הרקע וההליך

1. הנאשם 2 (להלן "הנאשם") מואשם בעבירה של היזק לרכוש במזיד בכך שביום 19.4.09 בין השעות 16:30 -22:00, הגיע יחד עם הנאשם 1 לתחנת הדלק כוכב יעקב, כשהוא נוהג ברכב סובארו (להלן- הרכב) והנאשם 2 יושב לצדו. השניים עצרו סמוך לעגלת רכב של מנחם שמה (להלן "המתלונן"), שחנה שם מבעוד מועד, פתחו את מכסה מנוע רכב הסובארו והחלו מתעסקים ברכבם, כשמבטיהם נעים לכל עבר. בשלב מסוים, ניגש הנאשם 1 לעגלת המתלונן, עמד לידה, נראה כמטיל מימיו במקום, ושב לרכב. כעבור זמן מה שוב ניגש הנאשם 1 לעגלת המתלונן ודקר באמצעות מכשיר חד 3 מצמיגי העגלה. לאחר מכן סגרו השניים את מכסה מנוע הסובארו ונמלטו מהמקום.

מפאת הספק, אני מזכה את הנאשם 2 מעבירת ההיזק לרכוש בזדון.

1. הנאשם 1 הודה והורשע במיוחס לו, ונדון במסגרת עסקת הטיעון למאסר על תנאי, קנס ופיצוי, בעוד הנאשם שלפנינו כפר במיוחס לו, וטען כי עצר את הסובארו בתחנת הדלק, עקב תקלת נקישות בגיר, ובעת שבדק את השמן, הודיעו הנאשם 1 כי הוא הולך להטיל מימיו, הלך לעגלת הרכב, וכששב בפעם השניה לעגלת המתלונן, הנאשם 2 לא ידע על כוונתו לדקור את צמיגיה ולא ראה שעשה זאת. לדבריו, הוא סגר את מכסה המנוע לאחר שהנאשם 1 הציע לו לחזור ולהמשיך את הטיפול בבית.

ראיות המאשימה

1. ע/ת 3 רס"ב אלברט שלו, חוקר בתחנת בנימין ש"י שצפה יחד עם הנאשם בדיסק המתעד את האירוע, גבה את הודעתו במשטרה ת/1 והנאשם השיב לו על מעשיו כלהלן:

"ש. איך אתה מסביר את זה שעמדת במרחק של 3 מטר מהעגלה הנגררת ורואים בבירור את אברהם חותך את הצמיגים ואתה טוען שלא ראית?

ת. אני הייתי עסוק ברכב ולא ראית שום דבר.

ש. לאחר שהראיתי לך פעם נוספת את הדיסק ואתה טענת שלא ראית שום דבר, רואים איך אברהם וקסלר חותך את הצמיגים של העגלה ומיד לאחר מכן סגרת את מכסה המנוע וברחתם מן המקום?

ת. לא ראיתי את אברהם וקסלר חותך את הצמיגים של העגלה".

(ההדגשות שלי א.ז.)

ראה: ת/1 ש' 17-26 לפרו'.

1. ע/ת 2 מנחם שמה, המתלונן בעל העגלה, העיד כי בשעה 16:30 לערך, החנה את עגלתו בחניון הנ"ל הסמוך לתחנת הדלק, משם נסע ברכב אחר לעבודתו בירושלים, וכשחזר בשעה 22:00, גילה כי 3 מצמיגי העגלה נחתכו. הוא ביקש בתחנת הדלק לקבל את תיעוד מצלמות האבטחה שפעלו במקום, וכעבור יומיים קיבל דיסק, שם ראה את רכב הסוברו ממנו ירד אדם שחתך את גלגלי עגלתו:

"... שהביאו לי דיסק, וראיתי את האוטו הלבן שעומד שם, פותח מכסה מנוע, מסתכל פה ושמה, אחד יורד מהאוטו וחותך לי את הגלגלים של העגלה, סוגרים מכסה מנוע ויוצאים, והאוטו נוסע. הם חשבו לפי מה שראיתי שיש מכסה מנוע, כדי שהמצלמה לא תקלוט אבל היתה עוד מצלמה בצד. אחרי זה עשיתי תלונה על אחד שכן הכרתי, שזה היה מי שהיה לו האופנוע הגנוב וזה התלונה שעשיתי ואת השני אני לא מכיר".

(ההדגשות שלי א.ז.)

ראה: עמ' 10 ש' 17-27 לפרו' הדיון מיום 16.4.12.

לדבריו את הנאשם 1 הכיר מעבודתו כמתנדב במשטרה כשאיתר אותו ביישוב "אדם" בגין חשד להחזקת שני אופנועים גנובים שבדיקתם נדרשה בתחנת המשטרה, ונגדו גם הגיש המתלונן את התלונה דאז, אך את הנאשם 2 שלפנינו הוא אינו מכיר.

1. הנאשם 1 אברהם שלום וכסלר שהורשע בתיק זה במסגרת הסדר טיעון בחיתוך צמיגי עגלת המתלונן, העיד כי הגיע עם הנאשם 2 לתחנת הדלק בעקבות תקלה ברכב, אמר לנאשם 2 כי הוא הולך להתפנות, וכשהלך להתפנות חתך את צמיגי העגלה וחזר בלי שהנאשם ראה וידע על כך, לבקשתו השניים עזבו ונסעו מהמקום:

"אמרתי לו שאני צריך להתפנות, לחבר שלי, ליוני, ועשיתי את מה שעשיתי, מה שלא הייתי צריך לעשות, במקרה שהיה, ורק רציתי להודיע שיוני לא ידע מזה שום דבר אמרתי לו..

ביהמ"ש: מה עשית תסביר לביהמ"ש.

ת. ירדתי מהרכב, אמרתי לו שאני הולך להתפנות, גם התפניתי וגם פינצ'רתי את הגלגלים של העגלה שחנתה במקום שהיתה שייכת למנחם. אחרי זה חזרתי משם, אמרתי ו שניסע משם כדי שנגיע לבית, ונסדר שם את התקלה ברכב שהיה שלו. ואז נסענו משם".

ראה: עמ' 11 ש' 18-26 לפרו' הדיון מיום 16.4.12.

בהמשך חקירתו ציין כי המניע למעשיו (כנקם, א.ז.) נבע מהיכרותו הקודמת עם המתלונן "שהיה רודף אחריי, מתנכל" (ראה עמ' 13 ש' 16 לפרו').

6. בתשובה לשאלות ביהמ"ש בחקירתו הנגדית, שלל את חלקו ומודעותו של הנאשם 2 למעשיו שלו, והשיב:

"ש. אתה מפוצץ 3 גלגלים של אוטו, הוא על ידך, מיד אחרי זה נכנסתם לרכב ונסעתם ולא דיברתם על זה? ראה אותך הולך מצד לצד לרכב, היה לידך מטר או שניים, לא ראה את זה?

ת. לא הבין בדיוק מה קורה. הוא ראה שעשיתי משהו. יכול להיות שעשיתי נזק אחר לעגלה.

ש. אז למה הסתכל לצדדים כל הזמן? אלו הדברים שאני אצטרך לשקול.

ת. אולי רצה לראות איזה חבר שיוכל לעזור לנו, משהו. אני לא יודע למה הסתכל. אין לי מושג".

(ההדגשות שלי א.ז.)

ראה: עמ' 13 ש' 30-34 לפרו'.

גירסת הנאשם

7. גם הנאשם 2 העיד בבית המשפט כי הגיע למקום החניה בשל תקלה ברכבו, חשב להיעזר שם בנאשם 1, וכפר בכך שמבטיו במקום היו חשודים:

"ש. אני הגעתי לארוע, בגלל תקלה שהיתה לי בגיר, עצרנו את האוטו, הסתכלתי על האוטו, הבחור שהיה איתי, אבי, טיפה מבין במכונאות, הסתכלנו, עכשיו, המבטים שהייתי חשוד במבטים שהסתכלתי, כל בנאדם מסתכל, אולי עבר איזה משהו, אני לא יכול לזכור בדיוק מה היה באותו רגע

ביהמ"ש: הוא לא הסתכל, רק אתה הסתכלת והוא ביצע את המעשים.

ת. בקלטת וידאו, בדיסק רואים שיש שני דברים, אחד שהוא הולך להטיל את מימיו, חוזר, ואחרי זה עושה את מה שהוא עשה. עכשיו זה שהוא אמר לי את התגובה שלו בוא נסדר את זה בבית, זה לא היה מולי, הוא אמר לי את זה מאחוריי. האוטו היה מונע, היה רעש, היה הכל, הסתובב והתחיל להגיד, שאני ראיתי אותו עושה את הדברים האלה לא ראיתי אותו. אין לי עוד מה להגיד".

(ההדגשות שלי א.ז.)

ראה: עמ' 14 ש' 20-29 לפרו'.

כן כפר בכך שהרים את מכסה המנוע כדי להסתיר את מעשי הנאשם 1.

טיעוני המאשימה

1. הנאשם 2 היה אמור לראות או לשמוע ממקום הימצאו את פעולות חיתוך צמיגי העגלה שביצע הנאשם 1, משום שעמד במרחק קרוב של כ-2-3 מ' בלבד מהנאשם 1. כמו"כ הנאשם 1 זיהה מראש את העגלה במקום על מנת לחבל בה כנקמה במתלונן שהכיר, לפיכך לא סביר שהנאשם 2 לא ידע זאת מבעוד מועד, לא כל שכן לא סביר כי הנאשם 2 לא שמע את רעש יציאת האוויר הדחוס מגלגלי העגלה שהיתה סמוכה אליו, או לא ראה את מעשי הנאשם, ולו בזוית העין, אשר בוצעו בסמוך אליו ממרחק כה קרוב. יתירה מכך, עפ"י הדיסק שהוגש, הנאשם 2 ירד מהרכב ונעמד לידו עוד לפני שהנאשם 1 הלך להטיל לכאורה את מימיו, הוא הוציא טיפה גופו החוצה מקו הרכב והסתכל, וממש לפני שהנאשם 1 הלך לפנצ'ר את הגלגלים, הלך הנאשם 2 לצד רכב הסוברו, שוב הביט לצדדים כדי לשמור שאין רואה, חזר למכסה המנוע המורם בעת שהנאשם 1 פינצ'ר את הגלגלים, ומיד עם חזרת הנאשם 1, הוריד את מכסה המנוע והשניים מיד נכנסו לרכבו ונסעו מהמקום. נסיבות אלה מעידות כי הנאשם 2 היה מודע למעשי הנאשם 1, בנוכחותו בסמוך לנאשם 1 תוך מבטי הסתכלותו לצדדים, והסתלקות בה מיידית של השניים מהמקום, ממש בתום ביצוע העבירה, כל אלה מעידים כי הנאשם פעל בצוותא עם הנאשם 1 לביצוע העבירה והיה מודע לה.
2. לחילופין עותרת המאשימה להרשיע את הנאשם 2 בסיוע לביצוע העבירה של היזק לרכוש במזיד.

טענות הנאשם

1. הנאשם טוען כי עצר במקום רק בשל התקלה בגיר רכבו, ומתוך כוונה לתקנה, לא ידע על מעשי חיתוך הצמיגים של הנאשם 1 שהלך להתפנות, בעת שפתח את מכסה המנוע, והוא אינו קשור למעשים אלה.

דיון והכרעה

11. סעיף 29(ב) לחוק העונשין התשל"ז קובע דין אחד למבצע ולמשתתף עמו בביצוע העבירה:

"29. (א) מבצע עבירה – לרבות מבצעה בצוותא או באמצעות אחר.

(ב) המשתתפים בביצוע עבירה תוך עשיית מעשים לביצועה, הם מבצעים בצוותא, ואין נפקא מינה אם כל המעשים נעשו ביחד, או אם נעשו מקצתם בידי אחד ומקצתם בידי אחר."

עפ"י הפסיקה נדרשת שותפות ביסוד העובדתי והנפשי של העבירה, כדברי כבוד הנשיא ברק (כתוארו אז) בע"פ 2796/95 פלוני נ' מ"י פד"י נא (3) 388, 397 פיסקה 27: (להלן – הלכת פלוני):

"מבחינת היסוד הנפשי, נדרש כי לכל אחד מהמבצעים בצוותא יהא היסוד הנפשי של העבירה אותה הם מבצעים. כן נדרש כי הם יהיו מודעים לכך שהם פועלים בצוותא. מבחינת היסוד העובדתי, לא נדרש כי כל אחד מהמבצעים בצוותא יבצע בעצמו את כל היסודות העובדתיים של העבירה." (ההדגשה שלי – א.ז)

12. הגם שהגעת הנאשמים למקום ברכבו של הנאשם 2, איפשרה את ביצוע העבירה, לא הוכח בפניי מעבר לכל ספק סביר כי הגעת הנאשם 2 למקום נועדה לשם ביצועה ושהנאשם 2 ידע עליה בין לפני ובין בעת ביצועה.

גם טענת המאשימה בסוף סיכומיה כי יש לחילופין להרשיע את הנאשם, בסיוע לביצוע עבירה לפי סעיף 32 לחוק העונשין (להלן - החוק), מחייבת גם בסעיף זה קיומו של יסוד נפשי, כעולה מהסעיף:

"מי אשר, לפני עשיית העבירה או בשעת עשייתה, עשה מעשה כדי לאפשר את הביצוע להקל עליו או לאבטח אותו, או למנוע את תפיסת המבצע, גילוי העבירה או שללה, או כדי לתרום בדרך אחרת ליצירת תנאים לשם עשיית העבירה, הוא מסייע." (ההדגשה שלי – א.ז)

13. ממכלול הראיות שהובאו בפניי, לרבות הדיסק, לא שוכנעתי כי מתקיים היסוד הנפשי של מודעות אצל הנאשם 2 למעשי הנאשם 1, לצורך הקביעה כי מדובר בביצוע העבירה בצוותא או אפילו לצורך עבירת הסיוע, מהטעמים הבאים:

• 1. לא הוכח כי בעת הגעת הנאשמים למקום ביחד, הנאשם ידע כי בכוונת הנאשם 1 לפנצ'ר את גלגלי עגלת המתלונן. הגם שהגעתם יחד, מעידה לכאורה כי הנאשם היה מודע למעשי הנאשם 1, במשפט הפלילי נדרשת רמת הוכחה מעבר לספק סביר, אך בענייננו מתעורר ספק באשר למודעות הנאשם לביצוע המעשה, שכן אין די בנסיבות דלעיל כדי להוות הוכחה מספקת לצורך הרשעה.
  2. הנאשם העיד כי מצידו לא היה מודע כלל למעשי הנאשם 1 ולא ראה או שמעם גם בעת ביצועם.
  3. מהתבוננות בדיסק לא ניתן להתייחס למבטי הנאשם 2 דווקא כמחשידים, ולא ניתן לשלול את הסבר הנאשם 1 כי מבטי הנאשם 2 לצדדים בעת בדיקת המנוע, נועדו לחפש חבר "לראות איזה חבר שיוכל לעזור לנו" (עמ' 13 ש' 34 לפרו').
  4. שני הנאשמים העידו כי הנאשם לא ידע על מעשי חיתוך הגלגלים של הנאשם 1, והעידו כי הנאשם אינו קשור אליהם.
  5. יתירה מכך, הנאשם 2 העיד כי היה מודע למעשי הנאשם 1 מיד בסמוך לאחר מעשה, כשהנאשם 1 חזר לרכבו, וכשהתיישב, שאל אותו הנאשם 2: "למה הזדרזת? ... מה קרה אבי, למה אתה נראה בלחץ? הכל מהר מהר? אמר לי יוני פיצצתי את העגלה את הגלגלים של העגלה" (ראה עמ' 16 ש' 13-16 לפרו'), ורק בשלב נסיעתם מהמקום, נודע לו שהנאשם 1 חתך את צמיגי העגלה. גירסת הנאשם 2 כי הנאשם 1 יזם את העזיבה החפוזה, נתמכים בעדות הנאשם 1: "חזרתי משם, אמרתי לו שניסע משם כדי שנגיע לבית, ונסדר שם את התקלה ברכב שהיה שלו, ואז נסענו משם" (ראה עמ' 11 ש' 24-25 לפרו').
  6. באשר לשמיעת הנאשם את רעש ניקוב הגלגלים ויציאת האוויר מהם, הנאשם 1 העיד כי ממילא היה אחר רעש במקום: זה מקום של רעש, האוטו היה מונע, זה לא... מקום שקט שפתאום אתה שומע רעש של אוויר" (ראה עמ' 12 ש' 32-33 לפרו').

1. מנגד, גרסת הנאשם 2 מעלה תמיהות, שכן ראשית, הנאשם 1 זיהה מראש את העגלה במקום על מנת לחבל בה כנקמה במתלונן שהכיר, בעת שחנו לידה. שנית, חיתוך הצמיגים ע"י הנאשם 1 בוצעו ממש סמוך לנאשם 2 במרחק של 2-3 מ' בלבד, ולא סביר כי לא שמע את רעש יציאת האוויר הדחוס בגלגלי העגלה הסמוכה אליו, או לא ראה את מעשי הנאשם ולו בזוית עינו, שכן הנאשם לא נראה בדיסק מתעמק מדי בתקלות רכבו. שלישית, הנאשם נראה מסתכל לצדדים, בתחילה הוציא מעט את גופו החוצה מקו הרכב והסתכל, וממש לפני שהנאשם 1 הלך לפנצ'ר את הגלגלים, הנאשם הלך לצד רכב הסוברו, הביט שוב לצדדים כדי לשמור שאין רואה, וחזר למכסה המנוע המורם בעת שהנאשם 1 פינצ'ר את הגלגלים. רביעית, מיד כשהנאשם 1 חזר אליו, הוריד הנאשם 2 את מכסה המנוע והשניים מיד נכנסו לרכב ונסעו מהמקום.

ואולם סבורני כי אין די בתמיהות אלה ובהצטברותן כדי להשתכנע כי הנאשם 2 היה מודע לעבירה ולבסס עליהן ממצא של מודעות לעבירה כיסוד הנפשי הנדרש, שכן הספק הסביר באשר למודעותו למעשי הנאשם 1, פועל לטובת הנאשם 2, הזכאי להנות ממנו.

15. כמו"כ סבורני כי קיים בענייננו מחדל חקירתי, שכן הגם שבמשטרה הנאשם 2 נחקר פחות מחודשיים לאחר האירוע ואמר בהודעתו כי מכר את הרכב, (ת/1 ש' 13), החוקר הסתפק בתשובה סתמית זו ולא ביקש ממנו את פרטי הקונה או המכירה, כדי לברר את טענת הנאשמים אודות נכונות התקלה ברכב. דא עקא שבשלב ההוכחות חלפו כמעט 3 שנים מאז האירוע ולא ניתן היה לאתר את הרכב או לשחזר את מצבו המכני עובר לביצוע העבירה, כדי לבדוק את נכונות טענת הנאשמים

16. לסיכום - אין בראיות שהוצגו בפני כדי לשכנע, מעבר לכל ספק, כי הנאשם ידע על כוונותיו הנאשם 1 ושיתף עמו פעולה. בע"פ 10365/08 מאהר נ' מ"י (לא פורסם) זיכו שופטי בית המשפט העליון: הנדל ורובינשטיין נאשם שהורשע בבית המשפט המחוזי בעבירת רצח, על אף החשדות הכבדים שנותרו לגביו ועל אף שהסיגריה שלו נמצאה בסמוך לגופת הקרבן, ועל מציאות בעייתית זו אמר כב' השופט ניל הנדל:

"הספק הסביר בתיק זה מבוסס על חסרים אובייקטיביים במארג הראייתי. דרכו של הספק הסביר שהוא מכתיב תוצאה מבלי לקבוע ממצאים עובדתיים פסקניים. לא אכחד כי קיים החשד, ואף חשד כבד, נגד המערער. ברם, קיים פער בינו לבין איכות וכמות הראיות הנדרשת להרשעתו."

1. אשר על כן ולאור כל האמור לעיל, אני מזכה את הנאשם, מחמת הספק, מעבירת "היזק לרכוש במזיד".

ניתנה היום, י"ב שבט תשע"ד (13.1.14) בנוכחות ב"כ המאשימה עו"ד בועז ביטון והנאשם.

חתימה