1. התובע מבקש שנכיר בפגיעה בברך שמאל, שארעה ביום 4.6.09, כפגיעה בעבודה.

2. לטענת התובע, בתחילה ייחס את הכאבים בברך להחמרה של פגיעה קודמת ורק בעקבות ממצאים מאוחרים התברר לתובע שהארוע שארע לו ביום 4.6.09 הוא פגיעה בעבודה. התובע מנה מספר פגיעות מהעבר שהוכרו כתאונת עבודה, לרבות פגיעה בברך ימין מיום 27.11.00. לטענת התובע, על רקע פגיעות העבר, הוא סבר בתחילה כי הפגיעה מיום 4.6.09 היא החמרה של הפגיעות הקודמות ולא תאונה עצמאית.

ביחס לארוע מיום 4.6.09, התובע טען כי נסע לעבודה באוטובוס משום שמכוניתו היתה במוסך, ובדרכו אל תחנת האוטובוס, עלה על מדרכה עם רגלו השמאלית שהסתובבה הוא חש פתאום מכה וכאבים חזקים בברך שמאל, ונפל על הגדר הסמוכה. לאחר שהתאושש הגיע לעבודה כשהוא צולע וסיפר על הארוע לאשתו, בנו וחבריו לעבודה.

מאחר שהפגיעה היתה ביום חמישי, התובע שיער כי יחלים במהלך סוף השבוע, וזו הסיבה שרק לאחר מספר ימים, כאשר הרגל התנפחה, פנה ביום 14.6.09 לאורטופד. לטענתו, הרופא טעה כאשר רשם שהכאבים הם בברך ימין ולא בברך שמאל.

3. לטענת הנתבע, התובע לא הוכיח שהתקיימה תאונה ביום 4.6.09. הנתבע טען שאין הסבר מדוע בפניה לקבלת טיפול רפואי לא נטען דבר לגבי תאונה בברך שמאל וטענת התובע לגבי הטעות בתיעוד הרפואי היא טענה בעלמא. עוד הפנה הנתבע לכך שהתובע סבר שמדובר בהחמרת מצב והגרסה לגבי התאונה באה לעולם רק לאחר שהתביעה להחמרת מצב נדחתה. התובע לא העיד את הרופא שלטענתו טעה ברישום מיום 14.6.09 אך בחר להעיד את חבריו לעבודה, שבעדותיהם נפלו סתירות ואין לתת בהן אמון. על כן למעשה עדות התובע נותרה ללא ראיה תומכת כלשהי.

עוד טען הנתבע כי גם אם תתקבל עדות התובע ביחס לארוע מיום 4.6.09, הרי שמדובר בנפילה על רקע מצב רפואי קודם של התובע ולא בשל סיכוני הדרך. מדובר בנפילה אדיופטית ואף מטעם זה אין לקבל את התביעה.

4. התובע הגיש סיכומי תשובה וצירף אליהם דיסק שיש בו – כך לטענת התובע – לסתור את טענת הנתבע כי מדובר בנפילה אדיופטית. מאחר שאין להוסיף ראיות לסיכומים ושלב הראיות הסתיים, אין מקום לקבל את הדיסק כראיה חדשה. אם אכן מדובר ב"ראיה המייתרת את ההליך בפני בית הדין", כפי שהתובע טען בסיכומי התשובה, היה עליו להציגה כחלק מראיותיו ולא להגניבה לסיכומי תשובה, כאשר בתום ישיבת ההוכחות כלל לא ניתנה זכות תשובה לתובע. מעבר לכך ולגופם של דברים, על פי טענות התובע, מדובר בצילום שנערך על ידי הנתבע (ככל הנראה במסגרת הליכים המתנהלים בועדות הרפואיות), ביום 19.8.10, בגין פגיעותיו הנוספות וכלל לא ברור כיצד צילום כנ"ל יכול לתמוך או לשלול טענה של נפילה אדיופטית שארעה לכאורה למעלה משנה קודם לצילום.

5. לגופה של תביעה, הגענו לכלל מסקנה כי דין התביעה להדחות. להלן הנימוקים למסקנה זו:

א. על פי ההלכה הפסוקה, יש לתת משקל לרישומים הרפואיים הסמוכים ביותר לקרות הארוע (עב"ל (ארצי) 614/08 מוסקוביץ – המוסד לביטוח לאומי, [פורסם בנבו] (13.7.09); דב"ע מט/ 0-23 הירשהורן - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע כ 349 (1989); עב"ל (ארצי) 5839-07-11 ארצי – המוסד לביטוח לאומי, ניתן 2.7.12; עב"ל (ארצי) 19750-12-11 גנטוס – המוסד לביטוח לאומי, ניתן 29.11.12)).

לא מצאנו בתיעוד הרפואי או בראיות שהוצגו תימוכין לגרסתו העובדתית של התובע. התובע צירף לתצהירו מסמכים רפואיים רבים, אותם נסקור בהמשך. בפתח הדברים נדגיש כי הרישום הראשון שבו מצויין ארוע כלשבו שארע ביום 4.6.09, הוא מסמך רפואי מיום 24.9.09, למעלה משלושה וחצי חודשים לאחר הארוע הנטען.

ב. על פי נ/1, שהוא דו"ח נוכחות של התובע לחודש יוני 09', ביום 4.6.09 התובע הגיע לעבודה בשעה 7:09 (באיחור של כחצי שעה ביחס לשעת ההגעה לעבודה בשאר ימי החודש) ועבד באותו יום עד השעה 18:27. התובע לא נעדר מעבודה לאחר יום 4.6.09, עד יום 21.6.09, שאז יצא לחופשה בת שבוע ולאחריה שב לעבודה.

עוד עולה מנ/1 כי התובע ביקר במרפאה ביום 10.6.09 וכן ביום 14.6.09.

ג. לא הוצג אישור רפואי לביקור במרפאה מיום 10.6.09. על פי עדות התובע, מדובר היה בביקור אצל האחות (עמוד 12 לפרוטוקול, שורות 2-9, 20-23). אין אסמכתא לכך שהתובע התלונן באותו מועד על חבלה בברך שמאל ואף התובע לא טען זאת.

ד. מנ/2 – רישום מתוך תיקו הרפואי של התובע, עולה כי ביום 14.6.09 התלונן על :

"מס' ימים נפיחות של ברך ימין (הפגועה בעבודה) וכאב בהמסטרינגס שמאל במהלך סיאטי הנפיחות ירדה בבדיקה הכאב הסיאטי משמאל קיים בעצמה"

ה. ביום 14.6.09 ניתנה לתובע תעודה רפואית נוספת לנפגע בעבודה בגין קרע במיניסוס בברך ימין, תאונה מיום 27.11.00 וכן תלונות על כאבים בשתי הברכיים. התעודה חתומה על ידי ד"ר ג'קי ברוך, אשר לא הוזמן להעיד בתמיכה לטענת התובע כי האמור בתעודה זו הוא טעות. נציין כי האמור בתעודה זו מתיישב עם הרישום בתיק הרפואי מאותו יום (נ/2).

ו. רישום דומה לרישום מיום 14.6.09 מופיע גם בהפניה שנמסרה לתובע ביום 16.7.09, לניקור ברך שמאל. גם בהפניה זו אין אזכור לארוע תאונתי כלשהו בברך שמאל, ביום 4.6.09 או בכל תאריך אחר.

ז. ביום 16.7.09 נמסרה לתובע גם תעודה נוספת לנפגע בעבודה, בה נוספה לפגיעות הנזכרות בתעודה מיום 14.6.09, גם "arthritis acute" בברך שמאל. זהו המקום הראשון שבו נזכרת ממצא רפואי בברך שמאל, אך ללא ציון חבלה.

ח. ביום 20.7.09 התובע הופנה על ידי רופאת המשפחה להתייעצות עם ראומטולוג, בתלונות נרשם: מתלונן על כאבי ברך שמאל, פעמיים במשך 10 יומים הופיעהנפיחות בברך, הנ"ל פנה לאורטופד אשר בוצע לו דיקור עם הוצאת נוזלים. אורטופד המליץ לפנות גם לראומטולוג. "

ט. ביום 22.7.09 התובע הופנה על ידי ד"ר ברוך לבדיקת אולטרסאונד. גם בהפניה זו אין אזכור לארוע מיום 4.6.09.

י. ביום 26.7.09, לאחר קבלת בדיקת האולטרסאונד, ד"ר ברוך הפנה את התובע למחלקת אורטופדית בתל השומר וציין כי "בסונר ברך שמאל קרע נתק שלMCL וחשד לקרע מניסקוס מדיאלי." שוב, אין אזכור לארוע מיום 4.6.09.

יא. בהפניה מיום 30.7.09, של רופאת המשפחה, המופנית לתל השומר, אין אזכור של ארוע תאונתי מיום 4.6.09. גם לא בטופס קבלה למיון בתל השומר, מיום 30.7.09 שם נרשם:

"ברקע לפני חודש ומחצה כאבים עזים בברך שמאל. עבר מספר ניקוזים חוזרים. המשך US שהדגים קרע בMCL מיועד לביקורת מרפאתנו בעוד חודש."

יב. בסיכום ביקור מיום 3.8.09, אצל ראומטולוגית, ד"ר קופרמן, התלונה שנרשמה היא "כאבי ברכיים, יותר משמאל". בפרק סיכום והמלצות נרשם: "אחרי תאונת עבודה ב – 2000 ARTHROSCOPIA עם טיפול ממושך, כעת גם כאבים בברך שמאלית עם ניקורים חוזרים, אין סימנים מחלקה דלקתית סיסטמית כרונית פרקיים, אין סימניGOUT או PSEUDOGOUT עקב פגיעה ממושכת בברך ימין – לחץ יתר לברך שמאל – וכתוצאה פגיעה דגנרטיבית."

הגם שאין ממצא מפורש בנוסח –'אין סימנים לחבלה', שיכול לשמש אנמזה סותרת, לדעתנו העובדה שאין תלונה של התובע לגבי חבלה בברך שמאל וכן מסקנת המומחית בראומטולוגיה, לפיה מקורם של הכאבים בברך שמאל הם פגיעה דגנרטיבית על רקע פגיעה ממושכת בברך ימין שגרמה ללחץ יתר לברך שמאל, סותרת את גרסת התובע לגבי חבלה בברך שמאל שקדמה לביקור אצל הראומטולוגית.

יג. המסמך הרפואי הראשון שבו מוזכרת חבלה בברך שמאל מיום 4.6.09, הוא טופס בקשה לביצוע בדיקת MRI, מיום 24.9.09, כשלושה וחצי חודשים שלאחר הארוע הנטען, שבו נרשם: "תאונת עבודה מ 4/06/09 בעת הליכה לאוטובוס לעבודה – מעד וקיבל מכה בברך שמאל והרגיש כאבים חזקים במקום."

יד. באותו יום (24.9.09) גם ניתנה לתובע תעודה ראשונה לנפגע בעבודה בגין הארוע מיום 4.6.09, כאמור - כשלושה וחצי חודשים לאחר הארוע הנטען.

טו. טופס התביעה לנתבע בגין הארוע, הוגש רק ביום 2.11.09, כחמישה חודשים לאחר מכן.

טז. ביום 6.12.09 התובע התייצב שוב בתל השומר ובניגוד לרישום מיום 3.8.09, בדצמבר נרשם בטופס הקבלה: "4/6/09 עבר חבלה סיבובית מברך Lt בדרך לעבודה."

יז. למעשה, בכל התיעוד הרפואי עד יום 24.9.09 לא נזכר כלל ארוע מיום 4.6.09. כלומר, אין אף מקום שבו התובע התלונן על ארוע חבלתי בברך שמאל שארע לו ביום 4.6.09, למרות שנבדק מספר רב של פעמים, על ידי רופאים שונים ונשלח למספר רב של בדיקות.

יח. איננו מקבלים את עדויות עדי התובע כמהימנות. נוסח התצהירים שהוגשו הוא זהה. העדות נשאלו לגבי נוסח זה. אחת מהן (גב' ביאנקה כהן) העידה שהיא ניסחה את התצהיר והיא כתבה את התצהיר בעצמה ואף הדפיסה אותו בעצמה, מבלי שהסתכלה על תצהירה של הגב' מזרחי (עמוד 3 לפרוטוקול, שורה 25 עד עמוד 4 שורה 9). לעומת זאת גב' מזרחי העידה ש"אנחנו כתבנו. אנחנו במחלקה... אני, יוסי ועו"ד ביאנקה כהן. לא היא כתבה" (עמוד 8 לפרוטוקול, שורות 21-27). בנוסף העידה גב' מזרחי שהיא זו שהדפיסה את התצהיר (עמוד 9, שוורה 3). זאת בניגוד לעדות עו"ד כהן. נוכח סתירות אלה, הנוגעות לעצם נסיבות חתימת התצהירים, שניתן ללמוד מהן כי למעשה העדות והתובע ישבו יחד וניסחו את התצהיר שלשונו זהה, איננו נותנים אמון באף אחת מהעדויות הנ"ל.

יט. איננו מקבלים את הסברו של התובע לשאלה מדוע לא ביקש טופס בל 250 ביום הארוע (4.6.09). נזכיר כי מדובר במי שנפגע מספר פעמים בעבודה והוא אף מפקח במשרד העבודה, כך שאין חולק שמדובר במי שמכיר את המאטריה וכיצד יש לפעול במקרה של פגיעה בעבודה. כאשר התובע נשאל מדוע לא ביקש טופס בל 250 השיב "מהסיבה ששיערתי שמדובר בהחמרת מצב שהכינו אותי כבר לכך בעבר." (עמוד 11 ,שורות 2-3). הסבר זה לאו הסבר הוא, גם לאור נסיונו של התובע וגם נוכח עדותו של התובע כי לא פנה בהליך של החמרה בעקבות אותו ארוע מיום 4.6.09 (עמוד 11, שורות 4-9).

כ. עוד נציין כי השאלה אם היה ארוע כלשהו בדרך לעבודה היא עניין עובדתי. השאלה אם מדובר בפגיעה נפרדת או בפגיעה שהיא החמרה של מצב קיים, היא פרשנות רפואית של המצב העובדתי. גם מסיבה זו איננו מקבלים את הסברו של התובע לפיו כל עוד חשב שמדובר בהחמרה, לא דיווח על החבלה/ארוע מיום 4.6.09. השאלה אם היה או לא היתה פגיעה ביום 4.6.09 היא שאלה עובדתית שאין לה קשר לשאלה אם יש לסווג את הפגיעה כתאונה עצמאית או כהחמרת מצב קיים.

6. לסיכום, העובדה כי התלונות על הארוע מיום 4.6.09 באו לעולם למעלה משלושה חודשים לאחר הארוע הנטען, מפי מי שנפגע בעבר מספר פעמים והוא אף מפקח במשרד העבודה, הבקי במאטריה הרלוונטית, כאשר אין כל ראיה חיצונית אובייקטיבית לגרסת התובע והסברו לחלוף הזמן בין הארוע הנטען ובין התלונה אינו מניח את הדעת, מביא אותנו למסקנה שלא הוכח קיומו של ארוע תאונתי ביום 4.6.09.

7. בשולי הדברים נציין כי אף אם היינו משתכנעים כי התובע נפגע ביום 4.6.09, לא היה מקום להכיר בארוע כפגיעה בעבודה. על פי תיאורו של התובע, "בעת שהלכתי בדרך לעבודה ב – 4.6.09, ועקב ההליכה אל העבודה ותחילה אל תחנת האוטובוס, דרכתי עם רגל שמאל על המדרכה ליד קופ"ח שנמצאת בדרכי לעבודה, ותוך כדי סיבוב הצידה, הרגשתי פתאום כמו מכה חזקה בברך שמאל ונפלתי הצידה על הגדר, תוך שאני צורח מכאבים בברך שמאל " (סעיף 13 לתצהירו מיום 3.8.10 ור' נוסח דומה בסעיף 11 לתצהיר התובע מיום 30.5.10).

מדובר בתיאור נפילה ללא קשר לסיכוני הדרך. אם היה ספק בכך, הרי בתיאור שהתובע נתן בפני חוקר הנתבע, ביום 3.12.09 (צורף לכתב ההגנה), התובע ציין במפורש כי "עליתי על מדרגה עם רגל שמאל כי רגל ימין שלי פגועה" (עמוד 1 לפרוטוקול, שורות 18-19).

לעניין זה נפסק כי נפילה שאין גורם חיצוני נראה לעין או מכשול שגרם למעידתו של המבוטח, לא תוכר כפגיעה בעבודה (דב"ע תשן/ 0-94 כץ – המוסד לביטוח לאומי, פד"ע כב 27 (1980); עב"ל (ארצי) 751/07 שפיגל – המוסד לביטוח לאומי, (פורסם בנבו, 13.1.09); עב"ל (ארצי) 27222-05-10 קקון - המוסד לביטוח לאומי, (פורסם בנבו, 14.4.11).

8. סוף דבר – התביעה נדחית.

ניתן היום, י"ח כסלו תשע"ג, (02 דצמבר 2012), בהעדר הצדדים.