נגד

צד ג' קשרי תעופה בע"מ

ע"י ב"כ עוה"ד שלמה כהן

1. התובע רכש באמצעות הנתבעת, סוכנות נסיעות, חבילת נופש שכללה טיסות שכר מתל אביב לפריס וחזרה, וכן שהות במלון בעבורו, ובעבור אשתו וחמשת ילדיו. התובע ובני משפחתו החמיצו את הטיסה חזרה ארצה וזאת לטענתו מחמת רשלנותה של הנתבעת משלא הביאה לידיעתם מידע חשוב בדבר מיקום טרמינל העלייה למטוס חזרה ארצה. כמו כן, לטענתו, הטיסה מנתב"ג לנמל התעופה שארל דה- גול בפריז יצאה באיחור של כשעה וחצי מהשעה היעודה.

2. לטענת התובע, התייצבו הוא ובני משפחתו בשדה התעופה כשלוש וחצי שעות קודם למועד ההמראה. התובע ובני משפחתו הגיעו לטרמינל בו נחתו עם הגעתם לפריז. בבירור שערכו בעמדת המודיעין הסתבר להם, כי היציאה היא מטרמינל אחר. התובע פנה לברר פשר הדבר עם נציג חברת אל-על ששהה במקום, וזה מסר להם כי בגוף כרטיסי הטיסה כלל לא מצוין מספר הטרמינל וכי היציאה למטוס הנה מטרמינל אחר (D2ׂׂ). כשהגיעו התובע ובני משפחתו לטרמינל D2 בשעה 00:35, נודע להם, כי הפקידות המטפלות בקליטת נוסעים כבר ארזו חפציהן והלכו, וכי אין אפשרות לקלוט אותם לטיסה. התובע ובני משפחתו נאלצו לרכוש כרטיסי טיסה חלופיים בעלות של 3,900$ דולר, כך לטענת התובע.

3. לטענת התובע התרשלה הנתבעת והפרה חובת הזהירות כלפיו וכלפי בני משפחתו משלא עדכנה אותם בדבר טרמינל היציאה לטיסה; משלא מסרה להם כרטיסי טיסה בהירים ומנוסחים כראוי; משלא דאגה למסור לתובע מידע בכתב בכל הנוגע לטיסה חזרה ארצה; משלא דאגה לבצע רישום הכתובות לצורך בירור מוקדם; ומשעשתה מעשים שסוכנות נסיעות סבירה לא הייתה עושה. לטענת התובע, סוכנת הנסיעות, הגב' מונה דיב, לא מסרה להם כל מידע בנוגע לאישור הטיסה ואופן אישורה ובכך הפרה הנתבעת את חובתה לגילוי נאות כלפיו כלקוח. לדידו, אף אין הסבר לכך שלא נקלטו התובע ובני משפחתו לטיסה על אף שהגיעו כשעה קודם הטיסה.

4. התובע עותר לקבלת החזר כספי, נושא הפרשי ריבית והצמדה, בעבור כרטיסי טיסה שנאלץ לרכוש לטענתו חלף כרטיסי טיסה שרכש מהנתבעת ואשר מחמת רשלנותה הנטענת, החמיצו הוא ובני משפחתו את הטיסה ארצה. עוד עותר התובע לקבלת פיצויי עוגמת נפש. בסך הכך העמיד התובע את תביעתו על סך 50,741 ₪.

5. לטענת הנתבעת, לא התקשר התובע לאשרר את הטיסה כנדרש על פי כרטיס הטיסה. לו היה עושה כן היה מקבל את פרטי הטרמינל. מכל מקום, טוענת כי היא משמשת כמתווכת בלבד, בין הלקוח לבין הספק, חברת קשרי תעופה בע"מ, ועל כן אין היא אחראית למידע הרשום על גבי כרטיס הטיסה המונפק על ידי הספק. הנתבעת הגישה הודעה לצד השלישי, מארגנת חבילת הנופש, חברת קשרי תעופה בע"מ (להלן גם: "הצד השלישי").

6. הצד השלישי אינו מכחיש כי הנפיק את כרטיסי הטיסה, ואולם טוען כי אין חובה לרשום את מיקומו של הטרמינל על גבי כרטיס הטיסה. החמצת הטיסה נעוצה לטענת הצד השלישי בכך שהתובע ומשפחתו לא התייצבו בזמן לטיסה. אילו היה מבצע התובע אשרור לטיסה, היה מקבל פרטים על הטרמינל. לטענת הצד השלישי, הוא אינו המוביל האווירי, האחראי על סגירת הטיסה בהתאם ללוחות זמנים (ולטענתו ממילא במקרה זה כלל לא נכנסו התובעים תחת אחריותו של המוביל משטרם בוצע שלב קבלת הנוסעים וסיום הליכי הביטחון). לטענת הצד השלישי, בהתאם לדין החל אי ניצול הכרטיס אינו מזכה את הנוסע בהחזר כלשהו. איחור של כשעה וחצי בטיסה הלוך, הנו איחור סביר ושכיח בטיסות שכר ובפרט בחודש יולי. נזקיו הנטענים של התובע לטעמו של הצד השלישי הם פרי מחדליו בלבד.

גדר המחלוקת

7. דומה, כי אין מחלוקת אודות קרות האירוע. עוד אין מחלוקת, כי לתובע ובני משפחתו נגרם נזק במישור הכספי ואף ברי כי נחלו עוגמת נפש בגין השתלשלות העניינים כפי שאירעו. ואולם שאלת האחריות לקרות האירועים היא השנויה במחלוקת ובכלל זה נסיבות החמצת הטיסה. קיומה של חובה מצד הנתבעת למסור מידע אודות מיקומו של טרמינל העלייה למטוס, אף היא בלב המחלוקת.

דיון

סיבת החמצת הטיסה

8. אין חולק, כי התובע ואשתו לא התייצבו בדלפק הקבלה לטיסה במועד. לגרסת התובע בכתב התביעה, הופיעו התובע ואשתו לדלפק הקבלה לטיסה בטרמינל הנכון 55 דקות קודם ההמראה ("בשעה 00:35 בדיוק", סעיף 17 לתביעה, סעיף 12 לתצהיר התובע). בסיכומיהם טענו להופעתם "כ-50 דקות לפני מועד הטיסה" (סעיף 7 לסיכומים) ובעוד שהעידה אשתו של התובע, כי כשהופיעו בטרמינל הנכון "היו עוד 45 דק' לטיסה" (עמ' 13, ש' 7 לפר' הדיון מיום 24.11.2011, להלן: "פר' 1"). בשלב זה נסגרה זה מכבר הטיסה.

9. מעדותה של הגב' אריאלה קסוטו, מנהלת אופרציה טיסות צ'רטר (אירופה) אצל הצד השלישי, עלה, כי "45 דקות לפני טיסה נסגר הצ'ק אין. זה ההליך" (עמ' 24, ש' 7 לפר' מיום 7.2.2012, להלן: "פר' 2"). התובע לא הוכיח, כי הגיע קודם מועד זה (ר' גרסת אשת התובע). התובע אף לא הוכיח, כי המדובר בפרק זמן בלתי סביר לסגירת טיסה. למותר לציין, כי בשלב זה טרם עברו התובע ובני משפחתו בידוק בטחוני, בדיקת "צ'ק אין", ומסירת מזוודות.

היקף חובת הגילוי הנאות

10. התובע תולה אי הופעתו במועד טיסה ברשלנותה לכאורה של הנתבעת, סוכנות הנסיעות, משלא הביאה לידיעתו מראש את מיקום הטרמינל הנכון בשדה התעופה ולא ידעה אותו בדבר האפשרות כי טרמינל הנחיתה בצרפת לא יהא טרמינל העלייה למטוס ארצה. התובע טוען להפרת חובת הגילוי הנאות המוטל על הנתבעת בהתאם לסעיף 12ג לחוק שירותי תיירות, תשל"ו-1976.

11. ואולם, בכלל פרטי המידע שחובה על סוכנות הנסיעות לגלותם בהתאם לתקנות שהותקנו על פי חוק שירותי תיירות הנ"ל [תקנות שירותי תיירות (חובת גילוי נאות), תשס"ג-2003], לא מאוזכרת חובת יידוע פרטי טרמינל העלייה למטוס. לגבי טיסות שכר בפרט, המדובר במידע שאין חובה חוקית לרשמו על גבי כרטיס הטיסה; לעניין זה, מונה סעיף 12(א) לתקנות רישוי שירותי התעופה (טיסות שכר), תשמ"ב-1982 (להלן: "תקנות טיסות שכר"), פרטים שחובה לרשמם על גבי כרטיס הטיסה בטיסת שכר. בכלל פרטים אלו, לא מנויה חובה ספציפית לרישום טרמינל העלייה למטוס. אף לא סביר בעיני, כי חובת רישום נקודות המוצא והיעד טומנת בחובה את החובה לרישום טרמינל הנחיתה וההמראה, בפרט, משמדובר במידע הנתון לשינויים תכופים בטיסות שכר דווקא, כפי שהעידה הגב' אריאלה קסוטו, מנהלת מחלקה אצל הצד השלישי, "שינויים יש לעיתים קרובות יותר בצ'רטר מאשר בסדיר" (עמ' 23, ש' 13-14 לפר' הדיון מיום 7.2.2012, להלן: "פר' 2").

12. לעניין זה אין חולק, כי הטיסות שהוזמנו על ידי התובע ובני משפחתו, באמצעות הנתבעת, הן טיסות שכר כהגדרתן בסעיף 1 לתקנות טיסות שכר, כדלקמן:

"טיסת שכר"- טיסה שבה שוכרים מארגן או מארגנים במשותף את כל קיבולת כלי הטיס לשם מכירתה לאחרים או שבה אדם שוכר את כל קיבולת כלי הטיס לשימוש עצמי; (סעיף 1 לתקנות טיסות שכר).

עוד אין חולק, כי בענייננו המארגן הוא הצד השלישי, על פי פרק ההגדרות לתקנות אלו:

"מארגן"- אדם השוכר קיבולת בכלי טיס, כולה או מקצתה, לשם מכירתה לאחרים בהתאם להוראות תקנות אלה; כאמור, הנתבעת היא סוכנות הנסיעות המתווכת בין המארגן לרוכש הטיסה, ובענייננו התובע ובני משפחתו.

13. בשל ייתכנותם של שינויים תכופים יותר בטיסות שכר מאשר בטיסות סדורות, שוכנעתי כי קיים קושי למסור מידע אודות מיקום הטרמינל מראש, שכן בשלב רכישת הכרטיסים הדבר נתון לשינויים. התובע אף לא הוכיח כי קיימת חובה חוקית לעשות כן. מכל מקום, הדעת נותנת כי דווקא רישום טרמינל העלייה למטוס בטיסות שכר הנתונות לשינויים, עשוי לגרום לתקלות רבות יותר. משנשאלה הגב' מונא דיב, הסוכנת שטיפלה בתובעים, מדוע אם כן על גבי כרטיסי הטיסה חזרה (החלופיים) שרכש התובע מצוין טרמינל העלייה למטוס, השיבה בהתאם "זה לא צ'רטר מה שיש פה" (עמ' 21, ש' 17 לפר').

14. כפי שפורט לעיל, הוראות החוק הרלוונטיות והתקנות, אינן מטילות על הנתבעת חובה מפורשת למסירת מידע אודות טרמינל העלייה למטוס. הצד השלישי אף הוא אינו חב ברישום טרמינל העלייה למטוס בטיסות שכר על גבי כרטיס הטיסה, וזאת בהתאם לתקנות טיסות שכר הנ"ל. לאור כל זאת, הרי שהנתבעת לא הפרה את חובת הגילוי החלה עליה בהתאם לדין החל.

חובת אשרור הטיסה

15. דבר אשרור הטיסה על ידי התובע, אף הוא שנוי במחלוקת בין הצדדים.

16. בכלל חובות הנוסע, המנויות בהודעות החשובות לנוסע, על גבי כרטיס הטיסה, מוטלת על הנוסע: "חובה לוודא ולאשרר את תאריך ושעת ההמראה הסופיים עם המארגן או נציגו לפחות 72 שעות לפני שעת ההמראה הנקובה בכרטיס אלקטרוני זה" (הדגשה במקור).

17. חובת האשרור על פי כרטיס הטיסה עניינה בווידוא תאריך ושעת ההמראה הסופיים, ואינה נוגעת למיקומו של הטרמינל. ואולם טענה הנתבעת, כי באם היה הלקוח מאשרר את הטיסה היה מקבל ומוודא גם את פרטי הטרמינל ממנו יוצאת הטיסה.

18. התובע העיד, כי התקשר לאשר את הטיסה (עמ' עמ' 10, ש' 8-12 לפר' 1). אשת התובע העידה כי בעלה התקשר לאשר הטיסה, "הוא מסר לי שדיבר" (עמ' 14, ש' 16 לפר' 1), כלומר, המדובר בעדות שמועה. עדויות אלו עמדו אל מול גרסת הנתבעת והצד השלישי. אמנם העידה הגב' מונא דיב, כי היא לא בדקה את דבר אישרור הטיסה על ידי התובע (עמ' 19, ש' 20-22 לפר' 2). העובדה כי מנהלת הנתבעת, אשר כפי שהעידה הגב' מונא דיב, היא שבדקה את דבר האשרור (עמ' 20, ש' 12-21 לפר 2) לא הובאה לעדות, פועלת לרעת הנתבעת בנקודה זו.

19. יחד עם זאת, הגב' מונא דיב העידה על דברים שמסרה לה אשת התובע בניגוד לעדותה בבית המשפט. מחקירתה החוזרת של הגב' מונא דיב עלה, כי "קיבלתי את הצלצול שבו היא אמרה שהיא פספסה את הטיסה. שאלתי אותה קודם כל האם עשה קונפרמיישן. היא אמרה לי לא, היא אמרה לי שחשבו שיהיה איחור כמו ביציאה" (עמ' 21, ש' 21-22 לפר' 2, הדגשה לא במקור). עדותה זו נמסרה בהתאם לאמור בתצהירה.

20. גם מתצהירה של הגב' אריאלה קסוטו, מטעם הצד השלישי עלה, כי "עפ"י המידע שבידי קשרי התעופה, התובעים לא טרחו לאשרר את תאריך ושעת ההמראה" (עמ' 2, ש' 17 לתצהירה). הגב' קסוטו לא נשאלה על דבר האשרור במהלך חקירתה, ותצהירה לעניין זה לא נסתר.

21. גרסת התובע לביצוע "אשרור" עם הנתבעת או הצד השלישי, לא נתמכה בראיות נוספות (כגון: פירוט שיחות), ומאחר שהנה עדות בעל דין הנתמכת בעדות מפי השמועה בלבד, העומדת אל מול עדותה של הסוכנת מטעם הנתבעת, ואל מול האמור בתצהירה של העדה מטעם הצד השלישי, אשר לא נסתר, לא הורם נטל השכנוע והראיה אודותה.

רשלנות

22. טענת הרשלנות אותה מפנה התובע כלפי הנתבעת טעונת הוכחת ארבעה יסודות כדלקמן: (1) קיומה של חובת זהירות מצד הנתבע (2) הפרת חובת הזהירות (מושגית וקונקרטית) (3) קיומו של נזק (4) קיומו של קשר סיבתי בין הנזק להפרה. קיומה של חובת זהירות נבחנית על פי "מבחן הצפיות";

* האם יכול היה הנתבע לצפות כאפשרות פיסית וצריך היה לצפות כאפשרות נורמטיבית שמחדליו יובילו לנזק שארע? (לעיל ולהלן; חובת זהירות מושגית).

* האם האדם הסביר יכול היה לצפות, בנסיבותיו המיוחדות של המקרה את התרחשות הנזק, והאם כעניין שבמדיניות צריך היה האדם הסביר לצפות התרחשותו של אותו הנזק (לעיל ולהלן; חובת זהירות קונקרטית).

23. יודגש, כי משלא הוכיח התובע, כי אשרר את הטיסה 72 שעות קודם מועדה איני נדרשת לבחינת עוולת הרשלנות באי מסירת פרטי המידע אודות טרמינל העלייה למטוס בשלב זה, כי אם בשלב רכישת הכרטיסים בלבד.

24. לעניין זה, אין בידי לקבל טענת התובע להרחבת חזית הטיעון או טענות עובדתיות חלופיות סותרות בנוגע לעמדת הנתבעת בדבר מסירת הכרטיסים לאשתו של התובע דווקא (כפי שעלה מעדותה של הגב' מונא דיב, לעומת הנטען בכתב ההגנה כי הכרטיסים נמסרו לתובע), בראש וראשונה נוכח עדותה של אשת התובע, כי "ישבנו שנינו. הקשר הטלפוני היה איתי כל הזמן. אני לקחתי את הכרטיסים" (עמ' 11, ש' 28 לפר' 1, הדגשה לא במקור), וממילא מאחר שאין מחלוקת כי הכרטיסים נמסרו לתובע או מי מטעמו.

25. איני נכונה לקבוע, כי הנתבעת, סוכנות הנסיעות יכולה וצריכה הייתה לצפות כי בהעדר מסירת פרטי טרמינל העלייה למטוס בשלב רכישת הכרטיסים יארע הנזק, שכן שוכנעתי כי בשלב רכישת הכרטיסים פרט זה עודנו נתון לשינויים. עוד לא שוכנעתי, כי יכולה וצריכה הייתה הנתבעת לצפות כאפשרות נורמטיבית כי אי מסירת מידע אלמנטרי, כדוגמת העובדה כי טרמינל העלייה למטוס אינו בהכרח טרמינל הירידה הימנו, תוביל לנזק שארע.

26. ויודגש, הנחת התובע, כי הטרמינל בו נחת הוא טרמינל ההמראה חזרה ארצה, הסתברה כהנחה סובייקטיבית מוטעית שלו, שכן כעולה מעדותה של הגב' קסוטו:

"ש. אני מסביר, הם באו לטרמינל שבו נחתו כדי להמריא.

ת. זה לא בהכרח אותו טרמינל.

ש. אזרח שטס יודע שבדרך כלל זה אותו מקום?

ת. לא. יש כמה טרמינלים וכמה חברות תעופה ובדרך כלל זה טרמינל שונה..."

(עמ' 23, ש'29-31, עמ' 24, ש' 1 לפר' 2).

27. בנסיבות המיוחדות של המקרה דנן בפרט, משיועדו חברות תעופה שונות, כמפורט על גבי כרטיס הטיסה, להובלת הנוסעים מישראל לצרפת (חברת התעופה סאן דור), ומצרפת לישראל (חברת ישראייר), לא צריכה הייתה הנתבעת לצפות כי אי מסירת מידע כנ"ל יוביל לנזק שאירע. המדובר במידע שצוין על גבי כרטיס הטיסה.

28. עובדות אלו שומטות את הקרקע תחת טענת התובע לרשלנות הנתבעת בהעדר מסירת מידע במעמד רכישת הכרטיסים אודות טרמינל העלייה למטוס, ומידע בדבר ייתכנות אי זהות טרמינל הנחיתה בפאריס וההמראה הימנו חזרה ארצה. למותר לציין, כי המדובר במידע שיכול היה להיוודע לתובע בנקיטת זהירות סבירה.

29. ודוק. בענייננו, פרסום טרמינל העלייה למטוס במחשבים האלקטרוניים בשדה התעופה בסמוך למועד הטיסה, כפי שטענה הנתבעת כי נעשה והדבר לא נסתר, תוך ציון דרישה על גבי כרטיס הטיסה, בהודעות החשובות לנוסע, להתייצב לטיסה "לפחות 3 שעות לפני שעת ההמראה" (הדגשה במקור!) מאפשרים באופן סביר לרוכש כרטיס הטיסה להתעדכן בדבר טרמינל העלייה למטוס וההגעה אליו תוך זמן סביר. התובע לא טען ואף לא הוכיח כי בפרק הזמן בו שהה בשדה התעופה לא פורסם טרמינל העלייה למטוס במחשבים האלקטרוניים. עוד לא הוכיח כי פרק זמן זה אינו מספיק למעבר בין טרמינל לטרמינל במקרה של טעות. התובע יכול היה להתעדכן גם בעמדות המודיעין השונות המצויות בשדה התעופה, וכפי שניווכח להלן אף נעשה על ידו.

30. לעניין זה, כפי שיפורט להלן, אפילו קיימת הייתה חובה מושגית וקונקרטית מצד הנתבעת בשלב זה או אחר למסור לנוסעים פרטי טרמינל העלייה למטוס, לא הוכח קשר סיבתי בין ההתרשלות לכאורה לנזק, שכן העובדות מלמדות כי מחמת עיכובים שונים שאירעו לתובעים בשדה התעופה, אבדו הם זמן יקר ולפיכך החמיצו את הטיסה היעודה.

עיכובים בנסיבות אחרות

31. מעדותם של התובע ואשתו עלה, כי הם הופיעו כשלוש שעות קודם מועד הטיסה. [מעדותו של התובע עלה 3.5 שעות (עמ' 7, ש' 23-24 לפר' הדיון מיום 24.11.2011, להלן: "פר' 1"). מעדותה של אשתו עלה כי הופיעו כשעתיים וחצי- שלוש קודם מועד הטיסה, אך העידה כי הגיעו "בסביבות עשר וחצי" (עמ' 13, ש' 13-14 לפר'), ולמעשה כשלוש שעות טרם מועד הטיסה.

32. כנטען על ידי התובע בסיכומיו- "בהגיעו לטרמינל הנ"ל, חפש התובע את שער היציאה למטוס ולאחר שבירר בעמדת המודיעין התברר לו כי בעצם היציאה למטוס היא בכלל מטרמינל אחר". (עמ' 2, ש' 4). פרט זה הועלה על ידי התובע לראשונה בסיכומיו ובעוד שבכתב התביעה הושמט פרט זה, וצוין רק כי "מיד ניגש התובע לברר את פשר הדברים מול נציג חברת אל-על בשם איתן אקריש" (פסקה 15 לתביעה). לאור דברים אלו, הרי שהתובע קיבל את פרטי המידע בדבר טרמינל העלייה למטוס כבר בעמדת המודיעין ועל כן לא ברורה פנייתו לנציג חברת אל-על, נציג חברת תעופה אחרת שאינה קשורה להובלתו של התובע חזרה ארצה, לצורך בירור "פשר הדברים". התובע העיד, כי "הגענו לשדה התעופה בערך בשעה עשר. עד שמצאנו איפה זה איתן אקריש זה היה עשר וחצי... היינו עם איתן אקריש לפחות 20 דקות עד שתפס אותם ודיבר איתם..." (עמ' 9, ש' 7-8 לפר' 1). כך שעל פי עדות התובע איבדו הם זמן יקר בשדה התעופה, כ-50 דק' לפחות באיתור איתן אקריש ועיכוב עמו, שעה שכבר ביררו פשר הטעות זה מכבר בעמדת המודיעין ונודע להם כי היציאה למטוס הנה מטרמינל אחר.

33. יצוין, כי הגם ששוכנעתי, כי כל ניסיונותיו של התובע לזמן את העד מטעמו איתן אקריש עלו בתוהו, בסופו של יום הלה לא הובא לעדות. הדבר אינו מהווה לפיכך הימנעות מהבאת עד נחוץ הפועל לרעתו של התובע, ואולם בהעדרו לא היה כדי לשפוך אור על גרסת התובע ולבית המשפט אין אלא מה שלנגד עיניו.

34. בענייננו, מחומר הראיות עלה, כי עיכובים נוספים אירעו לתובע ובני משפחתו בשדה התעופה. כפי שעלה מעדותו של התובע, בזמן שהותם בשדה התעופה נאלצו לתת טיפול רפואי לבתם שסבלה מכאבים ברגל. כעולה מעדותו הדבר הסב להם עיכוב של כ-15-10 דק' נוספות. התובע העיד כך:

"לילדה היו כאבים ברגל. קיבלה טיפול קטן בעזרה ראשונה בשדה התעופה. בטיסה חזרה באותו יום שהגענו לארץ. היא קיבלה טיפול בשדה התעופה שאר-דה גול. היא קיבלה טיפול לפני שדיברנו עם מר איתן אקריש. הגענו לשדה התעופה, חיפשנו ועד שהגענו לאיתן אקריש לקח חצי שעה. בתוך החצי שעה היא קיבלה טיפול רפואי. היה לה פצע ברגל ונפיחות ברגל, שמו לה תרופה מסוימת. הסיפור הזה לקח רבע שעה עשרים דקות.." (עמ' 10, ש' 28-31; עמ' 11 ש' 1 לפר' 1).

אשת התובע בעדותה אמנם ניסתה למזער עדות זו "מה זאת אומרת נפיחות עייפות. הייתה לה נפיחות מההליכה בתוך שדה התעופה" (עמ' 13, ש' 25 לפר'); "אולי נתנו פלסטר אולי שמה ברגל" (עמ' 14, ש' 7 לפר' 1). ואולם לא ניתן להתעלם מהעדות בדבר העיכוב הנוסף, עדות ספונטנית- וולונטרית של התובע, אשר מכל מקום לא הוכחשה גם על ידי אשתו, שמודעת הייתה לאשר אירע. המדובר בעיכוב שעל פי עדות התובע ארך כרבע שעה- עשרים דקות יקרות, ובהצטרף לעיכוב הנוסף עם מר איתן אקריש והטעות שארעה, הסבו לתובעים את הנזקים הנטענים על ידם.

35. למותר לציין, כי עיכובים אלו שומטים את הקרקע תחת טענות התובע כי המעבר מטרמינל לטרמינל ערך שעתיים וחצי (עמ' 8, ש' 18-20 לפר').

36. זה המקום לציין, כי טענות התובע לעניין היות כרטיס הטיסה "חוזה אחיד" הועלו על ידו לראשונה בסיכומיו וזכרן לא בא בכתבי הטענות, ועל כן מקובלת עלי טענת הצד השלישי, כי דינן להידחות מחמת שמהוות הרחבת חזית אסורה.

37. גם גרסת התובע בדבר מכירת כרטיסיהם לנוסעים אחרים, הועלתה לראשונה על ידי אשתו במהלך חקירתה (עמ' 13, ש' 7-9 לפר' 1) ולאחר מכן בסיכומיו. המדובר בטענה שממילא לא הוכחה, לא צורפו לגביה כל ראיות ואף לא עדות ממקור ראשון, והיא הועלתה על סמך סברה לא מבוססת של אשת התובע. להפך, מחומר הראיות עלה, כי התובע ואשתו רשומים היו לטיסה. על כן, לא שוכנעתי כי הנתבעת או הצד השלישי התעשרו על חשבון התובע ובני משפחתו.

38. באשר לטענת התובע לאיחור הטיסה לצרפת בשעה וחצי, המדובר באיחור סביר בטיסות שכר, אשר מטיבן נתונות לשינויים [ור' למשל בר"ע (ת"א) 1293/07 השטיח המעופף בע"מ נגד ראובן ניב (פורסם בנבו, 15.8.2007); תא (ת"א) 23827/06 סביר יורם נגד השטיח המעופף בע"מ (פורסם בנבו, 28.10.2007)]. איחור כאמור, אינו בר פיצוי שכן אינו חורג ממתחם הסבירות כפי שתוחם בפסיקה.

39. לאור כל האמור לעיל, לא שוכנעתי כי הנתבעת התרשלה כלפי התובע או כי הפרה חובת הגילוי הנאות המוטלת עליה ואף לא כי התעשרה על חשבון התובע שלא כדין. מאידך נחה דעתי, כי התובע החמיץ את הטיסה בסיבות שאינן תלויות בנתבעת או בצד השלישי. לאור כל זאת הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להידחות.

40. בנסיבות בהן לתובע נגרמה הוצאה כספית נכבדה ואילו לנתבעות לא נגרם נזק כספי, איני מוצאת לנכון לפסוק הוצאות.

ניתן היום, כ"ו אייר תשע"ג, 06 מאי 2013, בהעדר הצדדים.