1. פסק הדין ניתן בתביעה כספית של התובעת נגד הנתבעים בגין סך של 69,210 ש"ח.
   כן נתבעה ריבית פיגורים על הסכום הנ"ל על פי הסכם ההלוואה בשיעור ריבית הפריים הממוצעת בשלושת הבנקים הגדולים כפי שתשתנה מעת לעת + 6.5% עד הפירעון בפועל, ולחלופין הפרשי הצמדה וריבית על הסכום הנ"ל לפי חוק פסיקת ריבית והצמדה, מיום 24/1/10 ועד למועד הפירעון בפועל.
2. התובעת היא חברה העוסקת בין היתר במתן הלוואות מובטחות במשכון/משכנתא באמצעות חטיבה הנקראת כלל מימון משכנתאות.
3. הנתבעים הם לווים אשר חתמו על הסכם הלוואה עם התובעת ביום 23/6/99 שעל פיו לוו ממנה סך של 818,000 ₪ שייפרע בתשלומים חודשיים במשך 20 שנה. הנתבעת 1 (להלן "הנתבעת") קיבלה את ההלוואה הלכה למעשה כאשר הנתבע 2 (להלן "הנתבע") הוא בן זוגה של הנתבעת 1 והוסף לדרישת התובעת כצד נוסף להלוואה.
4. הנתבעת שיעבדה לטובת התובעת את זכויותיה בנכס אשר נרכש על ידי הנתבעים והידוע כגוש 6951 חלקה 23 והמשכנתא על הנכס נרשמה בלשכת רישום המקרקעין ביום 23/6/99 (להלן "המשכנתא"). כן נרשם משכון לטובת התובעת על זכויותיהם החוזיות והאחרות של הנתבעים בנכס אחר הידוע כגוש 7692 חלקה 8 המצוי ברח' התמר 109א כפר חרוצים (להלן "המשכון").
5. בכתב התביעה נטען כי לאחר סילוק חלקי של המשכנתא, ביום 7/12/09, הודיעה הנתבעת בכתב על רצונה בפירעון מוקדם של המשכנתא, ובהתאם להסכם חלה חובה לתשלום עמלת פירעון מוקדם של ההלוואה. עוד נטען כי מאחר שההלוואה אשר ניתנה לנתבעים הובטחה במשכון לפי חוק המשכון, עמלת הפירעון המוקדם המחייבת את הנתבעת היא עמלת ההיוון האמורה בסע' 3 לנספח הנ"ל. כן נטען כי בהמשך לכך אישרה התובעת לנתבעת כי קיבלה את ההודעה בדבר סילוק מוקדם של המשכנתא, והודיעה כי על הנתבעת ליצור קשר טלפוני עם התובעת לאחר
   ה- 16/1/10. בעקבות הפניה אכן התקיימה שיחה עם פקידה מטעם התובעת אשר לטענת הנתבעת הייתה אמורה לבחור בחלופה לפי סע' 3 הנ"ל, אולם בטעות בחרה שיעורי ריבית לפי סע' 4 לנספח הפירעון המוקדם. לטענת הנתבע, כתוצאה מכך נמסר לנתבעת כי הסכום לסילוק הינו 462,308.46 ₪ - סכום אשר כולל בטעות עמלת פירעון מוקדם בסך של 13,464.04 ₪ במקום 80,560.96 ₪. התובעת הוסיפה וטענה כי ביום 24/1/10 מסרה הנתבעת לפקידת התובעת שיק בנקאי בסכום של 462,309 ₪, אולם משניגשה הפקידה לבצע את הפירעון המוקדם הבחינה בטעות ובכך שחסר בשיק סך של 67,096.92 ₪, ובטרם הופקד השיק לפירעון פנו אל הנתבעת וביררו עמה אם היא מבקשת לפרוע את החוב באופן חלקי באמצעות השיק או לקבל את השיק בחזרה, והנתבעת הנחתה את הפקידה להפקיד את השיק, כשהיא מודעת לכך שאין בו כדי לסלק את מלוא סכום החוב.

עוד נטען בכתב התביעה כי התובעת הציעה להפחית מסכום החוב סך של 30% משיעור הריבית של עמלת ההיוון, כך שיוותר חוב של לסך של 42,847 ₪ לצורך השלמת התשלום בגין עמלת ההיוון, אולם הנתבעת לא שילמה סכום זה ואף ביקשה לשחרר את הבטוחות שניתנו לנתבעת להבטחת ההלוואה, ולפנים משורת הדין התובעת אכן שחררה את הבטוחות בהתאם. מגעים לסיום העניין לא הועילו, והובהר לנתבעים כי בהעדר הסכמה בין הצדדים תנקוט התובעת בהליכים, תוך ביטול כל הסדר שהוצע לנתבעים עד אותה עת. משלא שולם ההפרש הנ"ל הוגשה התביעה בהתאם.

1. בכתב ההגנה נטען בין היתר כי הנתבעים פנו לתובעת וביקשו לדעת מהו הסכום שיש לשלם לצורך סילוק מלוא סכום המשכנתא בפירעון מוקדם, התובעת ציינה את הסכום במפורש, הסכום הנ"ל שולם לתובעת באמצעות שיק בנקאי ביום 24/1/10 והתובעת אף מסרה לידי הנתבעת אישור שממנו עולה כי ההלוואה סולקה במלואה. בהקשר זה נטען כי עם פירעון מלא וסופי של החוב באו לסופם היחסים החוזיים שבין הצדדים, ומשכך אין כל בסיס לתביעה המסתמכת על הסכם הלוואת המשכנתא, ודין התביעה להידחות.
   

הנתבעים מתארים בכתב הגנתם כיצד פנו לתובעת בשלבים שונים על מנת להסדיר את התשלום לסילוק מלוא סכום יתרת ההלוואה, וכיצד הסתמכו על כל הנתונים והאישורים אשר קיבלו מהתובעת ושילמו את חובם בהתאם. בסע' 31 לכתב ההגנה נטען כי לו היו הנתבעים יודעים כי התובעת מבקשת מהם לשלם סכום גבוה יותר במסגרת הפירעון המוקדם של המשכנתא, אזי הנתבעת הייתה בוחרת להמשיך ולשלם את ההלוואה בתשלומים כפי שעשתה במשך 10 שנים. בסע' 35 בכתב ההגנה נטען כי הנתבעים הסתמכו על נתוניה ומצגיה של התובעת, פעלו בהתאם ושינו את מצבם לרעה.

הנתבעים הוסיפו וטענו בכתב ההגנה כי יש לראות את אופן התרחשות הדברים לקראת תשלום הסכום שדרשה התובעת ושולם לה ביום 24/1/10 כחוזה חדש "לסילוק הלוואת המשכנתא" אשר בעקבותיו הלוואת המשכנתא באה לקיצה. עוד נטען בהקשר זה כי ככל שהתובעת תנסה להיבנות מהטעות, יש להכריע בעניין בהתאם להוראות סע' 14 לחוק החוזים, ומאחר שלא ניתן לטעון "כאילו הנתבעים ידעו או היה עליהם לדעת על דבר הטעות, על התובעת היה לפעול, על פי הוראות סע' 14(ב) לחוק החוזים".

עוד נטען בכתב ההגנה כי רק ביום א' או ב' בשבוע שלאחר מכן, ביום 31/1/10 או 1/2/10, שבעה או שמונה ימים לאחר שהנתבעת שילמה לתובעת את כל הסכום הנדרש בשיק בנקאי, התקשרה נציגת התובעת והודיעה לנתבעת שעליה לשלם סכום כסף נוסף בגין עמלת פירעון מוקדם. בהמשך לכך נטען כי הנתבעת לא הצליחה לגייס כל סכום נוסף ופנתה לקבלת ייעוץ משפטי, ואף נערך מפגש שבו עורך דינה של הנתבעת ניסה להסביר לתובעת ומי מטעמה את המצב המשפטי הנכון ודרש מהתובעת להסיר את השעבודים שהיו מוטלים על הנכס של הנתבעת ועל פוליסת הביטוח של הנתבעים, שכן התובעת עשתה שימוש פסול בשעבודים על מנת לקבל את הסכום הנוסף שדרשה.

לעניין הדרישה לשלם את היתרה אשר נשלחה לנתבעת באמצעות הפקסימיליה, טענה הנתבעת כי הודעת הפקס נשלחה למקום העבודה שלה והיא ראתה אותה רק כעבור כשבוע מהיום שבו ביצעה את התשלום הנ"ל.

1. לקראת דיון ההוכחות הגישה התובעת תצהיר של הגב' אביטל פרנקל בר ששת וכן תצהירה של הגב' נאוה יוסף. הנתבעת הגישה תצהיר מטעם הנתבעים.

הגב' אביטל פרנקל בר ששת חזרה בתצהירה על טענות התובעת הנ"ל, וכן הפנתה לנספח להסכם ההלוואה אשר צורף כנספח ה' לתצהירה, אשר קובע כיצד יש לפעול בכל מקרה שבו מבקש לווה לבצע פירעון מוקדם של ההלוואה. בסע' 12 לתצהירה מתואר כיצד הגב' נאוה יוסף ביצעה טעות והקלידה קוד עמלת פירעון מוקדם שגוי, וכתוצאה מכך נמסר לנתבעת סכום שגוי ונמוך לתשלום כנ"ל. המצהירה הוסיפה כי קיבלה את התיק לידיה "כמנהלת מחלקת גבייה וסילוקין במחלקת המשכנתאות" ושהיא "מקבלת את התיקים מהפקידות במחלקה לצורך סגירה ושחרור שעבודים, הכנת דו"חות מעקב מצב הלוואות וכד'." הגב' ברששת הוסיפה והצהירה כי מיד יידעה את הפקידים האחרים ומנהליה על כך "ומנהל יחידת המשכנתאות הוציא מיד, ביום 25/1/10, מכתב לנתבעת בו הוא מעמיד אותה על הטעות שנפלה בחישוב עמלת הפירעון המוקדם". כמו כן קיימת התייחסות לכך שלפנים משורת הדין, התובעת הודיעה כי היא מוכנה לתת לה הנחה של 30% מתוך העמלה הנכונה. לגבי מספר הפקס שאליו נשלחה ההודעה, הוצהר כי מדובר במספר שמסרה הנתבעת אשר קיבלה סילוקיות ופקסים למספר זה קודם לכן, וכן צורף אישור על משלוח הפקס הנ"ל כנספח לתצהירה אשר סומן כנספח י"ב.

הגב' נאוה יוסף התייחסה בתצהירה לעובדות שונות, ובהתייחסה לטעות אשר אירעה הצהירה בסע' 7 לתצהירה כי "בעת שהוצאתי מהמחשב, לאור בקשת הנתבעת, פלט סילוקית המפרט מה היתרה המשוערת לסילוק, טעיתי בהזנת הנתונים למחשב כשהקשתי קוד שגוי של עמלת הפירעון המוקדם ולא הקלדתי את הקוד הנכון של עמלת ההיוון. כתוצאה מכך תדפיס הסילוקית שהנפקתי כלל עמלה שגויה במקום עמלת ההיוון המתחייבת במקרה זה". הגב' נאוה יוסף הוסיפה והצהירה בסע' 16 לתצהירה כי "משלא נתקבלה תגובת הנתבעת לפקס שהועבר אליה, התקשרתי אליה ביום 26/1/10 או 27/1/10. הסברתי לה שאנו צריכים לדעת אם ברצונה להשלים את סילוק ההלוואה על ידי השלמת עמלת הפירעון המוקדם, או שהיא מעדיפה שנחזיר לה את הסכום ששילמה לצורך הסילוק והיא תמשיך בהלוואה כרגיל. הנתבעת אישרה לי שהיא קיבלה את הפקס ובקשה ממני זמן למחשבה...". לבסוף הוצהר כי בהעדר קבלת מענה מהנתבעת, ומשבחרה לא לקבל את הסכום בחזרה, עידכנו את ההלוואה כסילוק חלקי והוצאה קבלה מתוקנת ביום 31/1/10 במקום הקבלה מיום 25/1/10.

1. הנתבעת חזרה בתצהירה על טענות הנתבעים הנ"ל. הנתבעת הוסיפה והצהירה כי לקראת הפירעון המוקדם היא נערכה "לגיוס הסכומים לסילוק ההלוואה ובסע' 8 בתצהירה הצהירה כי "בהסתמך על הודעות כלל והסכומים שנקבה, סיכמתי עם אמי שהיא תעמיד לרשותי את הכסף לסילוק ההלוואה, ובהתאם סיכמתי עם אמי על ההערכות הפיננסית שלה לתשלומים לבית אבות וכן על ההיערכות שלי." כן עלה כי הסכום שולם מחשבון הבנק של אמה של הנתבעת. בסע' 17 בתצהירה של הנתבעת הוצהר כי "סכום ההלוואה סולק, במלואו, מכסף שנתנה לי אמי ולאחר שאמי עשתה את שיקוליה, ותכננה את צעדיה הכספיים והכלכליים בהתאם". בתצהירה של הנתבעת התייחסות נוספת לאסמכתאות שמהן סבורה הנתבעת כי החוב סולק במלואו ולא ניתן לפתוח את החוב מחדש.
   
2. המצהירים נחקרו במסגרת חקירות נגדיות על תצהיריהם והצדדים הגישו את סיכומיהם בכתב.
3. בסיכומי התובעת, חזרה על טענותיה הנ"ל, וכן הועלו טענות נוספות לרבות הטענה אשר התייחסה לטענה אפשרית בסיכומי הנתבעים אשר טרם הוגשו, לפיה ככל שהנתבעים יטענו כי "נוכח העובדה שבעת הפירעון המוקדם הייתה רשומה משכנתא לזכות התובעת, הרי העמלה שיש לשלם הינה העמלה לפי סעיף 4 שהיא נמוכה יותר מעמלת ההיוון המתחייבת לטענת התובעת לפי סעיפים 3 ו' 5 לנספח הפירעון המוקדם" הינה טענה שלא נטענה בכתב ההגנה ועל כן היא בגדר הרחבת חזית אסורה". בהקשר זה נטען לגופו של עניין, כי בכל מקרה אין בטענה כל ממש שכן מצד אחד משנמסרו שטרי ביטול משכנתא לנתבעת והמשכנתא טרם בוטלה, אין לזקוף זאת לחובת התובעת, ושנית, על פי ההסכם, מקום שבו קיימות שתי בטוחות, ועדיין נותר משכון רשום, אזי העמלה נקבעת בהתאם לשיעור הגבוה מבין השתיים. בהקשר זה נטען בנוסף כי ברגע שמוסרים שטרי ביטול משכנתא לידי הנתבעים, התובעת אינה יכולה לממש את המשכנתא ובמצב זה על הנתבעים לדאוג למחיקת המשכנתא מספרי הרישום של המקרקעין.

1. בנוסף לכך נטען בסיכומי התובעת כי אין לקבל את טענת הנתבעים לפיה נוצר הסכם חדש לפירעון מוקדם אשר מבטל את הסכם ההלוואה והוראותיו. כמו כן נטען כי "טעות של פקידה במתן מידע בדבר יתרה אינו משנה את החיוב של הלווה על פי הסכם ההלוואה והתובעת זכאית למלוא הסכום המגיע על פי הסכם ההלוואה", ובסיכומים הפניה לפסק דין דומה, ת.א. 2252/04 (שלום קריות) עדיה פיורה נדליץ בינוי בע"מ נ' צורי שלמה, צירי יהודית, שם נקבע, בין היתר, כי "נחה דעתי כי אכן הוכח בפני כנדרש שהנתבעים שלמו תשלומים בחסר עבור רכישת דירה ונותרו חייבים במועד בו התגלתה טעות תאה החשבון של החברה סכום נוסף של 30,000 ש"ח."
   
2. בסיכומי התובעת נטען לחילופין כי גם לאור חוק עשיית עושר ולא במשפט, התשל"ט – 1979, דין התביעה להתקבל שכן הנתבעים מנסים להרוויח טובת הנאה מטעותה של פקידה בעת חישוב הסכום שנותר לתשלום במסגרת פירעון מוקדם של ההלוואה, ובכך לא לשלם את מלוא סכום העמלה שהיא חבה לתובעת.
   
3. בסיכומי הנתבעים חזרה על מכלול טענותיהם אשר נזכרו לעיל בתוספות טענות נוספות. מבין אותן טענות נטען בסיכומי הנתבעים כי למעשה בפנינו שני הסכמים שונים, הסכם הלוואה, הסכם שבוטל בעקבות כריתת הסכם מאוחר "הסכם פירעון מוקדם", כאשר לטענת הנתבעים במסגרת ההסכם החדש – הסכם הפירעון המוקדם היתה הצעה ובעקבותיה קיבול משלו. בהקשר זה נטען כי מעבר להסכם שנכרת לצורך פירעון מלא וסופי של ההלוואה הנתבעים הסתמכו על המצג שהוצג בפניהם בטרם פירעון ההלוואה, על פיו כנגד הסכום שנדרש מהם לשלם מדובר בסילוק מלא וסופי של ההלוואה. כן בסיכומי הנתבעים חזרה על הטענה בדבר סע' 14(ב) לחוק החוזים, על פיו מקום שבו אירעה טעות והדבר לא היה ידוע לנתבעים, רשאי בית המשפט לבטל את החוזה ולפסוק פיצויים בהתאם.
4. בסיכומי הנתבעים התייחסות נוספת לכך שהנתבעים הסתמכו על הצעתה של התובעת, וכתוצאה מכך חל שינוי לרעה במצבם. כן נטען כי התלבטו קשות לנוכח גובה העמלה שהוצגה להם, 13,542.02 ₪ האם לבצע פירעון מוקדם של ההלוואה אולם עשו מאמצים גדולים כדי לגייס כסף ובחרו לקבל את הצעת התובעת לשלם את הסכום שהוצג בפניהם לצורך סילוק מלא וסופי של ההלוואה בפירעון מוקדם. בסע' 48 בסיכוי הנתבעים נטען כי הנתבעת וכן אמה פרעו תוכניות חיסכון וכן השתמשו בכסף שנתקבל ממכירת דירתה של האמא של הנתבעת ועל כן מדובר בהליכים שאינם הפיכים, וכן על רקע הסתמכות זאת התובעת מנועה מלתבוע ולקבל כספים נוספים. לענין השיק הבנקאי נטען כי מדובר בשיק מיום 20/1/10 ועל כן, הנזק כבר נגרם ולא היה כל טעם בהחזרת השיק הבנקאי לנתבעת.
   
5. לגופו של עניין, נטען כי לא היתה כל טעות בחישוב עמלת ההיוון במסגרת בקשת הנתבעים לפירעון מוקדם, שכן ההלוואה כן היתה מובטחת במשכנתא אשר בוטלה רק לאחר הסילוק המלא של ההלוואה. כך נטען כי הפקידה בדקה את נתוני התיק ואכן ראתה כי קיימת משכנתא אשר רשומה כבטוחה להלוואה ועדי התובעת אשרו זאת במסגרת החקירות הנגדיות. כן נטען כי לא היה כל מקום לקבוע כי יש לבחור את העמלה הגבוהה מבין שתי הבטוחות, כאשר קביעה זו נוגדת כל הגיון. כן נטען כי עדויותיהן של המצהירות מטעם התובעת נמצאו כבלתי מהימנים שכן בסופו של יום אכן היתה משכנתא רשומה על הנכס ודי בכך על מנת לדחות את התביעה כולה.
   
6. בהתייחס לטענה בדבר בהעלאת הטענה בדבר קיומה של המשכנתא שהינה בגדר הרחבת חזית אסורה, נטען כי נושא זה בגדר המחלוקת, עובדה זו היתה ידועה היטב לתובעת והתובעת ניסתה להסתיר היטב זאת מבית המשפט.
   
7. התובעת הגישה סיכומי תשובה ובהם הדגשה לפיה אין לראות בהליך פירעון המוקדם כחוזה חדש ונפרד מהסכם ההלוואה והוראותיה, הנתבעים העלו טענה עובדתית לפיה הסתמכו ע המצג ושינו את מצבם לרעה אולם לא הוכיחו זאת כלל, וכי הנתבעים עמדו על טענה שבגדר הרחבת חזית לפיה היה מקום לקבוע עמלת היוון על יסוד קיומה של משכנתא רשומה, כאשר בכל מקרה מעשית לא היתה כל משכנתא שכן המשכנתא בוטלה על ידי התובעת ולו היתה משכנתא רשומה, על פי סע' 5 לנספח פירעון המוקדם מקום שבו רשום משכון ורשומה משכנתא יש לבחור בשיעור העמלה הגבוה.
   
8. כמו כן נטען בסיכומי התשובה כי על פי סע' 18(ב) בהסכם ההלוואה, אין לקבל כל הסכם אחר מלבד הסכם ההלוואה וזאת בהעדר הסכמה בכתב , "כל שינוי בהסכם זה לא יהיה תקף אלא אם נעשה בכתב ונחתם ע"י הלווה והמלווה". כמוכן נטען בהקשר זה על ידי התובעת כי לא היה כל הגיון להציע פחות מהסכום המוסכם, אלא אם מדובר בטעות.
   
9. לעניין התיאוריה של הנתבעים לפיה מדובר בהסכם חדש, נטען כי גם אם נקבל זאת, הרי שלפי סע' 14(ב) לחוק הוזים בית המשפט יבטל אותו. התובעת מתמקדת בנוסף בסיכומי התשובה על כך שהנתבעים לא הוכיחו כלל שינוי מצב לרעה, בין השאר, משום שהנכס של האמא נמכר על מנת לממן כניסה לבית אבות. כן נטען כי בכל מקרה מקום שבו פלוני טוען לשינוי מצב לרעה נדרש לפרט ולכמת את הנזק והנתבעים לא עשו כן במקרה דנן. לבסוף ולעניין טענת הנתבעת לפיה המשכנתא לא בוטלה, נטען כי התובעת הוכיחה כי היא נענתה לדרישת הנתבעת ומסרה לידיה בקשה לביטול רישום המשכנתא עוד ביום 9/9/2003, והנתבעת הודתה בחקירתה כי היא קבלה זאת לידיה עוד במהלך שנת 2003 וכי במצב זה מבחינת התובעת המשכנתא איננה קיימת יותר. כן הוכח לטענת התובעת כי הנתבעת אכן פעלה על מנת למחוק את המשכנתא בעזרת הטופס שקבלה בשנת 2003 ביום 21/2/10 לראשונה.
   
   דיון
   
10. דין התביעה להתקבל במלואה.
    
11. בית המשפט אינו מקבל את טענת הנתבעים לפיה בפניו שני הסכמים נפרדים, הסכם ההלוואה שבו הוראות מפורשות כיצד יש לפעול בעת שלווה מבקש לפרוע את ההלוואה בפירעון מוקדם, והסכם חדש נוסף שהוא מנותק מהסכם ההלוואה ואשר כונה על ידי הנתבעים בתור הסכם פירעון ההלוואה החדש, אלא הסכם הלוואה מקורי יחיד בלבד.
    
    הסכם ההלוואה אשר צורף וסומן נספח א' לתצהירי התובעת הינו ההסכם אשר מחייב את הצדדים. הוא מפנה לנספח אשר מסדיר מצב שבו לווה מעוניין לבצע פירעון מוקדם של הלוואה ואין לקבל כל הסכם אחר כתחליף להסכם זה ללא הסכמה מפורשת של הצדדים בכתב, כנדרש מסע' 18(ב) להסכם ההלוואה הנ"ל.
    
12. התוספת להסכם אשר צורף להסכם ההלוואה, תוספת מס' 1-2637 מכוח סעיף 4(ה) להסכם, מסדיר את נושא עמלת פירעון המוקדם ולהלן סעיפים רלוונטים לרבות ס"ק 3-5 אשר הוזכרו לעיל:
    

"סע' 2: הלווה מצהיר בזאת כי ידוע לו שבכל מקרה שבו יבקש לסלק את ההלוואה לפני המועד הנקוב בהסכם ההלוואה ונספחיו לקיום החוב, והמלווה הסכימה לבקשה זו, יהיה עליו לשלם עמלה בגין הפרעון המוקדם.

סע' 3: עמלת הפרעון תהיה עמלת ההיוון, המשולמת כאשר שיעור הריבית הממוצעת על הלוואות צמודות מדד, על פי ההגדרות בסעיף 1 לצו הבנקאות (עמלות פרעון מוקדם) התשמ"ב – 1981 על כל תיקוניו – נמוך משיעור הריבית על ההלוואה במועד הפירעון המוקדם. העמלה תהיה בגובה ההפרש שבין הסכום הנפרע, כשהוא מהוון לערך הנוכחי ביום הפירעון על פי הריבית החלה ביום הפרעון, לבין אותו סכום כשהוא מהוון לערך הנוכחי ביום הפרעון על פי הריבית הממוצעת.

סע' 4: על אף האמור בסעיף 3 לעיל, הרי שבהלוואה שבוצעה כנגד רישום שטר משכנתא לזכות המלווה בלשכת רישום מקרקעין, ישלם הלווה למלווה, בעת פרעון מוקדם, ריבית שהיתה מגיעה למלווה עד המועד לקיום החוב או בעד 6 ודשים אחרי התשלום, הכל לפי התקופה הקצרה יותר בהתאם להוראות סעיף 13(ב) לחוק המשכון תשכ"ז – 1967 (להלן חוק המשכון).

סע' 5: בהלוואה שאותה הבטיחו, בעת הפירעון המוקדם הן שטר משכנתא והן בטוחות אחרות (כגון משכון זכויות, או כל משכון אחר לפי הוראות חוק המשכון), ישלם הלווה את עמלת הפירעון המוקדם בהתאם לסעיף 3 או ריבית בהתאם לסעיף 13(ב) לחוק המשכון כמוגדר בסעיף 4 – הגבוה מבין שניהם."

1. סעיף 4(ה) בהסכם קובע כי "בכפוף לאמור בדין, לא יהיה הלווה זכאי להקדים את פרעון ההלוואה, כולה או חלקה, אלא לאחר שיקבל לכך מראש את הסכמת המלווה בכתב ובכפוף לתנאים שייקבעו על ידו". ס"ק 2-5 הנ"ל הינם חלק מה"תנאים" הנ"ל ועל כן שילוב של עמידה בתנאים וכן קבלת אישור מראש ובכתב לפירעון מוקדם של ההלוואה מחייב את הצדדים מקום שבו הלווה מעוניין לבצע פירעון מוקדם של ההלוואה. נטען על ידי הנתבעים כי אכן קבלו אישור בכתב תוך הפניה לקבלה שנמסרה בגין התשלום שנמסר ביום 24/1/10 הנ"ל. בית המשפט אינו מקבל את הקבלה הנ"ל בתור אישור בכתב בהתאם לסע' 4(ה) הנ"ל, וגם לו בית המשפט היה רואה בכך "אישור בכתב" היה על הנתבעים לעמוד בתנאים הנ"ל בנוסף, והם לא עשו כן.
   התובעת הרימה את נטל ההוכחה על מנת להוכיח כי פקידה מטעם התובעת אכן טעתה בעת רישום הקוד הרלוונטי אשר הכתיב את שיעור הריבית שנכלל במסגרת הנתון שהועבר לנתבעת, קרי סך של 462,308.46 ₪ אשר כלל עמלת פירעון מוקדם בסך של 13,464.04 ₪ במקום 80,560.96 ₪. גירסאות עדי התובעת לא נסתרו ואכן יצא מכתב באופן מידי מיום 25/1/10, יום לאחר מסירת השיק הבנקאי לפקידה, והמכתב הבהיר כי אכן אירעה טעות בפועל בחישוב הסכום לצורך פירעון מלא של ההלוואה.
   
2. הנני מקבל את טענת התובעת לפיה בין אם בית המשפט יקבע כי אכן היתה משכנתא רשומה בטרם פירעון ההלוואה ובין אם לא היתה משכנתא רשומה, עדיין נותר משכון כבטוחה ומוכח ס"ק 5 הנ"ל, די גם בכך על מנת לקבוע עמלת היוון בהתאם לס"ק 3 הנ"ל ולא בהתאם לס"ק 4 כפי שאירעה מתוך טעות. כמו כן, הנני מקבל את טענת התובעת לפיה בעת שהעבירה במהלך שנת 2003 בקשה לביטול המשכנתא לידי הנתבעים, בהעדר מחיקת המשכנתא על ידי הנתבעים בפועל כאשר הם יכלו לעשות זאת קודם לכן, לצורכי תיק זה מבחינת התובעת יש לראות את המשכנתא כמבוטלת בפועל.
   
3. לאור זאת הנני דוחה את טענת הנתבעים לפיה המגעים לקראת פירעון ההלוואה בגדר "הסכם חדש", ויצוין כי לו בית המשפט היה רואה בהליכי הפירעון משום הסכם חדש אזי לכל היותר התובעת היתה רשאית לבטל את ההסכם החדש תוך מתן פיצוי הולם לנתבעים וכנגד הוכחת נזקים בהתאם.

הנני כן מקבל את טענת הנתבעים לפיה מקום שבו הנתבעים הסתמכו על הטעות ושינו את מצבם לרעה, ונגרם להם נזק מוכח, אזי על התובעת לקחת נזק זה בחשבון. כך, אם היו בפני בית משפט זה טענות קיזוז מפורטות ניתן היה לקחת זאת בחשבון. ואולם, פרט לטענות כלליות וסתמיות אודות נזק אשר כביכול נגרם, וללא כל בסיס ראייתי מטעם הנתבעים אודות תכניות חיסכון ותמורה שהאמא של הנתבעת אשר נתקבלה ממכר דירה, אין בפני בית המשפט דבר והנתבעים לא העלו טענת קיזוז במסגרת הגנתם וגם לא ניסו להתמודד כלל עם סכומים ונזקים מפורטים על מנת לבסס טענה זו. כן עלה כי אם הנתבעת מכרה את דירתה בכל מקרה משום שהיא היתה זקוקה לממן כניסה לבית אבות. האם, אשר לא הוזמנה לעדות מטעם הנתבעים העבירה כספים עודפים מהתמורה, לנתבעת לצורך סילוק מלוא סכום המשכנתא. כמו כן, אין אנו יודעים בסופו של יום, האם כלכלית הצעד של פירעון מוקדם יחד עם מלוא סכום העמלה היטיב או לא היטיב עם הנתבעת בפועל בהיבט הכלכלי. הנתבעת אשר טענה בצורה כללית ביותר כי היא פרעה תכניות חיסכון שלה כאמור לעיל לא הציגה ולו תדפיס בנק אחד בתמיכה לטענה. בהקשר זה יצוין כי התובעת הציעה לפנים משורת הדין ואגב הטעות לתת לנתבעים הנחה בשיעור של 30% מסכום העמלה, וכן אפשרו לנתבעים לשלם את ההפרש שנותר לאחר ההנחה בגובה סך של 42,847 ₪ בתשלומים, והנתבעים לא הוכיחו העדר יכולת לעמוד בתשלומים אלו בהתאם, ומנגד לא קבלו את הצעת התובעת להשיב את המצב לקדמותו לרבות החזר כספי השיק הבנקאי בחזרה.

1. מדובר בעמלת היוון. מי שנוטל הלוואה לטווח ארוך משלם סכום חודשי נמוך בהתאם ללוח סילוקין אשר לוקח בחשבון ערכי היוון ומשך פירעון ההלוואה. ברור הוא כי מי שחפץ לפרוע הלוואה בפירעון מוקדם נדרש לשאת בהפרש בגין ההטבה שנלקחה בחשבון בדרך של היוון ולשלם את ההפרש הנדרש בהתאם. בנוסף לכך, נהוג וידוע בבנקים כי בעת לקיחת הלוואה וכך גם בעת סגירת תיק הלוואה יש פקיד אשר מטפל בניירת אל מול הלקוח ויש פקיד בנק בדרגה גבוהה יותר אשר בודק את הכל התיק בטרם מתן אישור סופי, וכך הוכח גם במקרה דנן על ידי התובעת. הוכח כי בעת שהועבר אותו נתון שגוי התיק טרם הגיע לבדיקה סופית אצל הפקידה הבכירה יותר של הבנק, וכפי שהעידה הגב' ברששת, היא אכן עלתה על הטעות באופן מיידי ברגע שהתיק הגיע לידיה ומכתב על כך שוגר באופן מיידי לנתבעת מיום 25/1/10, יום לאחר מסירת השיק הבנקאי של הנתבעת הנ"ל. בידי התובעת אישור מסירה מיום 25/1/10 אודות המכתב שנשלח לנתבעת ואין אלא לקבוע כי ההודעה שוגרה בפקסימיליה למספר אשר נמסר לתובעת על ידי הנתבעת, וכפי שנשלחו מכתבים נוספים באמצעות הפקסימיליה קודם לכן.

1. בנסיבות העניין, ניתן היה גם מאותם נימוקים לקבל את מלוא סכום התביעה מכוח עילת התביעה של עשיית עושר ולא במשפט הנ"ל, שכן נכרת הסכם בין הצדדים בו מנגנון לפירעון מוקדם, נפלה טעות בחישוב שיעור הריבית והסכום לסילוק מלוא סכום ההלוואה, נשלחה לנתבעת הודעה מיידית על כך, וכל ניסיון לא לשלם את הסכום אשר נקבע בהסכם ההלוואה על ידי הנתבעים בגין הפירעון המוקדם הינו גם ניסיון לעשיית עושר ולא במשפט.
   

לאור כל האמור לעיל, וכפי שנקבע לעיל, הנני קובע כי התובעת הרימה את נטל ההוכחה אשר הוטל עליה ומחייב את הנתבעים ביחד ולחוד לשלם לתובעת סך של 69,210 ₪ בצירוף ריבית פיגורים על פי הסכם ההלוואה בשיעור ריבית פריים הממוצע בשלושת הבנקים הגדולים + 6.5% כפי שריבית הפיגורים תשתנה מעת לעת עד הפירעון בפועל. כמו כן הנני מחייב את הנתבעים ביחד ו/או כ"א לחוד לשלם לתובעת שכ"ט עו"ד בסך של 10,000 ₪ וכן הוצאות בסך של 2,000 ₪, שניהם בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד למעד התשלום בפועל.

ניתן להגיש פסיקתא לחתימה. המזכירות מתבקשת להעביר העתק של פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, ‏א' כסלו תשע"ג, 15 נובמבר 2012, בהעדר הצדדים.