הרקע לתביעה:

1. עניינה של התביעה שלפניי בנזק שנגרם לתובע, אשר הפעיל חנות מכולת בקומת הכניסה של הבית המשותף הנמצא ברחוב ירושלים 2 בבת ים (להלן: "המכולת"). הנזקים הנטענים התרחשו, כך לטענת התובע, כתוצאה ממעשה נקם של הנתבע שהפך את אזור הכניסה למכולת למשתנָה. כתוצאה מכך, הדירו הלקוחות את רגליהם מן המכולת. סכום התביעה הועמד על סך 286,600 ₪.

טענות התובע:

2. התובע הינו בעל ניסיון בהפעלת מכולת שכונתית. לאחר שבחן את המכולת שמצויה ברחוב ירושלים 2 בבת ים ולאחר שהתרשם כי מחזור המכירות החודשי במכולת הינו כ- 95,000 ₪, החליט לרכוש את העסק ולשכור את המכולת מבעליה.

3. בטרם שכר את המכולת, הועסקו הנתבע ורעייתו כמוכרים במכולת על ידי בעל העסק הקודם. על רקע זאת, דרש הנתבע מהתובע להמשיך ולהעסיק את רעייתו וכן דרש ממנו לסגור את המכולת לא יאוחר מהשעה 18:00, זאת מאחר שהנתבע מפעיל באותה כתובת "קיוסק".

4. הואיל והתובע לא נכנע לתכתיביו של הנתבע, החל זה במסע של הטרדות. כך, הזעיק פקחים על מנת שירשמו דוחות לתובע כל אימת שנמצא ארגז מחוץ למכולת או לא קוימו הוראות חוקי העזר בדקדקנות. בהמשך, לאחר שהתובע השכיל להתמודד עם הטרדות אלה, החל הנתבע להטיל את מימיו באזור דלת הכניסה למכולת, עד כדי יצירת מטרד, ריח ובריאות.

5. מאחר שהפניה למשטרה לא הביאה לתוצאות המקוות, התקין התובע מצלמה סמויה באזור החנות. במסגרת זו, תועד הנתבע מטיל את מימיו באזור המכולת מספר לא מועט של פעמים. התובע פנה עם "החומר המפליל" אל תחנת המשטרה. הנתבע נחקר במשטרה והביע חרטה.

6. דא עקא, הנתבע המשיך ליצור מטרדי ריח ובריאות, זאת באמצעות הטלת דליים של שתן לכיוון מכולת התובע. בפעם אחרת, ביקש מבנו לעשות כן ובסופו של דבר, מצא דרך לפגוע במצלמה הסמויה.

7. כתוצאה ממעשיו של הנתבע, ירדו הכנסותיו של התובע מהמכולת, ממחזור מכירות חודשי של כ- 95,000 ₪, למחזור מכירות חודשי ממוצע של כ- 37,400 ₪. הואיל והרווח הגולמי הממוצע הינו בשיעור 17% ממחזור המכירות, הרי שבמשך שנתיים, נגרם לתובע הפסד בסך 201,600 ₪. בנוסף לכך, הפסיד התובע את דמי המוניטין ששילם בגין רכישת עסק המכולת בסך 55,000 ₪. עוד טען התובע לנזק לא ממוני בסך 30,000 ₪.

טענות הנתבע:

8. הנתבע הכחיש את טענת התובע כאילו התנכל לו על רקע אי העסקת רעייתו במכולת. לגרסת הנתבע, אכן היו מקרים בודדים בהם נאלץ להטיל את מימיו באזור המכולת. הנתבע התנצל על כך ולא עשה כן מעבר לאותם מקרים בודדים.

9. המכולת ממוקמת באזור שסמוך לטיילת בבת ים. אזור זה מאופיין בבליינים רבים, אשר נוהגים להטיל את מימיהם בפינה החשוכה והמוסתרת, בסמוך למכולת שהפעיל התובע.

10. משכך, אין קשר בין הנזקים שנגרמו לתובע, והם מוכחשים, לבין הנתבע.

11. בדיון שנערך לפניי העידו:

מטעם התובע:

מר יואל ברוכים (מי שהשכיר את המכולת לתובע), גב' אירנה יעקובוב (רעייתו של התובע), רואה חשבון עוזי דוד (ערך חוות דעת חשבונאית) והתובע.

מטעם הנתבע:

מר פארוק שמש (שכר את המכולת לאחר התובע ומפעיל במקום מועדון קלפים), מר ראובן בן שטרית (שכן ברחוב סוקולוב 8 בבת ים), גב' דניאל דיין (שכנה ברחוב ירושלים 2 בבת ים) והנתבע.

דיון והכרעה:

12. התובע ורעייתו הינם בעלי ניסיון של כ- 11 שנים בניהול חנות מכולת. בשנת 2007, נודע להם שהמכולת עומדת למסירה ועל כן שכרו את המכולת מבעליה [ס' ל- ת/4; נספח א' ל-ת/4]. בהתאם להסכם השכירות, החלה תקופת השכירות בתאריך 1/12/07. לטענת התובע, לאחר שקיבל לידיו את המכולת, פנה אליו הנתבע ודרש שיעסיק את רעייתו וכן דרש שהמכולת תיסגר החל מהשעה 18:00 על מנת שיוכל להפעיל את הקיוסק שבבעלותו בלא הפרעה [סעיף 4 ל- ת/4]. הנתבע לא התייחס בתצהירו [נ/6] לטענות אלה, אם כי הסביר שהחל להפעיל את הקיוסק עוד בחודש נובמבר 2011.

13. כך או כך, אין מחלוקת בין בעלי הדין שהחלה להתפתח ביניהם יריבות של ממש. ביטוי לכך ניתן לראות בתלונות שהגיש התובע כנגד הנתבע במהלך חודש מרץ 2008. במסגרת תלונות אלה, ייחס התובע לנתבע עבירות של איומים והיזק לרכוש במזיד. בחודש אוגוסט 2008 הוגשה תלונה כנגד הנתבע בגין איומים ותקיפת סתם [נספחים ג' ל-ת/4]. בהקשר זה, טען הנתבע שהתובע מתנכל לו ובין הצדדים הוגשו תביעות הדדיות, אולם אלה הותלו לנוכח הגשת תלונות סרק מצד התובע כנגדו [סעיף 9 ל-נ/6].

14. על רקע סכסוך זה, ומאחר שהתובע חשד בנתבע כי הוא זה שעומד מאחורי ההטרדות, התקין התובע מצלמה סמויה באזור המכולת. לאחר שהותקנה המצלמה הסמויה, תועד הנתבע מטיל את מימיו מספר פעמים וזאת על פני פרק זמן מצומצם יחסית: החל מיום 9/10/09 ועד ליום 18/10/09.

15. הנתבע טען בתצהירו שבשני מקרים בודדים, לכל היותר, טעה והטיל את מימיו באותה פינה מוסתרת. הנתבע הביע חרטה על מעשיו ואף נשא בתשלום קנס בגין יצירת מפגע תברואתי ברשות הרבים [סעיף 8 ל-נ/6; הודעת הקנס הוצגה כמוצג נ/2].

16. גם בחקירתו הנגדית הדגיש הנתבע:

"לא היתה לי שום כוונה בזה שהשתניתי ולא הייתה לי שום מטרה לפגוע בשום אדם נלחצתי, אז השתנתי, הודיתי וביקשתי סליחה ושילמתי את הדו"ח."

[פר' עמ' 30 ש' 17-18]

17. בניגוד לרושם שניסה הנתבע להציג בעדותו לפניי, עיון בסרטון הוידיאו שהציג התובע, מלמד שפעולותיו של הנתבע לא נעשו מתוך לחץ, אלא מתוך זלזול מופגן ברכושו של התובע והתרסה כלפיו. בהקשר זה יש להביא בחשבון שהנתבע מתגורר באותו בניין ולכאורה לא הייתה לו מניעה לנעול את דלת הקיוסק, אותו הוא הפעיל ולעלות לביתו ולעשות שם את צרכיו.

18. לא זו אף זו, גם לאחר שהנתבע זומן למשטרה והודה בכך "שלא התאפק", הוא המשיך במעשיו, אך הפעם בצורה שונה, במובן זה שהשליך חומר נוזלי לכיוון דלת המכולת של התובע. במקרה אחר שמתועד בסרטון, נראה בן משפחה קטין מטיל את מימיו באזור המכולת. הרושם הוא שמישהו שאינו נצפה על ידי המצלמה מנחה את הקטין כיצד לבצע את פעולותיו.

19. בהמשך, נראה התובע בסרטון הווידאו כשהוא מנסה לחבל בתאורה שהוצבה באזור המצלמות ובסופו של דבר, זירת הצילומים הוחשכה. ראיה זו מתיישבת עם גרסת התובע, לפיה הנתבע חיבל במנורות הפלורוסנט ולאחר מכן אף חיבל במצלמה [סעיף 15 ל-ת/4].

20. סרטון הווידיאו שצורף לתצהיר התובע מחזק מאוד את גרסתו, על פיה אין מדובר באירוע מקרי אלא במסכת מתוכננת היטב של התנכלויות מצד הנתבע. חיזוק נוסף לעוצמת הסכסוך בין התובע לנתבע, עולה גם מתצהירה של גב' יעקובוב, אשר הדגישה: "כמעט כל בוקר קידם את פנינו סרחון של שתן ביחסים בינינו ובין קרא שהיו גרועים מהרגע שבן ציון לא הסכים לקבל תנאיו הפכו לבלתי נסבלים." [סעיף 3 ל-ת/3].

21. הנתבע אף קשר את עצמו לאירועים המיוחסים לו והודה במשטרה כי נהג להטיל את מימיו מספר פעמים. יתר על כן, עסקו של הנתבע הינו בצמוד למכולת [מוצג ת/6] התובע וקיימת בין הצדדים יריבות אישית קשה, שיש בה לספק את המניע למעשיו של הנתבע.

22. מטעמים אלה אני מעדיף את גרסת התובע.

אני קובע שהנתבע נהג להטיל את מימיו מספר רב של פעמים בכיוון דלת המכולת של התובע. במקרים אחרים, יצר את אותו אפקט מרתיע של שימוש בשתן על ידי שפיכת נוזל באזור החנות או שידול אדם אחר לעשות כן.

23. הנתבע הדגיש בעדותו, שגם אם הטיל את מימיו באזור המכולת, לא ניתן לייחס לו את הנזקים להם טען התובע, שכן מיקומה של המכולת "מזמין" בליינים באזור הטיילת בבת ים להטיל את מימיהם לידה. לצורך ביסוס טענה זו, הוצג לפני סרטון ווידיאו שאכן מתעד אירועים שונים של אנשים שונים אשר מטילים את מימיהם באזור המכולת.

24. לצידו של סרטון הוידיאו התייצבו מספר עדים לתמוך בגרסת הנתבע. כך השכן מר בן שטרית, אשר העיד לפניי בזו הלשון:

"... המקום הכי קל להתחבא שם הוא שם. הרבה אנשים עוצרים שם ומשתינים שם. זו פינה חשוכה, אם בן אדם מחפש מקום להשתין זה שם."

[פר' עמ' 28 ש' 7-9]

25. עדות נוספת התומכת בגרסה זו, עולה מדבריו של מר שמש אשר מנהל "מועדון קלפים לקשישים שמאושר על ידי המשטרה והעיריה" [פר' עמ' 26 ש' 14]. על פי עדותו של מר שמש, אשר שוכר את המבנה ששימש בזמנו למכולת, תופעת ההשתנה קיימת גם כיום:

"אנשים שותים בירה. היום גם אני סובל מזה. אנשים קונים בשפת הים בבת ים, נכנסים לירושלים שם, יש שם חנות שקצת בפנים, אז עומדים ומשתינים. יש לי את אותה בעיה גם היום."

[פר' עמ' 26 ש' 19-21]

26. התובע ניסה להציג את הנתבע כ"בעל זרוע", אשר "ייצר" ראיות למשפט, במובן זה שזימן עדים שונים שיעידו לטובתו ואף שלח ניצבים בכדי להמחיש את הגנתו. טענה זו לא הוכחה לפניי. נהפוך הוא, התרשמתי שאזור המכולת אכן עלול לשמש מקום מסתור לעשיית הצרכים של העוברים והשבים [ראו לדוגמא מספר תמונות שתעדו מעשים אלה וסומנו מוצג נ/3]. אין בכך להקהות את חומרת המעשים שביצע הנתבע, אך יש בכך להשמיט את הקרקע תחת טענתו של התובע שדווקא מעשיו של הנתבע הם שגרמו למניעת הרווחים שהביאו לסגירת המכולת.

27. יתר על כן, יתכנו גורמים אחרים שהביאו לירידה ברווחי התובע כתוצאה מהפעלת המכולת. כך, מחקירתו הנגדית של התובע עולה שבחנות שהתה רוב שעות הפעילות גב' יעקובוב לבדה, דבר שגרם לדחיית ביצוע משלוחים ללקוחות המכולת לשעות הערב. בהחלט ייתכן שדווקא גורם זה הביא לירידה בהיקף המכירות, לנוכח קיומו של בית אבות סמוך, ממנו הגיעו לקוחות למכולת [פר' עמ' 25 ש' 15-19].

28. דין טענתו של התובע, לחיובו של הנתבע בסך 201,600 ₪ בגין אובדן רווחים צפויים, להידחות אף לנוכח משקלה הנמוך של חוות דעתו של רו"ח דוד.

בחוות דעת זו [ת/1] ביסס רואה חשבון דוד את הטענה כאילו נוצר פער בין הרווח הצפוי על בסיס מחזור המכירות בטרם הפעלת המכולת על ידי התובע לבין מחזור המכירות לאחר הפעלת המכולת על ידי התובע.

כפי שאפרט להלן אין בידי לקבל תחשיבים אלה.

ראשית, כפי שעלה מעדותו של רואה חשבון דוד, לצורך עריכת התחשיבים, הוא התבסס על חודשיים בלבד בהן הופעלה המכולת על ידי בעל העסק הקודם: חודשים אוקטובר-נובמבר לשנת 2007. הואיל ומדובר במדגם צר מאוד, הרי שהוא מערער את אמינות התחשיב שערך המומחה. אציין שבעל העסק הקודם, מר אברמוב, לא זומן לפניי לעדות ובכך נמנעה השלמת חסר ראייתי זה.

שנית, בחוות הדעת של המומחה, לא הוצגו נתונים נוספים במכולת בטרם הפעלתה על ידי התובע כגון: שיעור הוצאות הנהלה וכלליות ושיעור עלויות המכר. גם בכך יש כדי לערער מאוד את משקל הנתונים והתחשיבים שהובאו בחוות הדעת, שכן קשה ליצור ממד השוואתי אמין בין שתי התקופות.

29. בנסיבות אלה, לא שוכנעתי שמעשיו של הנתבע הם שגרמו להפסדים הנטענים של התובע בגין הפעלת המכולת. על כן, אין בידי לפסוק לזכות התובע את אובדן הרווחים הנטען ואף אין בידי לפסוק לזכות התובע את השבת דמי המוניטין ששולמו לשנת 2007 לבעל המכולת הקודם, עת החל התובע להפעיל את המכולת.

30. יחד עם זאת, התובע זכאי לפיצוי בגין מעשיו של הנתבע כפי שהוכחו לפניי.

בהקשר זה, הבאתי בחשבון שאין מדובר באירוע חד פעמי, אלא במסכת אירועים חוזרת ונשנית שתכליתה להציק לתובע. עוד הבאתי בחשבון, שהמעשים נמשכו גם לאחר שהנתבע זומן לתחנת המשטרה והודיע כי הוא מתחרט ולא ישוב למעשיו [הודעת התובע במשטרה מיום 19/10/09 צורפה כנספח ג' ל-ת/4].

בהתחשב בכל אלה, אני קובע שהתובע זכאי לפיצוי בגין נזק לא ממוני בסך 25,000 ₪ ליום מתן פסק הדין.

31. הנתבע זימן לעדות גם את גב' דיין. התרשמתי שגב' דיין נקלעה ללב הסכסוך שבין התובע לנתבע שלא בטובתה. עדותה הייתה מתחמקת ביותר ואני מתקשה לראות בה עדות בעלת משקל.

32. לא מצאתי ממש ביתר טענות הצדדים והן נדחות.

33. סוף דבר- התביעה מתקבלת בחלקה. אני מחייב את הנתבע לשלם לתובע סך 25,000 ₪ מיום מתן פסק הדין.

לעניין הוצאות המשפט ושכר טרחת עורך דינו של התובע, הגם שחלקה המכריע של התביעה בכל הנוגע לסעדים הכספיים נדחה, אני סבור שבנסיבות החריגות דנן, ולאחר שהתרשמתי ממעשיו של הנתבע, יש לחייבו בהוצאות ריאליות בגין התביעה דנן, אשר משקפת את המצוקה אליה נקלע התובע בעקבות מעשיו הפסולים של הנתבע ואף את היקף ההליכים נשוא התביעה דנן.

על כן, אני קובע שהנתבע יישא באגרת בית המשפט במלואה וכן יישא בהוצאות התובע בגין "הפקת" הצילומים בסכום גלובאלי על דרך האומדנא בסך 1,500 ₪. כן אני מחייב את הנתבע לשאת בשכ"ט ב"כ התובע בסך 11,600 ₪.

סכום פסק הדין ישולם לא יאוחר מיום 5/1/13.

ניתן היום, י"ד כסלו תשע"ג, 28 נובמבר 2012, בהעדר הצדדים.