1. התובע, יליד 10.3.85, נפגע ביום 18.9.08 בתאונת דרכים (להלן: "התאונה") ונגרמו לו נזקי גוף. זוהי תביעה לפיצוי בגין נזקי הגוף שנגרמו לו בתאונה. הנתבעת אינה חולקת על חבותה לפצות את התובע בגין נזקי הגוף שנגרמו לו. המחלוקת בין הצדדים הינה לגבי שיעור הפיצוי שמגיע לתובע.

הנכות הרפואית

1. האורטופד פרופ' חיים צינמן מונה על ידי הצדדים כמומחה מוסכם. בחוות דעתו מיום 18.1.11 קבע פרופ' צינמן כי לתובע נשארה הגבלה בתנועות עמוד שדרה צווארי ללא חסר נוירולוגי, שבגינה קבע לו נכות צמיתה בשיעור 10%. התובע נבדק על ידי פרופ' צינמן בשנית ביום 20.3.12. בחוות דעת משלימה מיום 29.3.12 קבע המומחה כי לא מצא שינוי מהותי ממצאי בדיקתו הקודמת, וכי אין שינוי באחוזי הנכות שקבע לתובע.
2. הצדדים אינם חולקים על קביעתו של פרופ' צינמן. מכאן שנכותו הרפואית הצמיתה של התובע הינה בשיעור 10%.

הפסד השתכרות בעבר

1. במועד התאונה עבד התובע בחברת "קוקה קולה" (להלן גם: "החברה"), שם החל לעבוד ביום 30.1.08. לאחר התאונה נעדר התובע מעבודתו ארבעה ימים (ראה דו"חות השעות – נספח 4 לתיק המוצגים של התובע, ועדותו בעמ' 18 שו' 22-32).
2. התובע נעדר מעבודתו גם מיום 12.1.09 עד יום 1.3.09. בתקופה זו ניתנו לתובע ימי מחלה, כעולה מהמסמכים הרפואיים שבנספח 4 לתיק המוצגים של התובע. שכרו עבור תקופה זו שולם, למעט עבור 11 ימים.
3. לתובע נגרם, איפוא, הפסד שכר של 15 יום בסך הכל, דהיינו מחצית החודש.
4. שכרו החודשי של התובע בחודשים שקדמו לתאונה, בניכוי מס הכנסה, הסתכם בכ-6,000 ₪ (ראה תלושי השכר שבנספח 3 לתיק המוצגים של התובע), ובתוספת הפרשי הצמדה עד היום – 6,723 ₪.
5. הפסד השכר של התובע בחברה הינו, איפוא, בסך 3,362 ₪, ובתוספת ריבית מאמצע התקופה ועד היום – 3,485 ₪.
6. ביום 31.3.09 הופסקה עבודתו של התובע בחברה. ביום 26.4.09 עבר התובע ניתוח בעמוד השדרה הצווארי. התובע לא עבד עד חודש ספטמבר 2010, אז החל לעבוד בחברת אורטל בע"מ. לטענת התובע לא עבד במשך כל תקופה זו בשל מגבלותיו הרפואיות, שבגינן לא הצליח למצוא עבודה. אין בידי לקבל טענה זו, אשר אין לה כל תימוכין רפואיים. לא מצאתי כי מצבו הרפואי של התובע היה כזה שלא אפשר לו לעבוד בתקופה זו. זאת ועוד: במהלך חקירתו הנגדית של התובע הסתבר כי בשנת 2009 טס התובע לארה"ב, ושם טייל במשך כחודשיים (ראה עדותו בעמ' 11 שו' 32 – עמ' 12 שו' 7). על כן אני דוחה את עתירתו לפיצוי בשיעור אובדן שכר מלא עבור כל החודשים הללו.

עם זאת, ד"ר אלון פרץ, מומחה ברפואה תעסוקתית, קבע ביום 16.3.09 כי במשך שלושה חודשים התובע "אינו מתאים לעבוד כעוזר נהג בחלב או בעבודה בתפקיד אחר הכרוך בהרמת משאות כבדים, הרמת משאות מעל לגובה הראש ובתנועות כיפוף חוזרות של הצוואר". התובע אומנם עבד בחברה במשך שבועיים לאחר מכן, עד שהופסקה עבודתו. ואולם האמור במכתב זה מצביע על מגבלותיו. לכך מצרפת העובדה שכחודש לאחר פיטוריו עבר ניתוח. יש להניח שמגבלותיו לא אפשרו לא למצוא עבודה בסמוך לאחר מכן, בשל אי כושרו לעבוד בעבודה פיזית, וכי גם בחלוף תקופת אי הכושר הקשו מגבלות אלה, במידת מה, על מציאת עבודה. לפיכך ראוי לפסוק לתובע פיצוי גלובלי עבור הפסד השתכרות בתקופה זו. בהתחשב בכך שהתובע קיבל דמי אבטלה בסך 5,585 ₪, אני קובעת פיצוי גלובלי בשיעור של 15,000 ₪ נכון להיום.

1. מספטמבר 2010 עד אפריל 2011 עבד התובע בחברת אורטל בע"מ. מעיון בתלושי השכר שלו עולה כי לא נגרמו לו הפסדי שכר בתקופה זו.
2. ממאי 2010 עד ראשית יוני 2012 עבד בתובע בחברת דואר ישראל (להלן: "הדואר"). שכרו בתקופה זו עלה, ולכן לא נגרמו לו הפסדי שכר בתקופה זו.
3. אציין כי התובע טוען כי בתקופת עבודתו בחברת אורטל בע"מ ובדואר נגרמו לו הפסדי שכר, הואיל ושכרו בחברת קוקה קולה היה צפוי לעלות שכן היה מתמנה למנהל קו. אני דוחה טענה זו, נושא שעליו ארחיב להלן.
4. בחודש יוני 2012 פוטר התובע מעבודתו בדואר בשל סיום הפרויקט שבו הועסק (ראה: עדות מאיר טויטו, סגן מנהל מחלקת תחבורה בדואר ישראל, בעמ' 32 שו' 15-20). בתצהירו, שנחתם ביום 9.10.12 שלא בפני בא כוחו, טען התובע כי מאז הפסקת עבודתו בדואר לא מצא מקום עבודה (סעיף 37 לתצהירו). ואולם בחקירתו הנגדית של התובע הסתבר כי באוגוסט 2013 נסע לארה"ב, שם שהה עד יום 12.2.13, דהיינו כשלושה שבועות לפני ישיבת ההוכחות שהתקיימה ביום 5.3.13. התובע הכחיש תחילה שעבד במהלך תקופה זו, ואולם בהמשך הודה שעבד בעסקו של אחיו (ראה עדותו בעמ' 10 שו' 9 – עמ' 11 שו' 25). לפיכך אני דוחה את טענת התובע כי לא מצא מקום עבודה בגלל מגבלותיו. התובע כלל לא שהה בארץ בתקופה זו, וברי כי אין הוא זכאי לפיצוי בגין הפסד השתכרות במהלכה.
5. הפסדי ההשתכרות של התובע בעבר מסתכמים, איפוא, בסך של 18,485 ₪.

הפסד השתכרות לעתיד

בסיס השכר:

1. התובע טוען כי יש לחשב את הפסד השתכרותו לעתיד על בסיס שכר של מנהל קו חלוקה בחברת "קוקה קולה", שכן היה צפוי להתמנות לתפקיד זה אלמלא התאונה. ואילו הנתבעת טוענת כי סיכוייו של התובע להתמנות לתפקיד זה היו לכל היותר סיכויים ערטילאיים.
2. דין טענת התובע להידחות. על מנת לקבוע את בסיס שכרו העתידי של התובע על בסיס שכר של מנהל קו בחברה אין די באפשרות תיאורטית שהתובע היה מקודם לתפקיד זה, אלא על התובע להוכיח קיומו של סיכוי של ממש לכך שאלמלא התאונה היה מקודם לתפקיד זה. דא עקא כי לא הוכח סיכוי כזה, אלא נהפוך הוא: מעדותו של אלכס אלטשולר, מנהל צוות הפצה ומכירות שהיה מנהלו של התובע בחלק מתקופת עבודתו בחברה (להלן: "אלטשולר"), שהוזמן להעיד מטעם התובע, עולה כי אפשרות קידומו של התובע לתפקיד מנהל קו כלל לא עמדה על הפרק. התובע טען בתצהירו, כי היה צפוי להתמנות למנהל קו חלוקה, וכי גם מנהלו הישיר המליץ שיקבל קו חלוקה (ראה סעיפים 22-24 לתצהירו). הדברים נשללו בעדותו של אלטשולר:

"ש. אתה יכול לספר אם היו שיחות שדנו בשאלה הזו ביחס אליו?

ת. לא שזכור לי" (עמ' 40 שו' 28-29).

1. המסקנה היא כי התובע לא הוכיח כי היה קיים סיכוי ממשי שיקודם לתפקיד מנהל קו חלוקה בחברה אלמלא התאונה. אוסיף כי התובע הפנה בסיכומיו לתצהירו של מר דויטש ז"ל, וזאת חרף העובדה שהתצהיר לא התקבל כראיה שכן מר דויטש ז"ל לא העיד עקב פטירתו, ועל כן אין האמור בתצהיר זה מהווה ראיה. על כן אני דוחה את עתירת התובע להעמיד את בסיס שכרו על בסיס של שכר מנהל קו חלוקה.
2. התובע הינו בעל השכלה תיכונית. הכשרתו היחידה היא הכשרה כמפעיל ציוד מכני כבד וכנהג רכב כבד, הכשרה שאותה רכש במסגרת שירותו הצבאי. אני סבורה שבסיס שכר של 6,723 ₪ משקף את פוטנציאל השתכרותו של התובע.

הפגיעה בכושר ההשתכרות:

1. התובע טוען כי נכותו התפקודית זהה לנכותו הרפואית, וכי יש לחשב אקטוארית את הפסדי השכר לעתיד. ואילו הנתבעת גורסת כי לנכות הרפואית אין השלכות על כושר השתכרותו של התובע, וכי היא אינה פוגעת ביכולתו לעבוד בכל עבודה, והראיה לכך היא שעבד כנהג משאית בדואר במשך כשנתיים. עוד טוענת הנתבעת שהתובע לא הוכיח הפסד השתכרות. מטעמים אלה אין מקום לפסיקת פיצוי בראש נזק זה, ולחילופין לכל היותר יש מקום לפסיקת פיצוי גלובלי בשיעור מתון.
2. אין דעתי כדעת הנתבעת. התובע הינו אדם צעיר, שהעבודה המתאימה לו בהתאם להכשרתו ולכישוריו היא עבודה פיזית. כפי שקבע פרופ' צינמן בחוות דעתו, התובע סובל מהגבלה בתנועות עמוד השדרה הצווארי. התובע לא הוכיח, אומנם, כי שכרו נפגע בעקבות התאונה, שכן עבד במשך תקופות בלתי מבוטלות לאחר התאונה באופן מלא, ושכרו עלה בחלק מהזמן על שכרו לפני התאונה. ואולם לא ניתן להתעלם מאופי הפגיעה, ומן האפשרות שבעתיד תגרום לקשיי תפקוד חמורים יותר בקרב אדם שעיסוקו בעבודה פיזית. לפיכך אני סבורה כי אין מקום לחרוג במקרה זה מן הכלל ששיעורה של הנכות התפקודית זהה לשיעורה של הנכות הרפואית, ומן החזקה ששיעור הפגיעה בכושר ההשתכרות זהה לשיעור הנכות התפקודית (ראה: ע"א 6601/07 סאבר אבו סרחאן ואח' נ' כלל חברה לביטוח בע"מ ואח' (23.8.10) בפסקאות 10-11 לפסק הדין; ע"א 3212/07 קרנית-קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים נ' לאה חכים ואח' (18.12.08)).
3. מכאן שהפסד ההשתכרות של התובע לעתיד, דהיינו עד הגיעו לגיל 67, הינו בסך: 0.1*6,723*230.9759=155,285 ₪.

כאב וסבל

1. הפיצוי בראש נזק זה, בהתאם לנכות הרפואית שנקבעה לתובע, הינו בסך 19,065 ₪ נכון להיום.

עזרת צד ג' בעבר ולעתיד

1. עזרת צד ג' בעבר הינו ראש נזק מיוחד שעל התובע הנטל להוכיחו. אלא שלמעט אמירה כוללנית בסעיף 41 לתצהירו: "אני הפכתי לאדם תלותי ונעזרתי בכל הסובבים אותי", לא הביא התובע כל ראיה המצביעה על עזרה כלשהי שקיבל. הפגיעה בתובע לא הייתה מסוג הפגיעות המצריכות עזרת צד ג', עובדה היא שהתובע חזר לעבודתו בחברת "קוקה קולה" ארבעה ימים בלבד לאחר התאונה. לפיכך אני דוחה עתירתו לפיצוי בראש נזק זה.
2. עזרת צד ג' לעתיד: לא מצאתי כי נכותו של התובע, ששיעורה נמוך, הינה מסוג הנכויות שבגינן יזדקק לעזרת צד ג' בעתיד, ובכלל זה בניהול משק בית. לפיכך אני דוחה עתירתו לפיצוי בראש נזק זה.

הוצאות רפואיות ונסיעות

1. אני מקבלת את עתירת התובע ופוסקת לו סך של 2,128 ₪ בגין הוצאות רפואיות בעבר.
2. באשר להוצאות רפואיות בעתיד – לנוכח שיעור נכותו הנמוך של התובע דין עתירתו לפסיקת פיצוי בגובה עשרות אלפי שקלים להידחות. ככל שיזדקק התובע לטיפול כזה או אחר בעתיד, סביר שיוכל לקבלו במסגרת סל הבריאות. אין, איפוא, מקום לפסיקת פיצוי בראש נזק זה.
3. נסיעות – התובע לא הציג קבלות על הוצאות עבור נסיעות, ואולם התובע עבר בדיקות וטיפולים לא מעטים, אשר חייבו, מן הסתם, נסיעות למוסדות רפואיים שונים. אני פוסקת פיצוי גלובלי בראש נזק זה בסך 3,000 ₪.

הפסדי פנסיה ותנאים סוציאלים

1. הואיל ולתובע נגרמו הפסדי שכר מן הדין לפסוק לו פיצוי גם בראש נזק זה. אני פוסקת פיצוי גלובלי בסך של 10,000 ₪.

סוף דבר

1. אשר על כן הנני מורה כי הנתבעת תשלם לתובע סך של 207,963 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.
2. כמו כן תשלם הנתבעת לתובע שכ"ט עו"ד בסך 13% בתוספת מע"מ, ותשיב לו את האגרה ששילם ואת שכרו של העד אלטשולר.
3. המזכירות תחזיר לתובע, באמצעות ב"כ, את הפקדון שהפקיד בקופת בית המשפט.
4. זכות ערעור כחוק.

ניתן היום, י"ט טבת תשע"ד, 22 דצמבר 2013, בהעדר הצדדים.