1. ביום 19.8.13, ניתן על ידי פסק-דין בערעורו של המבקש שעסק בהכנסות המערער לשנות המס 2004-2008. לפניי בקשה למתן הוראה ליישום פסק-הדין לשנת המס 2008, ולעיכוב ביצוע הליכי גביה עד למתן החלטה בבקשה.

2. עפ"י הנטען בבקשה, בשומה לשנת 2008 שהוצאה לאחר פסק-הדין, כלל המשיב הפרשות לשנים 2002-2003, כתוספת הכנסה. זאת, חרף העובדה שבפסק-הדין התקבלה טענה מקדמית בדבר התיישנות השומה לשנות המס 2002-2003 שהינן שנים סגורות. עוד נאמר, כי המשיב כבר גבה בפועל את חוב המס הנטען בגבותו 1,935,560 ₪ (1,651,807 ₪ בגין המס הנטען ועוד 283,753 ש"ח בגין קנס). הגביה נעשתה מהחזרי מס להם היה זכאי המבקש בגין תשלום מס ביתר, ובתוספת ריבית והפרשי הצמדה לסכום האמור. עפ"י הנטען, פעולות המשיב מנוגדות לפסק-הדין אשר פסק כי "יש לתקן את הצו לשנת 2004 בשל התיישנות בכל הנוגע להכנסות שנים קודמות".

3. בא-כוח המשיב העלה שורת טענות לגוף הבקשה ויחד עם זה טען כי דין הבקשה להידחות על הסף, מאחר שבית המשפט כבר קם מכיסאו, ואין בידו להידרש לפסק-דינו, מלבד במסגרת הליך לתיקון טעות סופר בהתאם לסעיף 81 לחוק בתי-המשפט (נוסח משולב) על הגבלת המועדים הקבועה בסעיף. לשיטת בא-כוח המשיב, טענות כנגד פסק-הדין, לרבות אלו כנגד פרשנותו, ניתן להעלות במסגרת הליך הערעור בלבד (המערער קיבל את הסכמת המשיב להגיש ערעור עד ליום 31.12.13) ולא ניתן כעת לפנות לבית המשפט בבקשה לפרש את פסק-דינו. עוד טען בא-כוח המשיב, כי ככלל אין מקום לעכב פסק-דין בענייני מס ועל מבקש עיכוב הביצוע מוטל הנטל להראות בין השאר, כי מאזן הנוחות נוטה לטובתו במובן זה שביצוע פסק הדין יגרום לו נזק שאינו בר-תיקון או כי יהיה קושי ממשי להשיב את המצב לקדמותו במידה והערעור יתקבל.

4. בתשובת המבקש לטענות המשיב נטען, כי בהתחשב בכך שפסק-הדין ניתן כנגד המדינה מוקנית הזכות לבעל הדין לפנות לבית המשפט "כדי שיבהיר על דרך הצהרה את פסק דינו, ובכך יתאפשר יישומו". לתמיכה בטענה זו, הפנה בא-כוח המשיב לפסקי-הדין של בית-המשפט העליון בע"א 5403/90 מדינת ישראל נ. ר.א.ם רבחי את איברהים, פ"ד מו(3) 459, ובג"צ 4648/95 יזראמקס תחנת דלק בע"מ ואח' נ. משרד האנרגיה (תקדין).

דיון והכרעה

5. אכן הפסיקה אליה הפנה בא-כוח המבקש מבססת את הטענה, כי הכלל לפיו לאחר שסיים בית המשפט את מלאכתו אין בידו לשוב ולהידרש לפסק הדין שנתן (ועל בעל הדין לנקוט בדרך הקבועה בסעיף 12 לחוק ההוצאה לפועל) נסוג במצב בו המדינה היא בעל הדין שכנגד. כך, בעניין זה נאמר בע"א 5403/90 מדינת ישראל נ. ר.א.ם רבחי את אברהים –

"אלא שהכלל האמור יפה שעה שניתן לבצע את פסק הדין בהוצאה לפועל, וניתן ליישם את דרך ההבהרה שבסעיף 12 הנ"ל, אולם משחסומה דרך זה, כגון במקרה שלפנינו בו ניתן פסק הדין נגד המדינה, ודיני ההוצאה לפועל של פסקי דין אינם חלים... מסורה היוזמה לבעל הדין לפנות לבית המשפט כדי שיבהיר על דרך ההצהרה את פסק דינו, ובכך יתאפשר יישומו" (שם, עמ' 463).

ובבג"צ 4648/95 יזראמקס הנ"ל חזר בית המשפט על הלכה זו.

6. המבקש לא פנה לבית המשפט בדרך הצהרה. ואולם, איני סבורה כי עובדה זו היא המונעת את מתן הסעד המבוקש, מאחר שהבקשה שהוגשה, להוציא הכותרת, מכילה את כל שנדרש.

7. ברם, לשיטתי לאור טענת המשיב כי הדרך לבירור המחלוקת היא בערעור, פתוחה הדרך למבקש לבסס את פירושו בדרך זו. לא נעלמה ממני העובדה שהמבקש טען כי הליך של ערעור בהקשר זה אינו רלוונטי, מאחר שהמשיב הוא המתכחש לפסק-הדין בעוד שהמבקש חפץ בקיום פסק הדין כרוחו. ואולם, נראה לי כי את דרכו לבית המשפט העליון יש ביד המבקש לבסס לא רק על אי-בהירות לכאורה בפסק-הדין, כעולה מהעובדה שהמשיב טען לפירוש אחר ואף פעל לפיו, אלא על חסר (לקונה) בו במיוחד לאור טענתו שלו כי נושא זה עמד במחלוקת בין הצדדים. לאחר בחינת טענות הצדדים, הגעתי למסקנה כי בנושא המועלה בבקשה לא נאמר בפסק הדין כל שראוי היה להיאמר, ועל כן השלמתו בשלב זה היא מחוץ לסמכותי, ואין די בסמכות הפירוש הנתונה לי לכאורה על פי פסקי הדין אליהם הפנה בא-כוח המשיב. לכן, אני נמנעת מעיסוק בשאלה שהעלה המבקש בבקשה לגופה.

8. אשר לשאלה אם יש להורות על עיכוב ביצוע זמני עד להכרעה בערעור, אציין כי בשל העובדה שהמשיב כבר גבה את חוב המס הנטען לפי פרשנותו שלו לפסק-הדין, למעשה משמעות הבקשה היא שחרור החזרי המס ולא עיכוב ביצוע במשמעות הרגילה. מכל מקום, הלכה ידועה היא שכאשר המדינה היא בעל הדין שכנגדו מתבקש עיכוב הביצוע, הטענה כי לא ניתן להשיב את המצב לקדמותו מעוררת קושי ממשי, שכן "מול המבקש עומדת המדינה שחזקה עליה כי היה ותפסיד בערעור תשיב למבקש את כספו", בש"א 8240/96 חנני נ. פקיד השומה חיפה, פ"ד נ(5) 403,403. התצהיר שצורף לבקשה, אינו מסביר מדוע לא ניתן יהיה להשיב את המצב לקדמותו במקרה זה. לאור האמור, אין מקום ליתן צו זמני לעיכוב עד להחלטה בערעור.

9. לאור האמור, הבקשה נדחית.

מתוך הנחה שהנושא יועלה לבית המשפט של ערעור, ויוכרע שם, איני עושה צו להוצאות.

המזכירות תשלח העתק ההחלטה לבאי-כוח הצדדים.

ניתנה היום, י"ט טבת תשע"ד, 22 דצמבר 2013, בהיעדר הצדדים.