היום הובאה בפני לראשונה בקשה שהוגשה ביום 17.7.12 ל"עיון חוזר, בהחלטה, מיום 16.7.12 שבה נדחתה בקשה לסלק על הסף את התביעה בשל אי-צירוף חוו"ד רפואית. בבקשה צויין כי תגובת המבקשת על תשובת המשיבה לבקשה הוגשה באיחור (ולאחר שחלף המועד וכבר ניתנה ההחלטה) בשל תקלות ואילוצים שונים שלא יפורטו כעת. עוד נטען שבנסיבות לא מתקיימים נתאים להחיל את הכלל "הדבר מדבר בעבדו" – וגם שהמבקשת פעלה כדין ואין לפסוק נגדה הוצאות משפט בגין הגשת הבקשה.

אם איחרה המבקשת להגיש תגובה לתשובה ועד שעשתה כן באיחור כבר ניתנה ההחלטה, אין לה טרוניה נגד בית-המשפט שנמנע מלעכב ההחלטה בבקשה.

פסיקת ההוצאות (בסכום קטן יחסית) היא פועל יוצא של דחיית הבקשה ולא "עונש" ים יש לעויות שמי שנכשל בהליך ראוי לשאת בהן.

לגוף הענין: לא מצאתי שבתגובה לתשובה יש כדי לשנות את ההחלטה מיום 16.7.12. משיש (ואפילו בדוחק) אפשרות שלתביעה תהיה תקומה כפי שהוגשה אין לסלקה על הסף. ההחלטה בשאלה אם אכן תתקבל טענת "הדבר מדבר בעדו" תלויה בקביעתן של עובדות, ענין שמטבע הדברים אפשרי לאחר שמיעת הראיות לא לפניהן וגם לא במקומן. ממילךא לא זה יכול להיות בשלב זה הבסיס לסילוק התביעה על הסף.

בית-המשפט (כמו הצדדים) מודע היטב לקושי בהוכחת תביעה בשאלה שברפואה ללא חוות-דעת. יתכן שהדבר עלה באותם "דברים במחוץ לפרוטוקול" שציטטה המבקשת. עם זאת אין צורך לומר, שרב המרחק בין הערכה מקדמית על פני הדברים שבטרם בירור לבין הכרעה הסותמת את הגולל על ההליך.

הצדדים יודיעו בהקדם כיצד הם מבקשים להמשיך בהליך.

ניתנה היום, כ"ב אלול תשע"ב, 09 ספטמבר 2012, בהעדר הצדדים.