1. פסק דין זה עניינו בשתי תביעות אשר הגישו הצדדים זה כנגד זו ושהדיון בהן אוחד, בגין נזקים וחובות שנגרמו להם, לטענתם, בשל אי קיום הוראות חוזה שכירות שנחתם ביניהם ביום 30.10.2005 (להלן: "החוזה").

בהתאם לחוזה, השכיר סבו קוני, התובע בתא"מ 5944-06-10 (להלן: "סבו") לנתבעת באותו תיק, מרים שק (להלן: "מרים") את הנכס נשוא החוזה לתקופה של שנה אחת.

1. במסגרת התיק הנזכר, הגיש סבו בקשה לביצוע שטר חוב בסך 15,000 ₪ בלשכת ההוצאה לפועל בחיפה. שטר החוב נחתם ע"י מרים כערובה לקיום חובותיה הקבועים בחוזה.

מרים הגישה התנגדות לביצוע השטר אשר התקבלה והתביעה הוסבה לתביעה בסדר דין מהיר.

בבקשה לביצוע השטר לא פירט סבו מה הנזקים שנגרמו לו, אך בתצהירו ציין כי מרים חייבת לו דמי שכירות בגין שלושה חודשים, כספים בגין חובות ארנונה וועד בית שלא שולמו על ידה וכן פיצוי בגין נזקים שונים שגרמה לנכס.

1. מרים הגישה כנגד סבו תביעה נגדית במסגרת תא"מ 1208-06-10 בה עתרה לפיצוי בסך של 11,541 ₪ בגין נזקים שנגרמו לה לטענתה בשל העובדה שלמושכר לא היה רישיון עסק לתפעול כמסעדה כפי שהובטח לה ע"י סבו וכן בשל מסירת מפתחות המושכר לשוכרים חדשים בטרם הגיע מועד הפינוי ובשל כך לא עלה בידה להוציא ממנו ציוד רב השייך לה ואשר ערכו מגיע לסכום תביעתה.
2. במסגרת הסכמה דיונית בין הצדדים, ניתן פסק דין זה על בסיס סיכומי טענותיהם ותצהירי הצדדים בלבד.

דיון והכרעה

1. לאחר שעיינתי בחומר שהונח בפניי, לרבות בכתבי הטענות ובתצהירים על צרופותיהם ונתתי דעתי לטיעוני הצדדים בסיכומיהם, שוכנעתי כי דין תביעת סבו להתקבל בחלקה ודין תביעת מרים להדחות.
2. בכל הנוגע לתביעתו של סבו, אין מחלוקת בין הצדדים כי אכן מרים חייבת לו דמי שכירות בגין 3 חודשים שלא שולמו עד היום ( ראה סעיף 32 לסיכומי ב"כ של מרים). על פי חוזה השכירות בין הצדדים, דמי השכירות החודשיים עמדו על סך של 928 ₪ לחודש בצירוף מע"מ. עוד נקבע בחוזה, כי דמי שכירות שלא ישולמו במועדם יחויבו בריבית והצמדה. שיעור המע"מ נכון למועד החוזה עמד על סך 16.5%.

על כן אני קובע כי מרים תשלם לסבו סך של 4,584 ₪ בגין שלושת חודשי השכירות שלא שולמו. הסכום הינו נכון להיום וכולל הפרשי הצמדה וריבית כחוק.

1. בנוסף, טען סבו בתצהירו, כי מרים נותרה חייבת תשלומים בגין ועד בית, ארנונה, מיסי שלטים ותיקון הנזקים הכבדים שנגרמו לטענתו מהרכבת ופירוק רהיטים על ידי מרים ובעלי מקצוע מטעמה. מצאתי לדחות טענותיו אלה של סבו, בהעדר הוכחה ובהעדר פירוט.
2. להוכחת טענותיו צירף התובע דפי חשבון ארנונה לתקופה מיום 12/2006-12/2007. דא עקא, שתקופה זו אינה רלוונטית לתקופת השכירות בין הצדדים ועל כן אינה יכולה להצביע על חוב כלשהו שחבה מרים לסבו.

באשר לדמי אחזקה בבנין - צירף סבו מכתב מטעם החברה המנהלת לפיו שילם חוב דמי אחזקה בגין השנים 2005 ו- 2006. המכתב אינו מפרט בגין אלו חודשים נובע החוב ומי לא שילם החוב. מאחר ומרים שכרה את הנכס לתקופה קצרה באותן שנים, לא ניתן לשייך את מלוא החוב אליה ולא ניתן לחייבה כלל בגין אי תשלום דמי אחזקה .

הוא הדין באשר לטענות סבו לעניין נזקים נוספים שנגרמו לו. גם כאן, לא השכיל סבו לכמת את נזקיו הנטענים וממילא גם לא הביא כל הוכחה לקיומם. על כן יש לדחותם.

1. לסיכום, דין תביעתו של סבו להתקבל בחלקה, כך שעל הנתבעת יהיה לשלם את הסך של 4,584 ₪, כפי שתואר לעיל .
2. באשר לתביעתה של מרים, קבעתי כאמור כי דינה להידחות.

בתביעתה טענה מרים, כי בטרם נחתם הסכם השכירות הודיע לה סבו כי למקום יש רישיון להפעלת מסעדה וכי תוכל להפעיל מסעדה בנכס, אולם לאחר שהכשירה את המקום לתפעל כמסעדה, רכשה ציוד, ארונות מטבח, שיש וכו' באלפי שקלים ובחלוף ארבעה חודשים מתחילת השכירות, הובהר לה (לאחר ביקור של פקח מטעם העירייה במקום) כי למקום קיים היתר לניהול חנות בלבד ולא מסעדה. עוד הובהר לה לטענתה, כי כדי להשיג רישיון למקום עליה לפעול לקבלת היתרים רבים ותשלום אגרות וכן שהבקשה לרשיון צריכה להיות מוגשת ע"י בעל הנכס ולא השוכר.

בנוסף טענה מרים כי סבו סירב לפעול לקבלת רשיון לתפעול המקום כמסעדה ובשל התנהלותו עמדה בפני משפט פלילי ונאלצה לסגור את המקום ולהפסיד כספים.

1. עיון בחוזה שנחתם בין הצדדים מעלה כי הנכס המושכר הינו חנות. כך כתוב שחור על גבי לבן במבוא לחוזה. אכן במטרת השכירות נכתב כי הינה להפעלת מסעדה, אך בשום מקום בהסכם לא נכתב כי קיים למסעדה רישיון עסק או כי על בעל הנכס לפעול להשגת רישיון כזה. יתרה מזאת, סעיף 20(ב) לחוזה קובע מפורשות, כי "על השוכר לדאוג ולסדר את כל הרישיונות וההיתרים מכל סוג שהם הקשורים במושכר ו/או השינויים שבו".

טענותיה של מרים כאילו סמכה על מילתו של סבו מתוך הכרות אחיה עימו אינן יכולות לפטור אותה מלעגן את הדברים בחוזה, כפי שהדבר נעשה לגבי מחיר השכירות, תקופת השכירות ותנאי השכירות. משלא עשתה כן אין לה להלין אלא על עצמה ואין בטענותיה, שנטענו בעלמא ולא הוכחו, כדי להטיל רבב בתום ליבו של סבו בכריתת החוזה.

1. בתצהירה ובסיכומים מטעמה טענה מרים כי סגרה את העסק בסוף חודש מרץ 2006 וכי לאחר דין ודברים עם סבו סוכם לבסוף כי תקופת השכירות תסתיים בתאריך 30.06.2006, אלא שכשבוע לפני תום התקופה כבר מסר סבו את המפתחות לשוכרים החדשים אשר לא אפשרו לה להוציא את השיש וארונות המטבח, וכי כל הציוד שרכשה נעלם כלא היה, דבר שגרם לה להפסיד כספים רבים. להוכחת טענותיה צירפה מרים חשבונית מס המפרטת את המוצרים שרכשה ואת מחירם וכן מכתב מנגר בשם טוני המציין כי הארון והשיש טרם הוסרו בניגוד לפריטים אחרים שכן הוסרו.

בכגון דא, שוכנעתי כי מרים לא הוכיחה תביעתה כנדרש בהליך אזרחי. רשימת המוצרים המפורטים בחשבונית אינה מהווה ראיה לכך כי מוצרים אלו אכן היו בנכס, ואף אם נרכשו לצורך הפעלת המסעדה אין כל ראיה כי לא הוצאו משם עובר לפינוי הנכס על ידה. באשר לשיש ולארון, התובעת בחרה לנהל את ההליך ללא הבאת עדים וכן לא להסתמך על עדויות כלשהן מלבד של הצדדים בתיק. לכן לא ניתן להסיק דבר ממכתבו של טוני הנגר (במאמר מוסגר יצוין, כי גם אם היינו מבקשים להסתמך על עדותו הרי שהיא פועלת לרעת התובעת, שכן הכיצד יתכן שהוצא חלק מהריהוט ומדוע לא הוצא כולו, וכיצד זה ניסה הנגר למכור את דלתות הארון ללא הארון? לתובעת הפתרונים).

1. זאת ועוד, התובעת מודה כי במשך שלושה חודשים המקום לא פעל. היעלה על הדעת כי התובעת במהלך תקופה זו לא פעלה להוצאת הציוד, למצער הציוד הקל (כגון סכו"ם , כלי מטבח וכו') וחיכתה ממש לימים האחרונים כדי להוציאו, כאשר גם על פי עדותה לא התכוונה להשאר במקום וחיפשה שוכר חלופי.

נסיבות העניין מלמדות כי סביר שאדם המבקש לעזוב נכס יפעל להוצאת כל הפריטים השייכים לו והנמצאים בנכס זה ולצמצום נזקיו ולא ימתין עד לרגע האחרון כדי לפנותו.

אשר על כן, אני קובע כי גם טענותיה אלו של מרים לא הוכחו, כך שיש לדחות את התביעה במלואה.

סוף דבר

1. השורה התחתונה היא כדלקמן;

התביעה בתא"מ 5944-03-10 מתקבלת בחלקה, כך שהנתבעת תשלם לתובע סך של 4,584 ₪, נכון להיום.

פועל יוצא מכך, שהליכי ההוצאה לפועל ימשכו כסדרם, אלא שקרן החוב נכון להיום תועמד על סך 4,584 ₪ מהם יגזרו שכ"ט עו"ד ואגרה.

התביעה בתא"מ 1208-06-10 נדחית.

התובעת (מרים) תשלם לנתבע (סבו) את הוצאות המשפט וכן שכ"ט עו"ד בסך 1,250 ₪ בצירוף מע"מ כחוק. חיובים אלו ישולמו תוך 30 יום מהיום שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

מזכירות בית המשפט תשלח פסק הדין לצדדים כמקובל.

זכות ערעור כחוק.

ניתן היום, כ"ח שבט תשע"ד, 29 ינואר 2014, בהעדר הצדדים.