1. עניינה של התביעה שלפניי בהזמנת נופש במלון פלטרין, המצוי בעיר טבריה.

הנתבע, שעוסק בתחום ארגון נופש לקבוצות מהציבור החרדי, הזמין נופש במלון התובעת בעבור קבוצה לחג הפסח בתאריכים 8.4.09-15.4.09. אליבא התובעת, הנתבע לא פרע את התשלומים להם התחייב ומכאן התביעה דנן שהועמדה על סך 288,646 ₪.

עיקר טענות התובעת:

2. התובעת (להלן: "פלטרין") התקשרה בהסכם עם הנתבע (להלן: "מר כהן") אשר מוּכר בתחום המלונאות וידוע כמארגן קבוצות נופש לציבור החרדי. במסגרת ההסכם בין הצדדים נקבע שמר כהן יזמין 25 חדרים במלון פלטרין בטבריה לכל ימי חופשת הפסח החלה בתאריכים: 8.4.09-15.4.09. עוד נקבע, שהתמורה עבור כל חדר וחדר תעמוד על סך 6,000 ₪ ותכלול לינה לשני מבוגרים וארוחות. קבלת המפתח לחדרים תעשה לאחר תשלום התמורה.

3. על אף ההסכם בין הצדדים ובהגיעם של האורחים למלון, הודיע מר כהן שאין ביכולתו לשלם את הכספים, אך יוכל לעשות כן לאחר החג הראשון. פלטרין הסכימה לקבל את השינוי וזאת בכדי להימנע מפגיעה באורחיו של מר כהן. כך, נמסרו מפתחות החדרים לקבוצה בטרם תשלום התמורה.

4. למרות הבטחותיו של מר כהן לשלם את התמורה במהלך החג, היא לא שולמה. בתגובה לאי תשלום מלוא התמורה, הודיעה פלטרין שלא תספק ארוחות לאורחי המלון. אולם, לבסוף לא עשתה כן והמשיכה לספק את הארוחות עד תום החג. בסופו של יום, נותר מר כהן חייב סך 126,962 ₪ בגין אירוח הקבוצה במלון.

5. בנוסף לשימוש בחדרים, נשאה פלטרין בהוצאות הבאות: עלות ארוחות לחלק מהקבוצה של מר כהן שהתארחה ממלון כנרת ספא בסך 82,484 ₪; רכישות של מוצרי מזון שונים וכיו"ב שהזמין מר כהן על חשבונה של פלטרין אצל ספקים בסך 8,000 ₪; הזמנת שירותי הסעות ושימוש בכרטיס האשראי של פלטרין בסך 6,200 ₪; נזק בסך 10,000 ₪ בגין תיקון תוכנת הניהול של המלון שמחק מר כהן.

6. מר כהן הגדיל מעשות והכפיש את שם פלטרין, פרסם את פלטרין כמלון בלתי ראוי, וגרם לנזק לשמו הטוב של המלון. על כן יש לחייבו בפיצוי הקבוע בחוק איסור לשון הרע בסך 50,000.

7. מכאן שיש לחייב את מר כהן לשלם למלון פלטרין סך 288,646 ₪ בגין אי מילוי התחייבויותיו על פי ההסכם בין הצדדים ובגין הנזקים שגרם לפלטרין בהתנהלותו.

עיקר טענות הנתבע:

8. פלטרין פנתה אל מר כהן באמצעות נציגה, מר ישראל גפנר (להלן: "מר גפנר"). פלטרין הציעה למר כהן שיסיט חלק מקבוצתו שהייתה אמורה להתארח במלון "כנרת ספא", אל מלון פלטרין. מר גפנר הבטיח למר כהן שאם יעשה כן, יזכה במחיר מוזל והקבוצה תקבל פעילויות מיוחדות ללא תוספת תשלום.

9. מר כהן הסכים לקבל את הצעתו של מר גפנר ובין הצדדים גובשו ההסכמות הבאות:

מר גפנר ינהל את המלון בתקופת שהותם במלון במשך כל החג; יינתנו ארוחות חינם ללא הגבלה; והקבוצה תהנה מטיולים ללא תשלום. עוד נקבע שתשלום התמורה עבור חדר לזוג על בסיס "הכל כלול" תעמוד על סך 5,800 ₪. מר כהן העלה את ההסכמות בין הצדדים על הכתוב, חתם בחתימת ידו ושלח את ההסכם בפקסימיליה אל פלטרין.

10. פלטרין הפרה את ההסכם וסיפקה שירות קלוקל ולא מקצועי במשך כל חופשת הפסח: לא היו מים חמים ומזגנים בחדרי המלון; החדרים חולקו באופן שרירותי ולא כפי שסוכם מראש; לא סופקו מגבות ומר כהן נאלץ לקנות 270 מגבות מכיסו הפרטי; שולחן החג לא היה ערוך והאורחים נאלצו לערוך בעצמם את השולחן ואף להגיש את האוכל היות ולא היו מספיק עובדים במלון; האוכל לא היו ראוי לאכילה ומר כהן נאלץ להזמין שף מטעמו; עובד המלון התפרץ לחדרי המלון בעת שהותם של האורחים בחדריהם, כך שפגע קשות בפרטיותם. כתוצאה מכל האמור לעיל, עזבו את הקבוצה כמה משפחות ומר כהן נאלץ לספוג את התשלום עבורם.

11. פלטרין פגעה בשמו הטוב של מר כהן והכפישה אותו. היא עשתה כן באמצעות עובד במלון אשר סיפר שקרים אודות מר כהן ואף דאגה להביא חסיד חב"ד שיעשה כן. כתוצאה מכך, נפגע המוניטין של מר כהן ומכאן יש לחייב את פלטרין בסך 100,000 ₪ בגין עוולת לשון הרע.

12. הואיל ומר כהן לא הפר את ההסכם בין הצדדים, אלא פלטרין היא זו שהפרה את ההסכם, פלטרין אינה זכאית כלל לתמורה ואף יש לחייבה לשלם למר כהן, על דרך הקיזוז, סך 232,266 ₪ בגין נזקים שגרמה לו.

13. בדיון שנערך לפניי העידו העדים הבאים:

מטעם התובעים: מר ישראל גפנר- מנהל התובעת; מר טאהר רג'בי- עובד במלון התובעת.

מטעם הנתבעים: מר יצחק כהן- הנתבע; גב פנינה ברודי- אורחת במלון התובעת.

דיון והכרעה:

האירוח בחדרי המלון

14. לגרסת פלטרין, ההסכם עם מר כהן נערך בעל-פה והתבסס על מחירי המחירון של המלון.

לעומת זאת, ההסכם שנשלח אליה באמצעות הפקסימיליה [נספח א' לנ/1] הינו חסר תוקף משפטי, מאחר שפלטרין לא אישרה אותו בחתימתה. בהקשר זה, העיד לפניי מר גפנר את הדברים הבאים:

"כל הסיכומים שלנו היו בעל פה, לפי מחירון של המלון, כפי שמקובל לעשות במקרים כגון אלה. הייתי מדייק יותר, כפי שהיה מקובל יותר לעשות במלון במקרים כגון אלה עד למקרה הנ"ל. מאז אנו נזהרים יותר"

[ פר' עמ' 19 ש' 1-3]

עוד העיד:

"סיכום הדברים שבנספח א' הינן משאלות הלב של הנתבע שהציג אותה במהלך אחת המפגשים. אין בין המסמך הזה להסכמה הסופית שום קשר"

[פר' עמ' 18 ש' 30-31]

15. לטענת מר גפנר, בין הצדדים הוסכם שהתמורה בגין אירוח שני מבוגרים בחדר במלון תעמוד על סך 6,000 ₪ ותוספת בסך 1,500 ₪ לכל ילד. עוד נקבע, שמר כהן ינהל את המלון במהלך חג הפסח וזאת על- פי בקשתו [פר' עמ' 20 ש' 24]. הסכמה זו נבעה מן הצורך של הקבוצה הנמנית על קהילת חב"ד לוודא את קיום דרישות הכשרות הייחודיות:

"כפי סוכם ולבקשת הנתבע היות שיש להם צרכים מיוחדים לשיטת חב"ד, ביקש הנתבע מלכתחילה לנהל את המלון באופן בלעדי ללא התערבות אף אחד מההנהלה הקיימת".

[ פר' עמ' 19 ש' 31-32]

16. מר גפנר בעדותו הסביר מדוע דרש מר כהן "לנהל לבדו" את המלון:

"במקרה דנן, המקרה היה שוני לחלוטין, הוא ממש ציין את זה. שהוא מבקש לנהל את הכול. בדיעבד הבנתי מה הייתה הכוונה לנהל את הכול, כי כך הוא גובה את כל הכספים מכל הקבוצה ולהשאיר אצלו, אם היינו מתנהלים כמו בית מלון, כפי ששאלה ב"כ הנתבע, אני מניח שהמלון לא היה מוסר מפתח לאף אורח בלי שהוא משלם ישירות בקבלה. אני חוזר שוב, הדרישה שלו היה ניהול בלעדי של המלון בכל ההיבטים, הוא טען שיש לו ניסיון רב בתחום זה, הוא רוצה לנהל את המלון עצמו וגם את כשרות האוכל, ולכן זה משתקף במחיר, הוא קיבל מחיר מוזל, היות שהוא מנהל את המלון באופן עצמאי".

[פר' עמ' 20 ש' 29-32 ועמ' 21 ש' 1-3]

17. לגרסת מר כהן, ההסכם שנשלח לפלטרין הוא המשקף את הסכמות הצדדים. בתצהירו טען שהסכים להעביר חלק מחברי קבוצתו ממלון כנרת ספא למלון פלטרין, זאת בשל ההטבות שמר גפנר הציע לו [ס' 5 לנ/1]. מר כהן הדגיש שההפחתה במחיר היא ששכנעה אותו להסיט חלק מחברי הקבוצה אל מלון פלטרין:

"אני רוצה לומר דבר פשוט, כנרת ספא, הוא הבדל של שמים וארץ לבין התובעת. כנרת ספא זה עולם אחר לגמרי. אם זה 6,000 ₪ ו- 6000 ₪. אם אני לא מרוויח כלום למה שאלך לתובעת? צריך להיות אידיוט מושלם. זה אותו מחיר".

[פר' עמ' 25 ש' 13-15]

18. לטענתו של מר כהן, במסגרת ההסכם נקבע שהתמורה לחדר תעמוד על סך 5,800 ₪ לזוג. כנהוג בתחום המלונאות ילד ישלם מחצית מהסכום [פר' עמ' 26 ש' 29]. בנוסף, העיד לפניי מר כהן כי "היות שאני הסוכן ואני מנהל המלון אז מן הסתם צריך לתת לי חדרים חינם, כך מקובל....לא. לא כתוב במסמך" [פר' עמ' 25 ש' 25 וש' 27].

19. כעולה מהעדויות שנשמעו לפניי, קיימת מחלוקת בין הצדדים באשר לתמורה המוסכמת שנקבעה לתשלום בגין חדר לזוג אורחים. לגרסת פלטרין, התמורה נקבעה לסך 6,000 ₪ עבור זוג מבוגרים בחדר ותוספת בסך 1,500 ₪ לכל ילד.

מנגד, לגרסת מר כהן התמורה הינה בסך 5,800 לזוג בחדר, כאשר ילד שמצטרף לזוג ישלם מחצית מסכום זה. עוד הוסכם שמארגן הקבוצה, מר כהן, יקבל חדרים בחינם לשהות משפחתו.

20. בענייננו, מר כהן שלח בתאריך 23.3.09 באמצעות הפקסימיליה הסכם חתום על ידו, המפרט את הסכמות הצדדים [נספח א' לנ/1]. פלטרין אמנם לא חתמה על הסכם זה, אך המשיכה בביצוע הסכם ההזמנה: דאגה לאירוח הקבוצה, מסרה את המפתחות לחדרים, סיפקה ארוחות ואף מסרה לידיו של מר כהן כרטיס אשראי מטעמה בכדי שיטפל בכל העניינים הנוגעים לאירוח ולרכישת מזון בהכשר מיוחד, המתאים לקהילת חב"ד.

21. נסיבות אלה עולות כדי קבלה שבהתנהגות לנוסח ההסכם ששלח מר כהן אל פלטרין. לעניין זה יפים הדברים הבאים:

"קיבול יכול שיהיה לאו דווקא בהודעת הניצע שנמסרה למציע, אלא גם במעשה לביצוע החוזה או בהתנהגות אחרת, וזאת כאשר דרכים אלה של קיבול משתמעות מן ההצעה. כך נקבע בסעיף 6(א) לחוק החוזים... קיבול דרך התנהגות - כמו קיבול בהודעה - צריך להעיד על גמירת דעתו של הניצע להתקשר עם המציע לפי ההצעה".

[גבריאלה שלו, דיני חוזים- החלק הכללי, עמ' 217-218 תשס"ה- 2005]

22. בענייננו, המעשה - קבלת הקבוצה ומסירת המפתחות - מחליף את הודעת הקיבול ומשמש ביטוי חיצוני להסכמתה של פלטרין לקבל את ההסכם ששלח מר כהן. מעשה זה של פלטרין מעיד על ביצוע ההתחייבות שלה מכוח ההסכם ושקול למסירת הודעת הקיבול. יתר על כן, פלטרין לא ערכה הסכם שונה בכתב, הגם שהיא עוסקת בדרך קבע באירוח תיירים ומהווה "שחקן חוזר" בתחום המלונאות. מכאן, שאי עריכת הסכם בכתב מצידה פועלת לחובתה ומהווה ראיה נוספת לכך, שהסכימה וקיבלה את תנאיי ההסכם שערך מר כהן, אף שלא חתמה עליו. אף המחיר המוזל מתיישב עם גרסת שני הצדדים, על פיה פלטרין היא שפנתה אל מר כהן על מנת שיפנה אליה אורחים לחג הפסח.

23. הואיל וקיבול פלטרין מתייחס להסכם שנשלח על ידי מר כהן בו נקבע כי מחיר בגין אירוח זוגי לחדר יעמוד על סך 5,800 ₪, אזי פלטרין אינה רשאית לדרוש סכום שגבוה מעבר לכך.

אני קובע אפוא, שהמחיר המוסכם הינו סך 5,800 ₪ לזוג בחדר כפי שנקבע בהסכם מיום 23.3.09; התוספת בגין אירוח ילד הינה בסך 1,450 ₪ ואילו התמורה בגין אירוח מבוגר בחדר תהא בסך 2,500 ₪.

24. פלטרין ערכה תחשיב שצורף כנספח ב' לת/1, ממנו עולה שבגין 31 חדרי המלון בהם נעשה שימוש, חב מר כהן סך 186,962 ₪, אלא שהחיובים הנקובים בנספח ב' אינם משקפים את ההנחות שהעניק נציג פלטרין, מר גפנר.

בהתאם לקביעותיי דלעיל, יש לעדכן את החיובים המופיעים בנספח ב' כך שיופחתו הסכומים הבאים: סך 200 ₪ לכל חדר באירוח זוגי שחויב לפי מפתח של 6,000 ש"ח, סך 50 ₪ בגין אירוח של ילד שחוייב לפי מפתח של 1,500 ₪ וסך 400 ₪ במקרה של חדר לבודד (סינגל) שחויב לפי מפתח של 2,900 ₪.

עדכון התמורה בהתאם לפרמטרים אלה (הפחתת חדר זוגי לסך 5800 ₪, הפחתת מחיר לילד לסך 1,450 ₪ והפחתת אורח בודד לסך 2,500 ₪) מצטברת לידי הפחתה בסך 6,848 ₪ וזאת עפ"י התחשיב הבא:

א. הפחתה בסך 200 ₪ לכל אחת מהמשפחות הבאות: חפץ, פרץ, ברוד, ריבקין, טגר, מויאל, זלץ, יצחק כהן, איסטנר, בן סעיד, מנדלמן, נחמה ונחמה. סך ההפחתה הינה 2,600 ₪.

ב. הפחתה בסך 166 ₪ לכל אחת משלוש משפחות מרגלית (2,666 ₪- 2,500₪=166 ₪ לכל משפחה). סך ההפחתה הינה 498 ₪.

ג. הפחתה בסך 700 ₪ לכל חדר משני חדרי נערי חב"ד [9,000₪- (5,800₪+ 2,500₪)= 700 ₪ לכל חדר]. סך ההפחתה הינה 1,400 ₪.

ד. הפחתה בסך 400 ₪ לכל אחת משתי משפחות בן סעיד (2,900 ₪- 2,500 ₪ = 400 ₪). סך ההפחתה הינה 800 ₪.

ה. הפחתה בסך 800 ₪ למשפחת רבינוביץ ( 3,300 ₪- 2,500 ₪= 800 ₪).

ו. הפחתה בסך 300 ₪ למשפחת ביטון ( 9,000 ₪- [5,800 ₪+ (2* 1,450 ₪)]= 300 ₪).

ז. הפחתה בסך 200 ₪ למשפחת טגר ( 6,000 ₪- (4* 1,450 ₪)= 200 ₪).

ח. הפחתה בסך 250 ₪ למשפחת זיזיוב ( 7,500 ₪- (5,800 ₪+ 1,450 ₪)= 250 ₪).

25. על פי ההסכם, זכאי מר כהן לשלושה "חדרי צוות": מרצה מתחלף, משגיח כשרות ואיש צוות אשר קולט את העובדים. לטענת מר כהן, יש להפחית מהחיוב בגין החדרים את שני החדרים שהוקצו למשפחתו [פר' עמ' 25 ש' 25]. בנוסף, ציין מר כהן בתצהירו שהושתו עליו חיובים בגין משגיח הכשרות ו"נערי חב"ד" אשר הגיעו לבצע סידורי כשרות מיוחדים [סע' 58-59 לנ/1]. חיובים אלה עומדים בניגוד להסכם עם פלטרין.

26. בחקירתו הנגדית הודה מר כהן שההסכם, נספח א' לתצהירו, אינו כולל הוראה בדבר הקצאת שני חדרים בחינם למשפחתו. עוד הודה מר כהן, שהמרצה אשר נזכר בהסכם לא נמנה על אורחי המלון.

27. מר גפנר בתצהירו התכחש למתן "אירוח חינם" לגורמי הכשרות ולמשפחת כהן. כך על פי התחשיב הוקצו לאורחיו של מר כהן 31 חדרים במלון ומכאן שיש לשאת בתשלום בהתאם למספר האורחים.

28. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, אני סבור שיש להפחית מהחיוב שערכה פלטרין, במסגרת נספח ב' לתצהיר מר גפנר, את מספר החדרים אשר נזכרים בסעיף 8 להסכם: חדר בעבור המרצה, חדר בעבור המשגיח וחדר בעבור איש הצוות. בהקשר זה, אציין שאני רואה לנכון להפחית מהחיוב גם את החדר בעבור המרצה, הגם שהוא לא התארח במלון מאחר שאני סבור שמר כהן היה רשאי להסתמך על הטבה זו ולעשות שימוש אחר בחדר, לדוגמא לצורך אירוח "נערי חב"ד" שסייעו בביצוע דרישות הכשרות הייחודיות.

29. כעולה מהתחשיב המופיע בנספח ב', חויב מר כהן לשלם לפלטרין סך 186,962 ₪ בגין האירוח לקבוצה [סע' 10 לת/1]. מחיוב זה יש להפחית סך 6,848 ₪ בגין התאמות למחיר המוסכם.

התוצאה המתקבלת היא סך 180,114 ₪. מסכום זה יש להפחית את החיובים הבאים: 12,000 ₪ בגין החיוב עבור משפחת המשגיח מר הלפרין, סך 12,000 ₪ בגין אחד החדרים שמימש מר כהן (לזכותו של מר כהן בוצע תחשיב על פי חדר שמכיל את מספר הנפשות הגדול יותר) וסך 9,000 ₪ בגין אחד החדרים ששימש את "נערי חב"ד". סך ההפחתה הינה 33,000 ₪. הסכום המדויק לחיוב הינו אפוא, סך 147,114 ₪.

30. כעולה מתצהירו של מר כהן הוא שילם לפלטרין סך 119,500 ₪. חלק מהתשלומים בוצעו במישרין על ידי האורחים: משפחת מולכו, משפחת אוטמזגין, משפחת קמינץ ומשפחת כהנא. על פי הרישומים שהציגה פלטרין שולם לה סך 98,886 ₪. מר כהן לא הציג אסמכתאות לתשלומים שבוצעו באמצעות כרטיסי האשראי של האורחים. בהקשר זה, אציין שהנטל להוכיח את פירעון החוב רובץ על מר כהן [רע"א 5438/09 גרוסמן נ' אסלן, [פורסם בנבו] (2009)].

31. הואיל ומר כהן לא הוכיח את ביצוע התשלומים באמצעות כרטיסי אשראי, אזי אני מקבל אך את אישור התשלומים בו הודתה פלטרין. מכאן שאני קובע שמר כהן שילם לפלטרין סך 98,886 ₪.

מכאן, שהיתרה לתשלום בגין האירוח בחדרי המלון הינה סך 48,228 ₪.

חיובים נוספים

32. לטענת פלטרין, ניתנו שירותים נוספים לאורחיו של מר כהן:

א. חיוב בהסעות לחברת קונקסט בסך 1,104 ₪.

בעניין זה דחה מר גפנר את טענת מר כהן, על פיהם ההסעות לא הוזמנו עבור חברי קבוצתו:

"אני אוכל להבטיח ב- 100% שהנסיעה למנחמיה היה בחג הפסח בחול המועד של פסח, אני אוכל להתחייב על כך, שהנתבע השתמש בקשרים של המלון מול ספקים שונים, להשתמש בהם לצרכיו".

[פר' עמ' 18 ש' 10-12]

ב. שייט בחוף לידו בסך 2,000 ₪.

ג. שימוש בבריכת אריסטון בסך 5,000 ₪.

33. לגרסתו של מר כהן, כל השירותים הללו היוו חלק מ"חבילת הנופש" אשר סוכמה עם מר גפנר [סע' 44-48 לנ/1]. על כן, אין לחייבו בשירותים אלה.

34. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים במחלוקת זו, אני מעדיף את גרסת מר כהן לעניין החיוב בגין בריכת השחייה. כעולה מההסכם סוכם בין הצדדים שבסמיכות למלון תוכן בריכת שחיה. מכאן שאין להשית על מר כהן את עלות בריכת השחייה אריסטון בסך 5,000 ₪.

לעניין יתר העלויות, הרי שעל פי ההסכם זו תתחלק בחלקים שווים בין הצדדים [סע' 10 לנספח א' לנ/1]. מכאן, שעל מר כהן לשאת בסך 1,552 ₪ (מחצית החיוב בגין השייט וההסעות).

35. פלטרין טענה לחיובים נוספים בגין נזק לתוכנת ניהול מחשב, שימוש בלתי מורשה בכרטיס אשראי וחריגה מחיוב אצל הספק "הקובי" [סע' 17-18 לת/1].

מר כהן הכחיש כל קשר לגרימת הנזק לתוכנת המחשב ולכרטיס האשראי [סע' 49-52 לנ/1].

לאחר שבחנתי את טענות הצדדים אני סבור שפלטרין לא הרימה את הנטל המוטל עליה להוכחת המעשים המיוחסים למר כהן. בכל הנוגע לשימוש בלתי מורשה בכרטיס האשראי, הרי שמדובר בטענה לביצוע מעשים סמי-פליליים ומכאן שהנטל להוכחתן גבוה [ע"א 475/81 זיקרי יעקב נ' "כלל" חברה לביטוח בע"מ, פ''ד מ(1) 589 (1986)].

יתר על כן, פלטרין אף לא הוכיחה מה הייתה הקצאת מסגרת האשראי שניתנה למר כהן לצורך ביצוע רכישות שונות אצל הספק "הקובי" ומכאן שאין בידי לקבל את טענתה לגבי חריגה ממסגרת האשראי.

סיכומו של דבר, אני דוחה רכיב זה של התביעה.

36. לטענת פלטרין, היא נשאה בעלות ארוחות עבור קבוצתו של מר כהן שהתארחה במלון "כנרת ספא". כך, כעולה מתצהירו של מר גפנר, פלטרין התחייבה לספק את כל הארוחות לאורחים המגיעים באמצעות מר כהן ומתאכסנים במלון "כנרת ספא" [סעיף 5 ג' לת/1], בסך 82,484 ₪.

37. מר כהן לא הכחיש בתצהירו שסוכם בין הצדדים כי פלטרין תספק ארוחות לאורחיו של מר כהן אשר מתאכסנים במלון "כנרת ספא", אם כי טען שהובטח לו שהארוחות יסופקו "ללא תשלום נוסף" [סע' 8 לנ/1].

38. פלטרין ערכה תחשיב על פיו סיפקה ארוחות לאורחיו של מר כהן במחיר שנע בין 90 ₪ ל- 150 ₪ לארוחת מבוגר וסך 72 ₪ עד 120 ₪ לארוחת ילד [נספח ג' לת/1]. עלותן המצטברת של הארוחות מגיעה לסך 73,304 ₪ בתוספת סך 9,180 ₪ בגין עוגות ופירות.

39. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים בהקשר לחיוב בגין הארוחות שהוגשו לקבוצתו של מר כהן, שהתאכסנה במלון "כנרת ספא", הנני סבור שטענתה של פלטרין כי סיפקה את הארוחות המפורטות בנספח ג' לתצהירו של מר גפנר, לא נסתרה. יתר על כן, פלטרין תמחרה את הארוחות בהתאם למפורט בטבלה. גם תימחור זה לא נסתר על ידי מר כהן.

מאידך, טענתו של מר כהן כאילו נציגה של פלטרין הבטיח לו לספק מאות ארוחות חג (במצטבר) בלא כל תשלום, אינה מתקבלת על הדעת, מה גם שהיא לא באה לידי ביטוי במסגרת ההסכם שנערך בין הצדדים.

40. כפי שעלה מהראיות שהובאו לפניי, התובע ארגן את קבוצת האורחים וגבה מהם במישרין את הכספים [עדות גב' ברוד, פר' עמ' 31 ש' 28-29]. במובן זה, מר כהן, התעשר שלא כדין על חשבונה של פלטרין, שכן גבה כספים מאורחיו שהופנו למלון "כנרת ספא". אולם, לא שילם בעבור השירות (הארוחות) שסופקו להם על ידי פלטרין.

41. בכך שלא קיים הסכם בכתב לעניין אספקת הארוחות ע"י פלטרין לאורחיו של מר כהן שהתאכסנו ב"כנרת ספא" אין כדי למנוע את חיובו של מר כהן בגין הארוחות. לעניין זה יפים הדברים שנאמרו בספרו של פרופ' דניאל פרידמן:

"שתיקה עשויה, במקרים מסוימים, להיחשב כבקשה או לפחות כהסכמה לקבלת טובת ההנאה. זאת, כאשר הנתבע רואה שהתובע מבצע עבודה בציפייה לתשלום ממנו, והוא (הנתבע) שותק ואיננו מעמידו על כך שאין לו בה עניין או שלא ישלם עבורה. נניח שפלוני ניגש לבעל מכונית, מציע לו לרחוץ את מכוניתו במחיר מסוים והוא מתחיל במלאכתו. בעל המכונית רואה, שותק ועוזב את המקום. המקרה הוא מקרה גבול, אך דומה שראוי לחייב את בעל המכונית בתשלום, חרף הכלל בדיני חוזים ששתיקה איננה קיבול. הכלל נועד למנוע קשירת חוזה, אם לא באה לו הסכמה, אך הוא לא נועד לאפשר התעשרות של מי שבשתיקתו נוטע בלב חברו אמונה שישלם, ולאחר שקיבל את טובת ההנאה וכבר אין בידו להחזירה, הוא מסרב לשלם עבורה...".

[דניאל פרידמן דיני עשיית עושר ולא במשפט (כרך א) (מהדורה שנייה) עמ' 218 -219]

42. התחשיב שערכה פלטרין לא נסתר. כך גם לא נסתרה עצם אספקת הארוחות לאורחיו של מר כהן, שהתאכסנו במלון "כנרת ספא", שנעשתה בידיעתו ולפי רצונו של מר כהן. מכאן שהנני מחייב את מר כהן בעלות מלוא הארוחות שסופקו, כמפורט בנספח ג' לת/1, בסך 73,304 ₪ בתוספת בסך 9,180 ₪ בגין עוגות ופירות.

43. סיכומם של דברים, את מחייב את מר כהן לשלם לפלטרין סך 132,164 ₪:

(73,304 ₪ + 9,180 ₪ + 1,552 ₪ + 48,128 ₪ = 132,164 ₪).

44. לטענתו של מר כהן, השירות שקיבלו אורחיו מהמלון היה ירוּד: החדרים היו מעופשים, התרחשו תקלות בביוב והמזגנים לא תוקנו. גם האוכל סופק בקימוץ וברמה נמוכה [סע' 18-30 לנ/1]. לחיזוק גרסה זו, זומנה לעדות גב' ברוד, אשר העידה לפניי בהקשר לנזילה מהביוב שארעה בחדרה וגרמה לה למפח נפש [פר' עמ' 32 ש' 18]. התרשמתי לחיוב מעדותה של גב' ברוד ואני רואה בה עדות מהימנה אשר תומכת בגרסתו של מר כהן בדבר ליקויי התחזוקה השונים שהתרחשו במלון.

45. פלטרין התכחשה לטענות אלה וציינה שהעמידה צוות עובדים מספק לרשות אורחי המלון וכי תקלות שהתרחשו תוקנו בתוך פרק זמן קצר [תצהירו של מר טאהר רגבי, ת/2].

46. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, אני סבור שאכן נפלו ליקויים בטיב השירות שסיפקה פלטרין לקבוצתו של מר כהן. כעולה מחקירתו הנגדית של מר רגבי, פרט אליו שהו במלון שתי מנקות ועובד קבלה בשם מיכאל דהאן. מדובר בצוות עובדים מצומצם מאוד: 3-4 עובדים שלבטח אינו יכול לשרת כמות כה גדולה של אורחים, אף בהתחשב בכך שהמטבח מספק מנות גם לחלקה האחר של הקבוצה שהתארח במלון "כנרת ספא".

בהתחשב בנסיבות העניין ובעדויות שהובאו לפניי, אני רואה לנכון להפחית על דרך האומדנא, סך 35,000 ₪ מהחיובים שהושתו על מר כהן וזאת בגין הליקויים השונים שפורטו בתצהירו ופגעו באיכות האירוח לו התחייבה פלטרין.

בהתאם להפחתה זו, היתרה לתשלום על ידי מר כהן הינה סך 97,164 ₪.

47. פלטרין טענה שמר כהן פרסם אודותיה פרסומים משמיצים העולים כדי לשון הרע ומכאן שהיא זכאית לפיצוי סטטוטורי בסך 50,000 ₪.

לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, לגבי טענה זו, אינני רואה לנכון לקבלה.

ראשית, תוכן הפרסום המשמיץ לא הוכח לפניי. פלטרין לא הציגה כל פרסום בכתב המיוחס למר כהן, ואף לא זימנה לפניי עדים על מנת שאוכל להתרשם לגבי פרסום שבעל פה. יש לציין בהקשר זה, שמר כהן הכחיש את טענת הפרסום המיוחסת לו [סע' 53 לנ/1].

שנית, פלטרין עתרה לפיצוי סטטוטורי מכוח סעיף 7 א (ב) לחוק איסור לשון הרע, התשכ"א - 1965, היינו לפיצוי בלא הוכחת נזק. דא עקא, שבהתאם לפקודת הנזיקין, אין תאגיד יכול להיפרע פיצויים בשל עוולה אלא אם גרמה לו נזק, כקבוע בסע' 10 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש]. פלטרין לא הוכיחה את הנזק שנגרם לה וגם מטעם זה דין טענתה זו, להידחות [אורי שנהר, דיני לשון הרע, עמ' 367, תשנ"ז- 1997].

48. לעניין טענתו של מר כהן להפחתת החיובים על דרך הקיזוז מחמת פגיעה בשמו הטוב על ידי פלטרין, הרי שטענה זו נזנחה בסיכומי הצדדים ודינה להידחות אף לגופה, מחמת שלא הוכח לפניי מהות הפרסום וטיבו.

49. לא מצאתי ממש ביתר טענות הצדדים והן נדחות.

50. סוף דבר - התביעה מתקבלת בחלקה.

אני מחייב את הנתבע לשלם לתובעת סך 97,164 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה. בנוסף, אני מחייב את הנתבע לשאת בהוצאות משפט: אגרת בית המשפט ושכר העד כפי שפסקתי. עוד אני מחייב את הנתבע לשאת בשכר טרחת ב"כ התובעת בסך 20,000 ₪.

סכומם אלה ישולמו לא יאוחר מיום 5.2.2014.

ניתן היום, כ"ז טבת תשע"ד, 30 דצמבר 2013, בהעדר הצדדים.