הרקע וטענות הצדדים

1. עניינה של תובענה זו, שהוגשה בסדר דין מקוצר בבית המשפט השלום בחיפה בחודש מאי 2010, והועברה לבית משפט השלום בירושלים בהחלטה מיום 24.10.10 – אי תשלום בשל הזמנת עבודה מאת התובע של קידוחי כלונסאות בתחנת שנאים במאה שערים – תולדות אהרון ,בירושלים.

2. על פי כתב התביעה, הנתבעים, שהם חברה קבלנית ובעל המניות ודירקטור בה, התקשרו עם התובע, קבלן לעבודות קידוח, לביצוע כ – 60 קידוחי כלונסאות והנחת כלובי ברזל ויציקה תמורת סכום של 120,000 ₪ בצירוף מע"מ (להלן – העבודה).

3. ההתקשרות הייתה ביום 29.10.09 במסמך קצר, המכונה על ידי התובע "הסכם" אך המהווה למעשה הזמנת עבודה ,לא חתומה , בנוסח הבא (ראה נספח א' לכתב התביעה):

"לכבוד

חדד מרוואן (לידי זיאד)

פקס 04-8394078

הנדון: הזמנת עבודה עבור

קידוחי כלונסאות מיקרופיילס

תחנת שנאים מאה שערים –

תולדות אהרון

בהתאם לסיכום בינינו, עבור קידוח של כ – 60 יח' מיקרופלייס באורך של 12 מ' כל אחד והנחת כלובי ברזל ויציקה (שיסופקו על ידינו), סך של 120,000 ₪ לפני מע"מ.

בברכה

משה שוויקה

אברהם שוויקה ובנו בע"מ. "

כפי שניתן לראות, רב הנסתר על הגלוי במסמך זה, ובמיוחד אין כל התייחסות למועד ביצוע העבודה , ואין כל הוראה לגבי תוצאות הפרת ההתקשרות על ידי מי מהצדדים (להלן – המסמך).

4. לטענת התובע, בסעיפים 11 עד 13 לכתב התביעה, הוא נערך לביצוע העבודה באופן בו הכין צוות עובדים וציוד מכני והנדסי מתאים, לרבות פינוי מועדים מתאימים לביצוע העבודה, אך הנתבעים דחו פעם אחר פעם את תחילת הביצוע.

בסופו של דבר, ביקר התובע באתר העבודה והופתע לגלות כי קבלן אחר, בשם "קידוחי חמזי" (להלן – חמזי), נמצא בשטח והחל בביצוע העבודה.

5. התובע שלח לנתבעים מכתב ביום 24.11.09 (נספח ב' לכתב התביעה), ובו התריע על הפרת ההסכם עמו, אך הסכים להתחיל מיד לבצע את העבודה בתנאי שהנתבעים ישלמו את מלוא התמורה בסך 120,000 ₪ בצירוף מע"מ.

הנתבעים שלחו ביום 30.11.09 מכתב תשובה שבו נאמר:

"בהמשך למכתבך מיום 24.11.09 אבקש לקבל את ההסכם הנ"ל חתום ע"י חברתנו"

(ראה נספח לתצהירו של מר יוסף שחף מטעם הנתבעים, שהוגש בתמיכה לבקשה למתן רשות להתגונן).

התובע טוען כי משלא נענה באופן ענייני – לא היה מנוס אלא להגיש את התביעה שלפנינו, כאמור בסדר דין מקוצר, תוך התבססות על המסמך מיום 29.10.09.

6. בבקשה למתן רשות להתגונן נטען, כי באמצע אוקטובר 2009 הגיע אחיו של התובע, מר זיאד חדיד (להלן – זיאד) לאתר בחברת מנהל העבודה מטעם הנתבעים, מר יוסף שחף (להלן – שחף), וקיבל הסבר על מהות העבודה, היקפה, ולוח זמנים לביצועה.

על אף שלטענת הנתבעים הוסברה לזיאד הדחיפות בביצוע העבודה והותנה כי העבודות יחלו ביום 1.11.09 וביום 29.10.09 נשלח בפקס המסמך ,לבקשת התובע - התחמק התובע מלהתחיל בעבודה.

לטענת הנתבעים, ביום 5.11.09 הגיע התובע לפגישה וניהל מו"מ מחודש לגבי מחיר העבודה. לאור העלאת המחיר על ידי התובע – סירב שחף להצעת המחיר המשופרת, והודיע לתובע כי הוא יחשוב על הצעת המחיר החדשה ויודיע לו אם יזדקק לשירותיו.

עוד נטען, כי התברר שהתובע עסוק בעבודה אחרת באזור מודיעין, ולא יוכל לבצע את העבודה בזמנים שהתחייב – ולכן איתר שחף, בסמוך ליום 9.11.09, את חמזי, וסיכם עמו על תחילת העבודה ביום 17.11.09.

7. הנתבעים מודים כי לאחר שחמזי נכנס לעבודה הגיע התובע לאתר וטען ש"העבודה שלו", אך לאחר שלא יכול היה להציג בפני חמזי, על פי דרישתו, הסכם עבודה חתום – עזב את האתר, ולא יצר כל קשר עד להגשת התביעה.

8. לגבי סכום התביעה טוענים הנתבעים בבקשה למתן רשות להתגונן, כי הסכום של 120,000 ₪ שסוכם עם התובע היה סכום כולל לביצוע העבודה, הכולל בתוכו גם הוצאות של התובע, ועל כן ככל שנגרם נזק לתובע – הרי שהוא בסכום נמוך בהרבה מהסכום שנתבע.

9. הנתבעים הגישו בקשה למחיקת הנתבע 2, אך הבקשה נדחתה בהחלטת כב' הרשמת גילה ספרא – ברנע מבית משפט השלום בחיפה בהחלטתה מיום 4.10.10.

10. לאחר שהתיק הועבר לירושלים, ניתנה רשות להתגונן ביום 31.10.10 על ידי כב' הרשם נמרוד פלקס (כתוארו דאז), בהסכמת התובע, והתיק הועבר ביום 12.5.11 להמשך דיון בפני מותב זה.

11. מטעם התובע הוגשו תצהירי עדות ראשית של זיאד, של מר וליד חדיד, מנהל עבודה ואביו של התובע (להלן – וליד), וכן תצהיר של מפעיל מכונת קידוח, חברו של התובע, מר עלי שעבי.

לא הוגש תצהיר מטעם התובע עצמו.

12. מטעם הנתבעים הוגשו תצהירי עדות ראשית של הנתבע 2, שהוא כאמור מנהל הנתבעת 1 (להלן – הנתבע), של שחף, של קבלן משנה ברוך זקן (להלן – זקן), וכן תצהיר של גיורא פרץ, מפקח בפרויקט תולדות אהרון (להלן – פרץ), שהיה עליו לוודא כי העבודה נשוא התביעה תתבצע , ולשם כך צורפו לתצהירו יומני עבודה.

כבר כעת יצוין, כי לאחר תום העדויות מטעם התובע משכו הנתבעים את תצהירו של פרץ (פרוטוקול מיום 17.12.12 עמ' 16 שורות 14 – 15).

דיון והכרעה

13. הואיל והתביעה שלפנינו אינה מבוססת על הסכם חתום בין הצדדים אלא על המסמך בלבד, כפי שצוטט בפסקה 3 לעיל , ואשר לגביו נאמר שם כי רב הנסתר על הגלוי בו – השאלה שמתעוררת היא עובדתית בעיקרה: מה סוכם לגבי מועד תחילת ביצוע העבודה, והאם בנסיבות העניין היו הנתבעים רשאים להתקשר עם חמזי, הקבלן האחר.

14. יצוין, כי ההתקשרות בין הצדדים, לגבי סכום לא מבוטל של 120,000 ₪ בצירוף מע"מ, מעוררת תהיות לא מעטות, וקשה להשתחרר מהרושם שכל אחד מהצדדים "תרם" את חלקו לכישלונה של ההתקשרות.

15. הצדדים לא טרחו לערוך הסכם מסודר ביניהם לגבי ביצוע העבודה, והנתבעים אף לא טרחו להודיע לתובע ב"רחל בתך הקטנה" על ביטול הזמנת העבודה אלא הסתתרו במכתבם מיום 30.11.09 מאחורי דרישה לקבלת המסמך מיום 29.10.09 כשהוא חתום ומאושר על ידי התובע.

הנתבע אף הודה כי הוא נוהג לסגור דברים בעל פה (פרוטוקול עמ' 21 שורה 8), ומאידך טען כי מהרגע "שהוא לא הגיע, הבנו שהוא לא רוצה לעשות את העבודה. יתרה מזו הוא הגיע אחרי יומיים וביקש סכום נוסף , ומאותו רגע הבנתי שלא נעשה אתו עסק" (פרוטוקול עמ' 21 שורות 9 – 10).

בנסיבות אלה, היה זה אך מתבקש כי תשלח הודעה מסודרת מטעם הנתבעים על ביטול ההתקשרות, דבר שכאמור לא נעשה.

16. אשר לתובע – התברר כי מדובר באדם צעיר בן 25, בנו של ווליד, עובדה שווליד לא טרח לציין בתצהירו והיא התבררה בעקבות שאלות בית המשפט במהלך החקירה הנגדית (פרוטוקול עמ' 11 שורות 13 – 32).

נראה שמדובר "באיש קש", אשר מטעמים השמורים עם אביו ווליד נרשם ברשויות המס כבעל העסק וכבעלים של הציוד (פרוטוקול עמ' 12 שורות 12 – 23).

הואיל והתובע לא היה מעורב כלל בעבודה נשוא התביעה – לא הוגש תצהיר מטעמו אלא מטעם זיאד, שהיה זה שהתקשר בפועל עם הנתבעים לגבי העבודה, ושמו אף מופיע על גבי המסמך כנמען.

לפיכך, בכל מקום שבו מתייחסים הצדדים ל"תובע" – הכוונה למעשה לזיאד ולוליד.

17. מחקירתו של זיאד עולה , כי לפני מתן הצעת המחיר בטלפון הוא נפגש פעמיים עם הנתבעים – פעם אחת עם הנתבע ופעם אחת עם שחף, ולאחר מכן אושרה הצעת המחיר בפקס על ידי הנתבע.

זיאד הודה כי לא ניתנה כל הצעת מחיר בכתב, אלא הייתה הצעה טלפונית, ההצעה אושרה בפקס, ולאחר מכן אושרה על ידי זיאד בטלפון (פרוטוקול עמ' 5 שורות 1 – 27).

שוב יש לתהות כיצד זה מסכמים בעל פה על עסקה של עשרות אלפי שקלים.

18. זיאד הכחיש כי בעת הפגישה בשטח עם שחף הובהר לו שחייבים להתחיל את העבודה ביום א' 1.11.09 וכי הדבר מהותי ביותר מבחינת הנתבעים(פרוטוקול עמ' 7 שורות 23 – 29).

מאידך, שחף בחקירתו טען כי זה היה הסיכום עם זיאד לאחר שהובהרה לו הדחיפות עקב לו"ז קבוע וצפוף מאוד (פרוטוקול עמ' 23 שורות 6 – 13).

שחף הוסיף, כי הנתבע הסכים להצעת המחיר בסכום של 120,000 ₪ בתנאי ש"ביום 1.11.09 הכלי מתייצב עם הצוות בבוקר ומתחילים לעבוד, דובר על 6:00 בבוקר" (פרוטוקול עמ' 24 שורות 3 – 6).

שחף הודה כי טעה כאשר לא רשם כתנאי לביצוע העבודה את מועד תחילתה (פרוטוקול עמ' 25 שורות 4 – 5).

19. על אף טענתו הנחרצת של שחף בדבר מועד תחילת העבודה ביום 1.11.09 – ראיתי להעדיף לעניין זה את גרסתו של זיאד.

אם הצעת המחיר אושרה רק ביום 29.10.09, שהיה יום ה' בשבוע, כיצד ציפה שחף שהעבודה תחל ביום א' 1.11.069 בשעה 6:00 בבוקר כאשר עוד היה צורך לדאוג להזזת קו הביוב, לגישה לכלי הרכב הכבד, להספקת ברזל, ולסימון הכלונסאות? (ראה פרוטוקול עמ' 25 שורות 27 – 30 ועמ' 26 שורות ו – 28).

תשובותיו של שחף לתהיות שהועלו על ידי בית המשפט בעניין זה – לא היו מספקות.

20. זאת ועוד, שחף טען כי ביום 3.11.09, שלושה ימים לאחר המועד שבו היה צריך זיאד להתחיל בעבודה, הגיע זיאד שוב לשטח וביקש לחתום על חוזה, ושחף אמר לו לנסוע למשרד (פרוטוקול עמ' 24 שורות 12 – 24).

אם התנאי של התחלת העבודה ביום 1.11.09 היה כל כך קריטי, ואף השפיע על הסכמת הנתבעים למחיר של 120,000 ₪ שננקב על ידי זיאד – מדוע לא הודיע שחף לזיאד ביום 3.11.09 על ביטול הזמנת העבודה?

שחף אומנם הסביר כי הוא היה "כבול" כי לתובע הייתה "מכונה שיכולה להיכנס לסמטה צרה מאוד" – אולם הסבר זה לא משכנע, במיוחד לאור העובדה שסוכם עם הקודח האחר, חמזי, על תחילת העבודה יום 17.11.09, ואין מחלוקת כי המחיר שדרש חמזי היה נמוך יותר (ראה חקירת הנתבע, פרוטוקול עמ' 22 שורות 1 – 2).

21. בנוסף, תצהירו של פרץ, לרבות יומני העבודה, אשר היה בכוחם להוכיח אם ניתן היה להתחיל בעבודה ביום 1.11.09 ,כטענות הנתבעים, נמשך על ידי ב"כ הנתבעים.

הלכה ידועה היא, כי הימנעות מהבאת עדות פועלת לרעתו של בעל הדין שנמנע מהבאתה, שכן חזקה היא שהעדות אינה מיטיבה עמו.

22. בנסיבות אלה, אני קובעת כי הנתבעים לא הראו כל סיבה סבירה לביטול ההתקשרות עם התובע.

אין זאת כי אם הנתבעים נוכחו לדעת שחמזי יבצע את העבודה במחיר נמוך יותר ,וזו הסיבה האמתית להתנהלותם כלפי התובע.

23. מאידך, התובע לא הרים את הנטל המוטל עליו להוכיח את סכום הנזק שנגרם לו בפועל עקב ביטול ההתקשרות עמו.

זיאד הודה בחקירתו כי מהסכום של 120,000 ₪ כפי שסוכם יש להפחית הוצאות דלק, הובלת הכלי לירושלים, הובלת פועלים, קומפרסור וכיוצא באלה, אולם לא נקב בסכומים מדויקים (פרוטוקול עמ' 8 שורות 20 – 32).

גם ווליד נהג כך בחקירתו (פרוטוקול עמ' 14 שורות 20 – 29).

24. בנסיבות אלה, ולאחר שגם לא הוכח כי התובע לא עבד במקום אחר בתקופה הרלבנטית – אני מעמידה את סכום הנזק של התובע, על דרך האומדנא, על סך של 12,000 ₪ (10% מסכום התביעה).

25. הואיל והנתבעים זנחו למעשה את טענתם להיעדר יריבות בין הנתבע לבין התובע, והואיל ושמו של הנתבע מופיע במפורש במסמך מיום 29.10.09 – אני קובעת כי הסכום שנפסק, בסך 12,000 ₪, ישולם על ידי הנתבעים, ביחד ולחוד.

סוף דבר

26. לאור כל האמור לעיל - התביעה מתקבלת באופן חלקי בלבד.

הנתבעים, ביחד ולחוד, ישלמו לתובע תוך 30 ימים סכום של 12,000 ₪.

סכום זה יישא הפרשי הצמדה וריבית מיום מתן פסק הדין ועד לתשלום המלא בפועל.

הואיל ורוב רובה של התביעה נדחה – אין צו להוצאות וכל צד יישא בהוצאותיו.

המזכירות תשלח העתק מפסק הדין לצדדים.

ניתן היום, כ"ט אייר תשע"ג, 09 מאי 2013, בהעדר הצדדים.