לפניי תביעה כספית על סך 234,320 ₪.

בפתח הדברים יצוין, כי הצדדים נתנו את הסכמתם למתווה דיוני, לפיו התביעה תתקבל, אך בית המשפט יפסוק בין 30,000 ₪ כגבול תחתון עד 120,000 ₪ כגבול עליון, כאשר כל צד יוכל לטעון לגבי הוצאות בית משפט. עוד הוסכם כי ביחסים בין הנתבעת לצד השלישי, יוכל הצד השלישי לטעון כי דין ההודעה נגדו להדחות ואינו צריך לשלם דבר.

להלן יפורטו טענות הצדדים.

טענות התובעת- עבאס לעבודות פתוח בע"מ:

1. התובעת הינה חברה, העוסקת בין היתר בעבודות פיתוח, אשר לטענתה ביצעה עבודות שונות עבור הנתבעת. בשנת 2008 זכתה התובעת במכרז זוטא מס' 1/08 לביצוע עבודות הנחת קו מים בתחום שיפוטה של הנתבעת, וביום 22.07.08 חתמה התובעת על הסכם לביצוע העבודות.

ביום 16.06.08 הזמינה הנתבעת מאת התובעת ביצוע עבודות הקמת אתר מילוי כבאות בהיקף של 79,850 ₪.

בנוסף טוענת התובעת, כי היתה זכיינית של עבודות אחזקה אצל הנתבעת במכרז ו/או הסכם מס' 01/07, כאשר בגינן נותרה הנתבעת חייבת סך של 18,434 ש"ח.

לטענת התובעת, במהלך ביצוע העבודות הנ"ל נתבקשה על ידי הנתבעת לבצע עבודות נוספות בהיקף של 19,017.13 ₪.

1. התובעת טוענת, כי קיימה את התחייבויותיה על פי כל ההסכמים והחוזים אשר נחתמו עם הנתבעת, לשביעות רצונה של הנתבעת והגורמים המוסכמים מטעמה, וזאת תחת פיקוח עליון של מנהל משק מים.
2. לטענתה, נהגה להגיש לנתבעת חשבונות שוטפים חלקיים ולאחר מכן סופיים, בהתאם להתקדמות בעבודה. חשבונות אלו נבדקו על ידי המתכנן והפיקוח העליון, ולאחר שנערכו בהם תיקונים והשלמות, אושרו על ידי הגורמים המוסמכים.
3. התובעת טוענת, כי הינה זכאית לקבל מהנתבעת את הסכומים הבאים:

א. יתרת חוב עבור פרויקט ו/או מכרז זוטא 01/08 בסכום של 339,562 ₪ משוערך ליום הגשת התביעה.

ב. עבור הזמנה מיום 16.06.08- יתרת זכות על סך 7,307 ₪ משוערך ליום הגשת התביעה.

ג. יתרת זכות עבור הסכם ו/או חוזה מס' 1/2007 על סך של 18,434 משוערך ליום הגשת התביעה.

ד. יתרת זכות עבור עבודות נוספות על סך של 19,017.13 ₪, משוערך ליום הגשת התביעה.

סה"כ- 384,320 ₪.

ביום 12.12.11, במסגרת דיון שהתקיים, נמסר לי על ידי הצדדים כי הגיעו להסכמה, לפיה הנתבעת תשלם לתובעת סך של 150,000 ₪ על חשבון התביעה, באופן שתוקן סכום התביעה לסך של 234,320 ₪.

לטענת התובעת, זכאית לקבל את הסכומים לעיל מהנתבעת, בצירוף ריבית חשכ"ל פיגורים מיום הגשת התביעה ועד התשלום המלא בפועל.

1. התובעת טוענת, כי לאור אי התשלום הסכומים הנ"ל על ידי הנתבעת, הרי שהפרה את ההסכם בין הצדדים הפרה יסודית, בעוד שהנתבעת קיבלה את הפרוייקט לידה, משתמשת בו, עושה בו שימוש בעלים ומתחזקת את הקווים, כולל הספקת מים לתושבים. לטענתה, הנתבעת אישרה את ביצוע העבודות, חתמה על טפסי ביצוע העבודה במשך החודשים הנ"ל, אך למרות זאת לא מילאה אחרי התחייבויותיה, ולא הועברו כספים עבור התובעת במלואם. זאת ועוד, לטענתה, הנתבעת לא העלתה כל טענה כנגד ביצוע העבודות, ולא נשמעו טענות ואו השגות כלשהן. הנתבעת לכל אורך הדרך לא הכחישה את עצם ביצוע העבודות, אך טענתה היתה לעניין מחלוקת עם צד שלישי בחלוקת הכספים.
2. התובעת מדגישה, כי הנתבעת מעולם לא הכחישה את ביצוע העבודות ואף שילמה לאחר הגשת התביעה את הסך של 150,000 ₪ על חשבון התביעה, וביום 12.12.11 תוקן סכום התביעה ועמד על סך 234,320 ₪, כפי שצוין לעיל.
3. התובעת מוסיפה, כי הנתבעת נמנעה מלזמן עדים ו/או לצרף תצהירים של עדים מטעמה לצורך תמיכה בטענותיה, ואף נמנעה מלזמן את המהנדס מטעמה, אשר בקיא בעובדות ומודע לאותן עבודות שביצעה התובעת לבקשת הנתבעת. לטענתה, הנתבעת הסתפקה רק בהגשת תצהיר מטעמו, אשר אינו מגלה כל טענת הגנה כנגד העבודות, ובהימנעות זו מצד הנתבעת, יש בכדי לאשש את גרסת התובעת.
4. לטענת התובעת, בהעדר הערכה נגדית מטעם הנתבעת, יש לקבוע כי שווי העבודות הינו כפי שנקבע במסמכים שהוגשו מטעם התובעת, וכי הנתבעת נותרה חייבת על חשבון העבודות את הסך של 215,303 ₪ משוערך ליום הגשת התביעה.
5. ביחס לעבודות הנוספות, טוענת התובעת כי על פי ההלכה כיום, גם בהעדר הליכי מכרז, ואפילו בהעדר מסמכים חתומים, ניתן יהיה לפסוק לתובע שנתן את השירות לרשות, בידיעתה ו/או שלא התנגדה לכך, תמורה בגין ביצוע השירות. התובעת מדגישה, כי הנתבעת דרשה ממנה לבצע עבודות נוספות, שלא נכללו במסגרת ההסכם בניהן, תוך כדי התחייבות לשלם תמורתן. לטענתה, הנתבעת לא הכחישה את דבר ביצוע העבודות, ולא הביאה כל ראיה כי התנגדה בזמן אמת לביצוען, אשר נמשכו לתקופה ארוכה, בתיאום מלא עימה ופיקוחה.

טענות הנתבעת- המועצה המקומית דלית אל כרמל:

1. הנתבעת טוענת, כי חוזה ההתקשרות בוצע עם עיריית עיר הכרמל, אשר פורקה, ועל כן כתב התביעה לא היה צריך להיות מוגש כנגדה. משכך, שלחה הנתבעת הודעת צד ג' כנגד המועצה המקומית עוספיא, בגין חלקה היחסי בחוב על סך 93,728 ₪, סכום המהווה 40% מהחוב על פי כתב התביעה, ועל פי חלוקת החובות של "עיר הכרמל".
2. לטענת הנתבעת, היא אינה חבה לתובעת את הסכומים הנתבעים על ידה, וכי חובה כלפיה מעוגן בדו"ח מיוחד אשר הוכן מטעם רו"ח מפרק, שמונה על ידי משרד הפנים, ואשר בדק את כל חובות עירית עיר הכרמל עת פירוקה בשלהי שנת 2009.
3. הנתבעת מסבירה, כי בין השנים 2003-2009 כוננה רשות מאוחדת בשם "עיריית עיר הכרמל" כאיחוד של המועצות המקומיות דלית אל כרמל ועוספיא. ברם, בהתאם לחוק הרשויות המקומיות (ביטול איחוד המועצות המקומיות דלית אל כרמל ועוספיא) התשס"ט – 2008 (להלן: "חוק הפירוק") בוטל האיחוד. על פי חוק הפירוק, נקבע כי עיריית עיר הכרמל תמשיך להיות אישיות משפטית עד לתחילת כהונת המועצות המקומיות וראשי המועצות המקומיות שייבחרו (המאוחר מבין השניים), ולאחר מכן תחדל להיות אישיות משפטית. עיריית עיר הכרמל חדלה להיות אישיות משפטית כאיחוד של המועצות המקומיות בחודש אוקטובר 2009 או בסמוך לכך.
4. מכח חוק הפירוק, הוצא צו פירוק על ידי שר הפנים, לפיו חלוקת החובות והזכויות של עיריית עיר הכרמל תהא בהתאם לרשימה שתועמד לעיון הציבור במשרדי מינהל השלטון המקומי של משרד הפנים בירושלים. לצורך גיבוש הרשימה, מינה משרד הפנים רואה חשבון מפרק, על מנת שיקבע את אופן החלוקה של הזכויות והחובות של עיריית עיר הכרמל בין שתי המועצות. כך נקבע כי חלוקת החובות של העירייה תהא ביחס של 40:60 (60% לנתבעת) (להלן: "דו"ח המפרק").
5. על פי דו"ח המפרק, נכון ליום 30.09.09 חובה של הנתבעת כלפי התובעת נכון ליום פירוק העירייה עמד ע"ס 30,901 ₪, המהווים כ-60% מהחוב של עיר הכרמל לתובעת ואילו חובו של הצד השלישי כלפי התובעת עמד ע"ס 20,157 ₪, המהווים 40% מסך החוב של עיר הכרמל לתובעת.
6. ביחס לאופן חלוקת החובות בין הנתבעת לצד השלישי, הנתבעת מפנה לדיון שהתקיים ביום 18.11.12, בו לטענתה הודה בא כוחו של הצד השלישי, כי למועצה המקומית עוספיא קיים חוב של 20,000 ₪ לתובעת. לטענתה, גם בסעיף 33 לכתב הגנתו מודה הצד השלישי בחוב של 20,157 ₪ לתובעת.
7. הנתבעת מציינת, כי לצורך הכנת הדו"ח עמד לרשותו של רואה החשבון המפרק כל ספרי החשבונות של עיריית הכרמל ונתונים מעובדי המועצות, וכי רואה החשבון אשר מונה מטעם משרד המפנים מצא כי סך חובה של הנתבעת לתובעת עמד דאז ע"ס 30,901 ₪ בלבד.
8. הנתבעת מבהירה, כי העבודות הנטענות בכתב התביעה בוצעו עבור עיריית עיר הכרמל בתקופת פעילותה וכהונתה בין השנים 2003-2009, ולא בעבודות שבוצעו באופן פרטי עבור מועצה כזו או אחרת, שממילא לא היו קיימות כישות משפטית בשעה שבוצעו העבודות הנטענות. משכך טוענת הנתבעת, כי על שתי המועצות לשאת בחוב העירייה על פי יחס החלוקה המצוין לעיל, ככל שבית המשפט יפסוק לחובת הנתבעת. לטענתה, כל העבודות הנטענות בוצעו בתקופה שלפני פירוק עיר הכרמל, כך שכל החובות נכללו בדו"ח המפרק, שכן דו"ח המפרק פורסם ב-09/2009, ואילו התביעה הוגשה בחודש 05/2010.

הנתבעת טוענת, כי ביחס לעבודות "העלומות" שעל פי הנטען ביצעה התובעת בשנת 2010, הרי שעבודות אלה מוכחשות מהטעם הפשוט שבשנת 2010 לא היתה קיימת עיריית עיר הכרמל. לטענתה, ממילא חשבוניות אלה אינן מאושרות על ידי מי מהנתבעת, וצירופן מעיד על חוסר תום ליבה של התובעת, שכן החשבוניות נערכו במקביל להגשת התביעה- בחודש 05/2010.

1. הנתבעת מוסיפה, כי הסכומים הנטענים על ידי התובעת אינם מבוססים, אינם נשענים על חשבונות מאושרים ואף אינם תואמים לסכומים המופיעים בדו"ח המפרק והסכומים ששולמו על ידי עיר הכרמל ועל ידי הנתבעת. לטענתה, התובעת לא הוכיחה את הסכומים הנתבעים על ידה (כאשר ממילא סכום התביעה נתחם על ידי בית המשפט ל-120,000 ₪), שהינם עומדים בסתירה לדו"ח הפירוק וממצאיו הברורים.
2. הנתבעת מפנה לדוגמא להסכם ההתקשרות מיום 17.07.07 בין התובעת לעיר הכרמל. לטענתה, על פי סעיף 405א' להסכם, מיד עם מסירת העבודה על הקבלן להגיש את החשבון הסופי של העבודה לאישור המהנדס, בצירוף דפי מדידה מאושרים, חישובי כמויות וכו'.

דה עקא, מעיון בכתב התביעה עולה כי החשבונות הסופיים עבור כל עבודה אשר בוצעה על פי הסכם זה הוגשו רק בשנת 2010, כשלוש שנים לאחר עריכת ההסכם ולאחר שעיר הכרמל כבר פורקה, ובאותו החודש בה הוגשה התביעה.

לטענתה, קיים נוהל ברור של ביצוע מכרז התחזוקה, אך התובעת התרשלה בכך שלא פעלה בהתאם לתנאי ההסכם ולנוהל שלבי הביצוע, ואין לה להלין אלא על עצמה. לאור העובדה כי התובעת לא צירפה ולו הזמנת עבודה אחת חתומה בהתאם להסכם ובהתאם להוראות החוק באשר לעבודות התחזוקה, הרי שהחשבונות שהוגשו הינן חסרות כל תוקף משפטי ואינם יכולים לבסס התחייבות כלשהי של הנתבעת כלפי התובעת. הנתבעת מבהירה, כי המסמכים שצורפו ושנערכו בשנת 2010, אינם חתומים כדין על ידי מורשי החתימה של הנתבעת ועל כן הם בטלים וחסרי כל תוקף משפטי מחייב. הנתבעת מפנה בעניין זה לסעיף 193 לצו המועצות המקומיות (א), התשי"א- 1950, לפיו אין תוקף להתחייבות כספית של רשות מקומית- הנתבעת, בהעדר חתימתם של כל הגורמים הרלוונטיים- ראש המועצה, הגזבר וכן חשב מלווה (במידה ומונה), על ההתחייבות כספית ו/או ההסכם. כמו כן מפנה לסעיף 142ג(א)(4) ו-(5) לפקודת העיריות [נוסח חדש], לפיו מקום בו מונה חשב מלווה, לא תהיה להתחייבות כספית תוקף, אם לא נוספה לחתימות הנ"ל גם חתימתו של החשב המלווה.

לטענתה, עולה אפוא כי דרישת הכתב להתחייבות כספית של המועצה/הנתבעת, הינה חובה על פי דין, ובהעדרה, הרי שדין רכיב זה להידחות.

1. הנתבעת מוסיפה, כי בהתאם לפסיקה, גם מקום בו ההתחייבות נחתמה על ידי גורם אחד מהגורמים המוסמכים, או גורם שאינו מוסמך, עדין אין בכך כדי לחייב את הרשות המקומית. לטענתה, בענייננו, נראה כי חסרה חתימותיו של החשב המלווה דאז, וזאת על אף דבר מינויו על ידי משרד הפנים, ידוע לכל ומפורסם בילקוט הפירסומים, ואף הופיע בנספח להסכם שנחתם על ידי התובעת. בנוסף, חתימתה של גזברית העירייה וראש העירייה חסרים, דבר אשר עומד בניגוד להוראות החוק והפסיקה.
2. לחלופין טוענת הנתבעת, כי ממילא במועד פירוקה של עיר הכרמל, פג תוקפו של ההסכם משנת 2007 ולכן הנתבעת (שמעולם לא התקשרה עם התובעת), אינה חבה עבור העבודות הנטענות, שכן מועד ביצוען כלל אינו ידוע והחשבונות הסופיים שהוגשו על ידי התובעת בשנת 2010, חסרות אף את אישורו של המהנדס, מר פרח ח'רמאן, שעל פי סעיף 2 להסכם הוא הממונה מטעם עיר הכרמל על ביצוע ההסכם, ובין היתר, על אישור החשבונות הסופיים. הנתבעת מבהירה, כי חתימתו בין היתר מאשרת את ביצוע העבודה ובהעדר חתימתו, העבודה לא בוצעה.
3. לאור כל האמור לעיל, טוענת הנתבעת כי לא עלה בידי התובעת להוכיח כי הנתבעת חבה מעבר לקבוע בדו"ח המפרק, וזאת לאחר שהמפרק בדק את כל חובות העירייה טרם הפירוק. הוכח לטענתה כי לתובעת שולמו כבר סכומים רבים וכי החוב היחידי שנותר הינו על פי דוח המפרק.
4. הנתבעת הגישה הודעת צד ג' כנגד המועצה המקומית עוספיא (להלן: "צד ג'")- כאמור לטענתה, במסגרת דו"ח המפרק חולק החוב ביחס של כ-60% דלית אל כרמל ו-40% עוספיא, ומכאן הודעת צד ג' הוגשה נגדה על הסכום של 40% מהסכום הנתבע בתביעה (40% מהסכום של 234,320 ₪). לטענת הנתבעת, על שתי המועצות לשאת בחיוב של העירייה על פי יחס החלוקה דלעיל וכחליפותיה של העירייה, ככל שיוכח סכום החוב הנטען כולו או חלקו.
5. לסיכום טענותיה מבהירה הנתבעת, כי על פי דו"ח המפרק חובה של עיריית כרמל לתובעת נכון ליום 20.11.09 הינו בסך של 51,058 ₪, כאשר הנתבעת נושאת ב-60% בקירוב מסכום זה, קרי סך של 30,901 ₪, וצד ג' נושא ב-40% בקירוב, דהיינו סך של 20,157 ₪.

טענות צד ג'- המועצה המקומית עוספיא:

1. צד ג' טוען, כי יש לבחון את נכונות טענות המודיעה על פי דוחות קופת הגזברות של העירייה.
2. לטענתו, לא הזמין עבודות כלשהן מהתובעת, ומשכך לא יכולה להיות מופנית כלפיו טענה כלשהי בעניין זה, אלא אם כן הוטלה עליו חבות כספית בשל פירוק עיר הכרמל. צד ג' טוען, כי הניסיון להעביר את נטל החבות על כתפיו הינו ניסיון נואל להקטין את חבותה הכספית של הנתבעת 1, תוך הטלת חבות כספית ניכרת על הצד השלישי, בלא כל הצדקה.
3. צד ג' מסביר, כי במועד מסויים בשנת 2007, פורסם מכרז זוטא להזמנת הצעות מקבלנים לביצוע עבודות שונות בשכונת דליה הצעירה, אשר בתחום מועצה מקומית דלית אל כרמל של היום. הפרוייקט תוכנן להתבצע על חשבון תב"ר (תקציב בלתי רשום) שהוקצה מטעם משרד הבינוי והשיכון, אשר שימש בסיס כספי להתחייבות עיר הכרמל כלפי התובעת. על פי הוראות מרכז השלטון המקומי, רשות מקומית איננה יכולה להתחייב כספית על חשבון תב"ר, אלא אם כן נמסר לה שהכספים הועמדו לרשותה על ידי המשרד הממשלתי הנוגע והכספים מצויים בחשבון המתאים בבנק אוצר השלטון המקומי.

במסמך נוסף, חוזה מס' 1/07 נכרת הסכם העבודה בין התובעת לנתבעת, לביצוע עבודות להנחת קווי צינורות פלדה כמפורט בחוזה, כאשר התמורה הכספית הועמדה על סך של 462,392.70 ₪. על הזמנת העבודות חתום המהנדס סלימאן נסראלדין, שבאותה העת שימש מהנדס עיר הכרמל.

במקביל, הוצאה דרישה לאספקת טובים ביום 16.06.08 שנחתמה בידי המורשים בעירייה.

משכך טוען צד ג', כי ברור שעבודות התובעת בוצעו בתחום דלית אל כרמל בלבד, ולא נעשתה עבודה כלשהי בתחום עוספיא- הצד השלישי.

1. עוד נטען, כי רשות מקומית רשאית להתחייב כספית רק משעה שהכספים מצויים ברשותה, וכי במקרה של תב"ר, על הגזבר לוודא שהכספים הוקצו לו וכי הם לרשותו.
2. על כן, משיצאה עיריית עיר הכרמל לסיור שטח מקדים, מונחת ההנחה שהתקציב הכספי הוקצה לה בפועל על ידי משרד הבינוי והשיכון (כאשר לטענת צד ג' לא נטען אחרת על ידי המודיעה) והועבר לחשבונה בבנק אוצר השלטון המקומי. משם הוא עתיד היה להיות משולם לתובעת על פי חשבוניות שהוגשו על ידה ואושרו על ידי מחלקת ההנדסה של העירייה. בכל מקרה, הסכם ההתקשרות קבע את מתכונת תשלום החשבונות.
3. לטענת צד ג', הפירוש הוא כי הכספים הועברו על ידי משרד הבינוי והשיכון לידי הנתבעת, וכל שהיה עליה לעשות הוא לשלם החשבונות המאושרים על ידי מהנדס העירייה ו/או מי מטעמו. לטענתו, מכתב התביעה ונספחיו ניתן ללמוד שהחשבון הסופי בגין הפרוייקט נערך והוגש למודיעה ביום 02.12.08, שהוא אושר על ידי מפקח הפרוייקט ביום 20.12.08 ועל ידי המתכנן ביום 01.04.09 והדרישה לא כובדה והחוב לא שולם. אין כל הסבר מדוע לא שולם החוב מכספי התב"ר שהוקצבו לנושא והועמד לרשות המודיעה, ואם שולם מדוע נתבע כעת. צד ג' טוען, כי לא ברור, האם התב"ר לא נוצל כלל, לא שולם, לא הוחזר לגורם המתקצב, אך הוא לא שלט במהלך הדברים, שכן היה נעדר סמכות כלשהי ולא יכול היה לפעול להזמנת התובעת ו/או לשלבי ההתחשבנות הכספית בניהם.
4. הצד השלישי מבהיר, כי לא היה בעת ההיא רשות מקומית עצמאית, אלא היה חלק מעיר הכרמל, כאשר המסמכים השונים הוחזקו בעירייה עצמה וכיום לאחר הפירוק, קשה, אם בכלל, לאתר מסמכים רלבנטיים, שכן רובם ככולם מצויים כיום בידי הנתבעת.
5. לטענת צד ג', המסמך שנמצא בידיו הינו דו"ח המפרק מטעם ועדת הפירוק, רו"ח אלי ברבי, ממנו ניתן להבין שהמפרק, לאחר שבדק את החוב העדכני, קבע כי החוב הכספי עמד בעת בדיקתו את המסמכים על הסך של 51,058 ₪, ממנו היה חלקו של הצד השלישי רק 20,157 ₪, ותו לא. לפיכך, לא ברור כיצד העמידה המודיעה את סכום תביעתה כלפיו על הסך של 93,728 ₪, כאשר לטענתו אין תימוכין לסכום זה.
6. זאת ועוד, לטענת צד ג' כתב התביעה הוגש במקור כנגד הנתבעת בלבד ויש להניח שהתובעת עשתה זאת במודע, מתוך הבנה של מסכת העובדות, וכי אין לו כל יריבות עם התובעת, שכן זו לא עשתה עבורו דבר. לטענתו, סעיף 4 לצו הפירוק קובע במפורש כי הנתבעת היא זו שהתובענה צריכה להיות מופנית כלפיה, שכן כל ההתקשרות היתה בינה לבין התובעת ואף הפרוייקטים נעשו בתחומה. משכך, אין לצד ג' כל חלק בתביעה, למעט אותו סכום כספי הנקוב באופן מפורש בדו"ח המפרק רוה"ח ברבי, העומד על סך של 20,157 ₪, שהצד השלישי ירש מעיר הכרמל עם תקומתו.
7. יתרה מזאת, לטענתו בדיקת החשבונות שהגישה התובעת כנגד הנתבעת, מגלה שהעבודות של הנתבעת להנחת צינורות מים בשכונת דליה הצעירה, התקיימו עוד בחודש אוגוסט 2008, עת היתה עיר הכרמל שרירה וקיימת, ועל כן לא ברור מדוע לא שולם החוב אז כנדרש.
8. לא זאת אף זאת, בדיקת החשבונות לעניין העבודות שביצעה התובעת לנתבעת בשכונת דליה הצעירה לגילוי ואיתור קצה קו מים קיים, מוכיחות שהעבודות בוצעו לכאורה בחודש מאי 2010, כאשר עיר הכרמל כבר נמחקה ואיננה מאז אוקטובר 2009, ועל כן נראה שהעבודות כבר בוצעו למען המ.מ דלית אל כרמל, שכאמור הוקמה בשנית ביום 01.10.09. לטענת צד ג', משכך אין הצדקה כלשהי לבוא בטענות כלפיו, שאף הוא רשות מקומית עצמאית שחזרה לתקפות ביום 07.10.09 ונקבע לה מס' יישות חדש לחלוטין.
9. צד ג' מוסיף וטוען, כי גם הנתבעת אינה מכחישה כי העבודות נשוא התביעה בוצעו בשטחה המוניציפאלי ולרווחתה, ולמעשה בהודעת צד ג' נגדו נסמכת רק על חוק הפירוק, ולכן אף לשיטת הנתבעת גובה סכום ההודעה כנגד צד ג' אמורה להגיע במקסימום לסך של 20,000 ₪, בהתאם לסיכומים מטעמה ולא כפי שהוגשה.
10. צד ג' מדגיש, כי דו"ח הפירוק עליו מסתמכת הנתבעת אינו מהווה ראיה קבילה, הואיל והוצג בצורה סתמית, לא על ידי עורך הדו"ח, וללא שום אסמכתא או מקור עליו התבסס עורך דו"ח הפירוק. כמו כן, אין הדו"ח מהווה הוכחה על קיום חוב, על התובעת להוכיח כי לצד ג' קיים חוב כלפיה ומשלא עשתה זאת, לא זכאית לקבלת תשלום ממנו (גם אם זה בעקיפין). בנוסף, אין הנתבעת הוכיחה כי אכן קיים חוב אשר לצד ג' או זכאית היא לשיפוי מצד ג'.
11. עוד נטען, כי אף המהנדס מטעם הנתבעת, אשר הגיש תצהיר מטעמו, לא מעלה טענות כלפי צד ג', ולמעשה קו ההגנה הינו כי ישנן בעיות תקציביות וסכום התביעה אינו מדוייק. לטענת צד ג', שינוי גרסה זו מעיד בצורה ברורה, כי הנתבעת היא זו אשר אחראית על ביצוע העבודות על ידי התובעת והיא היחידה שצריכה לשאת בנטל התשלום.
12. צד ג' מציין, כי ביום 12.12.11 התקיים דיון בו הנתבעת הצהירה כי שילמה לתובעת סך נוסף של 150,000 ₪ ובהתאם סכום התביעה הוקטן, מבלי לציין עד היום בגין מה שולם הסכום. צד ג' מבהיר כי לא לקח כל חלק באותו תשלום, וכי עצם התשלום מחליש את הודעת הצד השלישי.
13. צד ג' מכחיש את החלוקה הנטענת על ידי הנתבעת (40% עוספיא, 60% דלית אל כרמל), וטוען כי בסעיף 4 לצו הפירוק נקבע במפורש, כי הנתבעת היא זו אשר אחראית בגין פרויקטים אשר בוצעו בתחומה. לגרסתו, טענה זו הועלתה על ידי הנתבעת פעמים רבות בהליכים משפטיים אחרים וכעת שהדבר משרת את האינטרסים של הנתבעת, פועלת האחרונה בכדי להתחמק מתשלום בחוסר תום לב, ומנסה לגרור את צד ג' לסכסוך משפטי בו אין לו חלק.
14. צד ג' מדגיש, כי לא הוכח על ידי הנתבעת כי העבודות נשוא התביעה הן אותן עבודות עליהן התבסס המפרק במסגרת הכנת דו"ח הפירוק ולא צורפה כל אסמכתא בעניין. לטענתו, הודעת צד ג' כנגדו הינה כללית, ללא פירוט מספק, ולכן אינה מרימה את הנטל המונח על כתפי המודיעה.

דיון והכרעה:

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות, בתצהירים, בסיכומי הצדדים, אני נותן בזאת את פסק דיני:

מדובר בעבודות שביצעה התובעת עבור עירית עיר הכרמל.

עירית עיר הכרמל פורקה ועל פי חוק הפרוק נקבע, כי עירית עיר הכרמל תמשיך להיות אישיות משפטית עד לתחילת כהונת המועצות המקומיות וראשי המועצות המקומיות שיבחרו (מדובר במועצה המקומית דאלית אל כרמל היא הנתבעת ומועצה מקומית עוספיא היא הצד השלישי).

נקבע על ידי המפרק כי חלוקת החובות בין השתיים יהיו ביחס של 60% לנתבעת – 40% לצד השלישי.

התובעת המפרטת את העבודות שביצעה טוענת כי החוב של הנתבעת היה 384,320 ₪. ביום 12.12.11 סוכם כי הנתבעת תשלם לתובעת סך של 150,000 ₪ על חשבון התביעה באופן שכתב התביעה תוקן לסכום של 234,320 ₪. צד ג' טוען בסיכומיו בצדק כי עצם ההגעה להסדר האמור מחליש את טענות הנתבעת כלפיו ואולם לא הגעתי למסקנה כי בתשלום הסכום האמור יש משום הצדקה לאיין את חובתו של הצד השלישי.

מכל מקום, הצדדים הגיעו להסדר דיוני שלפיו בית המשפט יפסוק בין סכום של 30,000 ₪ כגבול תחתון ובין 120,000 ₪ כגבול עליון והמשמעות היא שלמעשה התובעת ויתרה למרות טענותיה על 50% מהסכום שהיא טוענת שמגיע לה בסכום של 234,320 ₪.

הנתבעת בסיכומיה מפנה את בית המשפט לכך כי התובעת הנושאת בנטל הראיה לא הוכיחה כי ביצע בפועל את כל העבודות שהיא טוענת להן וכי גם אם ביצעה עבודות אלה הם לא קיבלו את כל האישורים הנדרשים על פי פקודת העיריות. מכל מקום הנתבעת מצרפת את דוחות המפרק אשר בדק את חובות הנתבעת טרם הפירוק. החוב היחידי שנותר על פי דוח המפרק נכון ליום 12.11.09 בשיעור של 51,058 ₪.

לאור ההסדר הדיוני שבין הצדדים ולאחר שעיינתי במסמכים אני סבור שזה הוא הסכום שיש לפסוק במסגרת ההסדר הדיוני לטובת התובעת.

נשאלת השאלה האם יש לחלק את הסכום האמור באופן ש- 60% מסכום זה תשלם הנתבעת ו- 40% מסכום זה ישלם צד ג'. צד ג' מנסה להרחיק את עצמו מתשלום כל סכום תוך טענה שלא בוצעו כל עבודות עבור הצד השלישי מאת התובעת בתחום המועצה המקומית עוספיה. עוד הוא מדגיש שגם התובעת בחרה להגיש את התביעה כנגד המועצה המקומית דאלית אל כרמל בלבד אשר הסכימה גם לשלם במסגרת ההסדר הזמני 150,000 ₪ ללא כל חיוב מצידו של הצד השלישי.

לאחר שבחנתי את הטענות האמורות, אני סבור שיש הצדקה לאמץ את ההסדר שהיה בין הצדדים לעניין החלוקה של 60% ו- 40% המופיעה בחוות דעת המפרק ולכן דין ההודעה לצד שלישי להתקבל בחלקה. עם זאת, לאור התשלום של 150,000 ₪ שנעשה מעבר להסכם האמור, אני אסתפק במערכת היחסים שבין הנתבעת והצד השלישי בפסיקה ללא צו להוצאות.

אשר על כן, פסיקתי הינה כדלקמן:

התביעה מתקבלת בחלקה ועל פי ההסדר הדיוני ישולם לתובעת סך של 51,058 ₪ כאשר הסכום צמוד בלבד מיום 20.11.09 ועד התשלום המלא בפועל.

הנתבעת תשלם לתובעת סך של 51,058 ₪ כאשר הסכום צמוד בלבד מיום 20.11.09 ובתוספת שכר טרחת עו"ד בשיעור של 4,500 ₪ + מע"מ ובתוספת אגרת בית משפט ראשונה אשר שולמה.

סכום זה ישולם תוך 30 יום שאם לא כן ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק.

ההודעה לצד שלישי מתקבלת באופן שהצד השלישי ישפה את הנתבעת בסך של 40% מתוך הסכום שנפסק לחובת הנתבעת, דהיינו בסכום של 20,157 ₪ כאשר הסכום צמוד מיום 20.11.09 בלבד. לגבי הוצאות משפט לא נפסקות הוצאות משפט לחובת הצד השלישי. הנתבעת והצד השלישי ישאו כל אחד בהוצאותיו בגין ההודעה לצד שלישי.

מדובר בחיובים נפרדים.

סכום זה ישולם על ידי הצד השלישי לנתבעת תוך 30 יום שאם לא כן ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק.

ניתן בזה פטור ממחצית שניה של אגרת בית משפט הן ביחס לתביעה העיקרית והן ביחס לתביעה שכנגד.

המזכירות תסגור את התיק.

ניתן והודע היום י"א תשרי תשע"ו, 24/09/2015 בהעדר הנוכחים.