1. נגד הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לו תקיפת שוטר בנסיבות מחמירות לפי סעיף 274(1) (מספר עבירות), עבירה של הפרעה לשוטר בעת מילוי תפקידו לפי סעיף 275 (מספר עבירות), ועבירה של היזק בזדון לרכוש לפי סעיף 452 לחוק העונשין, התשל"ז – 1977.

2. על פי עובדות כתב האישום המתוקן, ביום 27.5.10 בשעה 16:50 או בסמוך לכך, הגיעו שוטרים לביתו של הנאשם בבית חנינה בירושלים, על מנת לעצור את נדאל מוסלמאני (להלן: "נדאל"), אחיו של הנאשם שנחשד בביצוע עבירות פליליות.

לאחר שהגיעו לביתו של הנאשם, במהלך ביצוע מעצרו של נדאל בחצר הבית, ניסה הנאשם, מספר פעמים, לחלץ את נדאל מידי השוטרים על ידי שימוש בכוח פיזי נגד השוטרים. במהלך ההשתלטות על נדאל, שהתנגד למעצרו, תקף הנאשם את השוטרים בדחיפות אגרסיביות בידיו והתפרע.

לאחר שנעצר נדאל והוכנס לתוך הג'יפ המשטרתי (להלן: "הג'יפ"), החל הג'יפ בנסיעה איטית לאחור במטרה לצאת ממתחם חצר ביתו של הנאשם, ועל מנת להביא את נדאל לתחנת המשטרה. תוך כדי תחילת נסיעתו של הג'יפ, הרים הנאשם אבן וזרק אותה אל עבר הג'יפ. כתוצאה מכך התנפצה לרסיסים השמשה האחורית של הג'יפ. הנאשם החל בורח והשוטרים פתחו במרדף אחריו. לאחר מרדף, ובסיוע כוחות משטרה נוספים, נעצר הנאשם בתוך בניין בשכונת נווה יעקב. גם בעת מעצרו התפרע הנאשם ודחף את השוטרים שעצרו אותו. במהלך האירוע המתואר, נפצע שוטר בידו ונזקק לטיפול רפואי.

3. הנאשם כפר בכל המיוחס לו. לטענת הנאשם, הוא לא ידע כי מדובר בשוטרים וניסה להגן על בני משפחתו. רק לאחר שנעצר נודע לו שמדובר בשוטרים. הנאשם הכחיש שתקף שוטרים, הכחיש שזרק אבן על הג'יפ. הנאשם אישר כי ברח אך טען שעשה זאת כי חשש שימשיכו ויתקפו אותו.

ראיות מטעם המאשימה:

4. מטעם המאשימה העידו חלק מהשוטרים שהיו מעורבים באירוע:

רס"ר אסף זוסמן: בלש במפלג מיעוטים. ביום האירוע עבד יחד עם שוטרי בילוש בנימין, שהתבקשו לעצור אדם שנחשד כי היה מעורב בהתפרצות. בדרך כלל הם עוצרים כשהם חבושים בכובעי בילוש משטרתיים, לא זוכר אם כך היה גם במקרה זה. הוא עצמו לבש אזרחי. אף אחד מהשוטרים לא לבש מדים.

כשהגיעו לבית הנדון, הוא ביתו של הנאשם, נכנסו לרחבת החנייה. כאשר בלשי בנימין התקרבו לדלת הבית, יצא מהבית בחור והשוטרים התחילו לתחקר אותו. בדיעבד התברר שזהו נדאל, אחיו של הנאשם. בסך הכול היו במקום כ- 7 שוטרים. הם דיברו עברית. לא יודע איך השוטרים הציגו עצמם, הוא עצמו לא הזדהה כשוטר.

הוא ירד מהרכב ובשלב מסוים הבחין שנדאל נאבק עם השוטרים אשר מנסים לעצור אותו. הוא הצטרף לניסיון לנטרל את נדאל ויחד ניסו להוריד אותו לרצפה. תוך כדי כך הבחין שנדאל מנסה לזרוק פלאפון, תפס אותו והעביר לשוטר מתחנת בנימין. בשלב הזה יצאו מהבית בני המשפחה של נדאל, צעקו וקיללו, והנאשם אף ניסה להכות בידיו ולדחוף את השוטר משה שחסם אותו בגופו. חושב שהיו במקום 3 - 4 בני משפחה.

לאחר שהצליחו להשתלט על נדאל, הוא עצמו הוביל אותו לרכב עם בלשים נוספים. בשלב הזה נדאל לא התנגד. לאחר שהכניסו אותו לרכב המשטרה, ניסו לצאת מחניית הבית אך הנאשם ניסה לסגור את שער החנייה מספר פעמים, ונהדף על ידי שוטרי בנימין. הוא נהג ברכב בנסיעה איטית, חושב שהיה הרכב האחרון שיצא. ברכב ישבו גם השוטרים משה ודורון, דורון ישב לידו ומשה מאחור עם העצור. כ- 15 מ' לאחר שעברו את השער נשמע פיצוץ גדול מאחור. הסתובב וראה שהחלון האחורי של הרכב שבור וכל הרכב מלא זכוכיות. יצא מהרכב והבחין בבלש בן עמי שצעק לו שזהו אותו אח שניסה קודם להפריע למעצר. הבחין באח, הוא הנאשם, בורח, והתחיל לרדוף אחריו עם שני בלשים נוספים. לא ראה את הנאשם זורק את האבן אבל ראה אותו בורח. בשלב זה לא היו במקום אנשים נוספים מלבד הנאשם, אלא רק בכניסה לבית, במרחק 25 מ' לערך.

במהלך המרדף הנאשם קפץ מעל גדר, והוא עלה אחריו. אחד הבלשים אמר לו שהנאשם נכנס לבנין, ביצע סריקה, וכאשר הגיע לקומה האחרונה ראה את הנאשם בפינה, לבוש בחולצה תכלת ויחף כמו שהיה בבית. כשהנאשם ראה שהבחין בו, הוא ניסה להימלט ותקף אותו בדחיפה והנפת ידיים, לא זוכר אם דיבר עם הנאשם בשלב זה. שני הבלשים הנוספים שהיו במקום סייעו לו ואחד מהם אף השתמש בגז פלפל. לאחר מכן הנאשם לא גילה סימני אלימות. לו עצמו לא היה באותו יום גז פלפל. לאחר שהצליחו לנטרל את הנאשם הובילו אותו לרכב.

בעקבות האירועים נפצע בידו, מכנסי הג'ינס שלו נקרעו והוא קיבל מכה בראש. הוגשו תמונות בהן נראית השריטה ביד (ת/4) והמכנס הקרוע (ת/5), וכן תמונות רכב הבילוש עם הזגוגית המנופצת (ת/6-ת/7).

סמ"ר משה אברג'יל: בלש במפלג תפקידים מיוחדים.

ביום האירוע התבקשו לסייע לשוטרי תחנת בנימין בביצוע מעצר. הגיעו ברכב טויוטה לבן שמשתמשים בו למעצרים, זהו רכב הידוע כרכב משטרה. לא זוכר כמה בלשים היו. בדרך כלל הם עובדים עם כובעי זיהוי ונושאים עמם נשק M16, לא זוכר מה היה במקרה זה. בלשי בנימין הגיעו ראשונים לבית ולא יודע אם הם הזדהו.

כשהגיעו לבית יצא בחור, הוא נדאל. בלשי בנימין ניגשו אליו והיה ביניהם דין ודברים. כשראה שנדאל מנסה לברוח, משתולל ותוקף שוטרים - הצטרף לבלשי בנימין. בשלב זה יצאו מהבית 5 - 8 בני משפחה והתחילו למשוך את נדאל כדי שלא יעצרו אותו. הוא עצמו ניסה להדוף לאחור את בני המשפחה תוך שימוש בכוח. הנאשם התחיל לקלל אותו, אמר לו שירצח אותו ושירדוף אותו עד שיתפוס אותו. הייתה המולה. זוכר שהנאשם היה אגרסיבי יותר מכל השאר ושדחף אותו כשניסה להגיע לנדאל. לבסוף הם הצליחו להדוף את המשפחה ולקחת את נדאל לרכב. בשלב הזה הוא נכנס לרכב וישב בספסל האחורי ליד נדאל, עם הברכיים על הספסל ועם הפנים לנדאל, ותפס אותו בידיו כי הוא לא הפסיק להשתולל. המטרה שלהם הייתה לצאת מהמקום בגלל הבלגן. כשניסו לצאת מהחצר הבחין בנאשם רץ לכיוון שער הכניסה וסוגר אותו. ראה את בלשי בנימין רצים לכיוונו, לא ראה שמישהו עושה שימוש בגז פלפל, והרכב יצא מהחצר במהירות איטית של כ- 10 קמ"ש. לא זוכר אם הם היו הרכב האחרון שיצא. נדאל כל הזמן השתולל ברכב - ירק, ניסה לנגוח בו, ניסה לברוח - והוא ישב עם הפנים בניגוד לכיוון הנסיעה והחזיק את נדאל. מיד לאחר שיצאו מהשער הוא הרים את הראש והבחין מאחור בנאשם, שעמד במרחק של כ-10 מ' מהם, תופס אבן בגודל של סלע ומשליך אותה לכיוונם. בשלב זה בני המשפחה האחרים היו בחצר בתוך מתחם הבית, ורק הנאשם היה בחוץ. הרכב נעצר וכל הרסיסים עפו לתוך עיניו. הנהג יצא מהרכב ורץ אחרי הנאשם, הוא כבר לא ראה מה קורה. הבלש דורון שישב גם ברכב נכנס למושב הנהג והם יצאו מהכפר. כשהגיע למשרד שטף את העיניים ובהמשך הלך לבית החולים שם התברר כי הוא נקע את היד.

צורפו מסמכים רפואיים בעניין- ת/2-ת/3.

הוגשה גם חקירתו של הבלש במשטרה מיום 14.6.10, נ/1.

רס"מ יואל חגי: בלש בתחנת בנימין. ביום האירוע הגיעו לביתו של נדאל, שנחשד בפלילים. היו כ- 10 שוטרים שהגיעו ברכבים סמויים. חלקם דוברי ערבית.

הבלשים דפקו על דלתו של נדאל, כאשר הוא עצמו עמד בצד למקרה שתהיה בריחה מאחד החלונות, ולכן לא יודע אם הם הזדהו כשוטרים. כאשר התברר שהבחור שיצא מהבית הוא נדאל, הצטרף לשאר השוטרים. נדאל ניסה לברוח, השוטר מאיר אחז בו ונדאל השתולל וצעק, התפרע עם ידיו ורגליו. הוחלט לאזוק אותו במקום, למרות שקודם לא רצו לעשות זאת בחצר הבית, והאיזוק נעשה כאשר נדאל משתולל על הרצפה. בשלב מסוים הרגיש מישהו מפריע להם, מושך ודוחף ומנסה לקחת את נדאל. זיהה כי זהו אחיו של נדאל, הנאשם. נעמד בין הכוח לבין הנאשם כדי לחצוץ ביניהם. ברגע שנדאל נאזק הוא נלקח לרכב, הם נכנסו לרכבים ורצו לצאת, אך הנאשם ואימו של נדאל סגרו להם את השער פעמיים. אחרי שנדאל נעצר הגיעו למקום עוד אנשים, גם גברים, הם עמדו בבית הסמוך מאחורי הגדר, צעקו אך לא ניסו להתערב ולא נכנסו לזירת המעצר.

לדברי העד, הוא ניגש לשער לפתוח אותו, הרכבים יצאו והוא נכנס לרכב אך לאחר נסיעה קצרה השוטרים של מפלג מיעוטים צעקו להם בגל שנזרקה עליהם אבן. הסתובב לאחור וראה את הנאשם במרחק של כ-15 - 20 מ' מהם, כשהוא עומד לבד. הנאשם היה בתוך שטח הבית. לא ראה אותו זורק את האבן. מתחילת האירוע הנאשם היה הגבר היחיד במקום נוסף לנדאל. ירד מהרכב כדי לעצור את הנאשם וראה אותו קופץ מעל גדר לכיוון כללי נווה יעקב שזהו צד ימין כאשר השכנים עמדו בצד שמאל. הנאשם רץ יחף. תוך כדי מרדף רגלי קרא לכוחות נוספים. בעקבות קריאה בגל הגיע לבניין בו הסתתר הנאשם ונשאר בפתח כדי למנוע בריחה, כאשר שוטרים אחרים עלו למעלה. דווח לו שהנאשם נעצר בבניין ונאזק, לא יודע בדיוק מה קרה שם.

היה ברשותו גז פלפל אך הוא לא השתמש בו, יודע שהשוטר מאיר השתמש בגז אך לא זוכר מתי וכנגד מי.

רס"מ אושרי ברטל: חוקר מיעוטים, גבה את הודעת הנאשם. החקירה נגבתה בערבית אך נכתבה בעברית. לפני שהחתים את הנאשם נתן לו לראות את ההודעה. גביית ההודעה צולמה. זוכר שהנאשם הגיע נסער לאחר שהיה נגדו שימוש בכוח וגם ציין זאת בחקירה. מעבר לכך לא זוכר שהיה דבר מה חריג בהודעה. ציין כי לא מתעדים כל שאלה וכל תשובה אלא את הגרסה הסופית. גבה הודעות גם מחלק מהשוטרים.

ראיות הגנה:

5. גירסת הנאשם:

א. הודעת הנאשם במשטרה (ת/8) - הנאשם טען כי ההאשמות נגדו אינן נכונות. בסביבות השעה 16:00 הוא ישן בבית, כאשר שמע צעקות של אימו ושל אנשים נוספים. יצא לחצר כשלרגליו גרביים בלבד וראה מלא אנשים, את אימו, אחותו וילדיה כשהם בוכים, וגם אחיו הקטן שהוא בן 11 בכה. הבין שהאנשים בבית הם שוטרים כי ראה שאחיו עם אזיקים. רץ החוצה "כמו משוגע" ושני שוטרים תפסו אותו והשכיבו אותו על הרצפה. אמרו לו "תהיה גבר אל תעשה בעיות", והסכים. אחד מהם תפס אותו מצד ימין והשני בצד שמאל. התרומם וראה שאחד מהשוטרים מרביץ לאימו. כולם קיללו את האנשים וזה שהרביץ לאימו קילל אותה "יא בת זונה אני רוצה לזיין אותך ואני חוזר לזיין אתכם" והיא קיללה אותו בחזרה. אותו שוטר תפס את אימו, ואז אחיו נדאל, שכבר היה אז עם אזיקים, התחיל להשתולל. גם הוא קילל את השוטרים כי היה עצבני. השוטרים התחילו להרביץ והכו אותו, את נדאל ואת אימם, אחד מהם התיז לו גז על העיניים והוא לא ראה כלום. הלך לשער הבית כדי לסגור אותו כי לא רצה שהם יצאו, רצה להבין לאן הם לוקחים את נדאל ורצה שהם ידברו בכבוד. לאחר שסגר את השער אחד השוטרים הגיע מאחוריו ושוב נתן לו גז בעיניים ופתח את השער. הוא נכנס לבית וסגר את הדלת אבל אימו אמרה לו ללכת. לא ראה כלום, הלך בחצר למטה "כאילו משתגע מהגז", פתאום ראה שכל השוטרים באים אליו וברח כי פחד שיכו אותו שוב. רץ מרחק של 150 מ' לערך ונכנס לבניין בנווה יעקב. לא ראה כלום בגלל הגז, ישב בפנים למעלה. לא יכול היה לנשום. השוטרים באו לבניין, שמו עליו אזיקים ושוב התיזו עליו גז והכו אותו.

לא זרק אבן כי בזמן זה היה בתוך חצר הבית עם גז בעיניים. גם לא הרביץ לשוטרים.

ב. חקירת הנאשם במשטרה, כעולה מתמליל החקירה (/9) - מטבע הדברים, הדברים המופיעים בתמליל דומים לאלה שבהודעה הכתובה. עם זאת, מחד, ההודעה הכתובה מצומצמת ומתמצתת את הדברים שנאמרו, כפי שהעיד גובה ההודעה, ומאידך, חלק מהדברים שהוקלטו, כעולה מהתמלול, אינם ברורים ולא פוענחו.

בחקירתו מכחיש הנאשם כי זרק אבן לעבר הרכב המשטרתי. לדבריו, הוא לא ראה דבר בגלל גז שריססו לו לעיניים. הנאשם גם מכחיש כי תקף את השוטרים, לדבריו הוא ישן, שמע צעקות, יצא החוצה ומצא עצמו על הרצפה. לבסוף ברח מן המקום לאחר שאמו אמרה לו לברוח. הוא לא זרק דבר על השוטרים ולא תקף אותם, הם אלה שהיכו אותו והיכו את אמו. הנאשם אישר כי קילל את השוטרים, לדבריו לאחר שהם קיללו אותו. הנאשם מציין כי כשיצא מהבית ראה אנשים שלא ידע כי הם שוטרים (עמ' 9 שורה 30). לדבריו הוא לא ידע מי האנשים ולמה באו (עמ' 12 שורה 37). בהמשך ציין כי ידע שהם שוטרים כאשר שמו לאחיו אזיקים (עמ' 13).

ג. בחקירתו בבית המשפט הוסיף הנאשם שכאשר התעורר מקולות בכי וצעקות, ראה את נדאל על הרצפה, כאשר 4 אנשים יושבים עליו והוא מדמם מהפנים. אחד האנשים החזיק בצוואר אימו ואחר החזיק באחיו הקטן. גם השכנים צעקו. ניסה להרחיק אותם מאימו ושניים מהם זרקו אותו על הרצפה והחזיקו אותו, אחד מהם שם את רגלו על הצוואר שלו והוא לא יכול היה לדבר. לא קילל אותם, בשלב זה בכלל לא דיבר איתם. דחף אנשים שהיו שם רק כי רצה להרחיק אותם מאימו.

היו 8 - 10 אנשים שצעקו גם בעברית וגם בערבית. לא ראה איזה כובעים היו להם, הם הגיעו ברכבים רגילים. באותו מועד נדאל היה במעצר בית. אין לנדאל אויבים ולפני כן מעולם לא הגיעו אליהם קבוצה כזו גדולה של אנשים דוברי עברית. כשראה שנדאל אזוק חשד שהם שוטרים אך לא ידע זאת בוודאות, חשב שאולי זו מאפיה.

אחרי שהשכיבו אותו על הרצפה, ראה שמכניסים את נדאל לרכב וראה את אחותו מנסה לסגור את הדלת החיצונית. פחד שמדובר בניסיון חטיפה כי הם היו בלבוש אזרחי ופחד שהם אנשים רגילים, בדיוק התעורר ולא הבין מה קרה. באותו זמן היו בבית 4 - 5 גברים חוץ ממנו. הלך לסגור את הדלת עם אחותו ואחד האנשים התיז עליו גז, התרחק מהדלת ונשכב על הרצפה, לא ראה כלום. אחרי זה שמע קולות חבטות, צעקות וקול של מכוניות נוסעות מהר, שמע שהם נוסעים במהירות כי זה היה על דרך עפר. עדיין לא ראה כלום ואימו ואחותו אמרו לו לברוח, ראה שכולם בורחים כולל השכנים. הצליח לראות 4 מהאנשים באים אליו עם נשק, פחד מהם, חשב שהם רוצים לירות בו, וברח. הלך דרך פרצה בגדר מרחק קצר מאד, כשטיפס מעל הגדר, אחד מהם תפס אותו והא נתן לו בעיטה ברגל והמשיך לברוח. נכנס לבניין וראה שהם עולים אחריו עם נשק, פחד שירצחו אותו. דפק בדלתות של אנשים, אנשים יצאו החוצה, עלה למעלה והתחבא מכווץ מאחורי דלת ליד קיר. כשהם עלו למעלה, אחד מהם בא וריסס לו גז בעיניים, שוב הפסיק לראות ונשכב על הרצפה. כולם הרביצו לו ושמו לו אזיקים בידיים. אחד מהם התכופף אליו ונתן לו סטירה, וגם ירק לו בפה ואז כולם ירקו עליו.

רק כששמו אותו בתוך רכב משטרתי הבין שהם שוטרים. אף אחד לא אמר לו בשום שלב שהוא עצור. לו השוטרים היו מזדהים, לא היה קורה דבר.

לא זרק אבן. לאחר שסגר את השער עם אחותו, אחד מהם ריסס לו גז בעיניים והוא נפל על הרצפה ולא ראה כלום.

בהמשך הגיש תלונה במח"ש.

הוגשו תמונות המתעדות את זירת האירוע (נ/2-נ/8) ותמונות שלו שצולמו בהוראות השופט דראל בהליך המעצר (נ/9-נ/11).

6. נוסף על הנאשם העידו בני משפחתו:

נדאל מוסלמאני: אחיו של הנאשם, שנעצר ביום האירוע. הוא היה בתוך הבית, כשאחיו הקטן יעקב אמר שיש אנשים בחוץ. יצא לראות מי הם, ואפילו לא הספיק להגיע למדרגות שבכניסה, כשמצא עצמו על הרצפה ו- 4 - 5 אנשים מעליו. חשב שמדובר באנשים מהמאפיה שרוצים לחטוף אותו, כי הם היו לבושים בלבוש אזרחי ונסעו ברכבים אזרחיים. הם לקחו אותו בכוח והכניסו אותו לרכב. הושיבו אותו במושב האחורי כשאחד מהם שם עליו את ידו ורגלו וכל הזמן הביט לכיוונו. מקדימה ישבו שניים נוספים, אחד מהם הנהג. הרכב נסע ונעצר והשוטרים שאלו אותו מה קרה כי הם חשבו שהוא זה ששבר את החלון. אחרי כך המשיכו בנסיעה עם אותם שוטרים.

לפני כן אף פעם לא לקחו אותו שוטרים. גם לא קרה מקרה שהגיעו לביתו חבורה של 10 אנשים דוברי עברית וניסו לחטוף אותו. לא יודע אם הוא מסוכסך עם המאפיה.

נג'ח מוסלמאני: אימו של הנאשם. ביום האירוע היו בבית כאשר נכנסו לחצר רכבים אזרחיים בצבע לבן. נדאל יצא לבדוק מי הם והתפתחה קטטה. היא יצאה לדלת לבדוק מה קרה, והם אמרו לה בערבית שאין כלום. היו 7 - 8 אנשים שהשכיבו את נדאל על הרצפה והרביצו לו בפנים כשידיו מוחזקות מאחורי גבו. התחילה לצעוק שרוצחים את בנה, ניסתה להרחיק אותם מנדאל ואמרה לו שלא ייתן להם להרביץ לו. קיללה אותם. הם לא הזדהו ולא ניתן היה לזהות שהם שוטרים, לו הזדהו היא לא הייתה מקללת. תוך כדי כך הגיע אחד מהם עם מבנה גוף גדול ודחף אותה, בדיוק הנאשם יצא וכשראה שמרביצים לה הוא ניסה להרחיק ממנה את אותו אדם, ואז הם תפסו את הנאשם ושמו את ראשו על המדרגה, ליד נדאל. היא צעקה, היו הרבה דחיפות והם גם נתנו סטירה לבן הקטן שלה. בהמשך הכניסו בכוח את נדאל לרכב, וביתה יצאה ורצתה לנעול את השער כדי למנוע מהם לקחת את נדאל. כל פעם שמישהו מהם דיבר או עשה משהו, הם ריססו אותו בגז. יחד עם בתה יצא גם הנאשם כדי לסגור את השער, והם ריססו אותם בגז, פתחו את השער ויצאו עם נדאל במהירות מטורפת. מדובר בדרך עפר ובגלל המהירות נהיה הרבה אבק ועפר. הם פנו ימינה הרחק מחצר הבית, והיא הלכה לסגור את השער ופתאום ראתה אותם חוזרים, לא הבינה למה. הם חזרו בריצה לחצר ושוב ריססו אותה בגז ליד השער, פתחו את הדלת בדחיפה והיא נפגעה. הם נכנסו לחצר והרימו את הנשקים שלהם. בשלב זה הנאשם היה בחצר, חששה לחייו ולכן צעקה לו שיברח. לא ראתה אבן שנזרקה.

בזמן האירוע היא הייתה בבית עם נדאל, הנאשם, בתה ושלושת ילדיה, ובנה הקטן. אחרי ששמעו צעקות הצטרפו שכנים שעמדו מעבר לגדר.

מעולם לא קרה שהגיעו לביתה אנשים ותקפו אותם. אין לה או לילדיה אויבים. נדאל היה באותו זמן במעצר בית אך לא חשבה שהם קשורים אליו כי הם לא הזדהו. רק למחרת הבינה שהם שוטרים. לא ראתה שהם אזקו את נדאל, רק ראתה שדחפו אותו.

אחרי האירוע הגישה תלונה במח"ש.

הוגשה תמונה שלה מיום האירוע בה נראים על בגדיה כתמי דם- נ/12.

אמל מוסלמאני: אחותו של הנאשם. ביום האירוע הייתה בבית הוריה עם שלושת ילדיה. אחיה הקטן יעקוב הגיע מבחוץ ואמר שאנשים מגיעים לבית. הנאשם בדיוק ישן ונדאל יצא לבדוק מה קרה. יעקוב חזר ואמר שאותם אנשים רוצים לחטוף את נדאל. היא ואמה יצאו החוצה וראתה 7 - 8 אנשים תוקפים את נדאל ומנסים לקחת אותו בכוח. אמה ניסתה לעצור אותם ולהכות אותם. היא הביאה מהר טלפון והתקשרה לאביה, חשבה שהם בריונים או מתנחלים כי אחד מהם היה עם כיפה. תוך כדי כך שדיברה עם אביה, הנאשם התעורר ויצא החוצה, כשראה שהם מכים את אמם הוא ניסה להרחיק אותם, ברגע הזה הם תפסו את הנאשם והצמידו את ראשו למדרגות ומיד גם את הראש של נדאל. כולם התחילו לנסות להרחיק אותם. היא שאלה אותם מי הם אך הם לא ענו. לו היו אומרים שהם המשטרה לא היה קורה כלום. הם הרימו את נדאל והכניסו אותו לרכב והיא הלכה לסגור את השער כי לא רצתה שהם ייקחו אותו לפני שאביה יגיע. שניים מהם תפסו אותה והפילו אותה לרצפה וריססו גז מדמיע עליה ועל אמה. הנאשם בא לעזור להן לסגור את השער והם דחפו אותם לאדמה. רצתה לעמוד לפני הרכב כדי לעצור אותו אך הם כמעט דרסו אותה ויצאו החוצה במהירות. הרכב נע במהירות על העפר וזה עשה הרבה אבק. בחוץ השכנים התאספו. ואז האנשים חזרו ורצו לעברם עם נשקים, לא יודעת למה, ראתה שכל השכנים ברחו ואמרה לנאשם שיברח גם הוא. הנאשם קפץ מעל הגדר והם רדפו אחריו.

זו פעם ראשונה שקורה להם דבר כזה, מעולם לא היו להם בעיות. הם לא הזדהו ואי אפשר היה לדעת מי הם, הם לא אמרו שהם רוצים דווקא את נדאל וחשבה שהם תפסו דווקא אותו כי הוא זה שיצא לדלת כשהם הגיעו. יודעת שהיה במעצר בית אך לא היו לו בעיות של קטטות. הם לא הוציאו אזיקים אלא פשוט תפסו את נדאל והכו אותו. אם הם אזקו אותו היא לא ראתה. גם לא ראתה זריקת אבן. לא יכול להיות שהנאשם זרק את האבן כי בשלב זה הוא היה לידה על הרצפה בתוך החצר, אחרי שהתיזו עליהם גז.

בהמשך הלכה להגיש נגדם תלונה.

דיון

7. מקריאת העדויות ניתן לחלק את האירועים ל-3 חלקים: החלק הראשון בו נעצר האח נדאל, החלק השני בו נזרקה אבן לעבר רכב משטרתי והנאשם ברח, והחלק השלישי בו נעצר הנאשם לבסוף בתוך בניין בנווה יעקב.

יש לציין כי ההתרשמות הכללית היא מאירוע סוער ואלים, אשר בסופו מצאו עצמם הנאשם ומשפחתו מחד, והשוטרים מאידך, כשהם חבולים.

הוגשו מסמכים רפואיים ותמונות לגבי השוטרים אברג'ל וזוסמן – ת/2–ת/5, ותמונות המתעדות חבלות על הנאשם ואמו – נ/9-נ/12.

הנאשם ומשפחתו הגישו תלונה למח"ש, התיק נסגר והוגש ערר אשר ככל הנראה טרם ניתנה בו החלטה סופית, נ/13-נ/14.

8. חלקו הראשון של האירוע – מעצרו של נדאל –

א. תחילתו של האירוע בהגעתם של שוטרים אל בית משפחתו של הנאשם, לעצור את אחיו נדאל.

מהראיות שנשמעו עולה כי למקום הגיעו כ- 7 – 10 שוטרים, אשר נכנסו בשלושה רכבים לחצר הבית של המשפחה. האח הקטן, יעקב, מסר כי ישנם אנשים בחוץ, נדאל, ששהה באותה עת במעצר בית, יצא לראות מי הגיע, ומיד מצא עצמו על הרצפה, כשעליו מספר אנשים.

בני המשפחה העידו כי השוטרים לא זיהו עצמם כשוטרים. לא הובאה כל ראיה לסתור טענה זו וגם השוטרים לא טענו כי הזדהו באופן כלשהו כאנשי משטרה - מדובר בשוטרים בלבוש אזרחי, ללא כובעי זיהו משטרתיים, אשר הגיעו בכלי רכב אזרחיים. אין גם כל ראיה כי השוטרים הציגו צו מעצר או כל מסמך אחר, שממנו ניתן היה להבין כי מדובר בשוטרים אשר באו לעצור את נדאל.

מכאן שלא היתה כל סיבה להניח שמדובר בשוטרים.

ב. מעדותם של בני המשפחה, ובהם נדאל, אחותו, אמו והנאשם, עולה כי בני המשפחה נבהלו מחבורת האנשים שהגיעו ותפסו את נדאל, הם חשבו שמדובר באנשי מאפיה. במקום החלו צעקות והם ניסו למנוע את תפיסתו של נדאל. השוטרים, מאידך, הגיבו אף הם באלימות ובגז פלפל.

הנאשם, אשר הגיע למקום אחרי אמו, ניסה להגן עליה ועל אחיו נדאל, ומצא עצמו כשהוא מושכב על הרצפה ומוחזק על ידי השוטרים.

בכל אותו שלב לא הזדהו השוטרים כאנשי משטרה.

למעשה, כלל לא ברור מדוע הגיעו השוטרים בצורה כזו, מדוע לא הזדהו כשוטרים, מדוע לא הסבירו את מטרת בואם למקום, כדי שהאירוע יעבור בשקט ולא בבלגן - באופן שניתן היה למנוע קללות הדדיות, התנגדות של המשפחה ותגובה אלימה של השוטרים, וכן התזת גז לעבר בני המשפחה.

ג. תאור הדברים, כפי שעלה מעדותם של בני המשפחה, אינו רחוק מהתאור שנמסר על ידי השוטרים - לפיו נדאל התנגד למעצר באלימות, תוך שהוא מנסה להיאבק בשוטרים (זוסמן בעמ' 11, אברגי'ל בעמ' 18, חגי בעמ' 22), כי בני המשפחה והנאשם ביניהם הצטרפו למאבק וניסו למנוע מהם לעצור את נדאל (שם), כאשר השוטר אברג'יל ציין שהנאשם גם קילל אותו ואמר: "אני ארצח אותך, אני אחפש אותך עד שאני אהרוג אותך" (נ/1 וכן בעמ' 18).

ד. בני המשפחה העידו כי בשלב זה לא ידעו מי האנשים וחשבו כי מדובר במאפיה.

הנאשם עצמו טוען כי בשלב זה לא ידע כי מדובר בשוטרים, טענה סבירה בהתחשב בכך שכאמור השוטרים לא טרחו להזדהות כשוטרים.

בהודעתו הכתובה במשטרה (ת/8) אומר הנאשם כי רצה לדעת מה קורה ולא הבין דבר. עוד הוא אומר כי ידע שמדובר במשטרה כי עצרו את אחיו עם אזיקים.

עם זאת, ההודעה הכתובה איננה משקפת באופן מלא את הדברים שאמר הנאשם בחקירתו, והדברים עולים באופן ברור יותר מתמליל הקלטת החקירה, שם אומר הנאשם, מה שלא נרשם בהודעתו, כי לא ידע שהאנשים שהגיעו הם משטרה (ת/9 - עמ' 9 ש' 30, עמ' 12 ש' 37, עמ' 13 ש' 4) ולאחר מכן הסביר כי ידע שמדובר בשוטרים כאשר שמו לאחיו אזיקים (ת/9 עמ' 13 ש' 9-6).

בשלב הזה הנאשם כבר "מנוטרל" על ידי השוטרים, מוחזק על הרצפה, רואה את אחיו וחושש לאחיו, ומרוסס בגז. בשלב הזה בו מבין הנאשם כי ככל הנראה מדובר בשוטרים (אין כל ראיה כי בשלב זה הואילו השוטרים להזדהות כשוטרים), לוקחים השוטרים את אחיו ונכנסים לכלי הרכב בהם הגיעו יחד עם אחיו.

ה. ככל שהדברים נוגעים לשלב ההתחלתי של האירועים, עד שהבין הנאשם כי מדובר בשוטרים, אני מקבלת את גירסת הנאשם לפיה חשש לשלומו של אחיו, שהותקף על ידי אנשים לא מוכרים.

לפיכך, לגבי שלב זה, בו לא יודע הנאשם כי מדובר בשוטרים, אלא רואה אנשים שתופסים את אחיו, מקללים ומכים את בני משפחתו, במהומה שהיתה במקום, לא ניתן לייחס לנאשם תקיפת שוטרים.

9. החלק השני - זריקת האבן:

א. בהתאם לאמור בכתב האישום, משיצאו הרכבים ממתחם הבית, הרים הנאשם אבן וזרק אותה אל עבר הג'יפ המשטרתי ובכך ניפץ את השמשה האחורית של הג'יפ.

ב. הנאשם הכחיש שזרק את האבן וטען לא יכול להיות שעשה זאת שכן באותה עת עיניו היו מלאות בגז פלפל שהותז עליו, הוא לא ראה דבר ורק שכב על האדמה ליד השער (עמ' 40). אחותו של הנאשם העידה דברים זהים (עמ' 57) וגם אימו העידה שבשעת ניפוץ הזגוגית הנאשם היה במתחם הבית, רחוק מהגי'פ (עמ' 49)

ג. המאשימה מבססת טענותיה נגד הנאשם, לגבי חלק זה של האירועים, על עדותם של שלושה שוטרים -

השוטר אברג'ל, אשר מסר כי ישב ברכב עם הפנים בניגוד לכיוון הנסיעה, כיוון שנאלץ להחזיק את נדאל אשר השתולל ברכב, וכאשר הרים את עיניו ראה את הנאשם מחזיק אבן בגודל של סלע ומשליך אותה לעברם (נ/1 וכן עמ' 18), כאשר באותה עת הנאשם היה היחיד שעמד מחוץ לשער הבית ובני המשפחה האחרים היו בתוך מתחם הבית (עמ' 19).

השוטר זוסמן, שנהג בג'יפ, העיד ששמע פיצוץ מאחור, עצר את הרכב וראה את החלון האחורי שבור, וכשיצא מהרכב ראה את הבלש בן עמי שצעק לו שמי ששבר את החלון הוא הנאשם (עמ' 12).

השוטר חגי, שהעיד שכאשר שמע בקשר שנזרקה אבן על הג'יפ, הוא הסתובב וראה את הנאשם עומד במרחק קצר מהג'יפ, כאשר הנאשם היה היחיד במקום (עמ' 23) וכאשר הנאשם היה בכיוון ימין מהבית ושאר השכנים עמדו בצד שמאל של הבית (עמ' 26).

ד. לאחר שמיעת הצדדים, אני מקבלת את גירסת הנאשם ועדי ההגנה לאירוע:

בשלב שלפני זריקת האבן -

השוטר אברג'יל העיד כי כאשר הרכב בו ישב, ואשר בו היה נדאל, ניסה לצאת מהחצר, הבחין בנאשם רץ לכיוון שער הכניסה וסוגר אותו, והבחין בבלשי בנימין רצים לכוונו של הנאשם.

השוטר אסף זוסמן העיד כי הנאשם ניסה לסגור את שער החניה מספר פעמים וכי הוא נהדף על ידי שוטרי בנימין.

השוטר חגי יואל העיד כי כאשר רצו לצאת עם רכבי המשטרה מהחצר, הנאשם ואימו סגרו להם את השער פעמיים. עוד העיד כי באותה עת הגיעו למקום אנשים נוספים, בהם גברים, שעמדו בבית הסמוך מאחורי הגדר. לטענתו הם צעקו אך לא ניסו להתערב. הוא ניגש אל השער ופתח אותו, וכלי הרכב יצאו.

הנאשם מאשר כי ניסה לסגור את שער החצר, למנוע יציאה של כלי הרכב, אשר באחד מהם הוחזק נדאל, כדי שלא יקחו את אחיו (תמליל חקירה מוקלטת ת/9 עמ' 7). הנאשם מסביר כי "אבל אני לא ידעתי בשביל מה הם באו ומי אלו" (ת/9 עמ' 12). וכן בעדותו בבית המשפט "אני פחדתי שמדובר בניסיון לחטיפה, חשבתי שהם אזרחים, הם היו על אזרחי אז חשבתי שהם אנשים רגילים... הלכתי לסגור את הדלת יחד עם אחותי..." (פרוטוקול עמ' 35). הנאשם העיד כי כאשר הוא ואחותו ניסו לסגור את השער, בא מישהו והתיז להם גז על העיניים. לדבריו הוא נשכב על הרצפה ולא ראה דבר (עמ' 35).

אמו של הנאשם העידה כי הנאשם ואחותו יצאו לסגור את השער, כדי למנוע לקחת את נדאל. לדבריה "לאחר שהרביצו לנדאל והכניסו אותו בכח תוך שימוש באלימות לרכב, לאחר שכל ההמולה הזאת הסתיימה אנחנו לא ידענו שהם משטרה, יצאה הבת שלי, רצתה לנעול את השער למנוע מהם לקחת את הבן כי היא רצתה שהם לא יקחו את אח שלה, היא התקשרה לאבא שלה ביקשה שיבוא במהרה, יש לנו אנשי מאפיה, כנופיה..." (פרוטוקול עמ' 47). על פי עדותה "כל תנועה התגובה היתה שהם היו מרססים אותנו בגז. יצאה בתי לסגור את השער וגם אחריה יצא הנאשם, סגרה את השער ואז אחד יצא אחריה וריסס אותה וגם את הנאשם בגז... פתחו את השער ויצאו הרכבים..." (עמ' 47).

אחותו של הנאשם העידה אף היא כי לא ידעו שמדובר באנשי משטרה. לגבי סגירת השער העידה כי היא והנאשם סגרו את השער "אני סגרתי את השער כי לא רציתי שיקחו את נידאל כי אנחנו לא יודעים מי הם... איך אני אתן למישהו לקחת את אח שלי כשאני לא יודעת מי זה" (עמ' 56, 57). לדבריה ריססו לנאשם גז מדמיע על הפנים וריססו גם אותה (עמ' 57, 58).

דברים אלה מתיישבים גם עם עדויות השוטרים השונים, אשר ראו את הנאשם סוגר את השער.

העדויות לגבי ריסוס הנאשם ואחותו בגז מדמיע, תואמות את עדות השוטרים לפיהם בלשי בנימין רצו לעבר הנאשם.

האירוע של זריקת האבן היה מיד לאחר מכן.

אשר לשלב של זריקת האבן –

אני מקבלת את גירסת הנאשם, לפיה לאחר שרוסס בגז (כאמור סמוך מאוד קודם לכן, כאשר ניסה לסגור את השער), לא ראה דבר ולא עשה דבר.

אימו של הנאשם העידה כי הנאשם היה רחוק מהרכבים שיצאו מהחצר, הוא היה בתוך החצר והם היו בחוץ. לדבריה לא ראו אבן שנזרקה או כל דבר אחר (עמ' 47).

גם אחותו העידה כי היא והנאשם ניסו לסגור את השער, לדבריה הרכבים יצאו החוצה במהירות, לאחר שהפילו אותה ואת הנאשם לארץ, והם לא יודעים מה קרה לאחר שיצאו. אחר כך חזרו עם נשק ביד, היא לא יודעת למה (עמ' 56).

לאחר שמיעת העדויות, אינני מקבלת את הגירסה לפיה הנאשם יידה אבן לעבר אחד מרכבי המשטרה.

בראש וראשונה יצויין כי עדויות הנאשם ובני המשפחה האחרים היו מהימנות עלי, ולפי עדויות אלה, הנאשם לא יידה אבן לעבר רכבי המשטרה.

לעניין עדות השוטר חגי – עד זה העיד כי ראה את הנאשם, לאחר ששמע כי נזרקה אבן לעבר אחד מכלי הרכב. עם זאת, על פי עדותו הוא לא ראה את הנאשם זורק את האבן אלא רק ראה אותו במקום, בתוך שטח הבית (עמ' 19). בעדות זו אין כדי להצביע על הנאשם כמי שיידה את האבן, אלא רק כמי שהיה במקום - והרי אין מחלוקת כי האירוע היה סמוך לחצר המשפחה וכי הנאשם היה באזור.

אשר לעדות השוטר אברג'ל – עד זה הוא היחידי אשר מעיד כי ראה את הנאשם זורק אבן לניידת. העד היה עסוק בשמירה על נדאל, הם היו ברכב ותפקידו היה לשמור על נדאל, אשר לדברי העד כל הזמן השתולל ברכב (עמ' 20) – לדבריו "ניגשתי לרכב וישבתי עם פנים לעצור כיון שהוא החל להשתולל... העצור יושב בספסל האחורי, אני עם הברכיים על הספסל, עם הידיים תופס אותו, המטרה היתה לצאת משם כי היה בלגאן... תפסתי את העצור, עם הברכיים על ספסל הרכב, ידי על העצור שהשתולל, הרמתי את הראש לראות מה קורה מאחורה, ראיתי את באדר תופס אבן בגודל כזה..." (פרוטוקול עמ' 18). וכן, לגבי נדאל, עליו שמר ברכב - "קילל, ירק, ניסה לנגוח בי מספר פעמים, ניסה לברוח, בתוך הרכב. כל הזמן הפעיל נגדי אלימות" (עמ' 20). בהודעתו במשטרה (נ/1) ציין העד כי לאחר שנידאל הוכנס לרכב "החל נידאל להשתולל, לנגוח בחלון ובמשקוף עם ראשו למרות שהיה אזוק, נידאל אף ירק על הפרצוף שלי מספר פעמים וקילל אותי בעברית... במהלך הנסיעה לנווה יעקב המשיך נידאל להשתולל, לקלל ולירוק עלי ועל הרכב בו היינו".

לעניין הנוכחים במקום האירוע, העיד אברג'ל כי בחצר היתה התקהלות של כ- 8 אנשים (פרוטוקול עמ' 21).

אני מקבלת את עדותו של העד לפיה ראה את הנאשם במקום, עובדה שאין עליה מחלוקת, אולם על פי עדות הנאשם ומשפחתו, כמו גם על פי עדותו של השוטר חגי, הנאשם היה בתוך החצר ולא בחוץ, בניגוד לעדותו של אברג'ל לפיה הנאשם היה בחוץ (עמ' 26).

אשר לזיהוי הנאשם כמי שזרק את האבן על הרכב, אינני מקבלת את גירסת העד. העד היה עסוק במאבק עם נאדל בתוך הרכב, ולא מן הנמנע שכשראה את הנאשם, הסיק כי הנאשם הוא זה שזרק את האבן, שנזרקה על ידי אדם אחר מהנוכחים במקום.

לפיכך אני קובעת כי לא הוכח שהנאשם זרק אבן לעבר הג'יפ המשטרתי ושבר את חלון הרכב.

ה. יצויין כי אמנם לאחר שנזרקה אבן לעבר רכבם של השוטרים, נמלט הנאשם מהמקום, אך, כפי שיפורט להלן, הנאשם נמלט לאחר שאמו ואחותו אמרו לו לברוח. הוא נמלט לאחר שהשוטרים, שכבר עזבו את המקום, חזרו למקום כשבידיהם נשק. הדבר היה לאחר האירוע האלים בעת מעצרו של נדאל, ולאחר שהנאשם רוסס בגז מספר פעמים. באותו שלב ברחו גם שכנים שהיו במקום. בנסיבות אלה, ללא קשר לזריקת האבן, וכאשר השוטרים שעזבו חוזרים למקום, לא פלא שהנאשם פחד וחשש מעימות נוסף וברח מהמקום, גם אם אין לו כל קשר לזריקת אבן ושבירת חלון הג'יפ בו נסעו השוטרים.

10. החלק השלישי- בריחת הנאשם:

א. מיד לאחר ששמשת הרכב נופצה, כאמור, הנאשם ברח מהמקום ונתפס כשהוא מסתתר בבניין בנווה יעקב.

ב. הנאשם העיד כי לאחר שכלי הרכב יצאו מחצר הבית, וכאשר הוא שכב על הרצפה ולא ראה בשל הגז בו רוסס, אמרו לו אמו ואחותו לברוח. על פי עדותו, הוא הצליח לראות ארבעה אנשים באים אליו עם נשק. הוא פחד, חשב שרוצים לירות בו, ונמלט. הוא התחבא, וכאשר הגיעו אליו שוב ריססו אותו בעיניים בגז, הוא לא ראה דבר, נשכב על הרצפה, הוכה ונאזק.

אמו של הנאשם העידה כי לאחר שיצאו הרכבים, היא רצתה לסגור את השער ואז ראתה אותם חוזרים בריצה, הם שוב ריססו אותה בגז ליד השער ופתחו את השער, כאשר הם מרימים את כלי הנשק שלהם (עמ' 47). לדבריה היא אמרה לנאשם לברוח כי "פחדתי עליו, חששתי לחייו" (עמ' 49).

אחותו של הנאשם העידה כי ראתה שהאנשים חזרו, היה להם נשק, הם לא ידעו למה חזרו, ראו שכל השכנים שהיו במקום מתחילים לברוח ואז אמרה לנאשם לברוח (עמ' 54).

ג. לגבי חלק זה של האירוע העיד השוטר זוסמן כי לאחר שנופצה שמשת הרכב, הבחין בנאשם בורח, ואז, יחד עם שני בלשי בנימין, רדפו אחרי הנאשם. הוא הגיע לבניין בנווה יעקב, לשם נמלט הנאשם, ובקומה האחרונה, הסתכל לאחת הפינות, והבחין בנאשם. לטענתו, באותו שלב ניסה הנאשם להימלט ותקף אותו בדחיפות ובהנפת ידיים. שוטרי בנימין סייעו לו להשתלט על הנאשם וכן עשו שימוש בגז פלפל (עמ' 12).

העד טען כי כאשר הבחין בנאשם בפינה בבניין, הנאשם הבחין בו, וניסה לברוח ולתקוף בעזרת ידיו, יצא לכוון המדרגות ואז היה ריסוס בגז פלפל. עם זאת, כשנשאל העד אם ייתכן שריססו את הנאשם כשהיה בתוך הפינה, השיב "יכול להיות" (עמ' 15). זאת ועוד, כשעומת העד עם גירסה של עד אחר, לפיה "אני אומר לך שמי שריסס אותו בגז פלפל טוען שאתה ראית אותו בתוך הפינה, יצאת ואמרת להם שהוא מתחבא בפינה ואז הוא בא וריסס אותו בפינה, וכי לא היה מגע בינך לבין הנאשם" השיב העד "יכול להיות שהוא אומר, יכול להיות שזה מה שהיה, אני אתן את התיאור שלי שנתתי קודם. בשלב שראיתי אותו הוא ניסה לברוח ולתקוף ואז כיוונו את גז הפלפל לכוונו" (עמ' 15). העד טען כי היה מאבק שנמשך שניות (עמ' 16).

מטעם המאשימה העיד גם העד יואל חגי, אשר השתתף במרדף, אך לדבריו הוא לא עלה אחרי הנאשם אלא נשאר בפתח הבניין למקרה שהנאשם ינסה להמלט מהבניין (עמ' 23).

לא הובאו עדים אחרים אשר השתתפו במעצרו של הנאשם.

כאמור, עדות הנאשם היתה מהימנה עלי, ואני מקבלת אותה גם לגבי חלק זה של האירוע, לפיו הנאשם פחד מהשוטרים שרדפו אחריו עם כלי נשק, נכנס לבניין והסתתר בפינה בקומה האחרונה. אני מקבלת את גירסתו כי שם רוסס על ידי השוטרים, פעם נוספת, בגז, וכי לא התנגד למעצר.

עדות השוטר זוסמן שונה, אך זוסמן אישר כי אינו זוכר את האירוע אלא מעיד על סמך דו"ח שרשם שנה קודם לכן. הדו"ח לא הוגש. זוסמן לא זכר לומר מי כבל את הנאשם כשנעצר, מי בדיוק הוביל את הנאשם לרכב, וכן אישר, כאמור, שייתכן שהנאשם רוסס בגז בהיותו בפינה. כן השיב "יכול להיות שזה מה שהיה" כשעומת עם גירסתו של עד אחר, לפיה לא היה מגע בינו לבין הנאשם.

בנסיבות אלה, לא ניתן לקבוע כי בעת מעצרו תקף הנאשם את השוטר זוסמן.

11. הערה נוספת לפני סיום –

ב"כ הנאשם טען כי נפלו פגמים בחקירתו של הנאשם במשטרה, חקירה אשר תועדה בהודעה, ת/8, ובהקלטה, אשר התמליל שלה הוגש, ת/9.

לטענת ב"כ הנאשם, לנאשם לא נמסר על זכויותיו - זכות ההיוועצות וזכות השתיקה, והוא לא הוזהר בנוגע לחשדות המיוחסים לו. ב"כ הנאשם מבסס טענתו על תמליל החקירה (ת/9).

אינני מקבלת טענות אלה.

רס"מ אושרי ברטל, אשר גבה את הודעת הנאשם, העיד כי החקירה נערכה בשפה הערבית וכי הסביר לנאשם את זכויותיו כפי שהוא נוהג תמיד (עמ' 30 לפרוטוקול). השוטר ברטל אישר כי לא כל שאלה ותשובה נרשמות וכי מתעדים בהודעה הכתובה רק את התוצאה הסופית (עמ' 32). עוד הוסיף שזכור לו שהנאשם הובא אליו לאחר שהופעל נגדו שימוש בכוח וכי ציין זאת במפורש בהודעה (עמ' 33). ברטל חזר וטען בחקירתו שההודעה מוקלטת חזותית וכי ניתן לראות אותה ולאמת את דבריו.

מהשוואת ההודעה עם תמלול החקירה, ניתן לראות כי ישנם הבדלים כאלה ואחרים בין השניים. עם זאת, מחלקים נרחבים מהתמלול ניתן להבין כי חלקים רבים בחקירה המוקלטת אינם נשמעים באופן ברור, כך שפענוח ההקלטה אינו משקף באופן מלא את החקירה והתנהלותה. בנסיבות אלה, לאור עדותו של ברטל ובהתחשב בכך שבהודעה הכתובה רשום כי הודעו לנאשם זכויותיו, לא ניתן להגיע למסקנה הפוכה על בסיס התמליל.

מכל מקום, גירסת הנאשם במשטרה, כעולה מתמליל ההקלטה, איננה שונה בהרבה מגירסתו בבית המשפט, כך שגם אילו נקבע כי נפל פגם בחקירתו של הנאשם במשטרה, לא היתה לכך משמעות רבה ככל שהדבר נוגע להכרעת הדין.

ודאי וודאי שאין לכך משמעות לאור תוצאת ההליך כמפורט לעיל.

סיכום

לסיום – לאור האמור לעיל, אני מזכה את הנאשם מכל העבירות המיוחסות לו בכתב האישום.

זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בירושלים תוך 45 יום מהיום.

ניתנה היום, כ"ט תשרי תשע"ג , 15 באוקטובר 2012, במעמד ב"כ המאשימה עו"ד דותן דניאלי, הנאשם וב"כ עו"ד מאהר חנא.