15 ספטמבר 2014

1. לפנינו תביעתן של התובעות, עובדות מנהלה בבית ספר תיכון "פיסגה" בלוד (להלן: "בית הספר") לקבלת סעדים כספיים מהנתבעת 1 (להלן: "עיריית לוד" או "העירייה"), אשר היתה מעסיקתן האחרונה.

2. העובדות הרלבנטיות אשר אינן שנויות במחלוקת –

א. בית הספר הוקם בשנת 1969 על ידי הסוכנות היהודית ואיגוד ערים לחינוך רמלה לוד תחת השם "שקדיאל" (להלן: "איגוד ערים" או "האיגוד").

ב. החל משנת 1991 בית הספר נוהל על ידי איגוד ערים בלבד והיה תחת פיקוחו ואחריותו.

ג. ב- 12/07 הוגש דו"ח שנערך על ידי ועדה שהוקמה בהתאם לסעיף 16 לחוק איגוד ערים, תשט"ו-1955 ובמסגרתו הומלץ לפרק את איגוד הערים.

ד. ביום 16.4.08 נחתם צו הפירוק ופורסם ביום 28.5.08.

ה. בהתאם להחלטת מנכ"ל משרד הפנים מיום 31.8.08, חלוקת בתי הספר שבניהול האיגוד התבצעה על פי שיוך מוניציפלי.

בהתאם, בית הספר הועבר לניהול עיריית לוד וגרעונות בית הספר חולקו אף הם על פי שיוך מוניציפלי.

(נספח ב' לתצהיר ציון הדר).

ו. ביום 22.9.08 נשלח מכתב ממר אילן הררי, יו"ר הוועדה הממונה בעיריית לוד, אל מר בר, מנכ"ל משרד הפנים, לפיו לאחר בחינת הדו"חות הכספיים, גרעון בית הספר עד 1.8.09 הינו כ- 1.5 מיליון ₪ וכן צפוי גרעון לשנת הלימודים תשס"ע של כ- 0.4 מיליון ₪.

לפיכך ביקש מענק כדלקמן:

"לאור האמור אנו מבקש כי יעמוד לרשותנו מענק מיוחד של 2 מלש"ח על מנת לכסות את גרעונות ביה"ס וזאת על מנת לאפשר תפקוד שוטף של ביה"ס לרבות תשלום שכר המורים והפרשות בגין תקופת העבר שטרם שולמו על ידי האיגוד".

(נספח ג' לתצהיר מר הדר).

ז. לאחר שניתנה התחייבות משרד הפנים להעברת 1 מיליון ₪ והתחייבות משרד החינוך להעברת 500 אלף ₪, הוצא ביום 3.12.08 מכתב אל מר בר, חתום על ידי מר הררי, מר ציון הדר גזבר העירייה וד"ר גד פניני, רו"ח, החשב המלווה, לפיו:

"לאור העברת סך של 1 מלש"ח לעיריית לוד על ידי משרד הפנים לטובת כיסוי גרעון ביה"ס מקיף דתי "פיסגה" ובהמשך לסיכום הישיבה בראשות מנכ"לית משרד החינוך - שהתקיימה בתאריך 24.11.08 שבו ניתנה התחייבות לכיסוי חוב בסכום של 500 אלש"ח בשלב זה, ובשלב מאוחר ככל שיתברר שהחוב גבוה יותר ימצא מקור להשלמת הגרעון ומתוך אחריות לגורל תלמידי ביה"ס, אנו נותנים את הסכמתנו להעביר את ביה"ס לבעלות העירייה.

העירייה תחל באופן מיידי בתהליך קבלת רשיון לבית הספר".

(נספח ט' לתצהיר מר הדר).

ח. ביום 5.4.09 פרסמה עיריית לוד הודעה בעיתונות, לפיה היא פונה לכל מי שטוען כי איגוד ערים חב לו תשלומים בגין שירותים ומוצרים לבית ספר פסגה, להפנות לגזבר העירייה עד 5.5.09 את האסמכתאות להוכחת החוב.

(המודעה הוגשה כראיה בהתאם להחלטה מיום 15.6.10).

ט. תלושי השכר של התובעות לחודשים 9-10/08 הופקו על ידי האיגוד.

החל מחודש 11/08 הופקו תלושי השכר של התובעות על ידי העירייה, תוך "איפוס" הוותק וכתוצאה מכך הופחת השכר.

י. ביום 7.4.09 ובהמשך לפניית העירייה, ניתן אישור של מר עוזיאלי, סגן בכיר לממונה על השכר, להכיר בוותק לצרכי שכר של התובעות כך:

"בהמשך לדיון שקיימנו, למכתבך שבסמך ולחוות הדעת המשפטית שצורפה לו, אנו מאשרים כי ניתן לצרף – לצרכי וותק לשכר – את הוותק שצברו 7 עובדי הסגל המנהלי במוסד (מס' 2 עד 8 בנספח שצורף למכתבך) במסגרת עבודתם בבית הספר".

(נספח ח' לתצהיר מר בוטראשווילי).

כתוצאה מכך עדכנה העירייה את וותקן של התובעות בתלוש חודש 5/09 החל מ- 11/08 וכתוצאה מכך שולמו הפרשי שכר.

הצדדים חלוקים האם שולמו כל הפרשי השכר.

יא. ביום 26.7.09 נסגר בית הספר כבית ספר עצמאי שבבעלות העירייה והועבר לבעלותה וניהולה של רשת אורט.

כתוצאה מכך נערכו לתובעות שימועים בפני ועדת הפיטורים של העירייה והוחלט על הפסקת עבודת התובעות החל מיום 31.7.09.

3. תביעת התובעות הינה להפרשי פיצויי פיטורים, הפרשי שכר, דמי הבראה, פדיון חופשה ופיצויי הלנה בגינם.

לגבי תובעת 1 קיים רכיב תביעה נוסף של השתתפות בדמי חבר.

4. מלכתחילה הוגשה התביעה אף נגד עיריית רמלה, אלא שבהסכמת הצדדים התביעה נגדה נמחקה.

אשר למדינת ישראל, הוסכם כי היא תהיה נתבעת פורמאלית (פרוטוקול מיום 21.2.12).

לפיכך לא התייצבה המדינה לדיוני ההוכחות, לא העידה עדים ואף לא הגישה סיכומים.

5. מטעם התובעות העידה תובעת 1 בלבד.

העירייה ויתרה על חקירתן הנגדית של התובעות האחרות.

מטעם עיריית רמלה העיד מר עופר תודר מנכ"ל העירייה, ומטעם עיריית לוד העידו מר ציון הדר גזבר העירייה, מר אברהם בוטראשוילי, מנהל משאבי אנוש ומר אליהו וידאל אשר כיהן כגזבר איגוד ערים.

6. טענות התובעות –

א. חובתה של עיריית לוד לשלם לתובעות פיצויי פיטורים וזכויות נוספות הוכרעה כבר בתיק אחר (עב 1926/06 קרן השתלמות למורים בבתי הספר העל יסודיים – עיריית לוד), בו חוייבה עיריית לוד לשלם לקרן ההשתלמות למורים בבתי הספר העל יסודיים חובות שעילתן בתקופת קיומו של איגוד ערים, שם נקבע כי עיריית לוד קיבלה על עצמה בנוסף לבעלות, גם את האחריות לגרעון הכספי של בית הספר.

ב. התובעות הועסקו ברציפות באותו מקום עבודה, זכאיות להכרה בוותק ביחס לכל רכיבי השכר והזכויות הסוציאליות, לרבות פיצויי פיטורים.

עקרון זה נובע מסעיף 18 לחוק הסכמים קיבוציים התשי"ז-1957 (להלן: "חוק הסכמים קיבוציים"); מסעיף 30 לחוק הגנת השכר התשי"ח-1958 (להלן: "חוק הגנת השכר"); סעיף 3(א) לחוק חופשה שנתית תשי"א-1951 (להלן: "חוק חופשה שנתית") ומסעיף 1 לחוק פיצויי פיטורים התשכ"ג-1963 (להלן: "חוק פיצויי פיטורים").

ג. עיריית לוד הינה רשות ציבורית וחובה עליה לנהוג בהגינות, יושר ותום לב ביחסיה עם האזרח ועם עובדיה.

ד. עיריית לוד בחנה את הדו"חות הכספיים של בית הספר, דרשה וקיבלה מענק מיוחד של כ- 1.5 מיליון ₪ שנועד להבטיח את זכויות העובדים. לא הוכח כי הכספים שהתקבלו אכן שימשו לצורך תשלום חובות העבר כמתחייב מיעודם, או שמא שימשו לניהול שוטף של בית הספר.

ה. העירייה קיזזה שלא כדין משכר חודשים נובמבר-דצמבר סכומים אשר שולמו בחודשים ספטמבר-אוקטובר תוך מחיקת וותק של 35 שנות עבודה.

אין לקבל את טענת העירייה לפיה החזירה את הסכום שקוזז בחודש 5/09. טענה זו אינה מתיישבת עם תלושי השכר.

ו. הותק של התובעות "אופס" שלא כדין.

למרות שמשרד האוצר אישר לצרף את הוותק שצברו עובדי הסגל המנהלי במכתב מיום 7.4.09, בפועל לא שולמו ההפרשים.

ז. תחשיבי העירייה מוטעים, הן בשל מועד תחילת העבודה והן בשל גובה שכר היסוד של כל אחת מהתובעות. שכר היסוד נלקח כשכר חודש ספטמבר אוקטובר ולא השכר האחרון.

ח. לפיכך על הנתבעת לשלם לתובעות את כל הסכומים כמופיע בטבלה שבסיכומיהן לרבות פיצויי הלנת שכר והלנת פיצויי פיטורים.

7. טענות העירייה –

א. צו הפירוק של איגוד ערים לא קבע כל הוראות בדבר הקניית רכוש האיגוד וחלוקת החובות והזכויות בין הרשויות המקומיות.

ביום 1.9.08 התקבלה החלטת משרד הפנים, לפיה בתי הספר אשר פעלו תחת האיגוד יועברו לאחריות הרשויות המקומיות אשר היו חברות באיגוד. במועד זה לא היה ידוע מה סדר גודל חובות בית הספר.

בהיעדר נתונים כספיים על היקף החובות של האיגוד לא יכולה היתה העירייה להתחייב לקבל את בית הספר.

ב. העירייה הסכימה לקבל לאחריותה את חובות העבר של בית הספר רק בכפוף לכך שהמדינה תעמיד לרשותה מימון מיוחד לכיסוי חובות ביה"ס וכן תשפה אותה בגין כל תביעת חוב עתידית שתוגש נגד העירייה שאינה מופיעה במאזן ואינה ידועה לעירייה.

אמנם הועברו לעירייה כ- 1,500,000 ₪ ממשרד הפנים וממשרד החינוך, אך עדיין היה קיים חשש ואי וודאות מפני חובות כספיים נוספים ולכן העירייה פרסמה ביום 5.4.09 הודעה בעיתונות, המזמינה כל מי שטוען לחוב בגין שירותים או מוצרים כנגד האיגוד להפנות לגזבר העירייה הוכחה לחוב הנטען.

מכל מקום הבהירה העירייה כי תשלום החובות יהיה תלוי במקורות הממשלתיים שיעמדו לרשות העירייה.

ג. העירייה ניצלה את מלוא התקציב שהועבר לה לצורך תשלום שכר, חובות לקופות ולקרנות הגמל של עובדי בית הספר וחובות לספקים. עובדה זו עולה מעדותו של מר הדר ומכרטסת הנהלת חשבונות של העירייה.

ד. איגוד ערים היווה גוף עצמאי ונפרד לחלוטין מעיריית לוד ומעיריית רמלה שהיו חברות בו.

העירייה אינה אחראית לחובות האיגוד אשר קדמו לנובמבר 2008, מועד בו הועבר בית הספר לבעלותה.

מכתב מנכ"ל משרד הפנים מיום 31.8.08 המחלק את האחריות על בתי הספר שהיו שייכים לאיגוד בין הרשויות המקומיות לא היה בו כדי להעביר את הבעלות במועד זה.

העירייה קיבלה את הבעלות והאחריות רק בחודש 11/08 בכפוף להתחייבות משרד הפנים ומשרד החינוך לכיסוי חובות העבר והתחייבות לכיסוי עתידי של חובות שטרם נודע עליהם.

אף תלושי השכר לחודשים ספטמבר ואוקטובר המשיכו להיות מונפקים על ידי האיגוד.

ה. רובה המכריע של התביעה נסוב על תשלומים שהיו אמורים להיות משולמים על ידי האיגוד ולכן התביעה היתה צריכה להיות מופנית לאיגוד.

הגרעונות שנוצרו בקופות הפיצויים של התובעות נוצרו בעקבות ניהולו הקלוקל של האיגוד, תחת ידו של הגזבר מר וידאל. עדותו של מר וידאל חיזקה את טענת העירייה כי לא ידעה אודות הגרעונות בהפרשות לפיצויי פיטורים מלאים.

ו. העירייה לא ירשה את חובות האיגוד כלפי עובדיו, אלא קיבלה התחייבות מצד המדינה לכיסוי חובות בית הספר.

לפיכך, אף אם העירייה היתה מעבידתן האחרונה של התובעות, לא היא שחבה לשלם להן את התשלומים שהאיגוד מחוייב לשלם להן.

ז. בענייננו אין תחולה לסעיף 30 (א) לחוק הגנת השכר אלא לסעיף 30(ב), שכן בית הספר הועבר לעירייה לאחר קריסתו הכלכלית של האיגוד ופירוקו.

סעיף 30(ב) לחוק הגנת השכר בצירוף סעיף 1 לחוק פיצויי פיטורים הקובע זכאות לפיצויי פיטורים למי שעבודתו נפסקה בין היתר עקב פירוק התאגיד, מביאים למסקנה כי פירוק האיגוד ניתק את רצף העסקת התובעות בבית הספר.

הנתבעת מבקשת להסתמך על הנפסק בתיק 2560/04 אלי שילוני – ספנדקס ישראל בע"מ, שעניינו במי ששימש מנכ"ל חברה שניתן נגדו צו פירוק והמשיך לעבוד בשירות המפרק הזמני עד שפוטר על ידו.

בין התובעות לבין העירייה נוצרה מערכת יחסי עובד מעביד חדשה.

ח. העירייה הכירה בוותק העבודה שצברו התובעות בבית הספר באופן חריג ורק לאחר שהתקבל על ידי משרד האוצר האישור החריג.

ההכרה באופן חריג בוותק הינה לצרכי שכר בלבד. בהתאם להכרה זו עדכנה העירייה בחודש 5/09 את שכר התובעות רטרואקטיבית לחודש נובמבר 2008.

ט. אין מקום לחייב את העירייה בהפרשי שכר לחודש ספטמבר אוקטובר 2008, שכן בחודשים אלה טרם נקלטו כעובדות העירייה.

י. לחלופין אף אם חל סעיף 30(א) לחוק הגנת השכר, הרי שהעירייה פרסמה מודעה בעתונות, בה דרשה כי יוגשו לה תביעות חוב תוך פרק זמן של שלושה חודשים. התובעות לא נענו לפניה זו ובינתיים ניצלה העירייה את מלוא הכספים שהתקבלו ממשרד הפנים וממשרד החינוך.

יא. התובעות קיבלו את הזכויות שהיו זכאיות להן בגין עבודתן בעירייה בהתאם לוותק שאושר.

אשר לפיצויי הפיטורים, הרי שהפרשות העירייה בגין רכיב זה בגין עבודתן של התובעות בעירייה היו מלאות, ואשר לתקופה שעבדו באיגוד, העירייה אינה אחראית, ומכל מקום ניתנה הוראה לשחרור הכספים הצבורים במבטחים.

בתחשיב התובעות לגבי פיצויי הפיטורים נפלו טעויות. כך לגבי השכר הקובע וכך בהכללת רכיבי שכר שלא ניתן להביאם בחשבון.

יג. בנסיבות העניין אין לחייב את העירייה בהלנת שכר ו/או הלנת פיצויי פיטורים.

ההכרעה –

8. השאלה הראשונה הטעונה הכרעה הינה, האם קיים רצף זכויות לתובעות במעבר בית הספר מהנהלת האיגוד להנהלת העירייה והאם חבה העירייה גם בתשלומים אשר הגיעו לתובעות מן האיגוד.

העובדות הצריכות להכרעה במחלוקת זו אינן שנויות למעשה במחלוקת, למעט המחלוקת האם נוצלו כל הכספים אשר הועברו לעירייה (כ- 1.5 מליון ש"ח) לצורך תשלום חובות האיגוד או שמא נוצלו אף לניהול שוטף.

כפי שיפורט, אין במחלוקת זו כדי להכריע בשאלה האם קיים רצף זכויות, כאמור.

נקדים ונאמר כי לאחר שבחנו את העובדות והמסמכים ואת טענות הצדדים, הגענו למסקנה כי קיים הרצף הנטען וכי העירייה חייבת לתובעות אף את התשלומים אשר הגיעו להן מן האיגוד.

למסקנה זו הגענו הן מכח הדין החל והן מכח הסכמתה של העירייה.

ככל שלעירייה טענות בדבר התחייבות של המדינה לשאת בעלויות נוספות, הרי שאין בהן כדי לפגוע בזכויותיהן של התובעות.

ניסיונות העירייה לנהל על גבן של התובעות תביעות ודרישות מהמדינה בגין זכויות התובעות פסולים.

9. עקרון רצף הזכויות באותו מקום עבודה, הוא עקרון מקובל במשפט העבודה ונועד להגן על הזיקה בין העובד למקום העבודה ולהבטיח כי זכויותיו של עובד יישמרו גם כאשר מתחלף המעביד באותו מקום עבודה.

כך נפסק בעניין זה:

"לעניין זכויות במשפט העבודה המגן ובמשפט העבודה הקיבוצי – יש לראות את 'המפעל' את 'מקום העבודה' לא רק כנושא של 'בעלות' אלא גם כנושא של 'זכויות', כך שקיימת רציפות זכויות ותנאי עבודה מכח עבודה באותו מפעל..."

(דב"ע שם/3-91 יעל נוסבאום – עיריית גבעתיים, (פורסם בנבו) פד"ע יב, 194).

שמירת רצף הזכויות של העובד במקום העבודה מבוססת על הזיקה בין העובד לבין "מקום העבודה" ונועדה למנוע מצב של חילופי מעבידים שיותיר את העובד כעומד בפני שוקת שבורה.

זכויותיו של העובד במקום העבודה מעוגנות בחקיקה.

כך למשל באשר לתשלום פיצויי פיטורים קובע סעיף 1(א) לחוק פיצויי פיטורים:

"מי שעבד שנה אחת ברציפות – ובעובד עונתי שתי עונות בשתי שנים רצופות – אצל מעביד אחד או במקום עבודה אחד ופוטר, זכאי לקבל ממעבידו שפיטרו פיצויי פיטורים".

סעיף זה משקף את העיקרון, לפיו זכויות מסויימות של עובדים נקבעות ומחושבות על-פי תקופת העבודה, לא רק אצל אותו המעביד, אלא באותו מקום עבודה (דב"ע נד/3-4 ההסתדרות הכללית של העובדים בא"י – התעשייה האווירית לישראל בע"מ ו- רמת"א בע"מ (פורסם בנבו) פד"ע כט, ע' 601).

גישה זו אינה בלעדית לחוק פיצויי פיטורים והיא מעוגנת גם בשורת חוקים מתחום משפט העבודה המגן (ראו למשל סעיף 3(ב) לחוק חיילים משוחררים (החזרה לעבודה) תש"ט-1949, סעיף 3 לחוק חופשה שנתית, סעיף 18 לחוק הסכמים קיבוציים וסעיף 30 לחוק הגנת השכר).

10. הצדדים חלוקים באשר לתחולתו של סעיף 30(א) לחוק הגנת השכר.

סעיף 30 לחוק הגנת השכר עוסק בערבות מעסיק חדש לחוב קודמו, וקובע:

"(א) עבר מפעל מיד ליד או חולק או מוזג, אחראי גם המעסיק החדש לתשלום שכר עבודה ולתשלומים לקופת גמל המגיעים מן המעסיק הקודם, אלא שהמעסיק החדש רשאי, על ידי הודעה שיפרסם במפעל ובעתונות בדרך הקבועה בתקנות, לדרוש שתביעות תשלומים כאמור יוגשו לו תוך שלושה חודשים מיום ההעברה, החלוקה או המיזוג, ואם פרסם את ההודעה אחרי יום זה – מיום הפרסום. המעסיק החדש לא יהיה אחראי לתשלום תביעות שיוגשו לו כעבור התקופה של שלושה חודשים כאמור.

(ב) הוראות סעיף זה לא יחולו על העברת מפעל, חלוקתו או מיזוגו עקב פשיטת רגל או עקב פירוק של חברה או אגודה שיתופית בגלל אי יכולתה לשלם חובותיה".

11. העירייה טוענת כי סעיף 30(א) חל ביחס למעביד שקיבל על עצמו את העסקתם של עובדי מפעל שהיה בבעלות קודמת, ואילו בענייננו בית הספר הועבר לידי העירייה במסגרת הליכי חדלות פרעון ופירוק של האיגוד ולפיכך חל סעיף 30(ב).

לחלופין טוענת העירייה, כי פרסום המודעה בחודש אפריל 2009 הפונה אל נושי בית הספר פטרה אותה מאחריות, שכן התביעה הוגשה כעבור חלוף שלושה חודשים. בינתיים ניצלה העירייה את מלוא הכספים שהתקבלו ממשרד הפנים ומשרד החינוך לכיסוי חובות אחרים עליהם ידעה העירייה נוכח הדו"חות הכספיים.

12. טענותיה של העירייה בעניין זה דינן להידחות.

ראשית, על פי תקנות הגנת השכר (פרסום הודעה לדרישת תשלום ממעביד חדש) תשכ"ג-1963 ההודעה הנדרשת בסעיף 30(א) תפורסם הן על לוח המודעות הנהוג במפעל לפרסום הודעות לעובדים, ובהיעדר לוח מודעות – במקום בולט לעין במפעל והן בשני עיתונים יומיים.

העירייה לא הוכיחה כי פרסמה מודעה במקומות אלה.

יתירה מכך וזה העיקר, המודעה צריכה להתייחס לתביעות ל"שכר עבודה" כמשמעותו בחוק הגנת השכר ואילו בענייננו מדובר במודעה כללית המופנית אל כל נושי איגוד ערים הטוענים לחוב בגין שירותים ומוצרים לבי"ס פסגה (הדגשה לא במקור – ח.ט.).

אם בכך לא די, הרי שהעירייה נתנה הסכמתה לקבלת בית הספר, קבלה הכוללת חובות וזכויות, כאשר אין מחלוקת כי החובות מתייחסים לתקופת העבר.

בגין קבלה זו קיבלה העירייה ממשרד הפנים וממשרד החינוך סכום כולל של כ- 1.5 מיליון ₪ (ראה לעניין זה מכתבו של מר הררי למר בר מיום 22.9.08, נספח ג' לתצהיר מר הדר, וכן תשובתו של מר בר מיום 24.9.08 נספח ד' לתצהיר מר הדר, מהם עולה במפורש כי העירייה ידעה כי העברת סמכויות הניהול וההחזקה כללו את קבלת הזכויות והחובות בגין העבר והעתיד).

13. העירייה טוענת כי התנתה את הסכמתה בכך כי ככל שיתברר כי גרעון בית הספר בגין העבר עולה על הסכום שעולה מהמאזן, יימצא מקור להשלמת הגרעון.

גם טענה זו דינה להידחות ביחסים שבין העירייה לבין התובעות.

חובות בגין הפרשה בחסר לקופת פיצויים או חובות שכר אחרים ניתנים היו לבדיקה ללא כל מאמץ.

לא הוכח כי חובות התובעות לא נכללו במאזן וכן לא הוכח כי כל הכספים אשר הועברו לכיסוי חובות העבר אכן הוצאו על חשבון חובות העבר.

עדותו של מר הדר בעניין זה היתה כללית ולא משכנעת.

14. אשר לטענה כי בענייננו חל סעיף 30(ב), כאמור, אף טענה זו דינה להידחות.

ראשית, עצם הסכמת העירייה לקבל לאחריותה את ניהול בית הספר, לרבות תשלום חובות העבר וקבלת הכספים בגין חובות העבר, מאיינת את הסעיף.

שנית, לא הוכח כי האיגוד פורק בגלל אי יכולתו לשלם את חובותיו.

הוכח כי גם טרם שניתן צו הפירוק לאיגוד לא היה תקציב ועיריות רמלה ולוד לא רצו להעביר כספים לאיגוד והדרך היחידה היתה להעביר כספים כנגד פעולות של בית הספר (עדותו של מר וידאל, פרוטוקול מיום 29.4.13 עמ' 32 ש' 15-17).

הנתבעת מבקשת להסתמך על הנפסק בעב"ל 2560/04 אלי שילוני – ספנדקס ישראל, ניתן ביום 9.9.07, אלא שהנסיבות שם שונות, שכן שם מדובר על המשכיות זכויותיו של עובד אשר המשיך לעבוד בחברה לאחר הכנסה להליכי פירוק בשירות המפרק הזמני.

בענייננו מדובר במעסיק חדש, אשר קיבל לידיו את האחריות לבית הספר אשר נוהל על ידי איגוד ערים שפורק, תוך קבלת סך של כ- 1.5 מיליון ₪ מהמדינה לצורך כיסוי חובות העבר.

יתירה מכך, העירייה היא שיזמה פניה לממונה על השכר לצורך צירוף הוותק לצרכי שכר של עובדי הסגל המנהלי בבית הספר ואף קיבלה לכך אישור.

לפיכך היא מנועה מלטעון לפטור מחובות האיגוד כלפי התובעות.

15. המסקנה איפוא כי קיים לתובעות רצף זכויות בכל הנוגע לעבודתן באיגוד ערים וכי העירייה חייבת בכל החובות.

משכך מתייתרת ההכרעה בטענת המדינה לפיה קיבלה לידיה את האחריות לבית הספר לכל המוקדם ב- 1.11.08 משממילא היא מחוייבת בתשלום של זכויות התובעות ברצף.

משכך, נדון בשאלת הזכויות הכספיות.

פיצויי פיטורים –

16. לאור מסקנתנו בדבר רצף הזכויות ולאור סעיף 1 לחוק פיצויי פיטורים זכאיות התובעות לפיצויי פיטורים מהעירייה בגין כל תקופת עבודתן.

מסכום זה יש להפחית את הסכומים אשר הופקדו ברכיב זה על ידי האיגוד ועל ידי העירייה.

העירייה טוענת כי שיעור ההפרשות בגין עבודת התובעות בעירייה בשיעור של כ- 20% כיסה במלואו את מרכיב הפיטורים, ובאשר לעבודתן באיגוד הרי שמתלושי השכר עולה כי לתקופה זו בגין 72% מהשכר הופרשו פיצויי פיטורים למבטחים ובגין 28% הנותרים הופרשו לקופת פיצויים נוספת בבנק מזרחי.

מכל מקום, ככל שנותרה יתרה בגין תקופת עבודתן באיגוד, הרי השכר הקובע צריך להיות מחושב לפי השכר בחודשים 9-10/08 שהוא השכר האחרון שהופקד להן על ידי האיגוד.

טענות העירייה דינן להידחות.

התובעות צירפו לתצהירן תחשיב של השכר הקובע לפיצויי פיטורים לרבות חישוב הפיצויים.

התחשיב מבוסס על השכר האחרון, ולא נסתר.

אשר לטענת העירייה כי אין לקחת בחשבון החזר הוצאות, הרי שבחישוב השכר הקובע לצורך פיצויי פיטורים לא הובאו רכיבים אלה בחשבון.

לפיכך מתקבל תחשיב פיצויי הפיטורים של התובעות.

מתחשיב זה יש להפחית את הסכומים הצבורים בקופות המופיעים בתחשיב ואשר אינם שנויים במחלוקת.

אשר לטענה בדבר כספים שהופרשו על ידי האיגוד לקופת פיצויים בבנק מזרחי, הרי שהגם שמהתלושים עולה כי הופרשו כספים, כנטען, לא הוכח כי אכן בפועל היתה הפרשה נוספת.

מר וידאל נשאל על כך לגבי התובעת יהודית אביסרור והשיב:

"ת. אני רואה שהפרשתי למבטחים ולקופת גמל "מזרחי" לפיצויים על השם שלה. כל אחת על השם שלה.

...

ש. במסגרת התביעה הזאת התובעות פנו לקופה שהיום היא אקסלנס נשואה וקיבלו תשובה שאין כסף בקופה.

ת. מוזר לי. יש פה הפרשה של כסף. צריך לבדוק את זה".

(פרוטוקול עמ' 31 ש' 2-10)

בהיעדר הוכחה לקיומם של כספים נוספים בקופה נוספת על שם מי מהתובעות ברכיב פיצויי הפיטורים, מתקבל כאמור תחשיב התובעות כעולה מהטבלה המצורפת לתצהירי התובעות.

אשר לטענה בדבר פיצויי הלנת פיצויי פיטורים לכך נתייחס בהמשך.

הפרשי שכר –

17. רכיב זה נתבע על ידי התובעות 1, 2, ו- 4.

לטענת התובעות קיזזה העירייה בשכר חודשים 11-12/08 סכומים אשר שולמו לתובעות במהלך חודשים 9-10/08.

כמו כן הפרשי השכר אשר שולמו לתובעות בחודש מאי 2009 הינם בשיעור מופחת.

לאחר שבחנו את תלושי השכר ואת טענות הצדדים, הגענו למסקנה כי דינה של התביעה ברכיב זה להידחות.

עיון בתלושי השכר מעלה כי אכן בחודש 12/08 "אופס" הוותק של התובעות (החל מחודש נובמבר) וכי כתוצאה מכך השכר הופחת.

יחד עם זאת, בבחינת תלוש משכורת של חודש 5/09 ניתן לראות כי העירייה שילמה לתובעות הפרשים בגין השכר שהופחת במשך 6 חודשים, מחודש נובמבר 2008 ועד אפריל 2009.

ההפרשים אשר שולמו משקפים נכונה את הסכום שהופחת וההחזר הנדרש בגין הפחתה זו.

התובעות טוענות כי העירייה הפחיתה בחודש 12/08 סכומים אשר שולמו ביתר בחודשים ספטמבר-אוקטובר 2008, אלא שלא מצאנו כי בחודש 12/08 נוכו סכומים בגין העבר למעט "איפוס" הוותק והמשתמע מכך.

לפיכך, כאמור, התביעה בגין רכיב זה נדחית.

הבראה וחופשה –

18. התובעות טוענות כי תחשיב העירייה מבוסס על עבודה של 8 חודשים החל מ- 11/08 (הגם שלפי הוותק המעודכן) ולא של שנה.

העירייה אינה מכחישה זאת.

משקבענו כי לתובעות רצף זכויות, הרי שמכח סעיף 30(א) לחוק הגנת השכר וסעיף 3 לחוק חופשה שנתית חייבת העירייה בחובו של האיגוד לתקופה שבעדה לא שולם הרכיב האמור.

תחשיב התובעות לא נסתר ולפיכך חובת העירייה לשלם לתובעות הפרשים בגין חופשה והבראה כעולה מהטבלה המצורפת לתצהירי התובעות.

השתתפות בדמי חבר (עבור תובעת 1) –

19. התובעת המציאה שתי קבלות בגין דמי חבר אשר שולמו לאגודת בית ההנדסאי והטכנאי לשנת 2008 ע"ס 345 ₪ ולשנת 2009 ע"ס 358 ₪.

התובעת לא הבהירה את מהות התשלום ולא הוכיחה כי פנתה לעירייה קודם התשלום.

מתצהירו של מר בוטראשווילי ומתלושי השכר עולה כי החל מ- 1/09 ניכתה העירייה 12 ₪ כל חודש לקרן ידע.

משכך, דין התביעה ברכיב זה להידחות.

פיצויי הלנת פיצויי פיטורים –

20. התובעות עותרות לפיצויי הלנת שכר ולפיצויי הלנת פיצויי פיטורים.

משנדחתה התביעה להפרשי שכר, נותרה מחלוקת בשאלת פיצויי הלנת פיצויי פיטורים.

התובעות מדגישות כי התנהלות העירייה הינה בלתי סבירה, בלתי חוקית ומחוסרת תום לב.

העירייה לא המציאה להן מכתבי שחרור על מנת לקבל את הכספים מקרנות הפיצויים וגררה אותן להליך משפטי ארוך, תוך התעלמות מהכרעה שכבר ניתנה בקשר עם חובות העירייה בגין תקופת עבודתן באיגוד (תיק עב' 1926/09).

העירייה טוענת כי אין לחייב אותה בפיצויי הלנה.

בעת הפיטורים הסבה העירייה את תשומת לב התובעות לכספים שהצטברו ו/או היו אמורים להצטבר לזכותן בקופות הפיצויים כפי שעולה מתלושי השכר.

להפרש שנוצר בפיצויי הפיטורים, לרבות העובדה כי בפועל לא הופרשו כספי פיצויים לקופת מזרחי, לתובעות יש אשם תורם, מהטעם שלא פנו בזמן אמת לאיגוד.

לעירייה לא היתה כל שליטה על התשלומים אשר היו אמורים להיות משולמים על ידי האיגוד.

מכל מקום, נוכח חילוקי הדיעות הכנים שהיו קיימים בין העירייה לבין התובעות ביחס לעצם הזכאות לפיצויי הפיטורים, יש להימנע מהשתת פיצויי הלנה או להפחיתם באופן משמעותי.

21. נקודת המוצא הינה כי פסיקת פיצויי הלנה והפחתתם נתונה לשיקול דעתו של בית הדין לעבודה, בשים לב לנסיבות המקרה הנדון (ע"ע 300029/98 מכון בית יעקב למורות ירושלים – ג'וליה מימון (פורסם בנבו), 29.11.00 (להלן: "ענין מכון בית יעקב"); ע"ע 307/05 בתי מלון מאוחדים בע"מ – רונית דבורה, (פורסם בנבו), 20.9.06; ע"ע 300215/98 דומוס תעשיות רהיטים בע"מ – מירב בן הלל, (פורסם בנבו), 31.5.00; ע"ע 372/05 חברת השמירה בע"מ – מונטסנוט איילין אייל (פורסם בנבו), 24.11.05).

בהפעלת שיקול הדעת לפסיקת פיצויי הלנה יש לבצע איזון המשקלל את תכלית החוק, הצורך בהרתעת מעסיקים, חשיבות תשלום שכר לרבות פיצויי פיטורים במועד וכו', ומאידך את משמעותה הכלכלית של פסיקת פיצויי הלנה לקניינו של המעסיק והעובדה שעלול להיגרם נזק, לרבות לעובדים אחרים של המעסיק, שהינו כבד יותר מהתועלת שתושג באמצעותם.

בע"ע 1242/04 עיריית לוד – אבלין דהן ואח', ניתן ביום 9.9.04, נפרשו השיקולים בהפחתת פיצויי הלנה בתביעת שכר של עובדי רשות מקומית, כאשר מחד נלקחה בחשבון הפגיעה הכלכלית הניכרת בעובדים, אשר גרמה למרבה הצער פגיעה בכבודם כאדם וכעובדים, ומנגד הצורך והרצון בהבראת העירייה כדי שלא תיקלע עוד למצב בלתי נסבל של הלנת שכר.

מן הכלל אל הפרט –

אנו דוחים את טענת העירייה כי נמנעה מתשלום הפרשי פיצויי פיטורים בשל מחלוקת כנה. לטעמנו לא קיימת מחלוקת אמיתית והעירייה גררה שלא לצורך את התובעות להליך זה.

מעבר למחלוקת שבין הצדדים בקשר עם המחדל בדבר שחרור הכספים הצבורים, לא ניתן טעם אמיתי לאי תשלום הפרשי פיצויי הפיטורים.

יחד עם זאת, בנסיבות המקרה נראה לנו כי השתת פיצויי הלנה בשיעור של 25% לשנה אינו מאזן כראוי במקרה זה בין הצורך בהרתעה והנזק שנגרם לעובדים לבין הרצון בהבראת העירייה והתחשבות בנסיבות המיוחדות בהן הועבר בית הספר לאחריות העירייה.

על אף התוצאה המשפטית בדבר רצף זכויות, הרי שהזכאות מתייחסת לתקופת עבודת התובעות באיגוד וטענת העירייה כי הפרישה את מלוא הכספים בגין עבודת התובעות בעירייה לא נסתרה.

לפיכך, לטעמנו האיזון הראוי הינו לפיו תשלם העירייה לכל אחת מהתובעות פיצויי הלנת פיצויי פיטורים בשיעור של 40% בגין הפרש הפיצויים עבור כל התקופה.

22. התוצאה איפוא שהתביעה מתקבלת בחלקה.

העירייה תשלם לתובעות את הסכומים הבאים:

לתובעת 1 אביסרור יהודית -

פיצויי פיטורים בסך של 18,618 ₪.

פיצויי הלנת פיצויי פיטורים בסך של 7,447 ₪.

דמי הבראה בסך של 458 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום הגשת התביעה ועד ליום התשלום.

לתובעת 2 אטקין אסתר -

פיצויי פיטורים בסך של 30,610 ₪.

פיצויי הלנת פיצויי פיטורים בסך של 12,244 ₪.

דמי הבראה בסך של 648 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום הגשת התביעה ועד ליום התשלום.

פדיון חופשה בסך של 1,109 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום הגשת התביעה ועד ליום התשלום.

לתובעת 3 ג'נה תמר -

פיצויי פיטורים בסך של 37,267 ₪.

פיצויי הלנת פיצויי פיטורים בסך של 14,907 ₪.

דמי הבראה בסך של 742 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום הגשת התביעה ועד ליום התשלום.

לתובעת 4 שרל מירי -

פיצויי פיטורים בסך של 34,669 ₪.

פיצויי הלנת פיצויי פיטורים בסך של 13,868 ₪.

דמי הבראה בסך של 487 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום הגשת התביעה ועד ליום התשלום.

פדיון חופשה בסך של 3,175 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום הגשת התביעה ועד ליום התשלום.

כמו כן תשלם הנתבעת לתובעות (ביחד) הוצאות ושכר טרחת עו"ד בסכום כולל של 12,000 ₪.

כל הסכומים ישולמו תוך 30 יום מהיום שיומצא פסק הדין, שאם לא כן ישאו הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום פסק הדין עד יום התשלום בפועל.

זכות ערעור על פסק דין זה לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים תוך 30 יום מהמצאתו.

ניתן היום, כ' אלול תשע"ד, (15 ספטמבר 2014), בהעדר הצדדים.