1. המשיב הורשע, על פי הודאתו, בעבירה של נהיגה בשכרות, עבירה בניגוד לסעיפים 62(3), 64ב. ו39א. לפקודת התעבורה (נוסח חדש). על פי כתב האישום בו הודה המשיב, הוא נהג ברכב ביום 06/02/10, כשבגופו 300 מיקרו גרם אלכוהול בליטר אוויר נשוף. בית המשפט קמא גזר על המשיב 11 חודשי פסילה בפועל, 4 חודשי פסילה על תנאי, קנס בסך 1,200 ₪ ו-3 חודשי מאסר על תנאי.

2. בפני ערעור המדינה על קולת העונשים שהוטלו על המשיב, במסגרתו עותרת המערערת להחמיר בתקופת הפסילה בפועל, בהתחשב בפסילת המינימום הקבועה בחוק, בגין עבירה של נהיגה בשכרות.

3. המשיב מצידו הגיש ערעור על החלטתו של בית המשפט קמא שלא להתיר לו לחזור בו מהודייתו. בקשתו של המשיב הוגשה לבית המשפט קמא לאחר מתן גזר הדין ונדחתה, ובדין, על ידי בית המשפט קמא, אשר סיים מלאכתו עם מתן גזר הדין. על החלטה זו כאמור, הגיש המשיב ערעור (באיחור, אולם המערערת הסכימה להארכת המועד להגשתו), אך במהלך הדיון חזר בו מן הערעור על הכרעת הדין.

נימוקי הערעור על גזר הדין:

4. בהודעת הערעור טוענת המערערת, כי בית המשפט קמא סטה באופן ניכר מתקופת המינימום הקבועה בחוק ומפסיקת בתי המשפט בעניין זה, ונתן משקל יתר לנסיבות האישיות של המשיב והעדיפן על פני האינטרס הציבורי.

בטיעוניו בעל פה, הפנה ב"כ המערערת לפסק הדין שניתן בע"פ 8276-05-12 מדינת ישראל נ. ממוקה (להלן: "פסק דין ממוקה"), שם התקבל ערעור המדינה והוחמר עונשו של המשיב, אף שנסיבותיו האישיות היו קשות, וכן לפסיקה שהובאה שם.

5. ב"כ המשיב ביקש לדחות את הערעור. לטענתו, אין עילה להתערב בגזר הדין של בית המשפט קמא. לטענת הסנגור, בית המשפט קמא עשה שיקול נכון, כאשר הפחית את עונש הפסילה בהתחשב בנימוקים שפורטו בגזר הדין, לרבות נסיבותיו האישיות של המשיב, שהוא רס"ן בקבע, משרת בצבא מזה כ-7 שנים, ורישיונו משמש אותו בתפקידו ולצורך מילוי משימותיו הצבאיות.

ב"כ המשיב הפנה גם לתזכיר הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (מס' 106), התשע"ב - 2011, העוסק בין היתר, בדירוג עונשי המינימום בגין עבירת השכרות, תוך התחשבות ברמת האלכוהול שנמצאה בגופו של הנהג.

ב"כ המשיב הפנה גם לפסיקה התומכת לעמדתו, בטענתו, כי העונש שהוטל על המשיב, בנסיבותיו, איננו חורג לקולא ממדיניות הענישה הנהוגה, ועתר לדחות את ערעור המדינה ואף להקל בעונשו של המשיב.

6. לאחר ששמעתי טיעוני הצדדים, שוכנעתי כי אין מנוס מקבלת הערעור.

7. בפסק הדין בעניין ממוקה, עליו נסמכת המערערת, התייחסתי לגישות השונות בפסיקה ביחס למהותן של הנסיבות המיוחדות המצדיקות סטייה מעונש המינמום הקבוע בחוק בגין עבירת השכרות. באותו עניין, הבעתי עמדתי לפיה בפני בית המשפט הגוזר דינו של נאשם ישנן מכלול של נסיבות, לכל אחת עוצמה ומשקל שונה, בית המשפט מתרשם מן התמונה הכוללת המוצגת בפניו, ובהתאם לכך ובשים לב להלכה, שלפיה חריגה מעונש המינימום צריכה להיעשות במשורה (רע"פ 8387/06 איילא נ. מדינת ישראל), עליו לקבוע האם הנסיבות שבפניו מצדיקות סטייה מן הרף המינימאלי הקבוע בחוק. הנסיבות החריגות המאפשרות סטייה מן המינימום אינן חייבות להיות קיצוניות (כפי שקבע כב' השופט בן יוסף בעפ"ת (ת"א) 32767-08-10 מדינת ישראל נ. קסנוברייזי).

8. בענייננו, בית המשפט קמא מצא את הנסיבות המיוחדות, המצדיקות הקלה בעונש, בכמות האלכוהול, "הנושקת לכמות המהווה רף תחתון בבדיקת הינשוף", בתוצאות בדיקת המאפיינים שנערכה למשיב, בעברו התעבורתי הקל מאוד, בהודאתו, בנסיבותיו האישיות ובחלוף הזמן מביצוע העבירה.

9. ממכלול הנתונים דלעיל מצטיירת תמונה של אדם נורמטיבי, חיובי, תורם לחברה, אשר מעד לראשונה בנהיגה תחת כמות אלכוהול נמוכה מאוד. נסיבות אלה, בהצטברותן, יכולות להצדיק סטייה מעונש המינימום הקבוע בחוק, גם מבלי להתעלם מחומרת העבירה ומתכלית הענישה המחמירה, שנועדה למגר תופעה נרחבת מדי של נהיגה בשכרות.

10. יחד עם זאת, בית המשפט קמא חרג לקולא באופן ניכר מן העונש הראוי כאשר הסתפק ב-11 חודשי פסילה בפועל בלבד, בצירוף 4 חודשי פסילה על תנאי (תקופה המסתכמת בעונש של 15 חודשי פסילה בלבד), שכן גם מקום שבו מתקיימות נסיבות המצדיקות חריגה מן המינימום, ההקלה צריכה להיות מתונה וביחס הולם לטיב הנסיבות המיוחדות.

11. יתכן ויש מקום לדירוג העונשים המוטלים על הנוהגים בשכרות, על פי רמת האלכוהול שנמצאה בגופם, בהתאם לתזכיר הצעת החוק, אליו הפנה ב"כ המשיב, יחד עם זאת, המצב החוקי הקיים, הקובע רף של 24 חודשי פסילה, גם כשהוא מיושם על פי הגישה המקלה יותר, איננו מצדיק במקרה הנוכחי סטייה כה ניכרת מהעונש המינימום. (ראה לשם השוואה פסק הדין שניתן בעפ"ת (מחוזי ת"א) 38698-06-11 מדינת ישראל נ' גל בניש).

12. יש לציין כי להבדיל מעניינו של ממוקה, שעברו התעבורתי לא היה קל (כלל למעלה מ- 50 עבירות קודמות, חלקן חמורות), וההקלה בעונשו נבעה מנסיבות אישיות קשות, הרי למשיב כאן עבר תעבורתי קל, מכאן נגזרת גם מידת מסוכנותו לציבור, והעונש הראוי לו .

13. לאור האמור, והואיל וערכאת הערעור איננה ממצה את הדין עם הנאשם, אני מקבלת את הערעור במובן זה שעונש הפסילה בפועל יועמד על 15 חודשים. מותר גזר הדין יעמוד על כנו.

המזכירות תמציא העתק פסק דין זה לצדדים בהקדם

ניתן היום, י"ט אלול תשע"ב, 06 ספטמבר 2012, בהעדר הצדדים.