צד ג': אסף בלוך

רקע

התביעה שבפניי החלה את דרכה כאשר הוגשה כתביעת נזקי גוף על פי חוק הפלת"ד התשל"ה-1975. את התביעה המקורית הגישה גב' ברלינסקי, ילידת שנת 1937 (להלן: "התובעת") בגין פגיעתה ע"י רוכב אופנוע, בשעה שחצתה את הכביש ברחוב הרברט סמואל אשר בתל אביב בתאריך ה- 14.3.09 (להלן: "התאונה"), לרוכב האופנוע מר אסף בלוך (להלן: "נתבע 1") לא הייתה פוליסת ביטוח חובה ברת תוקף, כפי שמתחייב ע"פ סע' 2ׁ)א) לפקודת ביטוח רכב מנועי [נוסח חדש], התש"ל-1970, אשר קובע באומרו:

"בכפוף להוראות פקודה זו, לא ישתמש אדם - ולא יגרום ולא יניח שאדם אחר ישתמש - ברכב מנועי, אלא אם יש על שימושו שלו או של האדם האחר באותו רכב פוליסה בת-תוקף לפי דרישותיה של פקודה זו. "

בעקבות האמור נאלצה התובעת לצרף את קרנית- הקרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים (להלן: "נתבעת 2" או "קרנית") כנתבעת נוספת לתביעתה, מכוח סע' 12(א)(2) אשר קובע כי תפקידה של הקרן הוא לפצות נפגעי תאונות דרכים בין היתר במקום בו לנוסע הרכב לא היה ביטוח חובה בהתאם לפקודה.

קרנית שלחה הודעת צד שלישי לנתבע 1 לקבלת שיפוי על כל הוצאה אשר הוציאה ואשר היא עתידה להוציא בגין התאונה נשואת דיוננו, כפי שמורה ס' 9 לחוק הפלת"ד בשוללו ככלל את זכות החזרה בתאונות הדרכים לבד ממספר חריגים כאשר חריג הנוהג ללא ביטוח נמנה עמהם. צד ג' הגיש הודעת צד ד' כנגד סוכן הביטוח שלו בתקופה הרלוונטית מר עזרא גבאי, בטענה כי התרשל כלפיו בכך שלא עדכן אותו בעוד מועד כי תוקפה של הפוליסה עומד לפוג. בהתאם להחלטתי מתאריך ה- 12.05.11 הוריתי לסלק על הסף את הודעת צד ד' כלפי הסוכן מחמת סע' 9 הנ"ל השולל את זכות החזרה בת"ד מלבד חריגים מסוימים אשר נדון זה אינו נמנה עמהם.

בתאריך ה- 13.12.12 נתתי תוקף של פסק דין חלקי להסכם הפשרה אליו הגיעו הצדדים (להלן: "הסכם הפשרה"). הסכם הפשרה קבע כי הנתבע 1 מודה בעובדת גרימתו את התאונה נשואת דיוננו, וכמוכן הוא מתחייב לשאת בחבות נזקיה של התובעת על סך של 120,974 ₪ ובנוסף ישולמו לנתבעת 2 סך של 16,560 בגין התשלומים התכופים ששולמו לתובעת. עם זאת לא הגיעו הצדדים להסדר בקשר לדרישות נתבעת 2 לשיפוי מאת נתבע 1, עבור כל הסכומים שהוצאו על ידה כתוצאה מפנייתה של התובעת, עוד לפני הגשת התביעה.

לבסוף הגיעו צדדים אלו להסכמה לפיה בית המשפט יפסוק בין הפלוגתאות על פי הסמכות המוקנת לו מכוח סע' 79א(א) לחוק בתי המשפט התשמ"ד - 1984, לאחר הגשת טיעונים בכתב בסוגייה.

בתאריך ה- 22.01.14 הוגשו סיכומי טענותיה של נתבעת 2, ובתאריך ה- 12.02.14 הוגשו סיכומי טענותיו של נתבע 1.

טענות הצדדים

ב"כ נתבעת 2 המלומדת, טענה כי לאור העובדה שנתבע 1 הודה במסגרת הסכם הפשרה על היותו בעליו של כלי רכב המעורב בתאונה ועל כך שלא הייתה ברשותו פוליסת ביטוח ברת תוקף במועד הרלוונטי, ובעקבות כך רובצת על שכמו של נתבע 1 האחריות המלאה לכול הנזקים שהתרחשו בגין התאונה. משכך מן הדין להטיל על כתפיו אף את ההוצאות שהוציאה נתבעת 2 עבור טיפוליה הרפואיים של התובעת בגין התאונה, וכמו כן אף את הוצאות המשפט שהוציאה נתבעת 2 לצורך ניהול המשפט, אשר כאמור מלכתחילה לא הייתה צריכה נתבעת 2 ליטול בו חלק אלמלא היה נתבע 1 מודה בחלקו באירוע בעוד מועד .

פירוט ההוצאות הנטענות הוא כדלהלן:

1. סך משוערך בשיעור 8,980 ₪ עבור הוצאות חקירה.
2. סך משוערך בשיעור 3,905 ₪ עבור איסוף תיעוד רפואי.
3. סך משוערך בשיעור 765 ₪ עבור דמי פינוי התובעת באמבולנס.
4. סך משוערך בשיעור 55,027 ₪ עבור מרכז רפואי "רעות" על טיפולו בתובעת בשנת 2009.
5. סך משוערך בשיעור 9,503 ₪ עבור תשלום לפיזיותרפיסטית מטפלת.
6. סך משוערך בשיעור 83,375 ₪ עבור "מכבי שירותי בריאות".
7. סך משוערך בשיעור 725 ₪ עבור אגרת פתיחת הליך כנגד הצד ג'.
8. סך משוערך בשיעור 77 ₪ עבור מסירת ההוגעה לצד ג'.
9. סך משוערך בשיעור 10,031 ₪ עבור שכ"ט ב"כ נתבעת 2.

ובסך הכול סכום משוערך על סך 172,388 ₪ אשר יישא הפרשי ריבית והצמדה על פי חוק מיום מתן פסק הדין.

לעומת האמור טוען ב"כ התובע המלומד, כי יש לחלק את סוגי התשלומים המבוקשים ע"י נתבעת 2 לשני סוגים, הראשון עניינו בתשלומים ששולמו עבור הוצאות המשפט והן אינהרנטיות להליך השיפוטי, והשני עניינו בתשלומים נלווים שהוצאו לצורך טיפוליה הרפואיים של התובעת, כאשר לטענתו את סוג התשלומים הראשון ניתן להביא בחשבון כחלק מבקשת השיפוי הנכללת במסגרת הבקשה לצד ג' שהוגשה נגד נתבע 1 ועל בית המשפט יהיה להעריכם על פי שיקול דעתו, אולם לא כן בנוגע להוצאות הרפואיות הנלוות ששולמו ע"י נתבעת 1, שאותן לא ניתן יהיה לכוללן במסגרת הבקשה לשיפוי ע"י הצד השלישי, אלא על הנתבעת 1 להתכבד ולהגיש את החזר הוצאותיה במסגרתה של תובענה חדשה, את טענותיו אלו סומך ב"כ נתבע 1 על דבריו של כב' הש' יצחק כהן בת"א (חי') 574/08 עלי חסן סרחאן נ' "קרנית" - קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים, באומרו:

"ההודעה לצד שלישי ששלחה "קרנית" לנתבע, משמעותה ש"קרנית" תובעת שיפוי מהנתבע, בגין כל סכום שהיא תחויב לשלם לתובע, במסגרת התביעה שהגיש התובע. בגדר הודעה זו, ניתן אפוא לחייב את הנתבע אך ורק להשיב ל"קרנית" תשלומים שתחויב לשלם לתובע על פי פסק הדין, וכן תשלומים הבאים בגדר "הוצאות המשפט" שנגרמו ל"קרנית" בהליך זה. ככל שהדברים אמורים בתשלומים אחרים, יהיה על "קרנית" להגיש נגד הנתבע תביעה נפרדת, ולהוכיחה."

בנוסף על האמור טען ב"כ נתבע 2 כי אף אם נידרש לפסוק במסגרת התובענה שבפנינו את ההוצאות הרפואיות ששולמו ע"י נתבעת 2, מכל מקום יש לנכות מרשימת הוצאותיה מספר הוצאות אשר לא הוכחו במסגרת בקשתה כדלהלן:

1. 113 ₪ עבור אמיר יובל.
2. 297 ₪ עבור מכבי שירותי בריאות.
3. 652 ₪ עבור ב"כ נתבעת 1.
4. 1,798 ₪ עבור י.ש אמינות.

בתשובה לדבריו טענה ב"כ נתבעת 1 כי ניתן להשית על גבו של הצד השלישי במסגרת בקשת צד ג' אף את אותם סכומים "נלווים", אשר שולמו ע"י קרנית עוד בטרם ניתן פסק הדין. את טענתה סמכה על דבריו של כב' הש' רים נדאף בתא (טב') 1679-05‏ ‏ אמארה נידאל נ' ראפע אמארה, באומרו:

"במקרה שלפנינו עילת התביעה ועילת ההודעה נובעות ממערכת עובדתית אחת, והיא תאונת הדרכים בה נגרמו הנזקים לנפגע- התובע, כך שקרנית היא ששילמה את ההוצאות הרפואיות של התובע שנבעו מהתאונה, בסך של
17,410 ₪ נומינלי כאמור. אילו קרנית לא נשאה בהוצאות אילו, היו התובעים מן הסתם נאלצים לשאת בהוצאות אלו בעצמם, ולתבוע אותם במסגרת התביעה העיקרית, ולהוסיפם לסכום הפיצוי שייפסק להם. לפי אותו היגיון, ועל מנת להגשים את הרציונל הגלום בתקנה 216(3) דלעיל, להביא את המחלוקת בין כל הצדדים לסיום, ובהתאם להלכה הפסוקה, יש לקבל את עמדת קרנית ולחייב את הצדדים השלישיים בהשבת סכום ההוצאות הרפואיות לקרנית בערכם הריאלי, נוסף לשיפוי המלא בגין הסכומים בהם חוייבה קרנית כלפי התובע."

כמו כן הוסיפה ב"כ נתבעת 2 וצירפה לתשובתה קבלות על ההוצאות דלהלן:

1. 297 ₪ עבור מכבי שירותי בריאות כללית.
2. 113 ₪ עבור אמיר יובל.
3. 1,798 ₪ עבור י.ש אמינות.

דיון והכרעה

עוד בטרם אכריע לגופם של דברים, אקדים וארחיב בביאור ההיגיון המשפטי והכלכלי העומד מאחורי הסמכות המוקנית לבית השפט להכריע על דרך הפשרה מכוח סעיף 79א(א). לפום ריהטא היה נראה כי ההכרעה על דרך הפשרה איננה מתיישבת עם עקרונות הצדק והיושר, שהרי ממה נפשך הדין בא לידי עיוות על ידה, אם הדין עם התובע מה לנו לקפחו בדינו, ואילו אם הדין עם הנתבע, מה לנו להוציא ממונו שלא כדין? על פניה ההכרעה על דרך הפשרה, דומה היא למיטת סדום, או שאתה קוצץ רגליו של זה, או שאתה מתיז ראשו של האחר. מכוח תפיסה זו נשמעה גישה במשפט העברי הרואה בביצוע (פישור) לכשעצמו דבר פסול:

" רבי אליעזר בנו של רבי יוסי הגלילי אומר: אסור לבצוע, וכל הבוצע - הרי זה חוטא, וכל המברך את הבוצע - הרי זה מנאץ, ועל זה נאמר בוצע ברך נאץ ה', אלא: ייקוב הדין את ההר" (תלמוד בבלי סנהדרין דף ו.)

לעומת האמור נפסקה ההלכה כי יש למצוא דווקא בדרך הביצוע יתרון רב, שהרי הוא משמש כאמצעי האיזון האופטימאלי בין ערך השמירה על יחסי הרעות של הצדדים ויישוב ההדורים מחד, לבין ערך הוצאת הצדק לאור מאידך, כאשר בין היתר נמנעת מהצדדים הסחבת ועינוי הדין העתידים להיגרם להם כתוצאה מניהול ההליך ועל כך מובאת הדעה השנייה בתלמוד:

"רבי יהושע בן קרחה אומר: מצוה לבצוע, שנאמר: האמת ומשפט שלום שפטו בשעריכם. והלא במקום שיש משפט - אין שלום, ובמקום שיש שלום - אין משפט. אלא איזהו משפט שיש בו שלום - הוי אומר: זה ביצוע" (שם, שם).

לכול האמור יש לצרף את שיקולי הצדק והיעילות המצרפיים, התומכים בהפחתת עומס התיקים הממתינים להידיינות בבתי המשפט.

מן הכלל אל הפרט, בענייננו לא נפלה מחלוקת בין הצדדים אודות חבותו של נתבע 1 לתשלום הוצאותיה המשפטיות של נתבעת 2 בכול הקשור לניהול ההליך דנן, על כן אני סבור כי יש לחייבו בגין כך סך של 22,000 ₪, כאשר סכום זה מגלם בתוכו בין היתר את הוצאות החקירה ואיסוף המידע הרפואי.

בהתייחס להוצאותיה הרפואיות של התובעת, אשר שולמו לה על ידי נתבעת 2 עובר להשגת הסכם הפשרה, ובלא לקבוע מסמרות לגופם של טיעוני הצדדים, באשר לשאלה, האם ניתן לכלול במסגרת "הודעת צד ג'" גם סכומים ששולמו ע"י קרנית עוד בטרם ניתן פסק הדין, אם לאו, הרי שאני סבור כי נכון יהיה להעמיד את ההחזרים הנ"ל על סך של 28,000 ₪ כאשר סכום זה יגלם בתוכו, בין היתר, את ציפיותיו הלגיטימיות של נתבע 1 להשגת הסדר מקיף במסגרת הסכם הפשרה שנחתם בינו ובין התובעת, וכמוכן ישקף לאשורו את מערך הסיכונים והסיכויים של הצדדים בשלב מקדמי זה.

סוף דבר

הצדדים הסמיכו את בית המשפט לברור להם את דינם במסגרת סמכותו ע"פ סע' 79א לחוק בתי המשפט. לאחר ששקלתי את השיקולים הנדרשים לענייננו החלטתי היא כדלהלן: נתבע 1 יעביר לנתבעת 2 סך של 50,000 ₪ לכיסוי הוצאותיה אשר הוציאה במסגרת ההליך דנן, כאשר לפסק זה יהיה תוקף של מעשה בית דין עבור כל ההוצאות הנטענות על ידי נתבעת 2 כלפי נתבע 1 בגין התאונה נשואת דיוננו.

הסכומים יישאו בהפרשי ריבית והצמדה על פי חוק מיום המצאת פסק הדין לצדדים.

המזכירות תמציא פסק דין זה בדואר רשום לצדדים.

ניתן היום, ט"ז אדר ב תשע"ד, 18 מרץ 2014, בהעדר הצדדים.