בפניי בקשה למחיקת כתב האישום בשל טענת "הגנה מן הצדק" המבוססת על סעיף 149(10) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח חדש], התשמ"ב- 1982.

לטענת הנאשמת, במקרה זה ובנסיבותיו מתקיימת ההגנה הטבועה בסעיף 149(10) האמור לעיל, לפיו עצם הגשת כתב האישום בעניין זה עומדת "בסתירה מהותית לעקרונות של צדק והגינות משפטית".

אבחן, אם כן, את המקרה דרך משקפיו של תובע האמור לעיין בחומר החקירה ולקבל את ההחלטה המתאימה בהתאם לתוכנו.

האם ההחלטה שקיבלה המאשימה, בהסתמכה על חומר החקירה שבתיק, לפיה יש להגיש כתב אישום נגד הנאשמת, ולשחרר את המתלונן לדרכו כשהוא זך ונקי, יש בה סתירה מהותית לעקרונות של צדק והגינות משפטית?

לשם קבלת התמונה המלאה, נקדים ונאמר כי ביום 30.8.09 , סמוך לשעה 15:30, אירעה תקרית אלימה בשער הישוב קידר.

אותה העת, כך נטען בכתב האישום, עמדו במקום השומר, מר מתן משה וקנין (להלן:"מתן"), מר יורם ספרדי (להלן:"המתלונן"), מר ניסים שוב (להלן:"ניסים") ורכז הביטחון של היישוב מר אביעד יהוד (להלן:"אביעד").

הנאשמת הגיע למקום והצמידה מצלמה סמוך לפניו של המתלונן.

כאן המקום לציין, כי זהו הפרק השני של הפרשייה שלפנינו. הפרק הראשון, מקורו בסכסוך שבעטיו קבע כב' השופט א. רון ביום 17.2.09, כחצי שנה לפני פרוץ האירוע נשוא כתב האישום, כי המתלונן וניסים וכן הנאשמת "יימנעו מכל פניה זה לזה בין במישרין ובין בעקיפין...ואף יימנעו מכל הפרעה לצד האחר בדרך לביתו או לעסקו" (שורות 8-10 להחלטה).

נחזור, אם כן, לשער הישוב קידר שם עומדים ארבעת תושבי המקום, אליהם קרבה המתלוננת ומצלמתה בידה.

לאחר שהוצמדה המצלמה לפני המתלונן, כאמור, הוא הרחיק אותה בידו, ובתגובה ספג מהנאשמת סטירה בפניו.

המתלונן, מצידו, סטר לנאשמת והיא התנפלה עליו, סרטה אותו בגבו , ירקה עליו וסטרה לו.

המתלונן נטל את מצלמתה והשליכה לארץ. המשטרה הוזמנה למקום, הנאשמת עוכבה לחקירה ואילו המתלונן פונה לבית החולים בשל סחרחורות וכאבי ראש שחש עקב המכות שספג.

לאחר שעיינתי בחומר הראיות, ניתן לומר כי כתב האישום עוצב בדמות עדותו של מתן, שומר שכיר ששמר אותה העת בשער. מתן אינו תושב המקום ואינו מעורב בסכסוך בין הנאשמת לשאר הדמויות שהתקבצו אותה העת בכניסה לישוב. באופן כללי, ניתן לומר כי המתלוננת היא זו ש"התחילה" (כלשון הילדים) הן באמצעות הצבת המצלמה סמוך מאד לפרצופו של המתלונן והן באמצעות סטירת הלחי הראשונה, ומרגע זה ואילך החלו חילופי מהלומות בינה לבין המתלונן, יריקות לעבר ניסים ואביעד.

עוד יש לציין, כי מצלמתה של הנאשמת הוטלה על ידי המתלונן לעבר הגדר ונשברה.

הנאשמת עצמה, לא הרחיבה את הדיבור על האירוע בעת חקירתה במשטרה, ותחת זאת ביקשה מהחוקרים לבדוק את שאירע באמצעות תיחקורו של מתן, השומר (שורות 3,5,17 ו-19 להודעתה במשטרה מיום הארוע). היא אך הוסיפה כי המתלונן חנק אותה באמצעות שתי ידיו, עניין שלא נמצא לו זכר בעדותו של מתן, המקובל אף עליה כעד אובייקטיבי שאינו משתייך לחורשי רעתה.

עדויותיהם של ניסים, אביעד והמתלונן דומות בפרטים רבים, אך, מטבע הדברים, שונות בפרטים אחרים.

מעדויותיהם עולה עובדה אחת שיש לתת עליה את הדעת ושיש בה כדי ללמד, כך לטעמי, על האירוע כולו.

הנאשמת ניגשה אל אביעד וירקה עליו (שורות 9-14 לעדות אביעד וכן עדותו של ניסים בשורה 7) וכן קרבה לניסים וירקה אף עליו. יריקות אלו אף באות לידי ביטוי בעדותו של מתן, השומר (שורות 6-7 לעדותו).

יריקות אלו בוצעו כלפי אנשים שהיו, באותה העת, במעגל החיצוני של העימות ואחד מהם אף ישב במכוניתו בעת היריקה.

נוסף על כל אלו, יש לציין כי המתלונן פונה לקבלת טיפול רפואי ובגיליון השחרור שלו נאמר כי "בגב יש סימנים של סריתות" (כך במקור- ש.ה.). מאידך, הנאשמת לא הציגה כל פגיעה גופנית, עובדה מתמיהה במקצת מאחר ולטענתה נחנקה בגרונה והחליפה סטירות לא מעטות עם גבר שמידותיו גדולות משלה.

הבה נסקור, אם כן, את החומר הניצב על שולחנה התביעה בטרם החליטה להגיש כתב אישום נגד הנאשמת.

1. עדויות ברורות בדבר היותה הגורם המתחיל את הקטטה עם המתלונן

באמצעות המצלמה ובאמצעות סטירה.

2. עדויות ברורות בדבר יריקותיה של הנאשמת לעבר הנוכחים האחרים.

3. עובדה נוספת, שלטעמי אין עליה חולק, ממנה עולה כי המגע בינה לבין

הקבוצה האחרת נעשתה בשל הגעתה באופן מכוון אל השער.

המסקנה העולה מכך, מצביעה על היותה של המתלוננת דומיננטית לא רק בכרונולוגיה של האירוע ("מי התחיל?") אלא גם בהיקף המעשים ובהיקף הנמענים למעשים אלו.

אני מדגיש, שאין בכל אלו לקבוע ממצאי מהימנות או ממצאים שבעובדה וייתכן כי לאחר שמיעת העדויות תתהפך התמונה לחלוטין ויתבררו עובדות שונות במהותן שיש בהן כדי להסיק מסקנות אחרות, אולם, הבדיקה העומדת לפנינו נועדה לאתר את קיומה או אי קיומה של חוסר הגינות משפטית מצד התביעה בטרם הוגש כתב אישום ובהנתן העובדה כי חומר החקירה שבתיק מונח לפניה, ועל כן אין לתוצאות ההליך המשפטי כל קשר לבדיקה זו.

מאידך, מהחומר עולה כי המתלונן אף הוא תקף את הנאשמת. אין חולק כי לא מדובר בהגנה עצמית, אך אין חולק גם כי מדובר במציאות שנכפתה על המתלונן על ידי הנאשמת בעצם הגעתה לשער והתנהגותה ההתחלתית שם.

לסיכום, כך נדמה לי, אין מדובר ב"חוסר הגינות משפטית" ברמה כזו המחייבת את ביטולו של כתב האישום, אולם קיימת תחושת אי נוחות קלה שיכול ותמצא את ביטויה בשלבים אחרים של המשפט כשלב פרשת העונש (אם המשפט יגיע לכך, כאמור).

אני דוחה, אם כן, את בקשת ההגנה למחיקת כתב האישום, אך מקבל את הקביעה כי יש בתוצאה המשפטית, עד עתה, תחושה לא נוחה שיש בה מידה של אי צדק שתבוא לידי ביטוי, כאמור, בהמשך המשפט.

מועד ההוכחות הקבוע ליום 29.4.13 יעמוד בעינו.

המזכירות תודיע בדחיפות לצדדים.

ניתנה היום, י"ב אייר תשע"ג, 22 אפריל 2013, בהעדר הצדדים.