בהתאם להסכמת הצדדים, ניתן פסק הדין בהתאם לסעיף 79א' לחוק בתי המשפט.

הנתבעת 1 הייתה בעלת הזכויות בנחלה מס' 4 במושב פדיה (להלן-"המשק"). לטענת התובע, הנתבעים כרתו עמו חוזה להעברת מחצית הזכויות במשק, והוא שילם להם מפעם לפעם סכומים שלטענתו מגיעים לסך 627,112 ₪. המשק נמכר לעו"ד ירדנה נילמן, אשר נטלה הלוואה המובטחת במשכנתא מאת בנק אדנים למשכנתאות בע"מ (להלן-"הבנק"). התברר שעסקת המכר הייתה נגועה במרמה. הנתבעת 1 הגישה תלונה במשטרה, והתברר שקיימת היכרות הדוקה בין התובע לבין הרוכשת.

הנתבעת 1 טענה שלכל היותר ערבה לתשלום הסך 100,000 ₪ שהעביר התובעת לנתבע 2, ולא מעבר לכך, וכי מעולם לא הסכימה למכור לתובע את המשק.

הצדדים הגישו תצהירי עדות ראשית ותיקי מוצגים. לאחר מכן הצדדים הסכימו שיינתן פסק דין על פי סעיף 79א' לחוק בתי המשפט, לאחר הגשת סיכומים בכתב, וכי גם כל הליכי הביניים יהיו חלק המסמכים עליהם יסתמך בית המשפט בבואו ליתן את פסק הדין. הצדדים הגישו סיכומיהם, שהיו ארוכים יחסית.

הנתבע 2 הוכרז כפושט רגל וניתן כנגדו צו כינוס, וכל ההליכים כנגדו עוכבו. כל שנותר הוא ליתן פסק דין כנגד הנתבעת 1.

קראתי את כתבי הטענות, את כל הליכי הביניים, את תצהירי העדות הראשית, לרבות העתק תיק המשטרה שצורף, ואת סיכומי הצדדים.

קיים בלבי ספק רב ביותר באשר לגרסת התובע אודות מכירת המשק, שכן אין לו כל מסמך בינו לבין הנתבעת 1, ואילו הסכם השותפות מדבר על עיבוד החלק החקלאי של המשק לתקופה של שנה עם 5 שנים אופציה, וערבות הנתבעת 1 לסך 100,000 ש"ח. על פי הסכם זה, התובע היה צרך לקבל החזר הוצאותיו מתוך היבולים של המטעים.

סבור אני שיש לדחות את התביעה ללא צו להוצאות. אין בכוונתי לפרט מעבר לאמור לעיל, על מנת לשמור על כבודו של צד כזה או אחר בתיק זה.

ניתן היום, כ"ה אייר תשע"ד, 25 מאי 2014, בהעדר הצדדים.