונטית עד להפרדת מוני החשמל, שבוצעה בחודש ינואר 2010, כפי שהעיד מר קדם בסעיף 8 לתצהיר עדותו, הסכימו הצדדים, שהוצאות החשמל והאחזקה השוטפת יתחלקו ביניהם בחלקים שווים.

כתר עותרת לאכיפת ההסכם וחיוב אורגד בהתחייבויותיה על פיו. אורגד טוענת, כי כתר הפרה את ההסכם שעה שניתקה את זרם החשמל למסעדה, הציבה מכשולים כדי למנוע כניסה למסעדה ומכרה מוצרים מתחרים בניגוד להסכמות. בעקבות הפרת ההסכם ע"י כתר, ביטלה אורגד את ההסכם ולא המשיכה לעמוד בהתחייבויותיה על פיו. לעניין זה ראה האמור בסעיף 16 לתצהיר עדותו של מר יובל אורגד, מנהל באורגד (להלן – מר אורגד). אורגד ממשיכה וטוענת, כי משבוטל ההסכם מחמת הפרתו, אין כתר זכאית לעתור לאכיפתו וליהנות מפרותיו.

גם אם ההסכם בוטל כדין על ידי אורגד, וגם אם הוכחו טענות אורגד בדבר הפרת ההסכם על ידי כתר, הרי שעל כל אחד מן הצדדים היה לשאת בהוצאותיו, וזאת בהעדר כל הסכמה אחרת. אכן בהסכם נקבע אופן חלוקת ההוצאות, אך גם אם חלוקה זו אינה תקפה, עדין יש לצאת מנקודת הנחה, וזאת בהעדר כל ראיה אחרת, שעל ההוצאות להתחלק בחלקים שווים בין הצדדים. לא הובאה כל ראיה, שהחנות היתה גדולה מהמסעדה וכי גם הוצאותיה היו גדולות יותר. לכן, ומבלי לקבוע מסמרות בכל הנוגע לטענות הצדדים בדבר הפרת ההסכם או אי הפרתו וכן בדבר קבלת הודעת ביטול או אי קבלתה, על הצדדים לשאת בחלקים שווים ביניהם.

נראה, כי ניתן לבסס חלוקה זו, בהעדר כל הוכחה אחרת, על הוראות סעיף 56 ביחד עם הוראות סעיף 61(ב) לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג – 1973.

זאת כל עוד לא תוכיח אורגד את טענות הקיזוז הנטענות על ידה, הן טענות קיזוז הנובעות מתשלומים, שביצעה אורגד, והן טענות קיזוז הנובעות מנזקים שנגרמו לאורגד.

בת"א 27397-10-11 טוענת אורגד, כי לאחר הפרדת מוני החשמל התברר לאורגד, שצריכת החשמל הממוצעת שלה עומדת על כ- 5,000 ₪ בחודש, סכום אשר נמוך באופן משמעותי מהסכום אותו חויבה אורגד לשלם לכתר (ראה סעיפים 7-12 לתצהיר עדותו של מר אורגד). אורגד עותרת לחייב את כתר באותם תשלומים בהם נשאה אורגד ביתר.

יצוין, כי בסעיף 7 לתצהיר עדותו הפנה מר אורגד לפירוט חשבונות חשמל רלוונטיים לביסוס טענתו - חשבונות אלו לא צורפו לתצהיר העדות ולא הוצגו בפני.

לתצהיר עדותו של מר אורגד צורפה חוות דעת של מהנדס החשמל אינג' מורן ברנרד. אינג' מורן לא התייצב למתן עדות וחוות דעתו הוצאה מהתיק (ראה החלטתי מיום 28.5.14).

בנסיבות אלו, בשעה שטענות אורגד עומדת בסתירה מוחלטת לאמור בהסכם ומשאורגד לא תמכה טענותיה ביחס לצריכת החשמל "האמיתית" בראיות - לא נותר אלא לדחות טענות אלו, ולשוב על הקביעה, כי בהעדר כל ראיה לסתור, על הצדדים לשאת בהוצאות בחלקים שווים ביניהם.

4.1.1 תשלום חלקה של אורגד בתשלומי החשמל וההוצאות השוטפות

בכל שלוש התביעות טוענת כתר, כי אורגד לא נשאה בחלקה בתשלומי החשמל וההוצאות השוטפות, כפי שהתחייבה בהסכם. בכל אחת משלוש התביעות הציגה כתר חישוב של ההוצאות בהם נשאה וכן צרפה חשבונות וחשבוניות התומכות בכך.

אורגד – ככלל – איננה מכחישה את הטענה, ולפיה לא שילמה את מלוא חלקה בהוצאות ובחשבונות החשמל. כמו כן לא מכחישה אורגד את גובה החוב הנטען ע"י כתר בהכחשה של ממש, תוך הצגת חישוב נגדי מטעמה. אורגד טוענת, כי כתר הפרה את ההסכם, ועל כן לא יכולה לעתור לאכיפתו. אמנם, לגבי חלק מחשבונות החשמל טוענת אורגד, כי שילמה אותם בעצמה, תוך שכתר איננה משתתפת בתשלום אותם חשבונות. מדובר על מספר מצומצם של חשבונות חשמל, בגין תקופה מוגבלת וקצרה. לטענה זו נתייחס בהמשך.

כללו של דבר, אורגד לא מכחישה, כי לא עמדה במלוא התחייבויותיה על פי ההסכם, וכי לא שילמה מחצית מעלויות החשמל וההוצאות השוטפות המשותפות.

4.1.2 ניתוק זרם החשמל למסעדה

בסעיף 18 לתצהיר עדותו של מר אורגד בת"א 12436-05-09, מפורטים התאריכים בהם ניתקה כתר – לטענת אורגד – את זרם החשמל במסעדה. אורגד תמכה את טענותיה, ולפיהן הפסקות החשמל בוצעו בכוונה תחילה ע"י כתר ובמטרה להתנכל לאורגד, במכתב מטעם מנהל התחזוקה של אורגד, שטכנאי מטעמו בדק את רשת החשמל ומצא אותה תקינה (ראה נספח ד לתצהיר עדותו של מר אורגד). אורגד נמנעה מלזמן את אותו מנהל תחזוקה לעדות. גם הטכנאי, שעפ"י הנטען במכתב ביצע את הבדיקה, לא הוזמן לעדות. סבורני, כי בנסיבות אלו אין שום ערך ראייתי למכתב זה, כאשר לא הוזמן איש מהנוגעים בדבר להעיד על אמיתות האמור במכתב. זאת ועוד, גם אילו כל הנאמר במכתב היה מוכח, עדין אין בכך כדי להעיד על ניתוק מכוון של זרם החשמל על ידי כתר. תקינותה של מערכת החשמל במסעדה איננה מלמדת דבר.

מטעמה של אורגד נמסר תצהיר של מר גל סוטר - מי שניהל את המסעדה מטעם אורגד (להלן – מר סוטר). מר סוטר לא התייצב למתן עדות, ועל כן הוצא תצהירו מהתיק, כאמור בהחלטתי מיום 28.5.14.

מצהיר נוסף מטעמה של אורגד היה מר יורם כהן, מי שעבד בתקופה הרלוונטית כשף בחנות של כתר (להלן – מר כהן). מר כהן מסר בתצהירו, כי מנהלי החנות הורו לו, באופן מפורש, "כי בכל עת שלמסעדת הברגר קינג הסמוכה ישנו לחץ עבודה ... יורידו העובדים את מתג החשמל אצל מסעדת הברגר קינג פעם אחר פעם, כך שמסעדת הברגר קינג לא תוכל לספק את המנות כמבוקש" (ראה סעיף 2 לתצהיר עדותו של מר כהן). בעדותו בפני טען מר כהן, כי מעולם לא חתם על תצהיר העדות הנ"ל, ושהאמור בסעיף 2 לא נכון (ראה עמ' 31 לפרוטוקול, שורות 15-18). אמנם עדותו של מר כהן לא הותירה רושם חיובי במיוחד. יחד עם זאת, לא הוצגה על ידי אורגד שום ראיה או עדות להזמת טענותיו של מר כהן בדבר אי אמיתות החתימה על התצהיר, הנחזית כחתימתו. אורגד נמנעה מלהביא לעדות את עורך הדין שבפניו – לכאורה – נחתם התצהיר על ידי מר כהן. במצב דברים זה, לא ניתן לקבל את האמור בתצהיר, הנחזה כתצהירו של מר כהן.

בנסיבות העניין, אורגד לא הוכיחה כי הפסקות החשמל, הנטענות, נגרמו בעטיה של פעילות מכוונת שנעשתה במזיד על ידי מי מטעמה של כתר, ודין טענות אלו להידחות.

בשולי הדברים יצויין עוד, כי טענת אורגד בנוגע להצבת מכשולים על ידי כתר בכניסה למסעדה נטענה באופן בלתי מפורט ולא הובאה ראיה כלשהי להוכחתה. על כן דינה להידחות.

4.1.3 מכירת מוצרים מתחרים

אורגד טוענת, כי כתר מכרה מוצרים המתחרים למוצרים שנמכרו ע"י אורגד, וזאת בניגוד לאמור בהסכם. לתמיכה בטענתה צרפה אורגד קבלה/חשבונית של כתר בה נכתב כי נמכר שניצל בבגאט (ראה נספח ב לתצהיר עדותו של מר אורגד בת"א 12436-05-09).

מר קדם טוען, כי מכירת השניצל בבגאט היתה ארוע חריג וחד פעמי (ראה עמ' 12 לפרוטוקול שורה 27 – עמ' 13 לפרוטוקול שורה 23). חיזוק לטענות מר קדם ניתן למצוא גם בעדותו בפני של מר עמירם זהה – מנהל החנות (ראה עמ' 17 לפרוטוקול, שורות 22-28).

נראה, כי מכירת מוצרים מתחרים הוכחה. מאידך לא הוכחה טענת כתר, כי מדובר בארוע חד-פעמי וחריג. טענה זו נתמכה בעדות של שני עדים, האחד הוא בעל החברה והאחר הוא מנהל בחברה. סבורני, כי אין די בעדויות אלו כדי לסתור את הטענה, ולפיה נמכרו על ידי כתר מוצרים מתחרים. כתר לא טרחה להציג את תפריט החנות, אותו תפריט שהוצג בפני הלקוחות. הצגתו יכולה היתה לסתור את הטענה בדבר מכירת מוצרים מתחרים, טענה שהוכחה על ידי אורגד.

יש לבחון, האם הוכח קיומו של נזק בעטיה של הפרה זו ובאשמת כתר.

4.1.4 טענות הקיזוז של אורגד

בת"א 12436-05-09 טוענת אורגד, כי בעטין של פעולות כתר, פחתו מכירותיה של אורגד, בתקופה שנחודש ינואר 2009 ועד לחודש מאי 2009, בסך כולל של 91,000 ₪. אורגד פרטה את הפסד ההכנסות שנגרמו לה – לטענתה – בכל אחד מן החודשים, אך לא תמכה את טענותיה בראיה כלשהי. אורגד לא צרפה נתונים חשבונאיים או חוות דעת חשבונאית שיש בהן כדי לתמוך בטענותיה. אורגד נמנעה מלהציג את הדוחו"ת הכספיים, שיתכן והיה בהם כדי ללמד על הירידה בהיקף המכירות.

בנסיבות העניין, דין טענות אורגד לפגיעה בהיקף המכירות – להידחות. זאת שוב מבלי צורך להכריע בטענות אורגד בנוגע להפרת ההסכם וביטולו כדין. גם אם בוטל ההסכם כדין, לא הוכח הנזק הנטען בגין ירידה בהיקף המכירות.

בת"א 12436-05-09 טוענת אורגד עוד, כי בעטיה של התנהלות כתר, כמתואר לעיל, נפגע המוניטין של אורגד. אורגד מעריכה את הפגיעה במוניטין בסך של 400,000 ₪.

הפסיקה מלמדת, כי נזק של פגיעה במוניטין, ככל נזק ממוני אחר, טעון הוכחה. בעניין זה ראה האמור בע"א 5465/97, קני בתים בע"מ נ' הועדה המקומית לתכנון ובנייה – נתניה, פד"י נג(3) 433, 448:

"אכן, נזק המוניטין הוא נזק ממוני שיש להוכיחו וכבר עמדתי על כך:

'יהא אשר יהא מובנו של המושג 'מוניטין', אשר עליו נאמר לא אחת בפסיקתנו, כי הוא 'קשה להגדרה מדויקת וממצה', הרי ברור שכאשר מדובר בפגיעה במוניטין הכוונה היא לנזק ממוני, הגם שקשה הוא לכימות' (ע"א 444/94 אורות ייצוג אמנים והפקות נ' עטרי, בעמ' 258).

על המערערת רובץ אפוא נטל ההוכחה לגבי ראש נזק זה".

בעניינינו, טענת אורגד לפגיעה במוניטין נטענה בעלמא וללא תימוכין כלשהם. לא ניתן הסבר כלשהו לסכום הנטען ולא הובאה ראיה כלשהי להוכחתו. די בכך כדי לדחות את טענת הפגיעה במוניטין.

גם בנוגע לטענת הפגיעה במוניטין, דין טענות אורגד – להידחות. גם בנוגע לטענה זו ניתן לדחותה עקב אי הוכחתה מבלי צורך להכריע בטענות אורגד בנוגע להפרת ההסכם וביטולו כדין. גם אם בוטל ההסכם כדין, לא הוכח הנזק הנטען בגין הפגיעה במוניטין.

4.2 תשלום חשמל והוצאות שוטפות

4.2.1. בת.א 12436-05-09 טוענת כתר, כי בגין התקופה שמשנת 2007 ועד ליום 19.5.09 שילמה כתר סך כולל של 699,749 ₪ בגין תשלומי חשמל והוצאות שוטפות. כתר טוענת, כי באותה תקופה שילמה אורגד בגין חשמל והוצאות סך של 299,892 ₪ בלבד. לסיכום טוענת כתר, כי שילמה ביתר סך של 215,655 ₪ (ראה סעיפים 12 ו-13 לתצהיר עדותו של מר קדם). מנגד טוענת אורגד, כי במשך שנתיים שילמה אורגד את מלוא חשבונות החשמל בעצמה (ראה סעיף 9 לתצהיר עדותו של מר אורגד).

עיון בחשבונות החשמל, ששולמו ע"י אורגד (צורפו כנספח א לתצהיר עדותו של מר אורגד), מלמד, כי החשבונות הנ"ל אינם רלוונטיים לתקופה הנדונה
בת"א 12436-05-09. מדובר בחשבונות, ששולמו על ידי אורגד בגין התקופה שמחודש פברואר 2010 ועד ליום 24 בנובמבר 2010. פרט לטענות על תשלום אותם חשבונות חשמל, שכאמור אינם רלוונטיים לעניינינו כעת, אורגד לא מכחישה את טענות כתר בדבר התשלומים ששילמה כתר ביתר, ואינה מציגה תחשיב נגדי מטעמה.

כתר הוכיחה, כי נשאה בתשלומי חשמל והוצאות שוטפות בגין החנות והמסעדה וצרפה חשבונות משולמים, העתקי המחאות ותלושי שכר רלוונטיים (ראה נספח ב לתצהיר עדותו של מר קדם). בנסיבות העניין, יש לקבל את טענות כתר ולחייב את אורגד בסך של 215,655 ₪ בגין חלקה בהוצאות המשותפות, בתקופה שבין 2007 ועד 19.5.09.

4.2.2 בת"א 46710-05-10 עותרת כתר לחייב את אורגד בסך של 306,510 ₪ בגין מחצית מתשלומי החשמל וההוצאות שוטפות בהן נשאה כתר, בעבור התקופה שבין 1.5.09 ועד ליום הגשת התצהיר שם (17.7.11).

אורגד חוזרת בתיק זה על הטענות, שהעלתה בת"א 12436-05-09, וטוענת כי שילמה במשך שנתיים "את מלוא חשבונות צריכת החשמל למסעדה ולחנות" (ראה סעיף 9 ונספח א לתצהיר עדותו של מר אורגד). עיון באותם חשבונות מלמד כי מדובר בחשבונות חשמל ששולמו ע"י אורגד בגין התקופה שבין פברואר 2010 ועד 24 בנובמבר 2010 ובסך כולל של 61,681.98 ₪. יוער, כי המדובר באותם חשבונות חשמל שהוצגו גם בת"א 12436-05-09 הנ"ל. יוער עוד, כי חשבונות החשמל, ששולמו ע"י אורגד וצורפו כנספח א לתצהיר עדותו של מר אורגד, רלוונטיים לתקופה בה עוסקת התביעה בת"א 46710-05-10 בה עסקינן כעת.

מתוך האמור בטענות כתר נראה, כי כתר לא הביאה בחשבון ולא קיזזה מהסכום המבוקש על ידה, את חשבונות החשמל ששולמו ע"י אורגד. יש, איפוא, לקזז מהסכום הנתבע על ידי כתר בתיק זה את מחצית מהסכומים ששילמה אורגד. הסכומים ששילמה אורגד מסתכמים בסך של 61,681.98 ₪. יש לקזז מחצית מסכום זה, סך של 30,841 ₪. סכום זה יש לקזז מהחוב הנתבע בתיק זה.

4.2.3 בת"א 27397-10-11 עותרת כתר לחייב את אורגד בסך של 180,328 ₪ בגין חלקה של אורגד בהוצאות השוטפות בעבור התקופה שמיום 1.6.10 ועד ליום 25.10.11. יוער כי אין מחלוקת שהחל מינואר 2010 הופרדו מוני החשמל וכל אחד מבתי העסק נשא בהוצאות החשמל שלו.

אורגד טוענת, כי לאחר הפרדת מוני החשמל התברר לה כי צריכת החשמל הממוצעת שלה עומדת על כ- 5,200 ₪ בחודש, סכום אשר נמוך באופן משמעותי מהסכום אותו חויבה אורגד לשלם לכתר. ממילא מדובר בתשלום ביתר, שנעשה על ידי אורגד, אותו יש לקזז מסכום החוב הנטען על ידי כתר. כפי שנאמר כבר לעיל, טענות אורגד בדבר תשלום ביתר לא הוכחו, והן עומדות בסתירה למוסכם בין הצדדים. לפיכך דין הטענה להידחות.

יצוין, כי פרט לטענות הנ"ל, לא סתרה אורגד את טענות כתר ביחס לתשלומים שבוצעו ולא הפריכה אותן. לפיכך, אני מקבל את טענות כתר ומחייב את אורגד בחלקה בתשלומי החשמל וההוצאות השוטפות בסך של 180,328 ₪.

4.3 נזק בלתי ממוני

בכל אחת משלוש התביעות עותרת כתר לחייב את אורגד בסך של 20,000 ₪ בגין "הפסד זמן, מאמצים, טרחה על מנת למלא דרישותיה השונות של הנתבעת, הוצאות מימון ועגמת נפש" ובסך כולל של 60,000 ₪ בגין כל שלוש התביעות.

המחוקק הותיר את פסיקת ההוצאות בגין נזק שאינו ממוני אשר נגרם כתוצאה מהפרת חוזה, לשיקול דעתו של בית המשפט. וכך נקבע בסעיף 13 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), התשל"א-1970:

"גרמה הפרת החוזה נזק שאינו נזק ממון, רשאי בית המשפט לפסוק פיצויים בעד נזק זה בשיעור שייראה לו בנסיבות הענין".

בפסיקה נקבע, כי על הטוען לנזק כאמור מוטל הנטל להוכיח את עצם הנזק וכן את הקשר הסיבתי בין הנזק הנטען ובין הפרת החוזה. בעניין זה ראה באמור בע"א 8910/05, א. אדמון בע"מ נ' וינבלט, טרם פורסם:

"ככלל, קודם שיפסוק בית המשפט פיצויים בגין עגמת נפש עקב הפרת חוזה, מוטל על הטוען לנזק זה הנטל להוכיח בראיות את עצם הנזק הלא ממוני ואת הקשר הסיבתי בינו לבין הפרת החוזה (ראה לעניין זה ע"א 3437/93 אגד, אגודה שיתופית לתחבורה בישראל בע"מ נ' אדלר, פ"ד נד(1) 817 (1998), בעמ' 835; גבריאלה שלו דיני חוזים 586(מהדורה שניה, התשנ"ה))".

בעניינינו, ההסכם שנכרת בין כתר ואורגד לא קבע פיצויים ללא הוכחת נזק. הפרת ההסכם, לכשעצמה, לא מקימה זכות לפיצוי. כתר לא עמדה בנטל להוכיח קיומו של נזק ממשי שנגרם לה.

יתירה מכך, משהתקבלה טענת אורגד בנוגע להפרת ההסכם על ידי כתר בכך שמכרה מוצרים מתחרים, הרי שאין מקום לקבל הטענה בדבר קיומו של נזק לא ממוני, שלפיצוי בגינו זכאית כתר.

בנסיבות העניין, דין טענות כתר לפיצוי בגין נזק לא ממוני – להידחות.

4.4 הרחבת חזית

בשולי הדברים, בטרם נגיע לשלב הסיכום אתייחס בקצרה לטענת אורגד ביחס להרחבת חזית אסורה. הטענה מתייחסת לטענת כתר בדבר עשיית עושר ולא במשפט מצידה של אורגד. אורגד טוענת, כי משנטענה הטענה לראשונה בשלב הסיכומים, היא מהווה הרחבת חזית אסורה.

ראשית, דין הטענה להידחות ולו מן הטעם, שהטענה בדבר עשיית עושר ולא במשפט הועלתה על ידי כתר כבר בסעיף 17 לכתב התביעה בת"א 27397-10-11. לפיכך אין מדובר בשינוי או בהרחבת חזית, באשר הטענה היתה מלכתחילה חלק מחזית המחלוקת.

שנית, גם אם לא היה נזכר העניין של עשיית עושר ולא במשפט בשמו המפורש, הרי שעדין אין מדובר בהרחבת חזית אסורה, וזאת לנוכח העובדה שמלוא המצע העובדתי לטענה זו נפרס בפני בית המשפט בכתבי התביעה, ונידון בהרחבה במהלך הדיון בתיק. לעניין זה ראויים הדברים, שנאמרו בע"א 1184/04, קרויזר נ' שוורץ, בסעיף 19 לפסה"ד:

"ובגדר למעלה מן הנדרש: אפילו הייתי אומרת כי הטענה בדבר הפרת חובות הנאמנות טענה חדשה היא, גם אז יכול היה בית המשפט להידרש לה, שכן אין מדובר בעילת תביעה חדשה, אלא במסקנה משפטית העולה ממסכת העובדות (וראה לעניין זה ע"א 264/74 שושנה צפריר נ' אליעזר ויהודה מורגנשטרן, פ"ד כח(2) 668; י' זוסמן, לעיל, בעמ' 136, ה"ש 147).

ברע"א 7669/96 עיריית נהריה נ' נתן זקס, פ"ד נב(2) 214, בהקשר דומה נאמר כדלקמן:

'מכל מקום, גם אם נאמר שטענת ההתרשלות, טענה משפטית חדשה הייתה, גם אז לא הייתה כל מניעה להיזקק לה. לא עילת תביעה חדשה העלה כאן המשיב כי אם טענה משפטית חדשה ובכך לא היה שום פסול (ע"א 271/75 פ' שושן נ' ד' שושן ואח', בעמ' 476 וכן בג"ץ 351/88 הנ"ל, בעמ' 445). מסקנה משפטית איננה עילת תביעה וממילא לא הייתה חובה לטעון אותה בכתב-התביעה. במקרה מסוים אף נטענה טענה משפטית מסוימת לראשונה בפני בית-המשפט העליון, אחרי שהעניין נדון בשתי ערכאות קודמות. בית-המשפט לא נמנע מלדון בטענה החדשה, בקובעו כי 'לפי תקנה 423 [כיום תקנה 462 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד- 1984 – י' ג'], מוסמך בית-משפט זה לפסוק את אשר צריך היה להיפסק אילו נטענו הטענות המשפטיות כדבעי' (ע"א 120/70 חברת גן החיות תל-אביב נ' קליינמן, בעמ' 643)' (שם, בעמ' 220).

לענייננו, הטענה כי המערערים נהגו כלפיו בחוסר תום לב והפרו את חובת הנאמנות נמצאת בגדרה של התביעה שהגיש המשיב כנגד המערערים. כפי שהוסבר לעיל, מסכת העובדות שכוננה אותה נפרשה בפני בית המשפט באופן רחב במהלך הדיונים שהתקיימו בו ובסיכומים, ולצדדים היתה מלוא ההזדמנות להתמודד עמה. משכך – אין לנעול את הדלת בפני פרשנות משפטית הנובעת מאותה מסכת עובדתית:

'הכלל של שינוי חזית מופנה בעיקר כלפי טענות עובדתיות, אך גם כלפי טענות משפטיות שיש בהן שינוי מהותי של חזית הטיעון, אולם כאשר מדובר בטענה משפטית הנמצאת בגדרה של מסגרת עילת התביעה, והנובעת מהנתונים העובדתיים והמשפטיים הפרוסים בפני בית-המשפט והצד שכנגד, אין לנעול את הדלת בפניה (ע"א 271/75 שושן נ' שושן [10], בעמ' 476; ע"א 776/86 עודה נ' מנהל מס ערך מוסף [11], בעמ' 658). המערערת לא הוסיפה עובדות, אלא טענה למשמעותן המשפטית-פרשנית בלבד, ולכן אין למנוע ממנה העלאת טענה זו (השוו רע"א 7956/99 שיכון ופיתוח לישראל בע"מ נ' עיריית מעלה אדומים [12], בעמ' 789), בייחוד לאור העובדה כי לצדדים הייתה הזדמנות להתמודד אתה והם עשו כך (ע"א 9803/01 תחנת שירות ר"ג בע"מ נ' סונול ישראל בע"מ, פ"ד נח(3) 105, 117)'.

הטענה, כי במצב העובדתי הנתון היתה עשיית עושר ולא במשפט מצידה של אורגד, הינה מסקנה משפטית, שאותה ביקשה כתר להסיק מהמצע העובדתי, שנפרש בפני בית המשפט, ונידון בהרחה, כאמור לעיל. לפיכך אין מדובר בהרחבת חזית אסורה, ודין הטענה להידחות.

5. סיכום

5.1 בת"א 12436-05-09: התביעה העיקרית מתקבלת במלואה. התביעה שכנגד נדחית. אורגד תשלם לכתר סך של 215,655 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק, מיום הגשת התביעה - 24.5.09 ועד מועד התשלום המלא בפועל.

5.2 בת"א 46710-05-10: התביעה מתקבלת בחלקה, באופן שמסכום התביעה תקוזז מחצית מהסכום ששולם על ידי אורגד בגין חשבונות חשמל, כאמור לעיל.

5.3 בת"א 27397-10-11: התביעה העיקרית מתקבלת במלואה. התביעה שכנגד נדחית. אורגד תשלם לכתר סך של 180,328 ₪, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה – 25.10.11 ועד מועד התשלום המלא בפועל.

בתוך 10 ימים ממועד קבלת פסק הדין יוגש תחשיב הסכום האמור בסעיף 5.2 לעיל, לאחר ביצוע שיערוך. לתחשיב תצורף פסיקתא לחתימתי. בעת החתימה על הפסיקתא אתייחס גם לשאלת ההוצאות.

ניתן היום, כ"ט שבט תשע"ה, 18 פברואר 2015, בהעדר הצדדים.