לפני תביעה לפיצויים בגין נזקי גוף שנגרמו לתובע בתאונת דרכים/עבודה מיום 21.10.09.

מבוא

1. נסיבות אירוע התאונה, מהות הפגיעה והשתלשלות האירועים בתיק תוארו בהרחבה בהחלטה מיום 13.05.12, ואין צורך לחזור על הדברים שוב. נציין רק כי בתיק זה מונו שני מומחים רפואיים על מנת שיחוו את דעתם באשר לנכותו של התובע: ד"ר נחשון רנד בתחום האורתופדי, אשר קבע, כי נותרה לתובע נכות צמיתה בתחום זה בשיעור 5%, בגין שבר בחוליה T5 וד"ר אלרן בתחום הנוירולוגי, אשר קבע, כי לא נותרה לתובע נכות צמיתה בתחום מומחיותו.

2. התובע לא השלים עם קביעות המומחים, ובשל כך נקבעה ישיבת הוכחות בה נחקרו המומחים על חוות הדעת מטעמם והתובע העיד ונחקר על הנזק שנגרם לו עקב התאונה. לאחר מכן הוגשו סיכומים בכתב מטעם הצדדים, אשר התייחסו לגובה הנזק שנגרם לתובע ולחוות דעת המומחים. בהחלטה מיום 13.05.12, שניתנה, כאמור, לאחר שמיעת הראיות בתיק והגשת סיכומים מטעם הצדדים, קבעתי כי בנסיבות המיוחדות של תיק זה ונוכח הפגמים והליקויים שהתגלו בחוות דעתו של ד"ר אלרן, מן הראוי למנות מומחה נוסף בתחום הנוירולוגי, על מנת שיחווה את דעתו באשר לנכותו של התובע בתחום זה עקב התאונה. בהתאם לכך מונה פרופ' רכס כמומחה מטעם בית המשפט בתחום הנוירולוגי, אשר קבע אף הוא, כי לא נותרה לתובע נכות צמיתה עקב התאונה.

3. לאחר הגשת חוות דעתו של פרופ' רכס, לא ביקשו הצדדים לחקור אותו על חוות דעתו, והגישו השלמת טיעונים. מעיון בסיכומים המקוריים שהגישו הצדדים ובהשלמת הטיעונים מטעמם עולה, כי אין עוד מחלוקת, כי עקב התאונה נותרה לתובעה נכות צמיתה בשיעור 5%, בגין שבר בחוליה T5. אין גם מחלוקת באשר לאחריותה של הנתבעת לפצות את התובע בגין הנזקים שנגרמו לו בתאונה, והמחלוקת מתמקדת בשאלת גובה הנזק בלבד.

4. בהתחשב במהות המחלוקת שנותרה בין הצדדים, להלן אתייחס לראשי הנזק שהתובע טוען להם, בהתאם לסדר הבאתם בסיכומי הצדדים.

הפסדי שכר בעבר

5. עובר לאירוע התאונה, עבד התובע בשני מקומות עבודה: בחברת "קוקה-קולה" בתפקיד מפעיל מכונאי במחלקת הייצור וכן בחברת "י. בעיר אחזקות (1995)" בתפקיד מלצר. שכרו ב"קוקה-קולה" עמד על סך של 7,042 ₪ בממוצע לחודש לאחר ניכוי מס הכנסה, ואילו שכרו בחב' "י. בעיר" עמד על סך של 1,465 ₪ בממוצע לחודש.

לתצהירו צירף התובע אישורי אי כושר המעידים, כי הוא היה באי כושר מלא במשך כ- 6 חודשים. לטענתו, על אף שאושרה לו תקופת אי כושר למשך 6 חודשים, בפועל הוא לא יכול היה לחזור לעבודה בתום ששה חודשים, וחזר לעבודה רק בחודש 9/10. על כן, מבקש התובע לפסוק לו פיצוי בגין אי כושר מלא עד 9/10.

אין בידי לקבל את טענות התובע בעניין זה. כפי שצוין, לתובע אושרה תקופת אי כושר למשך 6 חודשים בלבד. אילו מצבו לא אפשר לו לחזור לעבודה כלשהי בתום תקופה זו, סביר להניח שהרופא המטפל היה מאשר תקופת אי כושר ארוכה יותר. זאת ועוד, ד"ר נחשון רנד התייחס לנכויות הזמניות שנגרמו לתובע עקב התאונה, וקבע נכות זמנית בשיעור 100% למשך 3 חודשים ונכות זמנית נוספת בשיעור 50% למשך 3 חודשים נוספים. לאחר מכן, נקבעה נכות צמיתה בשיעור 5% בגין השבר, נכות שאינה מונעת מהתובע להשתלב שוב במעגל העבודה.

6. על אף שהתובע היה באי כושר, ומאחר ש"קוקה-קולה" הינה מעסיק מורשה לצורך תשלום דמי פגיעה, שולמו דמי הפגיעה ל"קוקה-קולה", ומנגד התובע המשיך לקבל שכר מלא ממעביד זה עד חודש 2/10 (כולל). טענת התובע בסיכומי התשובה שהוא כביכול קיבל שכר מקוקה קולה רק עד חודש 12/2009 אינה נכונה. דו"ח רציפות ביטוח (מוצג נ/5) כולל שני עמודים ומהעמוד השני עולה, באופן הברור ביותר, כי בחודשים 1-2/2010 המשיך התובע לקבל שכר מלא. על כן, לא ברור לי פשר טענת התובע בעניין זה. זאת, בנוסף לעובדה כי התובע אישר בחקירתו הנגדית כי הוא קיבל שכר מלא עד חודש 2/2010 (כולל). על כן, בגין התקופה מיום התאונה ועד חודש 2/10 (כולל) לא נגרמו לתובע הפסדי שכר בשל היעדרותו מ"קוקה-קולה".

7. בחודש 2/10 פוטר התובע מעבודתו, לטענתו עקב היעדרותו מן העבודה בעקבות התאונה. על כן, הוא מבקש לפסוק לו פיצוי מלא עד חודש 9/10, אז חזר למעגל העבודה. גם בטענה זו לא מצאתי ממש. מעיון במכתב הפיטורין שצורף לתצהיר התובע עולה, כי אין זכר לסיבת פיטוריו מהעבודה. סביר להניח, כי אילו הסיבה הייתה רפואית, התובע היה דואג שהמעביד יפרט את הסיבה במכתב.

יתרה מכך, בחקירתו הנגדית טען התובע, כי הוא פוטר בעקבות החלטת ועדה רפואית שדנה במצבו עקב התאונה במסגרת "קוקה-קולה". משום מה התובע לא צירף את פרוטוקול הוועדה, על אף שלטענתו מסמך כזה קיים. זאת ועוד, התובע נמנע מלזמן נציג כלשהו מ"קוקה-קולה" כדי שיתמוך בגרסתו שהוא פוטר עקב התאונה. הלכה פסוקה היא שבעל דין הנמנע מלזמן עד רלוונטי שאמור לתמוך בגרסתו, ושמצפים ממנו לזמנו, פועלת לרעתו במובן זה שמניחים, כי אילו אותו עד היה מוזמן, עדותו הייתה תומכת בגרסת בעל הדין שכנגד. על כן יש להניח, כי אילו התובע היה מזמן נציג מ"קוקה-קולה" על מנת להעיד על סיבת פיטוריו, היה מתגלה כי אין קשר בין הפיטורים לבין פגיעתו בתאונה.

8. עולה, אם כן, כי התובע זכאי לפיצוי עבור 6 חודשי אי כושר עקב היעדרותו מהעבודה בתפקיד מלצר ולפיצוי בגין חודש ועשרים ימים בגין היעדרותו מעבודתו ב"קוקה-קולה", שכן בגין תקופה זו לא שולם לו שכר. בהתאם לכך, מגיע לתובע פיצוי בסך 20,761 ₪. סכום זה משוערך להיום (הפרשי הצמדה וריבית) עומד על סך של 23,184 ₪.

9. בנוסף להפסד השכר שנגרם לו בתקופת אי הכושר, טען התובע, כי יש לפסוק לו פיצוי בסך 29,472 ₪ בתקופה שבין 9/10 ועד 12/11, וסכום של 3,854 ₪ בגין התקופה מחודש 1/12 ועד חודש 3/12 על בסיס נכות תפקודית בשיעור 14.5%. בסיכומים המשלימים ביקש התובע להעמיד את הנכות התפקודית על 7.5%.

אין בידי לקבל טענות אלה. כאמור, בחודש 2/10 פוטר התובע מעבודתו ב"קוקה-קולה", ולכן אין מקום להשוואה בין שכרו לפני התאונה לשכר שקיבל בתקופות הנ"ל. יתרה מכך, הנכות שנותרה לתובע היא נכות נמוכה שהוענקה בשל עצם קיומו של שבר, ומבלי שלנכות זו תהיה השלכה ממשית על תפקודו. על כן, הניסיון לקשור את הירידה בשכר לנכות נמוכה זו הוא ניסיון חסר בסיס. זאת ועוד, מעדות התובע בחקירה נגדית התברר, כי הוא חזר למעגל העבודה בהיקף משרה מלא ואף מעבר לכך, מבלי שלנכות שנותרה לו תהיה השלכה ממשית על תפקודו. כך, למשל, התובע אישר, כי הוא עובד היום במשרה מלאה בחב' "נס טכנולוגיה" ואף עובד שעות נוספות בחברה זו בסופי שבוע ובמקביל הוא עובד כמלצר במסעדת "יטבתה" בת"א וממשיך ללמוד באוניברסיטה. עולה, אם כן, כי לנכות שנותרה לתובע בגין עצם השבר, אין השלכה ממשית על תפקודו. נכות זו אינה מונעת ממנו לבחור לעצמו כל מקצוע שירצה לעסוק בו בעתיד, אינה מונעת ממנו לעבוד במשרה מלאה בכל עבודה שהיא ואינה מונעת ממנו אף לעבוד שעות נוספות.

נוכח כל המפורט לעיל, אינני סבור כי נגרמו לתובע הפסדי שכר חלקיים בעבר עקב התאונה בתקופה מתום תקופת אי הכושר ועד היום.

הפסד שכר בעתיד

10. כפי שפורט לעיל, מדובר בנכות נמוכה שבמהותה אינה בעלת השכלות תפקודיות ממשיות. יתרה מכך, מדובר בנכות שהוענקה לתובע בשל עצם קיומו של שבר, ומבלי שהתלוותה לו מגבלה תפקודית ממשית. זאת ועוד, התובע חזר לעבודה במשרה מלאה, עובד שעות נוספות ולפעמים אף עובד בשני מקומות עבודה במקביל, מבלי שלנכות תהיה השפעה ממשית על תפקודו. בנסיבות אלו, הנני סבור כי אין לפסוק לתובע פיצוי המבוסס על חישוב אריתמטי זה או אחר, ופסיקת פיצוי גלובאלי בגין הפסד שכר בעתיד היא הדרך הנכונה והראויה.

11. בהתחשב במהות וגובה הנכות, בהתחשב בגילו של התובע (יליד 14.05.86), בשכרו ערב התאונה ובלימודיו, הנני סבור כי פיצוי גלובאלי בסך 55,000 ₪, הינו פיצוי ראוי והולם בנסיבות העניין.

הפסד תנאים סוציאליים בעבר ובעתיד

12. לא שוכנעתי כי נגרמו לתובע הפסדים כלשהם בראש נזק זה בעבר. יתרה מכך, בחישוב בסיס השכר לצורך קביעת גובה הפיצוי נלקחו בחשבון התנאים הסוציאליים, כגון דמי הבראה ועוד. זאת ועוד, התובע המשיך לקבל שכר מקוקה קולה עד 2/2010 כולל, ומעיון בתלוש השכר של חודש 12/2009 בו היה התובע באי כושר עולה, כי המעביד המשיך להפריש לו סכומים שונים גם בתקופת אי הכושר בדיוק כפי שנהג להפריש בתקופה שקדמה לכך. על כן, פיצוי נוסף בראש נזק זה מהווה פיצוי כפול.

13. באשר לעתיד, לא נראה לי כי ייגרם לתובע הפסד תנאים סוציאליים בעתיד. כפי שהובא לעיל, הוא חזר למעגל העבודה באופן מלא, עובד במשרה מלאה ואף מעבר לכך, כך שאין לקבל את הטענה שייגרם לו הפסד כשלהו בראש נזק זה.

כאב וסבל

14. בהתחשב במהות הפגיעה, תקופת ההחלמה ותקופת אי הכושר, הנני סבור כי פיצוי בסך 18,000 ₪, נוכח המגבלות של חוק הפיצויים בעניין זה, הוא פיצוי הולם וראוי בנסיבות העניין.

עזרת צד ג'

15. אין ספק, כי נוכח מהות הפגיעה נזקק התובע לעזרה מוגברת של בני משפחתו, לרבות עזרה סיעודית בתקופה הסמוכה לתאונה. בהתחשב במהות הפגיעה, תקופת ההחלמה ותקופת אי הכושר, הנני מעריך את העזרה המוגברת שקיבל התובע עקב התאונה בסכום של 10,000 ₪.

הוצאות רפואיות ונסיעות

16. מאחר שמדובר בתאונת דרכים שהוכרה כתאונת עבודה, זכאי התובע לקבל מהמוסד לביטוח הלאומי החזר בגין מלוא ההוצאות שנגרמו לצורך ריפויו, לרבות הוצאות נסיעות לטיפולים רפואיים. יחד עם זאת, המוסד לביטוח הלאומי אינו מכיר בכל ההוצאות כגון הוצאות נסיעה ברכב פרטי לטיפולים רפואיים, הוצאות בגין נסיעת בני משפחתו לטפל בו במהלך אשפוזו בבי"ח, ההוצאות המוגברות בזמן האשפוז ועוד.

17. בהתחשב בכל האמור, ובהתחשב בהיקף ותדירות הטיפולים שקיבל התובע עקב התאונה, הנני מעריך את ההוצאות שנגרמו לו, מעבר לאלה המוכרות במל"ל, בסכום של 3,000 ₪.

ניכויים

18. כאמור, תביעתו של התובע הוכרה על ידי המל"ל כתאונת עבודה ושולמו לו דמי פגיעה דרך המעביד, ומענק נכות צמיתה. אין לנכות מן הפיצוי את דמי הפגיעה, שכן הפסדי השכר בעבר חושבו בהתחשב בדמי הפגיעה ומעבר לסכומים ששולמו לו על ידי המעביד בהיותו מעביד מאושר. על כן, רק התשלום בגין מענק הנכות הוא בר ניכוי.

19. מאישור המל"ל על תשלום המענק (מוצג נ/4) עולה כי, לתובע שולמו שני תשלומים בגין מענק נכות; הראשון על סך 30,771 ₪ בשנת 2011 (אין תאריך מדויק) והשני על סך 9,555 ₪ בשנת 2012 (אין תאריך מדויק). סכומים אלה, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית, מהתאריכים 30.06.11 ו- 30.06.12 (בהתאמה) עומדים על סך 41,911 ₪. סכום זה יש לנכות מן הפיצוי.

20. ב"כ הנתבע טען, כי משלא נקבעה לתובע נכות צמיתה בתחום הנוירולוגי והנתבעת נשאה בעלות שתי חוות דעת (של ד"ר אלרן ושל פרופ' רכס), יש לנכות מן הפיצוי את הסכומים ששולמו על ידה.

אין בידי לקבל טענה זו. נוכח פגיעתו של התובע בתאונה ותלונותיו, כפי שעולה מתיקו הרפואי, היה מקום למינוי מומחה כדי לעמוד על נכותו. העובדה שבסופו של דבר נקבע, כי לא נותרה לו נכות צמיתה אינה מצדיקה, כשלעצמה, חיוב התובע בשכר המומחים. במקרה דנן, מינוי מומחה בתחום הנוירולוגי לא היה גבולי או בדוחק, ועל כן אין הצדקה לניכוי סכומים אלה מן הפיצוי.

סוף דבר

21. נזקיו של התובע מסתכמים, אם כן, כדלקמן:

מסכום זה יש לנכות מענק נכות צמיתה משוערך להיום בסך 41,911 ₪, והיתרה לתשלום תעמוד על סך 67,273 ₪

22. אשר על כן, הנני מקבל את התביעה ומחייב את הנתבעת לשלם לתובע סכום של 67,273 ₪, בתוספת הוצאות משפט בסך 3,000 ₪ ושכ"ט עו"ד בסך 10,232 ₪. הסכומים ישולמו תוך 30 יום מהיום, אחרת יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מאותו מועד ועד התשלום המלא בפועל.

ניתן היום, י' טבת תשע"ג, 23 דצמבר 2012, בהעדר הצדדים.