לפני: כב' השופטת אורלי סלע – נשיאה

נציג ציבור (עובדים) – מר יהודה דדון

נציג ציבור (מעסיקים) – מר לאון מיוני

פסק דין

1. איילה מי עמי (להלן – התובעת) הגישה תביעה נגד המוסד לביטוח לאומי (להלן – הנתבע) להכיר בתאונה מיום 21.4.09 כתאונת עבודה.

2. משדחה הנתבע את תביעת התובעת בנימוק – "על פי האמור בסעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי, "תאונת עבודה" היא תאונה שאירעה לעובד תוך כדי ועקב עבודתו אצל מעבידו או מטעמו. מעיון בפרטי תביעתך ומבירורים שנערכו, לא נמצא כי קיים קשר סיבתי בין האירוע לו הנך טוענת לבין הנזק הרפואי- הנזק הרפואי אינו קשור לחשיפתך לחומרי ההדברה ביום האירוע", הגישה היא תביעה לבית הדין.

3. למען שלמות התמונה נציין כי בעלה של התובעת, מר ישראל מי עמי ששימש, בתקופה הרלוונטית, שגריר ישראל בקזחסטאן (להלן – הבעל), הגיש אף הוא תביעה במסגרת תיק ב"ל 49285-05-10, לאחר שגם תביעתו להכרה באירוע מיום 21.4.09 כתאונת עבודה, נדחתה.

במסגרת ההליכים בבית הדין, הגיעו הצדדים להסכמה בעניין מינויו של מומחה יועץ רפואי לבחינת הקשר הסיבתי שבין האירוע לבין מצבם הרפואי של התובעת ובעלה (להלן – המומחה).

בעקבות חוות דעתו של המומחה הרפואי הכיר הנתבע באירוע מיום 21.4.09 כתאונת עבודה וזאת ככל הנוגע לבעלה של התובעת בלבד ולפיכך, ניתן בעניינו פסק דין. באשר לתביעתה של התובעת, הנתבע דחה את התביעה להכרה בפגיעה כתאונת עבודה מן הטעם שהתובעת איננה עובדת משרד החוץ ועל כן לא ניתן לראות באירוע כתאונת עבודה עבורה.

4. הצדדים הסכימו, כי חוות דעתו של המומחה הרפואי שמונה תחול גם בתיק מושא פסק דין. לפיכך, המחלוקת היחידה אשר נותרה לדיון היא בשאלה האם יש לראות בתובעת כעובדת משרד החוץ, לצורך הכרה בתאונה מיום 21.4.09 כתאונת עבודה. כן הסכימו הצדדים, כי העובדות המוסכמות שניסחו הצדדים במסגרת תביעתו של הבעל, יחולו גם במסגרת התביעה מושא פסק דין זה.

5. העובדות המוסכמות בין הצדדים הינן כלהלן –

א. התובעים הינם שגריר ורעייתו.

ב. ביום 21.4.09 שבו התובעים לביתם לאחר שעובדי השגרירות ביצעו בבית ריסוס מספר שעות קודם להגעתם של התובעים.

ג. מספר שעות לאחר תחילת החשיפה לחומרים החלו השניים לחוש ברע.

ד. ביום 22.4.09 בשעות הצהריים הזמינו התובעים רופא לביתם.

ה. ההדברה בוצעה בחומרים המיועדים לריסוס ביתי תוצרת סין ואשר לטענת הבעל מכילים גם זרחן וכלור. הריסוס בוצע הן באבקה, הן בספריי והן בג'ל.

ו. ניקוי הבית מחומרי ההדברה נעשה לאחר שבוע ימים.

ז. הבעל אושפז למשך חמישה ימים ואילו התובעת קיבלה טיפול במסגרת אשפוז יום על פי המסמכים הרפואיים.

ח. התובעת נעדרה מעבודתה מיום 22.4.09 ועד ליום 9.5.09 ואילו הבעל נעדר מעבודתו בתקופת האשפוז.

6. מטעם התובעת העידו התובעת ובעלה, מר ישראל מי-עמי, ומטעם הנתבע העידו גב' חני רותם, ראש ענף עובדים מקומיים במשרד החוץ ומר אלון שמר, ראש תחום תנאי שירות במשרד החוץ.

7. עיקר טענות ב"כ התובעת בסיכומיו –

א. בזמנים הרלוונטיים לתביעה כיהן בעלה של התובעת כשגריר ישראל בקזחסאן. התובעת עבדה אף היא יחד עם בעלה במשרד החוץ בתפקיד מזכירה בחצי משרה בשגרירות ישראל בקזחסטן.

ב. ביום התאונה נפגעו התובעת ובעלה עקב פעולה נלווית הקשורה לעבודתם, שעה ששהו במעונם בבית השגריר.

ג. פגיעתה של התובעת נגרמה תוך כדי ועקב ביצוע פעולה שבוצעה בזיקה ישירה להיותה אשת שגריר ולצורך קידום היחסים הבין לאומיים והשגת אינטרסים לאומיים ועל כן, יש להכיר בפגיעות מסוג זה כתאונת עבודה. כל אבחנה בין השגריר לרעייתו הינה אבחנה מלאכותית ואף נוגדת את פסיקת בית הדין הארצי.

ד. פעילותה של אשת שגריר בכלל, וכזו העובדת גם בשגרירות עצמה בפרט, אינה מסתכמת אך ורק בשעות עבודתה כמזכירה בשגרירות אלא מתפרסת לפעילות ענפה ורחבה יותר, אף מעבר לשעות אלו, הן בבית השגריר והן מחוצה לו.

ה. בית השגריר, הגם שהינו מעונם של השגריר ורעייתו, אינו כמעונם הפרטי של עובדים רגילים והוא משמש כמעון רשמי לצרכי עבודה ובכלל זה אירוח שגרירים, פגישות עבודה וכו'.

ו. כפי שהתובעת הצהירה בעדותה הראשית וכך אף בעלה, עבודתה של התובעת אינה מסתיימת עם סיום עבודתה בשגרירות בסוף כל יום ובפועל העבודה ממשיכה גם בביתם – בבית השגריר לצורך אירוח שגרירים וכו'.

ז. משרת העבודה בשגרירות לבן/בת הזוג של השגריר הינה משרה חלקית ולא מלאה וזאת על מנת לאפשר לבן/בת הזוג למלא את יתר תפקידיו. למדינת ישראל, המעסיקה, ישנו אינטרס מובהק שבני הזוג של השגרירים יעבדו גם מחוץ לשעות עבודתם במשרד השגרירות והיא אף מצפה זאת מהם. חשיבותו והיקף תפקידו של בן/בת זוגו של השגריר ואינטרס המדינה כמעסיק שאלו ימלאו את תפקידם בצורה הטובה ביותר, ידועה לכל.

ח. בית הדין הארצי, בעניין דב"ע מא/0-70 סמירה מחמוד אסמעיל ואח' נ' המוסד לביטוח לאומי ואח' (פד"ע יג 29), קבע כי עצם העובדה שהאתר שימש כמעונו של הנפגע והפגיעה אירעה שלא ביום עבודה ולא בשעות העבודה, כל אלה כשלעצמם אין בהם כדי לשלול כי מדובר בפגיעה עקב העבודה לאור אינטרס המעסיק. גם בעניין עב"ל 381/03 ברוש נ' המוסד לביטוח לאומי, קבע בית הדין הארצי כי יכול שפגיעה שאירעה מחוץ למקום העבודה ולשעות העבודה, תחשב כקשורה לעבודה.

ט. ובענייננו, עצם העובדה שהתאונה אירעה לאחר שעות עבודתה המשרדית של התובעת בשגרירות ומחוץ לשגרירות אין בה, כשלעצמה, נוכח קיומו של קשר סיבתי בין התאונה לעבודה, כדי לשלול את ההכרה בתאונה כתאונת עבודה.

י. המדינה משלמת לבת הזוג של השגריר "קצובת ייצוג בת זוג" בגין הוצאות האירוח והשתתפותה בפעולות הייצוג של הנציגות. הקצובה משולמת באמצעות תלוש השכר של השגריר. העובדה שמדינת ישראל, מעסיקתה של התובעת, ראתה לנכון לשלם לתובעת עבור הוצאות האירוח וההשתתפות בפעילות ייצוג מחזקת אף היא את הזיקה והקשר הסיבתי בין התאונה לבין עבודתה של התובעת וכן את אינטרס המדינה.

יא. גם אם פרוצדורלית מועברת הקצובה לבן/בת הזוג דרך תלוש השכר של השגריר, הרי מהותית היא משולמת לבן/בת הזוג בגין פועלו שלו ולכן גם מן הטעם הזה יש לקשור את פעילותה ועבודתה של התובעת מעבר לשעות העבודה המשרדית ככזו הקשורה לעבודתה במשרד החוץ.

יב. אינטרס ציבורי ראשון במעלה הוא כי שגרירי המדינה ובני זוגם יפעלו בכל מאודם ומרצם כדי לשרת את המדינה ולייצגה באופן הטוב ביותר מול מדינות העולם ונציגיהם. לפיכך, קיים אינטרס ציבורי לעודד ולתת רוח גבית לשגרירים ובני זוגם על מנת שאלו יפעלו וימלאו את תפקידם/שליחותם בצורה הטובה ביותר וללא חשש. אינטרס זה אינו רק ציבורי אלא אף מדיני וכדי לשמור על האינטרס הנ"ל חשוב שיהיה ברור לבן הזוג של השגריר, כמו גם לשגריר עצמו, שאם בן/בת הזוג נפגע/ת במהלך פעילות הקשורה לשגרירות (אירוח שגרירים, כנסים ומפגשים עם שגרירים וכד'), גם מחוץ לשעות העבודה בשגרירות, יהיה הוא מכוסה ומבוטח על ידי הנתבע בגין נזקיו.

8. עיקר טענות הנתבע בסיכומיו –

א. אין לראות באירוע התאונה מיום 21.4.09 כתאונת עבודה ככל הנוגע לתובעת וזאת הואיל והיא איננה "עובדת" כמשמעותו לפי חוק הביטוח הלאומי.

ב. היותו של אדם עובד נקבע על פי מהות היחסים שנוצרו הלכה למעשה בין הצדדים. מעמד זה אינו נקבע על פי התיאור שהוסכם על ידי הצדדים או ניתן על ידי אחד מהם, אלא נקבע מבחינה משפטית על פי נסיבות המקרה כהוויתן.

ג. כדי להכריע בשאלה האם התקיימו יחסי עובד מעביד בין הצדדים, נקבעו בפסיקה מבחנים שונים כאשר המבחן העיקרי הוא מבחן ההשתלבות. למבחן זה נוספו מבחני עזר שכוללים את מבחן המרות והפיקוח, מבחן הקשר האישי, צורת תשלום השכר והתנאים הסוציאליים.

ד. אין חולק שהתובעת עבדה כמזכירה בשגרירות ישראל בקזחסטאן בתקופת השליחות של בעלה. עבודתה של התובעת כמזכירה נעשתה בבניין השגרירות בלבד, התובעת לא יצאה לפגישות או שהפגישות היוו חלק מזערי בתפקידה כמזכירה.

ה. באשר למילוי חובותיה של התובעת כאשת שגריר וכמארחת בבית השגריר, לא התקיימו המבחנים הידועים והמוכרים בפסיקה להתקיימותם של יחסי עובד ומעביד בין התובעת, כמארחת בבית השגריר, לבין משרד החוץ וכפי שיפורט לעיל –

1. בין התובעת למשרד החוץ לא נחתם הסכם העסקה, אלא מדובר בתפקיד של אשת שגריר שהינו וולנטרי בהווייתו.

2. בעת שהיית התובעת במעונה הפרטי, אין המדובר בעבודה תמורת שכר. בהתאם למבחני הפסיקה, שכר הוא מרכיב בלתי נפרד ממערכת היחסים של עובד ומעביד וכאשר מדובר בתשלום סמלי ובלתי ריאלי הרי שלא ניתן לראות במי שבעדו שולם התשלום הסמלי כעובד שכיר.

3. לא התבצע רישום נוכחות של שעות וימי האירוח בבית השגריר.

4. תוספת הייצוג ששולמה במסגרת תלוש השכר של השגריר הינה פיקציה בלבד שכן מדובר בתוספת קבועה ששולמה ישירות למשכורתו של השגריר ללא קשר לכמות האירוחים בבית השגריר, התוספת שולמה גם בתקופות בהן שהתה התובעת בחופשות בחו"ל וזאת על אף שהתובעת לא שהתה באותה עת בבית השגריר. למעשה מדובר בתוספת שנועדה לשמש מעין "קופה קטנה" אשר בה יכולה היתה אשת השגריר להיעזר למימון עריכת אירוע/מסיבה בבית השגריר מבלי שתהא טרודה בעלות מימון האירוח.

ו. יישום מבחני הפסיקה לעניין יחסי עובד מעביד בענייננו מובילים למסקנה ברורה לפיה לא ניתן להכיר בתובעת כעובדת שכירה הואיל ולא התקיימו בינה ובין משרד החוץ יחסי עובד ומעביד. ברור לכל שאין מדובר במשרה תמורת שכר ולא יעלה על הדעת כי תוספת הניתנת לבן הזוג בתלוש השכר תשמש כחלופה לשכר עבודה של אדם אחר.

ז. קביעה לפיה התובעת הינה מבוטחת בכל שעות היממה הינה מרחיקת לכת ועלולה להביא לידי אבסורד שכן לשיטת התובעת כל פעולה שתעשה ולו לצרכיה האישיים תהיה מבוטחת במשך 24 שעות ביממה על פי החוק.

ח. לתובעת לא היה כיסוי ביטוחי בענף נפגעי עבודה. מילוי חובותיה כאשת שגריר במהלך שירותו של בעלה איננה משרה שלצידה חובות וזכויות שנקבעו בהסכם עבודה מראש, כפי שנכון הדבר לגבי השגריר. התובעת, כאשת שגריר, פועלת בהתאם לנורמות וערכים מקובלים מתוקף מעמדה ואין ספק כי הדבר תורם רבות למערכת יחסי החוץ של המדינה, אולם אין מקום להרחבה ולהחרגת מעמדה תוך קביעה מרחיקת לכת באשר למעמדה הביטוחי.

דיון והכרעה

9. טרם נכריע במחלוקת שבין הצדדים, נבחן מושכלות יסוד הנוגעות לענף נפגעי העבודה בתחום הביטחון הסוציאלי.

10. ההוראות הנוגעות לענף ביטוח נפגעי עבודה מוסדרות במסגרת סעיפים 85-75 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה – 1995 (להלן- החוק). החוק מגדיר מיהם המבוטחים בענף נפגעי העבודה (סעיף 75 לחוק) וכן מגדיר מהי תאונת עבודה וקובע כדלקמן –

"75. (א) אלה המבוטחים לפי פרק זה:

(1) עובד, למעט שוטר כמשמעותו בחוק המשטרה, סוהר כמשמעותו בחוק שירות בתי הסוהר ועובד שירותי הבטחון כמשמעותו בסעיף 63א לחוק שירות המדינה;"

"79. בחוק זה, במבוטח –

"פגיעה בעבודה" - תאונת עבודה או מחלת מקצוע;

"תאונת עבודה" - תאונה שאירעה תוך כדי עבודתו ועקב עבודתו אצל מעבידו או מטעמו, ובעובד עצמאי - תוך כדי עיסוקו במשלח ידו ועקב עיסוקו במשלח ידו;".

11. היינו, על מנת שאדם יוכר כנפגע בענף נפגעי עבודה, עליו להיות עובד אשר נפגע בתאונת עבודה שאירעה תוך כדי ועקב עבודתו.

12. יש לבחון האם התובעת עומדת במבחנים המקובלים בדיני עבודה לקביעת יחסי עובד ומעביד. ההלכה הפסוקה קובעת כי היותו של אדם "עובד" הוא עניין של מעמד. מעמד זה אינו נקבע על-פי התיאור שניתן לו ע"י הצדדים או אחד מהם אלא נקבע מבחינה משפטית על-פי נסיבות המקרה כהווייתן (ע"א 426/63 המוסד לביטוח לאומי נ' זינגר ואח', פ"ד יח (2) 269; דב"ע לה/3-36 עידית נוימן נ' מאיר כץ, פד"ע ו' 333).

המבחן הנוהג בבתי הדין לעבודה לקביעת קיומם של יחסי עובד ומעביד הוא "מבחן מעורב" תוך שימת דגש חזק על מבחן ההשתלבות שלו שני פנים. הפן החיובי –תנאי להשתלבות במפעל הוא שקיים "מפעל" יצרני לשירותים או אחר, שניתן להשתלב בו, שהפעולה המבוצעת צריכה לפעילות הרגילה של המפעל ושהמבצע את העבודה מהווה חלק מהמערך הארגוני הרגיל של המפעל ועל כן אינו גורם חיצוני. היינו, שהאדם מועבד כחלק מן העסק, ועבודתו נעשית כחלק אינטגרלי של העסק ואינה רק נלווית לו. והפן השלילי – שהאדם שבו מדובר אינו בעל עסק משלו המשרת את המפעל כגורם חיצוני.

כמו כן מתייחס בית הדין למבחני עזר נוספים כגון: שאלת קיומו של קשר אישי בין הצדדים, מבחן הפיקוח, הכח לשכור ולפטר עובד, מקום העבודה, מי מספק את כלי העבודה, הסכמת הצדדים לגבי אופן ההעסקה, צורת תשלום השכר ואופן ניכוי מס הכנסה ותשלומים לביטוח לאומי.

13. במקרה שלפנינו, אין חולק כי התובעת עבדה כמזכירה בחצי משרה בבניין השגרירות, כך שאילו התאונה היתה מתרחשת עקב עבודתה כמזכירה בבניין השגרירות, היתה היא מוכרת כתאונת עבודה. דא עקא, שהתאונה הנטענת אירעה בשעות הערב, במעונו הרשמי של השגריר המשמש גם כביתם של השגריר ורעייתו ולפיכך, יש לבחון האם יש לראות בתובעת, בכובעה כאשת השגריר, כמי שמבוטחת בענף נפגעי העבודה.

יישום המבחנים שפורטו לעיל בנסיבות העניין שלפנינו, מביא למסקנה כי לא ניתן לראות בתובעת כמבוטחת בענף נפגעי העבודה, לעניין התאונה מושא פסק הדין ונפרט –

א. מן העדויות שלפנינו עולה כי הגם שפעילותה של אשת השגריר הינה פעילות חשובה, אין המדובר אלא בפעילות וולונטרית, שאיננה הכרחית לפעילותו של השגריר ואשר בלעדיה אין. טול לדוגמא, מקרה בו מתמנה לתפקיד השגריר/ה אדם שאיננו מלווה בבן/בת זוג או אדם שבן/בת זוגו בחרו שלא להתלוות אליו לשליחותו. במקרה זה, באין בן/בת זוג לשגריר/ה לא ימונה אדם אחר לתפקיד.

אין לכחד כי תפקידה של רעיית השגריר הינו תפקיד ייצוגי חשוב ומבורך. במסגרת המדריך לראשי נציגויות ישראל בחו"ל (צורף כנספח לסיכומי התובעת) נכתב אודות תפקידה של רעיית השגריר – "בשל מעמדו ואופי שליחותו של נציג זר, רעייתו ממלאת תפקיד נכבד בפסיפס הכולל של פעילותו, משפיעה על קביעת התדמית של בעלה בציבור ומייצגת את דמותה של האישה הישראלית...אם אשת ראש הנציגות רוצה להיות פעילה ויכולה לעשות זאת, תרומתה עשויה להיות גדולה: בקירוב לבבות, ברכישת ידידים, בהסברה פומבית, בהאדרת שם הנציגות וישראל, בקיום אוירה טובה בקרב סגל הנציגות ובמושבה הישראלית, בקיום הרגשה רצויה בשורות המנהיגות היהודית (במקומות בהם יש קהילה כזו), בקרב הקהילה הדיפלומטית הזרה ועוד".

יחד עם זאת, לא ניתן לומר כי תפקידה שווה ערך לתפקידו של השגריר וכי מדובר בתפקיד אשר דורש ביטוח של 24 שעות ביממה בענף העבודה.

הכרה בתאונה מושא פסק הדין כתאונת עבודה עבור התובעת, עשויה להגדיל את מעגל המבוטחים בענף העבודה באופן שהמחוקק לא התכוון לו.

ב. יישום מבחני העזר הנוספים שפורטו לעיל, מביא אף הוא למסקנה כי לא ניתן לראות בתובעת "עובדת" של משרד החוץ בתפקידה כאשת שגריר ונפרט –

# מבחן הפיקוח - מעדותה של התובעת עולה כי לא נדרשה לדווח על אירוח בבית השגריר (עמ' 8 לעדותה של התובעת מיום 31.12.12 מול השורות 23-18).

# הכח לשכור ולפטר עובד –משרד החוץ לא יכול היה ל"פטר" את התובעת מתפקידה כרעיית השגריר.

# שכר - לא שולם לתובעת שכר עבור תפקידה כאשת שגריר למעט תוספת הייצוג במסגרת תלוש השכר של בעלה. השגריר אף העיד כי באשר לתוספת הייצוג – התוספת אינה משולמת לבת הזוג אלא במסגרת תלוש השכר שלו וזאת מטעמי מיסוי.

# לא הוכח כי נוצרה התקשרות חוזית בין משרד החוץ לבין התובעת בקשר עם פעילותה כאשת השגריר. יפים בהקשר זה דבריו של בית הדין הארצי בעניין דב"ע מח/3-58 בן-גיגי נ' ההסתדרות הכללית של העובדים בארץ ישראל, (פד"ע יט 541)–

"...השאלה היא, האם נוצרה התקשרות חוזית בין המדינה מזה לבין המערערים מזה?

רק אם יתברר כי נוצרה התקשרות כזאת – והיא לביצוע עבודה תמורת תשלום – יהיה מקום לבחון... אם היחסים שנוצרו הם אכן יחסי עובד ומעביד...

לעומת יחסי עובד ומעביד, שביסודם הכוונה לקשר חוזי היוצר מערכת זכויות וחובות בין המתקשרים, קיימים יחסים שביסודם מעמד (סטטוס), כפיה, התנדבות וכיוצא באלה יחסים, שהצדדים לא התכוונו בהם לקשר חוזי. אלה אינם יחסי עובד ומעביד.

...

ברור שנשיא המדינה, שרים, חברי כנסת ושופטים משרתים את המדינה, אך אין הם עושים זאת מכוח קשר חוזי, כי אם מכוח מעמד, והמסדיר את היחסים שבינם לבין המדינה עולה מאותו מעמד" (פרשת אלבינגר [24], בעמ' 420).

ודומה כי הדברים יפים גם לעניינינו בשינויים המחוייבים. באין התקשרות חוזית בין התובעת למשרד החוץ, הגם שמדובר בתפקיד בו משרתת התובעת את המדינה, אין המדובר ביחסי עבודה מכח קשר חוזי.

ג. האם יש לראות ב"תוספת הייצוג" המשולמת באמצעות משכורתו של השגריר כשכר עבודה?

טוענת התובעת כי יש לראות בקצובת הייצוג המשולמת לה באמצעות משכורתו של בן זוגה, השגריר, כשכר בגין פעילות הקשורה לעבודתה כאשת שגריר.

מנגד, טוען הנתבע כי תוספת הייצוג אשר שולמה במסגרת תלוש השכר של בן זוגה, הינה פיקציה בלבד, וכי המדובר בתוספת קבועה ששולמה ישירות למשכורתו של בן זוגה, ואין לראות בה שכר עבודה.

לאחר ששמענו את עדויות הצדדים וקראנו את המסמכים שצורפו לתיק, הגענו לידי מסקנה כי אין לראות בתוספת הייצוג כשכר עבודה.

היטיב להסביר את משמעותה של תוספת הייצוג, מר אלון שמר, ראש תחום תנאי שירות במשרד החוץ, אשר אמר, במסגרת חקירתו הנגדית – "קצובת ייצוג שהיא למען הוצאות אירוח היא לא רק לבית ראש הנציגות. יש הבדל בין קצובת הייצוג של ראש הנציגות לבין קצובת הייצוג של בן/בת הזוג של הנציג. ראש הנציגות מחוייב בדיווח מלא על הוצאות האירוח שלו הנובעות מתפקידו. בן/בת הזוג של ראש הנציגות אינם חייבים בדיווח וההוצאה משולמת להם בגין היותם בן/בת זוג של ראש הנציגות ולא בגין עבודתם בנציגות. המשימה של בן/בת הזוג של ראש הנציגות אינה עבודה. היא עבודה ייצוגית, אני מתקן, צורך ייצוגי של התפקיד ומדינת ישראל החליטה לתת בידי בן/בת זוג של ראש הנציגות אפשרות לארח מקבילות/מקבילים מקרב הסגל הדיפלומטי המקומיים לצורך ייצוגי בלבד".

והדברים מדברים בעד עצמם.

מעדותו של מר שמר עולה כי משרד החוץ רואה בתוספת הייצוג סיוע כספי לצרכי אירוח בלבד, ואין המדובר בשכר עבודה. למותר לציין כי מקובלת עלינו האבחנה שביצע הנתבע בין שכר עבודה לבין תוספת הייצוג. בעוד ששכר משולם לעובד ביחס ישיר לשעות עבודתו, הרי שתוספת הייצוג אינה משולמת בהתאם להיקף הזמן שהשקיעה התובעת, אלא מדובר בתוספת קבועה, אשר שולמה לתובעת גם שעה שלא שהתה כלל בשגרירות או לא עסקה באירוח. כמו כן, גם העובדה שהתוספת שולמה באמצעות שכרו של השגריר ולא ישירות לתובעת מצביעה על כך שאין המדובר בשכר עבודה.

14. כאן המקום לציין שוב כי אנו מכירים ומוקירים את חשיבות פועלם של בני/בנות הזוג של השגרירים/ות ברחבי העולם. מן החומרים שהובאו לפנינו אין ספק, כי תקופת כהונתו של השגריר/ה דורשת את התגייסותם של כל בני המשפחה לטובת הצלחת התפקיד ומדובר בשירות ראשון במעלה למדינת ישראל.

יחד עם זאת, לא ניתן ואף לא ראוי להרחיב את מעגל המבוטחים בענף נפגעי עבודה באופן בו מבקש לעשות ב"כ התובעת.

15. בשולי הדברים ומבלי לקבוע מסמרות בעניין ובתשובה לטענת ב"כ התובעת נציין, כי התאונה הנטענת אירעה בשעה שהשגריר והתובעת חזרו מחופשה בישראל, בשעות הערב, במעונם הפרטי. לא נדרשנו, בפסק הדין, להכריע בשאלה אילו היתה התאונה הנטענת קורית בשעה שהשגריר ורעייתו אירחו אירוע רשמי בבית השגריר האם אז היה מקום להכיר באירוע כתאונת עבודה.

16. סוף דבר – התביעה נדחית.

17. אין צו להוצאות.

ניתן היום, י"ח אב תשע"ד, (14 אוגוסט 2014), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.