זוהי תביעה בגין נזקים שנגרמו לרכב התובעת בתאונה שארעה ביום 23.11.09 בה היה מעורב רכב הנתבעת 1 שהיה מבוטח על ידי הנתבעת 2.

נהג התובעת העיד כי עמד בפקק בנתיבי איילון, כאשר הכביש עמוס וכלי הרכב לא זזים. לפתע הגיע אופנוע הנתבעת 1 ונכנס בינו ובין עוד רכב אחר ומשך, עם חלק המחובר לאופנוע, את הטמבון הקדמי. הנהג אמר לו לעצור. מהעוצמה ראה שנהג האופנוע מתנדנד וממשיך לנסוע. רכב גבוה יותר שעמד לידו משמאל אמר לו שהוא קלט את המספר של האופנוע, ונתן לו לרשום אותו. העד יצא החוצה כדי לנסות להרכיב את הטמבון ולאחר מכן הגיע לתחנת משטרת פ"ת למסור פרטים.

נהג האופנוע מטעם הנתבעת 1 העיד כי הבחין ברכב שמזגזג מצד לצד, ולאחר שחלפו כלי הרכב על מחלף השלום, הבחין שהוא יכול לעקוף משמאל, ולכן הבהב באורות, צפר, ובזהירות חלף על פני רכב התובעת והמשיך בנסיעה. לדבריו, לא היה שום מגע בין כלי הרכב והוסיף כי לא היה פקק, התנועה זרמה בנסיעה איטית.

בתמונות רכב התובעת רואים כי הנזק הינו בצד השמאלי של הרכב, והדבר אינו עולה לכאורה בקנה אחד עם האמור בטופס ההודעה כי רכב הנתבעת 1 עקף מימין. בחקירה הנגדית אמר נהג התובעת כי מדובר בטעות בתום לב במילוי הטופס.

מעיון בטופס הודעת נהג התובעת עולה כי מולא ביום התאונה ובו צוין כי האופנוע עקף אותו מימין ותלש את הלק הקדמי וכי דיווח למשטרת פתח תקוה מאחר ונהג האופנוע ברח. בהתאם לדו"ח שמאי שצורף לכתב התביעה עולה כי הרכב נבדק על ידי השמאי יום למחרת התאונה ובו נקבע כי יש צורך בהחלפת פנס ראשי שמאל ופגוש קדמי.

נהג הנתבעת קשר עצמו לזירת האירוע שכן הוא העיד כי ראה את רכב התובעת מזגזג לפניו. מאחר ורכב התובעת נבדק יום למחרת התאונה ומאחר ולא הוכח כי הרכב עבר תאונה נוספת בפרק הזמן שבין התאונה נשוא תיק זה למועד בדיקת השמאי (למחרת, כזכור), הרי שעדותו של נהג הנתבעת כי לא היה כל מגע אינה סבירה בעיני ואיני מקבל אותה, שכן הנזק ברכב התובעת אינו יכול לצוץ כך סתם מאליו, והמסקנה היא כי היה גם היה מגע בין האופנוע לבין רכב התובעת.

מאחר וברכב יש מוקד פגיעה אחד, אני מקבל את דברי עד התובעת כי העובדה שרשם בטופס ההודעה שהפגיעה בצד ימין במקום צד שמאל מקורה בטעות בתום לב, שכן, המגע לא יכול היה להיות במקום אחר ברכב. חיזוק לכך יש גם בעדותו של נהג הנתבעת כי עקף את רכב התובעת משמאל. כמו כן, עצם מסירת ההודעה לתובעת עוד ביום התאונה מקנה אמינות לגרסתו של עד התובעת כי אכן עמד בפקק ונפגע עקב פגיעת האופנוע בצד הרכב.

לחילופין, גם אם אקבל את גרסת נהג הנתבעת כי רכב התובעת זגזג בין הנתיבים הרי שהיה עליו להמנע מלעקוף אותו, שכן מדבריו עולה כי הוא הבחין שמדובר בנהיגה מסוכנת מצד נהג התובעת. היה על נהג הנתבעת לאפשר לרכב התובעת להתקדם ולא לעקוף אותו ובכך היה נמנע המגע בין כלי הרכב.

לאור הנאמר לעיל אני מקבל את התביעה ומחייב את הנתבעות לשלם לתובעת את סכום התביעה (בניכוי רכב חליפי) בצירוף הפרשי הצמדה מיום התשלום ובתוספת אגרה ששולמה, שכר עד שנפסק ושכ"ט בסך 1,200 ₪.

ניתן היום, ד' שבט תשע"ג, 15 ינואר 2013, בהעדר הצדדים.