רקע

1. תביעה על סך 440,000 ₪.

התובעים הם בניו ויורשיו של המנוח מחמוד קאסם אבו אלזולוף.

הנתבעות הם בנותיה של המנוחה ויקטוריה חנאניה.

2. ויקטוריה הייתה בעלים של שתי חלקות מקרקעין, הידועות כמספר 4 ו-5 בחלקה 349 גוש 33008, בשכונת "קטר אל נימר" ביריחו.

שטח כל חלקה כ-800 מטר מרובע.

3. לטענת התובעים, ויקטוריה חתמה ביום 20.10.83 על ייפוי כוח נוטריוני בלתי חוזר לפיו ייפתה את כוחו של המנוח מחמוד למכור את החלקות מכירה בלתי חוזרת.

בכתב התביעה נטען שבשנת 2010 נודע לתובעים שהנתבעות מכרו את הנכס לצד שלישי אשר רשם את החלקות בשמו.

לפיכך תבעו התובעים את שווי החלקות בסך של 440,000 ₪ כאמור.

ההליכים בבית המשפט ביריחו

4. אין מחלוקת שהתובע 1 ניהל הליך בבית המשפט השלום ביריחו ברשות הפלסטינית כנגד עיזבון המנוח ויקטוריה וכנגד הנתבעת 2.

ההליך נפתח בשנת 2001 ובו עתר התובע לבצוע ייפוי הכוח הנוטריוני ולרישום שתי החלקות על שם התובע ואחיו.

ביום 22.12.08 ניתן פסק הדין אשר דחה את התביעה.

5. בפסק הדין נקבע כי תוקף ייפוי הכוח הוא ל-15 שנים בהתאם לדין החל ומאחר שלא בוצע במשך 15 שנים הפך ייפוי הכוח לבטל וחסר תוקף.

על פסק הדין בבית המשפט השלום ביריחו לא הוגש ערעור.

6. פסק הדין ביריחו יוצר למעשה מעשה בית דין. אין מחלוקת שבית המשפט ביריחו היה מוסמך לדון בתובענה וכי אחד מהתובעים הוא שפנה לבית המשפט ביריחו.

לא נטען שההליך ביריחו ניתן בחוסר סמכות או שהושג במרמה וכי לתובעים לא ניתנה אפשרות סבירה לטעון טענותיהם בבית המשפט הזר ועל כן ניתן להכיר בפסק הזר שניתן לצורך ההליך דנן (ראו והשוו: ע"א 3294/08 Goldhar Corporate Finance Ltd נ' S.A. Klepierre ואח' (06.09.10)).

אמנם רק תובע אחד תבע ביריחו אך יש בתביעתו כדי להשפיע על אחיו הקרובים להליך, היינו על התובעים בתיק דנן, שכן בבית המשפט ביריחו טען התובע שהוא ואחיו ואחיותיו רכשו החלקות ואף תבע "לבצע את יפוי הכוח שבידי התובע ואחיו". קיימת "קרבה משפטית" הנובעת מהיות התובעים אחים, מכך שמדובר באינטרס משותף ומכך שמפסק הדין הזר עולה שהתובע בא בשם אחיו ולכל הפחות ביקש סעדים בשמם ומכוחם ועל כן מנועים התובעים מהגיש תביעתם.

די בפסק הדין שניתן ביריחו אפוא כדי להוביל לדחיית התביעה.

עם זאת ומאחר שקיים טעם נוסף המצדיק דחיית התביעה ומאחר שיש להיזהר שעה שמחילים את כלל הקרבה המשפטית לצורך תורת מעשה בית דין , נמשיך במסענו.

פורום לא נאות

7. במהלך השנים האחרונות קיימת נטייה לצמצם את ההיענות לטענת פורום לא נאות.

במקרה דנן מקום מושב הצדדים הוא בישראל וההסכם הנטען אף נכרת בישראל.

הסעד המבוקש הוא פיצוי כספי בגין הפרת חוזה.

לפיכך יש לדחות את הטענה בדבר פורום לא נאות (ראו: ע"א 4025/13 נייגל וויליאם נ' DEUTSCHE TELEKON AG (06.11.14)).

על ייפוי הכח

8. ייפוי כח בלתי חוזר אינו אלא מכשיר לביצוע העסקה ואין הוא יוצר את הזכות.

"מתן ייפוי כוח בלתי חוזה אינו מעלה ואינו מוריד, שהרי כל ענין מתן ייפוי הכוח- הוא טפל לעיסקה גופה. הוא בא כמכשיר בלבד לביצוע העיסקה, ולשם הבטחת ביצוע ההסכם" (ע"א 283/67 הנאמנים לנכסי א. רפיח וד. בורקין, פושטי רגל נ' מדינת ישראל ואח' פ"ד כב(1)124 ,137; ראו גם: ע"א 4092/90 רינה מיטלברג נ' שמואל נייגר פ"ד מח(2)529; דנ"א 1522/94 שמואל נייגר נ' רינה מיטלברג פ"ד מט(5)314, 325).

לפיכך אין בייפוי הכח לכשעצמו כדי להועיל לתובעים ויש לבחון את התביעה מנקודת המבט של ההסכם הנטען.

התיישנות

9. התביעה דנן היא תביעה חוזית ( סיכומי התובעים: ע' 41 ש' 26-27).

אין עסקינן בתובענה במקרקעין והטענות בכל הקשור למקרקעין הן משניות. המקרקעין מצויים בשטח A שאין לבית משפט זה סמכות לדון וממילא אין כל אפשרות לאכוף ביצוע פסק דין של בית משפט זה בשטח A .

לא מבוקש להגן על הזכות הקניינית של התובעים אלא אך על הזכות החוזית ועל כן יש לבחון את ההתיישנות החוזית ולא את ההתיישנות באשר לתובענה שבמקרקעין.

10. עילת התביעה החוזית נולדת במועד הפרת החוזה ודי בהפרה על מנת להעמיד לתובעים עילת תביעה בגין הפרת חוזה.

לתובעים הייתה עילת תביעה בשלה לכל הפחות בשנת 2001 עת הם פנו לקבל סעד מבית המשפט ביריחו וביקשו אכיפת החוזה. לפיכך אין מקום לקבוע שבמקרה דנן נולדת עילת תביעה ביום התגבשות הנזק וזאת מאחר שהתובעים ביקשו סעד בזמן אמת. (ראו: ע"א 3599/94 שמעון יופיטר ואח' נ' בנק לאומי לישראל בע"מ פ"ד נ (5) 42;א. ריחני " התיישנות העילה החוזית בגין הפרת חוזה: ממועד הפרת החוזה או ממועד גרימת הנזק" המשפט ח (תשס"ג)461;ע"א 8438/09 רובאב חברה לנכסים בע"מ נ' אחים דוניץ בע"מ ואח' (19.04.12);ע"א 6623/11 אברהם אלבו ואח' נ' זמיר פלדמן ואח' (02.01.14)).

11. התובעים ידעו כבר בשנת 2001 כי הנתבעות מתנערות מיפוי הכוח וכי המקרקעין לא נרשמים על שם התובעים.

לפיכך, מתבקשת המסקנה כי ההפרה שקדמה לשנת 2001 גיבשה כבר אז עילת תביעה חוזית וכי לתובעים לא קמה עילת תביעה לאחר מכן.

אופי ההפרה זהה וגם הנזק כתוצאה מאי הרישום זהה.

לפיכך, דין התביעה להידחות מחמת התיישנות .

12. התובעים לא העידו בעצמם לעניין המועד שבו נולדה עילת התביעה.

אמנם נטען ששניים מהתובעים מתגוררים דרך קבע בחו"ל וכי התובע השלישי חולה ואולם התברר ביום הדיון כי שניים מהתובעים היו בארץ ביום הדיון ומכאן שהתובעים היו יכולים למסור עדות מכלי ראשון לעניין ההתיישנות.

די באי עדות התובעים בנסיבות אלה כדי לדחות התביעה.

על היקף הסעד

13. למעלה מן הצורך יצוין כי קיימים קשיים ראייתיים בכל הקשור להיקף הפיצוי הנטען ובכל הקשור להסתמכות על חוות דעת השמאי שהגישו התובעים.

ראשית, השמאי שהגיש חוות דעת על שווי החלקות, לא ביקר במקום בסמוך לעריכת הביקור ( ע' 16 ש' 24) ולא היה ביריחו במשך למעלה מ-8 שנים( ע' 18 ש' 25).

שנית, השמאי הסתמך בחוות דעתו על שמאות שמאי מקומי ( ע' 17 ש' 3-4).

שלישית, השמאי סבר שמיקום החלקות הוא 50-60 מטר מהכיכר המרכזית ביריחו( ע' 16 ש' 19;ע' 18 ש' 18) וזאת אף שעד התביעה קונבר העיד שההחלקות מצויות במרחק רב של כ1.5-2 ק"מ מהכיכר( ע' 23 ש' 6).

רביעית, השמאי העיד שהוא לא קורא ערבית מלבד מספרים ( ע' 16 ש' 16-18) אף שקריאת ערבית חשובה ביותר להבנת שוק הדירות ביריחו.

חמישית, השמאי כלל לא בדק תכניות מתאר רלבנטיות ( ע' 18 ש' 32- ע' 19 ש' 5).

מכלול האמור מקשה ליתן משקל לחוות הדעת שהוגשה וממילא מקשה להעניק סעד מכוחה לתובעים ככל שהיו זכאים לקבלת סעד.

סוף דבר

14. אשר על כן מורה על דחיית התביעה.

בנסיבות העניין ולנוכח הטעמים הדיוניים שבעטיים נדחתה התביעה מחייב התובעים לשלם לנתבעות הוצאות משפט ובנוסף שכ"ט עו"ד בסך 6,000 ₪ כולל מע"מ.

ניתן היום, כ"ו כסלו תשע"ה, 18 דצמבר 2014, בהעדר הצדדים.