א. רקע התביעה וטענות הצדדים:

1. בפני תביעת רכב על סך 1,045 ₪ וביסודה תאונת דרכים שהתרחשה בשעות הצהריים של יום ה-30.1.09 בין רכב התובעות שהינן חברות ליסינג נהוג על ידי מר רונן ליבוביץ לבין רכב הנתבע נהוג על ידו. התאונה התרחשה בקרבת סופר במתחם קניות בעיר חולון.
2. התובעות באמצעות הנהג מטעמן טוענות כי רכבן נפגע על ידי רכב הנתבע 1 לאחר שסיים לחנות בחניית הסופר ובעת שהנהג כבר יצא מהרכב. בדיוק אז הגיח הנתבע עם רכבו תוך שהוא נכנס לחניה מקבילה לרכב התובעות ומשפשף עם חלקו הקדמי את אזור הפגוש האחורי-שמאלי של רכבן וגרם בכך לנזקים המתוארים בכתב התביעה המבוססים דיים באמצעות חוות דעת של שמאי רכב מטעמם. על כן, לשיטתן, יש להטיל את מלוא האחריות לקרות התאונה על כתפי הנתבע.
3. לעומתן, הנתבע אינו מכחיש את קרות התאונה ופגיעת רכבו ברכב התובעות. הכחשתו נוגעת בסופו של דבר לנזק הנתבע ממנו. לשיטתו, לאחר התאונה נראה כי לא נגרם כל נזק למי מהרכבים והצדדים נפרדו זה מזה לשלום מבלי להחליף פרטים. לאחר זמן מה, התקשרו לנתבע טלפונית מי מטעם התובעות וניסו להוציא ממנו בעורמה פרטים אודות פוליסת הביטוח של רכבו ופרטים נוספים שרשומים בטופס ההודעה על התאונה של התובעות. כחיזוק לאמור לעיל, מבקש הנתבע להתבסס על טופס ההודעה של נהג התובעות שם נרשם במפורש שלרכבים המעורבים כלל לא נגרם נזק. בעדותו, מכחיש עד התובעות את טענת אי החלפת הפרטים וטען שהנתבע מסר לו את פרטיו מיד לאחר התאונה.
4. עוד נטען על ידי הנתבע כי רכב התובעות נבדק 32 ימים לאחר התאונה, דבר המלמד שהנזק הנתבע אינו קשור בתאונה זו.
5. בסיכומיו האריך הנתבע רבות אודות הנזקים שנגרמו לו לטענתו בעקבות ניהול תיק זה נגדו על ידי התובעות וזאת החל ממתן פסק דין בהעדר הגנה כנגדו, עבור בהליכים הקשורים בתיק הוצל"פ שנפתח בעקבות פסק הדין אשר בוטל מאז וכלה במשך התנהלות ההליך מאז פתיחתו. הנתבע ביקש בעקבות כך מבית המשפט לפסוק לו הוצאות בסך 100,000 ₪.

ב. החומר הראייתי הדרוש להכרעה:

6. בפני בית המשפט הוצגו הראיות הבאות העקרוניות להכרעה בסוגיה שבמחלוקת:

• כתבי בי-דין של הצדדים על נספחיהם לרבות חוות דעת שמאי רכב התובעות.
• תמונות שמאי רכב התובעות של הנזקים שנתבעו במסגרת זו.
• פרוטוקול דיון הוכחות מהיום הכולל את עדותם הראשית והנגדית של נהגי הרכבים המעורבים.
• הודעה בכתב על התאונה (לא חתומה) מטעם נהג התובעות או מי מטעמו.

ג. דיון ומסקנות:

7. המחלוקת המרכזית בתיק זה הינה האם עמדו התובעות בנטל להוכיח את הנזק אותו הן תובעות מאת הנתבע בגין תאונה זו. מדובר הלכה למעשה ובראש ובראשונה בשאלה שבעובדה המחייבת בהתאם לפסיקה הכרעה פוזיטיבית לעניין זה וזאת בהתבסס על קביעת ממצאים עובדתיים ביחס לאירוע הנדון. במקרים בהם קיים "ספק שקול", היינו כאשר ביהמ"ש מגיע לכלל מסקנה כי לא ניתן להעדיף גרסה אחת על פני רעותה, יטה בית המשפט לקבוע כי בעל הדין שנטל ההוכחה מוטל על כתפיו לא עמד בחובתו לשכנע את בית המשפט בגרסתו. מאחר שברגיל ובשגרה ובמרבית "תיק הפח" נטל ההוכחה והשכנוע מוטל על התובעת, אלא וככל שקיימת עילה לסבור אחרת, יטה בית המשפט בעת מקרה שכזה לדחות את התביעה לנוכח הספק השקול שנותר לאחר בחינת מאזן ההסתברויות בהליך האזרחי (לעניין זה ראו: רע"א 1530/13 גדלוב נ' הארגז – מפעל תחבורה בע"מ (פורסם בנבו, 5.5.13).

8. לאחר בחינת מלוא חומר הראיות שבפניי והתרשמותי מנהגי הצדדים באופן בלתי אמצעי, שוכנעתי שהתובעות לא הוכיחו את שיעור והיקפו ואם בכלל של הנזק הנתבע על ידן והקשרו לתאונה זו ועל כן דין התביעה להדחות.

9. ואלה הנימוקים שהובילוני למסקנה זו:

• לטופס ההודעה על התאונה משמעות עקרונית בנוגע לבחינת גרסאות מי מהצדדים. בטופס זה ממלא בדרך כלל נהג הרכב המעורב בתאונה או מי מטעמו (לרוב בעת שמדובר במעסיק כדוגמת תיק זה) את דרך התרחשות התאונה והנזקים שנגרמו לרכבים המעורבים. בענייננו, די להביט בטופס ההודעה של התובעות בכדי להסיק את טענותיו של הנתבע והן שלאחר התאונה סבר נהג התובעות כפי שסבר הנתבע כי בעקבות תאונה זו לא נותרו נזקים נראים לעין לרכב התובעות. הדבר נרשם "ברחל בתך הקטנה" בטופס כך:

" רכב צד ג' פגע עם חלקו הקדמי ברכב של הלקוח שלנו בחלקו האחורי. צוין שאין נזקים (ל-2 הרכבים)" ( ההדגשה שלי-ע.ס).

• עם זאת אין באמור לבדו די שכן יכול ונזקים נראים לעין – אין, אך נזקים לאחר בדיקה יש ולשם כך יש לבחון את יתר הראיות העולות מהתיק בהתייחס לחוות דעת שמאי התובעות.גם בעניין זה עולים ספקות הפועלים לרעת התובעות והמציבות בסימן שאלה את יכולתן להוכיח את סכום הנזק הנתבע על ידן. עדותו של נהג התובעות תואמת את גרסת הנתבע והיא שרכב הנתבע פגע בפינת הטמבון האחורי של רכבו. אמנם בשל חלוף הזמן נהג התובעות לא ידע לזכור האם מדובר בצד ימין או שמאל של הפגוש ואולם נראה שאין מחלוקת בין הצדדים כי מדובר בפינת הפגוש השמאלי - אחורי שכן גם הנתבע הסכים לכך בכתב וישנה התייחסות לכך במסגרת צילומי הנזק בחוות דעת שמאי התובעות. המשותף איפוא לשני הצדדים והמסוכם על ידי הנהגים הוא שדובר היה בפגיעה באזור פינת הפגוש האחורית ותו לא (ראה כחיזוק את עדות נהג התובעת לעניין זה בעמ' 4 שורה 32 וכן בעמ' 5 שורה 12 לפר' הדיון) . דא עקא, עיון בחוות דעת שמאי התובעות ובפרט בתמונות הנזק שתוקן ניתן לראות בבירור שלא רק פינת הפגוש השמאלי תוקנה אלא הפגוש כולו נצבע ותוקן. על כן גם אם הייתי מקבל את עמדת התובעות לפיה ישנה עדות פוזיטיבית של הנתבע כי פגע ברכב התובעות פינת הפגוש מאחור ומשייך זאת לנזק שנגרם בפועל, לא היה עולה ביכולתי לחלץ נזק זה ממכלול הנזק שנתבע הטומן בחובו מטבע הדברים נזק נוסף שאינו קשור בתאונה זו.

• אף מעברם של דברים ובהקשר לאמור לעיל, עיון בחוות דעת התובעות מלמד כי על פניו נתבע גם נזק פנימי שנגרם לפגוש האחורי שכן ברכב הוחלפו הקליפסים שתומכים בפגוש זה. תמונות הנזק שצולמו על ידי שמאי התובעות אינן מראות את הנזק הפנימי שתוקן כביכול כל שכן את הקליפסים השבורים אשר יעידו על נזק שכזה בפועל. כל שהוצג לעיני בית המשפט היו הן תמונות הנזק החיצוני כביכול לרבות מה שנחזה כשפשוף בצד שמאל- אחורי של הפגוש ותו לא. מתבקש במקרה שכזה להוכיח את מלוא הנזק על הפנימי שאינו נראה לעין ואשר יכול ונגרם בתאונה זו ואשר עשוי היה להתאים לגרסה הסוברת כי יכול ולא נראה נזק חיצוני לעין לנהגים המעורבים ועל כן סבר הנתבע שלא נגרם נזק אלא שנגרם נזק פנימי שניתן לגילוי מאוחר על ידי פתיחת הפגוש האחורי וזאת בהתבסס על תמונות נזק שכזה שלא הוצגו לבית המשפט.

9. עד כאן בנושא הנזק בגין תאונה זו שלא הוכח כי הינו קשור בה ולחילופין לא הוכח אומדנו ועל כן דין התביעה להדחות. בנסיבות אלו איני נדרש לטענת הנתבע בנושא בדיקת הרכב באיחור.

10. הנתבע מבקש מבית המשפט לפסוק לטובתו הוצאות על סך 100,000 ש"ח בעבור נזקים שנגרמו לו לטענתו בתיק זה. מדובר בטענות שאין זהו המקום לבררן ומקומן מטבע הדברים בתביעה נפרדת שברשות הנתבע לבחון להגיש כנגד התובעות על כל המשתמע מכך מבחינתו.

ד. סוף דבר:

11. אני מורה על דחיית התביעה.

12. התובעות תשאנה בהוצאות הנתבע בסך 800 ₪ לתשלום בתוך 30 ימים מהיום.

המזכירות תשלח את פסק הדין בדואר לצדדים.

ניתן היום, כ"ג ניסן תשע"ה, 12 אפריל 2015, בהעדר הצדדים.