כללי

1. תביעה כספית בגין נזקי גוף שנגרמו לתובע, יליד 1962, בתאונה שאירעה ביום 10.5.06. הדיון פוצל, כך שתחילה תידון שאלת סיווג התאונה וכן שאלת חבותה של "קרנית".

2. בפתח דיון ההוכחות שהתקיים ביום 4.2.13 הצדדים הסכימו כי התאונה היא תאונת דרכים לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים (להלן: החוק), ולפיכך התביעה נגד הנתבעות 4 – 5 (בעילה לפי פקודת הנזיקין) – נדחתה.

3. אין חולק כי לא אותר ביטוח חובה למלגזה המעורבת בתאונה, והדיון התנהל בשאלה אחת ויחידה, היא שאלת "השקידה הסבירה" לפי הפסיקה.

נסיבות התאונה והשתלשלות האירועים

4. התובע היה עובד של חברת כוח אדם, הנתבעת 4 (להלן: סיעוד), ובעת התאונה היה עובד מחסן אצל הנתבעת 2 (להלן: המפעל), העוסקת בחיתוך לוחות שיש.

5. הנתבע 1 (להלן: הנהג או קוין) נהג במלגזה שלפי הנטען פגעה בתובע.

6. לפי עדותו של התובע, ביום 10.5.06 הוא הגיע למחסן, לפי הוראת אריק, מנהל המחסן של המפעל, על מנת להכין את המחסן לקבלת סחורה חדשה. ההכנה כללה פינוי מקום וניקיון המחסן. יחד עמו שהו במחסן עובדים נוספים, וביניהם קוין. בעת התרחשות התאונה היו במחסן התובע וקוין בלבד.

לפי עדותו של התובע, קוין נהג במלגזה, שבאמצעותה הועברו מוצרי שיש לחלקו השני של המחסן. במחסן ממוקמות קונזלות ברזל, שעליהן מניחים את לוחות השיש. תוך כדי כך, קוין נסע עם המלגזה לאחור, ועלה עם המלגזה על קצה של מתקן קונזולה. המתקן התרומם ופגע בחוזקה בפניו של התובע.

7. התביעה הוגשה תחילה כתביעת נזיקין (שלא לפי החוק). לאחר מכן, כאשר העלו הנתבעות 4 – 5 את הטענה לפיה עסקינן בתאונת דרכים לפי החוק, תוקנה התביעה מספר פעמים, תוך ניסיון איתור המבטחת הרלבנטית של המפעל (והמלגזה). ניסיונות אלו לא צלחו, ובסופו של דבר, ביום 9.10.11 צורפה קרנית כנתבעת נוספת.

8. לטענת קרנית, דין תביעתו של התובע להידחות, באשר לא הוכיח שקידה סבירה (כמשמעות מונח זה בפסיקה) לאיתור מבטחת המלגזה.

עדותו של התובע

9. בתצהירו, התובע העיד כי לראשונה כאשר הגיש את תביעתו, ניסה לאתר את חברת הביטוח שביטחה את המלגזה. לפי עדותו, לא הצליח לאתר את פרטי חברת הביטוח, משום שהמפעל נכנס להליכי פירוק ("פשט את הרגל" בלשונו של התובע) ונסגר. מכיוון שהתובע לא הצליח לאתר את המבטחת, הוא הגיש את תביעתו המקורית בעילה נזיקית, ולא בעילה לפי החוק, אך לאור טענת סיעוד ושמגד שהחוק חל, תיקן את כתב התביעה כך שיכלול אף עילה זו.

התובע ציין, כי ניסה מספר פעמים לתקן את כתב התביעה, כך שיכלול את החברה המבטחת המתאימה, בהתאם לטענות השונות שהועלו, ללא הועיל. בנוסף, התובע צירף את נהג המלגזה כנתבע, אך טען כי למרות המצאת כתב התביעה כדין, לא הצליח לאתרו.

10. בחקירתו הנגדית התובע ציין כי שב לעבוד במפעל בחודש 8/06, בתום חופשת המחלה, וזמן קצר לאחר מכן הפסיק לעבוד במקום (עמ' 23 ש' 25 – 26). המפעל נסגר בסוף שנת 2006. עוד ציין כי לאחר התאונה הלך למפעל, ראה את המלגזה, והמספר שעליה לא היה ברור, ולפיכך, פנה לנהג, שמסר לו את המספר (עמ' 17 ש' 2 – 3). את המספר עצמו מסר לבאי כוחו (ב"כ התובע שללה טענה זו – עמ' 16 ש' 20 – 21, 28). פניות שעשה בנושא לאחראים במפעל לא נענו (עמ' 19 ש' 9) וכאשר פנה לקיבוץ שבתחומו פעל המפעל, גם לא קיבל מענה (עמ' 19 ש' 27 – 28). התובע לא זכר שפנה למשטרה בקשר לתאונה, אך בהסכמת הצדדים הוגש ת/1, אישור הגשת תלונה למשטרה ביום 18.5.08.

11. החוקר מטעם הנתבעת, מר נקל, צירף תמלול של חקירה שערך לתובע בחודש 1/12. באותה חקירה, התובע מסר כי למד מהו מספר המלגזה מתוך התבוננות במלגזה עצמה, ומסר אותו לבא-כוחו (עמ' 11 לתמלול).

דיון

12. יסודה של ההלכה בדבר "שקידה סבירה" הוא בפסק דינו של כב' השופט ד. לוין בע"א 502/84 קרנית קרן לפינוי נפגעי תאונות דרכים נ' אברהם הורוביץ, פ"ד מא (1) 542. באותו עניין, קבע כב' השופט לוין כי אין די בכך שהנפגע אינו יודע, בעת הגשת התביעה, מיהו הנוהג האחראי לתאונה, ועליו להראות ששקד במידה סבירה לאתרו, והדבר לא עלה בידו, כתנאי לזכאות לפיצוי מ"קרנית".

ברע"א 3909/08 קרנית קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים נ' שרה קורן ואח' (3.11.09) (להלן: הלכת קורן) אושר התנאי בדבר דרישת ה"שקידה הסבירה". באותו עניין נקבע כי יש הצדקה לדרישה שנפגע בתאונת דרכים "ישקוד באורח סביר – לא יותר אך גם לא פחות – למימוש האפשרות לקבל את דמי הביטוח מחברת הביטוח". מושג הסבירות, נבחן במשקפיים מציאותיות ובמכלול נסיבות התאונה והטראומה הכרוכה בה.

בעניין קורן, הציב בית המשפט העליון שלושה מקרים טיפוסיים בהם הנפגע יהיה זכאי לפיצוי מקרנית, זאת כאשר קיימת סיבה סבירה לאי לקיחת הפרטים בזמן אמת, ובלבד שלאחר מעשה הנפגע עשה ניסיונות כנים לגלות את זהותם של הנהג הפוגע או של המבטחת. המקרה הראשון הוא תאונת "פגע וברח". המקרה השני הוא כאשר מצבו של הנפגע, גילו או פגיעתו הפיזית לא אפשרו לו להתחקות אחר זהות הנהג הפוגע. המקרה השלישי הוא כאשר הנפגע לא לקח פרטים מסיבות סובייקטיביות, שניתן לראותן כסבירות בנסיבות המיוחדות של המקרה, כגון הלם, דאגה לשלומו או לשלומם של אחרים או תגובה מאיימת של הנהג הפוגע.

לעומת זאת, נפגעים שבחרו באופן מודע שלא לבקש את הפרטים, מטעמים של חוסר נעימות או סברה שהנזק שנגרם אינו רציני, וכמוהם נפגעים שפעלו בחוסר אכפתיות או באזלת יד, לא יהיו זכאים לפיצוי מקרנית, שכן לא פעלו בשקידה סבירה.

הווה אומר, לפי הלכת קורן המדד לשקידה הסבירה אינו רק במאמץ כן לאתר את הפרטים לאחר התאונה, אלא גם בהתנהגות סבירה בזמן אמת, במועד התאונה, ובהתאם לנסיבות העניין.

הלכת קורן יושמה בפסיקת בתי המשפט, על דרך הכלל בתאונות "פגע וברח". יש לציין, כי הלכה זו יושמה – כתנאי לזכאות לפיצוי מקרנית – הן במקרה בו הנוהג אינו ידוע, והן במקרה בו הנוהג ידוע, אך לא ידועה זהות המבטחת של רכבו.

בע"א 38594-05-12 (מחוזי ב"ש) קרנית קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים נ' צמח נדב (25.10.12) נקבע כי למרות שהנפגע ניסה לברר את פרטי הנהג הפוגע בשלב מאוחר יותר, אין הוא זכאי לפיצוי מקרנית, משום שבנקודת הזמן הסמוכה לתאונה, לא טרח לקבל את פרטי הנהג הפוגע, אף שהאחרון ליווה אותו לביתו, האווירה בין השניים הייתה רגועה, והנפגע היה מודע לחבלה.

בעניין ת.א. 29617/06 (שלום ת"א) נדב שמעוני נ' עיזבון המנוח בן אבו טירן ז"ל ואח' (12.4.10) קבע בית המשפט כי המתנה של מספר שנים מעת הגיעו של התובע לבגרות ועד להגשת התביעה, בטרם בירור פרטי המבטחת, אינה תואמת את דרישת השקידה הסבירה.

בת.א. (שלום ת"א) 23026-08-10 מחמוד חמאד נ' קרנית (14.2.12) נחבל אדם לאחר שרכב פגע בו בעת שרכב על אופניו. בית המשפט קבע כי באותן נסיבות, בהן הנהג הפוגע עצר, הציע עזרה וכן הציע למסור את פרטיו, והנפגע דחה את הצעתו, אין זכאות לפיצוי מקרנית.

מקרים דומים לענייננו נדונו בת.א. 13494/03 (שלום חיפה) עוראבי נ' מפעלי אלקטרודות זיקה בע"מ ואח' (8.9.08) ובת.א. (שלום ת"א) 164369/02 אסמעיל אעיד נ' קרנית קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים (21.5.07, להלן: עניין אעיד). שני פסקי הדין ניתנו לפני הלכת קורן, אך יישומם תואם לכללים שנקבעו בהלכת קורן. בעניין עוראבי דובר בעובד שנחבל ממלגזה במהלך עבודתו. בתיק נשמעו הוכחות בשאלת החבות, ונקבע כי התאונה היא תאונת דרכים, וכי לא הוכחה זהות המלגזה המעורבת. בטרם המשיכו ההליכים בתיק ניתן צו פירוק נגד המעבידה והתובע צירף את "קרנית" כנתבעת נוספת. בית המשפט קבע כי התובע, שידע מיהו נהג המלגזה במועד התאונה, וכן ידע מי הבעלים שלה (המעבידה) לא נקט שקידה ראויה לברר את קיומו של ביטוח תקף לכלל המלגזות שהיו בבעלות המעבידה במועד הרלבנטי. בעניין אעיד התובע נחבל ממלגזה שנסעה במקום עבודתו. התובע טען כי לאחר התאונה פנה למעבידה, מספר פעמים, על מנת לקבל מסמכים, אך גורש מהמקום. בית המשפט קבע כי התובע לא יצא ידי חובת "השקידה הסבירה", מה גם, שפנה לייצוג משפטי בסמוך לאחר התאונה.

13. עיון בהלכת קורן וביישומה לאורך השנים, מוביל למסקנה כי דין התביעה להידחות.

כאמור, אף תאונת "פגע וברח" אין בה כדי לפטור את הנפגע מדרישת "השקידה הסבירה", קל וחומר, מקום בו אין עסקינן בתאונת "פגע וברח" אלא תאונה שהתרחשה במקום העבודה של התובע.

14. אקדים ואומר, כי לא ראיתי לבסס ממצאי עובדה על עדותו של התובע, שרבו בה הסתירות. כך, התובע טען שפנה לאחראים במפעל, אך נדחה על ידם ועל כן לא הצליח לקבל את פרטי הביטוח. טענה זו הועלתה לראשונה בחקירתו הנגדית של התובע, ואין לה זכר בתצהירו. יתר על כן, עדות זו סותרת את האמור בסעיף 5 לתצהירו של התובע, לפיו "לראשונה כשהגשתי את תביעתי, ניסיתי לאתר את חברת הביטוח אשר ביטחה את המלגזה במועד התאונה" (הדגשה שלי – מ.ב.). כך, התובע טען בחקירתו הנגדית כי המספר שעל המלגזה לא היה ברור, ועל כן ביקש את פרטיה מהנהג (עמ' 22 ש' 6 – 7) אך לא הצליח להסביר מה בדיוק לא היה ברור, בעוד שבמקום אחר טען כי לא יכול היה לזהות את המלגזה, משום שכל המלגזות דומות (עמ' 18 ש' 15 – 16), ואילו בדבריו לחוקר מטעם הנתבעת טען שהעתיק את מספר המלגזה – מהמלגזה עצמה (תמלול - עמ' 11 ש' 13 – 15). התובע טען כי קיבל את מספר המלגזה, ומסר אותו לבאי כוחו, אך אין שמץ ראיה המבססת טענות אלו.

15. מתצהירו של התובע, שהוא גרסתו הראשונית, עולה כי במועדים הסמוכים לתאונה, התובע לא עשה דבר על מנת לברר פרט כלשהו בנוגע למלגזה, בין אם מספרה ובין אם החברה המבטחת. גם לאחר שפוטר מעבודתו, ובמהלך השנים שחלפו עד הגשת התביעה, התובע לא עשה דבר על מנת לברר את פרטי המבטחת. כל זאת, אף שהתובע היה מיוצג בקשר לתאונה כבר מחודש אוגוסט 2006. בינתיים, המעבידה נכנסה להליכי פירוק, והפיתרון שמצא התובע היה בהגשת תביעה בעילה לפי פקודת הנזיקין.

16. יתר על כן, אף לו קיבלתי את עדותו של התובע, לפיה פנה לאחראים במפעל, אך נדחה על ידם, אין בכך כדי להביא לקיומה של "שקידה סבירה".

בענייננו, לא מתקיים כל תנאי מהתנאים שהציבה הלכת קורן. אין עסקינן בתאונת "פגע וברח" ואף לא במקרה שבו גילו של התובע, מצבו הרפואי או נסיבות אחרות מיוחדות מנעו את קבלת הפרטים. גם לאחר שובו של התובע למקום העבודה, בחלוף מספר חודשים, הוא לא מצא לנכון לפנות ולקבל את פרטי הביטוח של המלגזה.

בעניין אעיד נקבע כי פנייה למעביד, שהושבה ריקם, אינה בגדר "שקידה סבירה" ובדין נקבע כך. לרשות התובע עמד מגוון של פעולות אפשריות לנוכח התנהגות האחראים במפעל (אם אכן התובע פנה ואם אכן נדחה, עובדות שלא הוכחו): תיעוד המלגזה (שכן הוא שב לעבוד במפעל לזמן קצר לאחר התאונה), פנייה באמצעות באי כוחו וכמובן – פנייה למשטרה.

17. קיים קושי בטענה לפיה התובע אדם פשוט שאינו יודע חוק, ועל כן לא פעל למימוש זכויותיו. ראשית, הלכת קורן התוותה מבחן של סבירות, מבחן שגור בדיני הנזיקין ללא כל קשר להשכלה משפטית. שנית, התובע היה מיוצג כבר בחודש 8/06, ועל כן טענה זו אינה יכולה להתקבל ולו מבחינה העובדתית (וראה קביעה זהה בעניין אעיד). כך גם, הטענה לפיה התובע "לא רצה לעורר מהומות" (עמ' 27 ש' 15 – 16 היא בדיוק מסוג הנימוקים שהלכת קורן מצאה לדחות. בנוסף, לא ראיתי משמעות רבה לשאלה האם נעשו מאמצים מספקים לאתר את הנהג. הנהג היה עובד שכיר במפעל המחזיק צי מלגזות, ואין סיבה סבירה להניח כי פרטי הביטוח היו ידועים לו במועד התאונה, לא כל שכן ידועים לו כיום, כך שהתועלת באיתור הנהג ממילא מוטלת בספק.

18. לא הוגשה כל ראיה המצביעה על כך שהתובע – בעצמו או באמצעות באי כוחו – פנו למפעל על מנת לאתר את פרטי המלגזה, אף שייפוי הכוח הקיים בתיק הוא מחודש 8/06, כלומר, התובע היה מיוצג בעת שהמפעל עדיין היה פעיל. לפי העדויות, המפעל נסגר בסוף שנת 2006 (עמ' 16 ש' 9 – 12), כלומר: חלפו מספר חודשים, בין מועד עזיבתו של התובע את המפעל, והמועד שבו קיבל ייצוג, ועד המועד שבו המפעל נסגר, מספר חודשים שבהם ניתן היה לפנות למפעל במכתב התראה, על מנת לקבל את פרטי הביטוח. התובע הגיש תלונה למשטרה בשנת 2008, שנתיים לאחר התאונה. אך מובן הוא, שבחלוף זמן כה רב לא הייתה בכך תועלת מרובה.

19. בנסיבות אלו, איני רואה צורך להידרש לדברים שמסר התובע לחוקר, במהלך חקירתו בחודש 1/12. התמלול לא שינה באופן מהותי מהעדויות, ויש ממש בטענת ב"כ התובע, כי קיים טעם לפגם בכך שהחוקר הציג את החקירה ככזו המיועדת לסייע באיתור המלגזה, מבלי לציין את ניגוד האינטרסים המובנה הקיים לאור העובדה שהוא פועל מטעם "קרנית".

סיכום

16. התביעה נגד קרנית נדחית.

בנסיבות העניין, ובנסיבות פגיעתו של התובע, איני עושה צו להוצאות.

17. בהמשך להחלטה קודמת מיום 4.2.13, המזכירות תעביר את התיק לעיוני למתן החלטה ביום 20.2.13.

המזכירות תשלח עותק פסק הדין בדואר.

ניתנה היום, כ"ו שבט, תשע"ג, 6 פברואר 2013, בהעדר הצדדים.